מדיניות הגופים הציבוריים בקליטת עולי אתיופיה- ההכנות לעלייה, קליטתם בארץ והתוכניות לעתיד.

תקציר העבודה:

מטרת עבודה זו היא לסקור את עליית האתיופים לארץ ישראל וקליטתם בעשר השנים האחרונות: מה נעשה על מנת להביאם לארץ, מה נעשה בארץ עם הגעתם ומה תוכנן לעשות.

עולים הגיעו מאתיופיה עוד לפני שנות השמונים אולם במימדים קטנים, ולעיתים רק לצורך לימודים או ביקור בארץ.
חילופי השלטון באתיופיה (1982) יצרו מציאות חדשה ועדינה ביחסי ישראל-אתיופיה. רבים חששו להרעת מצבם של בני העדה, הן בשל השלטון המרקסיסטי והן בשל המצב הפנימי המעורער באתיופיה. לאחר החלת חוק השבות על יהודי אתיופיה הוגברו לחצי הוועדים והפעילים על ממשלת ישראל והסוכנות היהודית כדי שינקטו במעשים שיביאו לעליית קבוצות גדולות של בני העדה לישראל. הוועד בישראל נקט בדרך כלל במפגשים שקטים ופעולות ללא פרסום, מחשש להכשלת מבצעי העלייה. חלק ניכר מהפעילות התרכז בסיוע לעולים שכבר הגיעו לארץ.
בשנים תשל"ה-תש"מ לא חל שינוי של ממש בעלייה מאתיופיה. ראש הממשלה מנחם בגין הביע את יחסו החם ליהודי אתיופיה, ואכן בשנת 1977 יצאו את אתיופיה בעזרת ממשלת ישראל 121 יהודים. בפברואר 1978 פרסם שר החוץ משה דיין את ההודעה שישראל מספקת נשק לאתיופיה ופרסום זה היה לראש ממשלת אתיופיה, מנגיסטו, תואנה להפסקת העלייה.
גישת הממשלה היתה שיש לפעול רק בדרכי הדיפלומטיה עקב התנגדותה של ממשלת אתיופיה ליציאת היהודים. אולם רבים מעולי אתיופיה חלקו על גישה זו ואף פקפקו ברצונה ובמעשיה של ממשלת ישראל בעניין.
בעקבות הפגנה בינואר 1979 הבטיח מנחם בגין את עזרת הממשלה אולם ביקש לשמור על שתיקה. בקיץ 1979 חתמו חמישה עשר מעולי אתיופיה על קריאה שפורסמה בארה"ב והאשימו את ממשלת ישראל והסוכנות שאינן מייחסות חשיבות לחיי היהודים באתיופיה.
שנה שלמה עברה ורק כמה עשרות עולים הגיעו לישראל. בממשלה באותה שנה גבר הלחץ על ממשלת ישראל ושוב הפגינו כ250- יהודים לפני בניין הכנסת (הארץ, 30.10.1979).
משנת 1981 מסתמן מפנה, ובמשך כארבעה שנים הגיעו לישראל 700 עולים. בשלהי חורף תשמ"ד החלה תנועה של יציאה המונית מכפרים באזור גונדר ובמשך כמה חודשים יצאו משם כ10,000- נפש. הם הגיעו למחנות פליטים בסודן בסמוך לגבול עם אתיופיה. המלחמות הפנימיות באתיופיה הרב חוסר היציבות השלטונית הביאו לבריחתם אל המחנות, בריחה שעלתה בקורבנות רבים.
הידיעות על התרכזותם של אלפים מבני העדה במחנות בסודן והעדויות על מצבם הקשה והטרגי במשך זמן כה רב הביאו לגל של מאות ולחצים נגד ממשלת ישראל שהואשמה בהפקרתם למוות. פעולות אלו המשיכו להתקיים אפילו בימים הראשונים של "מבצע משה".
הרבנות הראשית קיימה ישיבה בימי ההכנות ל"מבצע משה" והוחלט בה להקל על הגיור ולהסתפק בטבילה בהתחשב עם ברית המילה הנהוגה בקרב העדה. ההתנגדות בקרב חלק מן העדה לגיור, אף שירדה מסדר היום הציבורי, לא פגה. היו כאלה שערכו טקסי נישואין פרטיים על ידי כהנים מן העדה. אחרים בבואם להינשא קיבלו למעשה את דרישת הרבנות וטבלו בחשאי (מעריב, 22.5.1985).

ראשי פרקים:
1.מבוא והצגת הנושא
2.הקדמה- המאפיינים של יהודי אתיופיה
3.ההכנות לקליטת יהודי אתיופיה
4.שביעות רצון מהקליטה
5.הקליטה החברתית
6.מה לא נעשה
1.בסוכנות
2.בממשלה
7.הצעות לשיפור
8.סיכום
9.ביבליוגרפיה

מקורות:

בתום תקופת התחנכותם סרבו חלק מהבוגרים לשוב לאתיופיה. בעליית הנוער אשר עסקה בהעלאת בני נוער התקבל סירוב זה בהבנה אם כי עמד בסתירה למגמה המקורית. ברקע הוויכוח שהתנהל אז במחלקה האם להענות למסרבים הכבידה הבעיה הלא פתורה האם אכן הפאלאשים ראויים להיחשב כיהודים. מכל מקום, רק חלק מבני אותה קבוצה חזרו
לאתיופיה ואילו אחרים נותרו בארץ. קורותיהם של הנשארים החריפו את מודעות המטפלים בהם לבעייתיות חינוכם וקליטתם בארץ של צעירים פאלאשים.
