היישום אינו מחובר לאינטרנט

כיצד משקפת ספרות הילדים את אי השוויון בין המינים הקיים במשפחות בישראל

עבודה מס' 064167

מחיר: 349.95 ₪   הוסף לסל

תאור העבודה: אי השוויון והבדלים בין המינים בספרות הילדים, תפיסות שונות אודות התנהגויות נשיות וגבריות והתמקדות בסטריאוטיפים המייצגים את המינים.

6,278 מילים ,42 מקורות ,2000

תקציר העבודה:

עם רכישת הזהות המינית במשפחה מפנימים הילדים באמצעות ספרי הילדים גם את אי השוויון החברתי אשר קיים בין גברים לנשים. בספרים זוכות הנקבות, קרי - האם או הילדה לייצוג חסר ביחס לזכרים קרי - האב או הילד.
הגברים והבנים מופיעים בדרך כלל בתמונות או בתיאורים כבעלי תפקידים חשובים, מלאי
עניין וכרוכים בהרפתקאות כמו; רופאים, ציידים או מלחים וכבעלי תכונות אופי כמו תוקפנות ואומץ. והנשים לעומת זאת מופיעות כחסרות תנועה, יושבות בית המשמשות "עזר כנגדו".
הסטריאוטיפ המיני מופנם איפה בגיל צעיר ועם התבגרותם של הילדים מתקבלת תמונת העולם הלא שוויונית באמצעות ספרי לימוד, ספרי ילדים וכיו"ב. כך הופך החיברות לתפקידים מיניים לאחד ההסברים החשובים לאי השוויון בין המינים בחברה.
במסגרת העבודה קראתי ספרי ילדים, הדוגמאות שהבאתי הן מייצגות, ומכאן שהן מעידות על הגישה הרווחת של אי שוויון בין גברים לנשים וביטויה בספרות הילדים.

תוכן הענינים
1. מבוא  
2. ממצאים
הקדמה:
2.1 אי השוויון כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמות הילדים בספרות
2.2 אי השוויון כפי שהוא בא לידי ביטוי בדמות ההורים בספרות
2.3 האם הנשים בחברה הישראלית עומדות במקום, או הולכות קדימה לקראת שוויון
2.4 הסטריאוטיפ המיני של מאפייני האישיות
2.5 הסטריאוטיפ של תפקידי המין
2.6 סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים ובספרי לימוד
2.7 השוואה בין ספרות ילדים מהשנים 1980 - 1970 לבין השנים 2000 - 1990.
2.7.1 ספרי ילדים 1980 - 1970
2.7.2 ספרי ילדים 2000 - 1990
סיכום
רשימה ביבליוגרפית

קטע מהעבודה:

אחת החוקרות המתייחסות למקור ההבדלים בין המינים היא חנה הרצוג בספרה "נשים ריאליות" שבה היא עושה הפרדה בין תחום פרטי- ממלכתה של האישה לבין התחום הציבורי - תחום שלטונו של הגבר. בהפרדה זו לטענתה קיימת היררכיה: תחום הציבורי נעשים הדברים ה"גדולים" והחשובים, ואילו בתחום הפרטי נעשים הדברים ה"קטנים". ההבחנה נתפסת כמובנת מאליה אך לדעת חנה הרצוג זאת הפרדה שמקורה אידיאולוגי - פוליטי, המשמשת כמנגנון תרבותי בסיסי לאי השוויון בין המינים.

מקורות:

בספרו של מאיר שלו, "אבא עושה בושות", מעומתים עצלותו של האב וחוסר האחריות שלו עם האחריות המוטלת על כתפיו של הבן ההולך לגן. "אבא של אפרים אהב לישון/ בגללו אפרים תמיד אחר לגן./ זה היה מאד לא נעים להגיד לגננת/ 'אבא לא התעורר בזמן'./ בשמונה ורבע הוא סוף סוף קם/ ועוד חצי שעה הוא הסתובב וחיפש/ 'אני בטוח
ששמתי את המכנסיים שלי כאן',/ אפרים כועס: 'אמרתי אלף פעמים/ לסדר את הבגדים בערב/ שבבוקר יהיו מוכנים.'/זה יהיה מאד לא נעים/ אם משהוא ייכנס/ כשאבא מסתובב בתחתונים".
בספר זה דווקא האם היא החרוצה, משכימת-הקום. היא כתבת חדשות חרוצה ויפה, אפרים חושב ש"היא משהו מיוחד". אבא של אפרים במקצועו כותב סיפורים, מקצוע לא רציני בעיני אפרים. האב הנו חם ואוהב, רגיש וחברותי. ומבלה תדיר עם בנו ופנוי אליו ואל חבריו ככל שירצו, אך אפרים מתבייש בו לאור הצד האחר בו.
"אבא עושה בושות" מבטא את התנהגות המבוגרים בנימה הומוריסטית ובהגזמה מכוונת. האב בספר זה, כפי שתומצת בכותרת הספר - 'עושה בושות'. התנהגויותיו מאפיינות ילדים חלשים ולא אבא גיבור סטריאוטיפי. האב הזה שר ברחוב, והבן שלו אפרים מתבייש בו. האב הזה לבש מכנסיים קצרים לחתונה (אינו יודע כיצד להתנהג כיאות), ופעם,
באמצע אסיפת הורים הוא נרדם. זהו אב שאינו מתפקד כאב. לעומת זאת, בנו בן החמש מתפקד כמבוגר. הילד מצביע על חולשותיו של אבא, 'מלשין' עליו באזני האם. אימא אינה יכולה להצדיק את התנהגויותיו הילדותיות של האבא, כל מה שהיא יכולה לומר הוא: "וחוץ מזה, אפרים זה מה שיש!".(ברוך, 1991).
הסיפור מחולק לשני חלקים עיקריים: תאור שיגרת חייו גדושת הבושות של אפרים, ותאור המעשה היוצא דופן - הוא המעשה המהווה את שיא העלילה ומביא לתפנית בהתייחסותו של אפרים לאביו - מעשה העוגה. בכיתה של אפרים מבקשת המורה מן האמהות להשתתף בתחרות אפיית עוגות. אמו של אפרים עסוקה מידי ואביו (למרבה הבושה) מתנדב
לאפות עוגה לקראת התחרות. העוגה בולטת בכיעורה למרות שהנה תוצר של ליל אפייה שלם, לנוכח גנדורן של העוגות. רגע השיא של הסיפור צופן בחובו הפתעה ותפנית: אבא חותך את העוגה ומתוכה פורצים אוצרות חבויים. מתברר שמראה העוגה, כמו חיצוניותו של האופה, אינם מעידים על פנימיותה. נקודה זו גורמת לתפנית בלבו של אפרים.
הוא מתחיל להתייחס קצת אחרת אל אביו. (בר חיים, 1991).
אבא של אפרים שונה ממרבית האבות המוכרים לנו: אינו נכנע לדפוס החברתי, לפיו הגבר הוא בעל הקרירה והמפרנס בבית, לגבר אסור לפחד ולחשוש לו להתחבק ולהתנשק בפומבי. אבא של אפרים הוא חופשי, פתוח, מבולבל ומבטא עצמו באופן מלא. הוא פועל על פי תחושות פנימיות גם אם צריך לעמוד אל מול בקורת חיצונית.
למרות שהנשים אינן לוקחות חלק מרכזי בסיפור הוא נוגע עד מאד למיקומן בחברה. על הנשים לשמור על ייחודן על אף הלחץ החברתי הפועל תמידי עליהן. לצורך כך על החברה לנפץ את הסטריאוטיפים המיניים של האידיאולוגיה השלטת, ולמרוד כנגד המובן מאליו וההגדרות המקובלות.
2.4 הסטריאוטיפ המיני של מאפייני האישיות:
הנשים בספרות הילדים הן חמות, אוהבות ומבינות ילדים, סלחניות וסבלניות, רגישות, דאגניות ומסורות: "אמהות טובות מאוד נותנות יד ומלוות" ("בוקר טוב", ע' הלל); "הדודה שלי מרחוב הנביאים, יותר מכול אהבה ילדים" ("הדודה שלי מרחוב הנביאים", יורם טהר לב).
הגברים ביצירות הספרות הם בעלי בטחון. כוח חוסן וגבורה, סמכותיים, תקיפים והחלטיים, חרוצים בעלי ידע ואוהבי ילדים: "לא פחדתי, אבי גיבור" ("אבי לימד אותי לשחות", זאב).
הילדות הן חסרות ביטחון, בכייניות ותלותיות: "חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי, ומי לא בא? מיכאל", ("מיכאל", מרים ילן-שטקליס) אך גם בעלות ביטחון. הן קטנות במידות גופן, רגישות, נוטות למצבי רוח, שובבות, עקיבות, עדינות, יפות, בעלות ידע. חולמות והוזות, הילדים לעומתן פיקחים, חכמים ובעלי ידע, אמיצים, בעי
