סטאלין ותהליכי קבלות ההחלטות בשלהי שלטונו

תקציר העבודה:

השפעת אישיותו של סטאלין על ניהול מלחמת העולם השניה והמלחמה הקרה

סטאלין היה אחד מענקי המאה העשרים אשר השפיעו על כל מהלך ההיסטוריה, הן הסוביטית והן העולמית. הוא שלט בשנים 1920-1953 והוביל את ברית המועצות להשגים כלכליים, צבאיים ותרבותיים. אין חולק על כך כי הוא פעל רבות למען ארצו, אולם יש הטוענים כי בנתונים הקימים ניתן היה לשפר יותר, ולקדם את בריה"מ לכיוון מעצמה כלכלית תרבותית יותר מאשר היא הגיעה באמת.
מטרת עבודתי זו היא לסקור את פעילותו של סטאלין במשך שנות שלטונו, כאשר אתמקד יותר על שלהי תקופתו: עשרים השנים האחרונות. העבודה תתיחס להשפעת אישיותו ומדיניותו של סטאלין על ניהול בריה"מ בכלל וניהול מלחמת העולם השניה בפרט.
העבודה תעסוק בתהליכי החשיבה ותהליכי קבלת ההחלטות של סטאלין בשנות שלטונו וכן תתיחס למדיניות היחודית שלו כלפי זמנו.

תוכן עניינים:
1. מבוא והצגת הנושא
2.סקירה כללית על סטאלין
3.השפעתו של סטאלין על ניהול המלחמה
4.ניהולו של סטאלין את בעיות הפנים
5.סיכום
6.ביבליוגרפיה

מקורות:

הגרמני יתחיל במיתקפה ב15- ביוני.
סטאלין מצידו לא החשיב את הידיעות הללו, ובהיותו המחליט הבילעדי במדינה לא היה מי שעירער על החלטתו. רוב הידיעות שהגיעו אל שולחנו תויקו ורק חלק קטן מהם הוזרם את הפוליטבירו.בצעד זה הוכיח סטאלין כי שיקול דעתו היה מוטעה לחלוטין ולא היה לו לסמוך על הסכמי העבר. כמנהיג טוב הוא היה אמור להתכונן לגרוע מכל
ולקבל לעיתים את עצות החכמים ממנו.
במצב כזה כל המדינה היתה מושתתת על מנהיג אחד אשר עליתו או נפילתו אמורים היו לקבוע את גורל המדינה כולה.אי לכך, למרות העלמו לשבועיים לא היה מי שיתפוס את השילטון.
במשך כל שנות המילחמה שילטונו לא הפך להיות פחות רודני ואין לאמר כי יחסו כלפי הכפופים אליו הפך להיות פחות רודני:סולקו נאמנים פוליטיים אשרר ביצעו את מעשי הדיכוי בצבא בשנים הקודמות ומונו מצביעים מוכשרים אחרים.במשך כל שנות הלחימה הועדפה העליונות הצבאית על פני כל גורם אחר ולצורך כך השלים סטאלין עם
אויבים מבעבר.אויבים אלו, כינוהו לאחר מכן בשם "המנהיג של המילחמה" ("זיכרונותיו של המרשל זוקוב).
הניהול האסטרטגי של מלחמה אצל סטאלין כלל תמיד גם את ראית המטרות הפוליטיות והמהלכים הרחוקים יותר.בכל תקופת המילחמה הוא שמר על צינורות קשר עם העולם החיצון ומעולם לא איבד את הקשר עם ארה"ב ובריטניה.כך ניהל סטאלין, תוך כדי ניהול המערכה הצבאית גם את המערכה הדיפלומטית כאשר מצד אחד הוא המפקד העליון של הצבא
ומצד שני הוא מנהיג את הקומיסריות לעיניני חוץ ומנהל את מערכת היחסים עם שני מנהיגי המעצמות המערביות.
סטאלין אכן הנהיג את בריה"מ חרף העובדה כי הוא האחראי למחדלים ערב המלחמה.כאשר נוצר המשבר בלנינגרד, המצור על העיר כמעט ונסגר וניראה כאילו היא עומדת ליפול ,שלח סטאלין את המרשל זוקוב ונתן בידו את האחריות המלאה על הגנתה.לזוקוב היה ברור כי הוא חייב להגן על העיר למען האינטרס הלאומי למען האינטרס שלו עצמו:
מי שניכשל הוצא להורג.(דוגמא מובהקת לכך הוא הגנרל פאבלוב שהוצא להורג עקב שגיאותיו הטקטיות).גנרלים אחרים, ביודעם את הגורל הצפוי להם מאת סטאלין העדיפו למות על מישמרתם מאשר במישפט.
היתה זו שיטת הנהגה נכונה, אולם פסולה. המפקד והחיל הפשוט היו מדורבנים לניצחון אולם המטרה לא היתה אמורה לקדש את כל האמצעים.רק למפקדים אשר יכל לסמוך עליהם הוא הרשה כישלונות מעטים.
האמון שנתן סטאלין בפיקוד העליון היה מסויג למדי. הוא נקט בשיטה שבה לא היו למצביאים אחדים את כל הכח כי אם את חלקו, וזאת על מנת למנוע מצב בו הם יתפסו את ההנהגה. יחד עם זאת הוא היה פתוח לרעיונות רבים אשר הוצעו ע"י ראשי הצבא.אולם ,דע עקא, המהלכים הצבאיים של סטאלין היו רובם כפופים לשיקולים פוליטים.
