השיתוף והקומונליות אצל האנבפטיסטים

תקציר העבודה:

השיתוף והקומונליות אצל האנבפטיסטים

ראשי פרקים hy0790 -

1. מבוא והצגת הנושא

2. חיי האנאבפטיסטים
א. יחודם והתהוותם
ב. השיתוף בפועל
ג. האשמת האנבפטיסטים

3. הנשים בקומונה

4. סיכום העבודה

5. ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
מטרת העבודה
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור את תנועת האנבפסיטיזם שפעלה במרכז אירופה
במאה ה16-. תכלית העבודה היא להעריך מה היה מידת השיתוף שלהם ברכוש, מה
ניסו לעשות ומה הצליחו, והאם ניסיונם היווה סמל לדורות הבאים.

סקירה על התקופה
התקופה המדוברת היא תקופת הרפורמציה הגרמנית. כשהתקומם לותר נגד
האפיפיור שברומא, ה"שמלה ללא תפר" של המערב הנוצרי כבר לא היתה במיטבה:
המשבר של הכנסיה של האמונה שידעה אירופה בשלהי ימי הביניים, הופעת
ה"מונרכים החדשים" וביקורתם של ההומניסטים שחקו אותה לא מעט. אך לפחות
היא היתה עדיין שלמה. כעבור דור היא היתה כולה סחבות.
הנזיר האוגוסטיני מאס בעוולותיה של הכנסיה (בעיקר בשל פרשת האינדולוגנציות)
ובמקביל מצא פתרון לבעיה המחרידה של ישועתו האישית- הגדרת הכנסיה כקהילה
המורכבת על ידי כלל המאמינים השווים בפני האל. הן המרי והן הפתרונות מצאו
קרקע פוריה בגרמניה- ארץ שסועה וצמאת תיקונים, שהיתה טרודה באינספור
מאבקים שניהלו נסיכיה בינם לבין עצמם ובנידוים החברתיים העזים שבקרבה, ואשר
הלכה ואיבדה את נכונותה לסבול את חסותה המעיקה של רומא.
חלק מן הכמורה הנמוכה והבינונית, לא מעט הומניסטים, נתח נכבד מן האצולה
והבורגנות העירונית- כל אלה הצטרפו אל התנועה, לערים הציע לותר דרך להתנער
מכמורה עשירה, בטלנית ושנואה, לנסיכים- את השלטון במלואו ללא שותפים ולכל -
אמונה שווה, לאומיות מובנת לכל אדם ושאובה ממקורותיה של הבשורה עצמה. את
אלה שעלולים היו לחרוד להשלכותיו המהפכניות של המסר הלותרני הרגיע תגובתו
של המתקן למרד האיכרים ומאוחר יותר- תגובתו לתנועת האנבפטיזם המהפכני, כפי
שהתגלתה במיניסטר בשנת 1534. הרפורמציה הגרמנית, שהתכוונה בתחילת דרכה
להיות עממית. היא הפכה במהרה להיות ממלכתית, נסיכית ושמרנית.
האנבפטיסטים היו כת נוצרית שתפישת הטבילה והכנסיה אצלם נבדלת גם מהכנסיה
הקתולית וגם מהתנועה הפרוטסטנטית. הם שאפו ליצור מדינה קומוניסטית בקהל
קדושים, דוגמת הקהילה הנוצרית הקדומה שבירושלים.
התנועה יצאה מוירטמברג שבגרמניה והחל משנת 1530 מצאה קרקע פוריה בארצות
השפלה. אחד מראשיה בארצות השפלה, יוהן פון ליידן, יסד את המדינה במינסטר
(1535).-1534
לדעת רבים לותר שייך לימי הביניים, אולם האנבפטיסטים שייכים לסדר החדש של
הפרוטסטנטים.

מקורות:

השיתוף והקומונליות אצל האנבפטיסטים
השיתוף והקומוניאליות אצל האנבפטיסטים
ראשי פרקים
1. מבוא והצגת הנושא
2. חיי האנאבפטיסטים
א. יחודם והתהוותם
ב. השיתוף בפועל
ג. האשמת האנבפטיסטים
3. הנשים בקומונה
4. סיכום העבודה
5. ביבליוגרפיה
מבוא והצגת הנושא
מטרת העבודה
מטרת העבודה הנוכחית היא לסקור את תנועת האנבפסיטיזם שפעלה במרכז אירופה במאה ה16-. תכלית העבודה היא להעריך מה היה מידת השיתוף שלהם ברכוש, מה ניסו לעשות ומה הצליחו, והאם ניסיונם היווה סמל לדורות הבאים.
סקירה על התקופה
התקופה המדוברת היא תקופת הרפורמציה הגרמנית. כשהתקומם לותר נגד האפיפיור שברומא, ה"שמלה ללא תפר" של המערב הנוצרי כבר לא היתה במיטבה: המשבר של הכנסיה של האמונה שידעה אירופה בשלהי ימי הבניים, הופעת ה"מונרכים החדשים" וביקורתם של ההומניסטים שחקו אותה לא מעט. אך לפחות היא היתה עדיין שלמה. כעבור דור היא
היתה כולה סחבות.
