השוואת טקסטים מקבילים במקרא

תקציר העבודה:

טקסטים מקבילים במקרא -
שמואל ב', כב' לעומת תהילים י"ח


ראשי פרקים hy-0914 -

1.הצגת הנושא

2.תאור כללי של טקסטים מקבילים במקרא

3.השוואת הפסוקים

4.השוואה תוכנית

4.מחבר השיר וזמן חיבורו

5.סיכום

6.ביבליוגרפיה

נספח- השוואות שני הטקסטים

הצגת הנושא
מטרת עבודה זו היא לסקור שני קטעים מקבילים במקרא על מנת לעמוד על היחוד
שבהם ועל מנת להשוות מבחינה לשונית ועניינית את צורת הבאתם במקרא של שני
הקטעים, כאשר מעיון ראשוני ניתן לראות כי המחבר של ספר דברי הימים שינה
מתוך מגמתיות את הטקסט שלפניו.
התופעה של מקבילות לא נדונה באופן מיוחד בפרשנות המסורתית ובפרשנויות
בכלל (מלמד, תשי"ט), למרות שחוקרי המקרא מתייחסים אליה. בספרו של אבא
בן דוד "מקבילות במקרא" המחבר אסף בטורים מקבילים את הפרקים המקבילים
ומסביר את השינויים.
שירת דוד מופיעה בשני הכתובים: בשמואל כ"ב ובתהילים י"ח. תופעה זו של חזרת
פרק במקרא אינה יחידה. מזמור י"ד בתהילים חוזר כמזמור נ"ג ופרקים י"ח- י"ט
במלכים ב' חוזרים בשינויים מסוימים בישעיה לו' ועוד.
מזמור י"ח הוא המזמור היחיד בתהילים החוזר בספר שמואל למרות שגם
מזמורים בתהילים עוסקים בחיי דוד (ג',ז', ל"ד ועוד).
השיר עצמו מתחלק לכמה יחידות ברורות:
פסוקים א'-ד'- שבח לה'.
פסוקים ה'-ז'- תיאור הסכנה למשורר.
פסוקים ח'-כ'- פעילות האל.
פסוקים כא'-לא'- הודאה על משפט האל.
פסוקים לב'-לה'- שבח האל שאימן אותו למלחמה.
פסוקים ל"ו ואילך-שבח האל כי העניק לו ניצחון על
אויביו.
בין השירה למזמור ניכרים שינויים, ולא ברור האם העתיק אותם עורך תהילים
מספר שמואל והכניס בה שינויים או שמא שימש מקור משותף את השירה
והמזמור גם יחד? אברבנל, שהתייחס רבות לנושא מקבילות במקרא אומר כי ישנם
74 שינויים בין הגירסאות. הוא סובר כי דוד תיקן את שירתו בעצמו וביאר אותה
בצרפו אותה לתהילים. שירת דוד- בינו לבין המקום ואילו המזמור הוא בינו לבין
הציבור ולכן ישנם שינויים.
כפי שנראה להלן אין זה מן הנמנע כי שירת דוד השתבצה בין מזמורי תהילים
המיועדים ברובם הגדול לפולחן, כיוון שאף היא קשורה לפולחן שהרי המלך
בראשית תקופת המלוכה נשא תפקיד פולחני. כך למשל שאול הקריב קורבן, דוד
נשא את הארון ושלמה מילא תפקיד פולחני בבמות אשר בגבעון ובתפילתו בבית
המקדש.
הרושם הכללי העולה הוא כי הנוסח שבשירת דוד נושא עליו חותם עתיק יותר
ומשם נלקחה ונסדרה בתהילים אגב התאמתו לשמש כתפילה. נראה עוד, כי פעלים
שצורתם בשירת דוד בעתיד מהופך ומשמעותם עבר, נשתנו במזמור לצורות יקטל
ללא וי"ו ההיפוך לדוגמא: "וישמע"- "ישמע", "וישת"- "ישת", "ואמחצם" -
"אמחצם".
נראה כי מי ששינה חשב שדוד הודה בשירה על העבר, וכדי להתאימה לשמש תפילה
ובקשה לעתיד מן הראוי לשנות את צורות הפעלים, ובכך הוכשרה לתפילה לדורות.
יתכן גם כי המזמור שהוא שיר הודיה של דוד על נצחונותיו היה חשוב דיו בעיני
העורך כדי להכלילו בין מזמורי תהילים, אולם אפשר גם ששירת דוד שובצה
בתהילים בגלל סיומה: "לדוד ולזרעו עד העולם", סיום המעמיד אותה כראויה
לשמש לדורות, שהרי אין בה כל פרט מפורש מחיי דוד, שיש בו כדי לקשור את
השירה לזמנה. וכבר עמדו על כך חז"ל במדרש תהילים ואמרו: "כל מה שאמר דוד
בספרו- כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העיתים אמרו".
השינויים הלשוניים גרידא רבים גם הם בפסוקים ומבדיקת חילופי הגרסאות
אפשר אולי להסיק מסקנות שונות. בניתוח השינויים אפשר למצוא השלמות:
"ושוועתי באוזניו" לעומת תהילים "ושעוותי לפניו תבוא באזניו". באותו פסוק
ניכר שינוי לשפור הסגנון: "בצר לי אקרא ה' ואל אלוהי אקרא", לעומת תהילים:
"ואל אלוהי אשווע" לשם גיוון. נמצאים גם השמטות על מנת לא לחזור על מילה
אחת פעמיים כגון: "חי ה' וברוך צורי וירום אלוהי צור ישעי" לעומת תהילים בה
נשמטה המלה צור בצלע השניה.
ישנם גם תיקונים: ו'תזרני' נהפכה במזמור תהילים ל"ותאזרני"; "סבוני"- נטיית
הפועל 'סבב' על דרך גזרת הכפולים, שונתה במזמור תהילים לנטייה על דרך גזרת
השלמים: "סבבוני"; צורת העתיד המוארך "ארדפה" הופכת במזמור ל'ארדוף',
המילה 'ארחמך' נוספת במזמור והיא מסמלת למתפלל.
מלמד מציין כי לא ניתן להעזר בניתוח הטקסטים העתיקים והתרגומים השונים כי
אינם אלא של המתרגמים והמעתיקים ואינם נובעים מן המקור העברי שהיה לפני
המתרגם. תרגום הפשיטא בשמואל הוא תרגום מתהילים בשינויי נוסחאות קלים
ותרגום יונתן הוא מדרש אגדה וכמעט שאין בו שינויים מנוסח המסורה.