השיקול הפוליטי העליון, המתמיד, היה לכבוש מחדש את השטחים הסוביטים ולגרש ולסלק את הצבא הגרמני מעבר לקוי הפלישה.שיקולים אלו עיוורו לעיתים את עיניו של סטאלין מראות את כוחו האמיתי.כך היה לדוגמא בניסיון לכבוש את קרים ובניסיון לכבוש מחדש את חרקוב.
את כושר הניהול שלו הוכיח סטאלין בכך שהקים ראשי מטות משולבים על מנת לנהל את עיניני המלחמה בצורה הטובה ביותר.צעדו החשוב ביותר של סטאלין היה בכך שהקים את המטה הכללי של הצבא האדום. חשיבותו של צעד זה היא גדולה וניתן ליחס לה את עיקר ההצלחה במילחמה. היה זה מוסד מרכזי אשר ניהל את כל פעולות הצבא האדום בימי
המלחחמה והפעיל אותו תוך ראיה כללית של שדה הקרב, על כל הדרישות האסטרטגיות, ההעדפות וסדר הקדימויות בכל מה שנוגע למיבצעים, לכח אדם או לתחזוקה.המטה הכללי הכין גם תוכניות אסטרטגיות ולטווח ארוך גם תחת לחץ המפלות הגדולות והקרבות הקשים שניטשו במהלכה.
צעדו החשוב השני של סטאלין היה הקמת המוסד השילטוני העליון שניהל את בריה"מ בזמן המהפכה. היה זה גוף המורכב מחברים בולטים ביותר בפוליטבירו, נציגים של הצבא וכן סטאלין עצמו.היתה זו הועדה אשר שלטה שילטון מוחלט על הארץ ועל מהלך המילחמה כולה. כל המערכת של המיפלגה הקומוניסטית הוכפפו למועצת ההנהגה הממלכתית.
סטאלין ניסה במהלך המלחמה להתחבב על גורמים האמורים לסייע לו בהמשך. כך לדוגמא הוא הכריז ברביעי בספטמבר 1942 כי הכנסיה הרוסית אינה עוד נרדפת והחזיר ליושנה את עטרתה.סטאלין קיבל לראיון את המאטרופוליט סארגיי, שעמד בראש הכנסיה ואחרי שיחה ממושכת איתו הכריז על חידושה של הכנסיה הקדושה. הוא נימק את חידוש
מעמדה בכך שהכנסיה עזרה במילחמה, אולם הכל ידעו כי הוא התכונן לקראת הפלישה אל הארצות הבאלטיות. גם תמיכתו בתנועה סלאוופילית חדשה הלמה את המגמה הזו. התנועה הזו, שבצורתה הקיצונית ביותר הופיעה כתנועה לאיחוד כל העמים הסלאויים, היתה חלק מרוסיה שלפני המהפכה. המארכסיזים הרוסי גינה את התנועה הזו על כל גוניה
אולם סטאלין לא דיכה אותה במהלך המילחמה היות ושאף לאיחוד כל-סלאווי תחת שילטונו.
סטאלין למעשה השתמש בתחבולתו של הצאר ניקולאי כנגד נפוליאון:החורף הרוסי. החורף ברוסיה הינו חורף קשה מאוד ואף צבא לא יוכל להתמודד עימו ללא אספקה נאותה. קוי האספקה מגרמניה אל רוסיה באותם ימים היו ארוכים מאוד והקוזאקים חיבלו בהם, דבר אשר היקשה עליהם במאוד וחיבל בתוכניותיהם.רוסיה גמרה אומר למכור שטח
תמורת זמן ולהבטיח כי האויב לא יוכל להפיק תועלת מן השטח שקיבל ולהפרע ממנו ללא רחמים עבור כל שעל אדמה.ואכן הוא ביצע את זממו.בשלהי המילחמה, כאשר המערכה על סטאלינגראד עמדה לפני סיומה לא יכלו הגרמנים להמשיך להילחם בגלל בעיות אספקה ולכן גם ניכנעו.
גם את תעשית המלחמה של רוסיה העביר סטאלין אל מעבר להרי אורל, מקום שם הגרמנים לא יכלו להגיע במטוסיהם.
במאמר מוסגר יש להזכיר גם את המתנגדים לסטאלין,אלו שביקרו אותו.שניים מהם הם אלכסנדר סולגאניצין, הסופר שביקר את אימי המשטר של סטאלין וטרוצקי, קודמו של סטאלין חברו במיפלגה. סולגאניצין כותב בספריו ביקורת חריפה על משטרו של סטאלין וכותב פעמים רבות כי אינו מאמין כי מישטר כזה יכול להחזיק מעמד תחת לחץ
מלחמתי.
