ההיתר לבצע הפלות ותפקידו של הרופא

תקציר העבודה:

בין חמש זכויות האדם שאשר ע"י ארגון האומות המאוחדות , שתי הזכויות הראשונות הן הזכות לחיים והזכות לחופש לפרט. בבואנו לדון בהפסקת הריון חייבים אנו להעמיד זכויות אלו זו מול זו: את זכותה של האישה והגבר להחליט על גורלה ואת זכותו של העובר לחיות. העדפת זכות האישה משמעה הקלה בחוק והתרת הפלות, העדפת זכות העובר משמעה החמרה בחוק ואיסור הפלות. יתכנו גם דרכי ביניים, אשר מנסות לפשר בין שתי הזכויות. ולאפשר הפלות בתנאים מסויימים ולמנוע בתנאים אחרים.
אומר על כך המלומד שיפמן:
"גישת-יסוד בשיטות-משפט מערביות היא שאין החברה רשאית, בהעדר נימוקים כבדי-משקל, להתערב בשאלות אינטימיות של הולדה. ההנחה הגלומה בגישה זו היא שאדם זכאי לממש את רצונו להיות הורה או שלא להיות הורה כהחלטה אישית המסורה לו בתוקף זכותו לצינעת הפרט" .

ראשי פרקים
1. מבוא
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת העבודה
2. הקדמה- הזכות החיים של העובר
3. ההיבט היהודי
3.1 הגישה הבסיסית למוות
3.2 המקור הראשוני לאיסור
3.3 סיכום
4. החוק הישראלי
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

את הפסוק בשמות העוסק בעניין המיתה דורשים מכילתא דרשב"י כך: "ולא יהיה אסון שומע אני אסון באישה או אסון בוולדות תלמוד לומר (פסוק יב) מכה איש, פרט לוולדות ולא יהיה אסון באישה ולא בוולדות". כאן שעל הפלה אין מענישים את המכה במיתה והסנקציה היחידה המוטלת עליו היא פיצוי כספי.
לאור זאת לא מן הנמנע לשאול את השאלה האם יש איסור על הפלה בדיני המשנה והתלמוד, ואם כן מהו המקור לאיסור זה. שתי משניות דנות בהפלה בהקשר של העדפת חיי האם או צרכיה הבריאותיים על פני חיי העובר.
מסכת אוהלות דנה באשה המקשה לילד ופוסקת כי "מחתכים את הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמים לחיו. יצא רובו- אין נוגעים בו שאין וחים נפש מפני נפש". המשנה במסכת ערכין קובעת כי: "אישה שהיא יוצאה ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד". ברם אם היא "ישבה על המשבר ממתינים לה עד שתלד". התלמוד
בהתייחסו לרישא של המשנה מניח כי העובר הוא חלק מגוף האם ולכן היו אומר "פשיטא, גופא היא".
מאידך מחשיב התלמוד את חיי העובר כאשר אין התנגשות בין חייו לחיי האם. כך למשל מחללים את השבת כדי להציל את חיי העובר, אפילו אחרי שהאם ישבה על המשבר ומתה.
העולה מדברנו הוא כי לתלמוד השקפה משפטית הכוללת שני יסודות: האחד הוא שהעובר אינו נחשב כנפש אדם לגבי דיני נפשות ובמקום מסוימים מותר להורגו. היסוד השני הוא כי אנו מתחשבים בעובר ורואים בו מעין נפש לצרכים מסוימים כגון: חילול שבת. יסוד שני זה הוא בלתי מפורש והוא מסתתר כאילו מאחורי הפרגוד של הדינים
המובאים בתלמוד, ומשמש כהסבר להם.
סיכום
המקור היחיד העוסק במישרין בביצוע הפלה מלאכותי הוא המשנה באהלות: "האישה המקשה לילד מחתכים את הולד במעיה..."
לא נתפרש במדינה האם אפשר לבצע הפלה בשלבי ההריון המוקדמים במקרה והסכנה אינה מוחשית אלא נחזית (הרופאים חוזים שהאישה תסתכם בעתיד מהמשך ההריון) ובמקרה בו האישה לא תסתכן אלא תחלה או תצטער.
