השקפות בהכרה הפוליטית של המיעוט

תקציר העבודה:

מסורת מול מודרניזם בהכרה הפוליטית של
ערבים בישראל

ראשי פרקים hy0393 -
1.מבוא :הצגת העבודה
א.רוב ומיעוט ויחסים הדדים
ב.יחסי רוב ומיעוט בחברה הישראלית:
1. מיעוט פוליטי
2. הכרה פוליטית

2.מטרת המחקר והשערותיו

3.החברה הערבית
א.המבנה החברתי של הערבים בא"י
ב.תהליכי שינוי בחברה המסורתית

4.התגבשות המודעות הפוליטית
א.הזהות הלאומית
ב.מקורות לצמיחת המנהיגות

5.התארגנויות פוליטיות ברשויות המקומיות

6.סיכום האם ישנו שינוי בהכרה הפוליטית של ערבים בישראל

7.ביבליוגרפיה



מבוא
רוב ומיעוט ויחסים הדדים
הערבים בישראל הינם מיעוט אשר נמצא כאן מאות בשנים והיה קיים כאן עוד לפני
בוא היהודים לישראל.אין חולק על כך כי יש להם כאן זכות ישיבה,זכות קיום,ואף
זכות שילטונית בהתאם לכוחם האלקטוראלי,כל זאת תחת ההנחה כי גם ליהודים
חלק בארץ.
הערבים הינם אומה מסורתית מאוד,ממושמעת לחוקיה ולעקרונותיה,ולכן טיבעי
הוא כי התנהגויותיה יהיו עיקביות ולא ליבלאליות;העמדות לא יתאמו תמיד את
המציאות או את המתחיב בצורה לוגית גם אם ישנה אינטגרציה מלאה בין הערבים
ליהודים בישראל. (זאב וילנאי,המיעוטים בישראל (
כל מדינה מודרנית, יהיו הפילוסופיה הפוליטית שלה ומשטרה אשר יהיו, מצפה
מכל אזרחיה להזדהות אתה כליל, לקבל את ערכיה המוסריים, ולקדם את
מטרותיה ורעיונותיה החברתיים.אולם, בעיית האינטגרציה של העדה הערבית
בישראל, היא הרבה יותר מסובכת משהינה בכל ארץ אחרת, ולו רק משום
שהמדינה היהודית קמה כדי לפתור את בעיית היהודים , מכאן שהיא מוסיפה
להיות מדינה מיוחדת במינה. ישראל, כאומה, שואבת את השראתה מרעיונות
מסויימים, שמקורם במורשת התרבותית היהודית - קיבוץ גלויות, חיסול הגולה,
עיצוב ערכים תרבותיים ומוסריים חדשים, ואי אפשר לתבוע מהערבים כי יאמצו
להם שאיפות אלו, או אחת מהן.כל הבעיות האלו מהוות מכשולים העומדים בדרך
האינטגרציה הערבית בחברה הישראלית. אולם, אין משמעו של דבר שיש לדחות
את האינטגרציה הזאת. נהפוך הוא: מן הראוי לעשות מאמצים כדי למצוא פתרון
לבעייה כה כאובה ומסובכת.(כהן רענן, עבודת מ.א. בנושא הצבעת הערבים).

מקורות:

מאוד, וניתן להניח כי בשנת 2000 יגיע כוחם לשליש מסך הכח בארץ, בהנחה כי לא תהיה עליה נוספת.
האוכלוסיה הערבית מהווה קבוצה מוגדרת ומיוחדת בקרב האוכלוסיה במדינה.זוהי קבוצה הנבדלת ברובה מבחינה גאוגרפית,ומנהלת אורח חיים שונה לחלוטין מאלו של שאר הקבוצות בארץ.ערביי ישראל אינם שותפים ומשותפים בקונצנזוס הלאומי בנושאים העיקריים הנוגעים לקיומה של ישראל.כך לדוגמא הם שמחו כאשר העירקים התקיפו אותנו על
מנת להשמידנו.הסיבה לכך היא מורכבת אולם ברובה נובעת מן העובדה כי הם אינם שווי זכויות בכל שאר המובנים:החברתי והכלכלי,והמדיני.
עיקר המפרנסים הערבים (80%)הם שכירים העובדים מחוך למשק ביתם.הם יוצאים בבוקר לעבודה בישראל וחוזרים בערב למקומות ישוביהם.הישובים הערבים הינם מחוסרי מקומות תעסוקה משלהם.(כח העבודה הערבי הא"י הוצאת מכון פאלק למחקר כלכלי עמודים 8-11).
רמת ההשתכרות הגבוהה היא בעיקר בתחומי התעשיה הכבדה ואת זה למדו הערבים על בשרם.כיום שיעור העוסקים בחקלאות הינו רק 10% לעומת 90% בקום המדינה.אי לכך,השכר הממוצע של הערבים הינו גבוהה בהרבה מאשר לפני שלושים שנה.אולם עדיין קימת אפליה בשוק העבודה גם המקצועות דומים במאת האחוזים לגוגמא:סטאזרים לעריכת דין או
חשבונאות.
אפליה בשוק העבודה מוגדרת כמתן תנאי עבודה שאינם זהים לעובדים שעל פניו נראים כזהים;עובדים שפיריון עבודתם זהה,כאשר השוני בתנאי העבודה נקבע עפ"י קבוצת שיכות של העובד כגון:מין,השתיכות אתנית,גיל וכו.ניתן להבחין בשני סוגים של אפליה:(כח העבודה הערבי הא"י הוצאת מכון פאלק למחקר כלכלי עמודים 23-33)
א.אפליה הנובעת ממושגים מוטעים על הבדלי פיריון שבין הקבוצות.
גישה זו דוגלת בעיקר במחשבה שלקבוצות יש הון אנושי שונה(הון אנושי הוא היכולת הבסיסית של העובד לפתח כישורים בעבודתו,אם על ידי לימוד או ע"י כישורם מולדים).ביסוד אפליה זו מונחת העובדה שאין המעביד מסוגל בדרך כלל לדעת את תפוקתו של העובד ואת פיריון העבודה שלו לפני קבלתו לעבודה ורק הכרות אישית ומתמשכת יכולה
להביא אותו לשנות את דעתו.זוהי למעשה אפליה הנובעת מיחוס הון שונה ,צודק או מוטעה)אולם לא אפליה לשמה.