טרוצקי,שנירצח ע"י סטאלין, סולק מהמפלגה עוד בתחילת דרכו של סטאלין,הספיק לפני צאתו לגלות בדרום אמריקה להוכיח את המשטר על קשיו.בין היתר הוא כותב כי:
"...אתם קבוצה של בירוקרטים חסרי כישרון.כאשר תעמוד שאלת גורלה של המדינה הסוביטית,כאשר תיפרוץ מלחמה, לא תהיו מסוגלים לארגן את הגנתה ולהשיג ניצחון.אז,כאשר האויב יעמוד מאה קילומטר ממוסקבה,אנו נעשה מה שעשה בזמנו קלמנסו נסלק את ההנהגה הבלתי מוצלחת.אבל בעוד שקלמנסו הסתפק בנטילת השלטון,אנחנו נהרוג בנוסף
לכך את חבורת הביורוקרטים חסרי הערך שבגדו במהפכה.גם אתם הייתם רוצים לחסל אותנו,אך אינכם מעיזים.ואילו אנחנו נעז כיוון שזה יהיה נחוץ בהחלט לשם לשם השגת ניצחון."
בדבריו אלו של טרוצקי היתה כמובן,לא מעט תמימות ואי הבנת אופיו של סטאלין.
ניהולו של סטאלין את בעיות הפנים
ימי סטאלין נחשבים לימים האפורים ביותר של השלטון הסוביטי ברוסיה.בימיו נסגר מסך הברזל והוא אשר הביא להסלמה ביחסי בריה"מ והגוש המערבי.
התכונה העיקרית אותה הנחיל סטאלין למפלגה הקומוניסטית היא הפיכתה של המפלגה למפלגת המונים.לא עוד חבורה של קנאים ואנשי מעשה כבימי ראשי המהפכה אלא החדרת הרעיון הקומוניסטי לכל קצות האוכלוסיה.גולת הכותרת של מאמציו היא איחוד כל שורות העם סביב הדוקטרינה הסוביטית;החל מהאדם הפשוט דרך המעמד הגבוה וכלה באנשי
ההשכלה.הוא ליכד את העילית של כל האומה בכל שטחי החיים תוך מתן העדפה לרוסים שבהם על פני כל השאר(יש לזכור שסטאלין עצמו לא היה רוסי).תכונה נוספת,השרוגה בתכונה הנ"ל היתה החדירה לכל שטחי החיים ברוסיה של המפלגה.לא היה כמעט שטח,כלכלי ,חברתי או ציבורי שאליו לא נכנסה המפלגה כולל למערכת החינוך.שתי תכונות אלו
מבליטות יותר מכל את התפיסה הקומוניסטית כי האדם הינו רק בורג במערכת הבאה לשרת את עצמה ולא את הכלל וכי הכללים נקבעים מלמעלה ולא ע"י רצון העם.
המהפכה הקומוניסטית החלה למעשה עוד בשנות העשרים של מאה הנוכחית.היא החלה לאחר מלחמת האזרחים בצאר הרוסי,עברה גילגולים רבי ובסופו של דבר עלו אל השילטון הקומוניסטים.
אין חולק על כך כי באותה תקופה אכן היה זה מן החוכמה לעבור למשטר קומוניסטי שהרי כל שילטון אחר לא היה מצליח "לעשות סדר" במדינה בצורה יותר מהירה מהקומוניזם.אולם דא עקא,השילטון הקומוניסטי לא הסתפק בעשיית סדר אלא נשאר על כנו שנים רבות לאחר מכן כאשר רודנים היו בראש המפלגה ועשו בעם כרצונם.העיקרון אשר החזיק
אותם בשלטון הוא העיקרון של השלטת טרור על העם.המומחה לענין זה היה סטאלין.
סטאלין היה רודנה של בריה"מ.אחד השליטים אשר היתה להם ההשפעה גדולה ביותר במאה העשרים.הוא ריכז בידו את כל השילטון ולא השאיר לאיש חלק בניהול המדינה.בחייו היתה אישיותו נושא לפולחן אולם במותו הוקיעו אותו כל ממשיכיו.
בשנת 1922 צעד סטאלין צעד ראשון לכיבוש השלטון במדינה.עם התמנותו מזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית.בתפקיד זה הוא ביצר לאט לאט את מעמדו בסלקו סגנים ממרים מכהונתם.משמת לנין כבר היה מעמדו איתן כל כך עד שאי אפשר היה לסלקו.אז פתח סטאלין בשורה של טיהורים בצמרת השילטון.בשנת 1928 היגלה את טרוצקי וב1936- העמיד
לדין והוציא להורג את זינוביאב וקאמיניאב מראשי המהפכה וב1938- עשה כן לבוכארין וריקוב.לאחר שנרצח קירוב,מושל לנינגרד וידידו הקרוב של סטאלין שילמו על כך 117 איש בחיהם.
ניתן לאמר כי האידיאולוגיה הסוביטית שהיתה קומוניסטית מושלמת היתה למעשה משרתת את האדון יוזף סטאלין.אף אחד מן המנהיגים ומהעם לא אהב אותו והוא למעשה שלט בכח הזרוע ע"י איומים וטרור.
בימיו של סטאלין המערכת המשפטית היתה רקובה מהיסוד ושירתה את המפלגה,למרות שהיא אמורה להיות בלתי תלויה.
יחסי השילטון והצבא בבריה"מ רחוקים מלהיות חסרי חיכוכים.אולם עד היום הם לא היו בעלי נטיה לסיכסוכים אלימים היות והמפלגה פירגנה להם במשך כל הזמן.
