אידיאולוגיה ופרגמטיות בתנועת החמא"ס

תקציר העבודה:

הצהרת העקרונות של אוסלו מספטמבר 1993, המו"מ המדיני בין ישראל והפלסטינים והשינוי היסודי והמהיר במציאות הפוליטית הלכה למעשה העמידו את דבקותה של "תנועת ההתנגדות האיסלאמית", "החמא"ס", במבחן. משנתה האידיאולוגית והדתית במהותה אינה ניתנת לפשרה גם לנוכח שינויים פוליטיים.
בנסיבות אלו האתגר שנוצר בעיני התנועה כפה עליה התמודדות וקבלת הכרעות כבדות משקל באופן שיעלה בקנה מידה אחד עם:
I. שמירת ייחודה ודרכי פעילותה כדי שתוכל להמשיך ולקיים בידה חופש פעולה ותמרון מול הרשות הפלסטינית ולשמר את מעמדה בקרב הציבור.
II. הבטחת הלכידות הפנימית במגמה למנוע שיתוק תפקודי, ארגוני אשר עלול להוביל להתפלגויות ולכרסם באופן משמעותי במעמדם הפוליטי וביכולת השפעתה (1).

ואכן "תנועת ההתנגדות האיסלמית" חמא"ס, שנוסדה ברצועת עזה זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה בדצמבר 1987, מהווה את המרכיב הפלסטיני בגל הגואה של הפונדמנטליזם האיסלמי , בהשראת המהפכה האיסלמית חו'מייניסיטית באיראן,העובר על העולם הערבי מאז אמצע שנות ה- 70 ובצורה מודגשת יותר במהלך שנות ה- 80 (2). זאת על רקע האכזבה הכללית מיכולתה של הלאומיות החילונית, כמו גם אידיאולוגיות "מיובאות" אחרות, כגון הסוציאליזם והליברליזם, לתת פתרון למצוקותיהן הסוציו-אקונומיות והפוליטיות המחריפות של מדינות ערב.
בקרב הפלסטינים היתה המצוקה גדולה במיוחד בשל בעייתם הלאומית והעימות הישיר עם ישראל "מייצגת המערב המודרני" (בסביבה פרימיטיבית הרואה במודרניזציה איום).
מול משבר חברתי ואידיאולוגי זה, נתפס האיסלאם במזרח התיכון בכלל ובקרב פלסטינים רבים בפרט כחלופה יחידה אשר תוכל להתמודד עם האתגרים הניצבים בפני הערבים, בשל היותה אידיאולוגיה אותנטית המקיפה את כל תחומי החיים.
גישה זו באה לכלל ביטוי בהעלאה המחודשת של הסיסמה המוכרת "האיסלאם הוא הפיתרון" (בערבית: "אל אסלם הו אל חל") שהפכה ל- "לוגו" המוביל של "החמא"ס" במהלך ההתקוממות.
עמדתה העקרונית של החמא"ס כלפי ישראל והתהליך המדיני, לרבות המו"מ המתנהל בשנים האחרונות בין ישראל לבין הפלסטינים (אש"ף), הינה קיצונית ובלתי מתפשרת.

תוכן העניינים:
מבוא
רקע היסטורי - אידיאולוגי
החמא"ס נוכח התהליך המדיני - פלסטיני
עמדות ומהלכים נוכח תהליך המו"מ
אידיאולוגיה ופרגמטיות בתנועת "החמ"אס"
סיכום ומסקנות
מראי מקום והערות
ביבליוגרפיה

הערת מערכת: העבודה כוללת חמישה מקורות בשפה הערבית.

קטע מהעבודה:

מקורות:

החמא"ס מודעת לכך, כי ממימושה של זכות ההגנה העצמית, עלול לדרדר את המאבק הפנימי עד כדי התפתחותה של מלחמת אחים. בכדי להימנע ממצב זה מתחייבת מערכת של פעולות שינקטו ע"י התנועה שעיקרם:
הדגשה פומבית ובכל האמצעים (עיתונות, כרוזים ונאומים) של גישתה הבסיסית המתנגדת באופן מוחלט לשימוש באלימות ובנשק חם ליישור מחלוקות בין בני העם הפלסטיני.
הסבר על סיבות ומניעים לעמדת התנועה הן ההלכתיים האיסלאמים ובמיוחד האיסור על הריגת מוסלמי, והן הפוליטיים לפיהם מלחמה פנימית עולה בקנה אחד עם האינטרס של האויב היהודי ומסיטה את הפלסטינים מהמשך הלחימה וההתנגדות לכיבוש.
מקומות שיקבעו לצורך המאבק בכיבוש יבחרו כך שיהיו רחוקים ממקום הימצאם של רשויות הממשל העצמי, כדי לא לאלצם לפעול נגד פעולות התנועה. ככלל נקבע כי יצומצם היקף הפעולות באזורים בהם יתרכזו כוחות המשטרה הפלסטינים והפיגועים יתמקדו נגד כוחות הכיבוש ומחוץ לערים. כאשר בשלבים הראשונים יתבצעו פעולות במקומות שבהם
ימצא האויב.