עפ"י גישה זו הרי אם ליהודים רמות גבוהות יותר של הון אנושי מאשר לערבים ולכן הם גם יותר פרודוקטיבים מאשר הערבים ,הם ירויחו שכר יותר גבוה מאשר הערבים.ואכן קימים הבדלים במשתנים הקובעים רמת הון אנושי,בין יהודים לערבים.ליותר יהודים ישנה השכלה גבוהה מאשר לערבים,יש להם ניסיון רב יותר בשוק העבודה והם זוכים
ליותר הכשרה מקצועית מאשר הערבים.ראוי להזכיר שאלו המביאים את גישת ההון האנושי כהסבר לפערי השכר בין יהודים וערבים מצדדים בהשקפה הנגזרת ממנה,לפיה ערבים הינן פחות פרודוקטיביות מאשר יהודים והראיה:יש להן רמות נמוכות יותר של הון אנושי.
כלומר:המעביד חייב ליצור לעצמו ניבוי טוב ככל האפשר על טיבו של העובד.ניבוי זה כולל מבחנים אישים או ראיונות אבל גם איסוף מידע על הפיריון הממוצע בקבוצה אליה משתייך העובד.כך למשל ,עשוי מעביד לחשוב שערבים פחות מתאימות מאשר יהודים לתפקידי ניהול ולנהוג בהתאם להתרשמויות אלו כאשר הוא שוכר עובד,או מקדם אותו
בעבודה.( כח העבודה הערבי הא"י הוצאת מכון פאלק למחקר כלכלי עמוד43)
ב.אפליה שאינה נובעת משיקולי ריוחיות.
בעת הראיון לקבלה לעבודה בין המעביד לעובדיו משפיעים על שיקולי המעביד לא רק עינינים כספיים:המעביד הרציונלי ירצה להביא את הריוחיות שלו למכסימום ולכן ישקול קבלת עובדים,קביעת שכרם וכו אך ורק על פי פריון עבודתם.המעביד בשר ודם מפיק תועלת או נזק גם מתכונות עובדים שאינם קשורים לפיריון עבודתם.הוא ירצה להביא
למקסימום לא רק את הכנסתו הכספית כי אם גם את כלל התועלת שהוא מפיק מעבודתו,כולל זו שהוא מפיק מהתכונות שאינן קשורות לפיריון העבודה.אפליה מסוג זה אומנם מביאה להפרשי שכר ותעסוקה שיטטיים בין קבוצות שונות בעלות פריון עבודה זהה.אומנם במחקר כלכלי קשה לבדוק את הקרדינליות של הבעיה אולם היא ללא ספק קיימת.
(לייש אהרון הערבים בישראל-רציפות ותמורה וכן כח העבודה הערבי הא"י הוצאת מכון פאלק למחקר כלכלי עמוד 109)
ניתן להניח כי האפליה בישראל נובעת משיקולי היצע וביקוש.יותר ויותר ערבים נלחמים על פחות ופחות מקומות עבודה,כאשר כיום נוגסים בהם בכל פה העולים הרוסים אשר מוכנים לעשות כל עבודה מזדמנת.
תהליכי שינוי בחברה המסורתית
עם קום המדינה התרחשו שינויים כלכליים ומדינים אשר כתוצאה מהם נפתחה תקופה חדשה של חשיפה מירבית לערכים זרים.החשיפה החלה בצורת מגעים עם האוכלוסיה העירונית היהודית בעקבות יציאת האנשים אל מחוץ לתחום הכפר בחיפושיהם אחר תעסוקה.השפעת המגע עם העיר לא הצטמצמה לתחום הכלכלי,אלא היו לה השלכות גם על התחום הערכי
וצורת החיים.כתוצאה מאכיפת חוק חינוך חובה השתפר המצב הכלכלי ורמת החיים עלתה במהירות.
השפעת המודרניזציה על הערבי הישראלי היתה כבירה למדי.בתקופת המנדאט עדיין היה המשק הערבי בכללותו משק אוטרקי למדי.רבים היו שכירי יום שעבדן מחוץ למקומות מגוריהם.המגע המתהדק עם הישוב היהודי הביא,עוד בטרם קום המדינה לשיפור משמעותי,שיפור אשר נמשך לאורך השנים.
האוכלוסיה הערבית בישראל פרוסה במקומות שונים כמעט ללא רצף טריטוריאלי בין הגושים המרכזיים שלה.הקשרים הכלכלים בין אזורים אלה רופפים כמעט ואינם קימים.פריסה זו היא תוצאה של אירועים פוליטיים בעיקרם:מגמת ההתישבות היהודית בתקופת המאנדט,תוצאות מלחמת הקוממיות וסיפוח מזרח ירושליים לאחר מלחמת ששת הימים.
עם חלוף הצנע של שנות החמישים המוקדמות והתארגנות הפועלים הערבים במסגרות האיגודים המקצועיים היהודים גבר הצורך בידים עובדות ובמומחים מקצועיים בשוק העבודה.הצעירים ניצלו היטב צורך זה והצליחו לשפר את תנאי עבודתם והכנסתם.זרימת הכספים מעבודות חוץ ופעולות פיתוח ממשלתיות איפשרו את התפתחות היוזמות הפרטיות
בערים הגדולות בתחומי המסחר הזעיר ואף התעשיה החצי כבדה.אופיניות במיוחד הן התמורות בהתפלגות התעסוקה.עם קום מדינה היתה מרבית אוכלוסיה העברית במסגרת המשק הערבי וכ75%- ממנה עסקה בחקלאות והיתה קשורה מבחינה חברתית וכלכלית לחמולה.
במקביל התחזק תהליך העיור,ככל שהדבר נוגע לגודל הישובים הערביים שהפכו מכפרים קטנים לישובים עירוניים.כל אלו הביאו לכך שציבור השכירים הניתן להגדרה כמעמד פרולטרי צמח בדומה לאוכלוסיה היהודית המקבילה.מאז 1955 עלה משקלם של השכירים הערביים במשק הלאומי בכ30%- וזהו ללא ספק תהליך מובהק של יצירת מעמד שכירים.
