סכיזופרניה ופרנויה והופעתן בסיפורים מפורסמים

תקציר העבודה:

בעיות פסיכיאטריות ותיאורם
באמצעות סיפורים מפורסמים

תוכן העניינים hy0394 -
תקציר העבודה
1.הצגת מחלת הסכיזופרניה
2.בעיית הפרנויה
3.דוגמאות מסיפורים
4.סיכום
5.ביבליוגרפיה


תקציר העבודה
עבודה זו עוסקת בשתי מחלות פסיכיאטריות: הסכיזופרניה והפרנויה. מטרת
העבודה היא לסקור את שתי הבעיות הנפשיות הנפוצות. תכלית העבודה היא
לבדוק מה היו השפעותיהן על אנשים בסיפורים מפורסמים, וכיצד, אם בכלל,
התגברו עליהם.
התאוריות הפסיכולוגיות מנסות לאתר את הגורמים הפסיכודינמיים וחברתיים
אשר במהלך התפתחות ראשונית השפיעו בצורה כה קשה על תפקודי האני והביאו
ולהתפתחות הסכיזופרניה. תאוריה אחרת המנסה להסביר את התפתחות
הסכיזופרניה במושג השאוב ומהניסיונות בחסך חושי, או בהצפה חושית. בחולה
הסכיזופרני- מערכת העצבים לוקה ביכולתה לעשות עיבוד ואינטגרציה יעילה של
הגירוים המציפים בעקבות מצבי הדחק. הלמידה האיטית בלתי יעילה ומקטינה
את יכולה הלמידה של סגנונות הסתגלות והתמודדות יעילים.
הסכיזופרניה מופיעה בכמה צורות:סכיזופרניה פרנואידית, סכיזופרניה קטטונית,
סכיזופרניה בלתי מאורגנת, וסכיזופרניה רזידואלית.
למעשה אין הגדרה מדויקת של סכיזופרניה, אולם אם נדבר המונחים של
סימפטומולוגיה כיסוד הכרחי לאבחנה, עשוי הדבר לשפר את המצב הנוכחי.
בלוילר, אבי המושג, איבחן סכיזופרניה למרות שהחולים לא הראו כל הפרעות
חשיבה. הוא סבר שדי באוטיזם, בהשתלטות של החיים הנפשיים הפנימיים על
התייחסות אל המציאות המוסכמת, כדי להצדיק אבחונה של סכיזופרניה.
סכיזופרניה היא ההפרעה הנפוצה ביותר מבין מחלות הנפש הקשות, ורבים
מהאוכלוסיה הבוגרת סובלים מכך. ישנם מאפיינים סוציו-כלכליים ברורים
להתפרצות המחלה.
המחלה השניה, פרנויה, ידועה בלשון העם כמחלת ה"פחד", ואכן החולים בה
פוחדים ללא הרף מכל מיני סיטואציות, דבר המקשה על ניהול אורח חיים תקין.

ארבעת הסיפורים שהובאו מציגים בצורה טובה את הבעיות, אף כי לא נקובים שם
שמות המחלות בבירור.
בסיפור הראשון "אנקת גבהים" אנו רואים התפוררות תהליך המחשבה, למרות
שיש עדיין רצונות כבירים בלב האישה לאהבה, אולם ישנו בלבול רב, המאופיין על
ידי רדיפות והזיות ללא קץ. סימפטומים אלו מתוארים כחלק מהסימפוטמים
במחלת הסכיזופרניה.
סיפור שני- "עונת הנדידה אל הצפון", גם בה הגיבור מאבד את שפיותו ויש לו
בעיות רבות בהתנהגות ובאופן הביטוי הרגשי. בעיות אלו מחריפות כל כך עד שהוא
רוצח את נשותיו. למזלו בתי המשפט מכירים באי שפיותו, משחררים אותו לאחר
כמה שנים ומגלים אותו למולדתו. במולדתו, למרבה הפלא, הוא מבריא בצורה
מסוימת, עדות לכך כי מחלות נפשיות יכולות לנבוע מהזמן ומהמקום.
סיפור שלישי שהובא בקשר למחלת הסכיזופרניה הוא סיפורו של עמוס עוז "אבן
חלולה" בתוך "ארצות התן". רוב סיפוריו של עוז מדברים על טרגדיות ודיכאונות,
אולם כאן אנו רואים את הסימפטומים של הסכיזופרניה. האישה, שבעלה נלקח
ממנה ללא סיבה ראויה לעין מאבדת לאט לאט את שפיותה ואינה מסוגלת לתפקד
כאישה נורמלית. היא הוזה, מבולבלת, ומשנה את אורחות חייה מהקצה אל
הקצה. לפי הנסקר לעיל יש להניח כי היא חולה בסכיזורניה רזידואלית המתאפיינת
בהיעדר סימפטומים בולטים; נכללים בה חולים הלוקים בנסיגה חברתית, בבעיות
בתפקוד, בשיטחיות רגשית, בחשיבה בלתי מאורגנת ובהפרעות בהתנהגות.
סיפור רביעי בקשר לכך הוא סיפורה של משפחת דנציג מהספר "הטירוף, שפיות
הדעת והמשפחה". מסופר על נערה שתקפה אותה מחלת הסכיזופרניה בגיל 17
ובשל כך היא החלה לשכב במיטתה כל היום, לקום רק בלילה, ולאבד עניין בחיים.
כמו כן החלה לחשוד בכולם כי מעוניינים להרע לה.
המחלה השניה שתוארה היא הפרנויה, המתורגמת בשפת העם לחרדות בלתי
פוסקות ובלתי הגיוניות.
מסופר על בן עבדים הנחטף ממולדתו ומגיע לארה"ב. לאור תסכולו הוא מנסה
לברוח מספר פעמים עד שהוא נכשל. בסופו של דבר הוא נעשה נכה, אינו יכול עוד
לברוח ושוקע במרה שחורה לכל חייו.
