תעמולת בחירות

תקציר העבודה:

תעמולת הבחירות של המפד"ל בבחירות
לכנסת ה13- והשפעתה על ציבור בוחריה

ראשי פרקים hy0911 -

1.מבוא

2.הקדמה:
1.הגורמים המשפיעים על החלטת הבוחר
2.סוציאליזציה פוליטית של המצביע
3.תעמולת הבחירות, כיצד היא משפיעה:
א.אמצעי התקשורת
ב.חומר מודפס

4.הבחירות למפד"ל מאז קום מדינה

3.תעמולת הבחירות של המפד"ל לכנסת ה13- והמאבק על הקול הצף

4.סיכום

5.ביבליוגרפיה

מבוא
המפד"ל הינה המפלגה הדתית הלאומית היחידה ששרדה מאז קום המדינה.
מפלגות דתיות אחרות, דוגמת מימד ופאג"י, אשר הצהירו כי הן לאומיות, קמו
ונפלו, כאשר תוכנן לא התאים לרוח השעה או שראשיהן נטשו אותם.
המפד"ל ניסתה במשך כל השנים לשמור על ציביון אחיד ועל מצע דעות אחיד, דבר
שעזר לה רבות בשנים אחדות אולם העכיר את רוח בוחריה בשנים אחרות.
המצב הפוליטי בישראל, יש לזכור, הינו דינמי ביותר ובכל תקופה מסוימת המצב
משתנה, ולעיתים בצורה קיצונית. אי לכך, כל מפלגה פוליטית המעונינת לשמור על
כוחה או אף להגדיל אותה אמורה "ללמוד את המפה" הפוליטית ולהתארגן בצורה
הראויה, ונראה כי המפד"ל לא עשתה כן לאורך כל הדרך.
לאור זאת, אנו רואים ירידה מתמדת במשך 3 מערכות הבחירות עד לאחרונה,
כאשר באחרונה אנו עדים להתיצבות, ואף לעליה.

מטרת עבודתי זו היא לסקור את הסיבות לתנודות בבחירות לכנסת ה12- כלפי
מטה ולעליה המתונה בבחירות לכנסת ה13-, כל זאת על רקע האידיאולוגיה והמצע
התנועתיים. אנסה להוכיח כי העליה בבחירות האחרונות למפד"ל הינה בשל כמה
גורמים:
1.סוציאליזציה פוליטית- גורם שהביא בבחירות לפני כן לירידה תלולה,
והתרבות הפוליטית- אשר את משמעותה אסביר להלן ,
2.התקשורת עם הבוחר- תעמולת הבחירות דרך המדיה.
3.העמדות הפוליטיות- העמדות המדיניות פוליטיות היחסים עם שאר רבדי
הקשת הפוליטית.
4.התמתנות היחסים הבינ-עדתיים.
יכול להיות כי יש עוד כמה גורמים אולם לדעתי אלו החשובים ביותר ומפאת קוצר
היריעה אתיחס רק אליהם.

מקורות:

המפד"ל 10 11 12 12 10 12 10 12 6 4 5
המפד"ל היתה מחוזרת ע"י מפלגות השילטון והיתה מעין שותפות היסטורית בינה ובין מפא"י בהקמת הקואליציה. שותפות זו לא היתה קיימת עם המפלגות החרדיות אשר היו בעלות כח מועט יותר ולא תמיד ההינו לשתף פעולה עם המפלגות הגדולות.
ברבות השנים, עם עלית כוחם והתאזנות הכוחות הבין גושיים הגדולים, הם הבינו כי כדי לזכות בחלק מהעוגה הלאומית הם חייבים לנצל את מעמדם כלשון המאזנים עד תום, והם אכן עשו זאת.
המשבר הקואליציוני הראשון בישראל פרץ בגלל כעסם של הדתיים על שילוב המוסדות החינוך של "זרם העובדים" במעברות ובמחנות העולים. מחאת הדתיים הביאה לנפילת ממשלת בן-גוריון ב1951-. כשנסתימה מערכת הבחירות שוב העדיף ב"ג לכונן ממשלה עם "המזרחי" שתבעה לזרז את חקיקת חוקי האישות. לאחר שנה העביר ב"ג חוק אשר מחייב כל
בת לשירות לאומי גם אם היא פטורה מהצבא מסיבות דתיות. העברת החוק הביאה לפרישת המפלגות החרדיות מהקואליציה.
כוחם של החרדים הגיע לשיאו כשאיבדה המפד"ל מכוחה ונטתה ימינה. עיקר המאבק בא לידי ביטוי בחקיקה, בהקצבות למוסדות חרדיים, בניהול המוסדות הדתיים במדינה וכן בשליטה על המועצות המקומיות.
בגלל ההקצנה הלאומית שלה ושל בוחריה הנאמנים איבדה המפד"ל את ההנהגה והורישה אותה לחרדים לא ציוניים. הללו אינם חוגגים את יום העצמאות, אינם מניפים את דגל ישראל, אינם שרים את ההימנון הלאומי ואינם משרתים בצבא, אך מסוגלים להכתיב כפיה בעוצמה שאין לה תקדים, הודות לקיצוניותם.
שומרי מיצוות מוצהרים- שנציגיהם הפוליטיים טיפלו אז בעיניני הכשרות ושבת- התאגדו בשלהי שנות השבעים, בחסות עליית הימין לשילטון, כדי לפעול עם תנועות פוליטיות של חילוניים ולהצביע בעדן מתוך דאגה משותפת לשלמות א"י. כמו אנשי העובד הדתי, שהיו מוכנים בזמנו לשיתוף עם מפא"י מחללת שבת, כך היו עתה דתיים אלה
מוכנים לסלוח לחילול השבת אצל הליכוד והתחיה למען א"י השלמה. בבחירות של 1977 עדיין קיבלה המפד"ל שניים עשר מנדטים, אך החזרת סיני, אהדת השיא לבגין ואהדת והקמת תמ"י קיצצו לחצי את כוחה בבחירות של 1981.
עסקני המפד"ל, שאיבדו מכוחם ונטו ימינה, הנחילו את לשון המאזניים הפוליטית למפלגות החרדיות. בוני הקואלציות האפשריים ב1981-, הליכוד והמערך, חיזרו במיוחד אחרי המפלגות החרדיות שאין להן נטיות ברורות לימין או לשמאל: אגו"י או פועלי אג"י ואח"כ גם ש"ס ודגל התורה, ואלה העלו את מחיר הצטרפותן במקביל לעליה
המפתיעה של כוחן הפוליטי. הן ניצלו היטב את השיטה הקואליציונית, וחיזקו את יכולתן לכפות את דעת המיעוט על הרוב.
הסיבות לירידה זאת היו תלויות בעיקר בנושאים אידיאולוגיים אולם גם בהקמת שתי מפלגות עדתיות גרידא: תמ"י וש"ס. ש"ס, שבניגוד לתמ"י עסקניה היו פעילים ולא ניבחרו לכנסת רק על מנת לצבור הון פוליטי ואנושי לא פעלו על מנת ליצור מחלוקות ומריבות בעם על רקע עדתי ולא הבליטו את הקיפוח בעבר. הם הבליטו את נטיתם להיות
מפלגה בעלת רקע דתי אולם מעדה מסוימת, והיות ורוב עדות המיזרח הינם מסורתיים לא היתה להם בעיה מצפונית להציע למפלגה אשר בראשה עומדים רבנים.