יוזמה, דולים, חסרי משמעת, שובבים, תוקפניים ובעלי ביטחון: "בן שנתיים דני, דני כבר גדול, דן הכל יודע, דן מבין הכול" ("בן שנתיים דני", מרים ילן-שטקליס), עם זאת הם גם חסרי ביטחון תלותיים.
התמונה הכוללת העולה מספרי הילדים היא של תפיסה סטריאוטיפית המשייכת לכל אחד מבני שני המינים קווי אישיות ותכונות אפי ברורים ללא התייחסות כמעט לייחודו של הפרט. עם זאת, על אף שדמויות הדברים משקפות את הראייה הסטריאוטיפית, יש חריגה מתפיסה זו, ולגבר מיוחסת הבעת אהבה לילדים: "האב נשק לבתו... בשפת הסימנית של
אבא שהוא אוהב אותה" ("שפת הסימנית של נועה", נירה הראל), "פלפלון בני היקר, אני אוהב אותך מאוד, אני אשתדל להבין אותך יותר" ("ספר הפילפילים, אלונה פרנקל).
לעומתם הנשים מייצגות את התפיסה הסטריאוטיפית ללא שינוי. הן מוצבות בעמדה נחותה יותר, ואין בהן תכונות "גבריות".
הילד והילדה אף הם מוצגים על פי התפיסה הסטריאוטיפית: הילד גיבור וחכם והילדה חסרת ביטחון ותלותית, אך הם יכולים להיות בעלי ביטחון, עצמאיים או תלותיים, רגישים, שובים ובעלי ידע. אולם בדיקת השכיחות מלמדת כי תיאורי הילד והילדה על פי התפיסה הסטריאוטיפית הם השכיחים. לדוגמה, באחת עשרה יצירות - הילד הוא חכם
ובעל ידע, והילדה - בשלוש יצירות בלבד; הידע של הילדה נרכש בתהליך של למידה, ואילו אצל הילד הידע הוא תכונה שלו. שכיחותם של ביטויי הרגשות של הילד ושל הילדה זהה כמעט לגמרי. שתי תכונות קיימות אצל הילד ולא אצל הילדה - הילד גיבור וגדול, ושתי תכונות קיימות אצל הילדה ולא אצל הילד - הילדה יפה ועדינה. כמו כן,
התמודדותו של ילד עם גדולים ממנו מוערכת יותר.
הסיבה לתפיסות הסטריאוטיפית טמונה בתהליכי הסוציאליזציה, במסרים ובציפיות של ההורים מילדיהם כבר מגיל צעיר המדגישים כי גברים ונשים שונים באופיים ובכישוריהם. ומכיוון שספרות הילדים עוסקת בדמויות מעולמם הקרוב של הילדים - ההורים, מסרים אלו משתקפים בה.
2.5 הסטריאוטיפ של תפקידי המין
התפיסה הסטריאוטיפית המייחסת לגבר את התפקיד האינסטרומנטלי של דאגה לכלכלת המשפחה ולביטחונה וייצוגה כלפי חוץ אינה באה לידי ביטוי ביצירות: ביצירות שנבדקו לא נמצא כי הגבר יוצר מביתו לעבודה כדי לדאוג לכלכלת המשפחה. לעומת זאת, התפיסה הסטריאוטיפית המייחסת לאישה תפקיד אקספרטיבי של דאגה להבטחת היחידה
המשפחתית ושל יצירת סביבה מגנה וחמימה, בולטת בהן: "ואימא אותי מכסה בשמיכה, ואימא אומרת לי ליל מנוחה" ("לישון", ע' הלל). "היא לא ידעה לאכול לבד, ואימא פילפלה הניקה אותה" ("ספר הפילפלים", אלונה פרנקל). רק ביצירה אחת מצוין כי "אימא בעבודה" ("הלו, סבתא, זו אני מדברת", ימימה טשרנוביץ), אך אין מצוין
ביצירה במה היא עוסקת. על פי היצירות, על האישה מוטל לטפל בילדים ולדאוג לצורכיהם ולחינוכם. הצגתה כאחראית על משק הבית אינה מודגשת ביותר, והיא מיוצגת בדרך כלל באמצעות האנשה של חיות: "על זוגתו משק כל ביתו, מתרוצצת... מבשלת ואופה, מכבדת חדרים, מקשקשת בסירים, חדר ומטבח, ראו מה מצוחצח" ("צריף קטן", לאה
גולדברג).
על אף שאין מיוחס לגבר התפקיד האינסטרומנטלי, הוא עוסק במגוון רחב של פעילויות: "הבחורים שלנו יודעים הכול, בית לבנות, דרך לסלול, אוטו לנהוג, לתקן גלגל, חוטים למתוח בשביל החשמל - הכול". ("הבחורים שלנו", זאב) - מלאכות שהן בתחום שליטתו ויכולתו של הגבר בלבד, על פי התפיסה הסטריאוטיפית. זאת ועוד, הם גם
מטפלים בילדים ומחנכים אותם, שלא על פי התפיסה הסטריאוטיפית.
כמו כן, מקצועות הגברים שכיחים מאוד - טייס, רופא, ספר, סנדלר, שוטר, אופה - ואילו מקצועות הנשים אינם מוזכרות. כלומר - האישה, שמגוון עיסוקיה בספרות מצומצם, נמצאת בעמדה נחותה על אף שבמציאות נשים עוסקות במגוון מקצועות ומלאכות בבית ומחוצה לו.
