המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה

תקציר העבודה:

מבצע ברברוסה הינו מבצע פלישה גדול של צבאות הרייך השלישי כנגד בריה"מ בזמן מלחמת העולם השנייה. המבצע התרחש ב-22 ביוני 1941 כאשר גרמניה פלשה לבריה"מ למרות הסכם ריבנטאופ-מולוטוב שנחתם שין שתי המדינות באוגוסט 1939. בההסכם נחתם בין שני שרי חוץ מולוטוב (רוסיה) וריבנטרופ (גרמניה) אשר במסגר הסכם זה נקבע על מצב של אי התקפה בין שתי המדינות. ההסכם כלל שני חלקים:
1. ברית המועצות וגרמניה חתמו ביניהן על הסכם אי התקפה למשך 10 שנים.
2. אם צד שלישי יתקוף את אחת משתי המדינות, חובה על המדינה השניה להצטרף למלחמה ולהגן על בת הברית המותקפת.
3. המדינות מתחייבות להיוועץ זו בזו בנוגע לאינטרסים המשותפים לשתיהן וכל מחלוקת תיפתר ביניהן ע"י משא ומתן.
במסגרת החלק הסמוי של ההסכם וארגון מחדש של הטריטוריות הסכימו ביניהן גרמניה ובריה"מ על חלוקת פולין והמדינות הבלטיות ביניהן.
ההסכם הפתיע את העולם כולו שכן סטאלין והיטלר נחשבו ליריבים אידיאולוגיים ולאויבים בנפש. ההסכם החזיק מעמד כשנתיים עד לפלישת גרמניה לבריה"מ בהתקפה שכונתה "מבצע ברברוסה".

אחד הסוגיות שהועלו בהקשר למבצע זה היתה סוגיית המודיעין - מה היה מקומו של המודיעין וכיצד התקבלו ידיעות המודיעין ע"י הצד המותקף? כיצד פעל המודיעין של כל צד? כיצד התייחס המודיעין בכלל כלפי אפשרות התקיפה של גרמניה את בריה"מ?

תוכן עינינים:
מבוא
מבצע ברברוסה
היטלר ובריה"מ
המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה
*המודיעין הגרמני
*המודיעין הסובייטי
*המודיעין בזמן המבצע
*המודיעין וההונאה
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

מבוא
המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה
תוכן עניינים
מבוא
מבצע ברברוסה הינו מבצע פלישה גדול של צבאות הרייך השלישי כנגד בריה"מ בזמן מלחמת העולם השנייה. המבצע התרחש ב-22 ביוני 1941 כאשר גרמניה פלשה לבריה"מ למרות הסכם ריבנטאופ-מולוטוב שנחתם שין שתי המדינות באוגוסט 1939. ההסכם נחתם בין שני שרי חוץ מולוטוב (רוסיה) וריבנטרופ (גרמניה) אשר ומסגרתו נקבע מצב של אי
התקפה בין שתי המדינות. ההסכם כלל שני חלקים:
ברית המועצות וגרמניה חתמו ביניהן על הסכם אי התקפה למשך 10 שנים.
אם צד שלישי יתקוף את אחת משתי המדינות, חובה על המדינה השניה להצטרף למלחמה ולהגן על בת הברית המותקפת.
המדינות מתחייבות להיוועץ זו בזו בנוגע לאינטרסים המשותפים לשתיהן וכל מחלוקת תיפתר ביניהן ע"י משא ומתן.
במסגרת החלק הסמוי של ההסכם וארגון מחדש של הטריטוריות הסכימו ביניהן גרמניה ובריה"מ על חלוקת פולין והמדינות הבלטיות ביניהן.
ההסכם הפתיע את העולם כולו שכן סטאלין והיטלר נחשבו ליריבים אידיאולוגיים ולאויבים בנפש. ההסכם החזיק מעמד כשנתיים עד לפלישת גרמניה לבריה"מ בהתקפה שכונתה "מבצע ברברוסה".
אחת הסוגיות שהועלו בהקשר למבצע זה היתה סוגיית המודיעין - מה היה מקומו של המודיעין וכיצד התקבלו ידיעות המודיעין ע"י הצד המותקף? כיצד פעל המודיעין של כל צד? כיצד התייחס המודיעין בכלל כלפי אפשרות התקיפה של גרמניה את בריה"מ?
מבצע ברברוסה
ב- 22.6.1942 בשעה 2:30 לפנות בוקר קלט מכשיר קשר גרמני חילופי שדרים בין יחידה סובייטית קדמית למפקדה שלה ובה הודעה שפתחו עליהם באש. כשעה לאחר מכן טילפן הרמטכ"ל הסובייטי לסטאלין לאחר שקיבל דיווחים על תקיפות גרמניות מהאוויר והודיע לו שרוסיה הותקפה ע"י הגרמנים. תוך שעה התכנס הפוליט בירו לדון במצב. עד
שעת הצהרים הושמדו כ-1200 מטוסים רוסיים בעודם על הקרקע. סטאלין היה היסטרי ורק 11 יום לאחר מכן עמד בפני האומה בשידור ישיר ברדיו כשהוא מסביר את המצב (אינטרנט - Olam2).