מן המשנה משמע שיש איסור להרוג עובר וכי רק בגלל הצלת חיי האם פוגעים בחייו, משמע בפשטות כי איסור זה מעין שפיכות דמים, כל אפשר שכוונה שהעובר אינו נפש ביחס לאימו כשהוא מסכן את אימו.
חכמי הלכה שונים ניסו להניח כי האיסור אינו קשור לשפיכות דמים ולא בהכרח שהוא איסור מהתורה. הדעה היא כי האיסור הוא מדרבנן ודעות רבות לו:
1.מיעוט אוכלוסי היהודים.
2.הוצאת זרע לבטלה.
3.ההריגה היא מעין רציחה, למרות שלא מדובר בנפש.
החוק הישראלי
החוק האנגלי
החקיקה החדשה במדינת ישראל דומה בעיקרה לחוק האנגלי. והיא מבוססת על חוק לתיקון דיני עונשין (הפסקת הריון) תשל"ז- 1977 ס"ח 842.
באנגליה לא היה חוק מסודר בנושא ומספר פסקי דין התירו לבצע הפלה רק אם מדובר בבריאותה של האישה.
הדין לא התברר כל צורכו עד לפסק המפורסם של R.V. BOURNE שהתיר במפורש להציל את חייה או בריאותה של האם, כולל בריאותה הנפשית. כעשר שנים אחר כך פסק בית המשפט כי השיקול הרפואי האמור מסוריו של הרופא בלבד דהיינו הקריטריון של סכנה הוא סוביקטיבי ולא אובייקטיבי, ובית המשפט לא יתערב בשיקול דעת רפואי זה.
החקיקה האנגלית החדשה בשנת 1957 הרחיבה עוד יותר את הנסיבות שבהן מותר לבצע הפלה: הביראות הפסית או הנפשית של האם; ספק הכנה לבריאות היסת אוהנפשית של הילדים; התנאים הקיימים של המשפחה או ספק מבוסס שמא יצא עובר פגום- משמשי כעילות לעיצר הפלת העובר לפי חוק זה. כן מובא בחשבון המצב הלכלי של האם בעת ההפלה
ובעתיד הסביר.
גם בארה"ב החקיקה משקפת את המגמה הליברלית הזו בניו יורק למשל הפלה מותרת תוך עשרים וארבעה השבועות הראשונים של ההריון על פי חוות דעתו של רופא מוסמך ואין צורך בכל עילה או קבלת רשות מכל גוף אחר.
החקיקה הישראלית
החוק בישראל לגבי הפלות השתנה כמה וכמה פעמים מאז קום המדינה. השתלשלות החוק בדיני הענשין והדיונים שנערכו בכנסת במקביל שופכים אור על המדיניות והשקולים של הגוף המחוקק בבואו להכריע לגבי היקף החוק בנושא הפלות ומידת חומרתו.
החוק המנדטורי אסר הפלות באופן מוחלט. ועונש מאסר צפוי הן למבצע ההפלה, והן לאישה גם אם היא מבצעת את ההפלה בעצמה, וגם אם היא מבקשת מאחר לבצע עבורה. כמו כן צפוי עונש מאסר למי שמספק כלים שיביאו לידי הפלה- חוק זה המשיך להתקיים גם אחרי קום המדינה.
ב1952- פסק בית המשפט המחוזי בחיפה כי יש להתיר הפלה אם היא נעשית למען סיבות רפואיות וללא הסתר. כלומר, לשם הצלת חיי האישה או שמירת בריאותה. ב1966- ישנו תיקון לסעיף 175 בחוק, האומר: "במקום הסיפה החל מ"אשם בפשע" יבוא - דינו מאסר חמש שנים". יש כאן הקלה בעונשו של המסייע להפלה. ב1977- מוקמת ועדה לבדיקת
נושא חוק ההפלות, מאחר שהמצב בפועל הראה על פער עצום בין החוק לבין המציאות. דובר על סדר גודל של הפלה אחת על כל לידה טבעית, כאשר בחוק יש איסור מוחלט להפלות. ההיבטים בהם חקרה הועדה: חברתיים, מוסריים אתיים, פסיכולוגיים, דמוגרפיים ומשפטיים. המלצתה הייתה לשנות את החוק הקיים ולהתאימו למציאות. עפ"י החוק
החדש עדיין הפלה נחשבת דבר פלילי. אין אחריות פלילית רק כאשר מתמלאים שני תנאים:
א.הפסקת ההריון בוצעה במוסד רפואי מוכר.