רוב הנשארים המשיכו ללמוד בבית הספר לאחיות, במקצועות החקלאות וארבעה עלו לירושלים להמשיך את לימודיהם באוניברסיטה. הצעירים שלמדו מקצוע נאבקו על ההכרה בהם כיהודים ועל זכותם לקבל אזרחות ישראלית ולשרת בצה"ל, ואילו הסטודנטים התקרבו אל בני העדה האתיופית בירושלים.
בעליית משה היתה מחלקת העליה של הסוכנות היהודית מוכנה בצורה טובה לקליטתם של העולים. לילדים סודרו לימודים רגילים בגנים ובבתי הספר. במחקר שנערך על מידת קליטתם ותפישתם את החומר הנלמד המורים נשאלו על תפקוד לימודי של הילדים. המעניין היה בעצם כמה ילדים היו מתחת לנורמה. מסתבר כי בחשבון היו 16.6% מהילדים
מתחת לנורמה, בהבנת הנקרא 29.2% באנגלית 25% היו מתחת לנורמה. הנתון המעניין הוא ש29%- היו מתחת לנורמה בהבנת הנקרא ושהדפוס הזה ממשיך גם בתחילת שנות התשעים.
לגבי העברית 62% מהם נמצאו בהקבצות הנמוכות בבית הספר. מבחינת התפקוד במקצועות ספורט ואומנות 70% מהם היו הרבה מעל לרמה.
לגבי התנהגותם בבית הספר נמצא כי אלו היו הרבה מעל הנורמה. בנושאים אחרים כגון זיכרון, רצון להצליח בלימודים, השתתפות בתפילה, כל אלה היו לגמרי בגבולות הנורמה או אפילו מעליה הנורמה.
פרויקט שבוצע עבורם הוא "פרויקט הצעירים". פרויקט זה הוא פרויקט חינוכי מקורי המיועד לעולי אתיופיה בגילים 18-30. הוא מומן ע"י המשרד לקליטת עליה והסוכנות. הפרויקט הוקם במטרה להקיף מספר ניכר של עירים אתיופים שהגיעו ארצה והם בעלי מספר שנות לימוד מועטות או ללא כל השכלה פורמלית. הם מבוגרים מכדי להשתלב
במערכת בתי הספר הרגילה, כגון זו של עליית הנוער המטפלת בכ2,500- עולי אתיופיה מתחת לגיל 18. צעירים אלה הם במקרים רבים חסרי ידיעת קרוא וכתוב אף בלשונן האמהרית.
הפרויקט הוקם כדי לטפל באוכלוסיה המונה 640 תלמידים והם שובצו ביותר מ20- בתי ספר שונים שבכל אחד מהם לומדים 14-73 תלמידים. בעלי 0-9 שנות לימוד שובצו בבתי ספר ממלכתיים דתיים ובבתי ספר ממלכתיים. בעוד שקבוצה זו של 500 תלמידים נתונה במסגרת הדו שנתית המוגבלת, יכולים הנותרים להמשיך בלימודיהם בתנאי שיעמדו
בהצלחה בבחינות הבגרות.
הממצאים היו מגוונים. מבחינה חברתית נמצא כי בכל מגע עם התלמידים האתיופים יש בעיה במודעות לתבניות היחסים החברתיים אליהם הם מורגלים. בעיקר במגע עם בני גיל העשרה והעשרים חשוב לראותם בהקשר למעמד שהיה להם בחברתם הם לפני הגיעם ארצה.
ממצאים חשובים אחרים היו כי תלמידים אלו הצליחו יותר מהמצופה מהם לאור המשמעת העצמית הגבוהה שהיתה להם. הכבוד שרחשו לצוות המורים בלט לעומת יחס שאר התלמידים, ותפישתם את השפה היתה מהירה. כמו כן היה קיים אצלם הרצון להגיע לגמר הקורס ולקבל תעודה. כששאל החוקר אצל זקני העדה לפשר הרדיפה אחרי קורסים ותעודות
סופר לו על מעמדם הגבוה של המשכילים בעיקר באזור גונדר, שם היה היחס לבעל האדמה זהה ליחס אל המשכיל.
בהשוואה לבית הספר היהודים, הפנימיות התיכוניות מפתיעות בגיוונן: מבחינת רמת הלימודים, מהבחינה הדתית, מאיכות עובדי ההוראה והמדריכים. כתוצאה מהאוירה השונה בין המוסדות הקולטים הילדים האתיופים מתנסים בניסיונות שונות וחווים חוויות דתיות מגוונות.
בתחילת דרכם של נערי התיכון הם לומדים במסגרת אולפנים שהם כיתות הומוגניות של תלמידים אתיופים במסגרת פנימיה. משרד החינוך לא כפה על הפנימיות הפעלת אינטגרציה מיידית כמו בבית הספר היהודים. בתוך כיתת אולפן למדו ילדים בגיאלים שונים, כולל צעירות נשואות מתחת לגיל 18, שהצהירו שהן רווקות.
רוב ההורים ציינו כי המוטיבציה ללמוד של התלמידים האתיופים היא יותר גבוהה משל עמיתיהם הישראלים: האתיופים דורשים לימודים בשעות נוספות, הם נשארים בכיתה בהפסקות והם מחפשים קיצורי דרך לסגירת פער הידע בינם לבין התלמידים הוותיקים.
יש גיוון רב באופן הקבלה של התלמידים האתיופים על ידי התלמידים הישראלים. בפנימיות מסוימות האתיופים התקבלו בהתחלה בזרועות פתוחות אך לאחר זמן המתח בינם לבין הוותיקים גבר. בפנימיות אחדות הוותיקים הסתייגו מהם והיו ממש קטטות בין התלמידים האתיופים לישראלים, ואילו במשך הזמן היחסים השתפרו ויש התחלה של קבלה.