חלק גדול ממצביעי ש"ס כלל אינם חרדים באורח חייהם, והצבעתם בעד מפלגה זו היא יותר ביטוי של ניאו-מסורתיות מאשר הזדהות עם אופיה החרדי. במיבנה ובאופי פעילותה מזכירה ש"ס את אגודת ישראל של שנות החמישים. כמו אגודת ישראל דאז מייצגת ש"ס חרדיות ספרדית אוניברסאלית והיא מגשרת על פני המסורות הפרטיקולאריות
המזרחיות- ובו זמנית נשענת על הזיקה לעבר המסורתי מזרחי, שכמו אצל החרדים האשכנזים נצבע בצבעים רומנטיים. למפלגות אלו יש את האמביציה ואת האמונה כי הם צודקים במאה אחוזים בדרכם ולכן יש להם אמונה בדרכם ונכונות להיאבק ולהגשים את מטרותיהם ומימד רוחני הנותן משמעות עמוקה, היסטורית למאבקם. סיבות אלו ואחרות
הביאו אותם לעימות ישיר עם המפלגות הציוניות, וזה אשר גרר את ירידת המפד"ל.
תעמולת הבחירות של המפד"ל והמאבק על הקול הצף
המפד"ל "תקפה" בבחירות האחרונות בשני מישורים: הצגת עמדתה הפוליטית נחרצות ומאבק באלו הלוקחים ממנה כל חלקה טובה. בפרק זה אביא שני פעילויות אלו אשר הביאו לעלייתה האלקטוראלית של המפד"ל בבחירות האחרונות.
אשר לעמדתה הפוליטית: מצע המפד"ל לבחירות האחרונות כולל, כמובן, הרבה מאוד רעיונות אשר את כולן ניתן למצוא גם אצל המפלגות האחרות: עזרה לעיירות פיתוח, עידוד עליה, עידוד עבודה, הקטנת תעסוקה וכיו"ב. לא נראה כי זה מה שיכול להטות את הכף.
המצב בארץ בכל השנים האחרונות הוא כי ישנה הקצנה בעם ובוחרי המפד"ל מקצינים לעיתים למפלגות אחרות. אי לכך ראשי המפד"ל הגיעו למסקנה כי רק עמדה יותר ברורה ונחרצת בנושאי א"י ובנושאים דתיים אחרים יכולה לענות על דרישות חלק גדול מציבור בוחריה. ולכן מצעים יחודיים היכולים לעניין את הבוחר היו בנושאי חברה
וביטחון. להלן תמציתם:
"התנועה רואה את זכותו ההיסטורית של העם היהודי לריבונותו של ארץ ישראל כולה, אבן היסוד בדרכה ובמשנתה החינוכית, תוך שמירה קפדנית ואחראית לשלומו, שלמותו של העם, ותוך הדגשה כי התוכן האמיתי של הציונות הוא המשולש הניצחי של עם ישראל וא"י על פי תורת ישראל.
בין הים לירדן תתקיים מדינה אחת והיא מדינת ישראל. לא ימסר חלק מחלקי א"י לשלטון זר או לריבונות זרה. לא יעקר אף ישוב יהודי ממקומו, לא תיכון ישות עצמאית לאומית בא"י...
צה"ל הוא צבא העם, והוא בע"ה הערובה העיקרית למניעת המלחמה ולהבטחת שלום מדינה. התנועה מאמצת את מדיניות הממשלות למניעת נשק גרעיני ממדינות ערב...
על מדינת ישראל להילחם מלחמת חורמה נגד מפעילי הטרור, נגד המסיתים לטרור ולאלימות, ונגד אירגוני הטרור, ולהכות במוקדי הטרור בכל מקום בו הן נמצאים. ענישה יעילה ומידית אשר תרתיע את המבקשים ללכת בדרך של האלימות והטרור, כולל גירוש פורעים ומסיתים וכן עונש מוות במקרים קיצוניים... התנועה שוללת בתכלית כל משא
ומתן מדיני עם אש"ף... התנועה תפעל לשמירה קפדנית על זכויות המיעוטים הוא יהודים על פי עקרונות המוסר והצדק תוך שמירה על מורשת תרבותם...". (מתוך מצע המפלגה בבחירות לכנסת ה13-).
מצע זה הביא להתנתקות מהשמאל ונושאי כליו, דבר שהגביר יותר את התמיכה במפד"ל ואת זהותו העצמית עצמאית.
