סוציאליזם ערבי לעומת סוציאליזם מדעי

תקציר העבודה:

סוציאליזם ערבי לעומת סוציאליזם מדעי

ראשי פרקים: hy0229
1. התאוריה הסוציאליסטית המדעית
2. התאוריה הסוציאליסטית הערבית
3. המשנה הכלכלית
4. לאומיות סוציאליזם וחירות
5. מראי מקום
6. ביבליוגרפיה

התיאוריה המדעית
מרכס היה יהודי אשר חי לפני יותר ממאה שנה. פילוסוף, כלכלן ומיסד הסוציאליזם
המדעי. מרכס ביטל את כל התורות הסוציאליסטיות שהיו לפניו כאוטופיות. תורתו שלו
שימשה יסוד לסוציאליזם ולקומוניסטים החדישים.
בשנותיו האחרונות שקד על חיבורו של ספרו ה"קפיטל" שהוא ספר היסוד של
המרכסיזם. רק חלק אחד פורסם בחייו ואת שאר החלקים פירסמו לאחר מותו.
מרכס התכוון בכל נימי נשמתו להיות מוסרי ואנושי, ועל כך מושתתים כל כתביו אולם
לא תמיד הצליח בכך. ביקורתו החברתית של מרכס שהיא תמצית פועלו מופנית לשני
מוקדים ראשיים: הכסף והמדינה. יש משמעות לעובדה שפעילותו הביקורתית קדמה
להצטרפותו לתנועת הפועלים. הוא הגיע לקומוניזם כי ראה בדמוקרטיה את קרש
הקפיצה לחרות מושתת על יחסים חברתיים אחרי שחל בהם שינוי עמוק; ותפישתו
התאורטית שמוסדות כגון כסף ומדינה אינם מתישבים עם חרות האדם, אף היא
הצביעה לאותו כיוון. באחד מכתביו הופיעו חיבורים של שפינוזה העוסקים בפילוסופיה,
חרות ההוראה וניסים. מרכס מתכוון כנראה לכך שהוא נטל משפינוזה את האלמנטים
הדרושים לבנית חזונו הוא של העולם ושל יחסי האנוש....

מקורות:

???????? ???? ????? ????????? ????
?.?.?
??? ????? ?? ?? ??????? ?????? ubank.
ubank??÷? ??? ???? ?? ?÷???? ??÷???? ???? ?"? ????? ?????? ???? ?÷???.
??? ????? ?? ???? ??????? ??? ?????? ?? ?????? ?? ????? ??÷??? ????. ?÷?? ????? ?? ???? ?? ???? ???? ???? ?? ?? ????.
????????, ???? ????? ????? ???????:
???? ???÷?????:info@ubank.co.il
???? ?÷????: 03-5738888
© ?? ??????? ??????.
סוציאליזם ערבי לעומת סוציאליזם מדעי
ראשי פרקים
1. התאוריה הסוציאליסטית המדעית
2. התאוריה הסוציאליסטית הערבית
3. המשנה הכלכלית
4. לאומיות סוציאליזם וחירות
5. מראי מקום
6. ביבליוגרפיה
התאוריה המדעית
מרכס היה יהודי אשר חי לפני יותר ממאה שנה. פילוסוף, כלכלן ומיסד הסוציאליזם המדעי. מרכס ביטל את כל התורות הסוציאליסטיות שהיו לפניו כאוטופיות. תורתו שלו שימשה יסוד לסוציאליזם ולקומוניסטים החדישים.
בשנותיו האחרונות שקד על חיבורו של ספרו ה"קפיטל" שהוא ספר היסוד של המרכסיזם. רק חלק אחד פורסם בחייו ואת שאר החלקים פירסמו לאחר מותו.