בלבול ומחשבות שוא קיימים אצלו בערבוביה. הוא לא מסוגל להסביר לאחרים את
רגשותיו וכל הזמן חושב שה"מסאס" (אדון) רודף אחריו. לאור זאת הוא מפתח
מחשבות וקנאה עזה כלפי חפצים שהוא זוכר ממולדתו, ומאשים לעיתים גם את
אשתו בבגידה.
כלפי חוץ הוא מתפקד יפה, אולם פנימה הוא אכול רגשות חרדה ואשם ובעת צרה
הוא מתפרץ, כמו בעת לקיחת בתו (קיזי) לאחוזה אחרת.

מקורות:

מחקרי תחלואה: במחקרים אלו נמצא כי אחוז התחלואה עולה באופן תלול כפונקציה של הקרבה המשפחתית. למשל, אחוז התחלואה באוכלוסיה הכללית הוא בין 0.3% ל2.8%-. בהורים, באחים, בילדי הורה סכיזופרני ובקרוב משפחה מדרגה ראשונה אחוז התחלואה הוא בין 5% ל15%-. בילדי שני הורים סכיזופרניים בין 15% 55%ל. מחקרים אלו עדיין
אינם מבודדים די הצורך את התרומה היחסית של גורמים גנטיים וסביבתיים.
גורמים ביולוגיים
מחקרים ניסו לזהות את הגורם או הגורמים הביולוגיים היחודיים לסכיזופרניה ושיש בהם להסביר את התפתחות הסכיזופרניה מבחינה אטיולוגית ופתוגנטית. הגילוי של חומרים רעילים שונים החוקרים את התמונה הקלינית של סכיזופרניה עוררו את התקוה שאומנם ימצאו גורמים רעילים.
גורמים ספיכופיסיולוגים
מחקרים בתחום הפסיכופיזיולוגיה מנסים לאתר את התפקודים המופרעים בחולה אשר אפשר שהם מעורבים בצורה זו או אחרת באיוטלוגיה. מוקד המחקר הופנה לבירור נוכחות הפרעות בתפיסה, בקשה, בתהליכי עיבוד מידע ולמידה. ממצא החוזר על עצמו הוא שחולים בסכיזופרניה סובלים רגישות גבוהה לגירוי ולמידע הבא מהעולם החיצוני והפנימי
כאחד, על כן הם נמצאים בהצפה של גורמים. הקשב שלהם מופרע בכך שהם אינם יכולים למקד עצמם בנושא מרכזי ולהתמיד בו תוך נטרול גירויי רעש ברקע וגירויים אחרים בלתי משמעותיים.
תאוריה אחרת המנסה להסביר את התפתחות הסכיזופרניה במושג השאוב ומהניסיונות בחסך חושי, או בהצפה חושית. בחולה הסכיזופרני- מערכת העצבים לוקה ביכולתה לעשות עיבוד ואינטגרציה יעילה של הגירוים המציפים בעיקבות מצבי הדחק. הלמידה האיטית בלתי יעילה ומקטינה את יכולת הלמידה של סגנונות הסתגלות והתמודדות יעילים.
גורמים פסיכוחברתיים
התאוריות הפסיכולוגיות מנסות לאתר את הגורמים הפסיכודינמיים וחברתיים אשר במהלך התפתחות ראשונית השפיעו בצורה כה קשה על תפקודי האני והביאו להתפתחות הסכיזופרניה. ההסברים הפסיכולוגים אינם בנויים מקשה אחת, והם משתנים לפי התאוריות הפסיכולוגיות השונות העומדות ברקע, כמו למשל התאוריות הפסיכואנליטית, התאוריה
האקסיסטנציאלית ועוד. המשותף לכולם הוא התיאור שהחולה בסכיזופרניה סובל מפגיעה חמורה בתפקוד האני. כתוצאה מכך הוא אינו מסוגל לטפל ביעילות בקונפליקטים פנימיים וחיצוניים של חיי יום יום. הוא אינו מסוגל להתמודד ביעילות עם הסביבה ולכן אינו יכול לפתור את בעיותיו.
סימפטומים
בשנת 1961 הציעו מק'גי וצ'פמן רשימת סימפטומים של הסכיזופרניה ההתחלתית. הן אינן מבהירים את הקריטריונים שלפיהם קבעו את אבחנותיהם, ומציינים רק שהמעקב המתמשך אישר את האבחנה המקומית. אך ברור, שמחקרם עסק בסכיזופרנים מוקדמים ולא פרנואידים, הם עודדו את החולים שלהם להתבונן בעצמם ולתאר את חוויתיהם באורח מלא
ככל האפשר. אחר כך ניתחו המחברים את הדיווחים של החולים בהתייחס לתפקודים הבאים: קשב, תפיסה חושית, תנועה, חשיבה ורגשות.
הסימפטומים המדווחים המוקדמים יותר של הסכיזופרניה מרמזים על כך שירידה ה"תיפקודים הסלקטיביים והקשב" היא הפרעה הראשונית. הטיעון של אלו מוכר ובוודאי זוכה לתמיכת רבים מן הפסיכולוגים, אך פירוש זה אינו מסוגל להציע תיאוריה אחידה לסימפטומולוגיה של הסכיזופרניה ההתחלתית. כך למשל, אי אפשר להסביר את
הדה-אוטומטיזציה- כלומר, התכנון הקפדני של פעולות פשוטות, שכבר תורגלו מעבר לכל מידה- על ידי הפחתה ביכולת לברור ולעכב. משהו אחר צריך להיות חזק דיו כדי לגרום לחולה לתכנן את תנועותיו בטרם יבצע אותן.
להלן דוגמאות אחדות של דיווחים אינטרוספקטיבים שעשו החולים: "זה כאילו שאני ער מידי- דרוך מאוד מאוד. אינני יכול להרגע בגלל, נדמה לי שהכל עובר דרכי. פשוט אינני יכול להתעלם מדברים". אומר אחד, ואחר מדווח: "נראה שכל דבר תופס את תשומת ליבי, אף כי איני מעוניין במיוחד בשום דבר, כרגע אני מדבר אליך, אבל אני
יכול לשמוע קולות מן הדלת הסמוכה למסדרון".
