ירדן במשבר ספטמבר השחור- 1970

תקציר העבודה:

מטרת המחקר היא לנתח ולבדוק את הקשר וההשפעה של משבר או תפיסת מצב כמשברי על אופי תהליך קבלת ההחלטות של מדינה.
שאלת המחקר היא: האם ובאיזו מידה תורמים המשבר והמצב המשברי להגדלת משקלם של המרכיבים האנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה ?
בעבודה זו אנסה לבחון שאלה זו באמצעות המושגים משבר וקבלת החלטות בזמן משבר כפי שמוגדרים על ידי מייקל בריצ'ר (חוקר בכיר בתחום).
השערת המחקר היא: ככל שמצב מסוים יוגדר כמשבר כך יגברו הסיכויים לשימוש במרכיבים אנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות של השחקן שתופס את המצב כמשברי .

את שאלת המחקר והשערת המחקר נבדוק בחקר המקרה של ירדן במשבר ספטמבר השחור- 1970.
חקר המקרה נעשה בשיטת ניתוח תוכן איכותי של מקורות תיאורטיים - ספרות מקצועית ומאמרים בנושא משבר וקבלת החלטות בזמן משבר. וכמו כן מקורות אמפיריים - ספרים, מאמרים וכתבי עת בנושא המקרה הנבחר.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק תיאורטי - משבר וקבלת החלטות במצב משברי (בריצ'ר)
פרק אמפירי - ירדן במשבר "ספטמבר השחור"
סקירה היסטורית
המשבר וקבלת ההחלטות
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

מבוא
פרק תיאורטי - משבר וקבלת החלטות במצב משברי (בריצ'ר)
פרק אמפירי - ירדן במשבר "ספטמבר השחור"
סקירה היסטורית
המשבר וקבלת ההחלטות
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
מבוא
חוקרים רבים אינם מגדירים את המונח משבר כלל ועיקר. חלקם הגדול מאמין, ככל הנראה, שלכל מצב יחוד משלו. כך שמצב מסוים יכול להיתפס כמשברי על ידי שחקן A אך לא על ידי שחקן B.
מקבלי ההחלטות מתנהגים על פי הדרך שהם מפרשים את המצב, ולא על פי אופיו "האובייקטיבי" כפי שרואה אותו משקיף כל יכול הקיים להלכה בלבד. לכן, כאשר מנסים להסביר את הדרך שהשפיעו סוגים שונים של מצבים על סוג הבחירות שנעשו, עלינו לפרש את המצב כפי שזה נתפס בידי מקבל ההחלטות (הרמן, 1978: 213, 217).
מטרת המחקר היא לנתח ולבדוק את הקשר וההשפעה של משבר או תפיסת מצב כמשברי על אופי תהליך קבלת ההחלטות של מדינה.
שאלת המחקר היא: האם ובאיזו מידה תורמים המשבר והמצב המשברי להגדלת משקלם של המרכיבים האנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה ?
בעבודתנו זו ננסה לבחון שאלה זו באמצעות המושגים משבר וקבלת החלטות בזמן משבר כפי שמוגדרים על ידי מייקל בריצ'ר.
נבדוק את הקשר בין המשתנים הר"מ:
משתנה בלתי תלוי (מסביר) - הגדרת מצב כמשברי.
משתנה תלוי (מוסבר) - מידת השימוש במרכיבים אנליטיים בתהליך קבל ההחלטות של השחקן.
השערת המחקר היא: ככל שמצב מסוים יוגדר כמשבר כך יגברו הסיכויים לשימוש במרכיבים אנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות של השחקן שתופס את המצב כמשברי.
את שאלת המחקר והשערת המחקר נבדוק בחקר המקרה של ירדן במשבר ספטמבר השחור- 1970.
חקר המקרה נעשה בשיטת ניתוח תוכן איכותי של מקורות תיאורטיים - ספרות מקצועית ומאמרים בנושא משבר וקבלת החלטות בזמן משבר. וכמו כן מקורות אמפיריים - ספרים, מאמרים וכתבי עת בנושא המקרה הנבחר.
העבודה בנויה מארבעה פרקים : מבוא; פרק תיאורטי שיפרט את הגדרת המשבר ומאפייני תהליך קבלת החלטות בזמן משבר; פרק יישומי בו נפרט את שלבי ההסלמה והמיתון של המשבר במקרה הנבחר, נזהה מרכיבים אנליטיים בתהליך קבלת החלטות של השחקן ולבסוף נקבע כיצד תרמו מאפייני המצב המשברי להגברת משקלם של המרכיבים האנליטיים
בתהליך קבלת ההחלטות; סיכום ומסקנות.
פרק תיאורטי - משבר וקבלת החלטות במצב משברי
כדי שיתרחש משבר, צריך שיקדם לו אירוע כל שהוא, גירוי מסוים, ובלשונו של בריצ'ר :
התנאי המוקדם להיווצרות משבר, מנקודת מבטה של מדינה, הוא שינוי במצב. משבר במדיניות חוץ הוא שינוי מצבי בסביבה החיצונית או הפנימית אשר יוצר בהכרת מקבל ההחלטות איום חיצוני לערכים יסודיים, המצריך תגובה באורח חיוני.
המשבר עצמו נוצר, כאשר מקבלי החלטות בדרג הבכיר ביותר תופסים או מזהים במצב שלושה תנאים:
1. איום על ערכים בסיסיים (אינטרסים קיומיים ראשוניים ביותר) ובד בבד, או כתוצאה מכך-
2. סבירות גבוהה למעורבות במעשי איבה צבאיים, ומודעות-
3. למוגבלות של זמן התגובה כלפי איום חיצוני.