מקורות:

אחד מהם הוא אברבנל: "ודעתי נוטה שהשירה הזאת דוד חיברה בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו ועשאה כוללת לכל הצרות... ואשר אחשבהו אי בזה הוא שספר תהילים חברו דוד המלך עליו השלום בסוף ימיו והנהגת המתבודד ולסדר לפניו התפילות והתחנונים אשר יאמר ואשר יתפלל האדם בעת צרותיו... וכאשר העתיקה וכתבה בתוך המזמורים ראה
לשנות בה דברים... אם לתקון הדבר ואם לביאור הכוונה... כדי שלא יטעו בהבנתה.. והנה לכל שינוי העניין ולקיומו סיבה כמו שאמר החוקר, ואני חיפשתי בשירה בשני המקומות האלה ומצאתי בה שבעים וארבעה חלופים מהם במאמרים מרוכזים ומהם במילות ומהם באותיות ובביאור הפסוקים כאן אזכרם אחד לאחד... ודע שבזה הדרך עצמו היה
עניין הודו לה' קראו בשמו".
אברבנל מעיר על תוספות וו' החיבור אולם על כתיב מלא וחסר אינו מעיר כלום. ורק בשמואל כותב כי :"ובפסוק הזה בא החילוף הכ"ו, כשאר כאן יקדמוני ובספר תהילים אשר יקדמוני בלשון רבים".
כלומר אברבנל אומר כי את שתי הפרקים כתב אדם אחד- דוד המלך אולם בשני הוא כתב לאחר שהתיישבה דעתו והחליט לשנות סגנונות על מנת שהדבר יהיה יותר מובן לקורא. למרות הבחנה זו כמעט ואינו מנתח את השינויים הלשוניים.
למרות זאת אברבנל מנתח את השינויים מבחינה עניינית כדלקמן:
תיקון: "שלא יטעה הקורא לחשוב שיהיה מ"מ מאויבי מ"מ היתרון.
ביאור: "יראה לפרש ומוסדות השמיים מוסדות הרים העליונים שלגביהם יתארו בשם שמיים כאמרו כנשר יעוף בשמיים ואמר ערים גדולות ובצורות בשמיים...".
הרחקת טעות: בספר תהילים רצה לבאר מילה 'חשרת' ואמר חשכת מים שהוא נאמר על קשור העבים שימנעו האור יבוא משם החושך".
שינויים: שינוי המילה "אלוקי" ל"אלי".
בסוף המזמור מפרש אברבנל את השינויים, ומפירושו עולה כי לדעתו הטקסט שבספר שמואל הוא ממסורת שבעל פה ושל תהילים ממסורת שבכתב, והשינויים שבתהילים הם שינויי עיבוד שנעשו בידי דוד עצמו בשעה שהכניס את המזמור לספר תהילים בעת זקנותו.
המפרשים החדשים גם הם לא עמדו על השינויים בין הפרקים באופן שיטתי אלא יצאו מתוך הנחה כי הטקסט בתהילים שלם יותר ובשמואל לקוי הוא אולם אף אחד מהחוקרים לא אסף את כל הממצאים על מנת לקבל תמונה כוללת. מלמד כינס את כל החלופים והנשניים ובדק האם נעשו בעיקביות או באקרעיות ומחלק את בדיקתו לתכנים הלשוניים.
השלמות: נהוגה בשיטה המקראית, לפי מלמד, השמטת חלק בסוגר שהוא מוכן מתוך הדלת ומפורש בו. לדוגמא בשירת למך: "כי איש הרגתי ולפצעי וילד לחבורתי" (בראשית ד'). ברור שהפועל 'הרגתי' נמשך גם לסוגר כאילו היה כתוב 'וילד הרגתי לחבורתי'. כך נוהג גם בשירתנו אלא שבתהילים השלים כל המקרים הלו פועל אחר על מנת לאזן את
המשקל. דוגמאות:
1. בפסוק ט"ו בשמואל כתוב "וישלח חיצים ויפיצם\ברק ויהמם, ואילו בתהילים כתוב: "וברקים רב ויהמם".
