אנלוגיה בין דמות יונה ובין דמות מרדוק מהיציר אנומה אליש

תקציר העבודה:

אנלוגיה בין דמות יונה ובין דמות מרדוק
תוכן ענינים: hd1590
1. מבוא

2. מקומו של ספר יונה ביהדות

3. מקומו של מיתוס אנומה אליש בדת הבבלית

.4
א. הגדרת המונח מיתוס
ב. סמני ההכר של מיתוסי דתות המזרח הקדום
ג. יסודות המיתוס ביצירה אנומה אליש

5. ניתוח דמויותיהם של יונה ומרדוק
א. דמות יונה
ב. דמות מרדוק
ג. הדומה בדמותם של יונה ומרדוק
ד. השונה בדמותם של יונה ומרדוק
ה. טבלה מסכמת

6. סיכום

7. ביבליוגרפיה


מבוא
נושא עבודתי הוא אנלוגיה בין גיבור ספר יונה ובין גיבור היצירה אנומה אליש -
מרדוק. בחרתי להשוות בין שתי דמויות אלו משום שמצאתי הרבה מן המשותף
בתהליך שהם עברו, ברם נמצא שוני גדול בתפיסת עולמם ובהתמודדותם עם המשימה
שהוטלה עליהם מדרג גבוה מהם. בסופו של דבר שניהם הגיעו לאותה הנקודה שהיא
הצלחתם במשימה.

מבנה העבודה
העבודה נחלקת לשלושה חלקים:
בחלק הראשון אציג כל סיפור בסביבתו התרבותית דתית ואנסה להראות את השפעת
היצירות על החברה שבה צמחו. ספר יונה בתרבות מונותאיסטית
יהודית וספר הבריאה הבבלי בתרבות אלילת בבלית. בחלק השני אגדיר מהו מיתוס
ואאתר את המאפיינים המיתיים ביצירה אנומה אליש.
בחלק השלישי אציע קווים השוואתיים בין היצירות הנידונות תוך מעקב אחר כל
התהליכים שעברה כל דמות מתחילת היצירה ועד סופה היינו שליחות, התמודדות
והצלחת השליחות.

מקורות:

יונה למעשה מילא את שליחות ה' וקרא להם לשוב מדרכם הרעה. הצלחת שליחותו היתה תלויה בחזרת אנשי ננווה בתשובה. באם לא היו חוזרים בתשובה. ה' היה משמידם דבר שלא רצה לעשות מבלי לברר ולבדוק. בשל חזרתם בתשובה ניצלו משמע, תכלית השליחות באה לידי מימושה.
מרדוק
השליחות
אאה, אל החוכמה העומד בראש הפנתיאון הבבלי הטיל שליחות על בני מרדוק וזאת משום שתיאמת הטילה אימה על האלים ואף אחד מהם לא מצא עוז בנפשו לצאת נגדה. המיתוס מספר כי האלים וצאצאיהם נעשו שנואים על תיאמת ואפסו והללו זוממים להפטר מצאצאיהם. אאה השתלט על אפסו בכח יכולתו המאגית וקוטל אותו. תיאמת נמלאה זעם חסר
גבול לנוכח השמדת בן זוגה והחלה בהכנות לשם נקמתה. בעוד תיאמת מכינה הכנותיה נולד לאאה בן המתואר כילד פלא, נעלה משכמו ומעלה ובראות אביו את חוסר האונים של האלים מול רשעותה וקרירותה של תיאמת הציע את בנו מרדוק כמושיעם.
האלים נתכנסו במסיבה כדי לעודד את נפשם, וכטוב ליבם ביין פוזרו פחדיהם והם הציעו למרדוק את תפקיד הגואל.
הענות
מרדוק נענה מייד לעצת אביו ואף הבטיח לו כי ישיג את כל אשר חפץ ליבו
"אלכה נא ואשיג כל חפצך אבי הבורא שמח ועלוז אתה תדרוך מהרה על ערף תיאמת"
מרדוק ניצל את תלותם של האלים בכוחו ובעוצמתו ולכן התנה להם תנאים:
באם ינקום נקמתם הם ירוממו מעמדו מאל פשוט לראש האלים. מרדוק גילה ערמומיות רבה בניהול משא ומתן זה. המיתוס מתאר כיצד השפיע עליהם כאשר ראשם סחרחר עליהם טוב עליהם בהשפעת היין ומה גם שהיו מוכנים לעשות הכל על מנת להעלים את תיאמת ואיומיה מחייהם.
"אם אמנם אנוכי נוקם נקמתכם אלכוד את תיאמת ואחיה אתכם אסוף העדה והכרז על פקודתי הנעלה שהיו כאחד בשמחה באופאאכינאבי מוצא פי כמוכם ופקיד פקודה כל דבר אשר אנוכי אברא לא ישונה לא ישוב ולא יוחלף מוצא שפתי"
כניעת האלים: "הם עלצו וברכו: מרדוק הוא המלך ואז נתנו לו את השרביט, את הכס ואת הפאל..."
ההתמודדות
התמודדות מרדוק בתיאמת מתוארת בצורה ציורית - מוחשית עד כדי שנוכל לתאר לנגד עיננו את כל מהלכי מלחמתם.
בשלב הראשוני מרדוק הצטייד בכלי נשק מוחשיים ועל טבעיים. האלים חימשוהו בכלי זין שמהם הם עצמם יונקים כוחם ומרדוק יצא לדרך מוקף באלים נוספים. תיאמת גם כן הצטיידה לקראת הקרב בשיקויים מאגיים ומפלצות קטנות. בשלב השני השניים נפגשו והטיחו זה בזה עלבונות ומרדוק קרא לה לצאת למלחמת יחיד. השניים התנגשו בסערת
הקרב כאשר כוחות קוסמיים ומאגיים מעורבים - לחשים, רוחות רעות, אש חימה ואכזריות.
תיאמת פערה פיה לאוכלו ובאותו רגע מרדוק שלח רוח רעה לתוך פיה לבל תוכל לסגור שפתיה. הרוחות ניפחו את ביטנה וקרביה נתקפו עווית ופיה נשאר פעור. מרדוק שלח חץ שריטש בטנה לשם השמדתה הסופית.
הצלחת מרדוק
מרדוק הרג את תיאמת ובכך השיב את השלווה והשקט לחיי האלים, הצלחתו אינה ניכרת רק בכך אלא במספר דברים:
1. מילא שליחותו בשם האלים ועזר לכוחות הטוב לנצח את כוחות הרוע 2. מרדוק הפגין כוחו בפרהסיה והביא את האלים לידי הערצתו. הדבר חיוני ביותר לתפקידו החדש כראש האלים. מרדוק עבר את "מבחן המעבר" לפני כניסתו לתפקיד, האלים חשים בטוחים ונינוחים ביודעם כי מנהיגם רב עצמה. אין הם חוזרים בם ומתחרטים על מינויו כראש
