תהליכי קבלת החלטות בהקמת מערכת בצבא

תקציר העבודה:

תהליכי קבלת החלטות בהקמת המפח"ש


ראשי פרקים hy0865 -

1.מבוא ומטרות

2.הקדמה
1.הסבר מושגי תהליכי קבלת החלטות.
2.קבלת החלטות בישראל.

3.הקמת מפקדת חילות השדה- השתלשלות האירועים
1.רקע כללי.
2.השתלשלות האירועים.
3.קבלת ההחלטה ומימושה.
4.דיון

5.סיכום

6.רשימה ביבליוגרפית

מבוא ומטרות
לאחר מלחמת יום הכיפורים התעורר הצורך בשינוי המבנה האירגוני של צה"ל,
כפועל יוצא מהמודרניות של שדה הקרב. המלחמות חדלו להיות מלחמות בין
פרטים אלא מלחמות המתוכננות היטב, אשר בהם משתמשים במיטב אמצעי
הלחימה. הקרבות העתידיים הם בעיקר קרבות משולבים בין כל זרועות היבשה
ולכן יש לתת את הדעת על תיאום מתאים בינהם.
צה"ל עבר במשך השנים הרבה שיטות לחימה אולם התפיסה הבסיסית של חילות
נותרה בו , כך שהיה קשה לו מאוד לשנות את תפיסתו.
ההתנגדות לשינוי/הקמה נבעה מכמה סיבות:
1.החשש הטבעי של חלק מהקצינים הבכירים בעלי התפקידים הראשיים, לאבד
את עצמאותם ויחודם.
2.חשש של האלופים להקמת גוף חזק שיהווה איום על מעמדם בחלק
מסמכויותיהם.
3.אי הסכמה באשר לצורך איחודם של חילות השדה תחת קורת גג אחת.
למרות האמור לעיל. צה"ל כצבא מודרני וכגוף אירגוני שגדל בצורה משמעותית
לאחר מלחמת יום הכיפורים, היה חייב לקבל החלטה מהפכנית ולבצע את השינוי
(על המשמר, 11)..8.83
שני יעדים הוצבו לפני המפח"ש עם הקמתו:
1.פיתוח אמצעי לחימה ותורות לחימה טובות יותר ל4- חילות השדה.
2.מיצוי מירבי של כח האדם.
יעדים אלו הושגו בצורה טובה, ועל כך אראה בהמשך העבודה.
מטרת עבודתי זו היא לנתח את תהליכי קבלת ההחלטות למן הדיון בהצעות
הראשונות על הקמת המפח"ש ועד להחלטה הסופית על הקמתו,

לפי תאוריות קבלת ההחלטות המקובלות. המטרה היא להראות האם וכיצד
ההחלטות שנתקבלו תאמו את תהליכי קבלת ההחלטות.
העבודה תתחלק לשלושה חלקים עיקריים:
1.הצגת המושגים והגדרתם; הסבר התאוריות.
2.הקמת המפח"ש: שלבים ושיטות.
3.ניתוח ודיון.
בסיכום העבודה אבדוק האם המטרה הושגה ואצביע על הישגי המפח"ש כדגם
אירגוני.
העבודה מסתמכת בעיקר על קטעי עיתונות וכתבות על הקמת המפח"ש, וכתבים
מאת מקבלי ההחלטות באותו תפקיד.

מקורות:

קבלת החלטות בישראל
בן מאיר טוען בסיפרו כי בישראל אין אמצעים בסיסיים לנתוח ותכנון מדיניות בדרג עליו של קבלת החלטות, והיא כושלת ברמה היסודית של תאום משרדי. אין שום תהליך מסודר ושיטתי של קבלת החלטות. לעומת זאת בצה"ל יש כיום כלים, אמצעים וטכנולוגיה מתקדמת: הן ע"י מו"פ הצבאי והן ע"י אגף התיכנון וחניכי המכללה לביטחון
לאומי.
לדעתו, מעורבות הפוליטיקאים ושיקולים לא צבאיים הפריעו לתהליך קבלת החלטות בנושא המפח"ש שגרם לעיכוב שנים רבות, למרות שנתקבלו ההחלטות התעכב הביצוע בשל שיקולים זרים ולא רציונאליים.