ב.ניתן מראש אישור להפלה ע"י ועדה מוסמכת.
עפ"י הועדה שהציעה את החוק, חוק זה משקף את השינוי במרכז ענינו של המחוקק. מעבר ממוטיבציה דתית ומסורתית לשמור על חיי העובר לדגש על בריאות האישה. זה מתבטא בכך שההפלה מותרת לא רק לשם הצלת חיי האישה (חיים כנגד חיים) אלא גם לשם שמירה על בריאותה. מגמת השינוי בחוק היתה לתקן את המצב הקיים ולהסיר כמעט
לחלוטין את התופעה של הפלות מלאכותיות במחתרת, והזכאיות לכך תוכלנה לבצען בתנאים רפואיים נאותים.
בתש"מ 1980, יצא תיקון לחוק, אשר ביטל את התנאי החמישי המצדיק את ההפלה מסיבות סוציאליות. תנאי זה בוטל לאחר ויכוחים רבים בכנסת, בשל הטענה שהוא מוביל להפלות רבות מאוד יותר מן ההכרחי באמת. (בפועל התברר כי מספר ההפלות שבוצעו באשור הועדה לא השתנה בעקבות התיקון).
בחקיקה הישראלית אין הסדרה מפורשת של זכות הפרט לתכנון המשפחה ולשימוש באמצעים למניעת הריון. ישנה התייחסות לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, בה מובע הרצון להתיר לאדם להיות חופשי ואדון לעצמו. גם חוק הגנת הפרטיות התשמ"א 1981 אינו מכיל כל הוראה העשויה להתפרש כהכרה בזכות לתכנון המשפחה, אולם הזכות לפרטיות, במובן
של זכות לשלמות גופנית, הוכרה בשורה ארוכה של פסקי דין: "הזכות שלא לפגוע בגופו היא אחת מזכויות היסוד של אדם בישראל ומהווה היא חלק של זכות האדם לחירותו האישית".
בנוסף הכיר בית המשפט בזכות לחיי אישות על מנת לקיים מצוות פרייה ורביה כ"זכות יסוד טבעית ואנושית", ובעיקר דברים שנאמרו בהקשר של הפסקת הריון: "התעברות, הריון ולידה הם אירועים אינטימיים, שכל כולם בתחום צנעת הפרט: אים המדינה מתערבת בתחום זה אלא מטעמים כבדי משקל, הנעוצים בצורך להגן על זכות הפרא או על
אינטרס ציבורי רציני. על הזכות לפרטיות במובן של סמכות היחיד לקבל החלאות בענייניו המפרטים,, ניתן ללמוד מדברים שנאמרו אגב אורחא בדבר זכותם של הורים לתכנן את משפחתם ולהחליט אם להעמיד צאצאים אם לאו.
החקיקה החדשה במדינת ישראל דומה בעיקר לחוק האנגלי משנת 1967. ההבדל העיקרי הוא הצורך להקים ועדה לאשר את ההפלות בחוק הישראלי, דבר שאינו קיים חוק האנגלי. האישה היא למטה מגיל הנישואין (17) או למעלה מארבעים שנה; ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי או שהוא מחוץ לנישואים; הוולד עלול להיות בעל מום
גופני או נפשי, המשך ההריון עלול לגרום נזר חמור לאישה או לילדיה מחמת תנאיה המשפחתיים או החברתיים הקשים של האישה ושל הסביבה.
כללי האיסור והמותר בעניין הפסקת הריון מרוכזים בסימן ב' לפרק י' מחוק העונשין. הפסקת ההריון גוררת אחריה עבירה. הסייג הוא כמובן הופעה בפני וועדה מיוחדת שהוקמה לצורך העניין, והיא המחליטה אם מותר לבצע הפלה.
