חרם דרבנו גרשום צורת העברתו והטמעתו בתפוצות ישראל

תקציר העבודה:

ראשי פרקים:
1. מבוא ומטרת העבודה
א. מטרת עבודה
ב. הצגת הנושא
2. הקדמה- תקשורת והטמעת חידושים
א. מהי תקשורת
ב. הטמעת חידושים סוציולוגיים דתיים
3. ההבדלים בין הארצות השונות מבחינת החרם
א. יצירתו של החרם
ב. מאה 12 באשכנז
ג. מאות 13-15 באשכנז
ד. מאות 15-16 באיטליה
ה. המאה ה17- באימפריה העותומנית
ו. תימן
4. השערות לדרך המעבר של החרם בין הארצות השונות
5. הסיבות להטמעת השינוי בין הארצות השונות
6. הנוהג כיום
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה

מבוא
בתחילת האלף הנוכחי התפרסמו בעולם היהודי שתי תקנות המטילות חרם על מי שעובר עליהן. התקנות נוגעות לאיסור לשאת שתי נשים ומטרתו, יש להניח, הומנית ביסודה.
מטרת עבודה זו היא לסקור את נושא איסור ריבוי נשים בימי הבניים וכיום, את מקורותיו ואת השוני הנוהג בין קהילות אשכנז לספרד, במאות הקודמות וכיום. תכלית העבודה היא לנסות ולהעריך באילו דרכים התפשט הנוהג בעולם היהודי, ומה תרם להטמעתו בחברה ולקבלתו בצורה כל כך בלתי מתפשרת, עד שהוא קיים עד היום.
תקנות אלו מכונות "תקנות רגמ"ה" (רבינו גרשום מאור הגולה) שחי באשכנז במאה ה-11. תקנותיו, שרבים חוששים כי לא הוא כתבם אלא נכתבו לאחר מכן, נחקרו ונמצאו תואמים את רוח תקופתו, כך שאין נפקא מינה אם הוא כתבם או אחרים .1
פרץ התשבי גם הוא מנסה לערער על מקור התקנות כאילו הן מיוחסות לרגמ"ה, אומר ומנסה לקבוע את זמנה לסוף המאה ה12- ולרבי שמשון בן אברהם משאנף 2, אולם תא שמע טוען כי מצא מקור אחר המאפשר להקדים בוודאות את ניסוח התקנה לרגמ"ה, כמאה שנה לפני זמן פעולתו של ר' שמשון משאנף.3
מכל מקום כתב היד המקורי של התקנות שנכתב על רגמ"ה או על פיו או אחד מבני דורו, לא הגיע אלינו ואף לא נמצאת שום הוכחה שהיתה לנגד עיני אחד מהראשונים שחיו בסמוך לאותה תקופה. נוסחאות השונות של קובץ תקנותיו הנמצאות אצלנו הם מכמה דורות אחרי רגמ"ה, ולפיכך שוררת אנדרלמוסיה אצל חוקרי הדורות מה יצא מידי רגמ"ה ומה הוסיפו עליהם במשך הדורות. כמו כן לא ידוע קביעת זמנם בדיוק ואם נתקבלו כולם באסיפה אחת או בהרבה אסיפות ובזמנים שונים.4
------------------------------------------------------------------------------
1. "חרם שלא לבטל תפילה ונוסח חדש של תקנות רגמ"ה", עמודים .63-57
2. תשבי פרץ, "האם התקנה שלא לשאת שתי נשים מרבנו גרשום היא?", עמוד .287
3. תא שמע ישראל, "לעניין חרם דרבנו גרשום", עמוד .193
4. שציפנסקי ישראל, "תקנות רבינו גרשום מאור הגולה", עמודים .105-104

מקורות:

כתיבת התנאי.
לפי מנהג פוסטאט "לא יורשה לאף אחד לשאת אשה אם יש לו אשה אחרת אלא מרצונה ואם היא בארץ אחרת... עד שיתבאר עניינה".
תקנת הרמב"ם הידועה מקבילה בחלקה לאישור רווקות הנהוג היום במדינת ישראל "שלא להשיא אשה לנוכרי (יהודי שבא מחוץ למצרים) בכל ארץ מצרים עד שיביא ראיה שהוא בלתי נשוי או ישבע בחומש על זה אולם יש לו אשה יכתוב לה גט, ואז נשיאנו פה". הכוונה לדברי רבי אליעזר בן יעקב במסכת יבמות (ל"ז ב') והבאה למנוע איסורי
עריות: "וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווג זה לזה ונמצא אח נושא אחותו". ההבדל הוא כי לפי תקנת הרמב"ם האיסור רק אם תסכים האשה הראשונה לנישואים השניים, ואילו לפי מנהג פוסטאט לא תלוי הדבר בהסכמת אשתו.
הנוהג כיום
הפסיקה בסוף ימי הבניים ובעת החדשה ("אחרונים") בנושא היתה עניפה. ראשית, על פי הפוסקים, חדר"ג הוטל עד לסוף האלף החמישי (1240) אולם סבורים הפוסקים כי אין לצמצם את תחולתו אלא הוא הלכה לצמיתות היות וכמעט בכל הארצות קיימו וקיבלו היהודים עליהם להחזיק בתקנה זו גם בדורות שבאו אחר סוף האלף החמישי ולכן קבלה
התקנה כמעט בכל הארצות תוקף של הלכה קבועה. כמו כן קיים הכלל שאין בית דין מבטל דברי בית דין חברו אלא אם הוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ותנאי זה לא נתקיים באף אחד מן הדורות שבאו אחרי רבנו גרשום.
לגבי המקום: קיים הכלל שהחרם חל בכל המקומות פרט לאלה שלגביהם מוכח ששם לא קיבלהו ולא קיימוהו מעולם. ידוע למשל כי בצפון אפריקה החרם לא נתקבל וכן לא נתקבל בספרד ובעוד מקומות אחרים. ניתן לומר לדעת שרשבסקי כי ברוב עדות המזרח לא נתקבל החדר"ג בעוד שהוא חל לגבי כל עדות האשכנזים.
במקרה שקיים ספק אם התקבל החרם במקום מסויים נתקבל להלכה שגם הוא מחוייב כי חזקה היא שתקנה זו נתפשטה בכל המקומות, אלא אם יוכח ההיפך .
לגבי אדם שבא ממקום שחל בו החרם למקום שלא חל בו ולהיפך, קיימים שני כללים יסודיים:
1.החרם חל באופן אישי לכל אדם לפי מקומו.
2.החרם חל לפי המקום- כלומר הולכים לפי מנהג המקום.
לפי שני כללים אלו יוצא כי בכל מקרה של מעבר ממקום בו אין חרם למקום בו יש חרם או להיפך מעמדו של האיש מורע ותמיד יוחל עליו החרם.
היוצא מכל הנ"ל הוא שלפי החדר"ג בדרך כלל אסור לבעל לשאת אשה על אישתו, ואיסור זה הוא מוחלט כלומר אין בידי הבעל להשתחרר ממנו גם אם אשתו הראשונה תסכים במפורש פן יציק הבעל לאשתו ויקניטנה עד שתביע הסכמתה (שולחן ערוך א' י'). אומנם הנישואים השניים תופסים אך הם בבחינת נישואי איסור מאחר שעבר בהן על הוראות
החרם, והכלל הוא כי נשואי איסור כופים את הבעל לתת גט. מאידך, האשה הראשונה ממשיכה להיות מותרת לו כיוון שהיא נישאה כדין. החדר"ג אינו אוסר להיות נשוי לשתי נשים אלא לשאת אשה שניה על אשתו הראשונה. לפיכך אין הנישואין האסורים השניים יכולים לשנות את מצבה החוקי של הראשונה ואין מקום להכריח דווקא אותה לקחת את
הגט, אם אין רצונה בכך.
אם אין בידה לכפות על הבעל לתת לה (לראשונה) את גט, אם כי היא זכאית לסרב ולהמשיך לחיות אתו וגם יכולה לתבוע בפני בית הדין שיחייב אותו לתת לה את הגט (כלומר לא בכפיה) ובמקרה שלא יציית לפסק דין כזה לשלם לה את מזונותיה כי החרם, באשר הוא חל, יש לו לכל הפחות אותו כח כמו למנהג המקום, וכאילו התנו בניהם. לכן
יחשב הבעל הנושא אשה שניה כמפר תנאי כנ"ל, והפרה כזו מקנה לאשה את הזכות לדרוש את ביטול הקשר שתנאיו היסודיים הופרו על ידי הבעל, כלומר לחייבו לתת לה את הגט. אם היא זכאית לכך הוא מחוייב לשלם לה את מזונותיה כל עוד לא יגרשנה, היות והוא מעכבה להינשא לאחר.