הנזיר האוגוסטיני מאס בעוולותיה של הכנסיה (בעיקר בשל פרשת האינדולוגנציות) ובמקביל מצא פתרון לבעיה המחרידה של ישועתו האישית- הגדרת הכנסיה כקהילה המורכבת על ידי כלל המאמינים השווים בפני האל. הן המרי והן הפתרונות מצאו קרקע פוריה בגרמניה- ארץ שסועה וצמאת תיקונים, שהיתה טרודה באינספור מאבקים שניהלו
נסיכיה בינם לבין עצמם ובנידוים החברתיים העזים שבקרבה, ואשר הלכה ואיבדה את נכונותה לסבול את חסותה המעיקה של רומא.
חלק מן הכמורה הנמוכה והבינונית, לא מעט הומניסטים,נתח נכבד מן האצולה והבורגנות העירונית- כל אלה הצטרפו אל התנועה, לערים הציע לותר דרך להתנער מכמורה עשירה, בטלנית ושנואה, לנסיכים- את השלטון במלואו ללא שותפים ולכל- אמונה שווה, לאומיות מובנת לכל אדם ושאובה ממקורותיה של הבשורה עצמה. את אלה שעלולים היו
לחרוד להשלכותיו המהפכניות של המסר הלותרני הרגיע תגובתו של המתקן למרד האיכרים ומאוחר יותר- תגובתו לתנועת האנבפטיזם המהפכני, כפי שהתגלתה במיניסטר בשנת 1534. הרפורמציה הגרמנית, שהתכוונה בתחילת דרכה להיות עממית. היא הפכה במהרה להיות ממלכתית, נסיכית ושמרנית.
האנבפטיסטים היו כת נוצרית שתפישת הטבילה והכנסיה אלצהם נבדלת גם מהכנסיה הקתולית וגם מהתנועה הפרוטסטנטית. הם שאפו ליצור מדינה קומוניסטית בקהל קדושים, דוגמת הקהילה הנוצרית הקדומה שבירושלים.
התנועה יצאה מוירטמברג שבגרמניה והחל משנת 1530 מצאה קרקע פוריה בארצות השפלה. אחד מראשיה בארצות השפלה, יוהן פון ליידן, יסד את המדינה במינסטר (1535-1534).
לדעת רבים לותר שייך לימי הביניים, אולם האנבפטיסטים שייכים לסדר החדש של הפרוטסטנטים.
חיי האנבפטיסטים
יחודם והתהוותם
האנבפטיסטים צמחו מפלג גדול ביותר של הבפטיסטים במהלך הרפורמציה הגרמנית בתחילת המאה ה16-. קבוצות אלו נקראו אנבפטיסטים היות וטענו כי יש להטביל את המאמין פעם נוספת לאחר שהוטבל כתינוק.
בשנת 1526 קבוצת החלוץ של האנבפטיסטים בשם TAUFER נוסדה במדינת ליכטנשטיין במורוביה, באיזור ניקלשבורג. מנהיגה הראשון היה בלטאזר הובמאייר ורוב צאן מרעיתו היו אזרחים מאוסטריה ומהבסבורג.
אנשי הקבוצה האמינו כי רוח האדם מגיעה ישירות מאלוקים בדרך בלתי אמצעית, ולכן תפקיד הכנסיה מועט יחסית. אי לכך הם נרדפו, כמו כל הפרוטסטנטים, ע"י הכנסיה.
רבים מאנשי הכת חיפשו מקומות מקלט. במקומות אליהן הגיעו נאספו פליטים רבים והיה צורך לדאוג לכולם. בהמשך נוצרו קהילות רבות של האנבפטיסטים. גודל כל קבוצה נע בין 100 ל499- ב"תקופת הזהב" של האנבפטיסטים. רוב הקבוצות היו של 300 איש, והגידול נבע לא רק מריבוי טבעי, אלא גם מפעולות מיסיונריות במרוצת השנים לכל
אורך אירופה, במיוחד בהרי טירול.
רוב האנשים היו עירוניים שעסקו במסחר. בין העיסוקים ניתן למצוא: חייטות, חקלאות, ועשיית עגלות. מיעוטם היו בעלי מקצועות חופשיים. ארגון ושליטה בסוגי המקצועות הינו בידי ראשי הקבוצה שחולקו לכמה רמות הנהגה. לכל מקצוע היה דובר שיצג אותו לפני ראש הקבוצה. רווחים הועברו לטובת הכלל.