סטאלין חי בזכות הכח ולא בכח הזכות ולכן הוא היה חייב לשמור על צבא נאמן לו בכל המובנים:אידיאולוגית ומבצעית. לכל אורך שילטונו פחד סטאלין כי הצבא יטה לכיוון זה או אחר ולכן הוא הכנס יותר ויותר קצינים קומוניסטים אל הצבא.ב1924- היה חלקם של הקצינים הקומונסטים 31% מכלל הקצינים,ב1927- היה 56% מכלל הקצינים
וב1930- היו 90% קומוניסטים.הבעיה היתה כרגע לשמור על הגוון של הקומוניזם בינהם.משנת 1930 ואילך הבעיה היתה לשמור כי הצבא ישארשמרן ולא יפתח רעיונות חדשים ומשונים אשר יהיו בניגוד לתפיסתו האידיאולוגית של סטאלין.החשש היה כי הצבא ימצא גירסה משלו לקומוניזם ובמקרה כזה שוב נפערת התהום בין הארחים לצבא.כיוון
שכך לא הגביל סטאלין את את מאמציו לאינדוקטרינציה שהיא תנאי הכרחי להזדהות אזרחית צבאית,אבל איננה תנאי מספיק.התנאי ההכרחי הוא השמרנות ומי שלא היה שמרן-טוהר.
הממשלה הסוביטית היתה כל הזמן בפחד מפני קצינים רמי דרג אשר יוכלו לתפוס את הפיקוד על הצבא וכך לתפוס את השילטון.הצדקה המוסרית היתה להם היות והקומוניזם עצמו עלה לשילטון באמצעות מהפכה.אי לכך נתנה הממשלה לקצינים טובות הנאה רבות על מנת לשמור על אמונם:משכורות שמנות,הטבות בשירות הצבאי ועוד.
המניעים אשר יכלו לדרבן את הקצינים הם המניעים הרגילים אשר מדרבנים כל קצין לתפוס את השילטון אולם כאן יכל להיות גם אינטרס לאומי.הצבא הוא צבא מקצועי לכל דבר ועניין ובחיפושיו אחר קודטרינה צבאית חדישה הרי הוא חייב להיות משוחרר מכל רגש של שמרנות,דבר אשר סטאלין לא היה מעונין בו.התברר למשל כי אי אפשר היה
לדון ברצינות בנושא ההפתעה במלחמה מכיוון שלפי שיטתו של סטאלין הרי אין לכך חשיבות בטווח הארוך.הצבא גם דרש כל הזמן שליטה של יחיד ואילו המפלגה הירשתה רק שליטה כפולה:שלה ושל ראשי הצבא.
סטאלין לא נתן לצבא שום הזדמנות למלא תפקיד פוליטי עצמאי.אולם הצבא בכל זאת התערב בשלושה מקרים פנימיים:חיסולו של בריה ב1953-,הדחתו של מלאנקוב ובזמן מאבקו של חרושצוב לכס הנשיאות. הכוחות המזוינים הגיעו לשיא השפעתם מ1956- ועד אוקטובר 1957 וראוי לציין כי תקופה זו היא התקופה שבה היה מאבקו של חרושצוב לכס
הירושה בעיצומו.המאבק הגיע לשיאו כאשר הגה כרושצוב את תוכניתו לבזר את המשרדים התעשייתים ולעשותם אזוריים-צעד שנועד להכפיף אותם ביתר שאת למנגנון פעילי המפלגה.
חרושצ'וב למעשה לא היה טוב בהרבה יחסית לקודמו,לפחות לא בראשית דרכו. הוא התמנה בשנת 1953 למזכיר המפלגה וב1956- פתח במסע של הדחות.הוא אומנם לא הוציא להורג אישים מצמרת המפלגה אולם הדיח את מאלנקוב,מולוטוב (מגיבורי מלחמת העולם השניה) בולגאנין, כאגנוביץ, שאפילוב,זוקוב ועוד.
גם כלפי אנשי המדע והרוח חל שינוי מזמנו של סטאלין אל זמנו של חרושצ'וב.בזמנו של סטאלין לא היתה רשות לכנסיה לפעול באורח רישמי ואנשי הרוח נרדפו על ימין ועל שמאל כאשר מי שהעיז לכתוב דברים נגד השילטון או השליטים הושלך לכלא.בזמנו של חרושצ'וב המצב השתפר,אם כי לא בהרבה.האיסור על פירסומים נגד השילטון נשאר
ולא הותרה פעילות דתית לאומית חופשית.חרושצ'וב זכה לגיבוי מלא ואהדה של אנשי הרוח ובתור היזון חוזר הוא שפט אותם רק שיפוט מינהליים קלים.גם המערכת המשפטית שונתה למערכת בלתי תלויה והשופטים הורשו להביע את חוות דעתם,אולם עדיין כפופים לחוק היבש.
חרושצ'וב שנבחר לאחר סטאלין לא חיכה זמן רב עד שהוקיע אותו ואת מעשיו בפומבי.המקום הטוב ביותר לכך היה מרכז המפלגה בזמן ההתכנסות שלהם לדיונים על מצב האומה ומצב בטחון הפנים.עד היום מיחסים חשיבות מרובה לקונגרסים של המפלגה ואין מן הנמנע הוא כי שם מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר.