2. בפסוק כ"ט בשמואל נמצא "כי אתה נירי ה' וה' יגיה חשכי. תהילים כותב "כי אתה תאיר נרי ה' אלוקי יגיה חשכי". כלומר תהילים מוסיף כאן "תאיר" כמקביל ל"יגיה" ומפני המשקל השמיט את שם ה' בדלת ובסוגר הוסיף "אלוקי" להשלמת המשקל. אברבנל אומר כאן: "ולתקן הדיבור שלא יאמר שני פעמים ה' בלי שינוי כלל".
3. על פי שיטתו של כותב הפרק בתהילים- להוסיף פועל באיבר השני כדי להשלים את ההשמטה, ולאזן את המשקל, נבין את התהוותו של השנוי הבא: בפסוק ז' בשמואל: "וישמע מהיכלו קולי\ושוועתי תבוא באוזניו". תהילים הוסיף את הפועל "תבוא" וכתב "ושוועתי תבוא באוזניו", ומכיוון שהצרוף הזה גשמי מאוד והלשון "בא באוזני" לא
נמצא ו"בא לפני" לעומתו מצוי במקומות שונים בספר ונגררה כאן המילה "לפניו".
4. לכאן שייכת גם ההשלמה שבפסוק כ"ח שבשמואל נמצא בסוגר: 'כברי' לנגד עיניו, ואילו תהילים כותב 'כבר ידי'. תוספת זו באה לשם המשקל.
הוספות והשמטות: ההוספות וההשמטות הן משני מינים: תוספות של ביטויים כפסוקים וחלקי פסוקים ותוספות של מילים.
לגבי תוספות הביטויים:
1.בפסוק ב' בתהילים כתוב "ארחמך ה' חזקי'" וכבר העירו המפרשים שפעל זה בקל בהוראת "אהב" ארמי הוא ואינו במקרא בשום מקום אחר ומשום כך מניחים כמה מן המפרשים "ארומימך" (נמצא בעוד כמה מקומות בתהילים) אבל ברור כי משפט זה מקורי משום שקשה להניח שמעתיק עברי ישבש "ארומימך" "ארחמך" והארציות לא תפליא אותנו כי
דווקא בשירה עתיקה נמצאות צורות ארציות ארכאיות (פתיחה כזו נמצאת גם בתחילת מזמור קט"ז: "אהבתי כי ישמע ה' קול תחנוני" שפרושו הוא אהבת ה').
2.בפסוק י"ד נוסף בתהילים כחזרה מפסוק י"ג "ברד וגחלי אש" ובשמואל מחלק זאת לרעם, ברק ורעש בפסוקים שונים.
3.בפסוק ל"ו בשמואל כתוב "וימינך תסעדני" הפעל "סעד" בא בתהילים כמעט רק לה'.
4.בפסוק י"ב נמצא בשמואל: 'וישת חושך סביבותיו סכות\ חשרת מים עבי שחקים', לפנינו בית בן שני חרוזים רבעים. תהילים הוסיף "סתרו" ושינה "סוכות" "לסוכתו" וע"י כך נעשה הבית בין 3 חרוזים.
שפורי סגנון: תהילים לא רק השלים והוסיף אלא גם שיפר את הסגנון ע"י שינויים והשמטות שאת מהותם הגדרתי לעיל.
לגבי השינויים: בשלושה מקומות בשירתנו נמצא כי המשורר חוזר על אותו ביטוי פעמים באותו פסוק ותהילים משתמש בפעם השניה במילה נרדפת אחרת. דוגמאות:
1.בשמואל נכתב: "מכף כל אויביו ומכף שאול", ותהילים כותב: מכף...ומיד. במקרא מצוי יותר הלשון "הציל מיד" וכד'.
2.בפסוק ז' בשמואל כתוב "בצר לי אקרא ה' ואל אלוהי אקרא' אבל תהילים כותב: אקרא-אשווע. הצורה אקרא מצויה מאוד בתהילים (16 פעם) והצורה אשווע רק במקום אחד- אצלנו.
3.בשמואל פסוק ל"ב כתוב: "כי מי אל מלבעדי ה' ומי צור מבלעדי אלוהינו...תהילים לעומתו כותב: "מבלעדי-זולתי" (מוזכר גם בישעיהו מ"ה).
4.בשמואל כתוב: "ויצא למרחב אתי', בתהילים כתוב "ויוציאני למרחב", כלומר אנו מוצאים כאן שיפור הסגנון שאברבנל מתאר "כי הכינוי יותר ראוי שידבק עם הפועל".