במעון אחד אף היה מקרה של מכות בין בנות אתיופיות לבין בנות ישראליות, וכתוצאה מהיחסים הגרועים בין שתי הקבוצות הוחלט לחזור לשיטת מגורים הסגרגטיביים. לעומת זאת, בפנימיות אחרות האינטרקציה בין שתי האוכלוסיות תקינה ובני הנוער יוצאים לבלות יחד. עובדי ההוראה והמדריכים מדווחים שנערים אתיופים משתלבים יותר
בקלות מנערות בתוך הציבור הישראלי.
האלימות ששררה בין התלמידים האתיופים לבין התלמידים הישראלים מאפיינת גם את היחסים בין העולים החדשים מאתיופיה לבין האתיופים הוותיקים בארץ. מנהל בית ספר מקצועי אחד סיפר: "בהתחלה היה קונפליקט בין התירגנים לבין האמהרים. היום המצב טוב יותר. לתיגרינים, כוותיקים, היתה הרגשת עליונות שלא מצאה חן בעיני
האמהרים. לא רק זה. בתקופת השביתה מול הרבנות בירושלים, 40-50 אתיופים שבתו כאן בבית הספר. הם סירבו להשתתף בשיעורים אבל התיגרינים לא שבתו והם צחקו על האמהרים".
חינוך לא פורמאלי
מעבר לשעות בית הספר קיימת גם פעילות חברתית עניפה. החל"פ (חינוך לא פורמלי) תוכנן במיוחד במשרד החינוך על מנת לעזור להם, פעל רבות בשנים הראשונות, ולהלן עיקריו:
1.חינוך לערכים להקניית ערכים ישראלים חברתיים תרבותיים. המתודה: דיון בדילמות ערכיות.
2.חינוך לחיים בדמוקרטיה. המתודה:בחירות למועצת התלמידים ופעילותה.
3.התמודדות עם בעית הביטחון והלאום הנוסף בארצנו.
חוזר מנכ"ל משרד החינוך 92\10 קובע כי הילדים מאתיופיה- במיוחד הנערים, אינם יודעים טעם חרות מהי וטעם חופש הבחירה מהו. הם חונכו על ברכי דרך מחשבה מדינית חברתית אחת, ואינם יודעים כי הם זכאים להחליט כרצונם לגבי עתידם. החינוך החברתי לדמוקרטיה יכול לתרום רבות למען שילובם בחברה וקליטתם במערכת חינוך רגילה.
תוכנית הלמודים היא לכיתות הנמוכות בבית הספר התיכון.בכיתה ט~ מתחילים עם הנושא ובכיתה י' מתגברים אותו. בתום שלב הפעילות מקבלים התלמידים תעודת זהות והם חותמים על כתב התחייבות. הפעילות נעשית ע"י בחירות למועצת התלמידים, בצורה דמוקרטית כמובן.
תעסוקה
עד אמצע 1985 הושמו בעבודה כ700- עולים, מהם 75% בתעשיה. רובם כאמור עבדו במפעלי תעשיה והשאר בעיקר בבתי מלאכה ובבנין, ומיעוט מהם עבד בתחום השירותים. לפי דו"ח המשרד נלמד שב1986- מספר עולי אתיופיה שהם בגיל התעסוקה, גברים ונשים, מנה 6368 נפש. והוא פחת יותר ויותר כך שבסוף יולי 1986 הם מנו 5,962 בלבד,
כ200%- יותר משנות השבעים. 849 מהם הועסקו במאי 1986 בעבודות עונתיות או במעמד של עראיות ובאופן קבוע הועסקו 318 .830 מהעולים היו בלתי מקצועיים ורק 248 היו מיומנים. ביולי 1987 מספר העובדים העראיים היה 1204, מספר הקבועים היה 302, מספר הבלתי מקצועיים היה 198 והמקצועיים מנו 266 נפש.
ב1985- הנהיג המשרד, ללא תאום עם משרד העבודה והרווחה, מדיניות חדשה לקליטת עולי אתיופיה בתעסוקה. אך מאז טרם שולבו העולים ישירות במקומות עבודה בו אמורים הם לקבל הכשרה לקראת העבודה במקום. כרבע בלבד מתוכם עובד וזאת בעיקר בקווי יצור בתעשיה בתפקידים בלתי מקצועיים, בעבודות עונתיות ובמעמד עראי (על פי דו"ח
מבקרת המדינה לשנת 1989).
על פי התוכניות של משרד הקליטה בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה הוכנו קורסים להכשרה מקצועית. עולים רווקים שני 18-25 יכולים היו להשלים את השכלתם וללמוד מקצוע במסגרת התוכנית הדו-שנתית "פרויקט לצעירים". דווח כי בקרב העולים בגיל העבודה בני 22-64 למדו או לומדים בקורס להכשרה מקצועית כאשר רובם הגדול (כ88%-)
הם מתחת לגיל 45. אחוז הגברים אשר למדו בקורס הכשרה גבוה פי ארבעה מאחוז הנשים וכך גם אחוז הוותיקים לעומת החדשים (21% לעומת 8%). בקרב הגברים הוותיקים בני 25-34, למדו כ55%- בקורס להכשרה מקצועית לעומת 26% בקרב הגברים הוותיקים בני 35-44. בקרב הנשים הוותיקות בנות 25-34 רק 11% למדו בהכשרה, לעומת 4% בקרב
הוותיקות שנות 35-44.
שיעור המבוגרים שהשתתפו בקורס להכשרה מקצועית נמוך יותר בקרה אלה לא למדו לימודים פורמליים באתיופיה.
