עמדות החברה הישראלית כלפי הומוסכסואליות

תקציר העבודה:

עבודה בנושא קבוצות אינטרסים
החברה הישראלית וההומוסכסואליות

ראשי פרקים hy0863 -

1.מבוא

2.השחקנים החיצוניים ועמדותיהם (הממשלה והחוק

3.השחקנים הפנימיים
א.החוגים הדתיים
ב.החוגים למען זכויות האדם

4.ציר הזמן
א.מבחינת החקיקה
ב.מבחינת מערכת המשפט והלחץ החברתי

5.סיכום העבודה

7.ביבליוגרפיה

מבוא ורקע תיאורטי
מטרת העבודה זו היא לסקור את עמדות החברה הישראלית כלפי קבוצות
האינטרס בנושא ההומוסכסואליות. תכלית העבודה היא להעריך איזו מידה של
עוצמה מפעיל כל אחד, באילו כלים הוא משתמש ואיזו השפעה היתה לקבוצות
האינטרסים על הלך הרוח בציבור לגבי מקרה "דנילוביץ" שיסקר בהרחבה להלן.

את הלחץ של הקבוצות ניתן לסווג למספר צורות:
א.השפעה: כשקבוצה מבטאת את רצונה בעל פה ובכתב במטרה להביא רצון זה
לידיעת המופקדים על הרשויות השלטוניות במדינה היא עוסקת ב"הפעה" או
בשיכנוע. הדרכים הן יצוג ישיר במוסדות המחליטים או בוועדות הציבוריות
המסייעות להם.
ב.יצוג ישיר בכנסת או במוסדות שלטוניים אחרים. יצוג כזה הוא הטוב ביותר
היות והם יכולים להשפיע ישירות ע"י שאילתות בכנסת.
ג.לובי בכנסת או במקומות אחרים המשפיעים על מקבלי ההחלטות.
ד.לחץ ע"י פניה לערכאות או בהפגנות מול מוסדות שונים וכן כתבות בעיתונים.
ה.לחץ חברתי כגון כתבות בעיתונות, הפגנות ודיוור ישיר על מנת למשוך את
תשומת הלב לנושא.
גולת הכותרת של העבודה תהיה סקירת משפט איש האוויר יונתן דנילוביץ שדרש,
וקיבל בסופו של דבר, כרטיס טיסה לבן זוגו לחיים, זכר כמוהו, למרות התנגדות
חברת אל-על ולחץ חברתי.
אף כי העמדה המסורתית כלפי ההומוסקסואליות ברורה למדי, חלו שינויי גישה
בקרב קהילות יהודיות בגולה ובארץ, בעיקר בשל השפעתם של "מומחים" שונים.
הרב ה.ג. מאט מארה"ב טוען:
"רק בדורנו אנו הובן כי התנהגות הומוסקסואלית אינה כוללת רק פעילות
חיצונית מסוימת או רצף של פעולות כאלו, אלא לעיתים קרובות משקפת מצב
פנימי עמוק ואוריאנטציה נפשית בסיסית, בכל רבדי האישיות. למרות ההבדלים
הרבים והקיצוניים שבין גישות המומחים המודרניים כלפי ההומוסקסואליות
בנקודה אחת כמעט ויש הסכמה כללית: לגבי הומוסקסואלים רבים ביותר,
סיכויי ההשתנות להטרוסקסואליות כמעט אפסיים".
בית הכנסת ההומוסקסואלי הראשון התארגן בחוף המערבי של ארה"ב בשנת
1973. החברות בו היתה פתוחה לכל. הרב אלכסנדר שינדלר, נשיא איחוד הקהילות
העבריות האמריקניות הרפורמיות, שלל גם הוא הומוסקסואליות אולם הרפורמים
ככלל לא רצו להרחיקם מהקהילה.

מנגד,בארץ, בעיות הרבות התגלעו לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו,
שעל פיו טוענים המצדדים במתן זכויות להומוסקסואלים, ולמעשה המחלוקת
היתה על כל חוקי היסוד.
מצדדי החוקה בימין ובשמאל הדגישו כי אין להעלות על הדעת כי חוקת ישראל
המודרנית תתבסס על התורה עתיקת היומין. בן ציון דינבורג אמר:
"האם באמת אנשי החזית הדתית המאוחדת חושבים שישנה אפשרות להכריז
על תורת ישראל כעל חוקה? תורת ישראל פירושה כל הפוסקים עד ימנו. ומה
אם תמצאו ברמב"ם חוק האומר שצריך להמית כל אפיקורס. ואם תמצאו עוד
חוקים רבים ודומים לאלה... ולעולם לא היתה התורה חוקת ישראל. התורה
היתה תורה ללמוד אותה, והחוקים היו רבים. התורה ניתנה מגילות מגילות ויש
בה חוקים רבים" ("דברי הכנסת" 17)..2.50
כלומר הענין סבוך ולו השלכות לא רק דתיות אלא חברתיות ורגשיות ממדרגה
ראשונה.

מקורות:

אם התחייבות בהסכם קואליציוני, או תניה הכלולה בו, אינן עולות בקנה אחד עם השיקולים הלגיטימיים במסגרת הפעלת הסמכות, על בעל הסמכות להתעלם מהן בבואו להפעיל את סמכותו. הפעלת הסמכות כדין גוברת על התנאי או ההתחייבות כאמור; ביהמ"ש לא ייתן לכך את ידו ולא יכיר בהסכם קואליציוני כעילה העומדת לרשות הציבורית שלא
להפעיל את סמכותה הסטטוטורית כדין.
יותר מכך: גם אם התחייבות בהסכם קואליציוני או תניה הכלולה בו עולות בקנה אחד עם השיקולים הרלוונטיים במסגרת הפעלת הסמכות, הן אינן אלא שיקול אחד מתוך כל השיקולים שעל בעל סמכות לשוקלם, והמשקל שעל בעל סמכות ליתן להן ייקבע מתוך בחינת השיקולים החשובים לעניין כולם ותוך איזון ראוי ביניהם.
שיקול דתי קואליציוני אינו יכול להיות שיקול שיצדיק החלטת ממשלה שלא לבצע את מה שהיא מוסמכת וצריכה לבצע מכל בחינה אחרת. מתן משקל לשיקול זה, כמוהו ככניעה לתכתיב קואליציוני המופנה אל רשות מוסמכת לבל תפעל למילוי חובתה כדין במסגרת מילוי תפקידה. שיקול כזה הינו שיקול זר לשיקולים אשר על הרשות להפעיל בבואה
לפעול במסגרת פקודת היבוא והיצוא.
הסכם קואליציוני בין מפלגות אינו יכול להשפיע על הפעלת סמכויות על-פי חוק, במקום שמטרותיו של אותו הסכם זרות למטרות החוק שבו מדובר; במדינה שבה שולט החוק, החוק הוא שיקבע דרכי הנהגתו על השלטון ולא הסכם קואליציוני זה או אחר. משהוברר שאף לדעת מסמ"ת אין קיימים נימוקים כלכליים שיצדיקו הגבלת יבוא בשר על-ידי
גורמים פרטיים, ממילא פג הטעם לברר מה הייתה התוצאה אם נימוקים כאלה היו עדיין תקפים.
לאור חוקי היסוד החדשים ופסיקתו של ביהמ"ש בנוגע אליהם נדרש אהרון ברק, נשיא ביהמ"ש העליון לנושא.
הוא סבור כי נקודת המוצא העקרונית בשיטת המשפט הישראלית חייבת להיות חילונית. הנורמה הבסיסית היא חילונית. על פיה הכנסת היא הרשות המכוונת, וכך הדינים יונקים חיותם ממנה. חרף כל זאת, סובר ברק כפי שרבים מהחילוניים סבורים וכפי שמשפט המדינה קובע, כי יש מקום למשפט עברי במדינת ישראל. נקודת המוצא שלו אינה
דתית. היא בעלת אופי לאומי. על פיה המשפט העברי הוא חלק ממהותנו הלאומית. הוא ליוה את העם היהודי במהלך ההיסטוריה הארוכה שלו. אין הוא משפט זר. ההתייחסות אליו במדינת ישראל אינה יכולה להיות כהתייחסות למשפט האמריקני והאנגלי. אולם ברק מדגיש כי גם חסידי המשפט העברי כיום אינם דוגלים באפשרות להחיל את משפט
המדינה במשפט העברי. לא כל שכן, כל עוד רוב רובם של אזרחי המינה ותושביה אינם יהודים דתיים. אפילו פרופ' אלון, מי שהיה בביהמ"ש העליון הנציג המובהק של הדוגלים במשפט העברי, אינו מביא בחשבון אפשרות של שליטה מלאה וטוטלית של המשפט העברי.
לדידו של ברק למשפט העברי מעמד פרשני מיוחד ושונה מכל שיטת משפט אחרת. מעמד זה אינו מתבטא דווקא בעמדת בכורה פרשנית שיש לפנות אליו בראש ובראשונה, אלא בכך שהוא משקף עקרונות וערכי יסוד העומדים ביסוד תרבותנו, ואשר חלקם עומדים גם ביסוד שיטת המשפט המודרנית. יחודו של המפשט העברי מבחינתו, איננה בשיטתו אלא
בעקרונות היסוד שבו. עקרונות אלה משמשים לפתרונות של דבר חקיקה; וכך פונה הפרשן לעקרונות היסוד וגוזר מהם את תכליתו האובייקטיבית. בחוקים אלו יבואו לידי ביטוי ערכי היסוד של המשפט העברי ותפיסת הצדק והיושר שלו.
יודגש כי הפניה היא לערכי היהדות של המשפט העברי ולא לפתרונות משפטיים קונקרטיים; הפניה היא לערכים ולא להלכות. ניתן להזקק למשפט העברי כחלק פנימי של לכללי הפרשנות שלו, בגדר המשמעות הלאומית או בגדר גיבוש התכלית הספציפית והכללית של דבר החקיקה.
באשר למקומו של המשפט העברי בחוקתה של מדינת ישראל, הרי חוקה זו הינה מערכת חוקי יסוד. חוקי היסוד מהווים נורמה משפטית חוקתית. עליונים הם על חוקי חקיקה רגילה. חוק רגיל אינו יכול לפגוע בחוק יסוד. חוק רגיל הסותר חוק יסוד נחשב בטל וביהמ"ש מוסמך להכריז על דבר הבטלות. בחוקתה של מדינת ישראל יש מקום חשוב
למשפט העברי. הצינור החוקתי דרכו מתקשר המשפט העברי למבנה החוקתי מבוסס בעיקרו על הוראות חוקי היסוד.
הנה כי כן, לדעתו של פרופ' ברק, המשפט העברי נקלט במשפטה של ישראל מעבר לענייני המעמד האישי אשר לגביו אין ויכוח ואין מחלוקת כי חל בו המשפט העברי בכל מכל וקליטתו שלה המשפט העברי באה היות ויש בחוק העברי ערכי יסוד רבים, עליהם יכולים להיות מושתתים חוקי היסוד של המדינה.
השחקנים הפנימיים
האורתודוכסיה
