חופש העיתונות בתקשורת החרדית

תקציר העבודה:

אמצעי התקשורת בעולם המודרני נתונים, כעניין שבשגרה, ללחצים ולהשפעות, בין חיצוניים ובין פנימיים, בנוגע לתכנים המתפרסמים בהם. בין אם יהיו אלה בעלי עניין המבקשים להבליט או להצניע סיפורים מסוימים או היבטים מסוימים בהם, בין אם אלה הנחיות דרגי ההנהלה של אמצעי התקשורת, המעוניינים לקדם קו מסוים התומך בהשקפת עולמם, ובין אם אלה גורמים ממסדיים, כדוגמת גופי הצנזורה ובתי-המשפט, המגבילים פרסומם של נושאים או פרטים ספציפיים בשל שיקולי ביטחון המדינה, צנעת הפרט, הגנה על קטינים, איסור הכחשת שואה או הסתה.
כפי שנראה להלן ביתר הרחבה, בנוסף למגבלות הרגילות החלות על גופי תקשורת, מתאפיינים גופי התקשורת החרדים ביתר שאת בצורות שונות של צנזורה עצמית. כך למשל, יימנעו גופי תקשורת חרדים לפרסם ידיעות המכילות תכנים מיניים או אלימים, תכנים "חילוניים" (העוסקים בנושאים כגון ספורט, אופנה, אומנויות במה, אומנות פלסטית, ספרות כללית, רכילויות ועוד) וכן תמונות ואף שמות מלאים של נשים. אם בכל זאת מוזכרים אלמנטים כאלה, הרי שיוזכרו מההיבט השלילי שבהם, כגון חילול שבת שהיה מעורב בהם. יודגש כי אף שצנזורה עצמית מתבצעת כדבר שבשגרה, בין על-ידי העיתונאים עצמם ובין ברמת העורכים הבכירים, בכלל מערכות התקשורת, הרי שלאור חריגותה וייחודה של התופעה בנוף התקשורת הכללי, אני סבורה כי יש מקום לבחון אותה באופן מיוחד.
בעבר היה נהוג ואף מקובל עבור תנועות פוליטיות להוציא לאור עיתונים-מטעם. בין הבולטים שבהם ניתן למנות את עיתון "דבר" של ההסתדרות הכללית, "על המשמר" של מפ"ם, "קול העם" של מק"י, "למרחב" של אחדות העבודה, "הצופה" של המפד"ל ועוד. אולם בעוד שבשוק התקשורת הכללית כמעט ונעלמה העיתונות המפלגתית מן העולם, ופינתה את מקומה לעיתונות (בעיקר אינטרנטית) המזוהה פוליטית אך לא מפלגתית, בשוק התקשורת החרדית המצב שונה, והעיתונות המפלגתית עודנה שולטת ברובו, ומפיצה את השקפת העולם של מנהיגי הפלג המוציא אותה לאור.
גבולות חופש הביטוי וחופש העיתונות בדין הישראלי נקבעו עוד בשנותיה הראשונות של המדינה, בפרשת קול העם, ובמובנים רבים לא חל בהם שינוי משמעותי מאז. על-פי הפסיקה הנוהגת, לעיתונות יד חופשית לפעול ולפרסם, וחופש הביטוי שלה ייסוג רק כאשר קיימת ודאות קרובה לפגיעה ממשית באינטרס נוגד. הדברים נאמרו בהקשר של שימוש בסמכות לסגירת עיתון על-ידי שר הפנים בשל פרסום אשר לדעתו עלול היה לפגוע באינטרס הציבורי וביטחון המדינה. המקרה של התקשורת החרדית שונה במקצת; כאן אין מדובר בהטלת סנקציות על-ידי רגולטור המונע את הפצת העיתון, אלא שיקול פנימי של העיתון האם וכיצד לפרסם. אף שנראה כי לכאורה כי אין מגבלה חוקית או חובה חוקית החלה על עיתון לפרסם אייטמים ברמת פירוט מסוימת, שאלת חופש הביטוי וחופש העיתונות מתעוררת מהכיוון ההפוך - עד כמה מותר לעיתון "להתאים" את הדיווח לתפיסת עולמו?