פועל יוצא משלושת הנקודות שלהלן : ככל שיהיה איום רב יותר על ערכים בסיסיים,סבירות גבוהה יותר לאלימות וזמן תגובה קצר = המשבר חריף יותר. קיום תנאים אלה הופך מצב למשבר, וגם מביא לקבלת החלטות בעלות "אופי משברי".
הגדרת המשבר מתמקדת בתפיסותיה והתנהגותה של מדינה בודדת. באותו זמן משפיעות תשומות ממדינות אחרות ומהמערכה הבינלאומית בכללה על התנהגות השחקן במשבר, בכך שהן מעצבות את הגדרת המצב שלו ואת תגובתו. במילים אחרות החלטות בזמן משבר מתקבלות לאור ציפיות בדבר התנהגות שחקנים בינלאומיים אחרים (בריצ'ר, 1980 : 5).
בריצ'ר מנתח התנהגות במשבר בינלאומי, ויכולת מקבל ההחלטות להתמודד עם המצב המשברי, תוך התייחסות לנושאים הבאים: מימדי המשבר, תכונות השחקן במשבר ומאפייני יחידת קבלת ההחלטות במשבר.
מימדי המשבר: בנושא זה כלולים מקור המשבר (פעולות איבה חיצוניות, שינויים חיצוניים בלתי מכוונים ופעולות איבה פנימיות), חומרת המשבר (נמדד על פי אותם ערכים הנתפסים כמאוימים), מורכבות המשבר (מוגדר במונחי כמות ואי וודאות, באשר למספר השחקנים המעורבים, כוונותיהם וכו'). עוצמת המשבר, הנמדד על פי כמות הפעילות
בשלבים שונים, משך המשבר (קצר: יום אחד עד שישה, בינוני: שבוע עד שלושה חודשים, ארוך: מעל שישה חודשים). דפוסי התקשורת במשבר, ותוצאות המשבר, כולל התייחסות לטכניקה של סיום המשבר (שם, 9-8).
בשחקן מונה בריצ'ר תשע תכונות: ההקשר המערכתי שבו התרחש המשבר, ההקשר הגיאוגרפי, גודל הטריטוריה של השחקן, גודל האוכלוסייה, גיל העצמאות של המדינה, מערכת האמונות, סוג המשטר, רמת התפתחות כלכלית ויכולת צבאית.
ליחידת קבלת ההחלטות שבע תכונות:
המבנה- האם הוא מוסדר, אד-הוק, או צירוף של שניהם. גודל היחידה- היכול לנוע מאדם יחיד עד ל- X אנשים. משך הזמן- שבו יש סמכות לקבלת החלטות, כלומר ניסיון שלטוני של מקבל ההחלטות, לאלה בעלי ניסיון ארוך תהיה התמודדות קלה יותר ולהיפך. ניסיון בהתמודדות עם משברים- מורכב ממספר המשברים שעימם התמודדו בעבר
(מאף משבר ועד למשברים רבים); משך הזמן בו היו נתונים ללחץ שנבע מהמשבר; איזה תפקיד מילאו במשברים הקודמים; והצלחה או כישלון יחסי בהתמודדות עם משברים קודמים. כל אלה ישפיעו על מידת נטייתו של מקבל ההחלטות להסיק וללמוד מניסיון העבר. הסביבה הפסיכולוגית- תקבע מראש את דפוסי התגובה שלהם למשבר. עיבוד המידע-
כלומר מספר וסוגי המקורות למידע, מספר הגופים העוסקים באיסוף והערכת המידע, מבנה מערכת עיבוד המידע ומספר השלבים (טווח הזמן) משלב איסוף המידע ועד לשלב ההערכה והבחירה. טווח אופציות- ישנן שלוש אופציות שונות להתנהגות: 1) פעולה בדרכים דיפלומטיות, צבאיות, כלכליות ו/או משפטיות היכולות להסלים או למתן את
המשבר. 2) דחיית ההחלטה מיום אחד ועד לזמן הפעולה של היריב. 3) חוסר מעש, התעלמות מן השינוי בסביבה (שם, 10-9).
יש לציין כי שניים מהתנאים המקדימים להיווצרות משבר : סבירות למלחמה ולחץ הזמן קשורים קשר הדוק באי ודאות ומביאים (יחד עם התנאי הראשון) ללחץ פסיכולוגי על מקבל ההחלטה.
לחץ פסיכולוגי זה מתאר מצב רגשי בלתי של מקבל ההחלטה עקב אירועים או גירויים סביבתיים מאיימים ובכך משפיעים על דפוסי עיבוד המידע הנורמאליים ומביאים לדרך קבלת החלטות המאופיינת במודל ההתנהגות המתואר כאן.
נשאלת השאלה המרכזית, כיצד משפיעים שינויים בלחץ, הנובע משינוי בתפיסת האיום, בלחץ הזמן ובסבירות למלחמה, על תהליכים ומנגנונים, שבעזרתם מתמודדים מקבלי ההחלטות עם המשבר, וכיצד משפיעים שינויי לחץ אלה על הבחירה שלהם שם, 12-11)
באופן כללי - המודל של בריצ'ר מורכב ממספר שלבי ניתוח. השלב הראשון הוא שלב האירוע המקדים, שכאמור עשוי להתרחש בסביבה פנימית או חיצונית, אך נתפס על ידי מקבל ההחלטות, כאירוע שיש להתייחס אליו. השלב השני, הוא תפיסת המצב והגדרתו כמשבר על פי שלושת מרכיביו שפורטו לעיל. השלב הבא הוא תהליך ההתמודדות עם המשבר.