מידי כמה שנים עולה שוב נושא ההפלות וחלים שינויים בטפול החוק בעניני הפלה. לעיתים צועדים לקראת שוויון חברתי לנשים ולעיתים מפחיתים ממנו, אבל החוק מתייחס בעיקר לרצון האישה וכל השינויים בו אינו מתייחס כלל לגבר בהחלטה. באופן לוגי, אם מתייחסים להפלה כחופש לשלוט על המשך חיינו ועל תכנון המשפחה, הרי שלאב
זכות החלטה בנושא בדיוק כמו לאם. אלא אם כן החופש בעניין הפלה מתיחס רק לזכות האישה לשלוט באופן אוטונומי על גופה. כשם שהמדינה יכולה להתערב כדי לפתור בעיות בשאלה איפה יחיה הילד לאחר הגירושין היא יכולה להתערב גם כדי לפתור בעיה בין הגבר והאישה בענין ההפלה. ארה"ב, אנגליה וישראל אינן מכירות בזכותו החוקית
של הגבר בענייני הפלה.
במקרה של אי הסכמה בין שני צדדים, ניתן לבצע שני דברים מצד החוק:
א.נסיון לאזן את האינטרסים של שני הצדדים.
ב.העדפת אחד הצדדים.
על פי רוב לאזן את האינטרסים הנוגדים משמעו למצוא הסכמה של פשרה שתספק פחות או יותר כל צד. דבר זה הוא בלתי אפשרי במצב של הפלה, היות שהחלטה למען צד אחד בהכרח מוציאה את השני - או שמבצעים הפלה, או שלא מבצעים. אין דרך ביניים. לפיכך, צריכה להיות העדפה של אחד הצדדים.
בהסתכלנו על האסימטריה בתפקידים הביולוגיים, החברתיים והמוסריים של המינים (גם אם אנו איננו בעד אסימטריה בתחום החברתי איננו יכולים להתכחש לקיומה), נוכל לטעון שאסימטריה זו צריכה להתבטא בחוק, כך שהחוק יצדיק את הראשוניות המגיעה לאישה בהחלטה לגבי הפלה. זאת משום שהאישה היא הנושאת בעול הביולוגי -אי נוחות
פיזית והסיכונים הבריאותיים של הריון והולדת ילד. העול החברתי של גידול הילד בד"כ נופל על האישה בחלוקת התפקידים של הנורמות כיום.
תקופת ההריון והלידה וגם קיומו של הילד מפריעים פעמים רבות ליכולת הקידום של הנשים מבחינה מקצועית. במקרה של גירושין הילד בד"כ נשאר אצל האם. במילים אחרות, המשכת ההריון יש לה השפעות לטווח ארוך על חיי האישה גם לאחר זמן ההריון עצמו. השפעות.
העלולות להגביל אותה בפיתוח העצמי שלה. כל זמן שקיימת אסימטריה זו, האינטרס של האישה צריך להיות קודם לזה של הגבר. מסקנה זו נתמכת גם ב"טובתו של הילד" הקשר ההדדי הפסיכולוגי בין הילד להוריו, הדרוש להתפתחות טובה וחשוב לילד, יכול להפגע כאשר הילד איננו רצוי.
זכות האישה
האלטרנטיבה היא למעשה בין המצב הקיים היום בפועל, מצב שבו מתבצעות עשרות אלפי הפלות בשנה (חלקן חוקיות וחלקן לא), לבין החוק הקיים. עיגון ההפלה בחוק הוא בעצם מתן תוקף חוקי להפלות המבוצעות בפועל. לא יהיה בהקלת החוק המגביל הפלות בכדי להעלות באופן ריאלי את מספר ההפלות. התופעה של ההפלות הבלתי חוקיות יש לה
כמה וכמה אלמנטים שליליים:
א.האישה נאלצת לעבור על החוק כדי לקיים זכות בסיסית שלה.
ב.ההפלות הבלתי חוקיות הן בהשג יד של כל אישה, בתנאי שיש לה את הכסף לכך. מצב היוצר אפלייה סוציאלית בין אישה במעמד גבוה לבין אישה במעמד נמוך.
ג.כאשר ההפלה היא בלתי חוקית קיים חוסר שליטה הן על כישורי מבצעי ההפלה והן על אמצעי הבטיחות. דבר זה עלול לפגוע בבריאות הנשים (בעיקר אלו מהמעמד הנמוך אשר נאלצות אולי לבצע הפלה בתנאים רפואיים לקויים).