ואכן, מאז כינונה של הכנסת הנוכחית בולטת עובדה תמוהה ביותר. מצד אחד חיזור משונה של מפלגות השמאל אחרי המפלגות החרדיות הלא ציוניות, ומצד שני דחייתה המוחלטת של המפד"ל כשותף אפשרי. הטענה המושמעת לעיתים קרובות היא שדחייה זו נובעת מהעמדות הקיצוניות של המפד"ל בנושא א"י. תמוה הדבר היות ואת אנשי צומת כן
מוכנים לקבל. נראה שההסבר לתופעה המשונה הזו מקורה מתחת לפני השטח, בפחדים שיש בחלקים מסוימים של הציבור החילוני מפני מה שנראה בעינהם עוצמתה האידיאולוגית של הציונות הדתית, פחד שאינו קיים מפני הציבור החרדי. בעיני ציבור זה מצטיירת היהדות החרדית כציבור אנכרוניסטי, אנטי ציוני, שאינו משרת בצבא ויש להם ענין
במדינה רק על מנת להשיג טובות הנאה חומריות ולכן אינו מהווה סכנה אידיאולוגית מוחשית (לפחות לא סכנה הנתפסת ע"י הציבור החילוני כמוחשית) לעומת המפד"ל, המיצגת אינטרסים לאומיים אידיאולוגיים המובנים לכל בר בי רב.
בבחירות הקודמות נטו ראשי המפלגה להאמין כי כוחם ירד בשל אידיאולוגיה לא ברורה שיצגו: אידיאולוגיה שאף אחד לא יכל לשייך עצמו אליה, בעיקר מבחינה מדינית. אלמנט חשוב מאוד, אותו ניסתה המפד"ל להראות בבחירות האחרונות הוא כי דעתה נחרצת והראיה היא שכל מפלגות השמאל נגדה.
אחת הסיבות היא הצהרתה המוחלטת כי תצטרף לממשלת הליכוד. הצהרה זו, ללא ספק הקנתה לה מעמד של כבוד בקרב מפלגות הימין. (למרות שגם יהדות התורה וגם ש"ס הודיעו על כוונה זו אולם מפלגות אלו מיוחסות להן הצהרות אמביוולנטיות, שלא כאן המקום לפתחן, ולכן ניתן היה "לסלוח להן").
שאלות אלו יש לשאול ביתר שאת משום שהקואליציה הנוכחית עם ש"ס, (והעתידית האפשרית עם יהדות התורה) מנוגדת ניגוד משווע להצרות של מפלגות השמאל לפני הבחירות, ובמיוחד אלה של תנועת מר"צ. הפיתולים ההסברתיים של המפלגות הללו בהצדיקם את הסטיות הבוטות מההצהרות שלפני הבחירות מהוות מלאכת מחשבת ומעשי אומן של ניסוחים
מפולפלים שאינן אלא כיסוי בעל ערך מפוקפוק.
יכול להיות כי ההסבר לתופעה המשונה הזאת מקורה, מתחת לפני השטח, בעוצמתה האידיאולוגיה של המפד"ל כפי שבאה לידי ביטוי במצעה לבחירות האחרונות. היא הציגה את עצמה ברוח אידייאולוגית דתית-לאומית אשר לא תתפשר על עקרונותיה, עקרונות אשר יכולים להתקבל גם על חילוניים או לפחות להיות מובנים על ידם.
המפלגות הממתחרות
אשר למפלגות האחרות: באחד מערבי הראיונות בבחירות האחרונות לפני הבחירות שנערכה לפעילים (10.6.92, בחולון) ובה נכחתי הביאו נציגי המפד"ל דיאגרמה על מנת להמחיש לנו, מהי דרכם האידיאולוגית של "המתחרים" הפוטנציאלים לאותו ציבור שנכח שם:
תמ"י 1981
תמ"י 1984
ש"ס 1984
ש"ס 1988
הלגיטימציה להתארגנות
קיפוח, אפליה, ברכת הבבא סאלי
כח עולה שיש מאחוריו עשיה מרובה
ירידת קרנה של התורה
ברכת רבנים
המטרה
ליכוד סביב הדגל. למען שוויון וצדק חברתי.
לסגירת הפער החברתי.
לסגירת הפער ותמיכה במוסדות תורה.
האדרת כבוד התורה.
סיסמאות חוזרות
בקומה זקופה. כבוד. הזדמנות אחרונה.
אם לא נזיז דבר, שום דבר לא יזוז.
עבר מפואר, עתיד מבטיח.
ברכת הרב שך.
סמלים חוזרים
כובע פלדה וחצוצרה.