170 דיביזיות ושלושה מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים פרצו לשטחה של בריה"מ בתנועת מלקחיים תוך התקדמות בשלושה ראשים. בימים הראשונים שלאחר הפלישה לבריה"מ איבד הפיקוד הרוסי את השליטה על יחידות רבות שהתפזרו בשטח. הגרמנים ערכו טבח נורא באוכלוסייה הכבושה והתקדמו לכיוון מוסקבה. ממשלת בריה"מ עזבה את העיר
וניהלה את המאבק ממקום בטוח יותר. הכוחות הגרמנים הגיעו עד 30 ק"מ ממוסקבה ונעצרו. בצפון הגיעו הכוחות הגרמניים לפאתי סטלינגרד (ליננגרד) והטילו עליה מצור שנמשך קרוב לשנתיים. כמיליון איש מתו ברעב בעיר כתוצאה ממצור זה.
בידי בריה"מ היו 160 דיביזיות שהתחלקו לשלוש קבוצות עיקריות. האסטרטגיה הרוסית היתה לרכוש חיים וזמן תמורת שטח. הצבא הרוסי, כשנסוג הותיר אחריו אדמה חרוכה והתרכז ליד ערים גדולות עליהן נלחם. בדצמבר 1941 כבש הצבא הגרמני 1500 ק"מ בעומק בריה"מ אך לא הצליח להכניעה. בשלב זה נבלם הצבא הגרמני ולא הצליח להתקדם.
היו כמה סיבות לכך (קלרק, 1970):
המרחבים העצומים של רוסיה ביחד עם החורף הקשה גרמו לגרמנים קשיים להעביר כוחות ממקום למקום, האספקה והדלק קפאו, הדרכים הפכו בוציות והחיילים הגרמנים סבלו מאד מקור שאינם רגילים לו.
יחידות של פרטיזנים רוסיים אומנו להילחם בחורף הסבו לצבא הגרמני נזק בלתי הפיך. שנה לאחר מכן (באביב) החלו יחידות רוסיות לצאת למתקפת נגד כנגד הצבא הגרמני התשוש.
היטלר התעקש להמשיך במלחמה וצבא גרמניה פתח במתקפה נוספת לכבוש ערי תעשייה רוסיות ולהשתלט על חצי האי קרים. ניטשו קרבות עזים בין שני הצבאות ליד סטלינגרד כאשר הצבא הרוסי נלחם בכל עוזו. בפברואר 1943 הוכנע הצבא הגרמני והחל לסגת כאשר הוא סובל מאבדות קשות (שם).
היטלר ובריה"מ
בריה"מ נכללה בתכנית הכיבושים של היטלר מאז שכתב את מיין קאמף (1924). האדמות הנרחבות, התבואה, המחצבים ואזורים של מפעלי תעשייה וחקלאות היו בבחינת משאת נפש כמוסה (Freeze, 1997).
היטלר וסטאלין היו אויבים זהירים ובעלי ברית מתוחים. הגרמנים חמדו את רוסיה, אך רוסיה הסובייטית היתה בבחינת מוקצה מחמת מיאוס בעיני היטלר. דרכו לשלטון בגרמניה היתה רווייה בדם קומוניסטים אותם תיעב. אחת מפעולותיו הראשונות כקנצלר היתה ביטול שיתוף הפעולה החשאי לחימוש מחדש שהיה קיים שנים רבות בין צבאות
גרמניה ורוסיה (בארטון, 1980).
החלטתו הנחושה של היטלר לחסל את רוסיה היתה למעשה מגובשת כבר בסתיו 1940 (ואולי עוד קודם לכן). הסכמי ריבנטרופ-מולוטוב היו מעין ראשית הדרך לחלוקת העולם בין גרמניה, רוסיה יפן ואיטליה. היטלר "הקציב" לבריה"מ מקומות רחוקים (המזרח התיכון, הודו) כאשר היא התעקשה על חלקים באירופה. השיחות בין מולוטוב להיטלר
הפכו זועפות וסופן היה שהיטלר הבין שאין כל אפשרות להגיע להסכם בר קיימא עם הרוסים. בשלב זה נסתיים הערוץ הדיפלומטי מלבד בהיבטים החיצוניים, מעתה ואילך היו מעייניו של היטלר נתונים אך ורק לקידום תכנית ברברוסה כאשר הדיפלומטיה משרתת מטרה אחת בלבד - מבצע הטעייה בכדי להרגיע את סטאלין (שם).
התאריך הנראה ביותר שניתן לנקוב לתחילת התכנון הגרמני למלחמה ברוסיה הסובייטית היה סוף יולי 1940. הדעות בצבא הגרמני היו חלוקות במידה שווה בערך לגבי השאלה האם רצוי ללחות בבריה"מ. מכל מקום, אפילו המצדדים במלחמה, לא העלו בדעתם לתקוף כל עוד קיימת חזית מערבית . המטרה היתה מזרח בריה"מ בה מצויים רוב חומרי
הגלם (קלרק, 1970).