האחריות להחליט שהתנאים להפלה מוצדקים על פי החוק במקרה ספציפי נתונה בארץ בידי הועדה - הרופאים, ולא בידי האישה. אחת הטענות של המצדדים בחוק האוסר הפלות היא כי ההפלה המלאכותית כרוכה בסיכונים, מכל מקום, גם עישון סגריות, או ניתוח פלסטי מסוכנים אך החלטות לגבי פעולות אחרונות אלה משאירים לפרט - שיעשה
כהבנתו. מדוע כאשר מדובר בהפלה, הגניקולוגים שאמורים לתת שקול דעת רפואי נוטים או לאסור אותה לחלוטין, או להחליט עבור הנשים אם לבצע הפלה או לא, או לפחות לוקחים חלק מכריע בהחלטה זו? הטענה שלהם היא שהנשים אינן מודעות לסיכונים הכרוכים בהפלה, שזהו ידע מקצועי.
אשר למעמד אבי העובר בהחלטה- העובדה שההריון מתרחש בתוך גוף האישה מונעת ממנו לתבוע הפסקה של הריון בלתי רצוי לו גם מבחינה מעשית. גם במצב ההפוך-כאשר האישה רוצה להפסיק הריון והגבר אינו רוצה, לאב אין כל מעמד להופיע בפני הוועדה הרפואית ואו לבקש מבית המשפט צו מניעה נגד האם. הלכה זו נובעת היות ובחוק אין כל
איזכור של האב
כאשר יש חשש כי התינוק יהיה לא בריא נפשית או גופנית האישה יכולה לבקש הפלה.
בעניין פלונית נגד פלוני אמר בית המשפט המחוזי כי:
"הפסקת הריון ודאי בשלב מתקדם הינה הליך משמעותי לא רק במה שנוגע לבריאות האישה אלא, בראש ובראשונה באשר לגורל העובר.
זכות הגבר
לגבי אבי העובר והמערכת משפחתית שני בני הזוג מופקדים על תקינות המערכת המשפחתית ועל תפקידה ותפעולה, והבעל כשלעצמו זכאי אף הוא להתחשבות ברצונו ובשאיפותיו במה שנוגע לילדו בעתיד. הוועדה אינה נזקקת להסכמת הבעל אך שומה עליה, בדרך כלל, לקבל ממנו מידע והצהרת כוונות. מסתבר שבמקרה דנן לא זומן הבעל אל הוועדה
להפסקת הריון ובכך לקה הדיון שקוים על ידה". כלומר הפוך ממה שכתוב לעיל.
בית המשפט סוקר את החוק ואמר כי אכן אין התייחסות לאב בחוק. בית המשפט מפנה אותנו לחוק האנגלי ולאמריקאי שם נאמר כי אין לבעל, לצוקך הפסקת ההריון, זכויות הנובעות מיחסי הנישואים, אותם ניתן לאכוף בבית המשפט. בית המשפט האנגלי גם קבע כי אין לאב זכות על העובר עד ליום היוולדו. אי לכך בתי המשפט סירבו להוציא
צווי מניעה. אולם, מציין בית המשפט, כי הנחיות הפנימיות של הגורמים המקצועיים בתחום הרפואה באנגליה הרחיקו לכת בקבעם כי בנסיבות מסוימות, אם בני הזוג חיים בצוותא,אף קיימת אפילו חובה לקבל הסכמת הבעל להפסקת ההריון של אישה נשואה.
במקרה אחר נאמר כי:
"IT IS IN NO WAY OUR WISH TO ARGUE THAT THE FATHER OF AN UNBORN CHILD SHOLD HAVE A RIGHT TO PREVENT THE MOTHER HAVING AN ABORTION.."
אולם במשפט הישראלי לא ראה המחוקק מקום להעניק לאב מעמד מעוגן בחוק. העדר המעמד על פי החוק אינו רק בעל השלכה לצורך הסקת מסקנה, אם יכול הבעל למנוע על פי דין מן הוועדה להחליט בעניין, אלא אין גם הוראה כלשהי בדבר זכות ההופעה של הבעל לפני הוועד.
אולם, אומר בית המשפט כי אין ללמוד מכאן כי אסור לוועדה לשמוע את הבעל, אם הלה פונה ומבקש זאת: ועדה שכוננה על פי חוק כדי לטפל בנושא שנמסר לסמכותה, רשאית לשמוע לפי שיקוליה דבריו של פלוני, שיש לו נגיעה לעניין, המבקש להביא לפניה עמדתו בנושא הנתון להכרעה, אם היא סבורה כי יהיה בדברים שיושמעו לפניה לכאורה,
כדי לסייע בידיה להגיע להחלטה.