5.בפסוק נ' כתב תהילים את הפניה "ה'" בתוך המשפט ואילו שמואל כתבו באמצע.
6.שיפור הסגנון הוא גם השינוי בפסוק י"ט בשמואל: "ויהי ה' משען לי" ואילו בתהילים כתוב "למשען לי".
לגבי ההשמטות הן מעטות יותר. כשם שתהילים החליף פעלים, שמות ותארי הפעל לשם יפי הסגנון, כך השמיט מילים, לא רק ליופי אלא גם לצורך המשקל:
1.בפסוק ב' נמצא בשמואל "ולא יכלו קום" ואילו בתהילים "ולא יקומון".
2.בפסוק מ"ז נמצא בשמואל "חי ה' וברוך צורי וירם אלוהי צור ישעי". לדעת מלמד ברור שתהילים לא רצה לחזור פעמיים על המלה "צור" והשמיטה בסוגר וכתב "וירום אלוקי ישעי" והמשקל לא נפגם בזה" כי הוא מנה את שתי המילים "חי-ה'" כאחת.
כתיב: הכתיב בשמואל חסר ואילו בתהילים לרוב מלא, דבר המעיד כי בשמואל הוא אוטנטי ומקורי. דוגמאות:
שמואל תהילים
ומצדתי ומצודתי
אפפני אפפוני
שמואל תהילים
קדמוני יקדמוני
אפקי אפיקי
משפטו משפטיו
מודרניזציה: תהילים, לפי מלמד, "הוציא ישן מפני חדש" והמיר את הצורות העתיקות בחדשות:
1.בפסוק מ' נמצא בשמואל "ותזרני חיל" משורש "אזר" והאלף נחה ונעלמה מן הכתב: תמורו, ותחז, שלתך, וירב, ולהשמיל, והתהילים הוסיף את רוב הדוגמאות.
2.בפסוק ו' נמצאת בשמואל הצורה "סבני" מלשון סבב ותהילים כותב: סבבוני, צורה המצויה יותר בתהילים.
3.בפסוק מ"א נמצאת בשמואל הצורה "תתה". תהילים החליף צורה זו שאין לה חבר במקרא בצורה הרגילה "נתתה".
4.פעמים נמצא בשמואל עתיד מוארך שבתהילים נתמנה לעתיד רגיל. אבל לעומת זאת כותב תהילים 'אזמרה'.
שינויים: לדעת מלמד הרבה מהשינויים והחלופים קשורים בוודאי במטבעות לשון שונות שהיו קבועות בלשון העברית ובמקרא לא נשתמרו במידה מספיקה או שלא נזכרו כלל ואין לנו איפוא עדות מסייעת.
מלבד השינויים וההוספות שעמדנו עליהם יש שינויים וחילופים במילים ובצורות ובצירופי לשון שקשה להחליט מה גרם לשמואל או לתהילים לכתוב אחרת. כמה מהמפרשים מחליטים שאחד הטקסטים נשתבש בידי המעתיקים. דוגמא: בפסוק ל"ח נמצא בשמואל "ארדפה אויבי ואשמידם" אבל לפי נוסח זה המשפט "ולא אשוב עד כלותם" שאח"כ נראה
כמיותר. טעם זה גרם לתהילים לכתוב "ואשיגם" הצרוף "רדף והשיג" רגיל מאוד. הצרוף "רדף והשמיד" נמצא רק עוד פעם אחת.
מלבד כל השינויים הללו יש בשירת דוד עוד כמה שינויי צורה וחילופים בשמות ובפעלים ובשמות האלוקות וסרוס עוד כמה שינויי צורה וחלופים בשמות.
שתי השוואות נוספות שאין החוקרים מעלים הם צמדי המילים. בשמואל אנו מוצאים יותר צמדי מילים מוכרים מאשר בתהילים לדוגמא:
1. "וידבר דוד" לעומת "לדוד אשר דבר"
2. "ומפלטי לי" לעומת "ומפלטי".
3. ו"אל אלוקי אקרא" למול "ואל אלוקי אשווע"
4. "כעפר הארץ" לעומת "כעפר על פני הרוח".
ועוד.
על פי גד צרפתי ניתן לסכם ולאמר כי ישנן מספר תכונות המאפיינות את הלשון העברית:
1. ריבוי הצמדים בעלי סדר קבוע ומיעוט הצמדים שאין סדרם קבוע, כאשר המילים באות בסדר שונה מהרגיל ניתן למצוא סיבה לסטייה זו.