שפה
אחד התחומים היותר משפיעים על קליטה בכלל ותעסוקתית בפרט הוא נושא השפה. המשרד לקליטת העליה הסתמך על מחקרים קודמים בנושא כדלקמן:
(1974)COLEMAN מגדיר את הנושא של שליטת השפה כשני קבוצות חופרים משני צידיו של הר המנסים להיפגש באמצע ולכן כל אחד מנסה "למשוך" לכיוון השני. הקשר בין שפה לתעסוקה אינו ברור לדעתו. הוא ערך מחקר על יחסי חולים רופאים המדברים שפות שונות. נמצא כי התקשורת בין אלו המדברים אותה שפה היתה יותר הדוקה. כלומר השפה
היא תופעה סוציולוגית. (1974)GILES בדק עובדי מספנות והתמיכה שוועד העובדים נתן להם, ונמצא כי הזרים זכו לתמיכה פחותה. (1967)FRED אומר כי בשוודיה ישנם חוקים על מנת ללמוד את השפה החדשה כמתחייב ממקום העבודה. (1979)PFAFF מוצא כי התארגנו קבוצות ללימוד השפה המדוברת במקום העבודה. (1975)JASPAERT מציע כי
אנשי מקצוע מיומנים ינסו לשלוט בלקוח ע"י יעול והרחבת ידע ספציפי ואוצר מילים. יחודי לאותו מקצוע.
במחקרם של בניטה ואחרים נמצא כי כ75%- מהמבוגרים למדו או לומדים באולפן (85% מהגברים לעומת 66% מהנשים). עם העליה בגיל שיעור המבוגרים שלמדו או לומדים באולפן: לדוגמא בקרב בני 22-34 למדו באולפן כ92%- לעומת כ50%- לעומת 50% בקרב בני 55 ומעלה. שיעור העולים הוותיקים שמדו באולפן גבוה מהשיעור בקרב החדשים בארץ.
בקרב הגברים אין הבדלים משמעותיים בעישורי ההשתתפות בין הוותיקים שעלו לפני גיל 65, לבין אלו שעלו מאז 1989 באותם הגילאים. יוצאים מכלל זה הם הגברים שעלו בגיל 65 ומעלה. בקרב הגברים הוותיקים שעלו בגיל 65 ומעלה כ59%- למדו באולפן לעומת 42% בקרב החדשים.
קרוב ל60%- מראשי המשפחות דיווחו שהם מסוגלים, לפי הערכתם בלבד, לדבר עברית באופן שחופשי או כמעט חופשי. נמצא הבדל ניכר בין ראשי המשפחות מתחת לגיל 45 לבין ראשי המשפחות המבוגרים יותר (87% לעומת 25% בהתאמה). עם הוותק בארץ חל שיפור ניכר בשליטה בעברית: כ70%- מכלל הוותיקים מסרו על יכולת כזו לעומת כ32%- בלבד
בקרב החדשים בארץ.
אחוז הרבה יותר קטן (37%) של ראשי המשפחות דיווחו כי הם מסוגלים לכתוב מכתב פשוט בעברית וכ43- דיווחו שהם מסוגלים לקרוא מכתב פשוא בעברית. בקרב בני 45 ומעלה, השיעורים נמוכים הרבה יותר: כ15%- דיווחו שהם מסוגלים לכתוב וכ15%- שהן מסוגלים לקרוא לעומת 60% בהתאמה בקרב הצעירים יותר.
עד שנתיים לאחר העליה לארץ היו רוב המבוגרים מסוגלים לקרוא משפטים פשוטים בעברית אולם לא לצורך עבודה שדרשה קריאה.
צבא
המפגש עם הצבא יצר אצל הנער קושי מסוים. בין השאר עליו להתמודד עם הסמכות הטוטאלית של ארגון טוטלי שנקרא צבא. בתרבות המערבית ששמה את הפרט ומאוויו במרכזה, המפגש הזה כמובן יוצר קונפליקט.
בקרב אולי אתיופיה הנושא הזה מרוכך מהיסוד כנראה עקב רמת ההיענות הגבוהה מצידם מלכתחילה- קיימת בקרבם מוטיבציה גבוהה מאוד לשרת ביחידות קשות בעיקר חי"ר.
מרכיב אחר, מאוד פרובלמטי שהצבא השכיל למצוא לו מענה מסוים הוא הנושא של המיון לקורסי הפיקוד, או נתוני האיכות. כלי המדידה הרגילים של האוכלוסיה הרגילה אינם מתאימים לכלי המדידה של העולים.
מדדים על עולי מבצע שלמה אינם בנמצא. להלן ממצאי מחקר על עולים בשנת 1990-1 על הסתגלות והתפקוד של חיילים.
לגבי המצב המשפחתי של החיילים נמצא כי יש אחוז גבוה הרבה יותר של נשים ומנגד אחוז גבווה הרבה יותר של חיילים בודדים. החיילים הבודדים קיבלו דירות ממשרד הביטחון אולם לא כולם ניצלו אותן.
מבחינה התפלגות המקצועות אליהם שובצו העולים נמצא כי היתה התפלגות כמעט זהה של שליש במקצועות הלחימה ושני שלישים במקצועות האחזקה וההפעלה. מרביתם של החיילים היו בעלי פרופיל גבוה, כלומר בעלי יכולת לשרת ביחידות קרביות- אי לכך אופיינו בנתונים פיזיים גבוהים, אולם מבחינת נתוני צה"ל הם היו בעלי נתונים נמוכים.