בן מאיר מתייחס לצה"ל כבעל תפקיד דומיננטי במערכת קבלת ההחלטות ובפרט בנושא המפח"ש: "...עוד נקודה חשובה הקשורה לצה"ל ולעצמו. ניתן להתפתות ולחשוב כי אם התפקיד הדומיננטי ללא פרופורציה שממלא צה"ל במערכת קבלת ההחלטות משפיע לרעה על ישום ההחלטות הפוליטיות-צבאיות של ממשלת ישראל, הרי אין לכך השפעה שלילית על
צה"ל עצמו ועל איכות תפקודו ולחימתו בשטח. לצערנו הגדול, בעת האחרונות גוברים סימנים המצביעים על כך כי צה"ל עצמו נעשה עם הזמן, קורבן של מצב לא נורמלי זה. המנהיגים הישראלים מאמינים כי ניסיונם העשיר והאינטואיציה שלהם יכסו על הכל, ובזכותם יגיעו להחלטות נכונות ונבונות. אפשר אולי לחשוב שכל עוד יש לישראל
צבא חזק וטוב אזי טעויות מדיניות אינן גורליות או פאטליות. אין חולק על כך כי ההתדרדרות והפגיעה באיכותו ובכוחו הלוחם של צה"ל הן סכנה חמורה לעתידה ולעצם קיומה של המדינה. צה"ל בנוי על עיקרון הפקת הלקחים ודוגל בשיטה לפיה הצבא מסיק בעצמו את הלקחים מכישלונויו ושגיאותיו, והוא עצמו נושא באחריות לתיקון
הליקויים ולמניעת השנותן של תקלות וטעויות. המושג "הפקת לקחים" הוא מנכסי צאן ברזל של צה"ל, אולם הולכים ומתרבים הספקות האם הלקחים אכן מופקים ובעקר האם הם מיושמים.
הקונספציה של צה"ל שהוא יתקן את עצמו היא בלת אפשרית מבחינה פסיכולוגית ונוגדת את כל עקרונות הטבע האנושי. ייתכן שהענין "עבד" בשנים הראשונות כאשר צה"ל היה עוד ארגון קטן עם מידה רבה של אי פורמליות, אולם אין כל סיכוי לתהליך של תיקון עצמי יעיל בארגון גדול ופורמאלי.צה"ל פיתח במשך השנים את כל הסממנים של
אירגון ביורוקרטי מושלם ומגושם, ועם זאת אינו נתון למערכת המקובלת של איזונים ובקרה הנהוגה בידי ממשלות כדי לפקח ולשלוט על ארגונים ביורוקרטים כאלה. מבחינה זאת צה"ל יוצא מפסיד בכל העולמות.
ד"ר עמנואל וולד, אשר ערך מחקר מקיף על רמת הביצוע של צה"ל במלחמת לבנון, טוען כי כוחות היבשה לא עמדו בציפיות ולא השיגו את יעדיהם. הוא מוסיף וטוען כי הרבה מן הטעויות של מלחמת יום הכיםורים חזרו ונישנו בלבנון והלקחים שכביכול הופקו, לא יושמו. חמור מזה, גם השגיאות שנעשו בלבנון והליקויים שנתגלו לא תוקנו.
הוא מדגיש כי הרצון בקידום והרוטציה המהירה בתפקידים בצבא מונעים ביקורת גלוית לב כלפי הדרג הממונה.
ברור הוא שכל עוד לא יטופלו השאלות החיוניות הללו ע"י מערכת הבטחון לבדה, מבלי שהיא תהיה חשופה לבקרה והכוונה של דרג יותר בכיר- ספק גדול אם התוצאות תעודדנה מסקנה ברורה.
יחזקאל דרור מצביע על הסיבות לחולשה בחשיבה האסטרטגית הישראלית. לדבריו אנו סובלים ומליקויים רציניים בכל נושא מדיניות ובטחון. במיוחד חסרה אסטרטגיה רבתי. אומנם קיימת "תורת הביטחון הלאומי" אולם בחלק גדול מהתחומים תורה זו רחוקה מאוד מהאסטרטגיה הדרושה בתחום המדיני-בטחוני. גם הערכות מצב המשמשות בסיס
לאסטרטגיה לוקות בחסר בכל הנגע לראיה מדינית בטחונית ארוכת הטווח.
בין הסיבות המפריעות לחשיבה בהסטוריה כבסיס חיוני לאסטרטגיה היא קיומה של תחושת שביעות רצון לאומית מההישגים.
תהליכי קבלת ההחלטות בישראל בנושאי צבא תלויים גם בפוליטיקאים ולכן טבעי הוא כי יחסי הצבא והפולטייקה יהוו חוליה רצינית ביותר בתהליכי קבלת ההחלטות.
הצבא בישראל הוא צבא העם ולכן יש לו צביון מיוחד. ומכאן שניתן לצפות לצבא נאמן ואמין. היחסים בין הגורמים האזרחים והצבאיים בישראל נחשבו תמיד ועדיין נחשבים כיחידים במינם. היחסים בין המערכת הצבאית לאזרחית היו בד"כ טובים, בעיקר בגלל שלא היתה תחושת קיפוח. להיפך, איש הצבא תמיד נחשב לאדם בעל דרגה חברתית
נאותה.