המתנגדים לנושא, התקיפים שבהם, הם היהודים הדתיים על כל פלגיהם. הם מתנגדים לפרסום לנושא, להעלתו לדיון ציבורי ולרעיון לתת לו גושפנקא רשמית, כל זאת על מנת להצניע את התופעה מחד. הם טוענים, ולדעתי הדבר נכון, כי העלאת הדבר לסדר היום תגרום לעוד גברים לסור לדרך זו, בראותם בה דרך לגטימית.
היהדות מגנה את הפעילות ההומוסכסואלית ומכנה אותה "משכב זכר" שהעונש עליו הוא כרת.
השאלה היא מדוע מגנה היהדות פעילות מהנה שאינה פוגעת באיש ושמתבצעת בין שני בוגרים בהסכמה? מדוע הומוסקסואליות בין נשים, למרות שנחשבת לעוון, היא הרבה פחות חמורה מאשר אצל גברים.
גישה אחת רואה במשפחה ובילדים במערכת הערכים שבו עיסוק בהומוסקסואליות נחשב כבלתי טבעי. עיסוק בהומוסקסואליות גברית מסכן בבירור את ישומם של ערכים אלו. אם כך גם עיסוק בהומוסקסואליות נשית הוא פסול. ובכל זאת אין מתייחסים לשניהם באותה דרגת חומרה.
גישה שניה טוענת שהומוסקסואליות היא בלתי טבעית. מבנה הגוף שלנו נוצר על מנת לפעול בדרכים מסוימות, ועיסוק בהומוסקסואליות גברית סוטה מדרכים אלו. אך שוב, הומוסקסואליות נשית היא לכאורה בלתי טבעית בדיוק כמו הגירסא הגברית, ובכל זאת איננו מתייחסים אליה באותו אופן.
לעיתים קרובות אלו שתומכים בשתי הגישות הללו, נדרשים לטיעון של "השחתת זרע", מכיוון שההומוסקסואליות בין גברים כרוכה ב"השחתת זרע", והומוסקסואליות בין נשים לא קיימת, האיסור כשהוא מפורש בין גברים הוא הרבה יותר חמור.
ישנן שתי בעיות בתשובה זו. ראשית, היא איננה מסבירה בצורה מספקת את היחס למשתתף בדבר. "השחתת זרע" במקרים אחרים אינה גוררת אחריה עונש מוות. לעומת זאת, גברים המעורבים בפעילות הומוסקסואלית (להבדיל מנשים) צפויים לעונש מוות. השחתת זרע, אם כן, לא מסתמנת כגורם משמעותי דיו, על מנת להסביר את התגובה החמורה של
משפט התורה.
שנית, האיסור התנכ"י מתייחס לאקט הומוסקסואלי ולא להשחתת הזרע. במשפט העברי, פעילות הומוסקסואלית, אם היא מתבצעת בשלמותה, הרי שזו עבירה שעונשה מוות, אפילו אם אין הוצאת זרע, ולעומת זאת מגע פיזי בין גברים, אפילו אם הוא כרוך בהוצאת זרע, אינו גורר עונש זה, אלא אם כן מתקיים מגע מיני בשלמותו (חדירה).
מסיבות אלו, הגישות הנ"ל לא מסוגלות לכאורה לספק הסבר ממצה לתפישת התורה בנושא. בכל זאת ואריאציה אחת של רעיון "אי הטבעיות" מתמודדת לכאורה יותר בהצלחה עם השאלה שלנו. עמדה זו שואבת את הגדרת הטבעיות לא מתחום הפיזיולוגיה ומן הטבע כפי שהוא נחקר במעבדה, אלא מן הטבע כפי שהוא מוגדר בתורה.
התורה אומרת: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבר באישתו והיו לבשר אחד" (פרשת נח). בפסוק זה התורה הגדירה "טבעי" את התלכדותם של גבר ואישתו באיחוד הטרוסקסואלי. כל אדם שעוסק בפעילות הומוסקסואלית פועל כנגד מהלך העניינים הטבעי של אלוקים ולכן הוא נושא באשמה. אולם נשים שמעורבות בהומוסקסואליות מפרות פחות
את "ודבק" מאשר גברים, כיוון שכתוב "ודבק ...והיו לבשר אחד" ניתן להיעשות ע"י גברים באיחוד הומוסקסואלי ולא ע"י נשים. הסבר זה מתמודד לכאורה עם הצדדים השונים של הבעיה.
גישה אחרת לשאלה מדוע היהדות עויינת כל כך להומוסקסואליות מרחיבה את הטיעון של "ודבק באשתו והיו לבשר", משיבה את ענין מרכזיות המשפחה ביהדות לדיון בהומוסקסואליות, ומתייחסת להבדל ההלכתי בין הומוסקסואליות גברית ונשית באופן מעניין למדי. הסבר זה טוען כי הומוסקסואליות, כשהיא הופיעה ביהדות, בדרך כלל הופיעה
בהקשר בי-סקסואלי ולא כנטיה הומוסקסואלית גרידא. לאנשים שגדלו בקהילה היהודית היתה בדרך כל תחושת משפחתיות חזקה, כחלק מן המסורת והמורשת שלהם. עובדה זו, יחד עם הרצון להשיג המשכיות אישית לדור הבא והלחץ הקהילתי להינשא, הובילו כמעט כל אחד מהם להיכנס למערכת יחסים של נישואים. למרבה הצער, חלק מהאנשים עשוי
לחפש יחסי קירבה נוספים. יחסי קירבה חיצוניים אלו עשוים להיות הומוסקסואלים.
מערכת יחסים חיצונית כזו עלולה להיות הרסנית לאינטמיות המיוחדת שבין הבעל ואישתו ולמשפחה, שהיא אבן הבנין הבסיסית, והמוסד הדתי החשוב ביותר בחברה היהודית.
דיונים הלכתיים רבים מתייחסים להומוסקסואליות בנימה שלילית במיוחד. התלמוד דן במשמעות המונח "תועבה" כפי שהוא מופיע בהקשר של הומוסקסואליות. התנא מהמאה השניה לספירה, בר קפרא אומר "תועבה משמעותו- תועה אתה בה". התוספות במסכת סנהדרין (מ"ב, עמוד ב') מפרש משפט זה כך: שמניחים נשותיהם והולכים אצל משכב זכר".
משפט זה מגלם את מהותו של ההסבר האחרון.