הצבא השכיל לעצב מדיניות מיוחדת לגבי עולי אתיופיה. ראש אכ"א קבע כי עולי אתיופיה יזכו לטיפול מיוחד וזאת מבלי להפוך אותם לאוכלוסיה סטיגמטית. ולכן הם מקבלים יחס מועדף שנועד לפתור את בעיית האובייקטיביות החומרית, כלומר הם מופלים לטובה. כמו כן נבנתה מערכת מיון לקצונה ייחודית להם מסגרת שעוקפת את כלי המיון
הצהלי"ם הכלליים.
אחוז עולי אתיופיה אשר ניסה להתאבד בצבא אינו שונה באופן מובהק משאר העולים המנסים להתאבד. אולם למרות זאת נוצר להם דימוי שלילי כי בחברה תחרותית כמו בצבא הם מוערכים די בתחתית הסולם. הסיבות לכך הם חוסר יכולת להשתלב מבחינה חברתית עם שאר הישראלים ומנהגים שונים (לדוגמא נמצא כי חלק מהעולים רצה לישון עם
בגדים).
כמו כן נמצא כי קליטתם המקצועית של העולים היתה גבוהה מהמצופה אם כי נמוכה מהקליטה של החיילים הישראלים (מדובר במקצועות טכניים).
מה לא נעשה?
בסוכנות
עיון בדוחות הביקורת של מבקרת הסוכנות (רננה גוטמן) מעלה כי הנושאים בחלקם חופפים ואילו בחלקם הגדול אינם דומים לביקורת. להלן סקירה על הביקורת לפי שנים של מבקרת הסוכנות:
1988-9
הביקורת בשנים אלו היתה לפי שנה ממרץ עד מרץ כך שבמרץ 1989 טרם עמדה בעית קליטת יהודי חבר העמים ואתיופיה במלוא עוצמתה.
המבקרת התמקדה בעיקר על מסירת עבודות באמצעות ועדות מכרזים אזוריות (עמודים 65-7), ובמכון וודגס בערד. שאר הנושאים היו נושאים רגילים: ביקורת על התקציב, ביקורת על המחלקה לקליטה ועליה ותיפקודה, וביקורת על המחלקה להתיישבות.
הביקורת לא מצאה דברים חריגים אם כי במקרים רבים היא מצאה אי יעילות משוועת בעבודה שכללה: כפילויות בעבודה וביזבוז משאבים שלא לצורך.
1990-1
בשנה זו החלה העליה הגדולה. המבקרת ביקרה מספר נקודות רגישות אשר הציקו לסוכנות כזו שהיתה אחראית על פעולת ההבאה. המבקרת סקרה את:
1.המטענים של העולים: בנקודות אלו היא מצאה כי עולים רבים לא קיבלו את מטענם בארץ, ולעיתים בשל רשלנות הפקידים עצמם (עמודים 21-19). חלק מהעולים לא ידע כי הוא רשאי להביא גודל מסוים של מטען ולא מעבר לכך.
2.תחנות המעבר לעולים: בנושא זה היא מוצאת כי תחנות מעבר לא היו מאורגנות לוגיסטית כמו שצריך והעולה לא יכל לקבל שם את כל הפרטים הנחוצים לו.
אין המבקרת מתייחסת לשיכון ולדיור בארץ וכן לא לבעיות קליטה אחרות שהיא פותרת מעת לעת.
כמו כן היא עורכת ביקורת על: כפר הנוער ניצנה בה שוכנו בני נוער אתיופים, תוכנית לפיתוח מנהיגות לחינוך יהודי בתפוצות, הקצבות הסוכנות היהודית וחברת בניני האומה.
אשר לביקורת על תכנית לפיתוח המנהיגות לחינוך יהודי בתפוצות, קיימת היתה תוכנית כזו אולם, לדעתה, התוכנית לא לקחה בחשבון את כל המרכיבים החינוכיים: החינוך האתיופי הינו חינוך השונה מן החינוך המערבי כמעט בכל תחומי החשיבה הפדגוגית והמינהלית.כמו בכל שאר תחומי החיים יש להם דוקטרינות משלהם וצורות פיתוח דרכי
לימוד יחודיים להם וטבעי הוא כי תלמיד המגיע לאחר 8 שנות לימוד בבתי ספר כלליים יתקשה להסתגל לאורח הלימוד המערבי על כל מאפייניו. נסיונה של ישראל אשר קלטה מספר גדול של מהגרים מאפשר בחינת שאלות בנושא קליטה חינוכית של העולים.
1991-2
בשנים אלו הביקורת היתה רוטינית לחלוטין ולא עסקה כלל בבעיות העולים למעט ביקורת על שירותי הקליטה במרכזי הקליטה ובמסגרת הביקורת על המחלקה להתחדשות ופיתוח נערכה ביקורת על אירגון ותקציב, פרויקטים של בניה וקרן החינוך והתחדשות השכונות.
1992
שנה זו התחילה מינואר ועד דצמבר אותה שנה. גם כאן יוחד פרק נרחב לנושאי עליה ובינהם: תקציב, השתתפות בשכר מורי אולפנים, אולפני המשך, המסגרת האירגונית של אולפני ההמשך, סמינרים, הפיקוח המנהלי והפדגוגי על ביצוע סמינרים, בדיקת חשבונות, האגף למורשת ישראל, מחסני תשמישי הקדושה וחגיגות בר מצווה לילד העולים.
המימצאים לא היו חמורים, אולם נמצאו ליקויים אשר ניתן לשייכם פרסונלית למבצעי תפקידים. לא ברור מה נעשה איתם.
כמו כן נערכה ביקורת על ילדי עולים השוהים במוסדות חינוך פנימייתיים.