ועדה מיוחדת מונתה על מנת להשגיח כי הקבוצה לא תרמה אנשים חיצוניים במסחר, וכי לא ירומו. הנס הרגוט, אחד מראשי האנבפטיסטים אמר:
"אז הבנתי שמעתה אלוהים קבע רועה יחיד על צאן מרעיתו על ידי הענקת האדמה. זה קרה כך: אלוהים העניק לכל קהילה חקלאית את הכנסיות העומדות על אדמתה, ומספר אנשים כפי שכל קהילה יכולה לכלכל. וכל מה שגדל על האדמה שייך לכנסיה ולאנשים החיים שם. הכל מוענק לשימוש משותף כדי שאנשים יאכלו מסיר אחד, ישתו מכלי אחד
ויצייתו לאיש אחד כל זמן שהדבר דרוש לכבוד האל והטוב הציבורי. והן יכנו איש זה שהם מצייתים לו "כלכלי הקהילה" ואנשים יעבדו במשותף, כל אחד על פי כישוריו ויכולתו. וכל הדברים ישמשו במשותף כך שאיש לא יהיה במצב טוב מהאחר. והקהילה תהיה חופשית משום שלא יהיה שכר או מיסים,ואולם הקהילה תשמר על ידי הרשויות".
השיתוף ברכוש היה ברור יותר מאשר השיתוף בנשים (יוזכר להלן). במהלך מלחמת האיכרים בגרמניה הובעה שאיפה לשיתוף רכוש והפיכה בנושא ההררכיה החברתית. מרטין זונט, מנהיג המורדים בצפון פרנקוניה התגאה כי אצל המורדים הכל משותף. הנפס זיפל מואשה, מנהיג החבורה של עמק ורה אמר כי המורדים התכוונו לבטל את הרכוש הפרטי,
לבטל את האצולה, לדכא נסיכים ולורדים היות ואין צורך במעמדות, כאש האדון היחיד הוא האל. אצל מנהיג המורדים באלזס, ארמוס גרבר,השיתוף לבש צורה של איזון חברתי רדיקלי; תוכניתו נועדה לסלק כל סמכות, רבדות חברתיים, תשלומים וחובות. המיסים וכל שאר התשלומים יבוטלו והכל יהיה חופשי, וכל אחד ישתתף עם האחר ברכוש
בכבוד ובאהבה. הוא טען גם כי קנה בית ונראה לו כי לא יוכל לשלם את הריבית על ההלוואות. אולם כאשר תרווח האמונה אודות השיתוף, המצב ישתפר היות ולא יצטרך לשלם.
מינצר עירב רעיונות דתיים נוספים כמו אלו של אוגוסטינוס לגבי הויתור על הרכוש והשיתוף בו כנהוג בקהילה הנוצרית בירושלים. הוא טען כי לנוצרי אין צורך ברכוש והוא צריך להתחלק עם האחר על מנת שהלה לא יסבול מחסור.
ממספר עדויות עולה כי החל מ1525- נעשו ניסיונות להוציא לפועל רעיונות אלו. האנבפטיסטים טענו כי מי שמתחלק עם אחרים מובטח לו שלא יחסר (רעיונות דומים ליהדות, אגב).
אנשים רבים במורוביה שהצטרפו לאנבפטיסטים נאלצו לתרום, בין מרצונם ובין בכפיה, בין אם נטבלו מחדש או לא. דברים אלו לבשו צורה מעשית בעיר אסלינגן ב152- ביצירת קופה משותפת. מי שנטבל מחדש התבקש לתרום לקופה המשותפת. הקופה נוסדה ע"י אוגוסטין בדר ב1530-, וישנן עדויות כי לא כל החברים תרמו את מלוא הונם, אלא
השאירו רכוש פרטי.
השיקולים לתרום כספים היו כי שהעולם עומד בפני קיצו ולא ניתן לקחת כספים ולעולם הבא, ומי שיתרום את כספו יוכל להבטיח לו שכר רוחני.
למרות זאת מספר עדויות ממספר קהילות טוענות כי האדם יכול להחזיר כסף במשמרתו אם הוא יודע להתשמש בו בצורה הנכונה, תוך נכונות תמידית לתרום לאחרים. האנבפטיסט קסל פון הרדה אמר כי נוצרי לא יכול להחזיק משהו משלו כאשר לנוצרים אחרים אין אותו רכוש ממש, אולם אם יש שיוויון ניתן להחזיק ברכוש.
משמעות הדברים הללו היא שהיו קהילות אנבפטיסטים מאורגנות פחות שבהם איננו שומעים על קופה משותפת אלא רק על עזרה הדדית. הדוגמאות מראות של האנבפטיסטים במרכז גרמניה לא הצליחו לגבש כללים מוסכמים כיצד ניתן להשתמש ברכוש. על פי יוהנס קסלר האנבפטיסטים: "שברו את המנעולים של הדלתות, הארונות והמרתפים, אכלו ושתו
בחברה טובה ללא הבחנה"1.