אותיות נ"י
ספר תורה, ש"ס-ששת סדרי משנה.
תמונות רבנים
אפיון הנציגים
נציגים מהעם
אנשי עשיה
גדולים בתורה
-----------
במי נאבקים?
בממסד הישן.
במערך ובליברלים הקפיטליסטים.
המפלגות החילוניות ואגודת ישראל.
בהתדרדרות המוסר.
בדיאגרמה זו הם רצו להראות כי אף סממן לא בא לידי ביטוי, להפך מכך, הם לא הצליחו להיאבק בשום פגע, נציגיהם איכזבו, וגם הלגטימציה להתארגנות כבר לא כל כך קיימת.
ראשי התנועה זכרו היטב גם את "מימד" אשר בבחירות הקודמות נגסה בהם בכל פה. ראשי התנועה הרעיפו ביקורת על דרכם, בעיקר על מנת להראות כמה המפד"ל צודקת לעומתם.
אמנון שפירא מטירת צבי כותב במאמרו "ארבע שאלות לתנועת מימד", באחד הירחונים בעלי התפוצה בקרב הציבור הפוטנציאלי להצבעה למפד"ל (עמודים, ניסן תשנ"ג), בו הוא מעלה שאלות קשות כנגד התנועה, ללא הבאת הדעה הנגדית. להלן תקציר מהם:
"1.בתמצית מימד מניפה שני דגלי: דגל חברתי דתי ודגל פוליטי של ויתורים למען השלום. בכל יוצרת מימד פיצול אישיות לרובו המכריע של הציבור הקרוי לאומי דתי...
2.ביום ג' בסיוון תשנ"ב שלח יצחק רבין מכתב אישי אל הרב עמיטל והוא התחייב כדלקמן: "ברצוני להבטיחך נאמנות שכל ממשלה בראשותי תדאג לרווחתו וקידומו של החינוך הממלכתי דתי..." היום קרוב לשנה מתברר כי לא הכל היה אמת...
3.בין ראשי המערך ישנם לא מעטים שראייתם את נושא החינוך הציוני דתי היא מאוזנת וחיובית אבל ישנם אחרים שעמדתן היא אנטי יהודית ואנטי דתית במוצהר. לצערי נראה כי עמדתם האחרונים ודומיהם היא הדומיננטית.
4.לבסוף, למימד ניתנו אפשרויות הוגנות לפעול בתוך המפד"ל ולהילחם שם על עמדותיה. הרי גם במערך יש ניצים ויונים המקוטבים ביינהם, אבל בהתאחדם הם הגיעו להשפעה ציבורית ניכרת ואף לשלטון. אילו השכיל הרב עמיטל לעשות מה שעשה המערך היה מצטרף בריש גלי למפד"ל. "
צורת התעמולה
בבחירות האחרונות התעמולה של המפד"ל התה הרבה יותר אגרסיבית. אם לפני כן גויסו בעיקר אנשים מקצועיים הרי בבחירות האחרונות המפד"ל גייסה בעיקר תלמידים שעשו את מלאכתם נאמנה ואשר להם לא שולם מאומה. לעומת זאת את מירב הכספים הם השקיעו בפרסומת בעיתונות הכללית ובמדיה האלקטרונית (דבריו של השר המר, בכנס תודה
לתומכים, המכינה בגבעת שמואל, 16.7.92), פרסום שלא ניתן להימנע מתשלום עבורו).
התקשורת עם הבוחר השתפרה ללא הכר בבחירות אלו. הושקע רבות בתיכנון ועיצוב מודעות חדשניות ובפעם הראשונה הציגו עמדות האמורות להיות ראליות על פניהן. אם בבחירות הקודמות המוטו היה "...שוב הביתה למפד"ל", למפד"ל הישנה וחסרת המעוף, למפד"ל שאינה מציגה עמדה עצמאית וברורה, הרי בבחירות האחרונות הציגו עמדה יותר
מיליטנטית, עמדה יותר נוקבת, ברורה וחסרת פשרות אשר הצליחה לקרא לליבותיהם של הצעירים.
התרבות הפוליטית
התרבות הפוליטית השתנתה. בתחילת שנות השבעים-שמונים חלה התפתחות רבתי של העדות הספרדיות בארץ, מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרטן. התפתחות פוליטית כה מהירה, כפי שהראתי לעיל, יצרה תוהו ובוהו אירגוני ורצון לפורקן, אשר הביא בסופו של דבר להקמת מפלגות אשר לא היו בעלות הכישורים להיות מפלגות פוליטיות בעלות
