קוריולן

תקציר העבודה:

הצגות המחזה "קוריולנוס" ב-Com&die franaise בחורף 1933 בפריז הפכו לקרבות באולם בין פשיסטים לרפובליקנים מדי ערב, עד שראש הממשלה הצרפתי פיטר את מנהל התיאטרון. (Muller\Howald 1996: 61) הקהל הבין, שבמחזה "קוריולנוס" יש ביטוי למלחמת המעמדות בין פטריציים ופלבאים, עימות בין מאות שנים שבעשור הראשון של המאה החמישית (בין 500 ל-490 לפני הספירה) הגיע לשיא ראשון ומכריע. אומנם תקופה זו קצת לוטה בערפל מבחינת יכולת הוכחה היסטורית, אבל זה לא מחליש את השפעתה על המאבקים החברתיים של היום.
צבי יעבץ (1966) מתאר בספרו צורות שונות של תגובות ההמון הרומי, תחילה באופן כללי, אחר-כך לאורך ההיסטוריה הרומית. חלק מעניין במיוחד, לדעתי, עבור אנשים המקורבים לתיאטרון, הוא דיכוי ההמון בתיאטרון בעמ' 34-35 . פרק נרחב (פרק ד') מוקדש ליחסו של ההמון ליוליוס קיסר. בסוף הפרק, בעמודים 87-99, מפרק יעבץ את המיתוס, שאנו מוצאים אצל שייקספיר, ב"יוליוס קיסר", כאילו אנטוניוס סובב את הקהל על האצבע הקטנה שלו, או, בפרשנות עדינה יותר, הקהל אהד את אנטוניוס אחרי הרצח. יעבץ מצייר תמונה של המון עם כוח לעתים גדול מאוד. ולעתים היה צריך כוח עוד יותר גדול כדי לגבור עליו. ואת זה הצבא הרומי עשה בלי היסוס, או כמו שהיום היינו אומרים: "בלי בג"ץ ובלי בצל"ם"...
כשאומרים "המון", יש כאן ערב רב של קבוצות אוכלוסיה, וברור שהפלבאיים היו המאורגנים והמיוחסים ביותר מכל אלה. מסיבה זו המארקסיזם התעניין בהם, ועוד יותר בנציגיהם: טריבוני העם.
שייקספיר מצייר ב"קוריולנוס", כמעט עשר שנים אחרי "יוליוס קיסר", תמונה מעניינת ומאובחנת יותר של העם, ובעבודה זו אנסה לבחון את היחסים בין עם וגיבור בשלושה מחזות:
קוריולנוס של שייקספיר (1608-1609), קוריולן של ברכט (1951-1953) ו"הפלבאים עושים חזרה על המרד" (1966) יכולים להיקרא ברצף אחד, בו כל מחזאי הכניס את המציאות ההיסטורית-פוליטית שלו ואת תפיסתו הספרותית. כל מחזה מכיל את גרעין השני ועולה על הקודם לו במורכבותו. ברצוני להראות זאת בעזרת כשלון הגיבור ביחסו לעם.
את גיבוש היחסים בין גיבור ועם אני רוצה להראות על-ידי שני רגעים דרמטיים: מרד הפלבאיים וגיוס הקולות של קוריולנוס למען בחירתו כקונסול. שני הרגעים ממחישים הן את העימות של שני הצדדים והן את אי-הנחת של העם כלפי המעמד השליט.
כלפי שייקספיר נטען שהעם, כפי שהוא מציג אותו, הינו המון אדיש Ladislaus Lob & Laurence Lerner (1977) אבל איני מקבל גישה זו. לדעתי, גם קוריולנוס וגם העם מורכבים יותר. כלפי ברכט לעומת זאת נטען, שהוא עשה אידאליזציה לעם, ולכן הוא נותן לו יותר משקל מול הגיבור. גם כלפי גראס היו טענות, שהוא כתב מחזה נגד ברכט, בעיקר מצד אלמנתו. לדעתי גראס פירש לא נכון את שייקספיר. הוא לא הבין את הסתירות של הגיבור. על הבמה הוא מראה גיבור בעל מאפיינים גם של ברכט וגם של המצביא הרומי. גראס ממזג בין שתי הרמות: חזרות למחזה "קורליונוס" והתקוממות הפועלים במזרח ברלין ב-17 ביוני 1953. הבמאי עושה שימוש בשיטות של ברכט, משתמש בציטטות ממחזות ומעבודות של ברכט, ומבין, כמו קוריולנוס, שהוא בר-החלפה. גראס החליף את דמות המצביא בדמות האינטלקטואל, לזה - נשקו, לזה - שפתו, והוא מחריף עוד יותר את אי-האחידות של העם, מאשר עשה זאת ברכט.

תוכן עניינים:
הקדמה
הקוריולנוס של שייקספיר
קוריולן של ברכט
גינטר גראס: הפלבאים עושים חזרה על המרד
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

תגים:

מעמדות · פועלים · פלבאים · רומא · היסטוריה · מזרח-גרמניה · תיאטרון · שלטון · במאי · התקוממות · מנהיג

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "קוריולן", סמינריון אודות "קוריולן" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.