בעיר מינסטר הקומוניזם היה מושלם והופיע כדוגמאת הרפורמציה השיתופית מסוג הידוע בערים הגרמניות בשנות ה20- של המאה ה16-. הרפורמטור העיקרי, ברנרד רוטמן, הצליח לתפוס את השלטון במקום ב1534-, דבר שסימל התגלות אלוקית עבור האנבפטיסטים וסימן לניצחון מלכות השמיים. מועצת העיר הסכימה עם רעיונות השיתוף של
האנבפטיסטים וכל החובות שומטו. פקידים מונו על מנת לפקח על השיתוף ועל העזרה למהגרים. הבתים הריקים של המהגרים שימשו מסתור יחד עם המנזרים שהוחרמו לטובת האנבפטיסטים. הפקידים היו גם אחראים למפקד האוכלוסין. בפברואר 1534 השלטון דעך, בשל לחץ פיזי על העיר. עיר מיניסטר היתה תחת מצור ממושך שפגע בקומוניזסם
שהושתת בה.
במורוביה השיתוף החל גם כמטרה לסיוע לפליטים. מאז 1536 היתה קהילה אנבפטיסטית גדולה בניקולשבורג ובסביבתה תחת הגנת הרוזן מליכטנשטיין. ב1527- הקהילה התפצלה בשל אי הסכמה אודות שימוש בחרב, תפקיד השופט בכנסיה וקבלת שיתוף ברכוש. הרוזן מליכטנשטיין אימץ את הכנסיה האנבפטיסטית שהשתמשה בכח השופטים להגן על
הפליטים מפני הפקידים ההבסבורגים. בסוף 1527 נוצרה במקום קהילה מצומצמת שנפגשה בבתים פרטיים ודגלה בשיתוף רכוש יסודי יותר.
יצויין כי כאשר המורדים גורמו ממניסטר חלק מהנמהיגים לקח את הכסף לעצמו למרות שהיה שייך לקופת הקהל.
השיתוף בפועל
שני אנשים מונו על תחזוקת הכלים החקלאיים, הבניינים והבקתות. האדמיניסטרציה של הארגון הכלכלי היתה מקושרת למנהיגים הרוחניים ע"י פונקציה שנקראה "אב בית" ("HAUSHALTER"). אב הבית שיתף פעולה באופן הדוק בענייני המנהל עם המטיף ("ישר העולם"), שהיה למעשה שליט הקומונה. חובותיו של מנהיג הקהילה הוגדרו: "לקרוא,
לגעור וללמד, להזהיר ולהקהיל את כולם בכנסיה, להנהיג תפילות לטובת כלל האחים...".
ישובים הוטוריטיים הסיטו את הדגש ממשק בית יחיד כמוקד היצור החקלאי או האומנות לקהילה הגדולה של זוגות נשואים אשר "סימלו את ניצחון הקהילה על המשפחה". הבתים הגדולים, אורך 70 מטר וגובה שלוש קומות כל אחד, כללו קומת קרקע לעבודה משותפת, ארוחות ועבודת האל ושתי קומות תחת גג משופע ועשבים עם חדרים קטנים כמו תאי
מנזר, לזוגות הנשואים וילדיהם הקטנים.
בדרך כלל היתה בקומונה אחת כ40- בתים גדולים כאלה ("BRUDERHOF").
הדגש על הקהילה, כשהוא בא על חשבון המשפחה נמשך בחינוך הילדים שנלקחו מטיפול הוריהם. הם נגמלו והושמו תחילה בבית הספר לצעירים בהשגחת אם בית הספר- כל זאת עד גיל 6. מכאן והלאה הם נשלחו ללמוד אומנות. הנשים, לעיתים בסיוע הבנות הבוגרות נטלו את התפקיד של טיפול בילדים, רחצה ודאגה לבגדים ולכלי המיטה. הילדים
היו בקבוצות של 200-300 ילד וגרו בבית הספר נפרד שם ישנו שניים במיטה אחת בהשגחת אחות שדאגה לניקיון ולהגיינה.
הנישואין היו גם הם יחודיים. הם היו מעבר לתחום המשפחה ואורגנו על ידי זקני הקהילה. ביום מסוים כל הגברים והנשים הצעירים המיועדים לנישואין נאספו והוצגו זה בפני זה. כל אישה צעירה היתה צריכה לבחור בן זוג מתוך 2-3 גברים צעירים שהוצגו בפניה. ההחלטה הסופית היתה איזון בין בחירה מרצון ובין סמכות הכפיה של
הקשישים. עדות מ1578- אומרת כי היא היתה צריכה לבחור אחד, ולמרות שאינה חייבת, לא נהוג היה להמרות את פי הזקנים. צופה אחר שהיה עד ב1612- למעמד השידוך, ראה כי כל גבר צעיר יכלה לבחור 3 נשים
כל החברים בקבוצה בחרו מנהיג שנקרא "זקן". הוא היה אחראי להביא את דבר ה' למאמיניו. היא גם קיבלה אנשים מהקבוצה שהיו מעוניינים לשמוע עצות. בעצתו נשלחו שליחים להטיף במקומות רחוקים. הציות כלפיו היה מושלם.
המנהיגים החדשים נבחרו על ידי המנהיגות הקיימת והובאו לאישור העם. אם היתה תחרות על משרה כלשהי הבחירה נערכה על פי הגרלה.