קיום הדרכה רחבה ורצופה לפעילי התנועה לשם הסבר מדיניות, תוך הדגשת הצורך להימנע מכל פרובוקציות עם "הצד האחר" (היינו רשויות השלטון הפלסטינית) או להגרר אחר הפרובוקציות שינקטו על ידם.
החלת המדיניות של אי לוחמה נגד המחנה התומך בהסכם כדי למנוע משלטונות הממשל העצמי להתערב באמתלה של פישור בסכסוך הפנימי ושמירת הביטחון.
מנגד, במידה שייכשלו מאמצי התנועה ופעיליה יהיו חשופים לפגיעה גופנית ולהתנכלות לרכוש או להצרת רגליהם מצד הרשויות הממשל העצמי הפלסטיני במקרה זה לא יהא מנוס מהפעלת זכות ההגנה העצמית, שגבולותיה מוכתבים ע"י המסגרת ההלכתית מצד אחד ומערכת האינטרסים מצד שני.
מתווה הפעולה המופיע בעלון "אל ראסלה" מסתיים בהנחיה כללית המגדירה את הגישה העקרונית של התנועה מול רשויות הממשל העצמי, במסגרת זאת נקבע כי התנהגות החמא"ס מול המשטרה הפלסטינית ואנשי הביטחון "בשלבים הראשונים" חייבת להתאפיין בגמישות, תוך הימנעות מקיום פרובוקציות ומהפיכתם לאוייבי החמא"ס.
זאת תוך השקעת מאמץ במגמה לבנות מערכת יחסים אישיים ולצמצם ככל האפשר את הענותם למדיניות רשויות הממשל העצמי, שאינה עולה בקנה אחד עם עקרונות התנועה.
ביטויים רשמיים נוספים העשויים ללמד על כיווני פעולה אפשריים של החמא"ס נוכח התבססותו של הממשל העצמי מקופלים בשני מסמכים נוספים שפורסמו בשנתיים האחרונות ומצביעים על נטיה לפרגמטיות פוליטית.
הודעת הלשכה המדינית של החמאס מאמצע אפריל 1994 -
ההודעה מבהירה את יחסיה של חמא"ס עם המדינות המארחות אותה, את מדיניות הפיגועים שלה ואת עמדותיה כלפי התהליך המדיני.
התפיסות המוצגות בהודעה מוכרות מהעבר וקיצוניות אף כי חלקם מובאות באיצטלה פרגמטית מסוימת.
הרקע המידי להודעה כפי שעולה מתוכנה הוא חשש החמא"ס לגורל פעילותה בירדן, שם ממוקמים מרבית פעיליה הבכירים.
זאת נוכח אזהרות ישראל לירדן בשל פעילות החמא"ס מתחומה (בהן הוקעה התנועה כאחראית לפיגועים בתחומי ישראל). ולאחר שירדן נקטה במספר צעדים הפגנתיים להגבלת פעילות זו.
ההודעה צותתה בהרחבה בכלי התקשורת והוצגה ע"י חלקם כהתמתנות בעמדות החמא"ס ונכונות שלה להשתלב בתהליך השלום.
בתחום המדיני מבהירה הלשכה המדינית כי כפי שהודיעה מספר פעמים בעבר אין החמא"ס מתנגדת לעיקרון השלום. אך מדגישה שאינה מתכוונת לשלום שמציעה ממשלת האויב.
בראיית התנועה ההסדר המדיני שהתגבש בהסכם אוסלו נועד מראש לכישלון, שכן הוא הנצחה של הכיבוש וכניעתה של הנהגת אש"פ לתכתיבי ישראל וארה"ב.
עפ"י החמא"ס ההתחלה האמיתית בכוון של הסדר צריכה למלא אחר התנאים הבאים: "נסיגה ציונית מלאה מאדמותינו" ופירוק ההתנחלויות.
עריכת בחירות כלליות וחופשיות "בשטחים" לבחירת נציגי הפלסטינים והנהגתם, ההנהגה הנבחרת היא שתחליט על הצעדים הבאים ועל עתיד הבעיה הפלסטינית.
נוכח האשמת חמא"ס בפגיעה באזרחים חוזרת ההודעה ומבהירה כי מדיניות הפיגועים של התנועה, היא לפגוע במטרות צבאיות ולא במתנחלים. אותם רואה התנועה כיעד צבאי ולא כאזרחי. ניטען כי שני הפיגועים בעפולה ובחדרה היו תגובה על הטבח בחברון ועל הריגת אזרחים פלסטינים ע"י ישראל והם מהווים חריגה ממדיניות הפיגועים של
החמא"ס שאינה למעשה נגד אזרחים. בהמשך מציע החמא"ס "לעיין מחדש בחריגה זו" (קרי, לא לבצע פיגועים נגד אזרחים). אם תתחייב ממשלת ישראל לא לפגוע באזרחים פלסטינים לא חמושים.
אם זאת התנועה מצהירה כי גם במקרה כזה היא תמשיך לפגוע ביעדים צבאיים ובהתנחלויות.