גם לעיסוקיהם ולפעילותיהם של הילד ושל הילדה היחס שונה, שלא כמו מאפייני האישיות של הילד. והילדה שנמצאו זהים בספרות. הילד המשחק בתפקיד חייל או עגלון ודוהר על סוסים: "יש לי סוס בן סוסים כזה ואני על גבו דוהר בלי הרף" ("עוזי דוהר", דור משה), ואילו הילדה משחקת בתפקיד האם במשחקה בבובות: "נומי, נומי, בובתי,
אלישבע את בתי" ("שיר ערש לאלישבע", מרים ילן-שקטליס) הילד שומר על אמו ועל אחותו ומטפל בחיות. הילדה רוקדת, רוקמת ומטפחת את מראה: "ודבורל'ה מותק כמו הילדות הייתה עסוקה כל היום במדידות, היא פתחה ת'ארון, נכנסה פנימה והוציאה את כל הבגדים של אימא, התלבשה ומיד הסתכלה במראה" ("הדודה שלי מרחוב הנביאים", יורם
טהר לב).
מספר היצירות העוסקות בנשים ובגברים, כאן תוצאות המחקר ברורות: מספר היצירות העוסקות בגברים ובילדים גדול ממספר היצירות העוסקות בנשים ובילדות.
תוצאות נוספות שעלו במחקר - במחקר עלו תוצאות נוספות שאינן קשורות בהכרח לסטריאוטיפ של אישיות או של תפקיד. נרה כי מחוזקת הראייה הסטריאוטיפית של נשים ושל גברים בספרי הילדים. האב מוצג גדול בממדיו לעומת האם על אף שהמציאות שונה: יש נשים קטנות וגדולות וגברים קטנים וגדולים. האם, הקטנה על פי המודל
הסטריאוטיפי, נתפסת אצל הקורא גם כנחותה.
המסרים של האב לבנו מבטאים את הציפיות שלו ממנו - שיהיה חייל או שחקן כדורסל, והם מעניקים לו חשיבות ועליונות ביכולת שלו לשמור על אמו ועל אחותו: "אתה תישאר בבית ותשמור יפה על אימא" ("מיקי אצל אבא במילואים", ימימה טשרנוביץ). גם פה האישה והילדה זקוקות להגנה לא רק של הגבר אלא גם של הילד המיועד למלא תפקידי
גבר.
הן האב והן האם מוכיחים את בנם כאשר אין הוא נוהג על פי המצופה מנו ודורשים ממנו לנהוג באיפוק ולא לבכות: "אימא אמרה לדני, ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון" (מרים ילן-שטקליס), וכאשר הוא נוהג על פי הציפיות, הוא מקבל שבחים.
גם הבת נדרשת לנהוג על פי המודל הסטריאוטיפי: כליה להיות טובה ולעזור לאמה: "ילדה ממש טובה, התרחצה לבד, אכלה הכול, עזרה לאימא, לא הפריע לאבא, סידרה בעצמה את החדר והלכה לישון" ("גומות החן של זוהר", מאיר שלו), "ילדה נהדרת, ילדה נהדרת" ("לישון", ע, הלל).
הילדים מבינים שהגבר מרכז בידיו כוח והשפעה, מעריצים אותו ופונים אליו כאשר יש צורך בכוח פיזי, ואל האישה הם פונים כשהם נתונים במצוקה נפשית.
לדרך שבה בני המינים מוצגים בספרי הילדים, יש השפעה והילדים מבינים מגיל צעיר מהו המודל הרצוי: הבן מבין שהתכונות ה"גבריות" רצויות בחברה ושואף לאמץ מודל "גברי" שמצפים ממנו שהוא ינהג על פיו, והבת הצעירה מבינה שהיא אמורה לאמץ את המודל ה"נשי" הנמצא בעמדה נחותה יותר.
על פי תוצאות המחקר, של שרון (1990), ספרי הילדים בגן, הילדים משקפים את התפיסה הסטריאוטיפית המקובלת של גברים ושל נשים המשייכת לכל אחד מבין שני המינים מאפייני אישיות תפקיד.
ספרי הילדים יוצרים הבחנה בין המינים ומציגים תמונה מעוותת של המציאות. תפיסות אלו עלולות להזיק לילדים משום שהן מפתחות הכרה עצמית שלילית, מדכאים את האישיות בהתפתחותה, מונעים מן הילדים לפתח צדדים באישיותם שאינם מתיישבים עם התדמית המקובלת של הגבר או של האישה ומתעלמים מהפרט.
על אף שהיקפו של המחקר מצומצם, מסקנותיו דומות למסקנות המחקרים על ספרי הילדים בגיל הרך שנעשו בארץ בעבר, ונראה שעדיין לא חל שינוי ממשי בתחום זה. ייתכנו לכך שתי סיבות:
אין מודעות מספקת לנושא בקרב המחנכים והם עדיין אינם משוחררים מהתפיסה הסטריאוטיפית המקובלת של בני שני המינים.
קיימת מודעות לנושא, אך אין היא ממומשת בתחום בחירת יצירות הספרות לילדים משום שאין די יצירות הסותרות את המודל הסטריאוטיפי.