בדרך כלל מקובל להתחיל תיאור התפתחות של המחלה בפרוץ של התקף חריף. אולם הואיל ובמחלה זו שזורים ומעורבים גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים כה רבים, במקרים רבים ניתן לעקוב אחר סימנים מבשרים קלים מגיל צעיר ביותר.
בעיקבות מחקרים אחרונים נוכל להצביע על שש תופעות עיקריות של הסכיזופרניה ההתחלתית:
א.אי יכולת למקד את הקשב.
ב.רגישות יתר לאיכויות העולם החושי.
ג.אי יכולת להשיג אינטרקציה ולהגיע למובנו של המידע המעובד.
ד.דה-אוטומטיזציה.
ה.הפרעות חשיבה.
ו.אובדן שליטה של המחשבות והמעשים.
כל הסימפטומים המנויים על ידי הפסיכיאטרים הם הפרעות של תפקודים קוגנטיביים. עובדה זו מרמזת על כך שבסכיזופרניה, יותר אולי מאשר בכל תחום אחר בפסיכופתולוגיה, התפקודים הקוגנטיביים מקיפים את קליטתן, שימורן ושליפתן מזמן לזמן, לפי הצורך, של אינפורמציות על בסיס לוגי, פנומנולוגי ואמפירי. מוסכם היום על רבים
שהקידוד המילולי הוא האופן המוביל אל שימור המידע.
החל בעבודתם של אוזגוד וחבריו (1975) הצליחה קבוצה קטנה של חוקרים לבסס את ההשקפה כי "קליטת מילה" אינה מודגשת כהרף עין. מובנה של מילה הוא סכום מצטבר של לימוד ושל עיבוד אינפורמציות חלקיות של תכונות ומימדים שונים של המילה.
סימפטום חשוב הוא הפרעות בחשיבה. הפרעות חשיבה של הסכיזופרנים הוערכו בשתי דרכים מנוגדות. בלוילר (1911) טען כי רעיונות מקטגוריה מסוימת הושלכו אל תוך סיר אחד, עורבבו והוצאו אחר כך בעקראי. לעומתו סבר קמרון (1938) שסכיזופרנים- גם כשהם מתייחסים לנושאים היפותטיים ומופשטים מאוד ואפילו נכפתה עליהם התייחסות
זו מבחוץ- נוטים לרוב להיצמד לנושא. אם כי ניסיונותיהם אינם פותרים את הבעיה באופן משביע רצון, הרי מצב תוכנם הם מרחפים סביבה. דומה שישנו אצלם שיבוש יסודי בהבנת המושגים. אפשר לראות בכך בלימת התפקוד בשלב הבניין, לפני שאפשר היה להשלימו.
פרנויה
המאפיין החשוב ביותר של הפרנויה הוא קושי רב באבחונן ובהפרדתן ממצבים נורמליים. אחד המאפיינים החשובים שלהם הוא העדר חלופה בחשיבה או בפעולה המתחייבת ממנה. מחשבות שווא פרנואידיות יכולות להיות חלק מסכיזופרניה, מדיכאון, ממאניה ועוד.
בשלב ראשון החולה חש מבולבל ולא מאורגן עקב החוויות הפרנואידיות שהוא חש בשלב זה אין הוא מסוגל להסביר את הרגשותיו, כל שהוא יודע שהן קיימות. מצב זה מתואר ע"י שניידר (אצל אליצור, עמוד 213) כאפופניה (חיפוש משמעות מסוימת גם באירועים חסרי משמעות).
בשלב השני החולה מחפש הסבר להיותו נרדף. הוא מעלה אפשרויות שונות ולבסוף הוא מגיע ל"הסבר". הסבר זה הוא בדרך כלל קבוצת אנשים המעוניינת לפגוע בחולה ואחראית לכל מה שקורה. זוהי החברה הפרנואידית המדומה.
הפסיכוזה הפרנואידית מאופיינת מבחינה קלינית במצב חריף של מחשבות שווא, של רדיפה או קנאה ללא הפרעות במהלך החשיבה או בצורתה וללא הלוצינציות שמיעה. אין סימנים של מחלת נפש אחרת, אך אפשרית נוכחות מחשבות שווא של גורלות. פסיכוזה זו מופיעה ביחוד בגיל העולה על ארבעים. המהלך ממושך, שאין בו שימור אישיות עם
שימור יכולת לקשר החברתי.
צורה מיוחדת היא פסיכוזה המאופיינת בקנאה פתולוגית. התנהגות החולה היא טיפוסית. חולה מראה נטיה לחפש אחרי הוכחות ולהשתמש בכל מיני סימנים כהוכחה לאמיתות תפיסתו. חולים אלו עלולים להיות תוקפניים כלפי בן הזוג או כלפי שותפים, כביכול ב"בגידה".
עקב שימוש האישיות של החולה בפרנויה יכולה להמשיך לתפקד כלפי חוץ תוך התייחסות הגיונית ולוגית לעולמו, עד אשר נתקף בגירוי הקשור לתפיסתו הפרנואידית. במקרה כזה מתגלה לפתע עולם חולני, מורכב ועשיר. לעיתים האיש לומד להכיר את תגובת העולם החיצון למחשבות אלו, והוא לומד להסתירן, אך אינו מוותר עליהם, כלומר ממשיך
ומעצים באמיתותם, אלא שאיננו מוכן לעמוד בלגלוג או בדחיה שהם יוצרות.
לעיתים החולה מתמודד בדרכים אחרות עם מחשבות השוא. תגובה נפוצה היא התרחקות מהרודפים תוך צמצום הדרגתי בפעילות. לעומת זאת, יכולה להופיע גם פעילות של התגוננות תוך תקיפה מילולית, משפטית או גופנית של הרודף המדומה.
יצויין כי הדיכאון יכול להופיע כחלק ממהלך הפרנויה, והוא מוסבר לעיתים קרובות כתגובה לסבלו את החולה. חולים אלו מרגישים עצמם נרדפים ללא הצדקה וללא הגנה, ועלולים גם לנסות להתאבד.
הטיפול
הטיפולים ההתנהגותים נגזרים מהתנהגותו של החולה ומרצון הסובבים אותו לשתף פעולה, היות והם דורשים בעיקר אינטרקציה חברתית.