ההודעה מסתיימת בהודעת התחייבות החמא"ס "בהמשך דרך הג'יהאד והקרבת הנפש עד לשחרור פלסטין כולה"
בקשר ליחסים עם המדינות המארחות את החמא"ס, קובעת ההודעה כי פעילות "גדודי אל-קאסם", נעשית כולה מתוך "השטחים" לפיכך ההאשמות והאזהרות שהיפנה ראש הממשלה דאג רבין ז"ל לירדן, שטען כי פעילות זו מנוהלת מתחומה, הם תירוץ לכישלונו בהתמודדות מול החמא"ס בשטחים, כמו כן האשמות אלו נועדו ללחוץ על ירדן באמצעות ארה"ב
לחתום על הסכם נפרד עם ישראל.
עוד נטען כי ארה"ב מפעילה לחץ על סוריה שאינה מוציאה אותה מרשימת המדינות הנותנות חסות לטרור כדי שתיסוג מדרישתה לפתרון כולל.
כמו כן מדגישה החמא"ס את דאגתה לביטחון וליציבות של כל המדינות שבהם נמצאים פעיליה הבכירים. לטענתה, פעילים אלה עוסקים בתחומי מדיניות והסברה בלבד ומקפידים לפעול במסגרת החוק.
הכרוז העיתי לחודש מאי 1994 (מספר 111 מתאריך 5 למאי).
חשיבותו של כרוז זה הוא בכך שהוא מציג רשמית את כוונות התנועה ואת דרכי פעילותה בעקבות החתימה על "הסכם עזה ויריחו". כותרת הכרוז "בדמינו נשיב לעצמנו את חירותנו ונבנה את התהילה לאומתנו". כמקובל בכרוזי החמא"ס גם כרוז זה סגנונו בוטה והוא שזור פסוקים וביטויים איסלאמים שנועדו לאושש את הטיעונים
המופיעים בו.
הוא חוזר על עמדותיה הרשמיות והמוכרות של החמא"ס בסוגיות העומדות על הפרק ערב כינונו של הממשל העצמי בעזה ויריחו.
החמא"ס מכריזה בכרוז זה על ההסכם כבטל ומבוטל ואינו מחייב את העם הפלסטיני עוד קובעת כי למרות ההסכם הכיבוש למעשה נמשך וההתנחלויות נותרות במקומם, ולכן אין לנרמל את היחסים עם האויב היהודי. אלא להמשיך במאבק נגד הכיבוש כדרך היחידה לחיסולו.
החמא"ס הודפת את ההאשמות שתנועתה גוזלת את ההישגים שהפלסטינים השיגו במו"מ וטוענת כי מה שניתן להם בהסכם אינו נחשב למאומה וכל המסכים לכך הוא בוגד שאינו מיצג את העם הפלסטיני.
באותו הקשר מועיד הכרוז יום איזכור להבעת ההתנגדות להסכמי אוסלו וקהיר בעצרות תהלוכות וכו'.
בהמשך קובעת החמא"ס שהיעד שהיא מציגה הוא שחרור פלסטין מהים ועד הנהר. ואמצעי להשגתו הוא הג'יהאד.
"הצתת אש תחת רגלי הכיבוש" ומובטח שאללה יביא את הניצחון למאמיניו" ברוח זו המנגנון הצבאי של החמא"ס גדודי אל -קאסם נקרא להמשיך בפיגועים, הכרוז מעלה על נס את פיגועי ההתאבדות שביצעו פעילי התנועה בעפולה חדרה כדרך נכונה להילחם בכיבוש. מעבר לקריאה המוכרת של החמא"ס לג'יהאד מדגיש הכרוז את ההשפעה הפסיכולוגית
של הפיגועים על ישראל. נטען בו כי אי יכולת של זו להתמודד מול פיגועי החמא"ס גרמה לה למעשה ייאוש שלא ישיגו את יעדם: מעצרים נרחבים בעיקר בשורות החמא"ס, גיוס בעלת בריתה ארה"ב להפעלת לחצים על מדיונת ערב והפלסטינים והסתה נגד התנועה.
אשר ליחסים עם מוסדות הממשל העצמי -מודגש שגישת החמא"ס אליה תקבע עפ"י תפקודם - תמיכה בהם יפעילו כראוי (בראייתה) והתנגדות במקרה "שישרתו את הכיבוש".
השלטון הפלסטיני ובעיקר המשטרה נקראים לשרת את העם, ומוזהרים שלא ימנעו את "לוחמי הקודש" נגד חיילים ומתנחלים. עם זאת שאלת התנהגותה של החמא"ס במקרה כזה נותרת מעורפלת ונתונה לפרשנות. מן הצד האחד, היא "לעולם לא תפנה נשק לעבר איש מבני עמו" ומן האחר "לא תתיר לאיש להפקיע את הישגי עמנו, חירותו וכבודו".
בהקשר ליחסים הבין - ארגוניים, מברכת החמא"ס על קיומו של דיאלוג, שיביא לגיבוש "תוכנית לאומית" מוסכמת על הכל, וקוראת לכל הגורמים הפלסטינים ליטול חלק בכך. היא הדגישה את הצורך בהאחדות ומביעה התנגדות "למלחמת אחים", וכן מגנה שימוש בנשק כאמצעי לפתרון סכסוכים פוליטיים וחמולתיים בחברה הישראלית.