2. נטייה למתן סדר קבוע למילים מסוימות גם כאשר הם אינן באות אחת אחר השניה באותו משפט או אפילו במשפטים נפרדים.
3. יש דרוג כללי המסדיר את סדר הצמדים והסדרות האפשריים.
4. לרוב קיים הכלל של "כל הקצר קודם".
5. יש ריבוי של צמדים וסדרות אשר אבריהם פריטים של סוג אחד וריבוי צמדים אשר אבריהם מילים מנוגדות משמעות.
יצחק אבישור מציין בחיבורו "צמדי מילים במקרא ומקבילה בספרות השמית של המזרח הקדמון" נקודות מגע בין הספרות המקראית לכנענית, הנובעות ממסורת ספרותית קבועה. בין נקודות מגע אלו הוא מציין שיש זוגות קבועים של מילים וביטויים מורכבים ומקבילים, ויש זוגות אשר אינם קבועים. בכל מקרה צמדי מילים אלו באים לרוב
בקביעות ולא בהיפוך הסדר, אשר חוקרים טוענים כי מסודרים לפי "כל הראשון קצר". הוא מציין כי צמדי המילים הופיעו בתקופה מאוחרת יותר ונתגבשו בצורה זהירה, כלומר הטקסט בשמואל יכול להיות כי נכתב לאחר מכן??!!.
עניין שני הוא השימוש בזכר ונקבה ובריבוי החריג הנוגע לכך. דוגמאות:
1. "מוסדות הרים" בשמואל לעומת "מוסדי הרים" בישעיהו.
2. "ומי צור מבלעדי אלוקינו" לעומת "ומי צור זולתי אלוהינו".
3. "ארדפה אויבי" לעומת "ארדוף אויבי".
כלומר בשמואל יש יותר שמוש בנקבה.
באופן כללי הכללים לבדיקת זכר או נקבה הם:
1. מילה המסתיימת ב-, כלומר אין לה סיומת, היא זכר. הריבוי הרגיל של זכר הוא 'ים' ("ים").
2. כל מילה שמסתיימת בקמץ+'ה' או 'ת', היא נקבה. מכאן נובע כי מילה שלא מסתיימת באלו היא זכר.
הריבוי הרגיל של נקבה היא 'ות' ("-ות"). כל מה שלא מסתיים בזה הוא ריבוי חריג. לדוגמא: בכור == זכר. כתוב 'בכורות' וריבוי זה חריג.
לרוב השמות שבלשון העברית יש שני מספרים: מספר יחיד ומספר ריבוי, ולמיעוטם יש מספר שלישי: מספר זוגי.
החוקרים טוענים כי השימוש המרובה בנקבה, לרבות הריבוי החריג בנקבה הוא תוצאה של לשון מוקדמת יותר ורק לאחר מכן הלשון עוצבה יותר.
המחבר וזמן חיבורו
המחבר
כל החוקרים מודים כי את השירים חיבר דוד המלך.
זמן החיבור:
לפי העניין חוברה השירה אחרי שנח מכל אויביו. על מנוחת דוד מכל אויביו מסופר רק בשמואל ב' ז' א': "והניח לו ה' מכל אויביו. בפתיחת הפרק המדבר על רצונו של דוד לבנות בית לה' ועל תשובת ה' לדוד שזרעו יבנה את הבית. מכיוון שבנבואה לא נזכר שמו של שלמה הרי שהנבואה נאמרה לפני הולדתו, או לפני המעשה של בת-שבע כי
אילו היה זה אחרי הולדת שלמה היה הנביא מזכירו בשמו, שכן "וה' אהבו" כלומר השירה נתחברה לכל הפחות עשרים שנה לפני מותו של דוד, בשנת עשרים למלכותו לכל המאוחר. שירה זו בצורתה הראשונה נכנסה לספר שמואל.
הפרשן אבן יחייא טוען כי את השירה בתהילים דוד חיברה בסוף ימיו. ומזמר בתודה בכל יום אשר ה' הצילו מכף כל אויביו ויד שאול, השקול מכולם.
בשמואל הוא מזכיר מכף ואילו בתהילים הוא מזכיר 'מיד' שאול. הסיבה היא להזכיר כי שאול רצה לעקרו מהעולם במכתו ובידו החזקה, והיתה שנאתו אליו גדולה משנאת שאר האויבים.