המתחים בין הדרג הצבאי למדיני צצו על פני השטח כבר בקום המדינה, בתש"ח, ביחסים שבין הסוכנות ואירגוני המחתרות הצבאיים. באופן משמעותי, עלו מתחים אלו בתקופת ההמתנה ערב ששת הימים. הסערה שהיתה, בין הדרג הצבאי לפוליטי ערב מלחמת ששת הימים, שהיתה כבדה מאוד, לא זכתה לתאוצה ציבורית וחדרה לתודעת הקהל אלא תועדת
בספרי היסטוריה בלבד. הכוונה למחלוקת בין הצבא לממשלה האם להקדים את מכת המנע למצרים ולקצר את תקופת ההמתנה. אשכול והדרג המדיני סברו שיש למצות את המהלך המדיני ואילו קציני צה"ל בכירים סברו שככל שעוברים הימים הזמן פועל לרעתנו.
לפני 1973 היו מתחים בין המערכות הבאות, על רקע של מחדלים בהערכות או באידאולוגיה הכללית, והכרוכים בנפגעים רבים בשל כך. כאשר הכל בסדר, אין טרוניות. על רוב המתחים חיפה בן גוריון, והוא נקט בשיטה מתוחכמת של ניפוח בעיות חוץ כדי להסיר את לב העם מבעיות הפנים. גם משה דיין בתור שר בטחון ידע לטאטא דברים מתחת
לשולחן ועל כך יזכר לטוב (למרות שידועה האיבה בינו לבין רפאל איתן שהגיעה לשיאה בתוך המלחמה של"ג)
יש לזכור את האליטה של המערכת הצבאית. אלו הם אנשים בעלי דמוי עצמי וציבורי גבוה, אנשים בעלי מוסר גבוה מאוד, נאמנות ויושר. מטרתם העיקרית היא להביא את צה"ל לנצחונות ולא לשלטון.
מבנהו הארגוני של הצבא תמיד הושפע מהמערכת השילטונית. כל הרמט"כלים שכיהנו עד 1975 היו מזוהים עם מפלגת העבודה (כולל רפול, שכיום הוא ימני אך חונך על ברכי השומר הצעיר). רק לשר אריאל שרון, שהיה לפני מלחמת יום כיפור אלוף פיקוד הדרום, נרמז ע"י דיין: "כי יהיה עליו לעזוב את הצבא משום שהממשלה אינה רואה בו
מועמד לרמטכ"ל".
כלומר- אנו רואים שהגבולות מטושטשים בין תפקידים עצמאיים לפוליטיקה, והאידיליה לא תמיד שוררת ביניהם.
הקמת מפקדת חילות השדה
רקע כללי
מפקדת חילות השדה היא הזרוע המארגנת, מבצעת ומחליטה בכל הקשור לניהול שדה הקרב העתידי ולתיאום בן כוחות היבשה השונים. דבר זה נחוץ על מנת למנוע אשליית תמימות דעים. היא למעשה בית היוצר לכל תורת הלחימה המודרנית. במפח"ש עובדים כ400- קצינים מחולקים על פי מידור היררכי לחלוטין, כאשר מפקד המפח"ש הינו בדרגת
אלוף.
טל זלינגר בכתבתה על בנין צה"ל בשנות ה80- מציינת כי בהקמת מפקדת חיילות השדה מונחת בעיית הקרב המשולב של חיילות היבשה. רק מבט על מרכיבי כוחות היבשה, בראיה כוללת יביא לאיזון והרמוניה שתוכל למצות את המכסימום מהם.
צבאות נאט"ו פועלים עפ"י גישה מולטי-חיילית, דהיינו אין חילות אך יש בהם את כל מרכיבי החילות כאשר הדגש הוא על איזון שצריך להביא להצלת הקרב. הרעיון הוא למצוא מרכיב מאזן בין כל החילות. האיזון וההסכמה בין הצדדים, לפי גניס ומאן, הם מרכיבים שיש לקחת בחשבון בתהליך קבלת החלטות.
בצה"ל אין מרכיב מאזן. למטכ"ל יש שני כובעים: גם מטכ"ל וגם זרוע יבשה, והוא אינו שומר על איזון. הטנק זכה לעדיפות מובלטת, זכיה שלא הוכחה כנכונה לאור מלחמות יוה"כ ושלום הגליל, ובהחלט הורגש הצורך למצוא את האיזון והשילוב בין כל מרכיבי הכח היבשתי.