גישות האישיות ההומניסטיות והאקזיסטנציאליות והתרפיות שלהן מחדשות, רק במעט לגבי הטיפול בפרנויה. הפרנואיד שקוע מידי בבעיותיו מכדי שיגיע לדרגת הגשמה ובחירה חופשית, ברוח המלצתן. עם זאת התאוריות הללו מדגישות את הקשר האנושי, הבין אישי בטיפול. קשר זה מפיג את תחושות הבדידות והזרות של הפרנואיד, ומעניק
לגטימיה לרגשותיו, למחשבותיו ולדמיונותיו.
התאוריה המשפחתית המערכתית חקרה את המעורבות המשפחתית בפרנויה מזווית ראיה אחרת. לפי גישה זו יש לבדוק לא רק יחסים סיבתיים, אלא בעיקר, יחסים נסיבתיים דהיינו את מערכת יחסי הגומלין וההשפעות ההדדיות הקיימות לא רק בין ההורה לחולה, אלא גם בין החולה להוריו. זאת תוך הבנה שאין להוציא מהחשבון גם שקיימים משתנים
מתווכים גנטיים המשפיעים על שני הדורות באופן שווה. שנית, יש להדגיש שרק בחלק מהמשפחות של חולים נמצאו הפרעות ברמה המשפחתית. משפחות רבות פועלות ומתפקדות בצורה תקינה וללא קשר להתפרצות המחלה. שלישית, משפחות של החולים נמצאים במצב משברי קשה ביותר, ולרוב הן אובדות עצות בחיפוש דרך לעזור לחולה.
ללא תלות ברמה הפתולוגית המשפחתית יש לרוב בקרב המשפחות רצון עז לעזור לחולה. ללא צורך חזק לעזור ולקבל עזרה כדי לתמוך ולטפל ביתר יעילות בחולה. מתוך הידע שהצטבר עד כה בחקר התהליכים המשפחתיים, בקרב משפחות של פרנויאידים, ניתן לזהות הפרעות בתחומים שונים של המחלה. הפרעות אלו מצויות בתחומי המבנה, התפקוד,
הארגון ותהליכי ההתפתחות של המשפחה כמערכת. בתיאור הפרעות אלו של המשפחה יש להקדים ולהדגיש כי תיאור זה מתייחס אך ורק לתופעות הקיצוניות ביותר, והוא ניתן אל אותם תהליכים וממצאים אופיינים שאפשר למצוא מפעם לפעם בעת הערכות קלינית של משפחות של חולים.
טיפול ביו רפואי
התרופות למחלה היו קשות למציאה היות וכאמור לעיל, לא נמצאו שום בעיות פתולוגיות, אף לא לאחר המוות. התרופות התגלו בדרך מקרה, כאשר נוסו לצורך מחלות אחרות.
הטיפול התרופתי הינו חיובי ביותר ויש להתחיל בו ברוב המקרים הנמצאים בשלב החריף של המחלה. היתרון של טיפול זה הוא בכל שהוא מביא להקלה סימפטומטית מהירה, לקיצור משך ההתקף, להארכת הרמיסיה ולמניעת התקפים חוזרים. יש להדגיש שחלק מהחולים אינו רגיש לטיפולים אלו ובחלק אחר מוטב להמתין עד הטיפול התרופתי ולהעריך
קודם את מצבו של החולה ואת ההשפעה של הטיפולים הפסיכו-חברתיים וההרגעה הקשורה בקליטה למסגרת הטיפולית בעיקבות האשפוז.
טיפול בחשמל
חולים אלו יכולים לקבל טיפול בחשמל. הטיפול מומלץ לחולים בשני מקרים: התערבות להצלת חיים ובמקרים קיצוניים אחרים, וכן במקרים שהחולים לא הגיבו לתרופות. אפשרות שלישית לטיפול בנזעי חשמל היא בחולים שבהם המרכיב האפקטיבי הוא מרכזי כמו דיכאון או אגיטציה תוקפנית ולאביליות אפקטיבית. כדי להגביל את היעילות רצוי
לשלב טיפול בתרופה אנטי פסיכוטית.
טיפול תרופתי
התרופות הנוירולפטיות הן היעילות ביותר בטיפול בכל תת קבוצה של הסכיזופרניה, ולכן גם בפרנויה. פעילותם הטיפולית קשורה להשפעתם הפרמקולוגית המרכזית כחוסמי הרצפטורים הדופמינרגיים והפוסט-סינפטים במח. בנוסף הן פועלות בעוצמה שונה כאנטי כולינרגיים.
התרופות ניתנות בדרך כלל בפה, אך במקרים של העדר שיתוף פעולה או במקרים חריפים למתן תגובה מיידית אפשר לתיתן בשריר או בווריד. העליה במינון עד לאופטימום היא הדרגתית במשך שבוע. המינון המקובל הוא האקוויולנט של 1000 מ"ג ליום של כלורופרומזין.
מבחינה קלינית התרופות גורמות לשתי תופעות עיקריות: השפעה אחת היא ירידת הסימפטומים והפעולה האנטי-פסיכוטית. הם מדכאים את הסימפטומים החריפים של הפסיכוזה כמו רפיון אסוציאטיבי, הזיות, מחשבות שווא, לביליות אפקטיבית וכד'. אין הם פועלים על הסימפטומים השליליים כמו ההסתגרות החברתית, אפטיה וכד'.
השפעה שניה של התרופות היא על הקטנת העוצמה הרגשית והסערה הפסיכומוטורית התנהגותית. עקב כך יש הפחתה בחרדה, באגיטציה או במצבים מאניים. החולים מפתחים מעין יחס מרוחק ואדיש לסימפטומים של הזיות ומחשבות שווא אם אלו מתמידים. יתרונום בכך שאין הם מדכאים את צלילות המודע ועל כן יכול החולה, בעת הטיפול, להמשיך
ולהיות פעיל.