בתהילים מוזכר "אשר דיבר" ואילו בשמואל מוזכר בהווה. אבן יחייא אומר כי האמר את השירה הזאת בזקנותו ואילו בשמואל אמר זאת בצעירותו.
השערה שלי יכולה להיות כי הוא אמר שירה זו לאחר שביסס את מלכותו גם כלפי פנים: לאחר חזרתה של מיכל בת שאול אליו בתוקף היותו מלך- שמאותו רגע הוא קבע מסמרות לגבי היותו הקובע והשליט על הארץ. מיכל שבה לסיפור בגלל שורת התפתחויות פוליטיות מכריעות (שמואל ב' פרק ג'). שאול ויונתן מתים, ואבנר שר צבאו של שאול
מוזמן לכריתת ברית שלום עם דוד המציב כתנאי מוקדם למשא ומתן על הברית את החזרת מיכל: "אשר ארסתי לי במאה ערלות פלישתים" (שמואל ב' ג' 14). כלומר כאשר העם רוצה כי דוד יחזור להיות מלך עליהם, דוד מתנה את חזרתו, בין השאר, בחזרתה של מיכל אליו. אבנר, בכח אישיותו, ובתוקף מעמדו ובהיותו ממשפחת המלוכה, הוא שהצליח
להסיר סופית את הספיקות שבלב זקני ישראל וזקני בנימין ולשכנעם בכורח האחדות תחת הנהגת דוד, כדי להשתחרר מהאויב המשותף. דוד עצמו מסייע להפשרת הקשיים בבקשו לחזור ולשאת את מיכל וכך הוא מבקש להפגין כי הוא הממשיך של שושלת בית שאול. תזכורת זו גם נועדה להדגיש את זכותו החוקית של דוד כבעלה של מיכל ששילם עבורה את
מלוא המוהר שאביה דרש ודבר זה רומז כי לא היה כאן כל קשר אישי אלא חישוב פוליטי שהוא התועלת שיפיק דוד ממיכל כאמצעי להדגשת זכותו לשבוע את נאמנותם של אנשי שאול. את בקשת דוד ממלא מיד בנו של שאול- איש בושת: "וישלח איש בושת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן ליש וילך איתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים ויאמר אליו
אבנר לך שוב וישוב" (שמואל ב' פרק ג' 15-16).
CROSS FREEDMAN מביאים דעות של חוקרים הקובעים כי החיבור בתהילים נתחבר לאחר תקופת המכבים. אחרים ((HANS SCHMIDT מחלקים את הקטע לחלקים וקובעים כי כל חלק חובר בתקופה אחרת. אולם CROSS FREEDMAN טוענים כי היא התחברה במאות ה8-9- לפני הספירה מהסיבות הבאות: האוגרתית המשתמעת מהטקסט מראה כי הוא נכתב לפני
מפולת שומרון. המבנה הלשוני מראה על תחביר כנעני ועברית עתיקה והביטויים לקוחים רובם מאוגרתית. ההשוואה מול שמות פרק ט"ו מראה כי המבנה הלשוני דומה הוא ולכן מסיקים כי הטקסט קדום ביותר.
נוסח: מלמד מביא את גרסתו המבוססת על המאורעות. הוא למד מפרק ז' כי דוד שלא הותר לו לבנות בית שמר על חומרי הבניין ומסרו לשלמה (דברי הימים כב', י"ד). בעל ספר דברי הימים מספר שדוד מחלק את הלויים לפי עבודות, וחלק מהן "מהללים לה' בכלים אשר עשיתי להלל" (דברי הימים כ"ג, ד'). אי לכך אין ספק כי דוד הכין גם
חומר לזמרה ולנגינה במקדש, משיריו שלו ומשירי בני דורו, דור של פריחה ספרותית.
התבוננות בשינויים שבין שמואל לתהילים מראה כי רובם של השינויים בתהילים נעשים על מנת לאזן את הקצב ואת המשקל ורק מיעוטם לשם שיפור הסגנון- כלומר זהו נוסח המעובד לזמרה, וכתובתו "למנצח לעבד ה' לדוד" מסייעת לכך.