תהליך זה בעצם מאפיין את דרך קבלת ההחלטות במשבר.
שלב זה כולל חיפוש אחר מידע רלוונטי ורב ככל הניתן הנוגע לאירוע המהווה את האיום :לחץ הנובע מאיום גורם לצורך במידע, לחיפוש אחריו ולעיבודו בזמן הנתון. לאחר מכן יתקיים תהליך של היוועצות בו משתתפים אנשי מפתח כגון: מדינאים, אנשי צבא, ביורוקרטים ואחרים. היוועצות זו נעשית במסגרת פורום של קבלת החלטות שמוקם
בו זמנית או מייד לאחר תהליך ההיוועצות. מטרת הפורום לשקול את האלטרנטיבות המוצעות במובן של עלות למול תועלת ולבסוף נעשית פעולת הבחירה, כלומר ההחלטה.
בשלב שלאחר שנתקבלה ההחלטה, מתקיים תהליך של היזון חוזר. וההחלטה עשויה להשפיע, לשנות את הסביבה, ושוב חוזר ההליך של תפיסות, התמודדות, סינון ובחירה (שם, 14).
הוא מרחיב ומפרט מודל שלבי, רחב ומקיף יותר למצב של משבר בינלאומי תוך שהוא מחלק את המשבר לשלוש תקופות, אשר ההבדלים ביניהן נובעים משינויים ברמת תפיסת האיום אצל מקבל ההחלטות:

תקופת טרום המשבר מאופיינת בלחץ פסיכולוגי עולה (נמוך יחסית) - מובדלת מתקופה הרגילה שבה אין משבר בתחילת האירוע שגורם לעליה ברורה בתפיסת האיום של מקבלי ההחלטות במדינה הנחקרת.
תקופת המשבר מאופיינת בלחץ פסיכולוגי גבוה ובהימצאותם של כל שלושת מרכיבי המשבר שהוזכרו לעיל, בזמן כלשהו לפני מציאת פיתרון לבעיה.
התקופה שלאחר המשבר מאופיינת בירידה בלחץ הפסיכולוגי ובאלימות וגם בדרך קבלת החלטות נינוחה יותר. התקופה מתחילה בירידה ניכרת בעוצמתם של אחד או יותר ממשתני תפיסת המשבר. ניתן לומר שתקופה זו והמשבר כולו מסתיימים כאשר עוצמת תפיסת המרכיבים חוזרת לרמה של לפני המשבר (שם, 15).
מודל ההתנהגות בשעת משבר כולל שני קשרים: הקשר בין רמות שונות של לחץ ותהליכי ההתמודדות ומנגנוניה; ושנית, הקשר בין רמות לחץ ודפוסי בחירה (שם, 17).
ההתמודדות נחקרת גם היא באמצעים איכותיים וכמותיים וכך גם בחירת האלטרנטיבה, כל דפוס הוא הרכב של מימדי הבחירה כלומר מאפיינים של האפשרות שנבחרה - ההחלטה.מימד ראשון הוא התשומות העיקריות. מימד שני הוא המחיר - הפסד צפוי (אנושי,חומרי, מדיני ). המימד השלישי הוא החומרה או החשיבות של הבחירה הנמדדת על סולם
חשיבות בן חמישה ערכים מן "מכריע" ועד "שולי". המימד הרביעי הוא המורכבות, רוחב הידיעה של תוכן ההחלטה, האם מעורבים בה נושאים פוליטיים או צבאיים. מימד נוסף הוא המרחב המערכתי- מהו טווח ההדים הנתפס כתוצאה מההחלטה למן הדים פנימיים, אזוריים ועד עולמיים. המימד השישי הוא התהליך הקשור בבחירת האופציה -
רציונלי, רגשי או שגרתי, מידת הפעילות היא מאפיין נוסף של הבחירה - פעילות פיזית או מילולית האם לדחות או לפעול והאחרון, האם הבחירה חדשנית או מבוססת על תקדים של התנהגות מדינה נחקרת בזמן משבר.(שם, 19).
לסיכום, הרעיון המרכזי במאמרו של בריצ'ר הוא שתהליך קבלת ההחלטות יתבצע בהתאם לשינויים בלחץ הפסיכולוגי של מקבל ההחלטות. כיוון שמקבל ההחלטות מודע לכך שעלייה בלחץ הפסיכולוגי עלולה לגרום לכך שדרך קבלת ההחלטות לא תהיה רציונלית, לכן הוא נוטה להשתמש במרכיבים אנליטיים. תחילה תפיסת המצב והגדרתו, כנגזרת מכך
הגדרת היעדים של השחקן, הצגת האלטרנטיבות והערכתן. לכן תהליך ההתמודדות כולל חיפוש אחר מידע, היוועצות במסגרת פורום קבלת החלטות ושקילה של האלטרנטיבות לפעולה, כפי שפורטו עד כה, ובסופן ההחלטה עצמה.
פרק אמפירי - ירדן במשבר "ספטמבר השחור"
סקירה היסטורית:
בחודשים הראשונים של 1968, נמלטו המחבלים - אנשי הפת"ח - מיהודה ושומרון והקימו את מפקדותיהם בבקעת הירדן, ולאורך הגבול עם ישראל, כאשר המפקדה הראשית הוקמה במחנה הפליטים "כראמה". בסיסים אלה לא האריכו ימים, משום שמבצע של צה"ל ב-21/3/68 בו הושמדה מפקדת הפת"ח ונהרגו כ-170 מחבלים הוכיחה למחבלים שהם פגיעים
ונאלצו בשנית להעתיק בסיסיהם והפעם לעומק שטח ירדן. בעיני העולם הערבי ההתנגדות לפעולות צה"ל והפיכת דמות הפליט ללוחם הייתה לעלילת גבורה פלשתינית. (אוריאל,1974: 68 ).