הקונגרס המוכר ביותר הוא הקונגרס העשרים של המלפגה ב1956- שבו פתח חרושצ'וב לראשונה בהתקפה על חרושצ'וב וגרם בשל כך למרידות פוזנן והונגריה.אין ברצוני לדון בקונגרס זה היות ותוצאותיו מוכרות ונדושות.ברצוני להתיחס לקונגרס ה22- אשר תוצאותיו עשויות להיות פחות מרשימות אולם עמוקות יותר ובעלות השלכות ליותר
שנים.גם בקונגרס זה היתה התקפה על סטאלין ונראה הוא כי יזכר כקונגרס אשר שם קץ לפולחן סטאלין.
המוטו העיקרי בקונגרס זה הוא תוכנית שלושים השנה של המפלגה בה הוחלט כי רוסיה תגדיל את הגידול השנתי שלה ובשלב כלשהו אף תעבור את ארה"ב.הדבר יעשה ע"י תיעוש המשק והפיכתו ממשק אגררי (חקלאי) מפגר לתעשיה עתירת ידע.(אגב,שיטה זו של פיתוח כלכלי ע"י הזנחת החקלאות ותיגבור התעשיה הוכח ברבות השנים כמוטעה לא רק
ברוסיה כי אם גם בארצות נחשלות אחרות).על מנת להשיג שינויים כאלו שומה על השילטון לבצע רפורמות ניהוליות בירוקרטיות שונות.
איך ישתקף הדבר בפועל?
הדבר יוכל להיעשות בליברליזציה מסומת של המשטר,בכבוד רב יותר אל החוק ובתפקיד נכבד יותר שיותן לאיגודים המקצועים לאירגוני הנוער ולכל ההתאגדויות החופשיות בכל שטחי החיים.במשטר זה יבוא לידי ביטוי ויגדל בהתמדה משקלה של דעת הקהל ויוצר לחץ גובר ליצור מוצרי צריכה ולהעלאה מהירה יותר של רמת החיים. כל זאת בניגוד
לקו מחשבתו של סטאלין אשר גרס הרחבת הצבא על חשבון רווחת העם.
מוסבר גם כי בתוכנית זו יגיע הרגע בו תהיה דריסת רגל לאידיאולוגיה הסוביטית בכל העולם.דבר זה מוסבר ע"י הפיתוח הכלכלי הגדול הצפוי לסוביטים וכידוע הוא כי בעל המאה הוא בעל הדעה.
הסטאליניסטים בתוך המפלגה התנגדו נחרצות לתוכניותיו של חרושצ'וב היות ולפי דעתם יש כאן סטייה מסוכנת ימינה.הם מאמינים כי האימפריאליזם עשוי לתקוף את הגוש הקומוניסטי ולכן סבורים הם כי חייבת להימשך העדיפות אשר ניתנה לחקלאות.הם אינם סבורים כי הגיעה העת לליברליזציה של המשטר והם חוששים מפני מרידה חדשה,וכי
ברוח חדשה זו (גלאסנוסט) תאבד לאזרחים הסוביטים רוח המהפכה.
חרושצ'וב לא שעה להם ואכן ביצע הרבה רפורמות.אולם,תיקוותיו הגדולות לפריון מוגבר לא התגשמו והוא שילם על רעיונותיו בכסאו.
נראה גם כי חרושצ'וב מנסה להזרים דם חדש בעורקי המפלגה.גישה זו לא היתה קיימת אצל סטאלין אשר לא עשה כמעט שינויי גברי בתוך המפלגה מחשש של זעזועים בלתי רצוניים ואיבוד רסן השילטון.נערמו קשיים על דרך הריענון של המפלגה והליברליזציה.על חרושצ'וב שכנגדו ניצבה אופוזיציה סטאליניסטית,היה לנפץ את אגדת סטאלין
לחלוטין, ובפומבי והדרך היחידה לכך היתה להציגם בפני הציבור כשותפי סטאלין למעשי הרצח וזוהי גם הסיבה כי פורסמו בציבור מעשי הרצח הללו.
את השינוי הגדול ביותר בעמדתו כלפי סטאלין הוא ניסה לבצע בקונגרס זה אולם נראה כיום להיסטוריונים כי הוא הקדים את תקופתו.הוא הצליח אומנם להוקיע את מעשיו של סטאלין אולם לא הצליח,היות ולא עבר זמן רב מאז מותו,לבצע שינויים מרחיקי לכת.
בעיה נוספת אותה ניסה חרושצ'וב לפתור בשנים אלו היא בעית הלאומים.כידוע ברוסיה ישנם הרבה עממים אשר מעונינים כל אחד בעצמאות דתית, לאומית, שילטונית ותרבותית.אין ספק כי זוהי בעיה מורכבת מאין כמוה אשר יש לתת את הדעת עליה.בתחילת שילטונו לא התיחס חרושצ'וב לבעיה זו אלא רק לאחר מספר שנים ולמעשה השינויים החלו
בסוף שנות החמישים.תקופת חרושצ'וב היתה תקופת רגיעה יחסית בנושא הלאומי לעומת ימי סטאלין.