הואיל וקיימת שונות בין הספיגה והתגובות להן במטבוליזם ובפרקוקינטיקה של התרופות, עדיף להסתמך על בדיקה לאחר הלקיחה. אין כיום מבחן ניסוי יעיל איזו תרופה תעזור לאיזו תת קטגוריה של סכיזופרניה, או לאיזה חולה. במקרים חדשים נוהגים להתחיל בתת קבוצת האליפטיים ובמקרים כרוניים בתרופות שנוסו על מקרים קשים.
כדי להקל על השינה ולהקטין את הסבל מתופעות הלוואי השונות רצוי לתת את התרופות במנה אחת בערב. יש להמשיך במינון תרפוייטי לפחות כמה שבועות. הסיבה היא שהתרופות הם סימפומטיות ויש להמשיך בטיפול עד לסיומו המשוער של הגל ותחילתו של הריפוי הספונטני. כמו כן יש להתאים את המימון לעוצמת הלחצים הגוברים עם תחילת
תהליך השיקום החברתי והמקצועי.
על כל פנים הירידה במינון חייבת להיות איטית ביותר והדרגתית. יש לשקול המשך טיפול והחזקה לתקופות ארוכות, ביחוד בחולים שסבלו כבר מהתקף פסיכוטי בעבר. יש חשיבות רבה לשכנע את החולה להתמיד בטיפול החזקה כי הדבר מוריד במחצית את ההסתברות להתקף חוזר.
אם תרופה מסוימת אינה עוזרת, כלומר לאחר שהיא ניתנת במינון מתאים ובזמן מתאים אפשר לעבור לתרופה אחרת. כאשר שיתוף הפעולה מוגבל או שמתעוררות התנגדויות לטיפול התרופתי, ניתן לעבור לטיפול בנוירולפטים ארוכי טווח בזריקה לשריר אחת לשבועיים.
פסיכואנליטית
אופיין של הפרעות פסיכו-סוציאליות שונה ומותאם לשלב המחלה שבו מצוי החולה. בשלב החריף מהווה האישפוז מסגרת טיפולית יעילה שהחולה זקוק לה.
אופיין של ההתערבויות הפסיכו-סוציאליות שונה ומותאם לשלב המחלה שבו מצוי החולה. בשלב החריף מהווה האשפוז מסגרת טיפולית יעילה, אולם יש לקחת בחשבון מספר גורמים:
1.מידת הסיכון האישי שבו יכול להיות המטופל, כמו פגיעה עצמית.
2.עוצמת ההפרעה הנפשית: כמו פגיעה חמורה בפונקציות נפשיות של שיפוט, ביקורת מציאות, חשיבה הגיונית יכולת תפקודית, או הדרדרות מהירה במצב הנפשי הריגשי, כאשר טיפול אמבולטורי אינו מספיק כדי לעצרה. או הופעת סימפטומים נפשיים ביולוגיים מורכבים, הדורשים הערכה מדויקת רצופה לאורך היממה ולמספר ימים.
3.חולשת המערכת התומכת:למשל במקרים שבה האינטרקציות המשפחתיות הן כה קשות שהן מביאות את המשפחה למצב של אי ספיקה וחוסר יכולת להמשיך ולהתמודד עם המצב, או כשאין מערכת תומכת.
דוגמאות
סכיזופרניה
מספר סיפורים יש אודות דיכאונות והם יסקרו להלן.
הסיפור הראשון הוא "אנקת גבהים" של אמילי ברונטה, בו מתאהבת הגיבורה בהיתקליף, נכנסת לדיכאון בעיקבות עזיבתו אותה, עד למוות הבלתי נמנע.
במהלך הסיפור מתוארים כיצד היא מאבדת את חוט מחשבתה עד שהיא מאבדת קשר עם המציאות ובעיקר עם בעלה. היא אינה מגיבה להבעת רגשות מצד המשרתת ובסופו של דבר היא נכנסת לאפטיה. אשליותיה הן כי הוא יחזור אליה וכי בעלה ימות. היא מפתחת אדישות לכל הסובב אותה, הוזה אמונות שווא ומנתקת את הרגש שלה כלפי אהובה מכל רגש
אחר.
הרומן מדבר על משפחה מסוימת, ארנשו, שבעל המשפחה מביא באחת ממסעותיו אל העיר הגדולה ילד. שמו של הילד הוא היתקליף.
הילד הוא ילד צועני ללא הורים, ולכן הוא גם מסתגר בתוך עצמו. בעל המשפחה מגן עליו לאורך כל הדרך אולם חלק מבני המשפחה, ביחוד הבן הבכור אינם מעוניינים בהימצאותו של היתקליף.
הנער נרדף ע"י כל המשפחה אולם הוא מוצא לו חברה, את הבת הקטנה קתרין. הם משתובבים ביחד, גדלים ביחד ונעשים חברים בלב ובנפש.
לאחר זמן הבן הבכור נשלח ללמוד בפנימיה ואז התחזקה הידידות בין היתקליף לקתרין. אולם היא באחת מחולשותיה גילתה את ליבה כי יקשה עליה להינשא לו היות והוא רק אסופי.
היתקליף שמע את דבריה וברח. ליבה של קתרין נשבר, אולם נמצא לה לאחר זמן חתן, בן טובים בשם לינטון והיא נישאת לו.
היתקליף חוזר לאחר זמן למחוז יורקשיר, כאשר הוא בעל עמדה כלכלית, מבוגר,ובעל ניסיון חיים. הוא מחפש את קתרין, אולם היא נשואה. הוא מתגורר בבית ארנשו האח, שחזר מלימודיו, ואת זמנו מבלה במשחקי קלפים, עד שהוא זוכה ברוב הונו של ארנשו.
באותה עת הוא מתחיל בחיזורים אחרי קתרין ומנסה להיפגש עימה. בעלה, מר לינטון, אינו רואה את הפגישות בעין יפה, מה גם שהוא מזהה את כוונותיו האמיתיות של היתקליף- לקיחת קתרין. היתקליף אינו מצליח במזימתו, אולם למזלו, אחותו של לינטון מתאהבת בו ובורחת עימו, בחזרה לאחוזת ארנשו. היתקליף מתחתן עימה רק לשם נקמה
בלינטון על שהתחתן עם קתרין.