מסקנות המחקר יכולות להצביע על השפעתה האפשרית של הראייה הסטריאוטיפית על הנעשה בכל מערכת החינוך ולא רק בגיל הרך.
2.6 סטריאוטיפים מיניים בספרות ילדים ובספרי לימוד
לא רק פסיכולוגים חדורים באידיאולוגיה תת-מודעת בדבר תפקידי מין וסטריאוטיפים מיניים. הדבר נכון גם לגבי המחנכים ולגבי כותבי ספרות הילדים. בסקר על ספרות ילדים בארה"ב (Fiser, 1989), נמצא שבשמות ספרי הילדים יש פי 5 שמות של זכרים מאשר של נקבות. עולם הדמיון של ספרות הילדים מאוכלס כמעט רק בזכרים, ואפילו
החיות והמכונות המופיעות בו מוצגות כזכרים. כאשר מופיעות נקבות הן מתבלטות בעיקר במה שאינן עושות. הן אינן נוהגות במכוניות, ורק לעתים רחוקות אפילו רוכבות על אופניים. הבנים בספורים הנ"ל מטפסים על עצים, הולכים לדוג דגים, מתגלגלים בעשב ונוסעים על גלגליות. הילדות מסתכלות, נופלות ומקבלות סחרחורת. ילדות אף
אינן רופאות, ואפילו אם מופיעות בספורים אחיות, ספרניות ומורות, אין אף פעם מנהלת. הסקר צא רק ספור אחד על אמהות שיצאו לעבודה, והוא מסתיים בכך שמה שאמהות אוהבות יותר מהכל זה "להיות האימא שלך ולחזור אליך הביתה". למרות דבר זה נכון גם לגבי אבות, אך ספור על אבות עובדים לא מצא לנחוץ להתנצל על עבודת האב
באותה הצורה.
מחקר מקיף אחר נעשה בשנת 1991 על ידי קבוצה של 25 נשים אמריקאיות. הקבוצה בדקה 134 מקראות הנלמדות בבתי-ספר יסודיים בניו-ג'רסי, ארה"ב. מתוך 2760 ספורים, נמצאו השעורים הבאים:
2 : 5
ספורים בעלי בן גיבור לעומת בת גבורה
1 : 3
גבר בוגר לעומת אישה בוגרת
1 : 6
ביוגרפיות של גברים לעומת ביוגרפיות של נשים
1 : 2
סיפורי חיות בעלי גיבור זכר לעומת גבורה נקבה
1 : 4
זכרים לעומת נקבות בסיפורי עם או בספורים דמיוניים
אך ההבדל בין זכרים ונקבות איננו מספרי בלבד. הבנים מגלים אינטליגנציה, יוזמה, כושר חשיבה ויכולת לפתור בעיות. הם עושים דברים, בונים ומרכיבים. הם חזקים, גיבורים, אמיצים ודבקים במשימה. הם עצמאיים, אוטונומיים ומתכננים את עתידם. לעומת זאת הבנות מאופיינות בפאסיביות, נכנעות ותלות. בניגוד לבנים, היוזמים,
יוצרים ובונים, הבנות מתוארות כצופות במעשיהם. הן מסתכלות על הבנים העושים, מקשיבות למה שאומרים להן ומתפעלות מן הבנים. ואילו הבנים בזית לבנות. הבנים מתקיפים את הבנות כטיפשות, גאוותניות, משעממות, לא טובות בספורט ובמשחקים ובכלל "לא שוות". ב - 65 ספורים במקראות שנבדקו, בנות מושפלות ומושמות ללעג. דבר נוסף
שעורכות הסקר מציינות הוא התייחסות המקראית לרגשות. מסתבר שרגשות הינם דבר שקיים רק אצל בנות. רק הן מתרגשות ובוכות, בנים - לעולם לא. אך לרוב גיבורי המקראות אין בכלל רגשות, להוציא אחד והוא - פחד.
המקראות עוסקות הרבה בפחד. פחד זהו דבר שעליו הבנים מתגברים, ואילו הבנות? הן מוצגות כפחדניות וחסרות אונים, ועל רקע הדמוי הזה של הבנות, בולטת עוד יותר גבורתם ויעילותם של הבנים.
השוואה בין ספרות ילדים מהשנים 1980 - 1970 לבין השנים 2000 - 1990.
2.7.1 ספרי ילדים 1980 - 1970
בספרה של קיפניס-לוין, "מילי הולכת לגן" (1971) - מתוארת הילדה כמי שכל הזמן מתעסקת עם יופיה, "עומדת מול הראי ומסרקת את שערה" וכד'. לעומת זאת, מסופר על הילד האינדי הקטן שדהר בגיא על הסוס הלבן וכן תיאורים שונים כגון; אמיץ, שובב , וכד'. כאן הסטריאוטיפים המיניים ברורים, כאשר הילדה מתעסקת כל הזמן עם
יופייה ואילו הילד בספר מתואר כטיפוס מצ'ואיסטי. בספרה של חוה בארב "אוף איזה אח מרגיז" (1980), ישנם תיאורים שונים המתייחסים להורים. האם מתוארת כמי שכל זמנה "מבלה" במטבח, כאחת שעוסקת בבישולים בכל זמנה, ואילו האב מתואר כמי שחוזר מהעבודה ומשליט סדר בבית. שוב ניתן לראות סטריאוטיפים אשר יוצרים הבדלה