בימי סטאלין,למעשה, היתה קימת מעין פשרה לגבי שאלה זו במישור המדיני פדרטיבי אולם בשום פנים ואופן לא על חשבון המפלגה.כתוצאה מכך הכיר בזכותם לפרוש מן המדינה המאוחדת,אוטונומיה אזורית ללאומים הנשארים במסגרת מדינה אחת,וכן שמירה על הזכויות והחרויות של לאומים שהם במסגרת מיעוטים.מיד לאחר המלחמה החלה הנסיגה
מהליברליזציה של המלחמה.הדבר התבטא במסע חריף נגד בורגנות לאומנית.כלאומנות מגדירים בבריה"מ את האידיאליזציה של העבר ההיסטורי,תופעה שפותחה אך שנים מעטות קודם לכן,אי הערכה מספקת של אחוות לאומים בין רוסים ולא רוסים ואי השפעה מספקת שהיתה לאידאולוגיה הרוסית על התרבויות האחרות.
סיכום
בעבודתי זו סקרתי את פועלו של סטאלין לטובת ונגד ארצו בכל המישורים: הצבאי, החברתי והמדיני. ניתן לאמר כי הוא היה דמות שנויה במחלקות אולם ידע כיצד להתנהג:הן במלחמה והן בבעיות הפנים.
על מנת להבין את פעולותיו של כל מנהיג הרי עלינו לסווגו על פי אמות מידה מקובלות על מדעני מדינה, אשר מסתמכות על תורות מסוימות. התורות המקובלות, לפחות אלו אשר ניתן להשליך אותם על אדם כסטאלין לפי מאורעות חייו הם התורות של מקיאבלי לגבי שילטון באזרחים וניהול מילחמות עם אויבים, פון קלאוזביץ לגבי טקטיקת
פתיחה במילחמה, ויהושפט הרכבי לגבי טקטיקת ניהול מו"מ.
בפרק זה אנסה להשליך את אישיותו ותיפקודו לפי שלושה תורות של מדעני מדינה: מקיאבלי (בצורת ניהול מדינה והתנהגות כלפי אזרחים), קלאוזביץ (בנושא טקטיקות לחימה) ויהושפט הרכבי (בנושא של ניהול הדיפלומטיה מעבר לנקודת ההבלגה).
מקיאבלי היה הראשון שעסק בתורת המדינה בלי להתחשב במניעים דתים,ועל כך שילם ביוקר לאחר שהכנסיה עינתה אותו קשות.הוא הדגיש את הצורך בקיום חוקיות פנימית בכל משטר ולפיכך רואים בו את אבי התורה המדינית המודרנית.מקיאבלי קבע שהנסיך חייב להשתמש בכוחו על מנת להחשב בכורח של הסביבה ((neccessitaהפוליטית. למעשה הוא
היה ריאליסט בגישתו ללא סנטימנטים כלשהם. האמצעי הבדוק ביותר ,לפי דעתו ,לנחול ניצחונות הוא שמוטב להטיל אימה מאשר להתחבב;ומכיון שאי אפשר לזכות בשניהם,הרי בטוח יותר להפחיד מאשר להיות נאהב,במידה ויש להתכחש לאחד מהם.מקיאבלי הפריד מוסר מפוליטיקה וטען שהפוליטיקאי צריך להתחשב רק בצרכיו הוא.הפוליטיקאי חייב
להיות חזק ולגייס כח:בין ע"י כח של אחרים ובין ע"י כח שלך;מכל מקום המוטו הוא:המטרה מקדשת את האמצעים. כלומר:על הנסיך להיות אכזר,לא להדבר עם אוביו ולא לנסות להתחנף אליהם;עליו להיות אגואיסט ולסמוך רק על כוחו ועוצמתו ואל לו לבחול באינטריגות למינהם אשר יעזרו לו להיות השולט באותה מדינה.
ניתן לאמר כמעט בודאות גמורה כי סטאלין פעל על פי אמות מידה של מקיאבלי.האכזריות אשר לא מתחשבת בשום מניעים מוסריים היתה נר לרגליו. ההחלפות הבלתי פוסקות של מנהיגים וראשי צבא מראה כי הוא סומך רק על כוחו. הגליתו של טרוצקי ומישפטים אחרים מראים כי הוא לא בחל בשום אינטריגות על מנת להיות השולט היחיד
במדינה.גם יחסו כלפי האומות בשילטונו (העממים והרפובליקות התובעות כיום עצמאות) מראה כי שיטת ההפרד ומשול של מקיאבלי "עבדה" גם אצלו.
קלאוזביץ חי בסוף תקופתו של פרידריך הגדול והיה מצביא דגול.עקרונות המלחמה של קלאוזביץ אינם ניתנים לניסוח פשוט.הוא עצמו לא סיכם אותם ברשימה קצרה. הוא אומנם דרש את קיומם של כללים ברורים אולם אין עדיין כללים כאלה.הבעיה למצוא את המוגדר בספריו הוא כי במלחמה עצמה אין דברים ברורים וכי המצב משתנה ממלחמה
למלחמה.כמו כן במלחמה מעורבים גם רגשות אישיים והם למעשה לא ניתנים למדידה או כימות.קלאוזביץ טען כי אי אפשר לתכנן הוראות פעולה מדויקות לכל המלחמות אולם הוא בכל זאת הצליח לבנות כאלה רעיונות היות והוא ניסח קוים מנחים בלבד.לפי דעתו הרי אין מרשם בטוח לניצחון אולם רצוי קודם כל להשיג עליונות פיזית ורק אם
דבר זה אינו נמצא הרי אנו אמורים למצוא את נקודות התורפה של האויב.