נערכו ביקורות במחלקה לכספים (בראשות חיים ארנברג עד 1988 ולאחר מכן ברק), במחלקה לעליית הנוער, במחלקה להתיישבות כפרית, חברות הקשורות לסוכנות ועוד.
בממשלה
דוח מבקרת המדינה לכל השנים הנדונות הינו חריף ומקיף, כאשר מאפיין את כולם הוא חוסר התאמה בין ההכנות לעומת העליה שהגיעה.
דוח מבקרת המדינה לשנת 1990 הינו דוח מקיף יותר על בעיות העליה היות ובשנה זו העליה היתה יותר מאסיבית. במשך 1990 עלו לארץ יותר עולים מאשר בכל שנות השמונים (185,000. לשם השוואה סך כל העליה מרוסיה בשנות השמונים הינה כ400,000- איש לערך).
הממצא הבולט ביותר הוא אי התאמה בין היצע כח העבודה של העולים ובין דרישות המשק הישראלי. המבקרת מתריעה על כך, אולם לא בחומרה היות והיא מבינה כי לממשלת ישראל יש מגבלות תקציב אשר אין בכוחה לפתור בעיות אלו. כמו כן אין היא מזכירה לשכות שירות לעבודה פרטיות (עיסקיות או וולונטריות).
שירותים לעולה: בשירותים לעולה, בניגוד לשנה הקודמת היא מצביעה על ליקויים מנהליים במשרד לקליטת עליה ובעיקר בניהול כל החשבונות.
סל הקליטה אשר היה אמור להתעדכן לפי עליה המדד או לפחות לפי תוספת היוקר אותה מקבלים השכירים ללא עודכן מאז יולי 1990. גם הליקוי עליו הצביעה המבקרת בדוח הקודם בו המליצה לא "להטריד" את העולה בהמצאת קבלות לא תוקן והם נדרשו פעמים רבות להגיע למשרד על מנת להמציא קבלות.
אשר לפטור ממיסים עקיפים. כל עולה מכל מקום שהוא זכאי לקנות מוצרי צריכה מסוימים ללא מיסים עקיפים המוטלים על כל מוצר יבוא: מכס, מס קניה, הטלים ועוד. הממונה על כך הוא אגף המכס והמע"מ. המבקרת מצאה כי האגף לא התכונן כיאות לגל בקשות זה ולא הועסקו דוברי רוסית במקום: "חרף הגאות במספרי העולים היתה היערכות
האגף לקבלת תוספת עובדים איטית ולא הדביקה את הצרכים" (עמוד 574).
אשר להתחלות הבניה המבקרת טוענת כי לא התחילו מספיק יחידות דיור למרות שרובן שווקו לציבור בצורה זו או אחרת. היא גם מעלה שאלות כלליות בדבר יכולת עמידת המשרד התחיבויותיו כלפי העולים. השר ענה כי משרדו פעל להגברת התקנים, קיצור ההליכים, העזרות בגורמי חוץ כגון קבלנים. העזרות בשומות עצמאיות של המשרד במקום
לפנות לשמאים פרטיים. כמו כן הוא מצביע על חידוש מפתיע: הערכות הקרקע לא יהיו נתונות לעירעור מצד הקבלנים או הרוכשים, דבר שיקצר את ההליכים אולם יגביר את העיוותים.
השר אינו מתיחס לסל הקליטה, אולם לנושא ההטבות במיסים עקיפים היתה התיחסות מיוחדת בממשלה. כל עולה שעלה מ1.1.92- לא זכאי יותר לפטור ממיסים עקיפים. הדבר נבדק בקפדנות. גם אלו אשר אמורים להחזיר את הסיוע היות וירדו לחו"ל, הרי כיום יש פיקוח הדוק של בנק עידוד.
גם הדו"ח לשנת 1991 חריף ותוקף פעולות רבות בתחום השירותים לעולה, אולם היות והכתיבה היא בעיקר על השירותים לעולה שלא השתפרו במשך השנים, משמעותו חמורה.
הליקוי הראשון עליו מצביעה המבקרת הוא כי העליה נעשית ע"י שני גופים אשר חופפים אחד לשני, דבר היוצר בזבוז רב במערכת. היא ממליצה לתקן את העיוות, אולם הוא לא תוקן עד היום. עם זאת, המשרד לקליטת העליה לא התכונן למשימות שלו מבחינת כח אדם, ולכן לא עמד ברוב המשימות שהוטלו עליו.
ליקוי חשוב אחר הוא הקליטה התעסוקתית. המבקרת לא מצאה כי המשרדים נערכו כיאות לקליטת העליה, על כל גווניה כך שהיקף האבטלה היה באותה שנה כ9%-.
ליקוי נוסף הוא הדיור. הסוכנות היהודית מטפלת בעולה בעת שהותו הראשונה בארץ: היא דואגת לו למקום מגורים במעונות קליטה ולאחר מכן הוא עובר לטיפול המדרש לקליטת עליה. היות ובשנה זו לא היה למשרד מספיק דירות, חלק מן העולים שוכנו בשלב השני במרכזי קליטה, אף שהיו זכאים למגורים רגילים. המבקרת מתריעה על כך כי
הדירות לא היו מוכנות במועד, ועל כך היא מאשימה גם גורמים אחרים.
אין תוכנית אב לעידוד העליה ולקליטתה. כאשר משרד אחד מבצע דבר כלשהו, על המשרד השני לדעת את המגמה, דבר שלא נעשה. כך לדוגמא ההתישבות בעירות פיתוח: התיישבות זו באה בעיקבות בנית דירות לעולים שם, אולם לא ננקטה מדיניות נאותה לפיתוח מקומות תעסוקה שם. גם בתוך המישרדים לא הוכנו תוכניות אופרטיביות לקליטת העליה
וכאשר גלי העליה החלו להגיע הם לא היו מוכנים.