העבודה השכירה מחוץ לישוב הערבי מביאה בצידה לשחרור מהתלות הכלכלית בחמולה,מגבירה את עצמאות התאים המשפחתיים הבסיסים ומחזקת את התלות במוקדי התעסוקה הנמצאים בשליטה יהודית.
הערבים בישראל מצבם הוטב בעשרות שנים האחרונות אלפי מונים.כאשר הגיע סאדאת לארץ הוא נפגש עם נכבדי עזה ושאל אותם האם הם זוכרים את הירקות ששלחו להם כאשר היו בשליטת מיצריים הם ענו כי כיום הם מיצאים שני רכבות משא כל שבוע לאירופה עם תוצרתם.(המכון ללימודים ערביים שליד גבעת חביבה ערביי א"י והמודרניזציה עמוד
8).
הציבור הערבי בישראל מהווה למעשה, מובלעת מבודדת החיה בתוך עצמה, למרות הקשרים הקיימים בינו לבין יתר האוכלוסיה, זוהי חברה בעלת מוקדי התייחסות שונים, ובמקרים רבים אף מנוגדים לאלה של כלל הציבור במדינה. תרבותה שונה, נוהגיה שונים, ומעל הכל לאומיותה שונה מזו של יתר אזרחי המדינה. הבדלים אלו והנטיות
הפוליטיות והבין לאומיות מעמידים אותם בקונפליקט מתמיד עם המדינה. התוצאה היא תחושת הבידוד הבולטת, בו חי הציבור הערבי בישראל. יתרה מזאת, ערביי ישראל אינם שותפים, למעשה, במעגלי הפעילות החברתית, התרבותית והפוליטית המקיפים את כלל האוכלוסיה.כנגד כל אלה, הטלת הפתק בקלפי, מובנת כאקט של התייחסות, של מעורבות
ורצון להשפיע על המפה הפוליטית, ובאמצעותה על תנאי החיים האישיים והלאומיים. אנו עומדים אם כך, בפני תופעה שמרכיביה אינם תואמים, לכאורה, זה את זה. מצד אחד, משקיפים אזרחי ישראל הערבים על החברה הישראלית ומצד שני הם נוטלים חלק פעיל בהצבעה. ניתן לצפות שתופעה זו תביא לדפוסי הצבעה מוגדרים באופן מובהק,
דהיינו, לנטיות דומיננטיות, למחאה או לתמיכה במפלגות ערביות עצמאיות שאף הן מצויות בתוך המעגל של האזרחים הערבים בישראל ומשקפות את הבידוד בו הם נתונים. אולם, דפוסי ההצבעה של ערביי ישראל, כפי שיוצגו להלן, אינם משקפים אוכלוסיה בבידוד דוקא, אלא מבטאים ערות פוליטית גבוהה ורצון להשפיע, אם בדרך של מחאה ואם
בדרך של השתלבות.(המכון ללימודים ערביים שליד גבעת חביבה ערביי א"י והמודרניזציה עמוד 87-8)
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם קמו שתי התנועות הלאומיות:הציונית והערבית שהיו בעלות תביעות מנוגדות אחת לשניה.בעת יסוד המדינה היו בשטח המוגדר של ישראל 1,300,000 ערבים שהיוו 67% מכלל האוכלוסיה.בתום מלחמת השיחרור נשארו בישראל 156,000 איש.הערבים שעזבו אז את א"י פנו לכל עבר.
בגל המנוסה ההמונית נעלם הרובד העליון של החברה הערבית,שכלל את בעלי הנכסים ובעלי תפקידי המפתח.מציאות מדינית חדשה נוצרה בארץ,כאשר הרוב הפך למיעוט והמיעוט שנשאר נותר במבוכת המהפך:ללא מנהיגות דתית,פוליטית או אינטלקטואלית.האוכלוסיה שנשארה נאבקה בפני קשיי קיום.מציאות זו הגבירה את רגשי הניתוק והמצור וסייעה
ביצירת עמדה דו ערכית של האוכלוסיה הערבית כלפי המדינה::תחושת השלמה עם הקיום בתוך המדינה.
מאז הקמת המדינה חלו שינויים סטטיסטיים ודמוגרפיים מרחיקי לכת:אחוז האוכלוסיה הערבית ביחס לאוכלוסיה היהודית בשנת 1949 הגיע לכ14%-.העליה היהודית הקטינה יחס זה ובסוף 1955 הוא הגיע לכ11%- בלבד.כיום יחס הוא מיזערי אף מזה.
ד"ר עוזי חבש,ראש המכון לחקר העבודה והרווחה באוניברסיטה העיברית בירושלים ערך מחקר (התפרסם באוניברסיטת י-ם בשנת 1988) שהקיף 120 משפחות כפריות ערביות.מתברר כי יחידה החמולתית הגדולה הולכת ומתפצלת בעוד שהתא המשפחתי מתגבש על חשבונו והופך להיות יחידה עצמאית מבחינה כלכלית.שיתוף הפעולה בין בני הזוג מתהדק
והם חיים יותר יחד מאשר קודם.לחמולה יש עתה תפקיד מישני אשר מסתכם בשמחות משותפות וכו~.זוהי מגמה מובהקת של מודרניזציה כאשר מקומו של "הזקן" בחיי הכפר הולך ופוחת.
מחקר נוסף שהתפרסם (ירחון מגוון,דצמבר 1980 עמודים 33-36) מחזק טענתנו זו אולם הוא אינו מסכים איתה בפה מלא.לטענתו אחת הטעויות הבולטות שעשו החוקרים היתה אי ההבחנה בין תפקידיה המעשיים של החמולה ובין העמדות של החמולה.אם מסתכלים על המבנה המעשי שלה הרי נכון הוא כי היא מתפרדת,אולם כאשר מסתכלים על הנאמנות
שלה הרי אין ספק כי היא חזקה,אולי לא כמו תמיד אולם עדיין ניתן לראותה נאמנה לעקרונות ראש החמולה.