החלטה ראשונית, כוללנית ועם זאת החלטית לגמרי, היתה אופיינית לסגנון קבלת ההחלטות של היטלר. בסוף מרץ, 1941 מצא עצמו מתוסכל ונזעם (בגלל ההפיכה ביוגוסלביה) והוא הודיעה לקציניו שבדעתו לחסל את יוגוסלביה בתור מדינה ללא כל אולטימטום (בארטון, 1980). מכאן להחלטה, החלטית ומלאת טינה, לחסל את בריה"מ היתה הדרך
קצרה.
המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה
המודיעין הגרמני
במקביל לתיכנון המתקפה ופריסת הכוחות נקטו הגרמנים צעדים מיוחדים כדי להסתיר את כוונותיהם ואת תכנון המבצע, משירותי המודיעין הזרים ולהוליכם שולל. שירותי המודיעין הנגדי של הגרמנים, ה-SD וה"אבווהר", נקטו אמצעי זהירות יוצאים מהכלל כדי למנוע גילויו של מבצע ברברוסה לאנשים לא מוסמכים. הם התאמצו להקפיד שהחוג
היודע דבר יהיה מצומצם ככל האפשר, לתקופה ארוכה ככל שאפשר. למעשה רוסנה הפצתן של הודעות בנושא ברברוסה במערכת המשרדית בצורה יעילה ביותר ואפילו תזכיר התיאום הראשי ("לוח הזמנים של ברברוסה") הוצא כ-12 יום לפני המבצע והודפס רק ב-21 עותקים והוגבלו רק לאנשים מסוימים.
נקודת המוצא היתה שרק מי שיודע סוד יוכל לגלותו ועל כן נקודת מוצא יעילה לחקירת הצינורות שדרכם נודע למודיעין הסובייטי של ברברוסה היא לשחזר את מפת המבנה הארגוני של הפקידים הגרמנים שקיבלו תדריך למבצע (בארטון, 1980).
הגרמנים הגבירו את תהליך הדיסאינפורמציה שלהם שהסתברה ככלי הרסני במיוחד באווירה רצופת חשדות ואי וודאות ששררה במוסקבה. השמועות הסותרות שהתהלכו במוסקבה ובלונדון שיחקו לידי גבלס. גרמניה הצליחה להפיק זרם עצום של דיווחים כוזבים, השערות שהופיעו בעיתונים זרעו בלבול וגילו קושי אמיתי לקבוע היכן מסתיימת האמת
ומתחילה הבדיה. היתה זו אווירה שהגרמנים הצליחו לזרוע ואף לקצור את פרותיה. השמועות שיחקו להיטלר והיו עבורו כמתת שמים. הוא המשיך במדיניות ההונאה ודאג לפרסם מאמרים בעיתונות לגבי תכניות כביכול לקראת מלחמה בכרתי ובים התיכון. המאמרים משכו תשומת לב רבה ולאחר זמן קצר סולקו ממהדורות העיתונים ויצרו רושם כאילו
מישהו הדליף סודות מדינה שיש להסתיר (גורודצקי, 1999).
המודיעין הסובייטי
המודיעין הסובייטי עבר שורה של זעזועים מאז הטיהורים הגדולים בצבא ועד תחילת 1941. ראש המודיעין הצבאי - גנרל ארמיה ברזין - חוסל ב1938- ועמו חוסל חלק גדול מאנשי הצמרת של המודיעין, כולל רשתות הביון באירופה. מאז חיסולו של ברזין ועד שקיבל לידיו גנרל גוליקוב את השירות עמדו בראשו אנשים שכיהנו בתפקיד באופן
זמני ודאגו רק לפעילותו השוטפת. בשנים קריטיות אלה לא נשמרה הרציפות בראש המערכת שהיא מערכת רגישה וחיונית (סלע, 1987).
המודיעין הצבאי זרם אל המרכז מן הגייסות שבשדה באורח מסודר, לצי היו שירותי
מודיעין עצמאיים ולא תמיד שיתף באינפורמציה שבידו את החיילות האחרים. מאידך גיסא, עסק הצי רק בחלק צר ומשני לגבי אירועים מרכזיים שהוליכו למתקפה הגרמנית - מבצע ברברוסה. מודיעין שדה בצבא האדום מתחיל מרמת הבטליון (גדוד) ומטה. בדרג זה מפקד הגדוד הוא גם קצין המודיעין וחובתו לדווח על כל דבר ראוי לדיווח.
שלושה בטליונים מרכיבים חטיבה וברמה זו כבר יש קצין מודיעין בדרגת מיור, אשר כל תפקידו הוא מודיעין. ארבע חטיבות מהוות דיוויזיה וברמה זו עמד בראש מחלקת המודיעין קצין בדרגת פודפולקובניק. המשרד הראשי
למודיעין (ג.ר.או) הוא משרד שערב מבצע ברברוסה מנה שש מחלקות כאשר במחלקה השניה - מחלקת המבצעים - מנתה שש חטיבות: 1. אירופה המערבית. 2. המזרח התיכון. 3. אמריקה, הודו והמזרח הרחוק. 4. מחלקה לאספקת מכשירי רדיו, צילום, דיו לכתב סתר וכד'. 5. מחלקה לפעולות טרור. 6. מחלקה לדיסאינפורמציה לאויב. (שם).