השתלשלות האירועים
נושא הקמת המפח"ש נדון עוד בשנות השישים במערכת הביטחון. בתקופת יצחק רבין כרמטכ"ל (1965) נערך דיון על הקמת מפקדת כוחות יבשה. הדיון לא הוליד שום מפקדה למרות שהוצג הצורך בכך. נראה היה כי שררה שאננות בנושא, דבר שלפי גניס ומאן יכול גם הוא להוות חלק בתהליך קבלת החלטות.
תוצאות הדיון הולידו שינויים במערך התחזוקתי המשרת את כוחות היבשה ע"י הקמת מרכזי תחזוקה המשרתים את הכוחות לוחמים כמו מרכזי דלק, מזון, תחמושת ועוד.
בשנת 1969 וב1972- הוגשו לבר לב ולדדו ז"ל הצעות להקים את המפח"ש, אך אלו שללו אותן. ב1974-, לאור לקחי מלחמת יום הכיפורים הובן הצורך החשוב שבקרב המשולב המחייב שילוב כבר בשלב גיבוש הכח והכשרתו. לאור זאת הוטל ב1974- על האלוף גורודיש לבחון מחדש את כוחות השדה כאשר סמכויותיו לבדיקה הוציאו מחוץ לתחום את
נושא הפיקודים המרחביים. הוא הגיש את המלצותיו בשלהי 1975, המלצות שכללו הקמת מפקדת חילות שדה שיעודיה יהיו:
1. בנין סדר כוחות, אימון וטיפול בתורת הלחימה תוך שימת דגש על הצד הבין חיילי.
2. פיתוח מערכות נשק לחיילות השדה.
3. האחדת החיילות תחת מפקדה אחת.
4. צמצום והעברת סמכויות מחלקת ההדרכה במטכ"ל.
השינוי, כך סבר גורודיש, יאפשר למטכ"ל להתפנות למשימותיו כמתאם עליון ואחראי למבצעים ולתכנון שיוכל למצות את כל המידע האובייקטיבי המגיע אליו, לנתחו ולהסיק ממנו מסקנות. המלצותיו נדחו אולי גם על רקע מעמדו האישי המעורער לאחר מלחמת יום הכיפורים.
באפריל 1977 חל מהפך שילטוני בישראל. בראש מערכת הביטחון עמד עזר וייצמן שניסה להטביע את חותמו על הצבא במהירות. בהסכמת הרמטכ"ל מוטה גור מינה את האלוף (במיל.) ישראל טל לבחון את אירגון כוחות היבשה.
כעבור 4 חודשים, בדצמבר 1977 הגיש ישראל טל דו"ח ובו פירוט על השינוי הארגוני המומלץ בכוחות היבשה שבעיקרו הקמת מפקדת כוחות הסיבות להקמת המפקדה, לפי ישראל טל, היו בשל העומס המוטל על הרמטכ"ל, עומס הפוגע בגיבוש תורות הלחימה לכוחות היבשה, הכשרת כוחות היבשה לקראת השלב המשולב ופיתוח אמצעי לחימה. סיבה נוספת
היתה, כי לאחר מלחמת יום הכיפורים הוכר בצורך בקרב משולב, אך למרות זאת כל חייל מחיילות השדה מפתח תורת לחימה לבדו.
לאור הסיבות דלעיל מציע האלוף טל את הצעתו שיש לה השלכות מקיפות על כל המטה הכללי וגם על משרד הביטחון. להלן עיקרי הצעתו:
1.המטכ"ל ימשיך למלא כבעבר שני תפקידים. המטכ"ל עליון ואחיד לכל הזרועות והפיקודים, אך במקביל ישמש גם כמטכ"ל של כוחות היבשה. מילוי שני תפקידים בעת ובעונה אחת לא ישפיע לדעתו על טיב ההחלטות שיתקבלו אלא רק ישבח אותם.
2.ימונה סגן רשמי לרמטכ"ל שישמש כראש מטה.
3.יבוטל אגף המבצעים ובמקומו יוקם אגף מבצעים והדרכה. מחלקת הדרכה תבצע שינוי ותצומצם עם העברת סמכויות למפקדת כוחות השדה.
4.תוקם מפקדה מיוחדת לכוחות השדה בראשות אלוף. מפקדה זו תהיה אחראית על מערך ההדרכה של חיילות השדה, לכח אדם, כולל תחזוקה ושלישות.
5.יוקם פיקוד תחזוקה שיתן שירותים למערך השדה.
6.יבוטלו כל החיילות בצה"ל להוציא רפואה, מודיעין ומשטרה צבאית. קציני החיל הראשי ישמשו כיועצים בלבד ללא סמכות פיקודית.