מרכס התכוון בכל נימי נשמתו להיות מוסרי ואנושי, ועל כך מושתתים כל כתביו אולם לא תמיד הצליח בכך. ביקורתו החברתית של מרכס שהיא תמצית פועלו מופנית לשני מוקדים ראשיים: הכסף והמדינה. יש משמעות לעובדה שפעילותו הביקורתית קדמה להצטרפותו לתנועת הפועלים. הוא הגיע לקומוניזם כי ראה בדמוקרטיה את קרש הקפיצה לחרות
מושתת על יחסים חברתיים אחרי שחל בהם שינוי עמוק; ותפישתו התאורטית שמוסדות כגון כסף ומדינה אינם מתישבים עם חרות האדם, אף היא הצביעה לאותו כיוון. באחד מכתביו הופיעו חיבורים של שפינוזה העוסקים בפילוסופיה, חרות ההוראה וניסים. מרכס מתכוון כנראה לכך שהוא נטל משפינוזה את האלמנטים הדרושים לבנית חזונו הוא של
העולם ושל יחסי האנוש. מחשבת שפינוזה שימשה אישור לנחישותו להכריז בגרמניה על המאבק למען הדמוקרטיה.הוא למד משפינוזה להתקיף את הבסיסים האמיתיים של הסמכות הפוליטית:הקנין והבירוקרטיה. שני מושגים נפרדים אצל מרכס, דמוקרטיה וקומוניזם מסמנים שני שלבים בתהליך אחד-המהפכה הפוליטית חברתית. ואכן, בכל חייו
הפוליטים לחם מרכס ללא ליאות למען החירות הדמוקרטית. את מושג הדמוקרטיה של מרכס ניתן להבין במלואו רק כחלק בלתי נפרד מתפישתו של ההתפתחות החברתית ובהקשר של תקופתו ההיסטורית.גם כתאורטיקן וגם כאיש מעשה הוא השתתף במאבקם של מעמד הפועלים ומעמדות הבניים למען זכויות פוליטיות ושחרור לאומים ממשטרים ריאקציונרים.
הדמוקרטיה הבורגנית היתה רק נקודת זינוק לתנועת הפועלים האוטונומית. האמצעי החוקי לכיבוש העוצמה הפוליטית, זכות הבחירה הכללית היתה רק שלב הכרחי במאבק לשחרור חברתי. רעיונות הסוציאליזם והקומוניזם עוצבו במחשבתו של מרכס כחלק ממושג הדמוקרטיה המוחלטת. מרכס נתקל במושג זה לראשונה אצל שפינוזה. מרכס לא נטש את
הפילוסופיה הדמוקרטית שלו כאשר נעשה קומוניסט אלא רק עידן אותה. בקומוניזם כפי שהוא הבין אותו הדמוקרטיה לא רק מתקיימת אלא מקבלת משמעות רבה יותר. בעיני מרכס היתה הדמוקרטיה שלטון העם ע"י העם;היא יכלה לקבל את משמעותה האמיתית רק בחברה נטולת מעמדות ומשוחררת לחלוטין מעוצמת המדינה ומכל תיווך מדיני, כאשר כל
מעמד מקבל על עצמו תפקיד בחיסול המשטר הפיאודלי.
אשר להומניות מטרתו היא ליצור חברה צודקת יותר אשר בה לא יהיה לחזק עדיפות על החלש וכי המזל לא ישחק את תפקידו בהעשרת מאן דהוא או להיפך; מטרת כל תורותיו היא ליצור רמה מוסרית גבוהה אצל האזרחים והשלטונות.
בשנות הארבעים של המאה ה19- התבונן מרכס באופן ביקורתי בפילוסופיה הבורגנית ובסוציאליזם האוטופי. הוא התפתח מדמוקרט מהפכני לסוציאליסט. בתוך מכלול המחשבות שהוצגו בפני מרכס עמד ההומניזם במקום נכבד-ההומניזם על תולדותיו המורכבות, אך הצועדות קדימה כששיאיו היו דוקא בדור שקדם למרכס. תורתו לא יכלה להתפתח, לולא
היתה חדורה מחשבות הומניסטיות.