עוצמה, עוצמה שלעתים הופנתה לכיוונים לא נכונים. מפלגות אלו היו ברובן דתיות או דתיות למחצה וחפפו בכמה תחומים את עמדות המפד"ל, ולכן גם נגסו בהן.
היחסים הבין עדתיים
היחסים הבינ-עדתיים שהשתפרו מחד, ומאידך הצטרפו למפד"ל יותר אנשי עדות המזרח. מתחים בין בני עדות שונות היו קיימים מאז ומתמיד בגולה, בארץ ישראל וברוב המקומות שבהם נפגשו יהודים המשתייכים לקבוצות מוצא שונות. מתחים אלו גרמו ליצירת סטריאוטיפים שליליים ודעות קדומות שליליות כלפי העדה החלשה מצד העדה הוותיקה,
הגדולה והמשכילה יותר. אין עדה שאפשר להוקיע אותה כנגועה בדעות קדומות בחוסר סובלנות וביצר השתלטות יותר מעדות אחרות. לא "אופי עדתי" מסוים, אלא התנאים ההיסטוריים החברתים שבהם נערך המיפגש הם הקובעים את "המקפחים" ו"המקופחים". בעם ישראל התחלפו תפקידים אלה בזמנים ובמקומות שונים. לדוגמא עד חורבן הקהילה בימי
השואה, היהודים מגורשי ספרד שישבו בקהילות שונות באירופה הסתובבו בתחושת עליונות כל פעם שיצרו מגע עם האשכנזים. במשך דורות אחדים שיקף יחס זה הבדלים תרבותיים וחברתיים שהיו קיימים בפועל: בתחום כלכלי וחברתי. מצב זה גרם להתגברות הסטריאוטיפים השליליים כלפי האשכנזים בתקופה זו. האשכנזים הינם העדה החזקה בשל
וותק , גודל, השכלה, כח פוליטי וביסוס כלכלי, ואילו הספרדים הינם העדה החלשה. כתוצאה מכך ישנן שתי קבוצות :"מקופחים" ו"מקפחים". ראוי להזכיר שאין אנו עוסקים כאן בתכונה שלילית האופיינית לאשכנזים. כנראה שעצם המצב של קולט ונקלט, של נותן ומקבל, של הרגשת אין אונים ותלות יוצר תחושת תיסכול והרגשת קיפוח מצד
הניזקקים. ואילו בני עדה מסוימת הם בעמדת כוח והם מואשמים על ידי החלשים מהם, העולים הנקלטים באפלייה ובקיפוח.
בשנים האחרונות ניתנו ליותר בני עדות המזרח התבטאות ועמדות: סגן ראש הממשלה, ראש המפד"ל ומפלגה פוליטית שעל פיה ישק דבר וכיו"ב ולכן אין הרגשה כי המפד"ל הינה מפלגה "אשכנזית מקפחת".
סיבה נוספת חשובה היא העליה מרוסיה. עליה זו היא עליה "אשכנזית", עליה נאורה אשר לא נגררת אחרי דמגוגיות זולות. רוב העולים ימניים, היות והם מורגלים ביחס רע מצד "הלא יהודיים" ולכן הם היו אמורים להצביע, לפחות מצביעים בכח, עבור המפד"ל.
להערכתי בבחירות הבאות המצב ישתפר מבחינת המפד"ל. מפלגת השוליים הגדולה ש"ס, קורסת; המפד"ל לא נכנעה לתביעות השמאל הציוני ולא הצטרפה לממשלה, המפלגות הקטנות והשאפתניות (כך, לוינגר, התחיה וכיו"ב) מהבחירות האחרונות לא ירוצו פעם נוספת וממילא לא יגזלו קולות, דבר שיביא להכרה כי רק המפד"ל יכולה להבטיח את
היציבות הנחוצה.
סיבה נוספת אותה ברצוני להביא היא בעיית הנאמנות המפלגתית.
בבחירות הקודמות סיסמת המפד"ל היתה :"בלי אבל בוא הביתה למפד"ל". כלומר ניסו לרכב על הנאמנות המפלגתית".
שחר רוני וצבי אקשטיין קובעים במאמרם כי כי שניים מתוך כל שלושה בוחרים מצביעים עבור אותה מפלגה בבחירות עוקבות, אולם אין הם מתפשרים על דעותיהם בנושאי חברה וכלכלה ולא יהססו להצביע למפלגה אחרת באם "מפלגתם" לא תענה על משאלותיהם, ולכן נאמנות מפלגתית לשמה אינה קיימת והיא אפילו יכולה לדחות את המצביע היות