הערבים של שנות התישעים אינם הערבים של שנות קום המדינה.בשנות קום המדינה היו רובם נחשלים ונבערים,והיה מאוד קל להוליכם שולל,על כך המשתמע מכך:מבחינה מדינית,כלכלית,תרבותית וחברתית. היות ורמת החיים בארץ עלתה הרי גם הם רצו רמת חיים דומה,ואם לא הגיעו לרמת החיים של היהודים הרי בכל זאת רמתם השתפרה ללא
הכר:הכפרים החלו להתחבר לרשתות הביוב והחשמל,החלו לקנות מכשירים חשמליים והחלו לפתוח אוניברסיטאות. כל הצעדים הללו החלו בקול דממה דקה והמשיעכו בקול רעם גדול.אין היום כמעט ערבי אשר אינו שואף להיות משכיל,עשיר ואם אפשר גם פוליטיקאי.תהליכים אלו הם אחד גורר את השני:היום אתה משכיל ומחר אתה רוצה להיות עשיר
וחוזר חלילה.
גם מבחינה תרבותית חל בהם שינוי.הם הפכו מחסידי התרבות הערבית ליותר ויותר אוהדים של התרבות המערבית אשר הביאה בכנפיה את ריח המודרניזציה והקידמה.
שידוד המערכות החברתי בשנים האחרונות גורם ליצירת אוכלוסיה מגוונת ביותר שחלרקים ממנה נטשו את הנאמנות לחמוןלה המסורתית ואילו אחרים עדיין שומרים את נאמנותם לה.המיגזר העירוני הולך ומתרחב על חשבון הישובים הכפריים,ושיכבת הצעירים נאבקת ותופסת עמדות ומנהיגות וקובעת את הטון כלפי פנים וחוץ.
אשר להיבט המדיני חיבים לביא בחשבון את הזיקה ויחסי הגומלין שהתפתחו מאז 1967 בין ערביי א"י ובין ערביי השטחים.בשנים האחרונות התפתח תהליך נוסף המורה כי האירועים המתרחשים בשטחין הינם בעלי השלכה גם על ערביי א"י.(ראה לדוגמא ערך האבנים ביפו).
רמת המודרניזציה,נשוא עבודתי זו הינה פועל יוצא מרמת התעסוקה של הערבים.ידוע הוא כי אדם מרויח לפי התפוקה השולית שלו ולפי הביקוש במשק.אם לא ניתן להם לעבוד במקצועות בעלי תפוקה גבוהה הרי הם גם לא ירויחו הרבה;אם לא ניתן להם עבודה כלל הרי מצבם יהיה עגום יותר.כלומר,אנו רואים כי המודרניזציה הינה פועל יוצא של
רמת התעסוקה.רמת החיים של ערביי א"י נמצאת בעליה מתמדת והינה קרובה כיון לרמת החיים של הישראלי הממוצע.
התגבשות המודעות הפוליטית
הזהות הלאומית
האזרח הערבי נע מידי יום ביומו בין שני מרכזי התיחסות ומוקדי שפה שונים,המשקפים גם ניגודים לאומיים ופוליטים.כל אלה מתבטאים בתחושת מתח וניכור.קבוצת השיכות של הערבי היא הקבוצה הערבית כולה;ואילו קבוצת ההתיחסות שלו היא לרוב המעמד הבינוני היהודי אליו הוא היה מעונין להשתייך,כי הרי להם הרבה יותר טוב מבחינה
כלכלית.במצב הביטחוני והאיסור החמור על היהודים להתחתן עם ערבים (וכן להיפך) מנציח את המרחק בין המצוי לרצוי אצל הערבים ויוצר אצלהם תיסכול.
ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות (לדוגמא מחקרו של רענן כהן) עולה כי את הערבי הישראלי הממוצע לא מענינת התפתחות פוליטית כי אם רצון להתקדם מבחינה כלכלית (ראה גם בסיכום לגבי האינטלקטואלים הערביים).ההתפתחויות האחרונות בתחום המודרניזציה של הערבי הממוצע מוכיחות כי מרכז חייו מסתובב סביב הרצון הבסיסי הקיים
כיום לשפר את המצב הסוציואקונומי(כמו המשפט המפוסם "המוטו של המאה העשרים הוא להשיכ כסף,ובכל מחיר" עפ"י גוהן רסקין).הוכחות רבות כלך אנו יכולים למצוא גם בבני דודהם של הערבים הישראלים:העירקים,אשרפלשו לכווית מתוך מסווה של אידיאולוגיה אולם הרצון הבסיסי היה הממון.
לסיכום ניתן לאמר כי הסיכסוך לובש פחות ופחות מימדים של רצון לשילטון אידיאולוגי ומוביל יותר לרצון להתבססות כלכלית או חברתית תרבותית.
לפני הבחירות האחרונות הכין השר ארנס מסמך מפורט, המסכם שנה וחצי של פעילות בשטח, ומתווה מדיניות לעתיד. במסמך מסביר ארנס כי מתן זכויות שוות לאוכולוסיה הערבית יגביר את הזדהותם עם המדינה. כיון שהדרוזים הבדווים והצרקסים הגיעו לדרגה גבוהה של נאמנות והם כבר מתגייסים לצהל ומשתתפים בעול ההגנה יש לשים את הדגש
על השתלבות האוכלוסיה המוסלמית האחרת, המהווה שלושה רבעים מאוכלוסית המיעוטים במדינה. השילוב לפי ארנס עשוי להעמיק את התהליך המודריזציה במגזר ולבלום את התהליך המדאיג של הפלסטינזציה שהולך ומתפתח בגלל המצב בשטחים ואף חודר לאוכלוסיה הדרוזית והבדווית. ארנס מציע בין השאר לעודד את ההתגיסות לצבא, לתת שיוויון
זכויות והזדמנויות למתגייסים ולמשתחררים ולסגור את הפערים בשירותים שנותנת הממשלה לאוכלוסיה היהודית והערבית.