ניתן לומר כי דוד חיברם אולם גם יתכן כי לווים מבית ראשון חיברום. מכל מקום יש להניח כי כל זמן התיארוך קשור בתיארוכים של כל ספר תהילים.
הטקסט מדבר רבות על צדק ומוסר, ועזרת ה' לפעולות אלו ככל שזה קשור עם פעילות המלך. אי לכך יכול להיות כי המזמורים הללו נאמרו בעיקבות מלכותו העקובה מדם של דוד וניסיונו להצדיק את מעשיו כמלך בעזרת האל.
האידיאל של מלך שהכל נענים לו היה מקובל בחצרות המלכים במזרח הקדום ויסודו ברפורמות סוציאליות שהיו מקובלות בחצרות המלכים הבבליים. למרות כל העימותים הללו אין זה מקרה שהידיעה על דוד "העושה משפט וצדקה לכל עמו" מופיעה לאחר ההודעה על המלכתו "וימלוך דוד על כל ישראל" (שמואל ב', ח'). מבבל למדו כי הרפורמות
החברתיות כלכליות נעשו ע"י המלך סמוך להמלכתו, והדבר מובן שכן בכך רכש המלך את אמונו של העם. יכול להיות כי תיארוך המזמור שלנו הוא כמו המזמור לשלמה בתהילים ע"ב שכנראה נאמר בעת הכתרת יורש העצר פותח "אלוקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך" שבסגנון פרוזה היינו מנסחים: "תן משפט וצדקה לבן המלך", והיינו לתת
בידו היכולת לעשות משפט וצדקה. גם במלכים א' (י', 9) נאמר בקשר לשלמה: "ושים לבך לעשות משפט וצדקה".
CROSS FREEDMAN מעלים גם את עניין השינויים הרבים בטקסטים בנושא האות "ו". גורדון קובע כי השימוש ב"ו" בא לציין עבר. דבר זה הוא מסיק ממחקריו אודות האוגרתית. תופעה זו נמצאת גם בשירת הים (שמות פרק 15) שהוא אחד מהפואמות הערביות הקדומות ביותר שבא מבוטא העבר בצורה דומה.
לדעתו תופעה זו הובנה שלא כיאות על ידי מספר חוקרים. אחד מהם מסיק כי ה"ו" משמשת על מנת לשוות בתהילים מעמד של תפילת בקשה וניצחון כלפי העתיד. אחר מסיק כי "ו" מציינת צפיה לנבואה עתידית.
אחדותו של הטקסט בתהילים נדונה אף היא. לעומת הקטסט בשמואל יש הגורסים כי הטקסט בתהילים נחלק לכמה חטיבות.
סיכום
עבודה זו סקרה את השינויים בין השירה של דוד כפי שהיא מופיעה בשמואל ב' כ"ב לעומת אותה שירה בתהלים.
שירה זו היתה חשובה לדוד ולכן בחר להביא אותה פעמיים. כך לדוגמא המזמור נגד אבשלום ("בבורחו מפני אבשלום") וכן אחרים מופיע רק פעם אחת היות והללו מזמורים על דברים ספציפיים אותם לא ראה דוד צורך להזכיר.
נסקרו רוב השינויים בפסוקים: 44 במספר, והסיבות הן בעיקר ענייניות, אולם גם נעשה ניסיון ליפות את הטקסט מבחינת העברית.
מלמד, שסקר את הטקסטים, נוקט בגישה מסורתית אולם הוא יודע שישנן בעיות בטקסט שאי אפשר לפתור אותם עפ"י ההנחה של צעירותו של דוד וזקנותו. הוא לא מצא פירוש המתקבל על הדעת אלא תירוץ דחוק. הוא בעצם מודה בכישלון השיטה שלו. הוא מביא את אברבנל שעמד על השינויים ולדעתו דוד כתב את הראשון בצעירותו ואת השני
בזקנותו.