הבעיה העיקרית של המודיעין הסובייטי היה סטלין עצמו. סטלין עצמו לא התכוון לתקוף את היטלר והוא עשה מאמצים כמעט נואשים לרצות את המנהיג הגרמני עד תחילת חודש יוני ממש. למרות מאמציו של גנרל ז'קוב להתכונן ביסודיות רבה למתקפה גרמנית אפשרית חזר סטלין טען כי סכנה מעין זו אינה קיימת כלל וכי אין לנקוט צעד כלשהו
העלול לעורר אותה. בציבור הרחב וכן בקרב המנהיגים הצבאיים, ניכרה תחושה גוברת והולכת של אי שקט ושל משבר הממשמש ובא. סטלין ידע כי מצבו של צבאו הוא דל והוא היה רחוק מלהשתכנע שארצו מסוגלת לפעול ביעילות כנגד היטלר או יפן. ז'קוב לא יכול היה לעשות יותר משעשה וכנגד תגובותיו של סטלין לא היה תקיף יותר כי לא רצה
להילקח ל"מרתף". בנוסף היתה הבעיה שאדם אחד לא יכול לשנות את המנגנון הפוליטי ואם סטלין קבע כי לא תהיה מלחמה לא היה בכוחה של המערכת להפריך את דבריו (אוברי, 2001).
יומיים לפני ההתקפה החלו אנשי יחידות ההגנה האווירית בבירה הסובייטית לקבל אותות התרעה אך לרוב המכריע של התושבים לא היה מושג מהמתרחש. הבכירים במפלגה הובהלו למשרדיהם בהעדר הנחיות וחשו עצמם משותקים וסטלין עדיין לא פצה פה. לא נקבע כל קו בין "פרובוקציה" למלחמה כוללת ואיש לא ידע מה מתרחש ואיך לפעול. גם
כאשר הגיעו ידיעות ממפקד הצי בים השחור שדיווח על הפצצה גרמנית על בסיס רוסי עדיין סרבו מקורביו של סטלין להאמין והחלו לבדוק אם הידיעות אינן חלק מקנוניה מצד קצינים בכירים בכדי לאלץ את המנהיג לפעול כרצונם (ביוור, 2000).
בתחילת ייוני הודיע קובלוב לסטלין כי לדעת משרדו הצבא ומשרד התעמולה בגרמנים מפיצים במתכוון שמועות על משא ומתן במטרה להסתיר את ההכנות
למלחמה. אולם המידע המדויק עמד עדיין בצילה של "תיאוריית האולטימטום". ראש המחלקה הרוסית במטה חיל האוויר (קולונל היימן) צוטט כמי שאמר כי היטלר יציג בפני בריה"מ תביעות לשליטה גרמנית באוקריינה בכדי שתהווה מקור אספקה לצבא גרמניה ולהפעלת הצי הסובייטי כנגד בריטניה. יומיים לאחר מכן הגיע הגילוי כי גרמניה
החליטה סופית לפלוש לבריה"מ אך לא ברור אם קודם לכן תציג תביעות לבריה"מ. לאחר מכן הגיע לקובלוב מידע כי הגרמנים מתכוונים לפלוש לבריה"מ בצפון מפרוסיה המערבית, בדרום מרומניה ולהתקדם בתנועת מלקחיים שיובילו לכיתור הצבא האדום ולחיסולו. קובלוב היה נתון בלחץ עצום והוא ניסה נואשות לשכנע את סטלין כי הוא ממליץ
להקדים מכה ולסכל את כוונת הגרמנים, אך סטלין בשלו שאסור להתגרות בגרמנים. בכך ניסה סטלין, ע,י תגובות גסות, לחפות על העודה שבטחונו החל מתערער מצד אחד ומצד שני מיאן להתמודד עם הדוחות שהוצגו בפניו ובכך ערערו על התבונה במדיניותו בשנתיים שחלפו (גורודצקי, 1999).
המודיעין בזמן המבצע
במבצע זה (כמו במלחמות רבות אחרות) מעורבים צינורות שונים דרכם זורם מידע זר את המודיעין ואל מערכת קבלת ההכרעות של הסובייטים. מבצע ברברוסה, לדעת חוקרים רבים מהווה דוגמא ומופת להפתעה אסטרטגית עצומה שהנחית היטלר על סטאלין, אור ליום 22 ביוני 1941 כאשר הצבא הגרמני פרץ את גבולות רוסיה (בארטון, 1980).
אל"מ אפרים (1987) מביא דוגמא לכשל של מתקפת פתע את מבצע ברברוסה. באפריל 1941 לא היה ספק בדבר קיומם של ריכוזי כוחות גרמניים גדולים מול החזית הרוסית. הבעיה היתה לזהות את הכוונה הגרמנית שמאחורי הריכוזים ובעניין זה הועלו ארבע הערכות אפשריות:
היטלר התכוון לתקוף את בריה"מ תהיה אשר תהיה התגובה הסובייטית (בדיעבד זה אירע בפועל). (הערכתו של צ'רצ'יל)
היטלר התכוון לתקוף רק אם בריה"מ תסרב להיענות לדרישותיו האולטימטיביות הצפויות. (הערכתו של סטאלין).
היטלר לא התכוון לתקוף אלא השתמש בהפגנת כוח כדי לסחוט ויתורים סובייטיים. (הערכתו של שר החוץ הבריטי אנתוני אידן).