הרמטכ"ל דאז, מוטה גור, לא הכיר בחשיבותה של התוכנית והקפיא אותה. לדידו לא נעשתה חשיבה מוקדמת וזהירה, דבר שלא יכול להבטיח איכות
תאוצה מסוימת מקבלים הדיונים על הצעת האלוף טל לאחר מינויו של רפול כרמטכ"ל, וזאת לאחר דירבונו של השר לעשות זאת. תחילה מטיל רפול לקיים דיוני הכנה, ובסוף מכנס דיון מטכ"ל. בדיונים מושמעות התנגדויות להקמת המפקדה מהסיבות כדלקמן:
1.אי האינטגרציה כיום נובעת מהעדפת השיריון על פני החילות האחרים.
2.בין הרמטכ"ל לחילות תעמוד מפקדה שתהיה כחיץ שאינו טוב ויעיל.
3.בנושאי כח אם לא יהיה למי לפנות. הכתובת תהיה כוללת וכל אחד יפנה למשנהו.
4.כדי לבצע שינוי כה עמוק צריך מפקד מנוסה ובעל השראה. באותו זמן לא היה אחד כזה.
5.מה יהיה מקום אימונם של החילות שאינן במפח"ש.
6.מה יקרה בזמן מלחמה כאשר האוגדות יוכפפו לפיקודים; מה יעשה המפח"ש.
7.מה יהיו דינם של המחלוקות בין החיילות למפח"ש.
מצד שני היו נימוקים בעד הקמת המפקדה:
1.הגורם המכריע בקרב הוא הכח היבשתי, והמפקדה שתגבש תורות לחימה תסייע בהכרעת הקרב.
2.המפקדה תדחוף את המטכ"ל להקדיש יותר מאמצים לחיילות השדה ותהווה כח משמעותי כנגד חיילות האוויר והים.
3.המפקדה תחייב את הזרועות לתת חלק וסיוע ליבשה.
4.ישנן פיתרונות טובים לגבי מקום האימונים של החילות האחרים.
האמור להכריע בנושאים אלו הוא שר הביטחון כראש הפירמידה. הוא לא מעוניין לערוך פרסומת, בשל הקושי בהחלטה שבאה בעקבותיו. החלטתו נדחתה עד סוף 1978 בשל מספר סיבות שהעיקריות היו שיחות השלום עם מצריים, והיות הרמטכ"ל החדש חסר ניסיון (היה רק שנה בתפקיד).
ב11- בדצמבר 1979 ביום ה' מכנס שר הביטחון, עזר וייצמן, מסיבת עיתונאים ומודיע שקיבל את הצעת האלוף טל להקמת מפקדת כוחות השדה שבראשה יעמוד האלוף טל עצמו, שלצורך כך יחזור לשירות קבע.
במהלך השבוע לאחר מכן הוא מודיע לממשלה, ללא התיעצות עם המטכ"ל. הוא מסביר את התנהגותו בכך שדיונים נערכו כבר וכי הוא המחליט האחרון.
קבלת ההחלטה ומימושה
הדיונים על הצעת ישראל טל היו פתוחים, עיניניים וללא היבטים אישיים. הם נמשכו במהלך 1978. במהלך שנה זו נעשו עבודות במסגרת המכללה לביטחון לאומי על מנת לאתר את כל "המוקשים" בדרך אל ישום ההחלטה ועל מנת למצוא את הרע במיעוטו.
החלטת שר הביטחון לא לערב את המטכ"ל בהחלטה האחרונה זיעזעה אותו. הוסיפו שמן למדורה הדלפות לגורמי חוץ בעולם. מספר אלופים מתפטרים בגלל החשש כי מינוי טל הוא לשם הרחקת רפול ומינוי טל במקומו. חלק מאלופי המטכ"ל שאלו מדוע לא היה ניתן למנות את יאנוש או את משה לוי כמפקדים על המפקדה החדשה, שהרי הם מנוסים יותר
ועומדים לפני שיא הקריירה.
לפי עיתונות הזרה האלוף אמיר דרורי החליט להתפטר אך הרמטכ"ל לא קיבל את התפטרותו. לעומתו דן שומרון שהיה קצין צנחנים וחיל רגלים ראשי קיבל את התוכנית בשמחה היות והיה מודע לחולשתם של החיילות.
בדיון שנערך עקב ההחלטה בוועדת החוץ והביטחון טוען ויצמן שהשינויי יתאים את צה"ל לשנות ה80- היות והאירגון הוא ברמת המטה ולא ברמת כוחות הלחימה. האלופים (במיל.) עמית ובר לב, החברים
בוועדה, תומכים בהחלטת השר וייצמן. הרמטכ"ל מציין שיש להפוך את הצעת טל לנייר עבודה אשר יפרט את דרכי הקמת המטה, הסמכויות, הזיקה אל המפקדות והכפיפויות. לדעתו רק הקונספציה אושרה באופן כללי וידרשו עוד לפחות שלושה חודשים עד שתקום המפקדה.