היות והחרם אינו חל בקהילות הספרדים נוהגים, כדי למנוע בכל זאת מהבעל לשאת אשה על אשתו, להכניס בכתובתה תנאי מפורש, על פי רוב בצורת שבועה וחרם, שלפיו מתחייב הבעל לא לקחת אשה על אשתו ולא לגרשה אלא בהסכמתה או ברשות בית דין (שו"ת שדה חמד חלק ד', הלכה א'). אם בכל זאת יקח אשה שניה זכאית הראשונה אם היא אינה
רוצה להמשיך ולחיות עימו לדרוש לעצמה את הגט עם כתובתה. אך אם אינה רוצה להתגרש, ודורשת שיגרש את השניה, מחייבים אותו לתת את הגט לשניה. לגבי הסכמתה של האשה מסתפקים בהצהרה.
לגבי בעל שלא חל עליו הדין אולם יש לתנאי בכתובה הוא יכול לקבל היתר ע"י בית דין רגיל כהיתר התחייבות או אם הבעל קיבל עליו בשבועה לא לשאת אשה אחרת, כהיתר שבועה. גם כאן בולט ההבדל לעומת השחרור מהחדר"ג הדורש היתר על ידי מאה רבנים.
המצב בארץ ישראל
בישראל החדר"ג תופס לפי מוצאו של האיש היות והאוכלוסיה אינה הומוגנית. לצורך הכפיה אם בית הדין פוסק כך הולכים היום לפי הוראות סעיף 6 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (תשי"ג- 1953) הנותן סמכות לבית משפט מחוזי, על פי דרישת היועץ המשפטי, להטיל מאסר על הבעל שאינו מציית לפסק דין זה. אין לכפייה כזו ולא כלום עם
השאלה האם הבעל אשם גם בעבירה פלילית של ביגמיה לפי סעיף 176 לחוק העונשין. הסעיף 6 הנ"ל אינו בא אלא כדי לאפשר לכפות על הבעל לציית לספק דינו של בית הדין ואם הוא יתן את הגט מיד ישחררוהו מהמאסר (ע"א 61\606, פסקי דין ט"ז עמוד 673). לעומת זאת העבירה לפי סעיף 176 בוצעה עם הנישואין השניים ואינה נמחקת אם
הבעל יתן אחר כך את הגט לשניה, אם כי הבאתו בפלילים נתונה, כמו בכל מקרה של עבירה פלילית, לשיקול דעתו של היועץ המשפטי.
אצל הספרדים בארץ ישראל תופס מנהג מקומם. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי מנהג ארץ ישראל הוא שאין אדם נושא אשה על אשתו אלא בהיתר בית דין וכי מנהג זה יש לו תוקף לגבי כולם.
במקרים מסוימים קיימת האפשרות לתת שחרור מהחרם ולהתיר לבעל לשאת אשה שניה. ההיתר ניתן רק כאשר בית הדין משוכנע, אחרי חקירת כל העובדות כי קיים טעם מחייב ומכריע לתיתו. לפיכך התירו לבעל לשאת אשה שניה אם למשל אשתו הראשונה נשטתטה ונשארה במצב זה לפחות שנתיים ואין הבעל יכול לחיות אתה. אם אחר כך האשה הראשונה
תבריא היא לא תוכל לדרוש החזרת המצב לקדמותו. מקרה אחר בו יתירו לבעל לקחת אשה אחרת הוא אם האשה חויבה על ידי בית הדין לקחת את הגט, למשל בנישואי איסור או אם זנתה.
את ההיתר מקבלים בחתימת מאה רבנים משלוש מחוזות. אם אחרי הדין בכל העובדות פסק בית הדין המקומי שיש מקום למתן ההיתר יש לאשרו ע"י הרבנים הראשונים לישראל ואח"כ דרושה עוד חתימתם של מאה רבנים.
החדר"ג חל רק לגבי הבעל ולכן אין מניעה כי אשה אשכנזיה בלתי נשואה תינשא לבעל ספרדי גם אם זה כבר נשוי. סיכום
עבודה זו עסקה בחרם דרבנו גרשום ותכליתה היה לבדוק באילו מדינות השתרש החרם וכיצד, יש להניח, עבר אליהם החרם.
החרם התקבל ברוב הקהילות האשכנזיות. בספרד ובפרובנס בימי הבניים, בניגוד לאשכנז, לא פשט חדר"ג וידועים לנו מקרים של ריבוי נשים בספרד, ביחוד כאשר רצה האיש לקיים מצוות פר"ו או מצוות ייבום. יחד עם זאת לא היתה הפוליגמיה תופעה רווחת בארצות אלה, משום שחוקי הארץ אסרו זאת, ומשום הנוהג להתחייב בכתובה שלא לישא
אישה נוספת. שונה היה המצב לגבי אשכנזים שהיגרו לספרד ולפרובנס. אולם לאחר כמה מאות שנים הגיע גם לשם המנהג, וחלק מהקהילות קיבלו אותו.