מעבר זה של המחבלים אל עומק שטח ירדן יצר מספר בעיות מהותיות עימן נדרש להתמודד השלטון בראשות המלך חוסיין. מחבלים אלו שמניינם ב-1969 עמד על 15,000, יצרו מגע עם מרכזי האוכלוסייה וציידו בנשק את התושבים הפלשתינים.נוצר מצב של מדינת מחבלים בתוך הממלכה האשמית. באזורים אלה הנהיגו המחבלים אורך חיים משלהם,
הקימו בסיסי מבצעים ושטחי הערכות לפעולות כנגד ישראל ומעל ראשם התנופף דגל פלשתין ולא דגל ירדן. מעת לעת הטיל המשטר הירדני הגבלות כאלה ואחרות אשר שוב ושוב הופרו על ידי המחבלים.הגבלות אלה הוטלו בעיקר לאחר שהשלטון חש כי מרותו נפגמת וכאשר צה"ל הגיב על פעולות המחבלים.
אולם בעוד שידו של חוסיין קצרה מבית, הוא פעל רבות בחזית הדיפלומטית ואף הסכים לתוכנית רוג'רס אשר התבססה על החלטה 242 (נסיגה ישראלית מן השטחים שנכבשו ביוני 1967) וטען כי ביצוע תכנית זו בעצם תבטל את יעוד המחבלים שכן מטרתם הינה "לתקן את העוול שנעשה לעולם הערבי".
המחבלים חששו שקיום תוכנית רוג'רס יגזול את קיומם והתנגדו פה אחד לקיומה והגבירו פעולותיהם. כעבור שנה, בעת ביקורו במזרח התיכון של תת שר החוץ האמריקאי,ג'וזף סיסקו, במטרה לבחון את היוזמה האמריקאית, יזמו המחבלים הפגנה המונית שבמהלכה נשרפה שגרירות ארצות הברית בירדן - דבר אשר גרם לביטול ביקורו של סיסקו
בירדן. חוסיין לא ידע עצמו מרוב כעס ומנגד קצרו המחבלים ניצחון חשוב. האמריקאים,ובראשם הנשיא ניקסון, היו מוכנים להתעלם מאוזלת ידו של המשטר הירדני ולהמשיך ביוזמת השלום. (ביילי, 1981 :186-171).
במרוצת חודשים יולי-אוגוסט החלו המנהיגים הקיצוניים של המחבלים,ג'ורג' חבש וחוואתמה מטיפים להחלפת המשטר וקראו להקמת מדינה לוחמת בראשות ממשלה פלשתינית שתפעל במקביל למשטר הירדני. השיא היה ב-1 בספטמבר בניסיון להתנקש בחיי המלך בדרכו לנמל התעופה. בשלב זה המחבלים החלו מדברים על "הקרב הסופי". בהמשך חודש זה
חטפו המחבלים 4 מטוסים.
חטיפות המטוסים, אשר זכו לפרסום עולמי נרחב שפכו אור שלילי על הפעולה, המיטו קץ על המחבלים. ב-15 לחודש זה, השתלטו המחבלים על העיר אירביד והקימו בה "ממשלה עממית".
בלילה זה הכריז המלך על משטר צבאי ברחבי ירדן ולמחרת התלקחה במלוא חריפותה "מלחמת
האזרחים" - כפי שכונתה במשך הזמן - כאשר הלגיון תפס עמדות ופתח בארטילריה כבדה על מפקדות המחבלים ומטרות נוספות. ב-17/9/70 החלו הירדנים במבצעי טיהור אכזריים במטרה לעקור את המחבלים - במבצעים אלו,שארכו עשרה ימים נהרגו 7000 פלשתינאים ומחנותיהם נהרסו כליל. ב-13/10/70 חתם ערפאת על הסכם משפיל מבחינתו, בו
הוא מאשר את מרות חוסיין מירדן ומסכים לכבד את ההגבלות אותן דחו בעבר,כדוגמת: פירוק המחנות, איסור נשיאת נשק ומילוי חוקיה של ירדן וכו'. (ביילי, 1981: 193-189; ססר,1983: 126-123).
המשבר וקבלת ההחלטות
המקרה הנדון עונה להגדרתו של בריצ'ר ומהווה "שינוי במצב" המקיים את שלושת התנאים למצב משברי. המחבלים אשר חיפשו מקלט במרכזי אוכלוסין, בהנחה שישראל לא תפציץ שם, מיקמו עצמם ואת מפקדותיהם בלב ירדן כדוגמת ג'בל חוסיין בתוך רבת עמון עצמה. מעבר זה גרם למגע בין האוכלוסייה למחבלים אשר מספרם הלך וגדל עם השנים.
הפת"ח צייד את האוכלוסייה המקומית בנשק במטרה לארגן מליציה עממית.כוח חמוש כזה נועד להגשים את אחת המטרות העיקריות של אש"ף : שיתוף האוכלוסייה כולה במהפכה העממית הפלשתינית ומתוך שיקול נוסף, כי מיליציה חמושה המונה רבבות תכביד על המשטר הירדני להצר את צעדי המחבלים הפועלים משטחם.