בין אם זה בשל צרכים רגשיים שונים שקיימים אצל נשים, בשל מעמדן בחברה, או בגלל חוסר האפשרות הפיזיולוגית של "ודבק... והיו לבשר אחד" אצל נשים, הומוסקסואליות בין גברים נחשבת כסכנה הרבה יותר מאיימת בהקשר הזה, ולכן מתייחסים אליה ביתר חומרה. ישנן גם טענות כי לאישה יותר קל לחזור לחיים נורמליים מאשר לגבר.
האגודות לזכויות האזרח
מנגד לאורתודוכסים יש את האגודות השונות, המזוהות עם השמאל הישראלי. הם פועלים במקומות שונים למען יתר ליברליות ולמען זכויות חופשיות לכל אדם.
כך לדוגמא מטה זכויות האזרח של צעירי מר"צ בעיר חיפה נלחם למען חקירה הוגנת בפרשת רצח ישעיהו דמנר. הם עירבו את חברי הכנסת וניסו להניאם על מנת ללחוץ על המשטרה לקיים חקירה הוגנת. הם טוענים כי במקרים רבים בהם נחקרו הומוסכסואלים הם הושפלו. למרות שלא נעצרו ולא נחשדו בביצוע עבירה כלשהיא נלקחו מהם טביעות
אצבעות הרגליים והידיים ופניהם צולמו.
אחת מתביעותיהם העיקריות היא שיושמדו מיד "הרשימות הוורודות" שמכילות פרטים של הומוסקסואלים רבים בעיר, גם כאלה שאינם בעלי רישום פלילי, שלטענתם מצויים בידי המשטרה ("כל בו", 2.12.94)
מכתבים רבים הגיעו למערכת העיתונות לפני ואחרי פס"ד דנילוביץ. להלן אחד מהן של גב' בשם יעל:
"במדינה עם נורמות מצחינות, אנשים עם קונספציה מעוותת, עם צבא שהופך הומוסקסואל לבלתי כשיר, נבחרים שמעדיפים שנטייתם המינית לא תפגום בכמות הפתקים בקלפי, ואנשי רוח, תקשורת ואומנות שמעדיפים לעמוד מול אור הזרקורים נטולי קשר מה שהם באמת- קשה קצת לצאת בגלוי מהארון. אלה שכבר יוצאים הופכים לנושאי הדגל,
לדוברי הקהילה- כשעל כל ראיון או חשיפה מצידם הם מתבקשים לספק את המוח הראוותני של הציבור.
תקדים דנילוביץ הוכיח בפעם המי יודע כמה שגם אם היה מי שנורא התאמץ לא להכיר בהומוסכסואלים- יאלץ לעשות כן, הוכיח שעלינו להלחם, לדרוש, ולעשות הכל לצורך שיוויון זכויות- עד היום שבו נקבל כאלה" ("ערי המפרץ",9.12.94).
לעזרתם של קבוצות אלו עמדו חברי הכנסת התומכים ברעיונות ליברליים: יעל דיין, דדי צוקר, שולמית אלוני, יוסי שריד ואחרים. הם פעלו הן דרך בית המחוקקים והן באמצעות השתתפות באסיפות הסברה. הדרך הפופולרית והאהודה עליהם (עד היום) היא עמידה בצמתים בימי שישי, כשבידהם שלטים לטובת הרעיון אותו הם מנסים לקדם.
המקרה של דנילוביץ, דייל בכיר באל-על יליד דרום אפריקה, הומוסקסואל בן 47, ה"תפוצץ" בתקשורת בינואר 79' כאשר יצא למאבק משפטי נגד "אל-על" על זכותו לקבל כרטיס טיסה חינם עבור בן זוגו לחיים כמקובל בחברה לגבי בני זוג הטרוסכסואליים. בכתב התביעה שהגישו בשמו עורכי הדין התבקש בית המשפט לקבוע כי בן זוגו זכאי
לכרטיסי טיסה על פי הנהלים המקובלים באל-על.
הגשת התביעה ב1990- אילצה את דנילוביץ, שעבד בחברה משנת 1972 ונחשב לעובד מצטיין לחשיפה ציבורית ולניסיונות הכפשה. כמה ימים לאחר שהגיש את התביעה, הודלפה לעיתונות ידיעה כי החברה בודקת את המשמעות מבחינת ציבור הנוסעים של גילוי העובדה כי אחד מדייליה הבכירים הוא הומוסקסואל, לאור חשש שהציבור יסתייג ממגע ישיר
עם אדם בעלי סיכון גבוה להידבק מאיידס, והוא נוטה להעביר את הדייל לעבודה אחרת בחברה.
אנשי התנועות לזכויות האזרח בארץ, בעזרת אגודות מהעולם קיימו מייד כנסים שונים על מנת להתמודד ולדון בבעיה, תוך פרסום אודות הכנסים הללו בפומבי. הפרסום, יש להניח, נתן לדנילוביץ כח בהמשך הדרך.
קבוצת אינטרס נוספת היא המעסיקים. מחקרים שונים מעריכים כי ההומוסקסואלים מהווים כ10%- מהאוכלוסיה ("טלגרף" 12.12.94). בעיקבות התפתחויות חברתיות, ליברליזציה וסובלנות רבה יותר כלפי קבוצות שונות החלו ההומוסכסואלים לצאת מהארון. למעסיק הגדול במדינה- מדינת ישראל נוח הרבה יותר להפלות אנשים אלו, אי לכך בכל
מקומות העבודה לא הניחו, עד מקרה דנילוביץ לשיוויון זכויות של גבר לאחר מותו של בן זוגו. המקרה המפורסם ביותר הוא המקרה של אדיר שטיינר, שבן זוגו היה קצין גבוה בצבא ונפטר מסרטן. הוא ביקש להכיר בו כאלמן צה"ל אולם צה"ל סירב לכך. מפתיעה יותר היא אוניברסיטת תל אביב שהיתה אמורה להיות נאורה ומתקדמת יותר
והתגלתה במלוא שמרנותה בפרשת פרופ' עוזי אבן. כמו אל-על כך גם האוניברסיטה סירבה לתת לחברו לחיים של אבן זכויות של בן זוג. כאשר דבר מסוים עולה בכסף, משתנים שיקולי הדעת לעיתים.
ציר הזמן
הלחץ החברתי על המחוקק הוביל לחקיקת חוקי יסוד רבים, על אף התנגדות החוגים הדתיים.