לאור אהבתה וזיכרונותיה של קתרין היא מתחלה, ומאבדת את שפיות דעתה. לינטון אינו מעוניין לעזור לה, בשל העלבון מאהבתה להיתקליף, אולם בסופו של דבר הוא נעתר לבקשת המשרתת, אבל זה כבר היה מאוחר.
קתרין מתה. אהבתו של היתקליף נעלמה והוא מנסה להשיב את רוחה אליו, אך לשווא. גם הוא מסתבך מבחינה נפשית ובסוף נורה ע"י האח במהלך חיפושיו אחרי רוחה של קתרין.
הסיפור השני הוא "עונת הנדידה אל הצפון", בו גיבור הסיפור נתקף דיכאונות בשהותו בנכר והורג את שלוש נשותיו.
העלילות מתרחשות בלונדון העתיקה ובעיירה נידחת קטנה, השוכנת על שפת הנילוס. אולם הסיפור כולו מסופר באותה עיירה עצמה, שלמקומה ליד הנילוס יש משמעות סימלית: "העיירה הקטנה שבעיקול הנילוס. הנהר, לאחר שהוא זורם מן הדרום אל הצפון, מתפתל פתאום בזוית כמעט ישרה".
זהו סיפור רומני מובהק. גיבוריו הם סודנים, ועיקר העלילה המתוארת בו מתרחשת בסודן. אך זהו גם סיפורם של סודנים משכילים, שהשכלתם נקנתה באנגליה. זוהי אולי זכותם, אך זוהי גם הטרגדיה שלהם. טרגדיה משום שההשכלה הזו מעלה בחריפות את בעית השינוי התרבותי שהחברה הסודנית, ככל חברה ערבית מוסלמית, נתונה בו.
הסיפור לקוח למעשה מחייו של הסופר אל-טיב. הוא נולד בכפר בסודאן ומהגר לאנגליה. הסיפור מדבר על פרשיות האהבה של בן הכפר הערבי מסודן אל בנותיה של לונדון, על כל הכרוך בניגוד התרבויות.
מוסטפא מתגלה כתלמיד מבריק המסיים את לימודיו בסודן, עוזב את בית הוריו ובדרכו ללונדון הוא עובר בקאהיר. יעודו הסופי הוא להשלים את לימודיו הגבוהים. בלונדון הוא מצליח כל כך, עד שנעשה מרצה באוניברסיטה.
לאור הצלחתו ולאור מעמדו הרם הוא מצליח לקשור קשרים עם ארבע נשים אנגליות. הקשר בינהם אינו אפלטוני, ותאוות הבשרים עולה על תאוות הרוח. הוא מאבד את הקשר עם המציאות ואינו יודע היכן הוא נמצא. האבותיהם של נשותיו אליו אינן נענות על ידו והוא סובל בעיות התנהגות ותפיסה, המביאות אותו לרצח נשותיו. ואכן הקשר תמיד
נגמר בצורה טרגדית. שלוש הנשים הראשונות מתאבדות, יש להניח בעיקבות הקשר עימו, ואת הרביעית הוא הורג. בית המשפט אוסר אותו, ולאחר שחרורו הוא נע ונד על מנת לברוח מעברו, שהרי בנשמתו הוא אינו רוצח.
הוא אינו מוצא מנוח לנפשו בארצות התרבות ולכן הוא חוזר לארץ הולדתו, כלומר יורד בדרגה אחת. בארצו הוא מאבד את כל זכרונות עברו.
במשך כל הסיפור מסופרים הזיותיו של האיש. הוא משלה את עצמו כי הוא בגג העולם וכי אין אדם היכול לו. אדישותו כלפי הסובב אותו והאמונה כי הוא כל יכול יוצרים אצלו הזיות ואדישות כלפי מערכת החוק. רק חזרתו לארץ הולדתו מחזירה\מרפאה אותו.
הסיפור השלישי הוא סיפורו של עמוס עוז "אבן חלולה" בתוך "ארצות התן (תל-אביב, 1978). הסיפור "אבן חלולה" מספר אודות אישה עם ילדה קטנה אשר בעלה, האידיאליסט, הולך לעזור לספרדים במלחמת האזרחים שהשתוללה שם בשנים 1936-1937. כסוציאליסט מובהק הוא עוזר לשמאלנים נגד הימנים שכמובן ניצחו במלחמה.
בסיפור מתוארים עזיבת בעלה את הקיבוץ לטובת המלחמה, הידיעות המחלחלות על העדרו, את החיזורים אחריה לאחר מכן, וכשלונם.
הסיפור כולו מראה את הערצת האישה אל הגבר שעימה ואת כמיהתה אליו. ללא גבר האישה עלולה להשתגע והיא אכן משתגעת לאחר מספר שנים ובוגדת עם כל המזדמן לידה. את בעליה היא מנציחה, אולם אותות השיגעון נכנסו בה והיא אינה מסוגלת לתפקד. היא אינה מגיבה להבעות רגש מצד הקיבוץ, אינה מסוגלת לחשוב יותר על עתידה, ומאבדת
את הזהות העצמית שלה. לעיתים היא חוזרת לעצמה ואז היא מבקשת להנציח את בעלה בכל צורה שהיא.
הגברים שניכנסו לחייה לאחר מכן היו תמהוניים, והשפויים שניסו בכל זאת פנו עורף היות והיא לא הסתדרה עימם. הזיותיה אינם מאפשרים לה לעבוד בקיבוץ, ואדישותה כלפי חיי החברה גורמת לה להיות בודדה. היא הוזה לא פעם כי בעלה חוזר אליה, וכי כל הקיבוץ נושא עישניו אליה, אולם אשליות אלו רק מגבירות את דכאונה.
אותות השיגעון עברו גם לבתה אשר אינה רוצה ילדים. בתה מבקרת אותה לעיתים אולם הדבר אינו מפיג את שממונה ואת זמנה היא מכלה בהריגת זבובים, עד שבסופו של דבר כולם עוזבים אותה והיא אינה יוצאת מביתה. בביתה אינה עושה מאומה.