הגישה של קרוס ופרידמן שונה. לדעתם שני הפרקים הן מסורות נפרדות של השיר המשמרות מספר רב של חילוקי נוסח. במשך המסורה של הטקסטים נעשה ניסיון להתאים בין הטקסטים אולם ניסיון זה מעולם לא הגיע לגמר. למרות ששני הטקסטים עברו מודרניזציה בכתיב שלהם- כלומר לא מתאים למאה ה9- לפנה"ס בכתיב.
לדעתם הטקסט בשמואל עבר עריכה בממלכה הצפונית ואילו הנוסח בתהילים עבר עריכה בממלכה הדרומית. לדעתם השיר הוא קדום ואין הם מתחייבים לכך כי נכתב בידי דוד. לדעתם יש לתארך את זמן כתיבתם למאה ה9- לפנה"ס.
הגישה המחקרית לטקסט צריכה להיות, לדעתם, השוואה בין הנוסחים תוך שימת לב לשינויים ולתכונות הקדומות שנשתמרו בה ותכונות אחרות שעברו בו שינויים ועידכונים. כמו כן בחקירת הטקסט אפשר להעזר באוגריתית.
אני בבדיקתי העלתי שתי אפשרויות נוספות: ריבוי חריג (זכר ונקבה) וכן צמדי מילים שבשניהם אנו מוצאים תקופות שונות ועל פיהם אפשר לנתח את הטקסטים.
מכל מקום לדעתי לא ניתן לומר כי הנוסח האחד הוא מקורי ואילו השני העתקה, אלא ששניהם נובעים ממקורות נפרדים ולכן השוני ביניהם. נראה גם כי הטקסט בתהילים משמר תכונות קדומות יותר מתהילים. ספר תהילים מייצג גרסה מאוחרת יותר.
לסיכום ניתן ללמוד הרבה מהגישה ההשוואתית במיוחד בכל קשור בלשון ובסגנון בצורות שונות.
ביבליוגרפיה
מפרשים
אברבנל
אלשיך
מלב"ים
רבי יצחק אשכנזי (טדסקי)
רמב"ן
רש"י
ספרות
1. גרסיאל מ., מלכות דוד, תל-אביב ,תשכ"ה.
2. מלמד ע"צ, "שמואל ב' פרק כ"ב- תהילים מזמור י"ח", ספר דינבורג, ירושלים תשי"ט.
3. פרידמן יהודה, כל הקצר קודם, לשוננו, ל"ה, תשל"א.
4. צרפתי גד, צמדי מילים בסדר קבוע בלשון חכמים, לשוננו, ל~, תשכ"ו.
5. שרירא שמואל, מבוא לכתבי הקודש, ירושלים, תשט"ו.
6.CROSS F.M., FREEDMAN D.N., "A ROYAL SONG OF THANKSGIVING", JOURNAL OF BIBLICAL LITERATURE, 72 (1953).
מלמד ע"צ, "שמואל ב' פרק כ"ב- תהילים מזמור י"ח", עמוד 22.
צרפתי גד, צמדי מילים בסדר הקבוע בלשון חכמים, עמוד 301.
פרידמן יהודה, כל הקצר קודם, עמודים 117-9.
מלמד ע"צ, "שמואל ב' פרק כ"ב- תהילים מזמור י"ח", עמוד 20.
מלמד ע"צ, "שמואל ב' פרק כ"ב- תהילים מזמור י"ח", עמוד 29.
שם, עמוד 26.
צרפתי גד, צמדי מילים בסדר קבוע בלשון חכמים, עמוד 312.
יצחק אבישור, צמדי מילים במקרא ומקבילותיהם בספרות השמית של המזרח התיכון הקדמון, ירושלים תשל"ד, עמוד 133.
קדרי מנחם צבי, זיווגי שם עצם בעברית המקראית, לשוננו, ל', תשכ"ו.
צרויה רחל, הריבוי הלא חוקי, רמת גן, תשמ"א.
פרופ' גרסיאל, מלכות דוד, עמוד 18.
CROSS FREEDMAN D.N., "A ROYAL SONG OF THANKSGIVING",P. 20.
IBID, P. 19.
IBID, P. 22.
CROSS F.M., FREEDMAN D.N., "A ROYAL SONG OF THANKSGIVING", P.15-16.
1

תגים:

מקרא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השוואת טקסטים מקבילים במקרא", סמינריון אודות "השוואת טקסטים מקבילים במקרא" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.