מניעת חיים על פי אחד מההורים
מה קורה במידה ואחד ההורים אינו מעוניין בוולד ואילו ההורה השני מעוניין. מה אומר על כך המשפט? מה יאמר על כך הפילוסוף?.
בנושא המשפטי יש בארץ רק פס"ד אחד בנושא והוא רותי נחמני נגד דני נחמני.
דני ורותי נחמני נישאו במרץ 1984. כעבור שלוש שנים נאלצה רותי נחמני לעבור ניתוח שכתוצאה ממנו איבדה את יכולתה להרות הריון טבעי. בני הזוג החליטו בתחילת שנת 1988 לנסות ולהביא ילדים לעולם על ידי הפריה חוץ-גופית של ביציותיה של רותי נחמני בזרעו של דני נחמני והשתלת הביציות ברחמה של פונדקאית. מאחר ובתקנות
בריאות העם (הפריה חוץ-גופית) נאמר "לא תושתל ביצית מופרית אלא באשה שתהיה אם היילוד", ומאחר ולא ניתן היה לשתול את הביציות בגופה של רותי נחמני, פנו בני הזוג למכון לפונדקאות בקליפורניה שבארה"ב ומשנוכחו לדעת שעלות הטפול גבוהה מיכולתם, החליטו ששלב ההפריה יתבצע בישראל, ושלב הפונדקאות בארה"ב.
גם תוכניתם זו נתקלה בקשיים נוכח אותן תקנות, או אז עתרו בני הזוג במשותף לבית משפט זה, ועתירתם נסתיימה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ב19.5.6- לפיו הותר ביצועה של ההפריה החוץ-גופית בישראל. מאחר ופונדקאות איננה מותרת בארץ, ערכו בני הזוג הסכם עם מרכז פונדקאות בארה"ב המתייחס רובו ככולו לצד הכספי. הסכם
נוסף EMBRYO TRANSFER אמור היה להחתם לאחר שתאותר האם הפונדקאית אך בסופו של דבר לא נחתם בגלל הסכסוך שהתגלע בין הצדדים.
ב1992- עזב דני נחמני את הבית, עבר לחיות עם אשה אחרת ובאפריל 1993 נולדה לו ממנה בת. מאז 1992 החלו התדיינויות בין בני הזוג נחמני: תביעות מזונות ושלום בית מצד האשה ותביעות לגירושין מצד הבעל. בית הדין הרבני בחיפה המליץ על שלום בית, אולם שלום הבית לא חזר אל מכונו. דני נחמני הקים תא משפחתי חדש.
משפנתה רותי נחמני לבית החולים אסותא וביקשה לשחרר לידיה את הביציות המופרות לצורך השתלתן בפונדקאית בארה"ב, סרב בית החולים לשחרר את הביציות עקב התנגדות דני נחמני שהביע התנגדותו בכתב הן בפני בית החולים כאן והן בפני המרכז לפונדקאות בארה"ב.
בעקבות השתלשלות זאת הוגשה תביעתה של רותי נחמני לבית המשפט המחוזי בחיפה לשם קבלת הביציות לידיה. השופט של הערכאה הראשונה, ח' אריאל, פסק לטובתה בקובעו כי על בית החולים לאפשר לה שימוש בביציות המופרות לשם המשך תהליך ההשתלה בפונדקאית וכי על דני נחמני להימנע מלהפריע להמשך התהליך.
השופט קבע בין השאר כי "משהחל המסע לקראת הלידה אין לאפשר לבעל לטרוף את הקלפים ולהטריף את דעתה של האשה...", "אם יתאפשר לו הדבר תינתן לו שליטה על האשה ובכל רגע שיחפוץ... הוא יוכל לחזור בו בזכות וטו יחודית"; וכי אם תינתן לו האפשרות לחזור בו, יהפוך הדבר את האשה לכלי שרת בידו ולמוקד הכנעתה, השפלתה ואולי
אף לסחיטתה. זהו תיאור קשה שאילו שיקף מצב לאשורו, היה הוא נוגד את עקרון השיוויון בין בני האדם ובין המינים ופוגע בכבוד האדם וחירותו שהם יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית. אלא שדומה כי תיאורו האמור של השופט קמא, אותו רואה הוא כפועל יוצא ממצב בו תוכר זכותו של הבעל לחזור בו מהסכמתו, אינו עולה בקנה אחד עם
העובדות ועם המצב המשפטי לאשורו.