והוא אינו רוצה להציע רק לשמה, ולכן אם מבקשים ממנו להצביע רק בשל סיבה זו, הם טוענים, הוא נרתע. (לעומת זאת הם טוענים כי למאפיינים סוציודמוגרפיים אין השפעה רבהעל ההצבעה?!).
לסיום ברצוני להעלות סברה אישית, סברה אשר לא נחקרה אמפירית, אולם לפי דעתי השפעתה, גם אם אינה מובהקת, בכל זאת מורגשת. הגורם הוא הרצון לזכות בנתחים חומריים או בעזרה פוליטית.
כידוע המפלגות הפוליטיות מבטיחות נתחים חומריים לבוחריהם, בעיקר דיור. אמצעי השפעה של השלטונות בערים היו מגוונים: הקמת שכונות וקריות בעלות אוריאנטציה פוליטית היתה אחד האמצעים בהן נקט הממשל באמצעות רשתות שיכון ארציות כחברת שיכון עובדים וכד~. שכונות הפועלים החדשות היו בעלות חותם פוליטי, המשתכנים היו
חייבים להיות חברי המפלגה (היו גם שיכוני הפועל המזרחי) והיו נתונים להשפעות קואופרטיביות סביבם הן בבעלות על הקרקע, והן במסחר קמעונאי (צרכניה שיתופית) ובחינוך (זרם עובדים). חלק מהשכונות היו בעלות אופי חקלאי למחצה.
הנחת קשר זו בין ההרכב החברתי לתכונה הפוליטית הדומיננטית של קבוצת זהות ספציפית, היוותה את הבסיס למדיניות השיכון של רשויות השלטון שלא נעדרו שיקולים של כח פוליטי כפונקציה של ההרכב הכלכלי-חברתי של האוכלוסיה המקומית.
בישראל כארץ הגירה וכמדינה מתפתחת שבשנים הראשונות עסקה בהתישבות ובשיכון היה כח פוליטי עצום בידי הרשות המשכנת שאכן נוצל, לדעת גונן וחסון, באמצעות משיכת שכבות חברתיות מסוימות ושיכונם במקום ספציפי ומדיניות שיכון מכוונת זו ננקטה לצד שורת אמצעים שעמדו לרשות השלטון. לא יפלא איפה כי בישראל נעשה שימוש
בשיכון הציבורי כמרשם לעיצוב המבנה הפוליטי של ערים בישראל.
בניתוח תוצאות הבחירות לא נוכל להתעלם מן ההשלכות הפולטיות של דפוסי מדיניות גיאוגרפית שיכונית, בעלת הזיקה הפוליטית, שהנחתה את הגופים המיישבים טרם הקמת המדינה ולאחר מכן.
מאז קום המדינה עלו לארץ עולים רבים, עולים שהיו זקוקים לעזרה חומרית. כל זמן שהמפד"ל יכלה לעזור לעולים אלו דרך שר הדתות או דרך שר הפנים והשיכון היא עזרה, אולם בבוא הזמן, עם התגבשות המפלגות העדתיות והחרדיות, פעלו האחרונות, בתעמולה נגד המשטר "האשכנזי", בטענה כי הוא לא עזר להם מעולם וכי הנהנים העיקריים
היו אנשי שלומם. ההמון אכן האמין להם, וקיווה כי צרותיו הכלכליות והשיכוניות חברתיות יפתרו ברגע שתהיה לו מפלגה משלו. תמ"י והמפלגות החרדיות לא יכלו ולא עשו למען אותו ציבור אולם ש"ס כן, עזרה שהיתה מוגבלת ביותר ולכן גם הצליחה המפד"ל לחזור לעצמה מעט בבחירות האחרונות, לאחר שהללו נתבדו בתקוותם.
סיכום וניתוח
בעבודתי זו עסקתי בבחירות בישראל ובבחירות למפד"ל בעיקר. הנושאים אותם העליתי בעבודתי כגורמים לשינוי בעמדת הבוחר הדתי הם:
1. רצון ליציבות והתפתחות פוליטית.
2. רצון למפלגה פלורליסטית יותר מבחינה חברתית.
3. מענה על צרכים יותר יחודיים.
4. מענה על צרכים יותר מילטנטיים.
5. מתן תשובות לבעיות בוערות בתחום הדת.