בהקשר אחר קוראת חמא"ס לשחרור אסירים ובראשם מנהיג החמא"ס הכלוא שיח' יאסין, ומעלה על הנס את עמדתו בכך שסירב להצעות "האוויליות" לשחרורו בכפוף לתנאי ישראל לגנות את הטרור.
במסגרת הניסיון לגיבוש, "המודוס אופרנדי" של החמא"ס מול הממשל העצמי הפלסטיני והראיה ארוכת טווח, מתקבל הרושם כי בהנהגת התנועה נבחן בתקופה האחרונה הרעיון ולהקמת מסגרת ארגונית יתכן במתכונת של מפלגה פוליטית - שתייצג את רעיונות החמא"ס ועקרונותיה, לא מין הנמנע כי הגוף מעין זה במידה שיוקם, ייתן ביטוי גם
לרכיבים אחרים במחנה הפלסטיני, אף כי סביר להניח כי תישמר בתוכו הדומיננטיות, והוא יזוהה עימה ועם דרכה.
ביטוי ברור לדיון המתקיים בשנה האחרונה בהנהגת החמא"ס ביחס לאפשרות זאת ניתן בהתבטאות של דובר החמא"ס בירדן, אברהים ע'ושה, ממאי 1994 (11), לפיה בוחנת התנועה אפשרות להקמת "מפלגה פוליטית" בשטחים אשר תייצג את כל ארגוני האופוזיציה הפלסטינים. ע'ושה הבהיר את המניעים להתארגנות אפשרית בכיוון זה בצורך "לענות על
השינויים והנתונים העכשווים בזירה הפלסטינית, בעיקר לאחר יישום האוטונומיה, והבהיר כי החמא"ס מקיימים מגעים בעניין זה עם הארגונים החברים "בברית הכוחות הפלסטיניים".
נראה כי מאחורי המגמה הקיימת ללא ספק, בהנהגת החמא"ס, לפעול בזירה הפלסטינית באמצעות מסגרת של מפלגה פוליטית, עומדת הכוונה להשתלב "במשחק הפוליטי הלגיטימי", להתייצב הן בקרב הציבור והן מול מוסדות השלטון כגוף מוכר שהינו חלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית, ולצבור עמדות כוח והשפעה שיאפשרו לה לקדם את רעיונותיה.
זאת לצד התשתית הארגונית החשאית שתמשיך את פעילותיה במאפיינים הנוכחים, ובמיוחד בתחום הפיגועים ומעשי הטירור. למסגרת מפלגתית חמא"סית עשויה להיות חשיבות רבה, במיוחד בנסיבות שבהן יעמוד הממשל הפלסטיני בפני קריסה או תהליכי התפוררות.
צעדים אלו ואחרים בהם נוקטת תנועת החמא"ס לאחרונה מצביעים על הבנת המצב המתפתח ועל הצורך לנקוט בצעדים פרגמטים.
במקביל, ונוכח החשש לפגיעה בה ולהצרת צעדיה מצד מנגנוני השלטון הפלסטיני מקפידה החמא"ס להמשיך ולהקרין תדמית חיובית כלפי אוכלוסיית השטחים ולפעול למענה בתחום החברתי. היא מפגינה הגמשות בסוגיות רבות הקשורות למצב בשטחים, דבר שבא לכלל ביטוי בהכרזה על הפסקתם של חלק ממאפייני ההתקוממות.
לצד זאת מנסה החמא"ס ליצור את הרושם כי עמדותיה המדיניות מתאפיינות בגישה פרגמטית וריאליסטית יותר.
ביטוי לכך ניתן בשורה של התבטאויות מתונות לכאורה מצד פעילים מרכזיים בהנהגת התנועה.
כך למשל הצהיר יו"ר הלשכה המדינית של החמא"ס, הד"ר מוסא אבו-מרזוק, כי יתכן "חוזה (מעאהדת) שלום או שביתת נשק" עם ישראל, בתנאי שתיסוג מאיו"ש, מאזח"ע ומירושלים: תפרק את ההתנחלויות, תעניק פיצוי על ההפסדים והקורבנות הנובעים מהכיבוש" וכן בכפוף לעריכת בחירות חופשיות שיאפרו לפלסטינים לקבוע את הנהגתם הנבחרת"
(12)
אבו-מרזוק הגדיר את הצעת חמא"ס "כיוזמה מדינית" שתכליתה למצוא דרך להיחלץ מן המבוי הסתום בשיחות השלום.
נוכח המסרים הברורים, המעידים על התמתנות וגישה פרגמטית שהיו חבויים בהתבטאותו של אבו-מרזוק, הזדרזו פעילים בכירים בתנועה הן בשטחים והן מחוצה להם לתקן את הרושם שעשו דבריו.
הלשכה המדינית של תנועת החמא"ס פרסמה הודעה מיוחדת בה ציינה כי היא נדרשת להבהיר את עמדותיה, משום שחלק מכלי התקשורת הציגו אותן באופן מעוות וחלקי.