החוק כמובן אוסר הומוסכסואליזם כאשר הוא נעשה כזנות. כך לדוגמא משטרת תל אביב חשפה בית בושת להומוסקסואלים ועצרה את מנהלו. הפשיטה שמקום נעשתה לאחר שהתקבל מידע לפיו מתנהל במקום בית בושת ומסחר בשמים ("מעריב" 6.12.94).
המהפכה החוקתית על פי אהרון ברק
אהרן ברק, בהרצאה לסימפוזיון על חופש הביטוי בחוקה האמריקאית (בתוך כ"ע זמנים,26,1987) טען כי "יצירת חוקה כתובה ונוקשה והנחת תשתית קונסטיטוציונית בריאה הם משימת הדור". הוא דן בנושא החוקה האמריקאית וטוען כי הניסיון האמריקאי, בכל הנוגע למעמד ביהמ"ש העליון רלבנטי לניסיון הישראלי וכי התשובה חיובית בשני
מישורים: במישור המשפט הקיים ובמישור המשפט הרצוי. לדעתו על ביהמ"ש העליון בישראל ללמוד מעמיתו האמריקאי ולא לעשות את השגיאות שעשה בעבר. ביהמ"ש העליון בארצות הברית נתפש כבימ"ש פוליטי המינויים אליו הם פוליטיים. הוא נתפש בחברה כגוף פוליטי. ביהמ"ש בישראל אינו גוף פוליטי והמינויים אליו הם על בסיס מקצועי,
אי לכך בנושא זה אין לקחת דוגמא מארה"ב.
אולם, "כל עוד לא חל שינוי מהותי במבנה הקונסטיטוציוני שלנו- כל עוד אין לנו חוקה כתובה ונוקשה וביקורת שיפוטית על חוקתיות החוק- עלינו להמשיך בישראל בפיתוח המשפט הקונסטיטוציוני הישראלי תוך קבלת השראה מבוקרת מאמריקה. המכשיר העיקרי לכך הוא הפרשנות השיפוטית לכוחות השלטוניים שהחוק העניק לרשויות השונות".
חוקי היסוד החדשים
שני חוקי יסוד חדשים התקבלו בשנת 1993: "חוק יסוד כבוד האדם וחרותו" ו"חוק יסוד חופש העיסוק".
חוקי יסוד אלו מטרתם, על פי סעיף 1 שלהם, להגן שעל הזכויות של האדם במשפט, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. על פי החוק (סעיף 8) אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק אחר או על פי הסמכה במפורשת בחוק, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. על פי הצעת החוק חופש הביטוי וחופש הדעה
פירסום דעות ומידע ברבים יהיו נתונים לכל, כולל אישיות משפטית אשר אינה מוגדרת "כיחיד" בחיקוקים שונים. אי לכך, כל רשות מרשויות השלטון וכל מי שפועל מטעמה חייבים לכבד את הזכויות שלפי חוק יסוד זה.
אשר לנושא ההומוסכסואליות, אנו רואים נטיה הולכת וגוברת לאשר את זכויותיהם.
בשנות קום המדינה אין אנו שומעים על דיונים בנושא. אם היה מקרה בודד כאן או שם, הוא לא הוביל לסערה תקשורתית.
עד 1982 ניסה פרופ' עוזי אבן לשכנע את האוניברסיטה בה הוא מכהן באמצעים לא משפטיים אבל נתקל בסירוב. הסמנכ"ל לכח אדם ולמשאבי אנוש הפנה אותו לרקטור שסירב להכיר בבן זוגו. גם חברת הכנסת יעל דיין ניסתה את כוחה מול נשיא האוניברסיטה. היא כתב לדינשטיין שאבן חי עם בן זוגו זה כשמונה שנים ומן הראוי שהאוניברסיטה
תעניק לו את אותם זכויות שהיא מעניקה לבני זוג הידועים בציבור כמו הורשת פנסיה, השתתפות בכרטיסי טיסה ועוד. "היועץ המשפטי אמר שהאוניברסיטה לא צריכה להיות מובילת הדגל במאבק לשיוויון זכויות...ואני דווקא חושב שהיא כן צריכה. בכל מקרה אני מכיר עוד זוגות חד מיניים שבהם אחד מבני הזוג עובד אוניברסיטה שיבקשו
זכויות דומות אם אזכה" ("העיר", 20.5.94).
אבן היה אחד הנואמים המרכזיים בהפנינג שהתקיים בסוף יוני 1994 בסינמטק, במסגרת אירועי חודש הגאווה של אגודת ההומוסכסואלים והלסביות.
בשנות השמונים החלו לצוץ מספר מיקרים שהעלו את הנושא לסדר היום: אדיר שטיינר, מאהבו של קצין צה"ל שנפטר, פרופ' עוזי אבן ואחרים. אולם ההתפוצצות הבלתי נמנעת באה בעקבות מקרהו של דנילוביץ'.
עובדים בחברה ידעו על נטיותיו. הציבור הגיב במכתבים מלעיגים למערכות העיתונים. על הקירות בתל-אביב הופיעו כתובות: "תנו לדייל להתרומם אל-על".
דנילוביץ מתגורר משנת 1979 עם בן זוגו, בן גילו, בעל מקצוע חופשי, בדירה הנמצאת בבעלותם המשותפת אותה רכשו בחלקים שוים בהם הן חיים כמשפחה, וחולקים משק בית משותף. הם חולקים כספת בבנק, לשניהם זכות חתימה הדדית זו בחשבון הבנק של זה ובבעלותם רכב משותף. הם ערכו עם צוואות הדדיות בה ציווה כל אחד את עיקר רכושו
לבן זוגו.
לאחר זמן הוא פנה לאל-על וביקש כרטיס טיסה לחברו לחיים. הוא נענה בשלילה ולאחר מכתב למנהל החברה קיבל אותו. למרות זאת חזרה בה החברה וטענה כי מעתה ולהבא לא יוכל לקבל עוד כרטיס.
דנילוביץ הנפגע כינס את חבריו הדיילים ההומוסכסואלים על מנת לדון בדרכי פעולה. הקבוצה התפרקה חיש מהר היות והם לא היו מוכנים להחשף.
