פלמ"ח- זיכרון קולקטיבי אל מול זיכרון אישי

תקציר העבודה:

נושא הדיון במאמר זה הוא הקשר בין הזיכרון האישי לבין הזיכרון הקולקטיבי אודות הפלמ"ח. במחקר זה אבדוק כיצד בא לידי ביטוי הזיכרון האישי של לוחם\ת בפלמ"ח, באירועים מסוימים, אל מול הזיכרון הקולקטיבי העולה מהספרות ומתייחס לאותם האירועים?
אציין תחילה שהפלמ"ח (פלוגות מחץ של ההגנה), הוקם ב-1941 על מנת להגן על ארץ-ישראל מפני פלישת הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. במהלך השנים, הפך ארגון הפלמ"ח לסמל של פטריוטיזם שבלעדיו לא הייתה מדינה.
מטרתו העיקרי של המחקר הוא לבדוק שלושה מקרי בוחן: האימונים בפלמ"ח, מערכת היחסים בין הקיבוץ לפלמ"ח והשבת השחורה. מקרים אלה יבדקו תחילה לפי הספרות, קרי הזיכרון הקולקטיבי אל מול הזיכרון האישי המבוסס על ארבעה ראיונות אישיים עם חברי פלמ"ח וכן באמצעות אוטוביוגרפיות.
המרואיינים הם:
יוסף וינקור: נולד באוקראינה והגיע עם משפחתו לטורקיה, הוא היה פליט רוסי בטורקיה. עלה לארץ כחלק מההכשרות המגויסות והתגורר בין היתר בקיבוץ גבעת ברנר. הוא התגייס לפלמ"ח ב-1944. הרקע התרבותי של יוסף טומן בקרבו: ילדות קשה, העדר אב, עוני. יוסף מסתמן כבעל אופי שאפתני הוא מתמוגג כשהוא משוחח על הפלמ"ח. הייתה לו כמיהה להגיע לארץ ישראל. הוא בעל גישה חיובית בדבר עבודת האדמה, ההסתפקות במועט ומעיד כי תכונות אלה מלוות אותו עד היום. יוסף מתגורר כיום בבת-ים.
יוסף אמיר: נולד בבולגריה, התגייס לפלמ"ח ב-1947, כחלק מההכשרות המגויסות. לדבריו, חווה ילדות לא קשה, אולם לא קלה, בהתייחס לאותם ימים בארץ ישראל. יוסף מעיד כי הפלמ"ח לימד אותו לעבוד קשה ולהסתפק במועט. עד היום הוא נועל סנדלים תנ"כיים שמסמלים עבורו את תקופת השירות פלמ"ח בכלל ואת הפלמחניק בפרט. יוסף מתגורר כיום ברמת-חן.
רותי אמיר: אשתו של יוסף. הם הכירו במסגרת השירות בפלמ"ח. רותי גדלה ברמת השרון והיא מעידה כי הייתה לה ילדות קשה מאוד. העוני היה בלתי נסבל, לא היה להם אוכל בבית ולהסתפק במועט עוד לפני השירות בפלמ"ח, אולם, לטענתה המצב בארץ היה רע אצל כולם. מבחינתה של רותי "עובדה זו עזרה לה, שכן הייתה מורגלת לצנעה האופיינית של הפלמ"ח". היא התגייסה ב-1 ליולי 1948 סמוך למלחמת השחרור, היא מהצעירות של הפלמ"ח. מתגוררת כיום ברמת-חן. רותי מתנדבת במוזיאון הפלמ"ח ברמת אביב ואחראית להכנת האלבומים אודות הפלמ"ח בגנזך המוזיאון.
צבי כהן: יליד תל-אביב, התגייס ב-1945 להגנה וב-1947 סופח לפלמ"ח. ילדותו לא הייתה חריגה, אולם החיים בארץ דאז היו קשים ונוסף לכך גם בבית שרר עוני רב. לטענתו, הפלמ"ח הוא חלק מחייו ומהשקפותיו, כל חייו עבד בעבודה פיזית קשה כחרט, מכוון שכך חונך, להיות איש עבודה. עקב אירוע לב, שחווה צבי בעבודה, הפסיק לעבוד לפני שנה כשהוא בן 83. צבי מתגורר כיום בתל-אביב.
אוטוביוגרפיות:
זיווה ארבל- הייתה קצינה בפלמ"ח וידועה "כנערה עם האקדח". זיווה עבדה ביחסי ציבור ולכן ניתן להבחין בכתיבתה, בנימה יהירה, באוטוביוגרפיה שלה. לכן, יש להתייחס אל דבריה בקפידה יתרה. הילדות של זיווה לא הייתה קשה, היא גדלה בטורקיה בצד האירופאי ומעידה כי ילדותה הייתה טובה ותקינה.
צביה כצנלסון בן צבי- ערכה שלושה ראיונות עם שלוש פלמ"חניקיות: זיווה גולן, שושנה בקר, הלה קליינברגר.
שרגא פלד: "יונדב רוצה להתגייס לפלמ"ח", זוהי אוטוביוגרפיה של שרגא על התקופה בפלמ"ח.
אציין, כי רקע תרבותי, השקפת עולם וילדות אינם נתונים שיכולתי לדעת באופן מקיף באוטוביוגרפיות, לעומת הראיונות האישיים שיכולתי לדעת יותר על המרואיין, נושאים שהם מעבר לפלמ"ח.
השערותיי הן, כי קיים בינוני בין הזיכרון הקולקטיבי לבין הזיכרון האישי. סיבותיי מתבססות על הרקע התרבותי של חברי הפלמ"ח השונים וכן המקום הגיאוגרפי שבו שירתו והחוויות האישיות שלהם בזמן השירות בפלמ"ח. נתון אשר ישפיע על זיכרונם לטוב ולרע.

תוכן ענייניים:
מבוא
סקירה ספרותית- תיאוריות בזיכרון
תחילת דרכו של הפלמ"ח
פרק ראשון: האימונים בפלמ"ח
פרק שני:הקיבוץ והפלמ"ח
פרק שלישי: "השבת השחורה"
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים

קטע מהעבודה:

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פלמ"ח- זיכרון קולקטיבי אל מול זיכרון אישי", סמינריון אודות "פלמ"ח- זיכרון קולקטיבי אל מול זיכרון אישי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.