היטלר לא התכוון אלא לחזק את הגנת חזיתו המזרחית מול צעדים צבאיים סובייטיים אפשריים. (הערכת המודיעין הבריטי).
כל ארבעת התרחישים האפשריים היו מוכרים למערך המודיעין הסובייטי אולם הבעיה היתה קשה. כל ארבעת ההערכות היו אפשריות ורוב המידע והסימנים המעידים היו יכולים לתמוך בכל אחת מהאפשרויות.
קם (1990) מציין כי היו סימנים מעידים רבים. אלה כללו עדויות רבות על ריכוזי כוחות והכנות שנעשו ע"י הצבא הגרמני, ידיעות על כוונותיהם של הגרמנים, התרעות ישירות שהועברו לסובייטים ע"י ממשלות בריטניה וארה"ב, שהיה בידיהן מידע טוב על המתקפה הממשמשת ובאה. לרשותם של הסובייטים עמד שירות מודיעין הגדול בעולם
וטובי סוכני הריגול שלהם העבירו, באופן בלתי תלוי זה בזה, התרעות מפורטות בדבר המתקפה הגרמנית.
התראות על מבצע ברברוסה דווחו לרוסים לפני הפלישה עצמה. ידוע הוא כי סטאלין
הוזהר מפני התקפה גרמנית על בריה"מ זמן רב לפני שהותקף וזאת ע"י כמה מקורות מהימנים:
צ'רצ'יל שלח שליח בריטי למוסקבה שהעביר לסטאלין מידע על כוונות הגרמנים.
מרגל סובייטי בטוקיו (ריכרד זורגה) העביר לסטאלין את פרטי תכנית הפלישה הגרמנית בזמן אמת. המודיעין הבריטי הגיב הראשון באמצעות צ'רצ'יל על הכוונות של גרמניה לתקוף את בריה"מ (גורודצקי, 1999).
אנשי מודיעין של סטאלין קיבלו צילומי אוויר שהוכיחו כי הגרמנים נערכים למתקפה והעבירו חלק מהמסרים לסטאלין.
הערכת המודיעין הבריטי על כוונות הגרמנים הושתתה כתוצאה מתפיסתו הפוליטית המושרשת של משרד נחוץ. ניתוח החומר המודיעיני השופע של פריסת הגרמנים ועל כוונותיהם, שבחלקם נבעו מפיצוח הצופן הגרמני, השתבש כתוצאה מחילוקי דעות בממשל הבריטי (קריפס מול אידן). ההערכה של העימות הממשמש נפגמה גם כתוצאה מן המידע המפליא
בדלותו של הצבא האדום, שאותו תמצת הרמטכ"ל כ"נגוע בדעות קדומות" - המודיעין הצבאי הושפע לא רק מן התפיסה הפוליטית הרווחת אלא גם מן הדימוי עתיק היומין של הצבא הרוסי. ההערכות לא התעדכנו לאור הרפורמות הדוקטרינריות, הטכנולוגיות, המבניות והאסטרטגיות הנרחבות שעבר הצבא האדום מאז המהפכה. הגישה המזלזלת היתה
מוטמעת ולא נגזרת (גורודצקי, 1999).
סטאלין, למרות כל אלה, לא רצה להאמין ונראה כי היה היחיד בממשל הסובייטי ובאירופה כולה שהאמין למסרים המרגיעים ששלח לו היטלר. הוא ראה בהזהרות על
תקיפה גרמנית ניסיון לסכסך בינו לבין היטלר מתוך כוונה לגרור אותו למלחמה לצד
בעלות הברית (בארטון, 1980).
אף על פי כן, למרות כל ההתרעות והחשדות, הסובייטים הופתעו כמעט לחלוטין מהפלישה. למרות תפיסת האיום הגרמני, סטאלין לא האמין כנראה שהיטלר יילחם בשתי חזיתות. הוא העריך, שכל עוד בריטניה תמשיך להילחם, גרמניה לא תתקוף את רוסיה. בכל מקרה הניח סטאלין בביטחון שלפני שהגרמנים יפתחו במלחמה נגד ברית המועצות הם
יציגו לו אולטימטום, שיאפשר לו לנהל עימם משא ומתן ולהציע ויתורים, שיספיקו לדחות את המלחמה עד אמצע 1942 כאשר אז יהיה הצבא האדום מוכן למלחמה. (קם, 1990).
מנור (תשס"ב) מביא רמות שונות של תיאוריות מידע ומתייחס לרמת האפקטיביות של התנהגות מקבל המסר. קיימים היבטים פסיכולוגיים, רגשיים, ערכיים ואחרים שעלולים להתערב ולגרום שההשפעה של המסר על התנהגות המקבל תהיה שונה מזאת שציפה לה מקור המידע. כדוגמא הוא מציין את מבצע ברברוסה - לפני פלישת הגרמנים לבריה"מ זרמו
מאות ידיעות מודיעיניות לרוסים על מועד המבצע וסטלין לא עשה דבר. הוא לא האמין למסרים שהגיעו כלומר, השפעת המסר שהגיע אליו לא היתה אפקטיבית.