הקבוצה היתה פטריאכלית באופן מוחלט. נשים לא הורשו להצביע או לשאת משרות ניהוליות והן קובצו לתפקידים המיועדים להן, בעיקר השגחה על הילדים.
השפעתה הכלכלה המקומית היתה כזו שנאסר על האחים לקנות חיטה ישירות מהאחים. עובדים אנבפטיסטים הועדפו משום שהיו אמינים יותר ומוסר העבודה היה גבוה יותר. לאור זאת נהנו משגשוג וצברו הון ששימש להלוואות. כך הן מילאו אידאל מרכנטילי- כלכלה יצרנית המבוססת על עבודה עצמית ותרומת לכלכלת האיזורים, והסתפקות במועט.
האשמת האנבפטיסטים
הקומוניזם בצורה המוגבלת של שיתוף ברכוש הפך לנושא הסטורי מוחשי בארצות הדוברות גרמנית כמעט במשך מאה שנה (1525-1622). במהלך התקופה הזו אנו שומעים מידי פעפם על קהילה אחרת המנסה להגשים אידאלים אלו בפועל.
האנבפטיסטים הושאמו על ידי הכנסיה במעין חיפוש אחר קומוניזם. הקומוניזם כאן למעשה לא היה אוטופיה חברתית. בגרמניה במהלך תקופת הריפורמציה הוא לבש מידות ותכיפות מסוימת כאשר הופיע כחלק מתכניות הרפורמה שנועדו לשינוי רדיקלי של החברה או כחלק מהשייאפות של מי שמבקש אוטופיה תנכי"ת של הנבחרים. שתי המגמות הללו
משתקפות בציטוטים של מדפיס רדיקלי מנירנברג, הנס הרגוט, שהוצא להורג במאי 1527.
לפי דברי שריבנר רעיון השיתוף עלה כנראה לראשונה בדיון הציבורי בשנת 1525. תומס מונצר, מראשי האנבפטיסטים טען, בהיותו תחת עינויים, כי כל הרכוש אמור להיות משותף. יש להניח כי לא קומוניזם עמד לנגד עיניו- קרי שיוויון מעמדות, אלא אקט רוחני שמטרתו הומנית. לא ברור אם התכוון על כל הרכוש או הרכוש הנזירי בלבד.
ההאשמות כלפיהם החלו בשנת 1525. הם הואשמו כי הם רוצים שיתוף בכל וביטול הכנסיה. האשמה זו הפכה להיות גורפת והופצה בכל טירול. צו נגד האנבפטיסטים שהוצא בציריך ובסנט גלן בספטמבר 1527 הזהיר את האנבפטיסטים בקיום רשות חילונית וחופש דתי. צווים אלו גרמו לתסיסה דתית, ובאוסטריה כמה אנבפטיסטים הוצאו להורג.
ב1528- הרג המלך פרדיננד בטירול 17 אנבפטיסטים בשל האשמה כי הם מעלים את הסמכות החילונית על פני הסמכות הדתית, קרי שיתוף ברכוש. אי לכך מצא עצמו פרדיננד בויכוחים עם הממשלה ההבסבורגית בטירול. ביוני 1529 פרדיננד גער בממשלה באינסברוק בגלל תמימותה באמונה שהאנבפטיסטים ביקשו להפיל את השלטון. הוא נזף בהם גם
בפברואר 1530 וקבע כי יש עדויות לסכנה מהבפטיסטים אשר אינם מכירים בשום סמכות מלבמד סמכות השמיים ואינם מאמינים ברכוש אישי אלא רק ברכוש משותף, ממשלת אינסברוק קיבלה את המסר והנחתה את הפקידים המקומיים לשאול את העצורים שהיו באותו זמן (4 במספר) האם קביעת שאין אדון מלבד ה' ושכל הרכוש צריך להיות משותף אמור
להביא לביטול ההיררכיה וסמכות הכנסיה.
האנבפטיסטים גורשו מסנט גלן ביוני 1525, זאת בשל הסתייגות מחייהם הקומונליים. לגירוש זה היתה השפעה על הפיכת הנטיה הרדיקלית לכת ממוסדת של התנועה האבנגלית. לא ברור האם הפחד מרדיפה או סתם בלבול רוחני וחרדה העלה רגשות בקרב חלק מהרדיקלים סביב סנט גלן, אולם נראה כי מאמצע 1525 ועד סוף 1526 סנט גלן היתה עדה
לאירועים יוצאי דופן של התלהבות רוחנית. חלקם ישבו ערומים על הקרקע ושיחקו בצעצועים ואיפשרו כי יטפלו בהם כמו בילדים, זאת בשל הגישה כי הכל מאת ה' ואין מקום להשתדלות עצמית. אחרים התנהגו כמתים, הלכו ערומים ועיוותו את עצמם בצורות לא טבעיות או שקשרו את עצמם כמו את המתים. היתה התפרצות רוחנית גדולה מאוד ושתי
נשים הכריזו על עצמן כישו וה' בכבודו ובעצמו. נשים או נמלטו מבית הסוהר, הסתובבו בכפרים ושכנעו אנשים לעזוב את בתיהם ורכושם, ולהאמין כי ה' ידאג להן (תופעה זו היתה ידועה ביהדות בתקופתו של שבתאי צבי; ראה שלום ג., שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, ת"א תשכ"ז).