המפתח שפתח לו את הגישה להומניזם המדעי היה החשיבה על מהות האדם במציאותה. רק בעזרת מפתח זה יכל היה לתפוש את ההומיזם באופן מוחשי ומדעי. מרכס התיחס בתוקף רב לשאלת השלום בתוך החברה הבורגנית כשאלה מעמדית. מרכס הגיע להומניזם בתהליך שנמשך שנים רבות וכלל שתי קפיצות. תהליך התפתחותו אל ההומניזם הבוגר היה חלק
מהתפתחותו הכללית בתפישת המציאות ובתיאורה. ככל שמערכתו התעצבה באופן כה צדדי כך הוא הבין באופן עמוק יותר את האדם החברתי ואת תנאי פיתוח האישיות האנושית. עם זאת נשאר הרצף היסודי של גישתו ההומניסטית. כל המחשבות הגדולות והחיוביות שהופיעו בתולדות הרעיון ההומניסטי אומצו מחדש וחוזקו והפכו אצל מרכס לחלקים
מהותיים של הרעיון ההומניסטי. ההומניזם שלו אינו רק האימוץ המכליל של השאיפה, המחשבה והפעולה של בני האדם; היא גם חלק מרכיב במערכת גדולה של הפילוסופיה שלו, של הכלכלה המדינית ושל הקומוניזם המדעי.
מוטיב אחר הניתן להבחנה אצל מרכס הוא נושא הצדק. צדק הינו מושג שונה במהותו ממוסר כאשר קיום אחד אינו מחייב את קיום השני. מרכס לעג לכל הנסיונות להכניס מושגים של צדק אל התאוריות הכלכליות כדי להסביר את תיפעולן. ב1867- כתב מרכס: "פרודהון מתחיל בכך שהוא לוקח את האידאל הצדק שלו, את האידאל הניצחי...הוא מפתח
את הצדק שלו ומשנה אותו לפי צרכיו והכל בהתאם לאידאל שלו". ישנה הבחנה בין התנגדותו של מרכס להשתמש בצדק לצרכי הסברה בתאוריה כלכלית לבין שימוש סתמי במילה כדי לחרוץ משפט מוסרי או להבחנה בין נכונות או אי נכונות לבסס עליו בנין שלם של אתיקה. אין הוא, וכן גם ידידו אנגלס, מבססים גישה כלשהיא על צדק. הם אינם
מתנגדים לצדק אולם לא כבסיס להמשך תאוריה כלכלית, חברתית, או מוסרית.
לסיכום
לפי הגישה המעמדית בכל תקופת ההסטוריה ישנו מעמד אחד הנמצא בשלטון ולא משנה ההתפלגות המפלגתית או כל התפלגות אחרת, אלא למעשה בשלטון מיוצג רק מעמד אחד והמפלגות הן פיקציה, מעין "עלה תאנה", על מנת למנוע מההמונים את האפשרות לחשוב בכלל שיש גוף יחיד ששולט, ולמעשה חילופי השלטון אינם חילופים כלל, אלא זהו גוון
אחר של המעמד שחיפש את העמדות הביצועיות במקום הקודם. אולם גם אלו שנמצאים באופוזיציה הם למעשה משתתפים בשלטון, נותנים לו לגטימציה ומתחלקים עימו בעוגה הפוליטית.
לפי הגישה מעמדית שינוי פוליטי פירושו שינוי מהותי במערכת הפוליטית ועליית מעמד אחד במקום הקודם, כגון מלוכני במקום פיאודלי, קפיטליסטי במקום אריסטוקרטי. באוטופיה המעמדית צריך להיות שינוי שבו מעמד הפועלים יבוא במקום המעמד הבורגני.
הביקורת החברתית של מרכס, מופנית לשני מוקדים ראשיים: הכסף והמדינה. הוא טוען כי הזכות היחידה לרכוש היא העבודה. השינוי יבוא באמצעות הריסת החברה הקיימת לבניית חברה חדשה.
התאוריה הסוציאליסטית הערבית
יסודות "הסוציאליזם הערבי" הונחו ע"י מישל עפלאק ומפלגתו- מפלגת "אל בעת'" ("מפלגת התחיה הערבית" ומאוחר יותר "מפלגת התחיה הערבית הסוציאליסטית" בראשית שנות הארבעים).