לעולים מוקצב "סל קליטה" שהוא סכום כסף לפי מדדים סוציו-אקונומיים אשר העולה מקבל בתקופת שהותו הראשונה בארץ. הסכום מיועד לכל צרכי העולה ללא התחשבות בצרכיו האישיים. ביסוד הענין מונח הרעיון כי העולה להתרגל לחיים בארץ על פי צרכיו האישיים ולא על ידי עוזרים במעונות הקליטה.
על פי מדיניות הממשלה העולה אמור לקבל את ההקצבה ללא צורך בהוכחת ההוצאה. בפועל מה שקרה הוא כי העולים הגיעו למשרדים עם קבלות על מנת לקבל החזר. "בתיקי עולים רבים נמצאו לעיתים עשרות רבות של קבלות והצהרות הקשורות בהחזר כספים. רק ההשתתפות בשכר הדירה לשנה ניתנה להם בשתי תשלומים גדולים". שיטה זו אינה נוחה
הן לעולה והן למשרד אשר אמור להקים מערך פיקוח שלם לצורך העינין. בתשובתו מודיע השר כי הוא שוקל להעביר ישירות את הסכום של הסל אל חשבונו של העולה. יש לציין כי דבר זה בוצע.
משרד השיכון לא היה מוכן לקליטה. לא היו מספיק דירות ממשלתיות ולא היו מספיק דירות פרטיות. כל הדירות היו בשלבי תיכנון ולא היו מוכנות מבעוד מועד.
משרד העבודה והרווחה היה מוכן חלקית לקליטה. לא היו מספיק מקומות תעסוקה לכל העובדים, שרובם היו בעלי השכלה אקדמית. קורסי ההסבה המקצועיים לא היו מתאימים לכל העולים ולצרכי מהמשק. אולם המימצא החמור ביותר במשרד זה הוא אי ההתאמה עם שאר המשרדים. המשרד לא היה מתואם הן בחישובים הפרטנים והן בתוכניות הכוללות.
העולים הופנו למקומות בהן לא היתה להם תעסוקה.
דו"ח מספר 43, קצר יותר, באופן טבעי ובו היא בודקת לעומק את נושא הדיור ומוצאת כי סעיף זה לקה בחסר מכמה סיבות: העולים לא קיבלו מידע מלא ומעודכן על התנאים בקבלת דיור ציבורי ועל סדר העדיפויות בהקצאתו. הקריטריונים להקצאת דירות ציבוריות לא יושמו. מנהלי המחוזות מסרו למשרד מבקר המדינה כי לא פעלו לפי
הקריטריונים, בשל אי התאמתם לצרכים המיוחדים של גל העליה האחרון... לא היו מספיק יחידות דיור בגודל המתאים למשפחות.
הצעות לשיפור
בהמשך לכתיבת עבודה זו, ותוך הסתכלות לאחור על מה שנעשה בפרספקטיבה כוללת, הרשנו לעצמנו להעלות מספר העצות שלדעתינו היו יכולות לשפר וליעל את תהליך קליטת העולים:
ניתן היה לפתור את בעית האבטלה ע"י יעול העבודה באמצעות הפרטה. הפרטת המפעלים מבעלות ממשלתית לפרטית היתה מאז ומתמיד משאת נפשם של שרי האוצר. למעשה אין אינטרס בכח ובשליטה על מאות אלפי עובדים שהרי הם שולטים בהם בצורות אחרות, אולם יש להם אינטרס במכירת נכסים ציבוריים, במיוחד כושלים לידיים פרטיות וכזאת היתה
המדיניות של ממשלת הליכוד שהמשיך בה המערך בשנת 1992, אולם בהבדל אחד: התנגדות ההסתדרות.
את בעית הדיור ניתן היה לפתור ע"י שיכון העולים בעיירות פיתוח שם קיימות רזרבות של דירות ריקות.
בעית החינוך, שהיא בעיה קשה ביותר ניתן היה לפתור ע"י יישום שיטת TQE )TQM=ניהול איכות כוללת אולם לשטח החינוך). מערכת הבקרות ששיטה זו מספקת מבטיחה ניהול תקין של מהלך הלימודים אצל המורים והתלמידים גם יחד.
בעיות דת ניתן היה לפתור ע"י הכרה מיידית במעמד הקייסים כרבני העדה לכל דבר ועניין למעט דיני אישות וכן ע"י העברת קורסים מתאימים לעוסקים בכך.
כמו כן קיים הרעיון כי יש להקים משרד על לטיפול בעולים על מנת שירכז את הפעילות בנושא.
סיכום
כפי שעולה מהכתוב בעבודה זו תהליך הקליטה בכללותו נחל הצלחה חלקית בלבד, והטמעות העולים האתיופים בחברה הישראלית אינו מושלם. מספר גורמים חברו יחד וגרמו לקליטה להיות מוצלחת רק באופן חלקי: המשרדים השונים (משרד הקליטה, השיכון, הסוכנות היהודית, ועוד) לא עבדו תמיד בשיתוף פעולה, אלא פעלו בדרכם מתוך אינטרס
ספציפי שלהם. גופים שלעיתים תחומי אחריותם ותחומי פעילותם חפפו, גרמו לבלבול ולבזבוז משאבים (הון, כח אדם ועוד). כמו כן הכנה לקויה של החברה הישראלית הקולטת, הן מבחינה חברתית, חינוכית, תעסוקתית ועוד.