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא ההיתר לבצע הפלות ותפקידו של הרופא.
חכמי ישראל מצאו סברות שונות על מנת להחמיר בנושא, ובדורנו, לאור ריבוי ההפלות ופשטות הביצוע נזעקו הפוסקים לאסור את ההפלות מסיבות שונות שלא היו מוכרות קודם לכן: השחתת זרע, ריבוי עם ישראל וכד'. הדעות חלוקות באשר למקור האיסור וחומרתו אולם אין פוסק המתיר לבצע הפלה שלא ממניעים רפואיים. המניעים הרפואיים
הראשונים במעלה הם בריאותה של האישה, וכיום, כאשר אפשר לזהות מחלות אצל העובר שיגרמו לו למוות וודאי, יש המתירים את ביצוע ההפלה.
המשפט הישראלי, הנשען על חקיקה מנדטורית, לא התיר את ההפלות אלא במקרים מוצדקים. הוא השתנה כמה וכמה פעמים מאז קום המדינה.החוק המנדטורי אסר הפלות באופן מוחלט. ועונש מאסר צפוי הן למבצע ההפלה, והן לאישה גם אם היא מבצעת את ההפלה בעצמה, וגם אם היא מבקשת מאחר לבצע עבורה. כמו כן צפוי עונש מאסר למי שמספק כלים
שיביאו לידי הפלה- חוק זה המשיך להתקיים גם אחרי קום המדינה.
ב1966- ישנו תיקון לסעיף 175 בחוק, המקל בעונשו של המסייע להפלה. ב1977- מוקמת ועדה לבדיקת נושא חוק ההפלות, מאחר שהמצב בפועל הראה על פער עצום בין החוק לבין המציאות. דובר על סדר גודל של הפלה אחת על כל לידה טבעית, כאשר בחוק יש איסור מוחלט להפלות. ועדה ממכלתית שהוקמה לצורך העניין הציעה תיקון לחוק, המשקף
את השינוי במרכז ענינו של המחוקק. מעבר ממוטיבציה דתית ומסורתית לשמור על חיי העובר לדגש על בריאות האישה. זה מתבטא בכך שההפלה מותרת לא רק לשם הצלת חיי האישה (חיים כנגד חיים) אלא גם לשם שמירה על בריאותה. מגמת השינוי בחוק היתה לתקן את המצב הקיים ולהסיר כמעט לחלוטין את התופעה של הפלות מלאכותיות במחתרת,
והזכאיות לכך תוכלנה לבצען בתנאים רפואיים נאותים.
בתש"מ 1980, יצא תיקון לחוק, אשר ביטל את התנאי החמישי המצדיק את ההפלה מסיבות סוציאליות. תנאי זה בוטל לאחר ויכוחים רבים בכנסת, בשל הטענה שהוא מוביל להפלות רבות מאוד יותר מן ההכרחי באמת.
מתוך בחינת מבחר השקולים המשפיעים על המחוקק בנושא ההפלות, אנו למדים שהאינטרס מול עיני המחוקק הוא לאו דוקא ערך החיים, או זכות הפרט המקודשת, אלא שקולים תועלתניים שיכולים להשתנות ממקום למקום. כמו כן ברור שאין החלטות המחוקק מתקבלות רק על בסיס שיקולים הקשורים באופן ישיר לנושא ההפלות, אלא הן מושפעות
משקולים פוליטיים, וקואליציונים אלו או אחרים (ראה הצעת התיקון החדשה לחוק). נשאלת השאלה האם השיקולים האינטרסנטיים, פוליטיים, תועלתניים, כלכליים ואחרים אותם מעמידה המדינה לנגד עיניה בבואה להחליט בעד או נגד הפלות, מותר שיעמדו כנגד השיקולים של זכויות הפרט? נראה, שהתשובה היחידה לשאלה זו צריכה להיות
השיקול של זכויות הפרט על חייו או על גופו, רק על פיהם יש לשקול, להביא נימוקים ולהחליט בנושא ההפלות. שקולים כלל חברתיים כמו דמוגרפיה וצמצום פערים מעמדיים אפשר לפעול למענם בדרך שתגביר או תפחית את המוטיבציה של הפרט לילודה, אך לא דרך חדירה לזכויותיו.