חימוש האוכלוסייה היה כשלעצמו פגיעה בריבונות הירדנית ובערכיה הבסיסיים של ירדן. המחבלים היו משוטטים חמושים ומתהדרים במדי הסוואה במרכזי האוכלוסייה ובזים לחוקי המדינה ומתעלמים מן הרשויות הממלכתיות במגוון תחומי החיים והיו למפרי חוק. בלט סירובם לרשום את כלי רכבם ולשאת לוחיות רישוי ירדניות (שיפטן,1986:
325 ; Snow,1972: 208). לא פעם ארגנו המחבלים הפגנות המוניות ומהומות רחוב אשר שיתקו את רבת עמון בירת ירדן ואף התגוששו עם המשטרה והצבא. הם התערבו גם בחיים הפוליטיים הפנימיים ואף ניסו לגייס שיתוף פעולה בקרב הפוליטיקאים. (ביילי,1981: 186-171). חוסיין מלך ירדן היה נכון לשלם כדי להימנע מעימות עם אש"ף
והמחבלים נרא?ה לו חיוני הצורך לקיים את מעמדו כעומד בחזית אחת עם הפלשתינאים.(שיפטן,1986: 325).
במקביל לאיום זה על ריבונותה של ירדן בהיבט של משטר, העמידו המחבלים גם את ביטחון אזרחיה של ירדן בסכנה. נוכחות המחבלים בירדן יצרה מספר בעיות יסודיות שתרמו לתחושת חוסר הודאות ולהערכה של חוסיין וסביבתו הקרובה כי הם עומדים בפני התנגשות צבאית:
ראשית, פשיטות המחבלים לשטח ישראל ופעולותיהם משטח ירדן אל מעבר לגבול הטילו על ירדן אחריות צבאית ומדינית בכך שהפקירה שטחה לפעולות אלה.בכל הוחמרה הסכנה של התנגשות ירדנית-ישראלית ישירה שבעצם לירדן לא היה בה עניין. שנית, קיומו של ממסד מחבלים צבאי ומנהלי בתוך שטח ירדן אשר יצר לעצמו עצמאות, ובעצם הפר את
חוקי המשטר המקומיים וניהל חיים ללא פיקוח ומנגנונים כדוגמת משטרה ומשפט משל עצמו. שלישית, אש"פ וארגוני המחבלים רחשו איבה לממשל הירדני וביקשו אף להפילו וליטול לידם את השלטון בירדן כולה. הערכה זו חוזקה גם על ידי העובדה כי חיילים סורים ועיראקים שהיו ממוקמים בשטח הממלכה כבר הביעו תמיכתם ומחויבותם לארגוני
המחבלים בעת הצורך. (שמעוני,1977: 171).
אלמנט הזמן בתקופה זו היווה מרכיב קריטי באסטרטגיה של חוסיין. הוא הכיר את הסימפטיה שרכשו הארגונים המחבלים פלסטינים בעולם. הוא ניתח ותכנן את פעולותיו בהתאם לכך ונמנע מתגובה למשך זמן מוגבל כל עוד יתבצע מבצע צבאי קצר. חוסיין ידע כי הלחץ של מדינות ערב, להשמיע את תמיכתן בארגוני המחבלים, מותנה בזמן. כל
שנמשכת הלחימה מסתכנת התמיכה הכלכלית של מדינות אלה בירדן. חוסיין ידע שככל שהמצב מסלים והמתח מחריף כך זמן התגובה שלו למצב שנוצר הופך למוגבל יותר (Snow,1972: 223-224).
ניתן להבחין באירועים המקדימים ומלווים את "ספטמבר השחור" שלבי מיתון והסלמה המתבטאים בלחץ עולה ויורד תוך כדי המשבר כפי שמגדיר בריצ'ר.
בתקופה שקודמת למשבר כוחות הגרילה הפלסטינים שהיו ממוקמים בירדן, יצרו בעיות פנימיות משמעותיות למלך חוסיין לאורך 1970. החל מיוני ארעה לחימה רצינית בעמאן בין אש"ף ללגיון הירדני. המלך חוסיין נאלץ להסכים לחופש תנועה מלא לכוחות הגרילה. במהלך קיץ 1970 אירעו לסירוגין עוד מספר התנגשויות מסוג זה. במהלך תקופה
זו חוסיין היה נתון ללחצים מצד נתיניו ומשפחתו אך עדיין היסס ונמנע מלפעול. ב- 1 בספטמבר חלה הסלמה נוספת ועלייה בלחץ לאחר ניסיון של כוחות הגרילה הפלסטינים להתנקש בחייו של המלך חוסיין, זו הפעם השנייה מזה שלושה חודשים. לחימה פרצה מייד בין הפלסטינים לכוחות של חוסיין בירדן. אחרי ניסיון לא מוצלח של חטיפת
מטוס ישראלי ב- 4 בספטמבר, החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעה חטיפה מוצלחת של שלושה מטוסים ואילצה אותם לנחות ברצועה אדמה מדברית מחוץ לעמאן. שלושה ימים לאחר מכן נחטף מטוב בריטי נוסף, אשר גם הוא הונחת באותו האזור. החטיפות היו ניסיונות לגרום לשחרור אסירים פלסטינים שמוחזקים בשוויץ ובבריטניה (Brecher,
1997: 643 Snow, 1972: 214;).
למלך חוסיין כמעט ולא הייתה יכולת השפעה על המו"מ שהתנהל עם החוטפים. לא הייתה לו השפעה על החזית העממית או על עמדת ערפאת. בנוסף, באותה תקופה חזר חוסיין ממצרים בידיעה שכל תקרית לא רצויה תגרום לאובדן התמיכה של נאצר.