כגופי תקשורת האמונים על הפצת תפיסת עולם מסוימת, רואה העיתונות החרדית את עצמה כשומרת-הסף של קוראיה מפני הפצת תכנים שאינם ראויים בעיניה, וכשופר לקידומה של תפיסת עולמה, או כפי שהיא מכונה בעגה החרדית, ה"השקפה" שלה. כפי עמדנו לעיל, וכפי שיפורט ביתר הרחבה להלן, העיתונות החרדית רואה לעצמה הזכות ואף החובה להסתיר ולעוות עובדות ותמונות מציאות שונות, על-מנת שהללו יעלו בקנה אחד עם תפיסת עולמה. בעבודה זו אבקש, אפוא, לבחון את השאלה האם חופש הביטוי של העיתונות החרדית מקיף גם היתר לשקר, למען ההשקפה.
ככלל, פרסום דבר שקר המהווה לשון הרע על פרט או על ציבור באמצעי התקשורת עלול לגרור אחריו תביעות דיבה ואף העמדה לדין פלילי. אולם בענייננו מתחדדת השאלה, כאשר אין נפגע ספציפי מדבר שקר שפורסם עליו, זולת הציבור אשר "אולץ" להיחשף לדבר השקר. הדברים אמורים ביתר-שאת לגבי העיתונות החרדית, אשר על-פי רוב מהווה מקור התקשורת הבלעדי של קוראיה, אשר לעתים יימנעו מלהיחשף אפילו לגופי תקשורת חרדיים אחרים, אשר אינם ברוח הזרם שאליו הם משתייכים.
יחסה של היהדות לחופש הביטוי אמביוולנטי יותר. למעשה, המגבלות החמורות שמטילה התורה על שקרים ורכילות נסוגות אך מפני השלום והגנה על ערכים חשובים.
התלמוד אף מוסיף ומבאר שלושה עניינים נוספים שבהם מותר "לשנות", כלשונו: במסכת, בפוריא ובאושפיזא, דהיינו בענייני לימוד, בענייני אישות ובהקשרים של תיאור המארח. הרציונל כאן הוא שמירת הצניעות או מניעת בושה, ומשכך יש היתר לשנות, אך הוא במדרגה פחותה ואינו מצווה כמו במקרה של השכנת שלום.
שאלה מעניינת היא עד כמה נאמנה העיתונות החרדית למגבלות אלה אשר מחילה ההלכה על אמירת שקר ו"שינוי", וקצרה היריעה מלבחון אותה. היות שעסקינן בהיבט המשפטי והיוריספרודינטי של השאלות, אתמקד להלן בבחינתן לאור הפרמטרים והסטנדרטים הנוהגים בכלי התקשורת הכלליים.
היבטים אלה של השאלות טרם זכו לליבון מעמיק בחקיקה, בפסיקה או בספרות, ודומני שיש בהן כדי לאתגר את התפישות הרווחות בקשר עם חופש הביטוי, כפי שהוא מוכר לנו כיום. עוד אקדים ואומר כי חלק מן הנתונים שאותם אביא להלן לא הבאתי ממקורות מחקריים אלא מידיעתי האישית, כבת לציבור החרדי הצורכת תקשורת חרדית, אולם אני תקווה כי אצליח להביא את הסוגייה לידי חידוד וליבון על אף מכשלה זו.

תוכן עניינים:
1. הקדמה
2. מבוא
החברה החרדית בישראל
חסידים
ליטאים
הספרדים ובני עדות המזרח
עיתונות חרדית
3. חופש העיתונות
צנזורה עצמית בתקשורת הכללית
צנזורה עצמית בתקשורת החרדית
האשה בתקשורת החרדית
עבירות מין
גיוס בני הישיבות בראי העיתונות החרדית
פרשת חה"כ יגאל גואטה
4. דיון
ביבליוגרפיה:
חקיקה
פסיקה
ספרות ומאמרים
מקורות יהודיים ומשפט עברי

קטע מהעבודה:

תגים:

חופש העיתונות · חופש הביטוי · עיתנות חרדית · תקשורת חרדית · חרדים · צנזורה · עבירות מין · גיוס בני ישיבות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "חופש העיתונות בתקשורת החרדית", סמינריון אודות "חופש העיתונות בתקשורת החרדית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.