האלים.
3. מרדוק הכניס חידושים עצומים בבריאת העולם כמו הצבת מערכות כוכבים, מועדי שנה. ברא את הירח, את האדם ועוד.
אנאלוגיה משווה וניגודית בין יונה ומרדוק
ניתן להבחין באנאלוגיה משווה וניגודית בדמותם של הגיבורים יונה ומרדוק. אם נעקוב אחר זרימת הסכמה (ראה עמ" 21א) נוכל להצביע על תהליך קבוע אם כי כל אחד מן השניים בחר בהתמודדות שונה.
אם כן, התהליך הקבוע הינו שליחות - הענות לדבר השליחות - התמודדות - הצלחה. השוני נובע משלבי הביניים המלווים כל גיבור בסיטואציה הספציפית שלו.
הדומה בדמותם של יונה ומרדוק
הן יונה והן מרדוק קיבלו די מגבוה, יונה קיבל הוראה מן הקדוש ברוך הוא ומרדוק קיבל הוראה מאביו איאה.
מהות השליחות אצל שניהם הינה, הצלה מפני דבר מה. יונה נאלץ להציל את ננווה מהחרבתה ומרדוק צריך להציל את כלל האלים מאימתה של תיאמת.
מילוי אחר דבר השליחות מלווה בסיכונים. בשל סרוב יונה לדבר השליחות הוא נאלץ לשהות באניה מטלטלת עקב סערה בים שנבעה מזעמו של ה', לאחר הטלתו אל הים מן האניה בלעו לוויתן וגם שם ארבה לו סכנה באם לא היה מתפלל אל הקב"ה. לאחר הענותו של יונה צפויה היתה סכנה נוספת - אנשי ננווה יכלו לקום ולהורגו על נבואתו
המכילה בשורות מרות על דבר אובדנם.
למרדוק בדומה ליונה סכנות רבות, לתיאמת מלווים אכזריים ומרושעים המחכים לרגע של חולשה על מנת לחסלו. תיאמת ידועה בקור רוחה ובכוחה הרב ואם מרדוק היה נעדר כוחות על טבעיים מולדים ומוספים או היה נחלש הוא היה נבלע בלוע של תיאמת וסופו אבדון עם יתר האלים.
סכנה נוספת שארבה למרדוק: האלים יכלו לחזור בם מדבר התחייבותם למרות ניצחונו או הפסדו לתיאמת המלווה גם במותו הטרגי.
יונה ומרדוק מילאו את משימתם בהצלחה מרובה והסבו אושר הן לשולחנם והן לסביבתם. יונה - החזיר בתשובה את אנשי ננווה ובשל כך אנשי ננווה שמחו על ביטול גזרת ה' וגם ה' ניחם על הרעה שאמור היה לבצע בם.
מרדוק - הרג את תיאמת ומלוויה ובכך הציל את האלים מפני חרון אפה וגרם לשולחו ולקהל האלים שלווה כשפחדם הוסר.
השונה בדמותם של יונה ומרדוק
השליחות המוטלת על יונה הינה שליחות רוחנית. יונה אינו צריך להאבק פיזית בשום אדם כל שמוטל עליו הוא לצאת אל העיר ננווה ולהודיע על דבר ה' ולנסות להחזירם בתשובה. לעומתו, מרדוק נאלץ לצאת למלחמה רוחנית ממש בתיאמת. עליו להכותה פיזית ולפגוע בה עד כדי גרימת אובדנה. יונה היה צריך להציל נפשות מרדוק צריך היה
לגרום לאובדן נפשות. השליחות המוטלת ניתנה מה' - אלוהי ישראל וכל העמים ליונה בשר ודם, אין יונה יכול על ה'.
ה' ניחן בכח שאין לאף יצור ובטח ובטח לבשר ודם.
מרדוק אל בעצמו ועליו להלחם באלה, המלחמה בין אל המשתייך לכוחות הטוב ובין אלה המשתייכת לכוחות הרוע. השאלה הנשאלת מי מבין שני הכוחות ינצח כוחות הרוע או כוחות הטוב, התשובה לשאלה זו אינה ודאית גם תיאמת יכלה לנצח וגם מרדוק יכול היה לנצח.