חוסיין לא ידע באיזו דרך לפעול. הוא זעם על החטיפות אך לא רצה להעמיד את אנשיו בסכנה, במצב של עימות חזיתי בין צבאו לאנשי הגרילה הפלסטינים. הוא היה נסער מאוד והיו שאומרים שהתנהג כאדם שחושש לקחת החלטה על פעולה נגד אויבי מדינתו. (Lunt,1989: 133 ).
כאמור, תקופה זו מתאפיינת בלחץ פסיכולוגי עולה שהתבטא בהססנותו של חוסיין לפעול.
אירועים אלה היו גירויים שהיו חלק מתקופת לחץ שהלכה וגאתה עד לפרוץ המשבר. בליל ה- 14 בספטמבר המדינה הייתה במצב כמעט אנרכי. חוסיין ניסה לשכנע את אנשיו לבטוח בו ולנסות למצוא פיתרון דיפלומטי. ראש הממשלה ריפעי וערפאת אמנם עשו ניסיון להגיע להסכם שיבטיח מספר זכויות של הארגונים ויאפשר המשך קיומם מחוץ לערים
הגדולות. ההסכם שהובא לשולחנו של חוסיין לא התקבל על ידיו (Snow,1972: 219 ).
כאמור האירועים הקודמים לכך - ניסיונות ההתנקשות וחטיפת המטוסים- הביאו לעלייה בלחץ שהגיע לשיאו ב- 15 בספטמבר כאשר השתלטו המחבלים על העיר אירביד והקימו בה "ממשלה עממית". בו בלילה הכריז המלך חוסיין על משטר צבאי בירדן החליף את הקבינט האזרחי בצבאי. בבוקר ה- 16/9/70, הודיעו ברדיו עמאן שחוסיין החליט על
הקמת ממשל צבאי. חוסיין פנה לעם והודיע: "קיים מצב של חוסר ודאות וחוסר ביטחון גובר במדינתנו, והסכנה שאופפת את ירדן עולה וגוברת. אנו מוצאים את שעה זו כשעת פעולה לקחת צעדים משמעותיים להשליט סדר ולשמור על חייו ורכושו של האזרח הירדני". (ביילי, 1981: 190; Snow,1972: 222 ). הלחץ הגיע לשיאו וארגוני המחבלים
תפסו הודעה זו כהכרזת מלחמה.
וכבר למחרת החלו בירדן מבצעי טיהור אכזריים במגמה לעקור את המחבלים. הייתה זו הפעם הראשונה שכוחות משוריינים נכנסים לבירת ירדן.הירדנים פעלו ללא רחם וריכזו אש כבדה אל עבר הבתים והמחבלים. מספר המחבלים ההורגים עמד על 7000. לצידם של המחבלים התייצבה סוריה במסווה של כוחות אש"ף בניגוד לכוחות העיראקים שלא היו
מוכנים וחששו לספוג תבוסה. (ביילי,190:1981- 191; זיו וגלבר, 2000: 281).
ב- 19 לספטמבר סגרה ירדן את כל גבולותיה החיצוניים ואת מעברי הגבול ונשארה בקשר אווירי בלבד עם העולם.באותו יום כוחות סורים מוסווים לפלסטינים פלשו לירדן וגרמו להסלמה נוספת במשבר. המשבר החריף עוד יותר ב-22 לחודש עם כניסתו של חיל האוויר הירדני מול הפלסטינים. כל הטנקים הסוריים נסוגו משטח ירדן באותו היום.
כתוצאה מכך נאלצו כוחות הגרילה הפלסטינים לעזוב את שטח ירדן והחלו לבנות בהדרגה מאחזים בדרום לבנון. (Lunt, 1989:134 Brecher,1997:644;).
חוסיין צוטט אומר במהלך המשבר (לאחר שהסורים תפסו את צומת הדרכים הדרומית) : "יש ספק רב אם נצליח לעמוד בזה.." (Lunt, 1989:141 ). ציטוט זה ממחיש את הלחץ הרב בו היה שרוי חוסיין בתקופת המשבר המאופיינת בלחץ פסיכולוגי גבוה ובהימצאותם של כל שלושת מרכיבי המשבר שהוזכרו במינון גבוה כפי שנתפסו ע"י חוסיין.
לאחר שבוע של לחימה נשבר כוחם. אך שליטת הצבא לא הייתה מלאה.
ב- 24 בספטמבר הסכימו הפדאיון להפסקת-אש, ובעצם הסתיים המשבר, המלך חוסיין הוקע כרב טבחים וכ"נירון".כווית ולוב הפסיקו את הסיוע לירדן וכמוה גם לוב שניתקה את יחסיה הדיפלומטים וטוניסיה שהחזירה את השגריר.
ב-25/9, בועידה כל ערבית בקהיר - ממנה נעדרו סוריה ועיראק - הצליחו לשכנע את הצדדים להגיע להסדר,וכעבור יומיים חתמו חוסיין,ערפאת,ירדן,לוב,ערב הסעודית,סודאן,תימן,לבנון וכווית על הסכם הפסקת אש אשר כלל 14 סעיפים. בנוסף,הוקמה "ועדה ערבית עליונה" תחת ראש ממשלת תוניסיה שתפקידה היה לדאוג לנורמליזציה ביחסים
בין שלטונות ירדן והפדיון ולפקח על קיום ההסכם.למחרת לקה נאצר בהתקף לב ומת.למעשה המשיך חוסיין לבצר מעמדו.בספטמבר הוא מינה מפקד עליון חדש ובאוקטובר הקים ממשלה חזקה בראשות וצפי אל תל. (ביילי, 1981 :189- 193;שמעוני,1988 :7 -8).