ברורה בין שתני המינים. בספרה של פיש-נחשון תמר (1979) מתוארות הילדות בכיתה כמי "שמשחקות גומי בהפסקה ומדברות כל הזמן ביניהן". ואילו הבנים מתוארים כמי שגורמים להפרעות במהלך השיעור ושהם מעצבנים את הילדות "בגלל שהם מושכים להן בצמות ומעצבנים את הבנות". אלו דימויים שבהחלט מבליטים את השוני בין המינים -
הבנים מתוארים כשובבים, כטיפוסים אקטיביים ואילו הילדות מתוארות כרגישות - כטיפוסים פאסיביים.
הילדים נתפסים כטיפוסים אלימים ולעומתם נתפסות הילדות כחסרות הגנה. יש כאן איזו סטיגמה ברורה אשר יוצרת הבדל בין הילד האקטיבי והילדה הפאסיבית. "בספר הפילפילים" של אלונה פרנקל (1970). מתוארת האם כזו אשר מטפלת ביחידה המשפחתית והיא אשר מכסה את הילד במיטתו לפני שהוא הולך לישון ובעצם ניתן לומר כי היא זו אשר
מטפלת בילדים ועליה לדאוג לצורכיהם וחינוכם. גם כאן יש סטיגמה ברורה המתייחסת לתפקידה של האם בתוך המשפחה.
6.7.1 ספרי ילדים 2000 - 1990
בספר "הסוד של מיכל" (1994) - הילדים מתוארים ככוחניים, כילדים אשר הולכים לחוגי "קארטה" וחוגי "ג'ודו". לעומתם, מתוארות הילדות בצורה זו: "מיכל העיפה מבט בסרט הוורוד שאסף את הקוקו של יעל" או "מיכל שאפה את הריח הרך של השמפו שעלה מהשיער של יעל". ניתן כאן לראות בברור תאורים אשר יוצרים הבדלים מיניים בין
הילדים לבין הילדות.
בספרו של אלי רווה "אמא ללא הפסקה" (1998), האמא מתוארת באופן הבא: "מאז שאבא עזב, נאלצת אמא לעשות את כל המלאכות לבד בעצמה, אבל לא הכל מצליח לה. את מכונת הכביסה אמא לא הצליחה לתקן כי לפעולה הזו דרוש ידע טכני. את לוח הפורמייקה שהתרופף בארון המטבח דווקא הצליחה לתקן. למריחת דבק לא נחוצות ידיים עם שרירים.
או "בכל פעם שאמא צריכה לעבוד עם פטיש, צבת או מברג היא מסתבכת כי יש לה שתי ידיים שמאליות" ולעומת זאת האב מתואר "כהוא זה שעושה תמיד הכל בבית וכל מה שצריך לתקן הוא יודע לתקן" או "לאבא יש הרבה מאוד כוח". כאן ניתן לראות דימויים היוצרים סטריאוטיפים מיניים. הייתי אומרת אפילו ישנה כאן יצירת סטיגמה באופן
בוטה היוצרת הבדלים ברורים בין השני המינים.
לעומת זאת בספרה של הראבן (1994), "אגדה חדשה", ניתן לראות באופן ברור כי הספר נכתב מתוך מגמה פמיניסטית מוצהרת אשר קוראת לשוויון בין שני המינים. כלומר - הן הנסיך והן הנסיכה מתוארים כגיבורים ואין שום סימן או תיאור אשר יוצרים הבדלים ביניהם כגון: כוחניות או יתרונות אחרים. בנוסף ניתן לומר ששניהם מתוארים
כגיבורים באופן שוויוני. גם בספרם של ציפי גון-גרוס ועשי ויינשטיין "אבא ואמא נוסעים לחוץ לארץ" (1995) - ניתן לראות כי למעשה בתיאורם של ההורים לא קיימים סטריאוטיפים מיניים. כלומר - שני ההורים עובדים, שניהם מתוארים כבעלי מקצוע ולמעשה לאורך כל הספר לא ניתן למצוא תיאורים או דימויים כלשהם אשר עשויים
ללמד או לרמז על הבדלים בין המינים. לעומת זאת בספרה של הלמן עינת "ילדה מיוחדת" (1997), הילדה מתוארת כשברירית ושיש לה אח גדול וגיבור שיש צלו הרבה כוח. כאן יש שימוש בסטריאוטיפים מיניים ברורים כאשר הילדה מתוארת כרגישה והילד מתואר כטיפוס כוחני כגיבור.
באופן שונה לגמרי בספרם של אתגר קרת ורותי מודן "אבא בורח עם הקרקס" (2000), יש תיאורים בולטים אשר הם מדגישים דווקא את המין הנשי כגון: "כשאמא באה מהעבודה" ולעומת זאת אין כל איזכור של העבודה של האב. כמו כן הילדה מיכל מתוארת כמי שמשתתפת בחוג "ג'ודו". ולגבי הילד כמעט אין תיאורים.
בספרה של ברוך "נסיכה על סוס" ישנם מספר סיפורים שכולם בעלי מסר פמיניסטי. בסיפורים אלה קיימים מרכיבים זהים לאלה אשר מצויים במעשיות המסורתיות כמו: מלכים, נסיכות ונסיכים אבל המסרים המשתמעים מהם הם אחרים: הנסיכה יכולה להיות אמיצה איו פאסיבית, יפה במיוחד או לא אבל היופי אינו עוד בחזקת ערך עליון. הנסיך
כמו הנסיכה יכול להיות אמיץ אך גם פאסיבי, יפה תואר או לא ואין כל סטריאוטיפיות בדמויות לא הזכריות ולא הנקביות.