יש מבין חברי הכנסת הרואים בחיוב את מינויו של האלוף טל על מנת שישמש כאיזון פוליטי מול הרמטכ"ל.
מלחמת הגנרלים שמתעוררת כתוצאה מהחלטת שר הבטחון על מינוי האלוף טל והחזרתו לשירות קבע עם הקמת המפקדה החדשה מעורר ויכוח ציבורי נוקב. הוויכוח הציבורי מתרחב יחד עם ההדלפות שהיו מהמטכ"ל לעיתונות החוץ. האלוף (מיל) רחבעם זאבי כותב מאמר בעיתון מעריב ומעורר את השאלה האם ויכוח ציבורי הינו טוב לצבא ולחברה או
לאו, ומה המקום שבו צריך הציבור לקחת חלק. האם בכל פעם בו יחליט הצבא על שינוי אירגוני, הציבור והפוליטיקאים יקחו חלק בהחלטות.
למרות כל ההחלטות המפקדה לא הוקמה בסוף באותה תקופה בשל שתי סיבות: הראשונה היא התפטרותו של שר הביטחון ויצמן ומינויו של בגין במקומו. לבגין לא היה זמן מספיק על מנת לטפל באירגון וההקמה. שנית הוצגה דרישה תקציבית של 300 מליון דולר על מנת
להקים את המפקדה, הוצאה להקמה בלבד ללא תחזוקה שוטפת (משכורות וכיו"ב). התקופה היתה תקופת הורביץ ולא ניתן היה לקבל אישור תקציבי לכך, מה גם שלא היתה הסכמה חברתית המקשה על קבלת ההחלטה.
בשנת 1981 ממונה אריאל שרון כשר הביטחון. מיד עם כניסת לתפקיד הוא מזרז על כל ענין הקמת המפח"ש. לאריאל שרון לא היו מגבלות תקציביות, לפחות לא בכל הקשור למה שמשרדו היה צריך, והוא לא היסס לרגע להוציא כספים על פעילות ביטחונית אשר נראתה לו כחיונית. שרון מינה את משה לוי לרמטכ"ל, והתנה את כניסתו בכך שתוקם
מפקדת חילות שדה שעיקר תפקידיה יהיו לאחד את נושאי ההדרכה ותורות הלחימה המצויות בחיילות.
השאלות שנותרו פתוחות הן מה יהיו סמכויות המפקדה וצורת התפתחותה. שנה לאחר הקמתה כותב אלכס פישמן במאמרו "מקלות בגלגלי המפח"ש" את בעיות העיקריות הקימות בנושאי הסמכויות ומביא מספר נקודות מהן עולה כי האנומליה בהתפתחות המפח"ש גדולה.
שלוש שנים לאחר הקמת המפקדה כותב זאב שיף על הישגי המפח"ש. עפ"י הכתבה ניתן לראות כי המפח"ש צבר לידיו סמכויות מעל ומעבר למה שתוכנן ולמעשה הוא מגיע כמעט ליעד על פי הצעת האלוף טל. על פי הכתבה המפח"ש אחראי לכל נושאי אירגון, תו"ל ופיתוח אמצעי לחימה.
הוא קיבל סמכות תקציבית כוללת מהמטכ"ל ומהווה מערכת סגורה של תקציב. הועברו אליו גופים מהמטכ"ל כמו מחלקת מודיעין שדה, מחלקת אימונים ובית הספר לקצינים. המפקדה גם נטלה חלק בתוכניות האימונים הרב שנתיות של צה"ל.
דיון
הגורמים האוביקטיביים שעוררו את הצורך בשינוי באירגון היו בעיקר לקחי מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל הבליטו את הצורך בשינוי אירגוני. אין כמובן להתעלם מההיבט הפוליטי שהניע את השר ויצמן לפעול להקמתה של המפקדה ולבצע שינוי אירגוני, שבאמצעות הצלחת פעולתה יוכל לזקוף לעצמו אהדה בדעת הקהל.
הצעתו של האלוף טל כללה שינויים אירגוניים מרחיקי לכת, וכן שינויי במשרד הביטחון, כלומר שינויים שיש בה ראות מכלול האירגון.
כדי להגיע לשינוי ארגוני יש לקיים תהליך ממוסד לקבלת החלטות. ללא תהליך זה אין כל ערובה להצלחת השינוי. התהליך צריך לכלול את השלבים:
1.איסוף מידע רלוונטי מהאירגון וממערכות דומות מחוץ לאירגון.
2.איתור חלופות והשוואה שיטתית בינהם.
3.ראיית המשמעויות הכספיות והציבוריות לכל חלופה.