הדיווח על מעשים מוזרים אלו נמשך 10 שנים והוביל את החוקרים לזיהוי האנבפטיסטים השוויצי עם פנטיות, חוסר מוסריות ואפילו רצח.
הנשים בקומונה
ההאשמות שהאשימו של האנבפטיסטים אודות ריכוזיות הרכוש הפכו עד מהרה להאשמות אודות שיתוף בנשים לכאורה. בשנת 1526 הופצה שמועה כי האנבפטיסטים באנפל נוהגים שיתוף בנשים.
בינואר 1528, יוהנס קוקלאוס טען שהאנבפטיסטים "אצלהם הכל משותף, נשים בתולות ומצרכים של העולם הזה". מנהיגיהם של 5 ערים אבנגליות נפגשו בציריך בשנת 1539 על מנת להסכים על המדיניות משותפת נגד האנבפטיסטים. היתה להם יותר מעדות אחת אודות שיתוף בנשים. האשמות אלו זכו עד מהרה לעלות על הכתב כאשר הבישוף של
וינטרטור, לורנס בוסהט כלל זאת בכרוניקה תחת התיאור "כל הדברים משותפים, אפילו הנשים". בכרוניקה אחרת, המדווחת על גרוש האנבפטיסטים מקונסטנצה ב1527-, טוענים כי שום דבר לא היווה עבודם חטא: זנות, הימורים, לחימה ורצח זאת משום שהאנבפטיסטים אינם רגישים לדם.
הרושם הכללי אודות שיתוף בנשים היה כה חזק עד שב1570- התקבלו החלטות רישמיות בוירטמברג שהורו כי יש לשאול את האנבפטיסטים 'כמה נשים מותר לנוצרי'. יצויין כי התפיסה של שיתוף ברכוש ושיתוף בנשים היה למעשה אסון לחברה הפטריאכלית התלויה בדפוסים קבועים של ירושה.
למעשה יש כאן שני אלמנטים בחשדות נגד האנבפטיסטים: הראשון הוא עבירה על חוקי המוסר (שיתוף בנשים) והשניה היא ביטול ההיררכיות שהיתה כה מושרשת בחברה.
אם נבחן את המתרחש בשנים 1525-1527 בעיר מיניסטר ניווכח כי אף אחד מהאנבפטיסטים לא דגל בשיתוף נשים למרות שהיו כמה בעד פוליגמיה (כידוע הכנסיה אוסרת גירושין ובוודאי פוליגמיה). הפוליגמיה הוצדקה אצל האנבפטיסטים ע"י הפסוק מהכתב "אל הקורינתים" מהמאה הראשונה לספירה בה נאמר: "תנו למי שיש להם נשים להיות כאילו
אין להם כאלה". מקריאת הפסוק עולה האפשרות כי הפסוק, שיוחס לאחד מיורשיו של סנט פטר- קלמנט מרומא, נתפס כתומך בגישה של שיתוף בנשים.
האשמות שקבוצות אנבפטיסטים בחלקים שונים של גרמניה ומרכז אירופה אכן דגלו בשיתוף נשים לא היו אפשריות להוכחה, מלבד מקרה אחד יוצא דופן והוא המקרה של שני אנשים- אפנצל וגמונד שהיו להם נשים משותפות.
משנות השלושים אנו שומעים עדויות רבות לשתיוף בנשים. הנס שרדי מסנט גלן נקנס ב1526- משום שטען שהוא יכול לשכב עם אימו, דודתו, כלתו או כל אישה אחרת ללא ביצוע עבירה כי האל ציווה זאת. באותו חודש נעצרה אישה אחרת בסנט גלן משום שהפיצה שמועה כי חמישה זוגות מקיימים יחסי מין משותפים בגלריה של כנסיית סנט גלן.
במרץ אותה שנה, הודה אנבפטיסט שהוא ושישה אחרים רצו בתחתוניהם לשעשוע מול חומת העיר כשהם מתנשקים, מתחבקים ושוכבים זה עם זה. אישתו של בסטיאן גולהן נקנסה באפריל אותה שנה משום שאיפשרה לביתה ובנה לעסוק בהתנהגות בלתי צנועה.
מחקירת אנבפטיסט במאי 1527 עולה כי האנבפטיסטים דגלו בשיתוף נשים, זאת בדומה לאחווה הבוהמיינית (גרובנהיימר) שהואשמה במאה ה15- שהיא כת המאמינה בהתהלכות בעירום.
אמונה אנבפטיסטית אחרת שהיתה נהוגה בסנט גלן ובבזיליקון שליד ציריך שכנעה כי שיתוף נשים רווחה בקרב הרדיקלים הדתיים. תמונה זו היתה קשורה בנישואים רוחניים. האנבפטיסט יעקב הוטיגר טען כי הוא מתאחד עם נערה אנבפטיסטית- איחוד רוחני בלבד. שתי נשים מסנט גלן שנישאו נישואיין רוחניים הובאו לבית המשפט בנובמבר 1526
והואשמו במתירנות, ונטען כי היה להן מגע גופני עם גברים.