תקופה זו שלאחר המשבר התבטאה בלחץ פסיכולוגי פוחת ובירידה ניכרת בעוצמתם של משתני המשבר כפי שנתפסו על ידי חוסיין.
ב-13/10/70 חתם ערפאת על הסכם משפיל מבחינתו, בו הוא מאשר את מרות חוסיין מירדן ומסכים לכבד את ההגבלות אותן דחו בעבר,כדוגמת: פירוק המחנות, איסור נשיאת נשק ומילוי חוקיה של ירדן וכו'. (ביילי, 1981: 192).
ניתן להבחין בהססנות הרבה שאפיינה את חוסיין לאורך כל התקופה שקדמה למשבר.
"שוב מצא עצמו חוסיין לנוכח הדילמה הישנה: האם יבטיח את מרותו מבית ואת השלמות הטריטוריאלית של ממלכתו, במחיר איבתן של מדינות ערב וניכור של רוב אוכלוסייתו ? או שמא ייכנע לעולם הערבי ולפלשתינאים,וכתוצאה מכך יראה בכרסום הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של ירדן ? חוסיין החליט להרוויח זמן.כל עוד היה צבאו
חזק די-הצורך לסכל כל ניסיון גלוי להשתלט על המדינה, יכול היה להרשות לעצמו להניח לאירועים להתרחש על פי דרכם." (ביילי, 1981 : 183).
ציטוט זה, בעצם ממחיש לנו את המשבר והדילמות שהיה שרוי בהן המלך ולהן נדרש להגיב .
חרף הלחץ הרב לו היה נתון המלך, ניתן להבחין כי בפרוץ המשבר תהליך קבלות ההחלטות של חוסיין בוצע באופן רציונלי שאפיין את החלטתו בלילה בו הכריז המלך על משטר צבאי ברחבי ירדן.
לאור התפתחות האירועים המקדימים והלחץ הגובר הגיע חוסיין לידי תפיסת המצב כמשברי ועל כן מחייב פעולה מיידית. הוא קבע את יעדו - לעקור את ארגוני המחבלים מהערים המרכזיות של ירדן ע"י פעולה צבאית נחרצת ובכך להבטיח את שלום חייהם,ביטחונם ורכושם של אזרחי המדינה כמו גם את ריבונותה והמשטר בירדן.
חוסיין נוכח שנשאר עם מעט מאוד אלטרנטיבות. הוא ידע שאם לא ינקוט בפעולה ממשית ירדן תשרה באי-סדר. חוסיין לא סמך על ראש ממשלתו וכינס אלי את מעגל האנשים הקרוב לו.
ב- 15 בספטמבר, בארמון חו?מר, צפונית לעמאן, כונסו מקורבי המלך ויועציו (פורום מקבלי ההחלטות), ביניהם קצינים בכירים וראש לשכתו. אישים אלה, שתמכו זה מכבר בפעולה נמרצת נגד הפדאיון, ניסו לשכנע את חוסיין כי הגיעה העת לפעול. סבלנותם של אנשי הצבא פקעה והם תבעו מהמלך לבצע פעולה נחרצת, מוגדרת ויסודית. רק
פעולה כזו (לדבריהם) תסלק את המחבלים לכיוון ישראל.
יש הטוענים שהתבצע באותו ערב "סיעור מוחות" שבעקבותיו נעלמה הססנותו של חוסיין והוא הגיע להחלטה מסודרת ומעוצבת (ססר, 1983: 124 ; Snow, 1972: 220; Lunt, 1989:134 ).
ההערכה של "פורום היועצים" ב- 15 בספטמבר הייתה כי הצבא הירדני יוכל לגרש את הפדאיון מן הערים הגדולות תוך ימים ספורים. רק משהוברר לחוסיין כי היסוס נוסף יביא קץ על הישות הירדנית מעיקר החליט להכריע את אש"ף. בו ביום גמלה בלבו ההחלטה להכות בפדאיון. חוסר הוודאות והתסכולים של השבועות האחרונים נעלמו. האווירה
בארמון בליל ה- 16 בספטמבר הייתה כשל מפקדה ערב קרב. ההנחה הייתה כי עד לעימות הכולל נותרו רק שעות מספר (ססר, 1983: 124 ; שיפטן, 1986: 325). לבסוף, לאחר זמן יקר החליט חוסיין להכריע את הפדאיון בעימות צבאי כולל. כאמור, ב- 16/9 הכריז המלך על מצב חירום צבאי במטרה למחוץ את המחבלים כפי שהגדיר לעצמו ביעדיו.
(ססר, 1983: 123 ; Snow, 1972: 221 ).
לסיכום, בתהליך קבלת ההחלטות במשבר ספטמבר השחור ניתן להבחין בקיומם של מרכיבי המשבר כפי שפורטו (איום על ערכים, סבירות למלחמה,זמן תגובה מוגבל) ובאו לידי ביטוי במאורעות הקודמים למשבר. עוצמתם של מרכיבים אלה גברה בעיניו של חוסיין ככל שאנו מתקרבים ברצף הזמן לשיאו של הלחץ ולפרוץ המשבר.
בשל השפעת הלחץ הפסיכולוגי, בתחילה נקט חוסיין במדיניות הססנית שהתבטאה בהבלגה לפעולות הטרור, בהסכמים והגבלות שלא כובדו על ידי ארגוני המחבלים, הימנעות מפעילות צבאית ורצון של חוסיין "לצאת בסדר עם כולם" - כפי שהנחה את ראש הממשלה ביוני 1970 לפעול למען "אחדות לאומית" והדגיש את חופש הפעולה של המחבלים
(שמעוני, 1988: 7 ; Snow,1972:219 ).