משטרים הדוגלים בסוציאליזם ערבי היו קיימים גם בארצות נוספות, אולם בארצות אלה, בניגוד לסוריה אין להם אידיאולוגיה בה דוגל המשטר רשמית, שרשים מקומים עמוקים והיא מבטאת את זיקתם של השליטים לשליטים מן החוץ. במקרה של סודאן, למשל, משמש המינוח של "הסוציאליזם הערבי" כמצע לקואליציה של יסודות מנוגדים הכוללים
מפלגות בורגניות עתידיות וקומוניסטיות.
תורת הסוציאליזם נולדה והתפתחה באירופה המערבית בראשית המאה הקודמת בעיקר ע"י מרכס ואנגלס. התורה דוגלת בצורך בשינויים מהפכניים יסודיים לשבירת שלטונם של בעלי האחוזות וההון הגדול, והעברת עמדות מפתח כלכליות מבעלות פרטית לבעלות המדינה, והדגשת התפקיד המרכזי של חובת המדינה למלא פעילות כלכלית במטרה להביא
לפיתוח מלא של הכוחות היצור, וזאת על בסיס של משק מתוכנן.
"הסוציאליזם הערבי" ועפלאק אימצו לעצמו יסודות אלו, אך נמנעו מלקבל יסודות אחרים, מהותיים לא פחות, ובכך רוקן את הסוציאלזים מתוכנו הפועלי והאינטרנציונליסטי. תחת מסווה של פופוליזם (עממיות) בא הסוציאליזם הערבי להבטיח הלכה למעשה את הדיקטטורה של המעמד הבינוני, המכוון לא רק נגד הארמונות של האריסטוקרטיה
השוקעת כי אם גם לעבר הבקתות, במיוחד ברגע שהבקתות עלולות לסכן את מעמדם של האצילים. אולם כתוצאה מן האופי הזעיר בורגני האמביוולנטי של הנושא חברתי שלו, היו ב"סוציאליזם הערבי" מגמות שונות המקשות על הבנת מהותו.
בארצות הערביות שליטים פיאודליים עיכבו את ההתפתחות התעשייתית המדינית כמו שקרה בארצות אירופה, ולאחר שמדינות אלו זכו לעצמאות לא היתה הבורגנות העברית מוכשרת לבצע את המהפכה הדמוקרטית ולחסל את שרידי השלטון הקולוניאלי. בתנאים אלה נועד התפקיד המהפכני המסויים לשכבת הביניים.
"הסוציאליזם הערבי" מקורו בניסיון להביא את כל הזרמים המנוגדים המעוניינים בהפלת השרידים הפטריאכלים לידי מכנה משותף. כאן מקור הכח המדיני וחולשתו האידאולוגית. כוחו המדיני של "הסוציאליזם הערבי" באה לו מכיוון שאין הוא מייצג דוקטרינה טהורה ופרטיקולית, אלא סינטיזה אידיאולוגית שרק היא בכוחה ללכד את רוב
החוליות הבינוניות בשרשרת החברתית מדינית בארצות ערב, ולהחזיק על ידי כך בשרשרת כולה. הסוציאליזם הערבי מקורו בשאיפה ובניסיון הממשי לשים קץ להתפשטות החפשית של הזרמים הרעיוניים פילוסופיים המנוגדים המתרוצצים בקרב הרבדים השונים של האינטילגנציה והמעמד הבינוני הערבי, תוך מאמץ לאנוס זרמים מנוגדים בתכלית
הניגוד לדור בכפיפה אחת, בסמגרת אידיאולוגית וארגונית אחת ויחידה.
זו היתה למעשה האידיאולוגיה של מישל עפלאק וגמאל עבד אל-נאצר.