אבנרי (2002) מזכיר את מבצע ברברוסה בדברו על כשל קבירת מידע בתיקים כפי שקרה בצ.ה.ל כך קרה לרוסים. ערב הפלישה הנאצית "מבצע ברברוסה" כאשר המודיעין קיבל בעוד מועד פרטים מדוייקים על ההתקפה הצפויה בכללם יום ושעה. סטאלין לא היה מוכן להודות שבריתו עם היטלר היתה שגיאה היסטורית והיה מוכן לשלוח לסיביר כל קצין
מודיעין שהגיש לו דו"ח על הכנות הנאצים להתקפה.
המודיעין וההונאה
שימוש רציונלי בהונאה אפשר להשיג בכמה דרכים (הנדל, 1987):
הונאה המנסה להסיט את תשומת ליבו של האויב ולגרום לו לרכז כוחותיו במקום הלא נכון.
הונאה המנסה לגרום לאויב לפגוע בעיקרון הנקרא "חיסכון בכוח" (עפ"י Clausewitz, 1976). היעד הוא לגרום לאויב לבזבז את משאביו בכיוונים לא חשובים ואפילו על מטרות שאינן קיימות.
הונאה שנועדה להפתיע את היריב - ליצור מצב שיתפוס אותו בבוא הרגע בשאננות, לא מוכן לפעולה. המטרה היא ליצור רושם שלא עוסקים בשום תכניות
התקפה בצד מבצע ההונאה. המצב שנוצר הוא מעין יחסים דיפלומטיים, פוליטיים, כלכליים נורמליים עד לרגע ההתקפה.
זה היה המצב ערב מבצע ברברוסה. ההונאה היתה של יצירת אווירה של שאננות, דיפלומטיה נורמלית כאשר מתחת לפני השטח החלה תכנית המבצע לקרום עור וגידים. הונאה כזאת קשורה תמיד בכוונות להעלים את המטרות והתוכניות האמיתיות של מבצע ההונאה. זאת ניתן להשיג ע"י סודיות ו/או באמצעות תכנית הונא אקטיבית מורכבת יותר,
המסיחה את תשומת ליבו של האויב ממערכת הכוונות האמיתיות (הנדל, 1987).
בארטון (1980) מציין כי ההטעיה (הונאה) הפכה לנוהל מקובל בלוח הזמנים של הOKR- (פלג בצבא הגרמני) שתיאם כל אחת מהתקפות ההפתעה של היטלר. כך בתקופת ההכנה למבצע ברברוסה היוותה ההטעיה חלק קבוע מהאסטרטגיה המלחמתית. העובדה היתה כי היטלר הכין בעצמו את קווי היסוד של התכנית הכללית ואפילו פירט את הנושאים
העיקריים של מבצע ההטעיה האסטרטגי. הוא השאיר למטה הצבאי האישי שלו לתאם את התכנון המפורט ואת ההנחיות עם החטיבות המתאימות של הצבא, משרד התעמולה ומשרד החוץ. בספטמבר 1940 הוסיף היטלר נושא נוסף של הטעיה כאשר הורה ל"אבווהר" להציג את העברת הכוחות מזרחה כאמצעי הגנה נגד צעד עוין אפשרי מצד בריה"מ והוא הדגיש
כי תכנון ההתפרסות של ברברוסה יוסבר למפקדים הזוטרים כתכנית אפשרית בלבד אמצעי זהירות למקרה שבריה"מ תגביר את פעולות האיבה. מאוחר יותר התאימה התכנית למציאות כאשר היערכות הצבא הסובייטי נראתה לעין.
עוד מציין בארטון (1987) כי זמן קצר לקראת מאי 1941 פיתח משרד החוץ של הרייך את סיפור הכיסוי על פיו צעדיה של גרמניה נקבעים כתגובה להתנהגות הסובייטים. סיפור זה הופץ ברבים ע"י ה-OKW. רעיון בסיס זה הפך ליסוד סידרת השמועות העיקרית והמכריעה ביותר בשבועות האחרונים שלפני ביצוע הפלישה לבריה"מ. כאן מדגיש
בארטון את נושא השמועות. השמועות שגרמניה שקדה להפיץ לגבי מצב היחסים בינה ובין בריה"מ רווחו והתפשטו בחוגים צבאיים, דיפלומטים ועיתונאים ברחבי העולם - בפרט באביב 1941. כללית ניתן לאפיין שלושה סוגים של שמועות ברברוסה עפ"י מקורן: מידע אותנטי המתחזה כשמועה, מידע מטעה שהופץ כחלק ממסע הטעיה מכוון של הגרמנים
וספקולציה סבירה.
מבחינת מידע אוטנטי ניתן לציין תכניות שהועברו לסובייטים ע"י גורם שלישי (אנגליה, ארה"ב) ואשר הסובייטים פיקפקו באמינות המקורות והמידע כאחד ולא עשו בהם שימוש נאות.
המקור השני - מידע מוטעה, ידוע שכמה מהשמועות הללו נחשבו בשעתן לאמינות
ביותר היו מזויפות לחלוטין והושתלו במכוון ע"י הגרמנים.
הספקולציות - אין ספק שרבות מהשמועות על מצב יחסי גרמניה-בריה"מ ועל המלחמה הקרבה לבוא היו ספונטניות. אפילו חוגים מרוחקים ביותר של דיפלומטים, אנשי צבא ועיתונאים היו מודעים לכך שמשהו עומד להתרחש בין גרמניה לבריה"מ. מכיוון שהפרשה היתה אפופת מסתורין, אין זה מפליא שהתעוררו ספקולציות סבירות רבות.