4.בחירת חלופה מועדפת.
5.ביצוע ואיזון חוזר.
לאחר שמיעת הדיונים ושמיעת כל הצדדים ברור היה שיש מספר מוקדי התנגדות מהמטכ"ל ומהחילות. נטרול מוקדי ההתנגדות נעשה ע"י קבלת החלטות של הרמטכ"ל מחד ופעילות המפקדה מאידך.
כלומר הרמטכ"ל ושר הביטחון הטילו את מלוא יהבם על מנת לתת מקור כח עוצמה למפקדה תוך כפיית הדיעה על המתנגדים אליה מקרב אנשי המטכ"ל. מצד שני, מפקד המטכ"ל כפה את ביצוע השינוי על החילות לא אחת מחוסר הסכמתם לקבלת השינוי.
ההתנגדות לשינוי היתה בעוצמה גדולה לא רק בשל הסיבות הענייניות, אלא בשל מה שמכונה "מלחמות הגנרלים" והעדפת האינטרס האישי על פני האינטרס של המערכת כולה. כך הוחלט על הקמת המפקדה אולם לא הוחלט על המבנה האירגוני שלה וסמכויותיה. השינוי היה שינוי איטי והדרגתי ומתן הסמכויות נעשה כפי שמוגדר בצבא "תוך כדי
תנועה". מתן הסמכויות לא היה אלמנט מתוכנן עפ"י שלבים אלא תהליך שהתרחש תוך מאבקים בין גופיים בעלי סמכות ובהחלטת הרמטכ"ל. גניס ומאן מציינים כי פערי סמכויות הם "מתכון" לקבלת החלטת גרועות.
סמכויות המפקדה עם הקמתה לא נקבעו ולכן איפשרו גמישות תפעולית לכל אורך התהליך, והעברת סמכויות וגופים שלא הופיעו בתוכנית הראשונית.
בארגון ביורוקרטי ונוקשה כמו הצבא קשה להעלות על הדעת מצב של חזרה, במידה והשינויי לא יצליח. במקרה של המפח"ש השינוי הוכיח את עצמו והגמישות שבהחלט היתה התמקדות בהעברת סמכויות וגופים שלא תוכננו מראש.
השינוי האירגוני היה כה גדול ואסטרטגי כמו הקמת המפח"ש שניתן להעריכו רק במשך הזמן. מטרת העל של השינוי הוא שילוב בין כל מרכיבי הכך בקרב יכולתה להבחן רק בזמן מלחמה. יחד עם זאת בקרב על הכפר מיידון השילוב פעל בצורה הטובה ביותר מאחר וכל הכוחות למדו לפעול יחד במסגרת אחידה.
ניתן לאמוד את כל הלכי הרוחות בהקמת המפח"ש על פי תאורית הקונפליקט, בה הקונפליקט האם יש צורך בהקמת גוף כה היא היתה למעשה הגורם היחיד שמנע את הקמתה כבר לפני שנים. כפי שהזכרתי לעיל הרי הגורמים העיקריים של שינוי אירגוני הם:
1.שינוי בתנאי האירגון.
2.שאיפה לשיפור תפקידו של הארגון.
3.שאיפה להתרחבות באירגון בתחום עיסקו
4.לחץ לקיים שינוי בארגון בשל אי שביעות רצון.
ניתן לומר כי כאן היו קיימים הגורמים הראשון והרביעי היות ולא רצו לפשר את האירגון אלא לשנותו בשל אי שביעות רצון מתיפקודו עד עתה.
האלופים התנגדו לשינוי זה מהסיבות שהזכרתי לעיל, דבר שהקשה על קבלת החלטה נחרצת בענין:
1.לא הובהר להם טיבו של השינוי.
2.חלק מהם מצא רמז כי עבודתם גרועה.
4.בקבוצה גדולה כצה"ל ההתנגדות גדולה.
מכל מקום תהליכי הקמתו נערכו, חלקית, ע"פ כללי קבלת החלטות:
בשלב א', שלב הערכת האתגר הכינו טיוטת תשקיף האם השינוי הוא בעל סיכון מחושב (מעריב, 12.12.79)
בשלב בא, שלב סקירת החלופות, מקבלי ההחלטה סקרו את כל החלופות כגון: הקמת זרוע הבין חילית רק בין חי"ר לשריון וכו'.
בשלב גא,שלב שקילת החלופות: כל האלופים וכן הרמטכ"ל עצמו ושר הביטחון, והעם דרך נציגיו ראו את טיוטת ההצעה של האלוף טל והעריכו את החלופות. החלופות לא היו כלולות, היות והוא נשכר על מנת לבצע טיוטת הכנה רק למפח"ש, אולם האלטרנטיבות היו ברורות והוצגו ע"י שר הביטחון.