אולם "הסוציאליזם הערבי", למרות שאינו מקבל את השיטה הפילוסופית של הסוציאליזם המדעי המרכסיסטי, הוא מושפע ממנה במידה לא מועטה, ועפלאק מסביר: "אין להבין את גישתנו האידיאלוגית כאילו אנו קוראים לשמור על התנאים הנפסדים הקיימים, או כאילו אנו משלים את עצמנו כי הרפורמה הכלכלית תוכל להתבצע על נקלה תוך שנשב
ונחכה להתגלות הרצון הטוב. כמו כן אין להסיק כי אנו דוחים מחשבה ריאליסטית או נזניח את התביעות המוצגות על ידי המחשבה המדעית. הננו מאמינים כי עלינו להיות ריאליסטים במחשבתנו,ממש כאילו היינו מטריאליסטים. אין להביא את החברה למצב הקיים ע"י אשליות, כשפים או טשטוש המציאות אלא ע"י חקירתה, ניתוח פגעיה ותיקון
הטעון תיקון. המעמד הנצלני השליט לא יוותר על עושרו ועל האינטרס שלו אך ורק משום שאנו נקרא לו לעשות כן בשם הלאומיות, בשם האידיאה והקידמה. לשם כך נחוץ מאבק, גיבוש מדיני ומחשבה רצינית".
לפי דעתם של הסוציאליסטים הערבים "מפלגת התחיה הערבית הסוציאליסטית" היא לאומית כי היא מאמינה בכל שהלאומיות היא אמת חיה ונצחית. רעיון הלאומיות בו דוגלת המפלגה הוא רצונו של העם הערבי בשחרור, איחוד ומימוש אישיותו בהסטוריה.
מפלגת התחיה הערבית הסוציאליסטית היא סוציאליסטית באשר היא מאמינה כי הסוציאליזם הינו הכרח הנובע מתוך תוכה של הלאומיות הערבית. הוא המשטר הנעלה המאפשר לאומה הערבית מימוש מלא של אפשרויותיה ופיתוח מלא של אוניותה, משטר המבטיח חאוצה התקדמות מתמדת בתחום הייצור החומרי והרוחני, וזאת תוך אחווה נאמנה בין כל
הערבים. כלומר אנו רואים כאן שאיפות לאומיות על בסיס שאיפות סוציאלסטיות- בניית האומה על בסיס סוציאליזם ולא בניית חברה צודקת יותר.
קולוניאליזם
בנקודה זו דווקא הסכים הסוציאליזם הערבי עם הסוציאליזם הכלל עולמי. המאבק בקלוניאליזם לא עזב את עפלאק. בנאום שנשא במרס 1957 אמר:
"ראינו בקולוניאליזם מסובב ולא סיבה: ראינוה כתוצאה מן המומים והפגמים בחברתנו. השקפה זו נראית לכם עתה טבעית ופשוטה... אך כאשר יסדנו את תנועתו לפני חמש עשרה שנה, קשה היה להבין דיבורים אלה או לקבלם. האווירה הבלתי מציאותית שיצרו התנועות הפוליטיות שקדמו לנו העלימה מן העם את מהותה של הבעיה. מנהיגיהם של
תנועות אלו, בין שהיו פוליטיקאים מקצועיים או חובבים, רק שיחקו בפוליטיקה ולא התייחסו לעניין כולו ברצינות הראויה... הם לא יכלו להבין כי קשיינו הפנימיים קשורים בבעיות כלל עולמיות. הם לא הסכימו עם הדעה כי מאבקנו בקולוניאליזם הוא חלק ממאבקנו חברתי בבתינו פנימה וכן לא הבינו כי הבעיה הניצבת לפנינו בכל
ארצות ערב אחת ואחידה היתה, כי הפרדתה היתה מלאכותית בתכלית, וכי בליבות העם ובהם בלבד, נמצאת הערובה לכך שהפרדה מלאכותית זו תיעלם, וכי אמת היותנו כולנו אומה אחת תיעשה מובנת מאליה".