גם בספרה של לבנה מושון "ענת אלופת השריקה" מתוארת הילדה כילדה גיבורה כמי שהצילה את דני באתר הבנייה ולאחר מכן הודיע דני שמצידו ענת "אלופה ממש". כלומר - כאן ניתן לראות בברור את השוני בסטריאוטיפ המיני של הילדה, דבר אשר מעיד גם כן על כתיבה בקו פמיניסטי.
סיכום:
כוחה של המילה הכתובה, בין בספרות יפה, בעיתונות או בפרסומת, עומד ביחס הפוך למידת מודעות הקורא למניפולציה הנעשית עליו. הצרכן הבלתי ביקורתי מפנים ללא הבחנה מסרים סטריאוטיפים.
למרות המציאות שמראה הליכה קדימה אנו למדים לדעת שתהליכי השינוי הם מינוריים. זאת משום שאם לא נשנה את דרכי החינוך, וסוכני החברות ימשיכו להעביר את אותם מסרים באותן דרכים, אין שום אפשרות שנתקדם מנקודת מוצא סטריאוטיפית זאת, שרודפת אותנו, נקודה שמבהירה לנו כי גברים, מקומם מחוץ לבית, בעבודות מכובדות, לעומת
נשים שיעודן הנו להיות בבית ולבשל אוכל.
אנו למדים שתהליך הסוציאליזציה לתפקידי מין מקבע ומנציח את אי השוויון, "משחר ילדותה לומדת הילדה שמשימתה העיקרית בחייה הנה להינשא, ללדת ילדים ולהיות עקרת בית.." (יזרעאלי, מגמות). הסטריאוטיפים המיניים המלווים את הפרט מגיעים למימוש כמו נבואה המגשימה את עצמה.
יש הטוענים שדבר לא השתנה והתבוננות בספרים חדשים, יחסית, מראה כי דבר לא השתנה, למרות ניסיון ליישם צורות מתקנות של חברות לתפקידי מין. איילון חנה במאמרה טוענת כי מצב זה השתרש וכל מה שנעשה מעתה ואילך נעשה כדי לשמור על המצב הקיים. (איילון, מגמות).
בספר "אבא עושה בושות" נחשפתי לתפנית בגישה החברתית בספרות ילדים בה מהותן של ההגדרות המיניות משתנה ומתקדם לעבר מצב שוויוני יותר. למרות היותו חריג מבין כל הספרים אותם ניתחתי, יש בי תקווה שזה הוא פתח לעידן חדש.
תרומת הספרות להנצחת דפוסי מין הנה בעלת השלכות רחבות, הפועלת לאורך זמן ועל טווח גילאים גדול. על כן כוחה רב.
ומכוון שאני רואה בספרות גורם מחנך וסוכן סוציאליזציה מרכזי, חשבתי כי ראוי לבחון מדוע קיימים הסטריאוטיפים בספרות, אשר בעצם מעבירים מידע מוקדם לקורא בעניין אי השוויון בחברה, האם אנו רוצים לחנך לראייה כפי שמשתקפת מהספרות או שקיומם של הסטריאוטיפים מהווה בבואה של המציאות הקיימת?!.
ברצוני לציין כי בשנות ה- 70, קמה תנועה גדולה של סופרים באמריקה ובאוסטרליה אשר כתבו סיפורים חדשים בהם נשמע גם הקול הנשי. בסיפורים אלה הוצגו שלושה מודולים עיקריים: האחד הוא מודל קיצוני של נשים האומרות: "כל מה שאתה עושה גם אני יכולה לעשות ואולי גם בצורה טובה יותר". המודל השני היה שוויוני - "כל אחד
מאיתנו הזכר והנקבה יאמץ את המתאים לו. הדגם השלישי היה פרודיות על המעשיות הקלאסיות שהתכנים שלהם הציגו פתרונות אחרים, כמו "כיפה אדומה היורה בזאב" למשל. מסתבר כי בעולם הגדול קיימים זה מכבר מאות ואלפי ספרים שהציגו מודלים אלו. (דבורי, 1994). דווקא לאור ההשוואה שביצעתי בספרות הילדים בפרק זה, ניתן לקוות
כי הקו הפמיניסטי המופיע בחלקם של ספרי הילדים של השנים האחרונות הוא זה אשר ילך ויתפתח לעבר שאר ספרי הילדים ואף ישתרש בספרי הלימוד השונים.
רשימה ביבליוגרפית:
עברית-
איילון, חנה. "בבואה של העתיד: היבטים כלכליים של שאיפות בנים ובנות בתחום התעסוקה". מגמות ל"א: 2, עמ' 135.
בן צבי מאייר, שושנה. 1986, "דימוי ומעמד ביד החינוך". הד החינוך.
בר חיים רחי, וקפלן ליאת. 1991, "מלכלוכית לאגדה חדשה". חינוך הומניסטי באמצעות ספרות ילדים. מדרשת אדם.
ברוך, מירי. 1991, "ילד אז ילד עכשיו". עיון משווה בספרות ילדים בין שנות ה- 40 לשנות ה- 80. ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.
דבורי בלהה - הדים מיום עיון שהוקדש לפרסום קובץ ספרי ילדים (נסיכה על סוס). "דבר". 8.6.1994.