הסובייטים עצמם נקטו עד 1941 בהטעיה ע"י מידת סודיות גדולה שקיימה בריה"מ
כל אותם השנים. ניתן להביא בחשבון את האימים החיצוניים של בריה"מ בתקופות קודמות, את המסורת הארוכה של קנוניות ומזימות קשר, את אופיה הסגור של המערכת הפוליטית הסובייטית ואת הפרנויה של סטאלין עצמו שגרם לו להדגיש את
הסודיות הגמורה בבריה"מ. משום כך היו בידי הגרמנים רק מעט מאד ידיעות על כוחה האמיתי של בריה"מ ועל כן ערב מבצע ברברוסה שגה המודיעין הגרמני כנראה בהערכת הכוח הסובייטי במספר הדיוויזיות. אילו ידעו הגרמנים את כוחה האמיתי של בריה"מ ייתכן כי היו מחליטים שלא לתקוף כלל (כפי שהתבטא היטלר לאחר המבצע בפני שר
החוץ האיטלקי) (הנדל, 1987).
סלע (1987) טוען כי המודיעין הסובייטי, שהיה מבוסס על אנשים מסורים ועל סוכנים נלהבים ומאמינים, חוסל למעשה בגלל שגיונותיו של סטאלין. יחד עם זאת גם השלד שנותר היה בו די להעביר אינפורמציה מעוררת חרדה. אינפורמציה זו הגיעה רק בחלקה לאנשים שיכלו לעשות בה שימוש אופרטיבי. סטאלין לא היה מיומן לתרגם את המידע
המודיעיני להיערכות בשטח וגם לא היו בידיו הכלים האופרטיביים לעשות זאת עד אוגוסט 1941. בכל תקופת מלחמת העולם השניה בריה"מ סטאלין ראה עצמו וכך התנהג כפוליטיקאי: הוא חשב כפוליטיקאי והגיב בהתאם. לא היתה לו גישה ונגיעה לפאן הצבאי. עפ"י דיווחים של ראשי התעשייה הצבאית שלו היה הצבא האדום אמור להיות מוכן
להתמודדות עם הצבא הגרמני אך סטאלין, כפוליטיקאי, רצה בכל מאודו ובאמצעים דיפלומטיים לדחות את תאריך ההכרעה הצבאית. לא האמון בהיטלר הוא שהכתיב את צעדיו אלא הפקפוק ביכולתו של הצבא האדום וחשיבה רציונאלית הם שמנעו ממנו להבין את מעוף השיגעון שהיה בתוכניתו של היטלר.
בהתייחס לשמועות אותן הפיצה גרמניה (ראה לעיל) העילית הסובייטית היתה מודעת לשמועות שהילכו בקרב העיתונות הזרה. לא זו בלבד שהיה זה נוהל מקובל על המנהיגים הסובייטים לקבל דיווחי ציתות חשאיים שהוכנו בידי שירותי המידע והמודיעין אלא שבמקרה זה ראתה העיתונות הסובייטית עצמה לנכון לבטא הכחשה
נמרצת ומיידית. הכוחות אלו היוו מעין הטעיה סובייטית והיו מכוונות להפיס את דעתם של הגרמנים העוקבים אחר העיתונות ולאו דווקא לציבור הסובייטי. אולם, לפרסום זה היו שתי תוצאות לוואי לא צפויות: ראשית הוא גרם לאדישות ושלווה בקרב הציבור הסובייטי ואת פקידי הדרג הבינוני ולכן לא ננקטו אמצעי כוננות ושנית, הוא
עורר שאלה מביכה לגבי היקף המידע שעמד לרשות המנהיגות הסובייטית לארח פרוץ ההתקפה. ההכחשה הפומבית הרשמית של הסובייטים לגבי שמועות מסוימות, בנוסף לשתיקתם לגבי אחרות, נראו כמאמץ לכוון משא ומתן דומם עם גרמניה (בארטון, 1987).
גורודצקי (1999) מדבר מעשה על הונאה עצמית של בריה"מ. למרות שזרם המידע שזרם לבריה"מ על כוונותיה של גרמניה יותר ויותר התקשו מלקטי המודיעין בברלין להתעלם מן העדות על כוונתו של היטלר. הבלבול מסביב לאירועים שהובילו למלחמה ובטחונו נטול הבסיס של סטלין כי ביכולתו למנוע את המלחמה, עולים בבירור מהדיווחים ששל
דקנוזוב מברלין זמן קצר לאחר שובו ממוסקבה. בעוד שבעבר הוא הקפיד להזהיר את סטלין מבעוד מועד הוא החל לנקוט במשנה זהירות.
תהליך ההונאה של גרמניה כנגד בריה"מ היתה מערכת של פעולות הסחה והטעיה בכדי להעלים מפי בריה"מ והעולם כולו את כוונותיו האמיתיות של היטלר. בריה"מ היתה עבור היטלר יעד אסטרטגי שבאמצעותו יוכל להשתלט ולשלוט על העולם הרחב.