לכל אל כח רב משלו והכרעת הנצחון תהיה לטובת האל שידע להשתמש בחוכמה בכוחו. יונה בתחילה מסרב לצו ה' וכולו מלא טענות ומענות, הוא יוצא לשליחות שרוי בדכאון, הוא אינו מסכים עם דרכו של ה' עד שלב מסוים, ולעומתו מרדוק יוצא בלב שלם, ללא התנגדות וללא מורא בליבו. הוא בטוח בנצחונו ומשרה אוירה אופטימית בסיפור, אם
כי למרדוק יש התניות ליתר האלים באם ינצח. יונה לעומת זאת אינו מציב לה' תנאים, ברגע שהוא נענה לבקשת ה' והולך לבצע את המוטל עליו הוא אינו מבקש שכר.
אחת מתלאותיו של יונה היתה הבלעות במעי הדג וכנאמר הוא שהה שם שלושה ימים ושלושה לילות וסבלו היה רב עד מאוד עד שנאלץ להתפלל אל ה' שיצילנו. מרדוק לעומת זאת אינו נבלע בלוע של תיאמת בשל חוכמתו ותכסיסיו המלחמתיים, באם מרדוק לא היה מצליח להכניעה תיאמת היתה בולעת אותו והוא בשונה מיונה לא יכול היה להתפלל
לשום אל ולבקש עזרה משום שהוא בעצמו אל הנחשב בכוחו ובתבונתו כנעלה ביותר ואם רוחות הרע היו מכניעים אותו היתה קוראת קטסטרופה בקרב האלים.
בסוף סיפור יונה ניתן להצביע על מס' דברים:
בסיפור המרכזי: יונה הצליח למלא את דבר שליחותו, ה' ניחם על הרעה וננווה ניצלה. בסיפור המשני: ניתן לראות כי יונה המוצג בתחילת הסיפור עבר שינוי וזה איננו אותו יונה המופיע בסופו.
בתחילה, יונה מלא טענות כלפי ה' ששולח אותו לשליחות "לא מוצדקת", לדעת יונה אנשי ננווה חטאו ועונש על כך מגיע להם. דרכו של ה' שונה מתפיסת עולמו של יונה. מהות ה' כפי שהגדיר בהתגלמותו למשה עם מתן הלוחות השנים "ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת" דברים אלה שכונו: י"ג המידות במסורת היהודית מגדירים גם
את מידת הרחמים של ה' וגם את מידת הדין הגלומה בו.
ה' החזיר את יונה ביד קשה ואוהבת למלוא הוויתו האנושית וזכה לשמוע את תפארת החיים מפי ה' חיים. ה' מלמד את יונה לקח לאחר השליחות, כאשר יונה ישב בשמש היוקדת ה' הצמיח קיקיון "וימן ה' אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על ראשו" - בעקבות הצלתו הראשונה יונה לא למד לקח. יונה שמח על הצלתו למרות שלא גילה
כלל שמחה למראה הצלתם של אחרים. שמחת יונה נקטעה באיבה משום שה' מייד ממנה תולעת שתפקידה להכות את הקיקיון. הקיקיון מתייבש ובנוסף ה' ממנה רוח קדים כדי
להכביד על יונה באין מקור צל לראשו. סבלו הנפשי והגופני מתגבר. ה' מוכיח את יונה על כך שעל צמח עלוב וכן בן חלוף שהוא עצמו לא השקיע מאמץ בגידולו הוא חס ואילו על אנשי ננווה כלל אינו מביע רחמים או נכונות לעזור. אנשי ננווה למעשה, משולים לקיקיון וכפי שיונה מרחם על הקיקיון כך ה' מרחם על אנשי ננווה. ה' הציג
בפני יונה את האבסורד שבמחשבתו וזאת ניתן להבין בצורה ברורה מסיומו של הספר שבו ה' איננו מותיר ליונה אפשרות לתשובה. ה' אומר דבריו ואין תגובת נגד של יונה.
מרדוק לעומת יונה, נשאר אותו אל מתחילת הסיפור ועד סופו מלבד הסטטוס שלו שנעשה רם ונעלה יותר. מרדוק בתחילה מוצג עם כל מעלותיו וכוחו וסוף הסיפור מוכיח כי כל הנאמר אמת ויציב. מרדוק אכן החזק והחכם מבין האלים. הוא לא עבר שינוי בתפיסת עולמו אלא במעמדו. מרדוק מלכתחילה ריחם על האלים הסובלים ושמח על כך שהצליח
להושיעם. בסוף הסיפור כלל לא מובע אלא קביעת עובדה של נצחון הטוב על הרע.