צוינגלי, כרוניקאי מהתקופה, ציטט את שני המקרים במסה משנת 1527 נגד האנבפטיסטים בפרק שבו הוא דן בשיתוף ברכוש. הוא טוען כי הקומונליות שלהם מתחילה בשיתוף נשים, דבר הגורר עזיבת משפחות וילדים, "אנשים נהדרים, כאשר התאווה מתעוררת, הם משתתפים באשת האח המשותף ואפילו בביתו הבתולה, ככל שכח הטבע דוחק ההם. הם
מעודדים גם את הילדים כדי שיהיו משותפים לאחרים". הוא מאשים את הוטיגר בזניחה ובטימוא אישתו ואהובתו החדשה. צוינגלי דחה את הטענה של נישואים רוחניים כתרגיל לכיסוי התאווה של האנבפטיסטים ומשתמש בהתקפותיו של אירנאוס על הגנוסטים (מאה שניה לספירה) אשר בה נרמז על זיהום נשים.
לאור האמור לעיל נקבע סטריאוטיפ בשוויץ ובדרום גרמניה שלאנבפטיסטים קשה היה לבטלו. ב1528- אנבפטיסטים נחקרו ספציפית האם יש להם רכוש, נשים, בנים בנות ושאר חפצים במשותף, והאם הם מוכנים לשכב עם נשים אחרות ללא אבחנה. יצויין כי אפילו בקרב האנבפטיסטים היו שמועות כי קבוצות אחרות של רדיקלים נהגו שיתוף בנשים.
מרקס מאייר, אחד מחשובי האנבפטיסטים שנחקר באנסבאך ב1530- לא הודה בשיתוף נשים. אנבפטיסט אחר, יורד פולק שהיה ידוע בהפצת תפיסות אפוקליטיות בטריטוריה של אנסבאך ב1529- לא הזכיר שיתוף ברכוש או בנשים. חשוד אחר טען אך כי מי שדוגל בשיתוף נשים יש לו דוקטרינות שטניות ולא אלוקיות.
לאור עדויות אלו ב1535- החוקרים באזור דרום גרמניה יכלו לדחות את הטענה כי האנבפטיסטים מאמינים בשיתוף נשים. אפילו אותם אנבפטיסטים שהאמינו בשיתוף ברכוש חשבו כי נכון יהיה לדחות בפומבי את ההקבלה לשיתוף נשים.
למרות הכל הסטריאוטיפ לא ירד מהם. הנוהג של האנבפטיסטים לסלק חברים מתוכן שאינם שלמים בליבם עם התנועה, והקושי להתקבל לקבוצותיהם עוררו בכל פעם את ההרגשה כי משהו אינו כשורה בקבוצה, במיוחד הסיפור אודות ריבוי נשים.
שנית היו די הרבה אנבפטיסטים אשר האמינו ופעלו בצורה מסוימת של שיתוף בנשים. האירועים במיניסטר גיבשו את הסטיראוטיפ הקיים והתמקדו יותר בנושא הפוליגמיה. אי לכך, אנשי הגות אנבפטיסטים בולטים כגון מנו סימונס וצירך פיליפס בדרך כלל היו צריכים להזים את ההאשמה שמאמינהם פועלים בפוליגמיה.
סיכום העבודה
עבודה זו עסקה במחשבת ופעילות האנבפטיסטים במרכז אירופה במאה ה16-, תוך דגש על חיי הקומונה שלהם.
אנבפטיסטים, כנזכר לעיל, הבטיחו מספר דברים: דת מובנת לכל, חיים המבטיחים גאולה, חיזוק הקשריים החברתיים האופקיים, ביטול הבחנות ברכוש, סיפוק צרכי החיים, אבטחה נגד רעב במקרה של מות ההורים, הגנה על הפרט מפני שרירות לב השלטונות ובטחון תעסוקתי עם אפשרות ללמוד מקצוע הולם.
המשיכה הדתית של האנבפטיסטים אולי לא היתה חזקה במיוחד. כפי שנראה לא כולם האמינו בסיוע הדדי בקהילה. רובם, אך לא כולם ראו בחיי השיתוף כאידיאל נשגב, אולם רבים פנו לקהילות המורביות כתוצאה מהרדיפה. כשלון הפרוטנסטנטיות ליישם או ללכת בעקביות אחרי רבים מהאידאלים של הרפורמציה המוקדמת עבור נצרות תנכי"ת
אמיתית, אולי הביאה מאמינים רבים לאנבפטיזם.