במקום לדבר על עקרונות המלחמה הרי אנו אמורים לדבר על תפיסת המלחמה.תפיסת המלחמה אמורה להתבסס על כמה עקרונות מסודרים ולהלן חלק מהם:
1.המלחמה אינה אלא המשך הדיפלומטיה באמצעים אלימים.
2.המושג הטהור של מלחמה פרושו שימוש בלתי מוגבל בכח.המלחמה היא מעשה של אלימות בכל המובנים הקיצוניים שלה.
3.המטרה המידית של האויב צריכה להיות השמדתו.
4.האמצעי העיקרי להשגת מטרת המלחמה הינו ההלם הנפשי והפסיכולוגי. "אובדן הכוחות הנפשים של האויב הוא הסיבה העיקרית להכרעה בקרב.
5.רק קרבות גדולים,לפי דעתו,יכולים להיות מכריעים לגבי המשך הלחימה או הפסקתה.
6.המערכה העיקרית צריכה להיות מכוונת כלפי מרכז הכובד של האויב.
מתוך העקרונות נ"ל נגזרים העקרונות המפורסמים של קלאוזביץ ללחימה המופיעים כמעט בכל ספר מלחמתי.העקרונות יושמו עד היום בכמה מקרים וברובם הגדול הצליחו אולם לא בכולם.בחלק מן המקרים,ישום תורתו הביא לניצחון במלחמה ואילו במקרים אחרים,מועטים יותר,תורתו לא הועילה.(העקרונות הנ"ל יושמו בעיקר ע"י נפוליאון.)
להלן מספר עקרונות המתגבשות מתוך עקרונותיו של קלאוזביץ:
1.עקרון המטרה-מטרת כל פעולה במלחמה היא שלילת כוחו של האויב.
2.עקרון ההשפעה-יש להכנס לקרב בנקודה המכרעת עם מספר החילים הגדול ביותר שאפשר לגייס.
3.עיקרון ריכוז הכח-יש לשמור על ריכוז הכוחות ולהיות תמיד החזק ביותר;החזק ביותר והרב ביותר,לרוב מנצח.
4.עיקרון החיסכון בכח-מי שנמצא במקום בו כוחותיו אינם מנוצלים עד תומם הוא למעשה מבזבז את כוחו.
5.עיקרון ההסחה-יש להשתמש בהסחה.על מנת להשתמש בהסחה עלינו לקבוע לעצמנו ראשית איזה יעד אנו רוצים ורק לאחר מכן איך לכבוש אותו.הפיצוי יכול להיות גדול מההשקעה במקרה זה ולכן "יצא שכרו בהפסדו".
קלאוזביץ טוען כי ההפתעה הינה חשובה. אצל סטאלין לא היתה הפתעה כי אם הפתעה נגדית.קלאוזביץ טוען כי יש לרכז במקום אחד את מירב החילים על מנת לצבור ניצחון. סטאלין לא פעל תמיד כך, למעט הקרב על סטלינגראד, ברוב המיקרים הוא נייד את כוחותיו ממקום למקום ולא שעה לרוב לבקשות עזרה לתיגבורת.את עיקרון ניצול ההצלחה
ניצל סטאלין עד תום: הוא רדף את הגרמנים עד לגרמניה עצמה וזינב בהם בכל מקום אפשרי.גם את עיקרון החיסכון הוא ניצל בהזיזו את כוחותיו. תפיסתו את המלחמה תאמה להפליא את תפיסת קלאוזביץ. הוא ראה במילחמה מטרה המקדשת את כל האמצעים ורצה לגרום לגרמנים אובדן מורל פסיכולוגי.למרות זאת הוא לא פעל על פי קלאוזביץ כי
רק קרבות גדולים יכולים להכריע את המילחמה: הוא פעל רבות לאחר הקרב על סטאלינגראד למילחמת התשה ממושכת אשר הוכיחה את עצמה בסיועו של החורף הרוסי הקשה.
יהושפט הרכבי הוא איש צבא בן-זמננו אשר התחנך על פי ערכי היסוד של צה"ל.ערכיו הבסיסיים ניתנים לאיבחון כבר בהקדשה אשר הוא כותב על גב ספרו "מלחמה גרעינית ושלום גרעיני".הוא כותב הקדשה לאביו "אשר יחל לשלום העמים".
ממבט ראשון ניתן לראות כי הוא אדם די פצפיסט(הרכבי היה שמאלי בדיעותיו),ובודאי יחסית לקלאוזביץ אשר רוב מחשבתו נתונה לפתרון תהליכים ע"י מלחמה.לאורך כל כתביו של הרכבי אנו רואים כי הוא מנסה לנווט את מהלכיו לא דרך מלחמה אלא דרך שיחות דיפלומטיות, וכל זאת במידת האפשר.אין הוא שולל מלחמה קונבנצינאלית,אם הדבר
הוא בלתי נמנע.אולם מלחמה אשר אינה מלחמת קיום יש לחשוב עליה.הוא מפחד כל הזמן כי מלחמה קונבנציונאלית תוביל אל מלחמה גרעינית,אשר אינה דבר בלתי נמנע בימנו אלא (אולי גם אל מלחמה ביולוגית או כימית).הוא,לעומת קלאוזביץ,ניתן לאמר כי היה יותר נגד המלחמה ביודעו את תוצאותיה ההרסניות.כבן לדור בו המעניין הוא הכח
הגרעיני ולא הכח הקונבנציונאלי,מתיחס הרכבי בעיקר לכח הגרעיני כשליט בעולם כולו. על פי תפיסתו הרי אנו צריכים לנתח כל מהלך על פי שדה המלחמה המודרני;קרי מלחמה בה אנו אמורים לגלוש אל התחום הגרעיני.אי לכך כל השיקולים שלנו צריכים להיות שונים משיקולים של מלחמה במאה ה17- או אפילו מלחמה בראשית המאה הנוכחית.