העלתי מספר גורמים אותם אני חושב לנכון למסבירים ביותר את "המיני" חזרה למפד"ל: סוציאליזציה פוליטית ותרבות פוליטית, עמדות פוליטיות, התקשורת עם הבוחר והתמתנות היחסים העדתיים. ואכן ראינו כי גורמים אלו השפיעו בצורה מובהקת. העם "שבע" כבר ממפלגות דמגוגיות המעלות על נס את חטאי "האשכנזים" ומנסות לרכוש הון
פוליטי פרטי לחלוטין, המניע האידיאולוגי שלה התגלה כנבוב, וכן שאר המניעים המרכיבים סיעה ומפלגה.
לדעתי המפד"ל יכולה לעלות מעלה רק אם תהיה עיקבית, היות והציבור הדתי לאומי זוכר טוב את מעשי נבחריו ולא תמיד מוכן לסלוח (דוגמאת הנסיגה מסיני). זאת מצד אחד ומצד שני רצוי הוא כי יבינו המתמודדים כי מספר הבעיות העומדות על הפרק במדינתנו הקטנה אינו רב כל כך המצדיק אינפלציה במפלגות ולא יטלו את הכח המעט שיש
לציבור הדתי אחת מהשניה.
ביבליוגרפיה
*יורמן פנחס, חדשות בעולם התיקשורת הישראלי אותות 64.
*ינאי נתן ושלמה אהרונסון, בחירות 1981, היבטים מבניים והתנגותיים, מדינה ממשל ויחב"ל, אביב תשמ"ב.
*כץ אליהו,המיתוס של השפעת המדיה, גם הוא משפיע, אותות 1988,88 ,עמוד 32.
*ליפמן, וולטר Media Power in Politics וושינגטון: "רבעון הקונגרס בע"מ" 1984, עורכת דוריס גראבר.
*שביט זאב , אבחנות עדתיות וסמלים של עדתיות בתעמולת הבחירות לכנסת ה11-, ירושלים, 1988.
*ספרי השנה של העיתונאים: תשמ"ה ,תשמ"ד.(עמודים 31-33,54-6).
*שחר רוני וצבי אקשטיין, נאמנות מפלגתית כתהליך הרגל בישראל, המכון לפיתוח ע"ש פנחס ספיר, יוני 1992.
מאמרים
*.מצע התנועה לכנסת ה12- וה13-.
*.דפים, עיתון בהוצאת התנועה הדתית לאומית, מספרים: 2,1,3,4.
*.עמודים בטאון הקיבוץ הדתי, גליונות 559, 561.
*.האוניברסיטה הפתוחה, דפוסי חברה בישראל מגמות ליכוד ופירוד, יחידה 5-6 1986.
נתן ינאי ושלמה אהרונסון, בחירות 1981, עמוד 32.
ראה ספרו של ס.א. פיינר, האיש על גב הסוס, הוצאת מערכות 1984, פרק ראשון.
סיימור מ.ליפסט האדם המדיני, ת"א ,יחדיו, 1979, פרק 2 עמודים 61-96.
ישי יעל, סיעתיות מפלגתית,חקר מקרה ישראלי, יחב"ל ,1977.
שביט זאב, אבחנות עדתיות וסמלים של עדתיות בתעמולת הבחירות לכנסת ה11-, ירושלים, 1988, עמוד 13.
מעריב, 6.7.84, עמוד 2.
ידיעות אחרונות, 6.7.84, עמוד 21.
מדינה ממשל ויחסים בין לאומיי 19-20 עמוד 88 ואילך.
כץ אליהו המיתוס של השפעת המדיה, גם הוא משפיע, עמ" 32.
וולטר ליפמן, Media Power in Politics, (וושינגטון: רבעון הקונגרס, בע"מ, 1984, עורכת: דוריס גראבר) עמ' 9/78.
פנחס יורמן, חדשות בעולם התיקשורת הישראלי, אותות 64.
דפים,, מספר 2, עמוד 3.
BRIGHAM J.C (1971) ETHNIC STEREOTYPES, PSYCHLOGICAL BULLETIN ,76,P 15-38.
שחר רוני וצבי אקשטיין, נאמנות מפלגתית כתהליך הרגל בישראל, עמודים 1-3.
גונן עמירם וחסון ש., השיכון הציבורי כאמצעי גיאוגרפי פוליטי בערי ישראל , מתוך מדינה ממשל ויחב"ל, מספר 18.
1

תגים:

דתיים · מפלגה · מפד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תעמולת בחירות", סמינריון אודות "תעמולת בחירות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.