מרק אריאל, עורך הירחון ההומוסקסואלי "מגעים" לא המתין לפסיקת בית המשפט ופתח במסע להחרמת אל-על. "כמובן שנשמח אם בית המשפט יכריע לטובת דנילוביץ אבל לחרם שלנו אין קשר לפסיקה. צריך לזכור שלאור המאבק המשפטי הזה הביעה החברה והעומד בראשה, עמרם בלום, דיעות הומופוביות, שנועדו להשפיל ולבזות אותנו. בית המשפט
אולי יכריע נגד אל-על אבל אני בטוח שהוא לא יוכל לעקור את הדיעות החשוכות" ("ידיעות אחרונות", 2.5.94).
יו"ר סיעת המפד"ל בכנסת, ח"כ יגאל ביבי קיבל על עצמו לארגן התמודדות על פסיקת בג"ץ, שנועדו לכרסם בסטטוס קוו הדתי ולהצר את דרכי ההחלטה והפסיקה היהודית. היוזמה לכינוס באה מאת נשיא המרכז העולמי של התנועה הדתית לאומית, ד"ר יוסף בורג, שדיווח על פניות נרגשות שהגיעו מן התפוצות בעקבות החלטת בג"ץ להכיר
בזכויותיהם של "בני זוג" מאותו מין. ד"ר בורג ציין כי גל המחאה מעיד יותר מתמיד על הזעזוע שעוררה פסיקת בג"ץ בעניין דנילוביץ ועל הצורך להיערך באופן ציבורי, משפטי ופרלמנטרי, כדי לבלום את מסכת ההשתלטות של חקיקת יסוד ושל גורמים אנטי דתיים על החברה בישראל במטרה לקעקע את יסודות ההלכה והדת. הוא הציע לגייס
למערכה אישים מחוץ למדינת ישראל ולקיים את הכינוס בחסות הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן ("הצפה" 5.12.94).
רות גביזון, יו"ר תנועה לזכויות האזרח טענה כי "יש לברך את בית המשפט העליון על שחייב את "על-אל" להעניק לבן זוג של דייל הומוסקסואל את ההטבות המוענקות לבן זוג של עובד. חיוב זה מבוסס אומנם על הוראת חוק ספציפית האוסר להפלות בין עובדים בשל העדפתם המינית, אולם הדיון בהחלטה ניתן ליישום בהקשרים מגוונים.
בני זוג זוכים להטבות ולזכויות ואין שום סיבה כי המעביד יהנה מן העובדה שעובדיו נהנים מחיים שלמים של שותפות גורל ורעות אך יבדוק בציציות את סוג הקשר שמקיים העובד על מנת לזכות בכל אלה. אין שום סיבה שהמעביד יורשה שיפוט מוסרי על סוגי הקשרים שניתן לעודד אותם וסוגי הקשרים שהם אסורים. השאלה הלגיטמית הצריכה
להישאל הוא האם קיים בין "בני הזוג" קשר אמיתי.
מהמשפט האחרון שלה עולה כי ה"שחקנים" מעודדים את בני הזוג, או מי שמעוניינים להיות בני זוג, לקיים יחסי אישות בינם לבין עצמם.
לדעתה יש לשמור על הסטטוס קוו אולם תפיסה זו של היגיון השיריון של הסטטוס קוו מחייבת להתרכז באותם היבטים של הסדרים ציבוריים שהם אכן חיוניים לחיים בצוותא כחלק מאותה "עיסקת חבילה" בין פלגי העם. הסדרי הנישואין והגירושין הם דוגמא מצויינת לסוג כזה של הסדרים וכך גם הסדרתי התחבורה הציבורית בשבת (ידיעות
אחרונות, 5.12.94).
חנן פורת, מצעירי המפד"ל אמר בתגובה לדבריה כי פסיקת בג"ץ בעתירת דייל אל-על תגרום לקרע עם הציבור הדתי. "אם היו שואלים אותי לפני ראש השנה הייתי אומר שצריך להעניק את תואר מוסד השנה לבג"צ את תואר איש השנה לנשיא בית המשפט העליון. אולם לדבריו "בית המשפט גילה חוסר רגישות לגבי ההשלכות המעזעות של החלטתו.
הפסיקה שלו מערערת נורמות ומעודדת יחסים מעוותים. היא פותחת תיבת פנדורה, היות וחברות שלמות עוותו משום שניתנה בהן לגטימציה ליחסי מין בין גברים" ("הארץ", 11.12.94)
חברי הכנסת היו חלוקים בדעותיהם. ח"כ אוריאל לין, אולי מסיבות אלקטורליות, אמר כי החלטת בג"ץ על הכרה בבן זוג מאותו המין לצורך הענקת זכויות סוציאליות על פי הסכם עבודה קיבוצי היא החלטה מופלגת קיצונית ומיותרת. זוהי החלטה שלא תקדם את זכויות האדם ישראל, אלא תסיגו לאחור ואף תפגע ביכולתו של בית המשפט העליון
להמשיך ולקדם אותם.
לדעתו החברה הישראלית הסכימה כי יחסים הומוסקסואליים הם עניינו של הפרט ואינם מהווים עבירה פלילית. כמו כן מקובל כי אין לרדוף או להפלות את הפרט בגלל נטייתו. אולם כאן לא מדובר במתן זכות עבודה לדייל הומוסקסואל אלא בהענקת הטבה לבן זוגו; זכותו של הדייל לעבודה לא נשללה- נשללה ההכרה בבן זוגו לחיים, שהוא גבר
כמותו כבן זוג לצורך הענקת כרטיס טיסה חינם. כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי לא היתה לכלול זוגות מאותו המין במסגרת הטבה. מסקנת בית המשפט העליון לא בהכרח נובעת מעיקרון השיוויון הטבוע בחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה.
כמו כן טוען כי חוקי היסוד שלנו קובעים כי יש להבין את ערכיה של מדינת ישראל-על רקע היותה מדינה יהודית ודמוקרטית. ההחלטה אינה מעניקה את המשקל הנאות למרכיב היהודי שבהגדרה. המפלגות הדתיות מסתייגות וחוששות בדרך כלל מחוקי היסוד. הסיבה במציאות הדמוקרטית והקואליציונית השוררת במדינה אי אפשר להתעלם