העבודה ניסתה לענות על השאלה מדוע הוטמע החרם והתקבל בקהילות אלו בכלל, ובאיזו צורה יש להניח עבר לקהילות אלו החרם לאחר כמה מאות שנים.
התשובות יכולות להיות כמה. השינוי הוטמע, יש להניח, בשל הגיוניותו ונחיצותו לחיים תקינים במשפחה, וכן בשל הכבוד שנרכש לפרשן ולמתקן- רבינו גרשום מאור הגולה.
דרכי העברת השינוי יכולות אף הן להיות כמה, כאשר סביר להניח שעברו בצורת שו"ת ע"י הגירות היהודים ממקום למקום וכן ע"י יהודים שסחרו עם ארצות מערב אירופה. יהודים אלו, לדוגמא, כאשר התיישבו במערב אירופה לתקופת מסחרם, היו נתונים למרות החוקים היהודים הפנימיים, דבר שהוביל לא פעם למחלוקות.
ביבליוגרפיה
*.אורבך שמחה בונם, עמודי המחשבה הישראלית, ירושלים, תשט"ו.
*.בער י., תולדות היהודים בספרד הנוצרית, עם עובד, ת"א, תשי"ט.
*.בער י., גירוש היהודים מספרד, ת"א, תרצ"א.
*.בשן אליעזר, "חופש הסחר והטלת מיסים ומכסים על סוחרי החוץ היהודיים באימפריה העותומנית במאות הט"ז -הי"ז",ממזרח וממערב, אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ד.
*.גוטווין ש"ד, התימנים, ירושלים, תשמ"ג.
*.גרבר חיים, יהודי האימפריה העותומנית במאות ה16- וה17-, כלכלה וחברה, מרכז זלמן שז"ר,ירושלים, תשמ"ג.
*.היילפרין ישראל, יהודים ויהדות במזרח אירופה, ירושלים תשכ"ט.
*.היינמן יוסף, אגדות ותולדותיהן, כתר, ירושלים, 1974.
*.ווסטרייך א., "ריבוי נשים וכפיית האשה להתגרש בפסיקת חכמי אשכנז במאה האחרת עשרה ובמאה השתיים עשרה", מחקרי משפט, תשמ"ח.
ווסטרייך א.,"עילות להתרת חרם דרבנו גרשום באיטליה במאות החמש עשרה והשש עשרה", מחקרי משפט, תשנ"ב, עמוד 226.
"חרם שלא לבטל תפילה ונוסח חדש של תקנות רגמ"ה", ציון, י"ט, תשי"ד.
טובי ב., יהדות תימן בעת החדשה, מרכז זלמן שז"ר ירושלים, תש"ה.
טולידנו אהוד, מבוא לתולדות האימפריה העותומנית,תל-אביב, 1987.
ישמח משה, "ריבוי נשים בישראל", סיני, תשמ"ג, 92.
כהן רבקה, קושטא-סלוניקי-פטרס, אוניברסיטת ת"א, תשמ"ד.
כספי דן, תקשורת המונים, כרך א', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב, 1994.
לה-גוף זאק, ימי הביניים בשיאם, תל-אביב, 1993.
סדן דב, ש"י עולמות-י"ב מחקרי פולקלור, האוניברסיטה העברית, תש"ן.
סולובייצאיק חיים, שו"ת כמקור היסטורי, ירושלים, 1990.
פלק זאב, מבוא לדיני ישראל בימי הבית השני, ת"א, 1971.
פלק ז',נישואין וגירושין- תיקונים בדיני המשפחה ביהדות אשכנז וצרפת, מפעל השכפול, תשכ"ב, עמוד 13-19.
פרידמן ע., "ריבוי נשים במסמכי הגניזה", תרביץ, מ"ד.
רפל דב, הפנינה- האישה היהודית בחינוך במשפחה ובחברה, הוצאת בני חמד, ירושלים, תשמ"ט.
שציפנסקי ישראל,"תקנות רבינו גרשום מאור הגולה", הדרום, כ"ב, תשכ"ו.
תא שמע ישראל, "לעניין חרם דרבנו גרשום", תרביץ, ל"ה, תשכ"ו.
תשבי פרץ, "האם התקנה שלא לשאת שתי נשים מרבנו גרשום היא?", תרביץ, ל"ד, תשכ"ה.
DEVEREUX GERORGE, BASIC PROBLEMLS OF ETHNOPSYCHIATRY, LONDON 1908.
MONTE A.L., THE WORLD OF THE MIDDLE AGES, N.Y, 1956.
ROGERS EVERETT M., DIFFUSION OF INNOVATIONAS, LONDON, 1969.
ROGERS EVERETT M., COMMUNICATION OF INNOVATIONAS, LONDON, 1971.
MINKIN JACOB S.,THE WORLD OF MOSES MAIMONIDES, NEW-YORK, 1957.

תגים:

מסורת · קידושין · נישואין · האשה · אמונה · הטרוגמיה · מעמד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "חרם דרבנו גרשום צורת העברתו והטמעתו בתפוצות ישראל", סמינריון אודות "חרם דרבנו גרשום צורת העברתו והטמעתו בתפוצות ישראל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.