בהכרה הפוליטית של הערבים בישראל ישנם שתי מגמות סותרות.האחת המוזרניזציה אשר גורעת מהתלהבותם של הערבים להיכנס לפוליטיקה ולהילחם עד חורמה בשילטון הישראלי,ואילו השני היא ההתפתחות פוליטית אשר אותה מדגישים החוקרים כ"מחזקת את המרכיב הפלשתינאי בזהותם הלאומית של הערבים בישראל".(רענן כהן עמוד 31).
ניתן להגיע להבנת ההיסטוריה של הזהות הפלאשתינית מתוך ההתפתחויות הפוליטיות ההיסטוריות והצבאיות של אזורנו. בשנת 1911 הופיע עיתון בשם "פלאשתין" ובדצמבר אותה שנה התקיים בחיפה קונגרס אשר קרא ל"הקמת ממשלה לאומית פלאשתינית".מכאן שהשאיפות הפוליטיות של הערבים בפאלשתינה הוגדרו לראשונה כנפרדות מאלו של קבוצות
לאומיות אחרות באזור.( לביא צבי המהפכה השקטה ברחוב הערבי עמוד 44)
מקורות לצמיחת המנהיגות
הערבים היוו במשך שנים רבות אומה מסורתית אשר היתה אמונה על מישמעת קבוצתית לחליף או למושל מסוג אחר,נאמנות אשר היתה עוברת בירושה אל הבא בתור בתא המשפחתי.
התא המשפחתי אצלהם,ערש המסורת, הוא התא הבסיסי הקטן ביותר איתו הם חיים ואליו הם חבים את נאמנותם.הם חיים בו עד לגילאים מבוגרים ואף לאחר שהם נישאים.כיום,לאחר שרוב הבנים עוברים לעבוד בישראל הם לא תלוים עוד במשפחה וסוברניים להחליט בעצמם מה טוב להם ולמי הם רוצים להשתייך פוליטית,ורובם כמובן רוצים להשתייך
למפלגות הקיצוניות.
את רוב המקורות כיום ניתן ליחס אל שתי מקורות:המשכילים הערבים והקיצוניים הערבים.
אשר למשכילים הערבים
אחד מתוצאות המודרניזציה היא עלית רמת האינטליגנציה והאינטלקטואליות של הערבים.
העולם הערבי כיום בארץ (בגבולות ארץ ישראל) והעולם הערבי כולו מתואר כנגוע ב"ריקנות,שיתוק וקיפאון" (א-דסתור 7.8.86).התקופה הנוכחית מוגדרת כעומדת בסימן של אובדן המסורת,הכבוד למסורת,וליקוי מאורות כללי.לגבי אבחנת הרעות החולות כל העיתונים הערבים הינם תמימי דעים,אולם לגבי התרופות:המאמרים הירדנים הינם תמימי
דעים כי זהו תחילתו של הסוף ואילו העיתונים האחרים (בעיקר בישראל) נותנים עצות לגבי היכולת להתמודד עם התופעה.
הערבים מתוארים כנשלטים ע"י מהלך ההיסטוריה ונסחפים עימה בעל כורחם.כל אומה רואה את עצמה כיכולה להושיע את העולם הערבי מקיפאונו המוסרי תרבותי ומרבה לעשות זאת סוריה אשר רואה את עצמה כמושיעת העולם הערבי.
המסורת הערבית,לפחות זו של מחצית המאה האחרונה גורסת כי יש להלחם עם היהודים אשר בא"י עד חורמה ולא לתת להם לשלוט בארץ.זאת היתה המגמה עד 1967,כאשר החל משנה זו החלו להשקיע במיגזר הערבי ביתר שאת והוא החל לקבל את תנופת המודרניזציה.
לאחר מכן השתנתה המגמה .בדברי האינטלקטואלים הערבים בולטת ההנחה החד-משמעית כי ישראל נבנית מן הריפיון בצד הערבי.מטבע עיסוקם,אין האינטלקטואלים מרבים לדון בהשלכות האופרטיביות המידיות הנודעות לדימוי הערבים בעיני ישראל,אולם לעיתים מתגנב ביטוי לכך בדברי שליטים ערביים.
האינלקטואלים הישראלים ערבים,המסמנים את המודרניזציה והיציאה מן המסורת,צופים חזות קשה לעולם הערבי במידה והמסורת לא תישמר.מטבע שלהשון הרווחת אצלהם היא "אל-זמן אל-ערבי אל רדיע" שתירגומו הוא העידן הערבי הביש-כאילו כדי לציין את זמניותו לארעיותו.
לתמונת העולם הערבי בעיני האיטלקטואלים המודרניים הערבים נודעות כמה השלכות לגבי הסיכסוך הישראלי ערבי ולגבי שילטונה של ישראל בארץ.האיום הצבאי על ישראל הולך ופוחת כאשר רק הסורים עדיין שומרים על הגחלת המיליטינטית.את מקומו של הסיכסוך הישראלי ערבי תופסות בעיות הפרנסה והכלכלה.מגמות אלו נותנות את הדחיפה
לחזרתו של הסיכסוך אל סיכסוך פנים ישראלי,שכן מרכז הכובד שלו הוא ישראלי-פלאסטיני.במקום סיכסוך בין מדינות הוא לובש סיכסוך של שתי עמים החיים באותה מדינה.(חלק זה לקוח מתוך מאמרו של חלים ברכאת המשכילים הערבים בני דורנו-הערות אודות שורשיהם וזיקותיהם המעמדיות בתרגומו של מנחם קליין).
המקור השני לצמיחת המנהיגות הם הקיצוניים:מנהיגי המחבלים וכן האחים המוסלמים הנמצאים בגדה.אין ספק בשאלה האם הם רוצים בעצמאות פוליטית או שילטונית.אם הם היו יכולים הרי הם כבר מזמן הו מקיימים בכל ארץ ישראל מדינה פלאסטינית ריבונית אשר לא תהיה תלויה בשום גורם חיצוני.
לקיצוניים כיום יצוג מזערי בכנסת וברשויות המקומיות.אומנם ברשוית המקומיות בהן יש להם רוב מוחלט הרי גם לנציגיהם רוב מוחלט אולם ברשויות מקומיות אחרות אין להם יצוג הולם.