מקרים מסוימים, אותם ניתן היה לצפות מראש לא טופלו כראוי אלא בשיטה של "כיבוי שריפות". סיבות נוספות עולות מהעבודה ולא נפרט עליהם שוב.
יחד עם זאת, אין לשכוח כי העליה היתה מאסיבית וגלי העליה ההמוניים יש יוצאי בריה"מ ושל האתיופים הפתיעו במידנה מסוימת אפילו את הממשלה שציפתה לעולים רבים, אך לא לרבים כל כך.
עליית האתיופים מוצלחת מהבחינה שהביאה עימה פליטים שאורח חייהם היה פרימיטיבי עד מאוד בהשוואה לאורח חייהם של הישראלים במאה ה20- ועצם תהליך הקליטה הצליח ולא חלקית מהווה "קפיצת מדרגה" לגבי אותם עולים שהתקדמו והצליחו להשתלב בקרב החברה הישראלית תוך כדי שמירה על תרבותם ועל ערכיהם עליהם הם חונכו.
כפי שאמר הרצל חוזה המדינה: "אם תרצו אין זו אגדה". ואכן העליה המסיבית בשנות השמונים והתשעים לארץ ישראל, מוכיחה זו שוב.
אנו אמונה כי ממשלת ישראל תשכיל להסיק את המסקנות מתבקשות מתהליך קליטה זה לקראת הקליטות הבאות, שבוודאי יגיעו בשלב מאוחר כלשהו.
ביבליוגרפיה
*.אהרוני יאיר, הכלכלה הפוליטית בישראל, האוניברסיטה העיברית, 1991.
*.אסטמן,ר, עמדות הציבור בנושאי קליטה ועליה, ירושלים, 1980.
*.אבן חן משה, "השתלבות עולי אתיופיה בצה"ל", בתוך נועם גילה (עורכת), הישגים ואתגרים בקליטת עולי אתיופיה, ירושלים, דצמבר 1994.
*.בורקוב חיים, "השתלבות עולי אתיופיה בצה"ל", בתוך נועם גילה (עורכת), הישגים ואתגרים בקליטת עולי אתיופיה, ירושלים, דצמבר 1994.
*.בן עזר גד, "העליה מאתיופיה- מעבר ושינוי",סקירה חודשית, לו'.
*.בן עזר גד,"עולי אתיופיה וקליטתם בישראל", סקירה חודשית, לו'.
*.בניטה אסתר, נועם גילה, לוי רות, קליטת עולי אתיופיה ממצאים ממפקד בקריית גת, ירושלים, המשרד לקליטת עלייה, אוקטובר 1993.
*.בניטה אסתר, נועם גילה, לוי רות, קליטת עולי אתיופיה ממצאים ממפקד בעפולה, ירושלים, המשרד לקליטת עלייה, מרץ 1994.
*.גבאי יורם, "מדיניות העלאת מיסים וקליטת העליה",רבעון לכלכלה, 1990,49 .
*.הורוביץ תמר, "השתלבות ילדי העולים בחינוך היסודי: לקחי מחקר ממבצע משה", בתוך נועם גילה (עורכת), הישגים ואתגרים בקליטת עולי אתיופיה, ירושלים, דצמבר 1994.
*.וייל שלמה,אמונות ומנהגים דתיים של יהודי אתיופיה בישראל, המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית, י-ם, 1988.
*.ולדמן מנחם, מעבר לנהרי כוש-יהודי אתיופיה והעם היהודי, משרד הביטחון, 1989.
*.ולדמן מנחם, מאתיופיה לירושלים- יהודי אתיופיה בעת החדשה, משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תשנ"ב.
*.כהנא י., אחים שחורים, ת"א, 1977.
*.ליפשיץ חן, נועם גילה, סקר עולים צעירים מאתיופיה, ירושלים, אוגוסט 1993.
*.ליסק משה, "עליה וקליטה בפרספקטיבה היסטורית", סקירה חודשית, 7, 1990.
*.סמירה מנשה, "היערכות צה"ל לקליטת חיילים עולי אתיופיה", בתוך נועם גילה (עורכת), הישגים ואתגרים בקליטת עולי אתיופיה, ירושלים, דצמבר 1994.
*.קולה דב, "השיקולים בקליטת עולים מאתיופיה במוסדות פנימייתים", עלים, קיץ תשמ"ג.
*.קרייזמן ב"צ, עולי אתיופיה וקליטתם, משרד הקליטה, ירושלים, אוגוסט 1988.
*.רוזן חיים, פרויקט הצעירים- עולי אתיופיה מנקודת מבט תרבותית, המשרד לקליטת העליה, האגף לתכנון ומחקר, ירושלים, דצמבר 1987.
*.ESTHER BENITA, THE ABSORBTION IMMIGRANTRS, J.D.C., JERUSALEM 1992.
*.NOAM GILA, ACHIVMENTS AND CHALENES IN THE ABSOPTION OF ETHIOPIAN IMMIGRANTS, TEL-AVIA 1994.
*.HOWARD GILES, "COMMUNICATION LENGTH AS A BEHAVIORAL INDEX OF ACCENT PREJUDICE", INTENATIONAL JOURNAL OF SOCIOLOGY OF LANGUAGE, 1974, 6.

תגים:

מהגרים · הגירה · עלייה · וקליטה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מדיניות הגופים הציבוריים בקליטת עולי אתיופיה- ההכנות לעלייה, קליטתם בארץ והתוכניות לעתיד.", סמינריון אודות "מדיניות הגופים הציבוריים בקליטת עולי אתיופיה- ההכנות לעלייה, קליטתם בארץ והתוכניות לעתיד." או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.