מהסנטימנטים של הציבור היהודי הדתי. פגיעה קשה בו תוליד התנגדות נחרצת לחקיקת חוקי יסוד או לחקיקת חוקים שביסודם מונח עיקרון השיוויון. בית המשפט העליון אינו פועל בחלל ריק. אם פסיקותיו החדשניות הוא יצעד הרחק מעבר למוסכמות המקובלות על כלל הציבור בניגוד לעמדותיהם של רבים בכנסת, בסופו של דבר יפגע מעמדו
והמחוקק יפעל על מנת לשנות את החלטותיו (מעריב, 15.12.94).
במאמר שהתפרסם ב"מגעים" צוטט בלום, המפרק הזמני של "אל-על" כאומר: "יכול להופיע אדם שמקיים יחסים עם העז שלו ולטעון שמגיע לו כרטיס גם בשביל העז. אח"כ ישאלו אותנו למה אנחנו מעסיקים דיילים הומוסקסואלים, ואיך אפשר לשתות מכוס מים שהם מגישים כי הם חשודים באיידס" ("ידיעות אחרונות", 2.5.94)
הרבנות הראשית טענה אך הוא נגד המקרה. מועצת הרבנות הראשית גינתה בחריפות את החלטת בג"ץ: "בג"ץ זה רק הולך ומערער את חיי היהדות והמשפט בישראל"... מחר יבוא בן זוג הומוסכסואל ויתבע מבן זוגו לשעבר מזונות. אין לדבר סוף ("מעריב", 13.12.94).
ח"כ פורת הניח על שולחן הכנסת, בעקבות פסק הדין הצעת חוק המגדירה בן זוג כ"כגבר או אישה שנישאו על פי חוקי מדינת ישראל". בתיקונים בחקיקה בעקבות בג"ץ במקרה דנילוביץ הינם תיקונים לחוק הפרשנות ולחוק ההסכמים הקיבוציים.
לדברי חנן פורת התיקון בא למנוע פירצה חמורה שנגרמה עם החלטת בית המשפט ושעלולות להיות לה השלכות חמורות מבחינת חוויה מוסרית וכלכלית גם יחד. פסיקת בג"ץ המכירה בבני אותו מין החיים חיים משותפים כאילו היו בני זוג, על כל ההטבות הנובעות מכך, מערערת לדברי פורת את יסודות המשפחה היהודית, מעודדות יחסי מין
מעוותים, ומביאה לידי אבסורד את כל מערכת הקשרים המשפחתיים שכן על פיה יכולים להחשב כבני זוג גם לדוגמא, אם וביתה או סתם שותפים לדירה ("הצופה", 4.12.94).
למרות המשפט אמ דנילוביץ כי לא ראה את עצמו מחזיק דגל ההומוסכסואליות "הרגשתי כי כל העובדים תמכו בי, אנשים שבקושי הכרתי פנו אלי, בירכו אותי ואיחלו לי הצלחה, לא הרגתי בשום ניסיון להפלות אותי לרעה... אני לא ראיתי את זה כמאבק' כסמל. רק ראיתי אפליה נגדי כבן אם עם בן זוג מאותו מין והרגתי אי צדק להיות
הומוסכסואל גאה בישראל לא בארון- זה קל מאוד ("דבר", 4.12.94).
'קבוצת אינטרס' אישית היה פרופ' נחום רקובר, משפטן דתי. כוכבו של רקובר במשרד המשפטים דרך בתקופת כהונתו של משה ניסים כשר המשפטים. השר, שהוא אדם דתי ושואב כוחו מהחוגים הדתיים ביקש להאדיר את מקומן של ההלכות העבריות במשפט הכללי. הוא טיפח איפוא את רקובר והעניק לו תקציבי מחקר גדולים.
כאשר עזב השר ניסים את משרד המשפטים בראשית שנות השמונים הדרדר מעמדו של רקובר. ליבאי ניטרל אותו אך השתמש בו כדי לדעת מהי העמדת החוגים הדתיים בחקיקות שיש לה השלכות על היחסים עם המפלגות הדתית.
רקובר טען בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת שלפי ההיגיון שאיפשר לבן זוגו של דייל אל-על לקבל כרטיסי טיסה חינם אפשר יהיה לדרוש כעת כרטיסי טיסה חינם גם לבעלי חיים, והסיבה היא שיש בעלי חיים השוכבים עם בני אדם. וכך אמר: "הוזמנתי לספר לוועדה את עמדת המקורות היהודים על ההומוסקסואליות בקשר להצעת חוק פרטית של
יעל דיין המעניקה זכאות לגמלאות לבן הזוג מאותו המין. המקורות היהודים רואים ביחסים חד מיניים לא רק עבירה אלא גם תועבה מוחלטת" ("ידיעות אחרונות", 23.2.95).
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא הלחץ וקבוצות האינטרסים בנושא ההומוסקסואליות בישראל תוך התמקדות רבתי על פסק הדין המפורסם ביותר (נכון להיום) בישראל, בנושא זכויות שוות להומוסכסואלים ולבני זוגם.
העבודה סקרה את עמדות הקבוצות השונות בישראל ואת צורת הביטוי שלהן.
חוק יסוד כבוד הוא חוק הוא בעל טווח תחולה רחב והוא משתמע למושגים שמטבעם הם מושגי מסגרת. "כבודו של אדם באשר הוא אדם"... "אין פוגעים בכבודו של אדם" ועוד. צורת ניתוח זו משאירה פרשנות המשתנה לפי צרכי השעה ואולי גם לפי נטיות ליבם של שופטים שונים.
באספקט של דיני עבודה מתחייבת המסקנה כי ככלל החוק יפעל לטובת האינטרסים של ציבור העובדים שכן היכולת לפגוע בזכויות קנייניות ובכבוד האדם יעשה בחוק "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק". והחוק חייב שיהיה תואם את ערכיה של מדינת ישראל, ונועד לתכלית ראויה ובמידה הראויה.