הסיפור הרביעי הוא מהספר של ליינג, א. אסטרסון, הטרוף, שפיות הדעת והמשפחה, הסיפור אודות משפחת דנציג נוגע ללב היות וגם במשפחתי ישנו מקרה דומה.
מסופר על שרה דנציג שתקפה אותה מחלת הסכיזופרניה בגיל 17. היא החלה לשכב במיטתה כל היום, לקום רק בלילה, לחשוב, להרהר ולקרוא בתנ"ך. היא איבדה בהדרגה כל עניין בחיי היום היום והתעסקה יותר בבעיותיה. היא ביקרה לסירוגין בבית הספר, ולא הצליחה לסיים את לימודיה. במשך השנים הבאות נכשלה בכל עבודה שנטלה על עצמה.
בגיל 21 היא החלה להביע רעיונות משונים: היא שמעה, למשל, קולות משונים בטלפון וראתה אנשים המדברים אודותיה בטלוויזיה. מיד אחר כך החלו התפרצויות זעם כנגד בני משפחתה. לאור זאת נלקחה להסתכלות ומאז החל מצבה להתדרדר.
לקראת אישפוזה הועלה נושא הפחד שלה שהוריה ינטשוה. הוריה ואחיה חזרו והבטיחו שהם יצלצלו אליה כל יום וישאירו הודעות בעבורה. למעשה זה לא היה כך. הם אמרו לה שהיא חולה ושהיא נמצאת בבית חולים רק לטובתה, ולא בגלל שהם רוצים לעזוב אותה.
היא גילתה איבה לאביה. היא טענה במחלתה כי הוא נהג כלפיה שלא כשורה. היא טענה כי הוא העליב אותה וציפה ממנה ליותר מידי. המסקנה שלה היתה כי דווקא אביה רצה לכולאה.
לאחר 15 חודשים היא שכבה במיטתה כל לילה עד שעה מאוחרת בבוקר וחושבת לעצמה או קוראת. היא איבדה את חבריה ודימיינה לעצמה דברים שלא היו ולא נבראו. היא היתה חסרת כושר ריכוז וחשבה יותר מידי. אובססיה מיוחדת היתה לה לגבי מכתבים. היא טענה כי בני משפחתה מסתירים ממנה מכתבים שהיא היתה אמורה לקבל או משמידים אותם.
האבחנה היתה מפתיעה. נמצא כי שרה שמרה על דמות אידיאלית של אביה עד שמלאו לה 21 שנה. היא רבה עם אביה כבר לפני כן אבל בכל זאת עדיין היתה שרה משוכנעת שאביה בסדר. אולם כשנפגמה דמותו האידיאלית של אביה, דבקה שרה ביאוש באידיאליזציה של אמה. אמה עזרה לה לטפח זאת. דוגמא טובה לכך אפשר למצוא בהתנהגותה של האם
בעניין שכיבתה של שרה במיטה עד שעה מאוחרת. שני הוריה הוכיחוה ללא הרף על כך. הם צעקו עליה ותבעו ממנה לתקן את דרכיה. הם אמרו שהיא כבר מבוגרת. אולם פעולותיהם הוכיחו בבירור את ההיפך.
ככל שהוריה עשו דברים למענה, כך רצו לקבל הכרת תודה, וכך נעשתה היא כפויית טובה יותר ויותר. בחיפוש אחר הכרת תודה עשו ההורים למעשה של שרה אפילו יותר- כך התייחסו אליה כאל ילדה בעוד מצפים לכך שתתבגר, והיא התנהגה כתינוקת יותר ויותר בעודה רוצה להיחשב למבוגרת.
פרנויה
בחרתי כדוגמא לפרנויה את ספרו של אלכס היילי "שורשים", בו הוא מתאר את גיבור הסיפור "קונטה קינטה", ואת פחדיו לאחר שהגיע\נחטף מאפריקה.
אצל קונטה קינטה אנו רואים פחד תהומי המאפיין פרנויה לאורך כל הדרך, וכמותו גם האחרים: "בהיותו על הסיפון הבחין בכך שכמה מהשבויים מתנהגים כמי שרופא אליל הטיל עליהם כישוף קטלני; בפרצופיהם האטומים ניכר ששוב לא ידעו פחד מהו" (עמוד 126).
לאחר בואו לארה"ב "בבדידותו דיבר קונטה בשפת המנדיקה, העלה בדמיונו את הוריו ואחריו וסיפר להם על מצוקותיו" (עמוד 178). גם לאחר שהכריחוהו להתחתן הוא לא השתחרר מפחדיו ו"את מרירות תיסכוליו שפך איפוא, על בל. כשנכנסה הטיח כלפיה מילים בוטות בשפת המנדינקה ושמט מידיו את הספל" (עמוד 187).
הוא סיגל לעצמו מספר רב של אמונות על מנת להתשחרר מפחדיו. לדוגמא: "קבע לו קונטה מנהג- להטיל עם כל ירח מלא חלוק אבן לתוך קליפת דלעת" (עמוד 196).
אנו רואים אצל קונטה קינטה העדר חלופה בחשיבה ומחשבות שווא: ללא הרף הוא חושב את הלבנים כיצורים שאינם בני אדם אלא מלאכים. ברוב חרדותיו הוא מדמיין את עברו ואת הלבנים כחיות הטרף. אין הוא יכול, בשל כך לדמיין את עצמו ממשיך לחיות.
כך, בימים כבלילות, הוא חש מבולבל ולא מאורגן עקב החוויות הפרנואידיות. אין הוא יכול לארגן לעצמו את סדר יומו או את סדר חייו ולכן הוא אינו מוצא חברה. הכושי הממונה עליו (סמסון) אינו מצליח ליצור עימו קשר ולכן אינו מרפה ממנו ומצליף בו בכל אימת שהוא יכול.