החמא"ס שבה והבהירה שהיא תומכת בנסיגת ישראל מהשטחים ומירושלים ובפירוק ההתנחלויות כצעד מקדים לבחירות כלליות וחופשיות.
כמו כן טענה החמא"ס כי בניגוד למיוחס לתנועה, לא כללו הצהרותיה הכרה בישראל או הסכמה להחלטת מועצת הביטחון 242, והן אינן מהוות ויתור מצד התנועה לעקרונותיה.
בהודעה נוספת שפרסמה התנועה (13) נמסר כי דבריו של אבו-מרזוק הובנו שלא כהלכה. וכי החמא"ס דבקה ביעד של הקמת מדינה איסלמית "מהים ועד הנהר". ואילו נציג התנועה באיראן אוסאמה אבו-חמדאן טען כי אבו-מרזוק הציע בדבריו שביתת נשק עם ישראל ולא שלום. וגם זאת בתנאי שתערכנה בחירות חופשיות שתקבענה את ההנהגה
הפלסטינית (14).
נימה דומה הובעה בהתייחסויות דוברי החמא"ס בשטחים. ד"ר מחמוד אל זהאר ציין כי דבריו של אבו-מרזוק סולפו. וכי הוא התכוון להפסקת אש עם ישראל ולא הביע נכונות לשלום עימה (15).
ואילו אחמד בכאר אמר, כי התנועה מוכנה לנהל מו"מ עם ישראל לגבי השטחים, אך אין פירוש הדבר זניחת המטרה של שחרור פלסטין כולה (16).
בניסיון לאתר את מרכיביה העיקריים של האסטרטגיה החמא"סית מול הממשל העצמי הפלסטיני עולה באורח טבעי שאלת השתלבותה האפשרית של התנועה במסגרת המוסדות הפלסטינים בשטחי האוטונומיה.
בשלב זה קשה לענות על שאלה זו במונחים ברורים וחד משמעים ואין להוציא מכלל אפשרות ובמיוחד תוך הסתמכות על התבטאויות בסוגיה זו מצד פעילים בכירים בעבר כי הנהגת החמא"ס, אינה עשוייה ממקשה אחת בגישתה לסוגיה זו.
ניתן לראות בבירור שחמא"ס חוץ תומך בגישה אידיאולוגית של החמא"ס ואינו מוכן להתפשר: הקמת מדינה איסלמית מהים ועד לנהר ובשום אופן אינו מכיר בישראל. בעוד שחמא"ס פנים שככל הנראה מבין את מעמדו האמיתי וסכנת שחיקתו, דוגל בגישה הפרגמטית יותר.
דומה שהנימוקים המחייבים השתלבות החמא"ס במערכות השליטה הפלסטינית הינם ברורים במקרה כזה תהנה התנועה ולא באורח חלקי בנתח של "העוגה השילטונית" ובמידה של השפעה על עיצוב דרכו של הממשל הפלסטיני: תקבל מימד נוסף של לגיטימציה ציבורית הן מצד גורמי הפת"ח והן ברחוב הפלסטיני ותבטיח את עצמה מפני פגיעה והתנכלות
לממסד הארגוני שבנתה בעמל רב, ובמיוחד בעשור האחרון.
אולם, חרף הרווח הברור שייזקף לזכותה, לא נראה מהלך בכיוון זה בגדר של פעולה ריאלית בעיתוי הנוכחי, ובמיוחד משום המחיר האידיאולגי הכבד, שיהיה כרוך בצעד מעין זה. נוכח זאת, סביר יותר להניח כי החמא"ס תמשיך במאמציה - להם ישנם עדויות רבות - להשתלב בתוך מסגרות השלטון הפלסטינית שלא באורח רשמי ומתוקף הסכמה בין
ארגונית, אלא באופן חשאי.
זאת במגמה ליצור בתוכן מאחז אסלאמי פונדמנטליסטי ולהמתין לשעת כושר כדי לקדם את היעדים ארוכי הטווח של התנועה.
סיכום ומסקנות
"תנועת ההתנגדות האסלאמית" "חמא"ס" נולדה זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה, ובמשך השנים שחלפו הצליחה להתייצב בשטחים ככוח השני בגודלו לאחר אש"פ - פת"ח הן בהיבט הארגוני והן בהיבט הצבאי - מבצעי.
צמיחתה המרשימה של התנועה אשר קראה תיגר על המעמד ההגמוני של אש"פ בקרב הציבור וחתרה לערער את הנוסחה הקובעת את האירגון "כמיצג החוקי" היחידי של העם הפלסטיני בולטת עוד יותר נוכח מכלול הצעדים והאמצעים שננקטו ע"י מערכת הביטחון במגמה לבלום את התפתחותה ולהצר את רגליה ששיאם בהוצאתה מחוץ לחוק בספטמבר 1988,
ובגירוש המסיבי של מאות מפעיליה בדצמבר 1992.
חרף הפעילות הישראלית הצליחה החמא"ס בפרק זמן קצר יחסית לבסס עצמה ככוח מניע מרכזי מאחורי מהלכי ההתקוממות והמאבק המזוין.