גם בכנסת המצב כך.לקיצוניים יש משקל מכריע מבחינה דמוגרפית בישראל.למרות זאת לא ניתן לזהות אחוזים דומים ביצוג שלהם בכנסת.אין ספק כי הם מעונינים ביצוג הולם אולם הדבר הראשי המעכב בעדם הוא תלותם הכמעט מוחלטת של הכפרים והרשויות המקומיות בתקציבים שהם מקבלים על מנת לתחזק את ישוביהם.
הקיצונים אף פוחדים להקים רשימות עצמאיות.ברחוב הערבי שולט זה מספר שנים החמאס ומי שנראה לו כמשתף פעולה עם השילטון הישראלי הרי הוא מחסלו.כמו כן התארגנות פוליטית גוררת יריבים מסיבות שונות,וכידוע ערבי אינו בוחל בשום אמצעי על מנת לשתק את יריבו,והשיטה הטובה ביותר לכך היא חיסול על רקע "שיתוף פעולה עם
השילטונות".
למרות כל זאת ישנם אירגונים ומתחדשים אירגונים,אולם רובם תחת כנפיו של אירגון גג כלשהו,"האוהד" את מדינת ישראל.
התארגנויות פוליטיות ברשויות המקומיות
ההתארגנויות הפוליטיות בישראל ניתן לחלקן לכמה קטגוריות אולם ניראה כי הקטגוריה הטובה ביותר להתארגנויות הפוליטיות המקומיות של הערבים היא הרצון להטיב את מצבם הכלכלי מעמדי של התושבים.התושבים השלימו עם שילטון היהודים ולמדו על בשרם כי מלחמה עם השילטונות בתוך תחומי הקו הירוק היא כמעט מלחמה אבודה.
עד לקום המדינה מוקדי הכח בכפר הערבי היו מרוכזים בידי המוסדות המסורתתים,בידי זיקני הכפר,ראשי החמולות,המוכתארים וראשי המשפחות המורחבות.כיום המוסדות הדמוקראטיים בכפר הערבי תופסים בהדרגה אעת מקומם של המוסדות המסורתיים כך ששיטת השליטון המוניציפאלי הולכת ומשתרשת בחיי החברה הערבית הכפרית בישראל וכתוצאה
מכך יוצא כי כי סמכותם ומעמדם של מנהיגי הכפר נקבעים ביחס למקום שהם תופסים במוסדות הנבחרים.לשינוי מהותי זה יש מספר סיבות:
1.מאז קום המדינה נקט משרד הפנים בישראל פעולות אדמיניסטרטיביות שמגמתן לעודד הקמתן של רשויות מקומיות ערביות.כל זאת על מנת לצמצם את הפער בין הרשויות הערביות ובין הרשויות היהודיות.
2.צורך בקידום הכפר וצעידתו לקראת פיתוחו המהיר חש במיוחד הדור הצעיר,אותם שליחי המודרניזציה המחדירים לכפר מושגים ותפיסות עולם חדשות.צעירים אלה דוחפים לכינון הנהלה מוניציפאלית המסוגלת לקדם את כפרם בהתאם לציפיותים.
במחקר אשר נערך בטייבה ע"י מרדכי אביצור,סגן המנהל הכללי לתפקידים מיוחדים במשרד הסעד בירושלים בשנת 1970,ענו 63% מהנישאלים כי הם בוחרים על מנת "לבחור באיש או באנשים המסוגלים לפעול לפיתוח הכפר".
במסגרת זו של החלוקה המחודשת שומרת החמולה על מקומה המסורתי אולם בשינוי מה. הרשימות המתחרות בבחיות מונציפאליות מורכבות בדרך כלל על בסיס חמולתי,אך מוסד החמולה המסורתי,למרות שהוא שומר עדיין על קיומו הרי הוא משנה במעט את הפונקציות שהוא ממלא,גם בתחום של הרשויות המקומיות.כיום לאור המצב כי החמולה מתפוררת
במעט הרי כל משפחה ומשפחה חיה את חייה לעצמה ואין עוד את השיתוף המסורתי.אי לכך החמולה צריכה את נאמנותם של המשפחות הבודדות והם פועלות על מנת לשכנע כל אחת לבד.אין עוד נאמנות עיוורת כי אם שיקול דעת ריאלי.
יועץ ראש הממשלה לעיניני ערבים,ד"ר משה שרון טען במסמך שהוכן באוגוסט 1978 עבור ראש הממשלה,ערב הבחירות למועצות המקומיות,שהשלטון המקומי הוא בשביל ערביי א"י ביטוי של עצמאות זוטא,תהא גישתם הפוליטית אשר תהא.האלמנטים החברתיים המסורתיים שהם הגורמים חיוביים בקירבם,מתבקשים להנציח ע"י השילטון המקומי,את הסדר
החברתי הקיים,ואת חלוקת השילטון בכפר ובמשאביו בין המשפחות הגדולות.הגורמים השלילים,רק"ח ואוהדיה משתמשים בשילטון על מנת לאמץ וליצור מוקדי כח פוליטיים.
בכל מקרה של בחינת בחירות לרשויות המקומיות רצוי הוא תמיד לקחת את הבחירות האחרונות כי מטבע הדברי הם האמינות ביותר או המעודכנות ביותר.
הבחירות לרשויות המקומיות התקימו ב28- בפברואר 1989 ב99- רשויות יהודיות וב 48 רשויות ערביות.ב12- מועצות ערביות לא התקימו בחירות.בחלק מהן לא התקימו הבחירות בטענה כי בודקים את שאלת מיזוג הכפרים.
בבחירות לרשויות המקומיות שמרה חד"ש על כוחה והיא הגיעה ליצוג של 38 רשויות מקומיות עם 114 נציגים.המערך ומפלגות השילטון נכשלו ואיבדו מכוחם בקרב האוכלוסיה הערבית.בבחירות אלו היתה ירידה נוספת של השפעת התנועה המתקדמת.ירידתם בנצרת מ4- חברי כנסת ל2- היוותה מהלומה קשה.חבר המועצה המתקדמת נבחר בכפר ערבה
לראשות המועצה אולם הוא לא הופיע ברשימה המתקדמת אלא נתמך ע"י לויליות משפחתית."בני הכפר" ניסו וניכשלו-הם הפסידו את נציגותם באום אל פחם.