סיכום
מבצע ברברוסה הינו מבצע פלישה גדול שבוצע ע"י צבאות הרייך השלישי כנגד בריה"מ בזמן מלחמת העולם השנייה. המבצע התרחש ב22- ביוני 1941 כאשר גרמניה פלשה לבריה"מ למרות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם שין שתי המדינות באוגוסט 1939. ההסכם שנחתם בין שני שרי חוץ מולוטוב (רוסיה) וריבנטרופ (גרמניה) קבע מצב של אי התקפה
בין שתי המדינות.
היטלר וסטאלין היו אויבים זהירים ובעלי ברית מתוחים. הגרמנים חמדו את רוסיה, אך רוסיה הסובייטית היתה בבחינת מוקצה מחמת מיאוס בעיני היטלר. דרכו לשלטון בגרמניה היתה רווייה בדם קומוניסטים אותם תיעב. אחת מפעולותיו הראשונות כקנצלר היתה ביטול שיתוף הפעולה החשאי לחימוש מחדש שהיה קיים שנים רבות בין צבאות
גרמניה ורוסיה.
החלטתו הנחושה של היטלר לחסל את רוסיה היתה למעשה מגובשת כבר בסתיו 1940 (ואולי עוד קודם לכן). הסכמי ריבנטרופ-מולוטוב היו מעין ראשית הדרך לחלוקת העולם בין גרמניה, רוסיה יפן ואיטליה. היטלר "הקציב" לבריה"מ מקומות רחוקים (המזרח התיכון, הודו) כאשר היא התעקשה על חלקים באירופה. השיחות בין מולוטוב להיטלר
הפכו זועפות וסופן היה שהיטלר הבין שאין כל אפשרות להגיע להסכם בר קיימא עם הרוסים. בשלב זה נסתיים הערוץ הדיפלומטי מלבד בהיבטים החיצוניים, מעתה ואילך היו מעייניו של היטלר נתונים אך ורק לקידום תכנית ברברוסה כאשר הדיפלומטיה משרתת מטרה אחת בלבד - מבצע הטעייה בכדי להרגיע את סטאלין.
שם המשחק היה הונאה והטעייה. היטלר שיחק את המשחק בצורה משכנעת בכך שיצר בלבול ועמימות בקשר לכוונותיו האמיתיות. הוא בחר בסגנון ההטעיה של הונאה המנסה להסיט את תשומת ליבו של האויב ולגרום לו לרכז כוחותיו במקום הלא נכון. כל משאביו של היטלר כוונו למטרה זו בעוד בבריה"מ שררה מבוכה בהקשר למה באמת כוונותיו של
היטלר. סטלין החזיק עד לרגע האחרון בדעה שהיטלר לא יתקוף ואם כן הרי קודם יבוא בדרישות לסיפוח שטחים. למרות הידיעות המודיעיניות הרבות שהצליח המודיעין הסובייטי בעזרת אנגליה לאסוף ולהציג בפני סטלין - הוא לא השתכנע ובשלב מסוים איבד את בטחונו באשר לכוונות האמיתיות של גרמניה. כל הגורמים הללו איפשרו לגרמנים
לפעול באסטרטגיה של עירפול והונאה ובכך הצליחו להשיג את גורם ההפתעה.
ביבליוגרפיה
אבנרי, א. (15.6.2002) "האומנות של אמ"ן", בתוך: אתר של גוש שלום.
www.gush-shalom.org/archives/article198_heb.html
אוברי, ר. (2001) מלחמתה של רוסיה. דביר.
אינטרנט - www.Mhs.org.il/melel/historia/nosim_limudim?olam2.htm
אל"מ אפרים (1987) "מתקפת פתע - כשלים ואמצעי מנע", בתוך: עופר, צ., קובר, א. (עורכים) מודיעין וביטחון לאומי. הוצאת מערבות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
בארטון, ו. (1980) מילת הקוד ברברוסה. הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
ביוור, א. (2000) סטלינגרד. תרגום: כרמית גיא. הוצאת יבנה.
גורודצקי, ג. (1999) בין אשליה לתרמית - סטלין ומבצע ברברוסה. הוצאת מערכות - משרד הביטחון.
הנדל, מ. (1987) "מודיעין והונאה", בתוך: עופר, צ., קובר, א. (עורכים) מודיעין וביטחון לאומי. הוצאת מערבות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
מנור, ר. (תשס"ב) "מבוא למדע המידע - 3", מתוך: קורסים לתואר שני במחלקה למדע המידע, אונ' בר-אילן. www.Geocities.com/roni_manor/yizhaki3.htm
סלע, א. (1987) "המודיעין הסובייטי בזמן מבצע ברברוסה", בתוך: עופר, צ., קובר, א. (עורכים) מודיעין וביטחון לאומי. הוצאת מערבות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
קלרק, א. (1970) מבצע ברברוסה, מלחמת גרמניה-רוסיה 1941-1945. הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
קם, א. (1990) מתקפת פתע. הוצאת מערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
Clausewitz, C.V. (1976) On War. Princton, N.J.' Princton University Press
Freeze G.L. (1997) Russia: A History. Oxford University Press.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה", סמינריון אודות "המודיעין הגרמני והסובייטי במבצע ברברוסה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.