לקנות אחיזה של ממש בקרב הציבור, לבנות ולפתח תשתית ארגונית מבצעית רחבה הן בשטחי איו"ש ועזה והן בחו"ל, ולהתמודד בהצלחה על השליטה בממסד הפלסטיני בשטחים. כפי שהדבר בא לכלל ביטוי מובהר בבחירות לאגודות ולמוסדות הציבור.
יתרה מזאת מאז תחילתו של תהליך המו"מ הישראלי ערבי מהווה החמא"ס את גרעינה הקשה של האופוזיציה הפלסטינית בכל הסדר מדיני, והיא מציבה עצמה בין ישירות ובין בעקיפין כאלטרנטיבה כוללת לדרכו של אש"פ.
מבחינה אידיאולוגית מציינת הקמתה של החמא"ס, תמורה דרמתית בתפיסות היסוד של "האחים המוסלמים" בשטחים שביסודה שינוי בסדרי הקדימויות בהעתקת מרכז הכובד של הפעילות, מחתירה לאיסלאמיזציה של חיי הפרט והחבר, לתחום המאבק הפעיל והמיליטנטי "לשחרור פלסטין מהכיבוש הכופר" קרי, ישראל תוך הבלטת רעיון "הג'יהאד".
תמורה קונצפטואלית זאת קיבלה גושפנקא פורמלית באמנת בתנועה שפורסמה באוגוסט 1988, המהווה מעין תעודת זהות אידיאולוגית - פוליטית של החמא"ס.
נראה כי מאפייני פעילותה של החמא"ס בטווח הנראה לעין יגזרו במידה רבה ואפילו מכרעת, מיכולתו של הממשל העצמי הפלסטיני לבסס את אחיזתו בשטח ולהגיע לכלל שליטה אפקטיבי בטווח זמן קצר יחסית.
הצלחתו של הממשל הפלסטיני במשימה זו תניע קרוב לודאי, את החמא"ס בציר הזמן להשתלב בהדרגתיות ובצורה מבוקרת במוסדות הממשל העצמי ובכך, "להחזיק את החבל בשתי קצוותיו" - להינות מנתח של "עוגה שלטונית" על כל המשתמע מבחינת מעמדה ומשקלה הציבורי מבלי "לעקם" את תפיסותיה האידיאולוגיות בדרך של תמיכה בהסדר והכרה
בישראל, וע"י המשך החתירה ל"שחרור פלסטין" ולהקמת מדינת הלכה איסלמית
כשלב להגשמת החזון האיסלמי.
הויכוח הקיים בין "חמא"ס חוץ" ל"חמא"ס פנים" ימשך כל עוד החמא"ס ירגיש חוסר יציבות בשטח.
כאשר יו"ר הלשכה המדינית של החמא"ס מוסא אבו-מרזוק מצהיר שניתן לקיים הסכמי שלום או שביתת נשק עם ישראל ומגדיר זאת כיוזמה מדינית המנהיגות החיצונית טוענת שהצהרתו של אבו-מרזוק לא הובנה נכון ומחסלת יוזמה זו.
אולם התחזקותו של ערפאת מאז ספטמבר 1996 וחניקת החמא"ס מערערת את הקרקע מתחת לרגלי המנהיגות בעיקר מנהיגות הפנים ומאלצת אותם "להלך בין הטיפות" בין ההרות קיצוניות ופיגועים לבין מגעים חשאיים ויוזמות זהירות.
מצב זה בו שרוי החמא"ס לאחרונה "יגרור" את החמא"ס להתפשר על האידיאולוגיה הקיצונית כשלב ביניים ויהפוך אותו לפרגמטי יותר שכן אם יחליט "החמא"ס" שלא להשתלב בתהליך המדיני ולדבוק באידיאולוגיה בלבד יהפוך לגוף סוציאלי חינוכי דתי ללא כוח בשטח.
להערכתי, ניתוח זה ברור למנהיג "החמא"ס" ועל כן השתלבותו בתהליך המדיני היא פונקציה של זמן, היכולת ל"חנוק" את פעילותו המבצעית (פיגועים) והצלחת ערפאת לממש את האוטונומיה.
החודשים הקרובים מהווים תקופה קריטית ליחסי ישראל והפלסטינים בכלל והחמא"ס בפרט.
מפני שהתקפה הקרובה רווית מבחנים.
ההסדר שהוסג בחברון מחזיק על "חוט השערה", חברון מהווה כר נוח לקיצונים משני הצדדים להוכיח שההסדר נכשל וככל הנראה צפויה תקופה לא קלה בה שני הצדדים ימשיכו ללבות את השטח.
המתנחלים בחברון מהווים את הגרעין הקשה של ההתנחלות היהודית האידיאולוגית, הקיצוניים בחברון, בעיקר החמא"ס, מהווים אף הם גרעין חמא"סי אידאולוגי קשה.
חברון היא עיר שאין בה פשרות, היא חשובה אידיאולוגית גם ליהדות וגם לאיסלאם ולכן היא מהווה נקודת מבחן קריטית.