האסלאם
עפלאק השפיע על המפלגה לא להכיר באסלאם כלל, אך לא התעלם מזיקתו ההדוקה ללאומיות הערבית. האסלאם, לפי תורתו הוא אחד מגילויי הגניוס הנצחי של האומה הערבית, אשר יש לקבלו ולדבוק בו כנכס של תרבות לאומית אם לא כדת. למעשה עפלאק מציג בבירור את האסלאם לא כגילוי שכינה קדושה, אלא בחלקו כמענה לצרכים הרוחניים של
הערבים בתקופת מוחמד, ובחלקו כאחד מיסודותיה של הערביות". האסלאם אומר עפלאק, הינה תנועה רבת חשיבות בדרך להתחדשות הערבית והבשלתה. אין כל חשש, טוען עפלאק, פן תתנגש הלאומית בדת שכן הדת נובעת מהלאומיות ומן הלב וראשיתה ברצון האל. "הלאומיות והדת פוסעות שלובות זרוע, סועדות זו את זו, בעיקר כאשר מייצגת הדת את
הגניוס של הלאומיות, ושרויה עמו בהרמוניה".
סיל גם טוען כי באידיאולוגיה של "הסוציאליזם הערבי" הסורי מופיע היסוד הסוציאליסטי האי רציונלי לאוו דווקא בצורה דתית מוסלמית אלא בצורות אחרות.
"הפילוסופיה הקומוניסטית מתבססת על המטריאליזם ומסבירה את ההתפתחותה ההסטורית על ידי הגורם הכלכלי שהוא לגבי דידה כל דבר. הפילוסופיה של הבעת' דוחה פילוסופיה מטריאליסטית זו והיא גורסת כי לגורם האידאי והרוחני השפעה מכרעת בהתפתחות החברה האנושית. לכן אין התנועות הרוחניות אשר הופיעו על האדמה הערבית, כמו
האסלאם, זרות לה, ואינן נוגדות את הפילוסופיה שלה".
המשנה הכלכלית
השם "הסוציאליזם הערבי" מניח מקום לסברה כי זה נבדל מן הסוציאליזם המדעי של מעמד הפועלים בעולם בעיקר בגלל היותו ערבי לאומי, היינו בגלל המרכיב הלאומי של הסינטיזה והאידיאולוגיה. ולא היא.
"הסוציאליזם הערבי" הוא בעל תוכן סוציאלי מסוים, ותכנית סוציאלית מוגדרת, ומבדילים אותו בברור מן הסוציאליזם הפועלי, המרכסיסטי, אם כי הוא נטל מזה האחרון כמה יסודות חשובים, שיש להם חשיבות מהפכנית מסויימת בתנאי המציאות הערבית הקיימת.
התוכנית הכלכלית הראשונה של "הסוציאליזם הערבי" נוסחא עוד בשנת 1947, במצע מפלגת הבעת'. למפלגה עמדו של שנים רבות הכח והיכולת להוציא לפועל את תכניתה זו, וזאת במידה מסוימת בשל יחסי הכח העממיים הקיימים בסוריה. אולם התכנית הסוציאלית שנוסחה על השפיעה השפעה מרחיקת לכת גם על משטרים סוציאליסטים אחרים בעולם
הערבי.
תוכנית האפיון הכלכלית של מפלגת הבעת' נוסחה במצע המפלגה בשנת 1947 בפרק "המדיניות הכלכלית של המפלגה". להלן כמה מעקרונותיה:
סעיף 26: מפלגת הבעת הערבי היא סוציאליסטית ומאמינה כי העושר הכלכלי במולדת הערבית הוא קניין האומה (בניגוד לעושר שהוא נחלת הפרטים).
סעיף 27: החלוקה הנוכחי של עושר המולדת הערבית אינה צודקת, ולכן היא טעונה רביזה וחלוקה מחדש בין האזרחים בצורה צודקת.
סעיף 18: כל האזרחים שווים בערכם. לכן תימנע המפלגה מניצול מאמץ הזולת.
סעיף 29: מוסדות בעלי ערך ציבורי, אוצרות הטבע העיקריים, אמצעי היצור חייבים להיות קניין האומה ובהנהלה ישירה של המדינה. חברות וזיכיונות זרים יבוטלו.