תופעה מעוררת תשומת לב היא עליתם של רשימת האחים המוסלמים.עליתם היתה צפויה אך לא בממדים כאלו.הם בעיקר באו על חשבון החזית המתקדמת לשום ולשיויון.העליה של האחים המוסלמים בנצרת מעמידה אתגרים חדשים.הם ניצלו את הקשיים של העיריה ואת מדיניות הממשלה המחניקה אותם וניהלו מסע הסתה פרוע תוך ניצול רגשות
דתיים.האחים המוסלמים מנסים להופיע כתנועה הדואגת לעניני הדת בלבד ולא לחיי היום יום,וכתנועה לא פוליטית אשר אין לה ניגודים עם מדיניות השילטון.
מחקר אשר נערך על ההצבעות בעכו, רמלה ולוד (בהם מרוכזים ערבים רבים)מראה כי הציפיות במישור של המודרניזציה ברורות.על פי גישה זו התהליך הוא כזה שיוביל בסופו של דבר ליצוג אותנטי והולם יותר לערבים במישור המקומי.גישה זו מצביעה למעשה על תהליך של הסתגלות הערבי בחברה הישראלית על כל הבטיה:
1)הסתגלות בתחום החומרי-הערבי מבקש היום יותר ויותר את הביסוס הכלכלי והוא מוכן לוותר עליו על חשבון המעורבות הפוליטית.
2)הערבי מבחין יותר ויותר בהבדל שבין התחום המוניציפאלי והתחום הארצי.אם בתחום הארצי הוא מצביע למפלגה פוליטית איתה הוא מזדהה או חמולתו מזדהה איתה הרי בבחירות לרשויות המקומיות הוא יצביע לזה אשר יטיב את חייו.
3)הערבי למד מהר מאוד כי פעילות פוליטית ומעורבות פוליטית בצורה כלשהיא עשויה להניב לו פירות.לפיכך הוא מנסה להתקדם במערכת זו.המערכת הארצית הינה מסוכנת מאוד וקשה ולכן הוא מנסה ראשית ברשויות המקומיות.נושאי הדגל הם בעיקר הצעירים המשכילים אשר למדו את חוקי המשחק הפוליטי ובניגוד לראשי החמולות הותיקים הם
מבקשים להשתלב ולזכות בנתחים כיאה לכוחם האלקטוראלי.
4)הערבי המתנכר אינו מוותר על השתלבותו בחברה הישראלית אך במקום להפוך לחלק ממנה הוא ינצל את השתלבות זו כדי להפיק ממנה תועלת מירבית מבחינה לאומית.
תהליך הניכור ותהליך ההשתלבות גם יחד מביאים לעלייתו של הערבי המשכיל והתחום הפוליטי או השליטה בתחום זה יש בה כדי להגביר את כוחו של הערבי בקרב החברה הישראלית.תפיסה זו היא חלק מהמודרניזציה אותה עובר המיעוט הערבי.לפיכך השגת יצוג פוליטי בעיקר במישור המקומי מהווה תהליך הכרחי ובלתי נמנע.
סיכום -האם ישנו שינוי בהכרה הפוליטיתשל ערבים בישראל
בעבודתי זו העלתי את תהליכי המודרניזציה אצל המיעוט הערבי בישראל.
תהליך המודרניזציה,הניזון משינוי הביסס הכלכלי תעסוקתי,מהחשיפה לטכנולוגיה ולרעיונות המערבים המוערבים ע"י כלי התיקשורת המודרניים,ומעלית רמת ההשכלה ומהמגע היום יומי עם החברה היהודית,כל אלו משפיעים על החברה הערבית.
החברה הערבית ישראלית הינה חברה מאוד לא מגובשת מבחינה פוליטית או לאומית.היא חברה אשר עדיין לא גיבשה דעות סופיות וניתן לנווטה ימינה או שמאלה מכל הבחינות.
הם עדיין אומנם רגישים לנושא הלאומי אך יותר מכל מענין אותם הפן הכלכלי של החיים,כמו את כל שאר תושבי הארץ.הערבים ידועים בזיקתם השורשית העמוקה וכמעט שאין בעולם המוסלמי אדם שאינו מאמין במוחמד.הם עולים לרגל למכה בהמוניהם ונזהרים מאוד לקיים את כל מצוות הקוראן.
ערביי א"י מודעים היטב לכך כי הם קבוצת מיעוט.אין הם מעונינים להכיר כי זכויותיהם פחותות.ההצבעה הערבית היא בראש ובראשונה ביטוי לתחושת הערביות שלהם,ואין הם מצביעים כאזרחים רגילים של מדינת ישראל.לא ניתן אומנם להוכיח רצף של הצבעה זו או אחרת אולם אנו מוצאים הצבעה זהה בקבוצות חמולתיות או עדתיות.לשיקול
הקבוצתי, (ולקבוצתיות יש משקל רב מאוד במסורת הערבית) יש השפעה רבה בכל הקשור להצבעות של הערבים בישראל.הצבעה זו לא נעשית רק מתוך כפיה,אלא,במיקרים רבים,מתוך הרצון להבטיח את קיומה הפוליטי של הקבוצה,ובדרך זו גם את קידום האינטרסים הכללים שלה. ההצבעה הקבוצתית היתה חזקה מאוד בקום המדינה אולם עם השנים,בעקבות
המודרניזציה הפכה המסורת לחלק פחות משמעותי בחיהם של הערבים,אולם עדיים היא קימת והוכחה לכך ניתן למצוא בעובדה כי המפלגות השונות עדיין פורטות על הנימה החמולתית והקבוצתית בתקופת מערכת הבחירות.
הוכחה נוספת לצמצום כוחו של השיקול הקבוצתי-מסורתי היא העלמות הרשימות הקיקיוניות אשר קמו לאור תמיכתן של חמולות גדולות(לביא צבי המהפכה השקטה ברחוב הערבי).רשויות אלו כבר לא קימות והן חדלו מלהופיע על המפה הפוליטית.הן קימות רק בבחירות המוניציפאליות שם ראשות המועצה מקנה הטבות לחחמולה ממנה היא באה.