הבנייה על הר חומה אף היא נקודת מבחן קריטית שכל הבנייה בירושלים אפשרית עפ"י ההסכם לטענת ממשלת ישראל, אבל היא מהווה הצהרת כוונות להסדרי הקבע בירושלים ולכן הסכמת הפלסטינים לבניה בהר חומה כמוה ככניעה והשקט היחסי בשטח אינו מעיד על הסכמה פלסטינית אלא על חוסר אונים, מכאן שגם בהר חומה עדיין לא ניתן להסיק
שהוסרו המכשולים.
השיחות על הסדרי הקבע יציפו בהכרח את עתיד ירושלים, הפלסטינים ידרשו לחלק את ירושלים, ממשלת ישראל בודאי שלא תוכל להרשות לעצמה חלוקה של העיר.
ירושלים תהווה נקודת מבחן קריטית דומה לחברון רק במכפלות שכן גם אם יושג הסדר בחברון לערכתי אין סיכוי להגיע להסדר על חלוקת ירושלים ולכן הפיצוץ בשיחות צפוי.
האסטרטגיה של תנועת החמא"ס בכל נקודות המבחן שפירטתי היא בעייתית ביותר מבחינתה.
החמא"ס לא תוכל להסכים על ויתור פלסטיני בירושלים או על בניה בהר חומה, שהרי ויתור זה אינו פרגמטיות אלא ויתור על המהות או אפילו כניעה אלא שמשום מה עדיין לא משמיעה את קולה.
להערכתי תנועת החמא"ס בתקופה קריטית זו מעדיפה לנקוט באסטרטגית ההמתנה, ומידי פעם להשמיע את קולה (ע"י פיגועים או הצהרות), אבל לא תנקוט בצעדים משמעותיים מפני שאז היא מסתכנת גם מול הרש"ף וגם מול ישראל.
אסטרטגיה ההמתנה מאפשרת לה לפעול לכשתירצה ובאיזה כיוון שתיבחר. הכיוון שתיבחר תלוי בהצלחת/אי הצלחת הרש"ף להגיע להסדרים עם ישראל ובהישגי הרש"פ.
עצם הפסיביות של החמא"ס בחודשים האחרונים מהווים נקודת מפנה באסטרטגיה הקיצונית האידיאולוגית בה נקטה בשנים האחרונות, הפסיביות וההמתנה מהווים פרגמטיות.
להערכתי, לחמא"ס ברור שנקיטת צעדים אקטיביים בתקופה זו יזיקו לחמא"ס יותר מאשר יועילו.
לעומת זאת החמא"ס תיפעל ככל הנראה ובכל העוצמה כאשר יתקיימו השיחות על הסדרי הקבע, עוצמת התגובה והפעילות של החמא"ס יהיו מותנים בכושר עמידתו של ערפאת בשיחות ובחילוקי הדעות המהותיים על עתיד ירושלים.
הערות
דוד חכם ויהושע טייכר, "איסלאם רדיקאלי במבחן המעשה", מערכות, 349, יולי -אוגוסט 1996.
על הסיבות הקונקרטיות לעליית משקלה של התנועה האסלאמית בשטחים ראה ספרו של ז'יאד אבו עמרו, "אל חרכה אל אסלאמיה פי אל צ'פה את ערביה וקטאע ע'זה", עכו, דאר אל אסואר 1989, ע"ע 42028.
כן ראה: עלי אל - ג'רבאוי, "חמא"ס: מדח'ל אלחו'ואן אל מסלמון אלא אל שרעיה אל
סיאסיה" במג'לת אל דראסאת אל פלסטיניה, מס' 13,חורף 1993, עמ' 71, רפי ישראלי, "קריאת החמא"ס של האיסלאם", נתיב 1993, 2 ע"ע 45-44.
ראה בעניין זה: ז'אד אבו עמרו, "החמא"ס - ח'רפיה תאריח'יה סיאסיה" במג'לת אל-דראסאתאל -פלסטיניה, מס' 13, חורף 1993, עמ' 87.
הארץ, 16 בדצמבר 1990, גיא בכור, "ארגוני החבלה נגד ישראל -מבצע לאומי פלסטיני לגוון אסלאמי", סקירה חודשית, גיליון מס' 5-4 (יוני-יולי 1992), עמ' 58.
ראובן פז, האמנה האסלאמית ומשמעותה -עיון ראשוני ותרגום, (אוניברסיטת תל-אביב, נתונים ודיווחים, מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, ספטמבר, 1988), עמ' 28.
פז אמנה (סעיף 13), עמ' 46-34.
שאבי ושקד, עמ/ 112.
בכרוז החמא"ס שהופץ ב- 7 אוקטובר 1991, הוגדרה ועידת מדריד כהאי לשנא "ועידת השלום היא בגידה בעניין הפלסטיני ובקורבנות ההתקוממות וכפירה באללה" ובכרוז החמא"ס שהופץ בעקבות הועידה ב- 11 בנובמבר נאמר, כי "שחרור המולדת נעשה בכוח הנשק והקוראן ולא באמצעות היונים וענפי זית".