במסגרת השמירה על זכויות הפרט עולים השקולים של זכות העובר לחיים ושל זכות האישה על גופה. מדינות המתמקדות בראשונה אוסרות הפלות לגמרי, מדינות המתייחסות לשתי הזכויות נוקטות דרך ביניים של מתן סייגים למקרים בהם מותר לבצע הפלה (ישראל), ומדינות המתמקדות בזכות האישה, ילכו לכיוון של התרת הפלה חופשית.
ביבליוגרפיה
איסר יהודה אונטרמן, "בעניין פיקוח נפש של עובר", נועם, כרך ו, תשכ"ג עמוד א.
א.א. אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, ירושלים, תשל"א.
דברי הכנסת, חוברת י"ג, ישיבה קל"ד, עמוד 1317.
הד דוד, אתיקה ורפואה, תל-אביב, 1989.
כהן דוד, "גישות חיוביות ביהדות למוות", גרונטולוגיה, 1993,63 .
הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, מחלקת המודיעין של האומות המאוחדות, לייק סאכסס אוקטובר, 1950.
תכנון הילודה והפלות מלאכותיות, בתוך, רפואה תחת איזמל המוסר תשמ"א.
ספר חוקים 864, התשל"ז, 1977, עמוד 226.
הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, מחלקת המודיעין של האומות המאוחדות.
BAIRD M. R., THE ETHICS OF ABORTION, NEY-YORK, 1989.
GILLET G. EUTHOMANA, "LETTING DIE AND PAUSE", JOURNAL OF MEDICAL ETHICS, 14, 1988.
FALK Z., "THE NEW ABORTION LAW OF ISRAEL", ISRAEL LAW REVIEW, 13(1) 103-110, 1986.
LADER L.,ABORTION - THE BOBBS MERILL COMPANY,INDIANAPOLIS N.Y. KENSAS CITY, 1966.
TOOLEY MICHAEL, ABORTION AND INFANTICIDE, OXFORD UNIVERSITY, 1983.
הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, מחלקת המודיעין של האומות המאוחדות.
שיפמן פ., "הורה בעל כורחו- מצג שווא לגבי שימוש באמצעי מניעה", משפטים, יח', תשמ"ח-תשמ"ט, עמוד 954.
GILLET G. EUTHOMANA, "LETTING DIE AND PAUSE"
הר דוד, אתיקה ורפואה, עמוד 53.
LADER L, ABORTION - THE BOBBS MERILL COMPANY, P.54.
1.Lader L., IBID, P.36.
.TOOLEY MICHAEL, ABORTION AND INFANTICIDE, pp.20-25.
מלכים א', 52
יונה, ד', 8
כהן דוד, "גישות חיוביות ביהדות למוות", עמוד 7.
א.א. אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, עמוד 196.
מג ב
מד, ב
שמות כא, כב
ספרא, ויקרא, אמור פרק כ
תוספות, סנהדרין, פד, ב
מכילתא רשב"י, דפוס ונציה, ש"ה עמוד לא
משנה אהלות, ז, ו
משנה ערכין, א, ד
בבלי, ערכין, ז,א
((A.E.R. 1939 615
NEW YORK PENAL LAW, CONSOLIDATED LAWS OF NEW YORK, BOOK 39.
ע"א 78\548 עמוד 755
בג"ץ 86\114 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 477
" ע"א 80\413, פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(3) עמוד 81
קובץ רפואה תחת איזמל המוסר, עמוד 9.
.BAIRD M. R., THE ETHICS OF ABORTION, PP.75-83
Falk Z.,1986,The new abortion law of Israel,P.103
שלו כרמל, "דיני פוריות וזכות הפרט להיות הורה", עמוד 508.
שלו כרמל, שם, עמוד 512.
בית המשפט המחוזי בחיפה, המ' 80\1164
בג"צ 7321/19 נחמני נ' שר הבריאות ואח' (לא פורסם

תגים:

אדם · עבר · הפלה · הפלות · זכות · זכויות · אדם · לחיות · רחם · רופא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ההיתר לבצע הפלות ותפקידו של הרופא", סמינריון אודות "ההיתר לבצע הפלות ותפקידו של הרופא" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.