חוקי היסוד בדבר זכויות האדם משקפים פשרה לאומית בין כח המדינה לבין זכויות הפרט. על כן מכיר חוק היסוד במסגרתה של פסקת ההכגבלה, באפשרות החוקתית לפגוע כדין בזכויות אדם לרבות "כבוד אדם" על מנת לקדם מטרות לאומיות ובלבד שהחוק הפוגע הולם את ערכיה של מדינת ישראל, נועד לתכלית ראויה ופגיעתו אינה במידה העולה
על הנדרש. אכן תנאי חוקתי ליכולת הפגיעה של חוק בכבוד האדם הוא כי ביסוד המטרות הלאומיות ובידוד השלטון תעמודנה המטרה של הגנה על זכויות האדם בכלל, וכבוד האדם בפרט.
על ציר הזמן אנו רואים את זכויותיהם של החריגים הולכות ומתרחבות: כיום, לאור הלחץ החברתי אין כמעט נושא בו לא נגעו ההומוסכסואלים על מנת לקבל זכויות כמו של ידועים בציבור. הבר (לצערי) הפך לנורמה חיובית ועל מנת להיות "IN" רצוי להשתייך לאותה קבוצה חברתית. הדתיים לעומתם, בהיותם מפולגים, אינם משכילים ואינם
מצליחים לבלום את התופעה.
דוגמא נוספת בנושא הוא המאבק הגדול בשאלת מיהו יהודי. בראשית שנות השמונים זה היה המאבק בה"א הידיעה וחלק מהמפלגות הדתיות התייחסו לעניים זה כאל יהרג ואל יעבור. היו אין איש המזכיר עוד את המאבק. למרות שהחששות הדתיים התעצבו לאחר שבית המשפט העליון קבע כי המונח "גיור בחוק השבות משמעו עם גיור קונסרבטיבי וגם
גיור רפורמי. כך קרה כי החקיקה הדתית שהגורמים הדתיים ניסו לכפותה החלה לפעול כבומרנג. הציבור הדתי החל לשלם מחיר כבד על ניסיונות כפיה אלו. על פי הצורה שהדת מציגה את עצמה במדינת ישראל רוב הציבור החילוני חושב כי הדת היהודית חסרת היגיון, סלקטיבית, מפלגת ומנכרת. האבסורד התעצם בתקופה שש"ס נאבקה לא על
אינטרסים דתיים לכאורה כגון עניין החזיר אלא על אינטרסים של הצבור הדתי, כמו תקציבים גבוהים יותר או אי גיוס בחורי ישיבה. למעשה, הדתיים נסוגה לקו הביצורים השני של הגנה על האינטרסים של הקהילה דתית, לאחר שנוכחו לדעת כי שמירת מה שכונה הסטטוס קוו נכשלה.
מתוך כל אלה ניתן להסיק כי דווקא היהודי הדתי צריך חוקה, הרבה יותר ממי שמכנה את עצמו חילוני. הדתיים הם מיעוט במדינה ומי שצריך את החוקה הם המיעוטים כדי להתגונן מפני הגחמות המשתנות של הרוב.
פסק הדין בפרשת הדייל שזכה לקבל כרטיס טיסה חינם מהמעסיקה אל על זכה לסיקור נרחב. אולם מעבר להכרעה השיפוטית הסופית שבו התעוררה השאלה המשפטית כיצד ליישב בין עיקרון השיוויון לבין ההסכם הקיבוצי הנתון. האם ראוי ההסכם כולו להיפסל? האם ראוי לפרשו בדרך שתתיישב עם עיקרון השיוויון?. השופט אהרון ברק הירבה ליישם
את עקרונות היסוד- כבוד האדם, חופש הביטוי שיוויון ועוד- כאמצעי פרשני ונימק את עמדתו בהרחבה בחיבוריו בנושאי שיקול דעת שיפוטי ופרשנות במשפט. בפסק זה מתייחס ברק לזכות יסוד כעיקרון על שיש לראותו כחלק מהחיקוק או מההסכם (בג"ץ 94\721).
ביבליוגרפיה
1. בכור גיא, חוקה לישראל- סיפורו של מאבק, הוצאת מעריב, 1996.
2. וייס שבח, יומן פרלמנטרי, ירושלים, 1985.
3. לרמן נתנאל ס., "הומוסקסואליות ויהדות, האם הם עולים בקנה אחד", תפוצות ישראל, כד, תשמ"ז.
4. נויברגר בנימין, ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1980.
5. סגל זאב, דמוקרטיה בישראל- עיקרים חוקתיים במשטר מדינת ישראל, משרד הביטחון, תל-אביב, 1988.
6. קשת משה, "מקומו של המשפט העברי במדינת ישראל", גלובס, 16.1.1997.
7. רובינשטיין אמנון, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, ירושלים, 1980.
3. MATT H.J., "SIN, CRIME, SICKNESS OR ALTERNATIVE LIFE STYLE: A JEWISH APPROACH TO HOMOSEXUALITY", JUDAISM, xxvii, 1978
4."GAYS AND LESBIANS ON CAMPUS", NEWSWEEK, 5.4.1982.
לרמן נתנאל ס., "הומוסקסואליות ויהדות, האם הם עולים בקנה אחד", עמוד 163.
שם, עמוד 164.
בכור גיא, חוקה לישראל, עמוד 38.
וייס שבח, יומן פרלמנטרי, עמוד 51.
נויברגר בנימין, ממשל ופוליטיקה במדינת ישראל, עמוד 53.
בכור גיא, חוקה לישראל, עמוד 91.
בכור גיא, שם, עמוד 92.
קשת משה, "מקומו של המשפט העברי במדינת ישראל", ע' 58-59.
"GAYS AND LESBIANS ON CAMPUS", P.2.
סגל זאב, דמוקרטיה בישראל- עמוד 30.
רובינשטיין אמנון, המשפט הקונסטיטוציוני של מד' ישראל, ע' 18.
שם, עמוד 19.
1

תגים:

סוציולוגיה · גאווה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עמדות החברה הישראלית כלפי הומוסכסואליות", סמינריון אודות "עמדות החברה הישראלית כלפי הומוסכסואליות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.