סעיף 30: הבעלות האגררית תוגבל בהתאם ליכולתו האישית של בעל הקרקע לעבד את נחלתו עיבוד מלא ללא ניצול הזולת, תחת פיקוח המדינה ובמסגרת התכנית הכלכלית.
סעיף 31: הפועלים ישתתפו בהנהלת בתי החרושת ויזכו, בנוסף על השכר אשר שיעורו יקבע ע"י המדינה, גם בחלק מן הרווחים אשר שיעורו אף הוא יקבע ע"י המדינה.
סעיף 35: יבוטל מתן הכספים בריבית ביחסים הכלכלים בין האזרחים לבין עצמם. יוקם בנק ממשלתי אחד אשר יוציא את מטבע המדינה, שיכוסה ע"י היצור הלאומי. בנק זה יממן את מפעלי הפיתוח החקלאיים והתעשייתים הנחוצים.
סעיף 37: תעובד תכנית כוללת לאור הניסיונות והתאוריות הכלכליות החדישות ביותר לתיעוש המולדת הערבית, לפיתוח הייצור לאומי ופתיחת אפקים חדשים בפניו. התכנית תבנה את המשטר התעשייתי בכל ארץ בהתאם לאפשרויותיה המיוחדות ובהתאם לחומרי הגלם המצויים בתוכה".
לאומיות, סוציאליזם וחירות
דוקטרינת הבעת' לא נשארה סטטית. אחר 1936 גברה הלאומיות וגילויי הקנאות. בכללה היתה הלאומיות של עפלאק הומניטרית במהותה. תפיסת השלטון ע"י המפלגה בעיראק ובסוריה בראשית 1963 גרמה להתפתחות נוספת אשר ניראתה כהיסחפות לעבר המרכסיזם.
לפי השקפת הסוציאלזים הערבי החירות מושגת הן ע"י יצירת חירות אישית (חירות הדובר, חירות ההתכנסות, האמונה והאומנות) והן כעצמאות לאומית- חירות מכבלי הקולוניאליזם, שחרור העמים המשועבדים. הסוציאליזם לעומת זאת הוא מושג הנובע מהלאומיות. זהו "צורך הנובע ממענקי הלאומיות הערבית עצמה. הסוציאליזם מתווה את הרף
החברתי האידיאלי, אשר יאפשר לעם הערבי לממש את סגולותיו ולהפריח את הגניוס שלו...". לפי השקפתו של עפלאק, פחות משהסוציאליזם הוא מערכת מתכונים לפיתרון בעיות חברתיות וכלכליות, הירהו מכשיר לתיקונו המוסרי של העם בכלל. באירופה המערבית, טען עפלאק משרתת המדינה את הבורגנות. סוציאליזם הערבי המשקף את צרכיהם
ורצונותיהם של המעמדות חסרי הרכוש, חייב איפוא, להיות לאומי ואנטי-לאומי בעת ובעונה אחת. אולם הסוציאליזם הערבי הוא ההיפך הגמור: הוא רומי ולאומי בעת ובעונה אחת שכן כולל הוא בקרבו את הגניוס של האומה הערבית כולה. "הסוציאליזם הוא הגוף, האחדות הלאומית היא הרוח". בהגות הבעת' מועלית האחדות הפוליטית על נס ככח
יותר, אשר יקרין, מתוך עצמו השראה לבני חברה סוציאליסטית. לפיכך אין, למעשה, מקום לאחדות שאינה פרוגרסיבית בתוכנה. זיווג מיסטי זה של לאומיות עם סוציאליזם הוא בשורתו המיוחדת של הסוציאלזים הערבי.
הסוציאליסים הערבים קראו למהפכה שתהיה אלימה לא פחות מהמהפכה הקומוניסטית, אך תביא בעיקבותיה שנוי מהותי לא פחות. סעיף 6 של חוקת הבעת' קובע כי:
"מפלגת הבעת' הערבית היא מפלגה מהפכנית. היא מאמינה כי את מטרותיה העיקריות שהן הגשמת תחילת הלאומיות הערבית וביסוס הסוציאליזם, אין להשיג אלא באמצעי מהפכה ומאבק. הסתמכות על אבולוציה איטית והסתפקות ברפומה חלקית ושטחית מסכנות מטרות אלו ומוליכות לכשלונן".