הרצוג, חנה. 1994, "נשים ריאליות: נשים בפוליטיקה המקומית בישראל", מכון ירושלים לחקר ישראל, בית חי אלישר, ירושלים.
הרצוג, חנה. 1995, "עיוורון מינים? - נשים בחברה ובעבודה", בתוך אלקנה מרגלית (עורך), יוזמה לצדק חברתי, גבעת חביבה: יד יערי, עמ' 67-84.
יזרעאלי דפנה ותבורי א. "תפיסת מעמד האישה בישראל כבעיה חברתית", מגמות: 5, עמ' 448-453.
יזרעאלי, דפנה. 1982, "נשים בעולם העבודה", בתוך דפנה יזרעאלי, אריאלה פרידמן ורות שריפט (עורכות), נשים במלכוד, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
פוגל-ביזוואי, סילביה ושפר יוסף. (1992 ). החברה הקיבוצית: שינוי והמשכיות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידות 7 - 6, תל-אביב.
פוגל-ביזוואי, סילביה ושפר יוסף. 1992, החברה הקיבוצית: שינוי והמשכיות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידות 6-7, תל-אביב.
פרידמן, אריאלה. 1996, "באה מאהבה: אינטימיות וכוח בזהות הנשית".
קאופמן, שלומית. 1976. "סטריאוטיפים מיניים ותפקידי מין בספרי לימוד וקריאה ישראלים המיועדים לגיל הרך". עבודת M.A אוניברסיטת תל-אביב. בית הספר לחינוך.
שפירא יונתן ובן אליעזר אורי. 1988, יסודות הסוציולוגיה. עם עובד: תל-אביב.
ספרות הילדים-
אבידר - צ'רנוביץ' ימימה. "הלו סבתא, זו אני מדברת". כתר. (1984).
אבידר- טשרנוביץ, ימימה. "שלוש ילדות חרוצות", הוצאת דומינו. (1984).
בהרב חוה. "אוף, איזה אח מרגיז". יסוד. (1980).
בורלא עודד. "אבא אימא ואני", הוצאת עם עובד. (1979).
בנזימן חגית. "ילד בערך", הוצאת דומינו. (1991).
גולדברג לאה. "צריף קטן". מרחביה. (1997).
גולדמן זאב. "הבחורים שלנו". חמד. (1980).
גון-גרוס ציפי, ויינשטיין עשי. "אבא ואמא נוסעים לחוץ לארץ". פועלים. (1995).
גון-גרוס ציפי. "הסוד של מיכל". מעריב. (1994).
גרין דרור. "א-ב של מקצועות", מודן. (1987).
דור משה. "עוזי דוהר". אביב. (1978).
הלמן עינת. "ילדה מיוחדת". עם עובד. (1997).
הראבן גייל. "אגדה חדשה". עם עובד. (1994).
ילן-שטקליס מרים. "שיר ערש לאלישבע". הדר. (1980).
מודן שולה. "אני", מודן. (1990).
מושון לבנה. "ענת אלופת השריקה". ש.ע.ל. (1995).
עמרם הלל. "לישון". פאר. (1976).
פיש-נחשון תמר. "בכיתה שלנו שמח". עמיחי. (1979).
פרנקל אלונה. "ספר הפילפילים" מסדה. (1978).
קורן, גידי. (1990). "ספר לבנים בלבד". נחשון אוהב לישון.
קיפניס לוין. "מילי הולכת לגן" מודן. (1971).
קרת אתגר, מודן רותי. "אבא בורח עם הקרקס". מודן. (2000).
רווה אלי. "אמא ללא הפסקה". פועלים. (1998).
שלו מאיר. "אבא עושה בושות", כתר. (1988).
שלו מאיר. "גומות החן של זוהר", כתר. (1985).

אנגלית-
Engels, Frederick. 1972. "the origins of the family, private property and the state", New York: International Puplishers.
Sacks, Karen. 1974. "Engels Revisited: women, the organization of production, and private property", in Rosaldo Michelle and Lamphere Louise (eds), Women and Society, pp 207-222, Stanford University Press.
Fiser, A. (1989). Social Learning and Personality Development, Holt Rinehart and Winston Inc, 1989.
1

תגים:

אפליה · מגדר · מין

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "כיצד משקפת ספרות הילדים את אי השוויון בין המינים הקיים במשפחות בישראל ", סמינריון אודות "כיצד משקפת ספרות הילדים את אי השוויון בין המינים הקיים במשפחות בישראל " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.

אודות האתר:

יובנק הנו מאגר עבודות אקדמיות לסטודנטים, מאמרים, מחקרים, תזות ,סמינריונים ועבודות גמר הגדול בישראל. כל התקצירים באתר ניתנים לצפיה ללא תשלום. ברשותנו מעל ל-7000 עבודות מוכנות במגוון נושאים.