בשלב מאוחר יותר, כאשר גברה באופן ניכר עוצמתם של משתני המשבר ובהתאם לכך גם גבר הלחץ הפסיכולוגי על חוסיין ובעצם הביא אותו לצומת דרכים, בה החל המלך לפעול באופן רציונלי כפי שמתבטא בדרך ההתמודדות שלו עם המשבר. החל מההכרה שלו בקיום המשבר, "סיעור המוחות" בכינוס צמרת הפיקוד, בחינת כל האלטרנטיבות לפעולה
במסגרת זו וכלה בהחלטה לפתוח בפעולה צבאית אגרסיבית וחד משמעית במטרה לממש את היעד שהוגדר על ידי מקבלי ההחלטות.
סיכום ומסקנות
ניתן לומר שתקופת המשבר בירדן השפיעה באופן משמעותי על אופי קבלת ההחלטות וההתמודדות של מקבל ההחלטות בירדן בזמן המשבר.
במבוא לעבודה נשאלה שאלת המחקר: האם ובאיזו מידה תורמים המשבר והמצב המשברי להגדלת משקלם של המרכיבים האנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות של המדינה ?
אם כך ניתן לראות שתקופת משבר "ספטמבר השחור" אופיינה בקיומם של שלושת משתני תפיסת המשבר. בשלב טרום המשבר הושפעה התנהגותו של חוסיין מהלחץ הפסיכולוגי העולה (נמוך יחסית). חוסיין נהג בהססנות ואופיין כאדם שמפחד לקחת החלטה.
עם הסלמת המצב ועלייה במספר הגירויים (ניסיון ההתנקשות השני, חטיפת המטוסים וההכרזה על ממשלה "עממית") שהשפיעו על הגדרת המצב כפי שהגדיר אותו חוסיין , גברו באופן ניכר עוצמתם של משתני תפיסת המשבר, ובהתאם לכך להגברת הלחץ הפסיכולוגי על המלך.
הסלמה זו הביאה את המלך לפעול חרף העליה בלחץ הפסיכולוגי. כפי הנראה, כיוון שחוסיין היה מודע לכך שעלייה בלחץ הפסיכולוגי עלולה לגרום לכך שדרך קבלת ההחלטות שלו לא תהיה הגיונית ורציונלית אלא רגשית, לכן הוא נטה להשתמש במרכיבים אנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות שלו. כך בתחילה הוא תופס את המצב ומגדיר אותו
כמשבר. כנגזרת מכך הוא מגדיר את יעדו - "לטהר את ירדן מארגוני המחבלים". בהמשך לכך כינס את "פורום קבלת ההחלטות" - צמרת הפיקוד ומקורביו כדי להיוועץ ולדון באלטרנטיבות האפשריות לפעולה. ולבסוף נתקבלה ההחלטה לצאת לפעולה צבאית נרחבת על פי היעד שהוגדר בתחילת התהליך.
המסקנה היא: כי כאשר נתפסה התקופה הנדונה כמשבר על ידי מקבל ההחלטות (חוסיין), גבר השימוש שלו ברכיבים אנליטיים בתהליך קבלת ההחלטות.
ביבליוגרפיה
אוריאל,דן.(1974)."ישות ירדן בנסיבות משתנות", סקירות מכון שילוח, 73-67.
בריצ'ר, מיכאל. (1980). "התנהגות מדיניות במשבר בינלאומי- מודל וממצאים משוערים", מדינה וממשל, חוב' מס' 15, עמ' 39-5.
ביילי, יצחק. (1981). "הפלשתינאים וירדן בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום-הכיפורים", בתוך: א.גלבוע ומ.נאור (עורכים), הסכסוך הערבי ישראלי (עמ' 195-173), ת"א: משהב"ט / ההוצאה לאור.
הרמן,פ. צ'רלס. (1978)."משברים בינלאומיים", מתוך איתן גלבוע (עורך), יחסים בינלאומיים (עמ' 225-212), תל אביב: עם עובד.
זיו, חני וגלבר יואב (2000).בני קשת-מאה שנות מאבק,חמישים שנות צה"ל. ת"א: הוצאת משהב"ט.
ססר,אשר. (1983). בין ירדן לפלסטין-ביוגרפיה פוליטית של וצפי אל תל, ת"א:הקיבוץ המאוחד.
שיפטן,דן.(1986).האופציה הירדנית- הישוב היהודי ומדינת ישראל אל מול המשטר ההאשמי והתנועה הלאומית הפלסטינית, ת"א:דפוס חידקל.
שמעוני,יעקב.(1977)." בין המלחמות-העולם:ארץ ישראל והמדינות האשמיות ", בתוך: יעקב שמעוני (עורך), מדינות ערב (עמ' 171- 173), ת"א:עם עובד.
שמעוני,יעקב.(1988)."ירדן,ממלכה האשמית", בתוך: יעקב שמעוני (עורך),לקסיקון פוליטי של העולם הערבי (עמ'8-6),ת"א :כתר.
Brecher, Michael and Jonathan Wilkenfeld. (1997). A study of crisis, Michigan: The university of Michigan pres.
Lunt, James. (1989). Hussein of jordan - a political biography, London: Macmillan Ltd.
Snow, Peter. (1972). Hussein - A Biography, London: Barrie Jenkins Ltd.
1

תגים:

יחסים · ירדן · משבר · סינלאומיים · ספטמבר · השחור · בריצ'ר

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ירדן במשבר ספטמבר השחור- 1970", סמינריון אודות "ירדן במשבר ספטמבר השחור- 1970" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.