אולם שוב מבהיר עפלאק כי מטרת המהפכה אינה אך ורק מימוש תכנית פוליטית אלא "משהו אמיתי ועמוק יותר": "באומרנו מהפכה כוונתו לאותה התעוררות אמיתית אשר בה שוב אי אפשר לכפור או להטיל ספק- התעוררות הרוח הערבית בשלב מכריע בהסטוריה האנושית... המהפכה, על כן, לפני שהיא מגלמת תכנית חברתית ופוליטית הריהי אותו כח
מניע ראשוני, אותו שרם נפשי רב עוצמה, אותו מאבק הכרחי, אשר בלעדיהם אין להבין את התעוררות האומה מחדש".
"אם אתבקש להגדיר את הסוציאליזם" כתב עפלאק ב1936-, "לא אבקש את הגדרתו בכתביהם של מארכס ולנין". "היינו אז מרכסיסטים עם הסתייגויות מעטות" הסביר עפלאק; "הקומוניסטים נרדפו על ידי השלטונות ואנו הערצנום ואהדנום בשל כך. הם היו נחושים במאבק בקולוניאליזם הזר ודומה היה כי הערו חיים ותנופה בגוף החברה הערבית
הקופאת על שמריה.
משמעות השילוש- אחדות חירות וסוציאליזם- היתה לאמיתו של דבר הסתערות על "הריאקציה" בסוריה פנימה ועל האימפריאליזם מחוצה לה בעת ובעונה אחת. במזרח הערבי היתה המפלגה בין חולמי הרעיון- אשר כבר נספג מאז בהגות המדינית האפרו-אסיינית- כי חירות משטר זר, כדי שהיא תהיה בת קיימא וברת תוצאות, חייבת להיות מלווה בדק
בית יסודי בערכים המסורתיים ובמבנה החברתי, בהתחדשות לאומית או בתחיה (בעת'). זאת אי אפשר להשיג ע"י בדק בית שטחי, על פי מתכונים מערביים. רפורמה אמיתית חייבת לצמוח משורשיה של התנועה הלאומית הערבית- ומהאמונה בערבים עצמם.
נקודה נוספת שבה הם שונים היא הדת. הסוציאליזם המערביים טענו כי כל הלאומים צריכים להתאחד נגד המנצלים (סוציאליזם אינטרנציונליסטי). לעומת הסוציאליזם העברי הסתדר היטב עם רעיון האסלאם. עפלק ונאצר לא הפגישו את הסוציאליזם עם האסלאם, וטענו כי הם הולכים בקווים מקבילים. אגב דברי חנופה אודותם, הם לא התעמקו
בהם, והשאירו אותם לוויכוחים אחרים.
רשימת המקורות
1.אורון יצחק, "מפלגת התחיה הערבית הסוציאליסטית", המזרח החדש, 1959.
2.בן צור אברהם, הסוציאליזם הערבי, תל-אביב, 1965.
3.דה שליט אבנר, סוציאליזם, הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 1994.
4.סייבן ג., תולדות תורת המדינה, תל-אביב, 1970.
5.סיל פטריק, סוריה- המאבק אל הצמרת, תל-אביב, 1968.
6.סילביה ג. חיים (עורכת), הלאומיות הערבית, תל-אביב, 1962.
7.עפלאק מישל, למען התחיה, דמשק, 1959.
8.רגואן ניסים, "הנאצריזם והאסלאם", המזרח החדש, מרץ 1974.
9.שרה יזראלי, שקיעתו הפוליטית של האיחוד הסוציאליסטי ערבי, מכון שלוח, 1974.

תגים:

בעת · מזרחנות · עפלק · עפלאק · מרכס · קרל · פילוסופיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סוציאליזם ערבי לעומת סוציאליזם מדעי", סמינריון אודות "סוציאליזם ערבי לעומת סוציאליזם מדעי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.