לשלב ד', שלב המחשבה השניה, לא חסרות ראיות: פעם אחרי פעם התוכנית נגנזה בשל פחדים כלשהם.
בשלב ה' שלב קבלת ההחלטות, לאחר שההחלטה נתקבלה לא היתה ממנה הדרך חזרה והדבר בוצע במהירות האפשרית, על הצד הטוב ביותר (אולי תודות לאריק שרון).
לסיכום ניתן לומר כי הקמת המפח"ש לוותה בכל התהליכים: שלבי הגישוש, שלבי ההכנה, שלבי ההתלבטות ושלבי ההכרעה, כאשר בין שלב לשלב ישנן הפסקות מרובות, בשל בעיות לא צפויות.
סיכום
בעבודתי זו העלתי את תהליכי קבלת ההחלטות בנושא הקמת המפח"ש. המפח"ש הוקם לאחר לבטים גדולים ועיכובים מרובים, לאור הדיונים המרובים שנערכו סביבו. אי לכך, טבעי הוא הדבר כי הוא יוכל להוות מודל טוב לתהליכי קבלת החלטות, ואומנם כך הוא. ניתן לנתח את כל המהלכים ואת כל התוצאות על פי תהליכי קבלת ההחלטות אותן
מניתי לעיל.
למרות זאת ישנן מספר חולשות בניתוח, חולשות התלויות באופיו של נשוא העבודה: המפח"ש, חולשות אשר לא סקרתי לעיל את הפתרונות להם במערכת קבלת ההחלטות.
המפח"ש הינו גוף גדול בתוך גוף יותר גדול, אשר שניהם אינם מתקבלים על פי כללים ראציונאליים כלכליים; הצבא אינו גוף המתקבל מתוך בחירה אלא מתוך כפיה.
מצד שני מקבלי ההחלטות במערכת הצבאית אינם ברורים: האם אלו ראשי הצבא, האם זהו שר הביטחון או שמא העם עצמו מחליט, בעקיפין, מה יהיה אופיו של הצבא. גם אם מי מהמטכ"ל מקבל החלטה, אין הוא יודע מי יכול להתנגד לה, ולמעשה מהי קבוצת השיכות שלו: הצבא, המדינה, או העם.
למרות כל זאת הבאתי ניתוח מעמיק בכל הקשור לתהליכים בהקמת המפח"ש, למן ההחלטה ועד הביצוע.
רשימה ביבליוגרפית
ספרים
1.בן-דור גבריאל - "פוליטיקה וצבא בישראל בשנות ה70-"; בתוך מ. ליסק וע. גוטמן; "המערכת הפוליטית הישראלית"; ת"א, עם-עובד, עמ' 411-422.
2.בנזימן עוזי - לא עוצר באדום; אדם מוציאים לאור, 1985.
3.בן מאיר יהודה, קבלת החלטות בסוגיות הביטחון הלאומי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.
4.גניס ומאן, תהליך קבלת החלטות , משרד הביטחון, 1980.
5.דרור יחזקאל, אסטרטגיה רבתי לישראל, מכון דיוויס ליחסים בינלאומיים, ירושלים, 1989.
6.רפאל איתן ,רפול - סיפור של חייל, מעריב, ת"א, 1985.
7.בלומברג מ. שינוי אירגוני בעבודה, ת"א, 1960.
מאמרים
1.ארז יעקב, תוכנית טל, מעריב, 7.12.79.
2.זלינגר טל, בנין צה"ל בשנות השמונים, דבר, 8.4.83.
3.דרור יחזקאל, תכנון האורגניזציה וביצועה, נתיבי האירגון 4, 1959.
4.שיף זאב, הויכוח על תוכנית טל, הארץ 30.6.78.
5.שיף זאב, אופציה לתוכנית טל, הארץ 2.7.78.
6.ארז יעקב, מלחמת גנרלים על תכנית טל, מעריב ,12.12.79
7.שיף זאב, ראיון עם האלוף אמיר דרורי, הארץ, 16.5.86.
8.פישמן אלכס, המפח"ש בקו ההתחלה, על המשמר, 10.8.83.
9.זאבי רחבעם, האיזונים והריסונים מעריב, 20.12.79.
10.הבר איתן, הקמת המפח"ש, ידיעות אחרונות, 1.9.81.
11.גרטי מיכאל, גלגולה של מפקדה, על המשמר, 11.8.83.

תגים:

לוגיסטיקה · אסטרטגיה · צבא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תהליכי קבלת החלטות בהקמת מערכת בצבא", סמינריון אודות "תהליכי קבלת החלטות בהקמת מערכת בצבא" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.