השיקול הקבוצתי מסורתי ,במידה שעדיין נישאר, הוא רק לגבי הבחירות למועצות מקומיות.אין כמעט שיקולים חמולתיים אצל הערבים בבחירות לכנסת.אולם בבחירות לרשויות המקומיות הרי הם מעונינים להפגין את כוחם בישוב ושמישהו ממשפחתם יהיה ראש המועצה.מועצות אלו הינן מועצות אשר בשנים האחרונות הפכו יותר ויותר למעורבות
במשחק כוחות הפוליטי ברחוב הערבי(בעיקר לאחר הקמת ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות).
ניתן ליחס את התגבשות המודעות הפוליטית,לאור כל מה שהזכרתי לעיל למודרניזציה אשר פשתה בחברה הערבית.כאשר החלו הערבים בישראל להרגיש את פעמי המודרניזציה הם החלו להשוות את מעמדם ליהודים הגרים בשכנותם. היות וידם אינה משגת,לרוב לקנות את אותם דברים אשר יש ליהודים הרי הם מתחילים להרגיש מקופחים ונוצרת אצלם
תסיסה מיבנית אשר לא תלויה בשום גורם אחר ופועלת כאינרציה על דעת עצמה.הם כבר לא פועלים על פי רוח המסורת אשר קוראת להם לגיהד איסלמי אלא פועלים משיקולים כלכלים הקוראים להם להתגרות ביהודים,ואת זאת הם עושים ע"י התארגנויות פוליטיות.
המודרניזציה תלויה רבות ברמה הכלכלית.כל אזרח בארץ חייב לשלם על הכנסתו מס בשיעור קבוע.אי לכך,ברבות השנים החלו לגבות גם מערביי א"י מס הכנסה ומיסים עקיפים כחוק.המס,כידוע הולך לתקציבי הממשלה ורובו מופנה לביטחון חיצוני,בו הם אינם מעונינים. הערבים בישראל מעונינים מאוד במרד מיסים (אי תשלום מס) וזוהי סיבה
נוספת,המגיעה בעיקבות הקידמה והשיגשוג להלך המחשבה כי הם אינם מעונינים בשילטון ישראלי אלא בעצמאות פוליטית אשר תשחררם חלקית מהמס.(המכון ללימודים ערביים שליד גבעת חביבה ערביי א"י והמודרניזציה עמוד 55 ואילך).
גם דעתו של מר י.לנדאו דומה למסקנות דלעיל.לפי דעתו הרי הערבים בישראל מעונינים להכיר במדינה על מנת לשפר את מצבם הכלכלי ולזכות ביתר מודרניזציה אולם הם מפחדים לעשות כך מחשש של חשד לבגידה.אולם שיטה אשר לא מסגירה אותם היא הבחירות לכנסת או לרשויות המקומיות.בצורה זו הם מעדיפים את המועמד אשר יביא להם יתר
רווחה.אם הם מוסלמים אדוקים הרי הם יצביעו לאחים המוסלמים ואם הם אינם הם יצביעו למפלגות אשר יבטיחו רווחה כלכלית.מכל מקום אנו מוצאים פחות ופחות (אולי לא במידה קריטית) את הנאמנות החמולתית ואת ההצבעה עבור מועמד ראדיקאלי רק בגלל שראש החמולה או לפי מסורת של החמולה מצביעים עבורו .
ביבליוגרפיה
1.כהן רענן, עבודת מ.א. בנושא הצבעת הערבים, אוניברסיטת תל אביב, 1984.
2.אהרון ליש ערבים וישראלים-ארץ ספרות ותמורה י-ם 1988.
3.פרסומי תוצאות הבחירות לכנסת.
4.כתב עת המזרח החדש כרך ט"ו,ל"ב חוברות 1-2.
5.עטאללה מנצור: ערבים בישראל, ירושלים 1978.
6.זאב וילנאי,המיעוטים בישראל תל אביב, תשכ"ב.
7.ספר הדרוזים בישראל הוצאת אבניאל חיפה 1986.
8.פרופ' עמנואל מארקס "סביבות" 6 עמוד 21.
9.טבת, שבתי, בן-גוריון וערביי א"י, הוצאת שוקן ירושלים ות"א, 1985.
10.בר -זוהר, מיכאל, בן-גוריון האיש מאחורי האגדה, משרד הבטחון, 1986.
11.ביאלר, אורי , דיפלומטיה בצל העימות. ת"א 1984.
12.דוניץ, יגאל, מדינה וחברה , כרך 1.
13.י. לנדאו, המגזר הערבי בישראל בבחירות לכנסת ה12- מכון ירושליים למחקר,1988.
14.המכון ללימודים ערביים שליד גבעת חביבה ערביי א"י והמודרניזציה גבעת חביבה 1990.
15.כח העבודה הערבי הא"י הוצאת מכון פאלק למחקר כלכלי 1990.
16.לנדאו י, הערבים בישראל-עיונים פוליטיים הוצאת מערכות 1971.
17.לביא צבי המהפכה השקטה ברחוב הערבי הוצאת מרכז ההסברה,ירושליים 1975.
18.לייש אהרון הערבים בישראל-רציפות ותמורה האוניברסיטה העיברית ירושליים,תשמ"א.
20.סמוחה סמי ערבים ויהודים בישראל-יחסי רוב ומיעוט מגמות כ"ב 1976 (4).
21. מנחם קליין,מתי שטינברג העולם הערבי בשנות השמונים קובץ מחקרים ותירגומים,פרסומי מדיניות 38,היחידה ללימודי המזה"ת בימנו,מכון ליאונרד דיוויס ליחב"ל האוניברסיטה העיברית ירושליים,מרץ 90.
22. LUSTIC,IAN ARAB IN JUISH STATE-ISRAEL CONTROL OF A NATION MUNUTORY UNIVERSITY OF TEXAX 1980.
7

תגים:

דמוגרפית · זהות · ארץ · ישראל · ערביי · מיעוט · פוליטיקה · בעיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השקפות בהכרה הפוליטית של המיעוט", סמינריון אודות "השקפות בהכרה הפוליטית של המיעוט" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.