לסיכום:
ספר יונה בעל לקח דתי מוסרי מעבר להיותו סיפור מעשה נחמד ונעים.
1. ה' אלוהי כל העמים וכל הארץ ולא רק אלוהי ישראל
2. עקרון מידת הדין ומידת הרחמים טבוע מאוד בסיפור המעשה - יונה כועס על מידת הרחמים ודורש את מידת הדין ואילו ה' דורש את החזרה בתשובה שתוביל לשינוי דינו ולמתן רחמיו.
3. לא ניתן לברוח מלפני ה' לשום מקום, שלטון ה' איננו מוגבל רק לאדמת ארץ ישראל, יד ה' משיגה ואף מכוונת לפי החלטתו הבלעדית בלבד.
טבלה מסכמת
יונה
מרדוק
1. יונה - שמו של עוף טהור המובא שמשמעותו אדון
1. מרדוק - ידוע בכינויו בל כקורבן לה'..
2. לא כתוב בסיפור על מצבו המשפחתי לא מוזכרים הוריו או אחיו.
2. ידוע כי למרדוק יש אישה וילד וכמו כן מוזכרים הוריו.
3. נביא.
3. אל.
4. יונה מוגדר כפאסיבי
עמד בפני המוות מס' פעמים ומלבד תפילה לא נקט בשום פעולה הן באניה
והן מחמת השמש היוקדת.
4. מרדוק מוגדר כאקטיבי - בדומה ליונה מרדוק עמד בפני המוות אך הוא בשונה מיונה נלחם במעי הדג. ולא נכנע לתיאמת.
5. לא ניתן לתאר את יונה מבחינה ויזואלית.
5. ניתן לתאר את דמות מרדוק מבחינה ויזואלית.
6. מתוארות חולשותיו
6. מתואר ללא רבב.
7. מסרב תחילה לדבר שליחות
7. נענה מלכתחילה בחיוב לדבר השליחות.
8. מוצג כחסר רחמים
8. דואג לפמלית האלים ומצילם.
9. ניצל ע"י כוחות על טבעיים
9. למרדוק כוחות על טבעיים
הוא כלל איננו אנושי.
10. מוזכר בראש השנה.
10. מוזכר ביום כיפורים
11. דמות שטוחה.
11. דמות עגולה
סיכום
היצירות אנומה אליש וספר יונה בעלות חשיבות רבה בתרבותם. ספר יונה נקרא ביום הכיפורים שהוא יום קדוש בדת היהודית וסיפור עלילת הבריאה הבבלית נקרא בחג בעל חשיבות גדולה ביותר בתרבות הבבלית שהוא חג ראש השנה (חג אקיטו).
היצירה אנומה אליש הינה מיתוס. פרק מן העבודה הקדשתי להגדרת המונח, להבאת סמני הכר של מיתוסי דתות המזרח הקדום ובסוף העלתי מתוך היצירה את כל המאפיינים המיתיים. בחלקה האחרון של עבודתי הצגתי את דמות יונה ודמות מרדוק לאורך כל היצירות על-פי קריטריונים קבועים שהם שליחות, התמודדות והצלחת השליחות והראתי את
הדומה והשונה באופיים ומעלליהם של הגיבורים.
שלד היצירות הוא שליחות, התמודדות עם המשימה שהוטלה בשליחות והצלחתם, ראינו כי יונה סרב תחילה לדבר שליחותו ואילו מרדוק נענה ברצון.
יונה בחר בהתמודדות פאסיבית ואילו מרדוק בחר בהתמודדות אקטיבית לאורך כל הדרך הסצנה הממחישה את ניגודם מבחינה זו היא סדנת ההבלעות כאשר יונה נבלע ע"י לויתן ונחלץ משם באמצעות תפילה ואילו מרדוק עמד בפני סיכון ההבלעות בפי תיאמת אך הוא גבר עליה והמיתה. אך בכל זאת המשותף בינהם הוא ששניהם הצליחו במשימתם
ומילאו אותה כראוי. מרדוק הציל את פמלית האלים ויונה החזיר את אנשי ננווה בתשובה בכך שהתריע על חורבנם הצפוי.
ביבליוגרפיה
ספרות יפה
ספר יונה, הוצאת קורן, ירושלים, תשנ"ב
עלילת הבריאה הבבלית - אנומה אליש, תרגום: מ. וייפלד, האוניברסיטה העברית בירושלים חוג למקרא, ירושלים, תשל"ג.
ספרות מחקר