יש להניח כי השיקולים הכלכליים מילאו תפקיד חשוב בצד המלכה הדתית הטהורה. העוני, רעב, בצורת, חובות, אכלוס יתר וחוסר קרקעות כולם היו סיבות להגירה למורביה. גלי הגירה תאמו שנים של שפל כלכלי. כך לדוגמא בין השנים 1570-1574 כאשר 4 שנים רצופות של יבול גרוע בדרום גרמניה, היתה גם הגירה גדולה. העוני הוזכר
במפורש כסיבה להגירה בין השנים 1570-1620.
לסיכום ניתן לומר כי הקומוניזם תוכנן ובוצע במלואו, מסיבות דתיות חברתיות.
הקהילות במורוביה נשארו דוגמא של קומוניזם טרום מודרני ושימשו כמבשר למאמינים במהלך קיומם. הם הוזנו על ידי זרם נמשך של מהגרים מאירופה. הקהילות הרחיבו את הבסיס הפילוסופי והתיאולוגי של נוהג השיתוף עד לנקודה שבה הפך הדבר לתכונה בולטת ואמונה שעבורה הם מוכנים למות. היא היתה מבוססת על חברות רוחנית של
הנוצרים המאמינים אשר מרצון החזיקו ברכוש משותף מתוך אהבה נוצרית. החברות הזו התפתחה בהדרגה מסיוע הדדי מרצון לקומוניזם צרכני ואחר כך בפיקוח של שיתוף הרכוש וקומוניזם יצרני, צעד שנתן לאווחה פרופיל מובחן בתבניות הכלכליות והחברתיות הסובבות.
קומוניזם\סוציאליזם זה היה שונה במהותו מהסוציאליזם של המאה התשע עשרה.
התיאוריה האוטופית הבסיסית היא של רוברט אוון, אשר צבע את העולם בוורוד. הסוציאליזם הזה הוא נאיבי ונובע מפרץ של הומניזם, מזעקת מחאה נוכח מצב האנושות בסוף המאה ה18-. הוא הציע לאפשר לפועלים העניים למצוא עבודה בכל מחיר, כלומר להגביל את כוחות השוק וליזום עבודות, והשאלה היא לא כיצד יכול הסוציאליזם לשרת את
הפרט, אלא כיצד הסוציאליזם ישרת את החברה כולה כגוף. יש לדאוג אחד לשני על מנת ליצור חברה צודקת יותר.
האנבפטיסטים לא היו מעוניינים בצדק חברתי כי אם בהומניזם דתי שבו החברה כולה תהיה לגוש אחד. בקומוניזם המודרני ישנה הפרדה בין הפרטים אולם בקומוניזם האנבפטיסטי כולם אחד, ויש להניח כי במידה מסוימת נהגו מתירנות מינית.
ביבליוגרפיה
1. דה-שליט אבנר, סוציאליזם, האוניברסיטה המשודרת, ת"א, 1994.
2. פישר ה.ל., דברי ימי אירופה, תל-אביב, 1964.
1.BAYLOR MICHAEL (ED), THE RADICAL REFORMATION, CAMBRIDGE, 1991.
2.HORST B.I., ERASMUS, THE ANABAPTISTS, AND THE PROBLEM OF RELIGIOUS UNITY, HAARLEM, 1967.
3.HORST I. B., THE RADICAL BRETHERN, NIEUWKOOP, 1972.
4.SCRIBNER B., "PRACTICAL UOTOPIAS: PRE MODERN COMMUNISM AND THE REFORMATION" ,SOCIETY FOR COMPERATIVE STUDY OF SOCIETY AND HISTORY, 1994.
5.STEPHANSON PETER, THE HUTTERIAN PEOPLE, VICTORIA UNIVERSITY, NEW YORK, 1991.
BAYLOR MICHAEL (ED), THE RADICAL REFORMATION, P.218.
פישר ה.ל., דברי ימי אירופה, ספר שלישי, עמוד 75.
HORST IRVIN BUCKWALTER, THE RADICAL BRETHERN, P.27.
STEPHANSON PETER, THE HUTTERIAN PEOPLE, P.34.
IBID, P. 39.
SCRIBNER B., PRACTICAL UOTOPIAS: PRE MODERN COMMUNISM AND THE REFORMATION, p.749.
IBID, P.751.
HORST B.I., ERASMUS, THE ANABAPTISTS, AND THE PROBLEM OF RELIGIOUS UNITY,
STEPHANSON PETER, THE HUTTERIAN PEOPLE, P.41.
SCRIBNER B., IBID, P.745.
STEPHANSON PETER, THE HUTTERIAN PEOPLE, P.43.
SCRIBNER B., PRACTICAL UOTOPIAS: PRE MODERN COMMUNISM AND THE REFORMATION, p.779.
HORST IRVIN BUCKWALTER, THE RADICAL BRETHERN, P.54.
SCRIBNER B., IBID, P. 747.
SCRIBNER B., IBID, P. 748.
SCRIBNER B., IBID, P.751.
דה-שליט אבנר, סוציאליזם, עמודים 29-30.
1

תגים:

נצרות · אמונה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השיתוף והקומונליות אצל האנבפטיסטים", סמינריון אודות "השיתוף והקומונליות אצל האנבפטיסטים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.