פחדיו, יש להניח, אינם היחידים בין כל הלבנים אולם אין הוא מסוגל להסביר את הרגשותיו, לעומת השחורים האחרים המסוגלים לבטא את פחדיהם. הוא חושב כי אינו פוחד אולם למעשה הוא פוחד פחד מוות מהמכות שיקבל, ולכן הוא מחפש הסבר להיותו נרדף- סימפטומים האופייניים לפרנואיד: "רק האנשים כאן לא נראו לו יצירי אללה;
הלבנים ערלי הלב וגדושי האכזריות, והכושים ששום בינת אדם לא יכלה לרדת לסוף דעתם" (עמוד 165). "בלילה נראה לו שאללה הועיד אותו להתנסות בכל המצוקות האלה על מנת לבוא אל בין אחיו האפריקאים בארץ ה'טאבוב', ללמוד את שפתם ולהסביר להם מנין באו ומה מקורם- כיוון בלעדיו, חשב לתומו, הריהם שבטים אבודים שלעולם לא
ישובו עוד לדעת את אללה. תחושה זו של שליחות עודדה אותו יותר מכל לדבוק בשרשי אמונתו, בזכרונות נעוריו ובשנאתו כלפי האדם הלבן" (עמוד 170).
הוא חושב כל הזמן כי רודפים אחריו רדיפה. אפילו כשהוא בורח מהלך ימים אחדים מהאחוזה הוא חושב כי הוא שומע את הכלבים אחריו ואת פרסות הסוסים. כך קורה כי ברגע האמת הוא לא שומע כלום.
לאחר שהוטל בו מום, הוא נעשה תוקפני כלפי הסביבה ואינו מעונין לדבר יותר עם אף אחד. קנאתו לעצמאותו הינה חולנית והוא פוחד כל הזמן כי יקחו ממנו גם את שארית נשמתו: "בערבים הסתלק לבקתתו, הכושים האחרים לא נחשבו בעיניו. הם חיו ונשמו למען ה'טאבוב', להם עצמן לא היה מאומה- אפילו ילדיהם לא השתייכו להם" (עמוד
178).
לאחר נישואיו הוא יכול להמשך ולתפקד כלפי חוץ אולם כלפי פנים הוא נעשה קנאי לאישתו ולבתו עד מוות, היות וידע כי הוא לא יצליח לחזור לעולם לארצו: "אולי אבדה תקוותו לשוב ולראות אי פעם את הוריו ואחיו, אבל- נותרה התקווה שביום מן הימים תהיה לו משפחה משלו" (עמוד 201).
סיכום
עבודה זו עסקה בשתי בעיות פסיכיאטריות וניסיון למצוא להן דוגמאות מהסיפורת.
למרות שאנחנו עצמנו איננו מקבלים כתקף את המינוח הקליני, צריך לבסס את העובדה, שהאנשים "סכיזופרנים" מתנהגים כמו כמו כל אחד אחר במצבים בחיי היום יום.
לאור מורכבות התופעה, גם מורכבות הפיתרון גבוהה. יש טיפולים שונים, כאשר הנפוץ והיעיל הוא הטיפול התרופתי. אולם אין להזניח גם את הטיפול הפסיכולוגי והטיפול במסגרת המשפחה. טיפולים אלו יכולים לעזור לחולה בצורה מפתיעה.
אם נאשפז את החולה במסגרת טיפולית כוללת שיש בה טיפול בתרופות, פסיכותרפיה משפחתית קבוצתית ואישית, טיפול בעיסוק לגווניו השונים וטיפול השיקומי, נוכל למקד את תשומת הלב הטיפול המתאים לו. העיקרון הטיפולי במקרים החריפים הוא באשפוז קצר מועד (2-3 חודשים) באווירה מקבלת ותומכת שקיימת בו מעורבות פעילה של כל
אנשי הצוות ועידוד ודרבון מבוקר של החולה.
ארבעת הסיפורים שהובאו מציגים בצורה טובה את הבעיות, אף כי אין המחברים נוקבים בשם המחלה עצמה (להערכתי מחוסר ידע).
בסיפור הראשון "אנקת גבהים" אנו רואים התפוררות תהליך המחשבה. וכך גם בסיפור השני. בסיפור שלישי שהובא בקשר למחלת הסכיזופרניה הוא סיפורו של עמוס עוז "אבן חלולה" בתוך "ארצות התן" בו אנו רואים את הסימפטומים של הסכיזופרניה. האישה, שבעלה נלקח ממנה ללא סיבה ראויה לעין מאבדת לאט לאט את שפיותה ואינה מסוגלת
לתפקד כאישה נורמלית.
המחלה השניה שתוארה היא הפרנויה, המתורגמת בשפת העם לחרדות בלתי פוסקות ובלתי הגיוניות, והדוגמא שהובאה בגינה היא מהסיפור "שורשים".
אצל הגיבור בלבול ומחשבות שוא קיימים אצלו בערבוביה. הוא לא מסוגל להסביר לאחרים את רגשותיו וכל הזמן חושב שה"מסאס" (אדון) רודף אחריו. לאור זאת הוא מפתח מחשבות וקנאה עזה כלפי חפצים שהוא זוכר ממולדתו. כלפי חוץ הוא מתפקד יפה, אולם פנימה הוא אכול רגשות חרדה ואשם ובעת צרה הוא מתפרץ.
רשימת המקורות
1.אליצור א. ואחרים,פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצאת פפירוס, תל-אביב, 1991.
2.ברמן ע., (1990), מבוא לפסיכולוגיה, יחידות 10-12, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
3.לאינג ה. (1977), הטרוף שפיות הדעת והמשפחה, הוצאת גומא, ת"א.
3.נדלר אריה ואחרים (עורכים), "סוגי הפתולוגיות", בתוך: מבוא לפסיכולוגיה, חלק שני, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1984.
4.פריד יהודה, פסיכופתולוגיה, הוצאת משרד הביטחון, תל-אביב, 1980.
הוספת מערכת:
http://soe.drake.edu/nri/syllabi/reha222/psychmods/
אליצור, שם, עמוד 132.
21

תגים:

אנקת · עונת · מחלת · נפש · פסיכיאטר · גבהים · חולה · פסיכולוג

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סכיזופרניה ופרנויה והופעתן בסיפורים מפורסמים", סמינריון אודות "סכיזופרניה ופרנויה והופעתן בסיפורים מפורסמים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.