ב. אופנהיימר, תאולוגיה מקראית ומיתוס מונותאיסטי, דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות, ישיבות מרכזיות - מקרא ולשון עברית, ירושלים, תשמ"ג, עמ" 94-79
מ.באחטין, סוגיות הפואטיקה של דוסטויבסקי דפוס עופר, ת"א, 1978
יש חסידה, אוצר אישי התנך דמותם ופעלם בפי חז"ל, הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים, 1995, עמ קעא
ה.וו.סאגס, דברי ימי בבל, תרגום: ד"ר א. נגב, הוצאת ש פרידמן בע"מ, ת"א, תשל"ב
מ.ד. סגל, ספר יונה הנביא בתיך: מבוא המקרא, קריית ספר בע"מ, ירושלים, 1967 עמ" 476-473
א. סימון, ספר יונה מבנה ומשמעות, ספר יצחק אריה זליגמן (בעריכת י זקוביץ ו- א' רופא) כרך ב, ירושלים, תשמ"ג עמ" 318-291
י.קויפמן, תולדת האמונה הישראלית כרך 2, מוסד ביאליק ירושלים - דביר, ת"א, תרצ'ז-תשט'ז, ע"מ 287-279
ז. קונטנו, חיי יום יום באשור ובבל תרגום: שמואל גלאי, הוצאת עם הספר, ת"א, 1964
ז. שזר, ספר יונה, בית מקרא כרך ט"ז, תשל"א, עמ" 437-432
ש. שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית, הוצאת יחדיו, ת"א, תשמ"א
יעץ
ע. אוכמני, תכנים ודורות - לקסיקון מונחים ספרותיים, ספריית פועלים הוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר, תשלט 1978 ערך: מיתוס
אנציקלופדיה עברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ירושלים - תא, תשל"ה ערך: בבל, מיתוס
עולם התנך, דוידזון מתי, ת"א, תשמג, ערך: יונה
מ.ד. סגל, בתוך: מבוא המקרא עמ" 473-476
א. סימון, ספר יונה מבנה ומשמעות
אוריאל סימון, ספר יונה מבנה ומשמעויות
שם
זורז קונטרו, "חיי יום יום באשור ובבל"
אנציקלופדיה עברית ערך: בבל עמ" 554-543
זורז קונטנו, חיי יום יום באשור ובבל 11 שם, עמ" 129
מיכאל באחטין, סוגיות הפואטיקה של דוסטויבסקי
שם עמ" 127
שם, עמ' 129
שם, עמ" 131
אנציקלופדיה עברית, ערך בבל עמ" 554-543
שקולניקוב תולדות הפילוסופיה היוונית
Lang, Myth, ritual and religion (London: Longmans and coial)
אנציקלופדיה עברית, ערך מיתוס עמ" 407-412
שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית
אוכמני, ערך מיתוס
בנימין אופנהיימר, תאולוגיה מקראית ומיתוס מונותאיסטי בתוך: דברי הקונגרס העולמי השמיני עמ" 94-79
מיתוס הבריאה הבללי תרגום: ויינפלד עמ" 4
שם, עמ" 47
שם. עמ" 40
שם' עמ" 40-41 יש לציין כי תאור אכזריותה וכוחה של תיאמת ניכר בעיקר בבריאתה יצרי בלהות כאשר מראה מקום מופיע בהערה 25.
שם. ע"מ 12
שם. עמ" 14-15
ז. קונטני, חיי יום יום באשור ובבל, עמ" 140
אנציקלופדיה עברית, ערך: מיתוס עמ" 407-412
אנציקלופדיה עברית, ערך בל
א. סימון, ספר יונה מבנה ומשמעות עמ" 23
אוצר אישי התנך. עמ" קא"ע
שם עמ" 20
עולם המקרא, עמ" 227
מיתוס הבריאה הבבלי תרגום: מ. ויינפלד עמ" 22-24
שם, עמ" 30
א. סימון, ספר יונה מבנה ומשמעות
מד סגל, ספר יונה בתוך מבוא המקרא עמ" 473-476
29

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אנלוגיה בין דמות יונה ובין דמות מרדוק מהיציר אנומה אליש", סמינריון אודות "אנלוגיה בין דמות יונה ובין דמות מרדוק מהיציר אנומה אליש" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.