סטאלין אומנם לא היה בן זמנו של הרכבי וגם לא בעידן הגרעין אולם גם הוא ראה את הדברים על פי ראייתו של הרכבי. הוא ניסה בכל כוחו למנוע מילחמה אשר עתידה היתה למוטט את רוסיה מבחינה כלכלית. הוא הקפיד על אסטרטגיה נכונה גם בימי שלום (ניתן להביא בתור דוגמא את ועידת ילטה) כאשר בכל מיקרה הכח והעוצמה היו בידיו
מרכיב חשוב מאוד:הוא תיגבר את צבאו במהלך הלחימה,צעד שחשב, בטעות,כי יוכל להניא את היטלר מלתקוף. מכל מקום ניתן לאמר כי גם אצלו היתה ההשמדה הפיזית כדבר ראשון במעלה (לפני כיבושם של שטחים), אלמנט בו הוא לא פועל על פי תורתו של הרכבי.
ביבליוגרפיה
1.ברוך גורביץ, הבעיה הלאומית בבריה"מ, סקירה חודשית 1981 עמודים 35-45.
2.דויטשר יוסף , סטאלין, תל-אביב 1951.
3.הרוורד מ. המלחמה בתולדות אירופה, הוצאת מערכות 1985.
4.הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת מערכות 1987.
5.ורט א. רוסיה במילחמה ,מערכות ,1968.
6.ליבשיץ דוד התמורות בבריה"מ תל-אביב אוגוסט 1966.
7.מיזל מתי סטאלין, מנהיג צבאי במילחמת העולם השניה מערכות, נובמבר 1985.
8.בנימין קריזמן, הגורמים למילחמת העולם השניה, תל-אביב,1956.
9.קרל פון קלאוזביץ, עקרונות המלחמה,מערכות,תל-אביב,1950.
10.ליבשיץ דוד, התמורות בבריה"מ, תל-אביב אוגוסט 1966.
11.פיינר ס.א. האיש על גב הסוס מערכות 1982.
12.שפירא ל. המפלגה הקומוניסטית הסוביטית תל-אביב 1961.
13.ס.א פיינר, האיש על גב הסוס, מערכות 1985.
14.ניקולו מקיאבלי, הנסיך (מהדורה עיברית) 1981.
1.ROBERT V.DANIELS FOUNDATIONS OF SOVIET TOTALITERISM N.Y 1972.
2.VADIM MEDISH, THE SOVIET UNION NEW JERSY 1985.
3.RUDOLF L.TOKES, DISSENT IN THE USSR BALTIMORE UNIVERSITY 1975.
4.SEATON A., STALIN AS WARLORD, MANCHESTER, 1966.
5.BRESLAUER G.W. KHRUSHCHEV AND BREZHNEV AS LEADERS CALIFORNUA 1982.
6.MCCAULY MARTIN, KHRUSHCHEV AND KHRUSHCHEVISM INDANA UNIVERSITY PRESS 1987.
7.WOLF T.W, SOVIET POWR AND EUROPE 1945-70 BALTIMORE 1970.
8.YANOVITCH M., WORK IN THE SOVIET UNION, N.Y 1985.
SEATON A. STALIN AS WARLORD PP.2-6
בנימין קריזמן הגורמים למילחמת העולם השניה,עמוד 2.
בנימין קריזמן הגורמים למילחמת העולם השניה,עמוד 8.
מיזל מתי סטאלין, מנהיג צבאי במילחמת העולם השניה, עמוד 298.
מיזל מתי סטאלין, מנהיג צבאי במילחמת העולם השניה,עמוד 275.
שם ,עמוד 484.
ארכיפלג גולג,1917.
בוריס בזאנוב הקראמלין,שנות העשרים,עיתון כיוונים ,גליון 119, עמודים 30-33.
קלמנסו היה מדינאי צרפתי אשר ניבחר לראש ממשלתה של צרפת בימי מלחמת העולם השניה.
בנושא זה ראה גם : WOLF T.W, SOVIET POWR AND EUROPE 1945-70 פרקים שני ושלישי.
עקרונות המלחמה,כרך א' פרק 1 עמוד 65.
עקרונות המלחמה,כרך א' פרק 1,עמוד 53.
עקרונות המלחמה,כרך ו' פרק 27 עמוד 173.
עקרונות המלחמה,כרך ח',4,עמוד 199.
האיש על גב הסוס,עמודים 259-264.
הכרעות גורליות,עמוד 187.
7
\...

תגים:

מלחמת · הברית · ברית · ארצות · המועצות · מעצמות · העולם · השניה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סטאלין ותהליכי קבלות ההחלטות בשלהי שלטונו", סמינריון אודות "סטאלין ותהליכי קבלות ההחלטות בשלהי שלטונו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.