עמדה דומה הובעה ע"י ראשי החמא"ס במסגרת דו שיח פוליטי. שהתקיים ב- 2 בנובמבר 1992, במרכז אגודת העיתונאים בעזה, שבו האשים ד"ר עבד אל-עזיז רנתיסי את המשלחת פלסטינית לשיחות השלום (כפי שהוא מצטט בשאב ושקד עמ' 111), "בעשית ויתורים, שהחמור בהם הוא הכרה בקיומה של מדינת ישראל וויתור על שלושה רבעים
משטחה של פלסטין ללא כל תמורה", ואילו השיח יאסין (ראה אל-נהאר, 3 בנובמבר 1992) מכלאו דוחה את שיחות השלום "משום שיש בהן ויתור על זכויות העם הפלסטיני", ולדבריו "ההסדר המוצע אינו מקובל על הדור הזה ולא על הדור הבא, ועל כן נגזר עליו להיכשל במוקדם או במאוחר".
אל סביל (ירדן), 19 באפריל, 1994.
ראה גיליון אל-ראסלה בנספח ה'.
סי"צ מעמאן, 30 מאי, 1994.
ג'ורדן טיימס, 23 אפריל 1994.
אל שרק אל אוסט (לונדון), 23 אפריל 1994.
אל קודס, 23 אפריל 1994.
ג'ורדן טיימס, 23 באפריל, 1994.
ביבליוגרפיה
דוד חכם ויהושע טייכר, "איסלאם רדיקלי במבחן המעשה" מערכות 349, יולי-אוגוסט 1996.
אהרוני ראובן, "החמא"ס - תנועה דתית לאומית פלסטינית", באסלאם ושלום -גישות איסלמיות לשלום בעולם הערבי בן זמננו", (גבעת חביבה: המכון לחקר השלום, 1992).
בכור גיא, "ארגוני החבלה נגד ישראל - מבצע לאומי פלסטיני לגוון אסלאמי". סקירה חודשית, גיליון 5-4 (יוני-יולי 1992).
ישראל רפי, "קריאת החמא"ס של האיסלאם", נתיב, 2/1993.
ליטבק מאיר, "תנועת החמא"ס -זהות פלסטינית אחרת", במנשרי דוד (עורך), האיסלאם הפונדרמנטליסטי: אתגר ליציבות אזורית, אוניברסיטת תל-אביב, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, סקירות 1003,114).
מאליק אברהים, "התנועה האיסלאמית בישראל - בן הדבקות במקורות למחסה הפרגמטיזם" סקירות על ערביי ישראל, סקירה מס' 4, גבעת חביבה; המרכז ללימודי ערביים, אוגוסט 1990.
משעל שאול, אבנים זה לא הכל - האינתיפאדה ונשק הכרוזים, תל-אביב, הוצאת המאוחד הוצאת אביבים, 1989.
סיון עמנואל, קנאי האיסלאם, תל-אביב, הוצאת עם עובד, 1986.
פז ראובן, האמנה האיסלאמית ומשמעותה - עיון ראשוני תרגום, אוניברסיטת תל-אביב, נתונים ודיווח, מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, ספטמבר 1988.
פז ראובן, "הגורם האיסלמי באינתיפאדה" בגילבר גד וססר אשר (עורכים), בעין סכסוך: האינתיפאדה, אוניברסיטת ת"א, מרכז משה דיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992.
קורץ ענת וטל דוד, "החמאס -קנאות אסלאמית במאבק לאומי", קורס ענת (עורכת)
טרור אסלאמי וישראלי, ת"א, הוצאת פפירוס, 1993.
שאבי אביבה ושקד רוני, חמא"ס, מאמונה באללה לדרך הטרור (ירושלים כתר הוצאה לאור, 1994.
שיף זאב ויערי אהוד, אינתיפאדה, ירושלים ותל-אבי, הוצאת שוקן 1990.
ערבית
אבו עמרו ז'אד, אל חרכה אל איסלמיה פי אל צ'פה אל ע'רביה וקטאע ע'זה (עכו דאר אל וסואר, 1989).
אבו עמרו ז'אד, "חמא"ס - ח'לפיה תאריח'יה סיאסיה" במגילת אל-דראסאת אל פלסטיניה, מס' 13 (חורף 1993).
בן יוסף אחמד, חרכת אל מקואמה אל-אסלאמיה - חמא"ס - ח'לפיאת אל נשאה ואפאק אל מסיר (ללא ציון מקום: אל מרכז - עאלמי ללדחות' ואל דראסאת, 1989.
אל ג'רבאוי עלי, "חמא"ס: מדח'ל אל אחואן אל מסלמון אלא אל שרביה אל סיאסיה" במגילת אל דראסאת אל פלסטיניה, מס' 13, חורף 1993.
אל זהאר מחמוד "אל תרכה אח - אסלאמיה... חקאיק ואקאם בין אל חקיקה ואל והם", במג'לת אל דראסאת אל פלסטיניה, מס' 13, חורף 1993.
1
26

תגים:

סכסוך · טרור · פוליטי · רשות · פלסטינית · איסלאם · רדיקלי · אינתיפאדה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אידיאולוגיה ופרגמטיות בתנועת החמא"ס", סמינריון אודות "אידיאולוגיה ופרגמטיות בתנועת החמא"ס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.