הסברה ישראלית בנושא אנטישמיות - התעלמות מול הסברה אגרסיבית

תקציר העבודה:

מהי הדרך הנכונה להתמודד עם גילויי אנטישמיות מובהקים? האם ניסיון הסברה המבוסס על הפרכתם של טיעונים מסוג זה הוא הדבר הנכון והמועיל, או שמא הבעת שאט נפש או התעלמות הן התשובות האפשריות? האם לטיעונים נגדיים יש בכלל סיכוי לשכנע את חסידי האנטישמיות?

אין ספק כי זכר השואה חקוק בלב כל יהודי בארץ ומחוצה לה, אך השנים האחרונות מגלות אנטישמיות חדשה. חלקה מגיע מכיוון חדש, העולם הערבי, שגילויי אנטישמיות הם בבחינת תופעה חדשה, הקשורה לעיתים קרובות לאנטי-ציונות ואנטי-גלובליזציה. גילויי אנטישמיות מגיעים מצד מדינות המערב, שעד לא מזמן נמנעו מהצהרות אנטישמיות גלויות, וגם שם יש לעיתים קרובות קשר הדוק בין האנטישמיות החדשה לדעות נגד ישראל.

ישראל, בעזרת משרד החוץ, הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות וגופים אחרים, מנסה להיאבק באנטישמיות החדשה הזו, בעיקר בעזרת דרכים הסברתיות, שיתופי פעולה עם גופים לא-יהודיים נגד אנטישמיות וגזענות, ושמירת זכר השואה בתודעת העולם בעזרת מוזיאון "יד ושם" והטקסים הנערכים בו. דרכי ההסברה והאם הסברה זו מספיקה הן מוקד עבודה זו.

תוכן העניינים:
מבוא
1. מהי אנטישמיות
1.1 סקירה קצרה של האנטישמיות בעת המודרנית
1.2 האנטישמיות החדשה
1.3 חופש ביטוי לאנטישמיות
1.3.1 חופש הביטוי באינטרנט והמלחמה באנטישמיות
2. דרכי התמודדות עם אנטישמיות
2.1 גישות שונות במלחמה באנטישמיות
2.1.1 ישראל - כתובת לכל יהודי
2.1.2 פעולות הסברה אקטיביות
2.1.3 התעלמות
2.2 תוכניות לעתיד
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים

קטע מהעבודה:

מקורות:

בנוסף להיותה חזית נוספת במאבק בין אנטישמים למתנגדיהם, הרשת משמשת גם מאגר בלתי נדלה למידע שימושי ועובדתי, שיכול לסייע להסברה ולמתן מענה אמין לטענות המוטחות בפני ישראל והיהודים. יוזמה חשובה ומעניינת של משרד החוץ בשיתוף הסוכנות היהודית, העושה שימוש במשאבי הרשת, היא קורס הכנה לשגרירים בקהילות, שמוצע
במתכונת של למידה מקוונת מרחוק. הקורס מיועד לנציגים של קהילות, סטודנטים באוניברסיטאות, חברי תנועות נוער גילאי 18-15, מחנכים, מדריכים וכל מי שמתעניין ומעוניין. הקורס, מעצם מיקומו באינטרנט, פתוח למשתתפים מכל רחבי העולם היהודי, ומטרתו לתת בידי המשתתפים כלים להבנת הסכסוך הישראלי-פלשתינאי, לציידם בעובדות
ובמידע ולהכינם למשימה של הסברה למען ישראל (אתר משרד החוץ).
2. דרכי התמודדות עם אנטישמיות
אנו עדים לתופעה חדשה, בה בפעם הראשונה בהיסטוריה מדינת ישראל נלחמת נגד האנטישמיות בזירה הבינלאומית. אנטישמיות מעולם קודם לכן לא הייתה עניין דיפלומטי שנדון בדרגים דיפלומטיים. עתה, לראשונה, היא הפכה לעניין שבכוחו להשפיע על יחסים צבאיים וכלכליים. יתר על כן, בכך שישראל מקשרת כיום את הטרור נגד מדינת
ישראל ואת הטרור נגד יהודים במדינות אחרות עם האנטישמיות, היא מזהירה את אירופה שלא לסייע לאנטישמים, בהיותם גם טרוריסטים (נירנשטיין, שם).
החודש הופיע נושא זה על שעריהם של עיתונים רבים בארץ וברחבי העולם. סקר שנערך לאחרונה, והעלה כי 59% מהאירופאים סבורים שישראל היא ה"סיכון מספר אחת לשלום העולם" (ריגלר, 2003).
2.1 גישות שונות במלחמה באנטישמיות
2.1.1 ישראל - כתובת לכל יהודי
הדבר העיקרי שהשתנה בעת המודרנית במצבם של יהודים הוא כמובן הקמת מדינת ישראל, בית לעם היהודי. שתי סיבות חשובות יש למדינת ישראל במלחמה נגד האנטישמיות (מעבר לפעולות הסברה שיפורטו בהמשך) - האחת, האנטישמיות בעבר נשענה בעיקר על הטענה כי האזרחים היהודים במדינות השונות אינם נאמנים למולדתם, אינם אזרחים
אמיתיים ואינם מהווים חלק מהמדינה. הקמת מדינה לעם היהודי מהווה סתירה לטיעון האנטישמי העיקרי לפי יהודים הם חסרי-בית ולכן גם חסרי נאמנות. הסיבה השנייה החשובה לא פחות, היא שלכל יהודי באשר הוא, בפרט אם הוא סובל מגילויי אנטישמיות, יש כתובת ומדינה לעלות אליה (רובינשטיין, שם).
לוי הראתה במחקרה (1996Levi, ) כי ישראלים חושבים כי הקמתה של מדינת ישראל הורידה את רמת האנטישמיות בעולם. מהמחקר עולה כי מעל 80% מהנשאלים מאמינים כי עצם קיומה של מדינת ישראל עוזר ליהודים בגולה להילחם טוב יותר בתופעות של אנטישמיות. בנוסף, מעל 60% מהנשאלים טענו כי התשובה של יהודי הגלות לאנטישמיות
בארצות מגוריהם צריכה להיות עלייה לישראל.
לעיתים נדמה כי הסברה לישראלים בכל הנוגע לאנטישמיות היא מיותרת, אך לטענת בלברג (1998), יש חשיבות גדולה לחינוך הקשור באנטישמיות בישראל בגלל מספר בעיות:
הקישור החד-סיבתי בין התגברות האנטישמיות להתעוררות התנועה הלאומית היהודית, הציונות. הקשר הזה מסיט לפעמים את הדיון מהאנטישמיות עצמה, בגלל שנקודת המבט הציונית הדגישה את שלילת הגולה, ולכן עלול הנוער הישראלי לחשוב כי בכל מקום שאינו ישראל קיימת אנטישמיות.
הריחוק של התלמידים בישראל ממציאות חברתית בה רווחת אנטישמיות מובילה לחוסר עניין כלפי הנושא מצדם.
"העולם כולו נגדנו" - תלמידים בישראל עלולים לחוש שמה שהיה אז הוא שיהיה בעתיד ביחסם של מדינות אל יהודים ואל ישראל. כאשר כל מצב של ביקורת נגד יהודים או נגד ישראל מוסבר על-ידי אנטישמיות נוצרת הכללה שטחית.
אפשרות ההפנמה של טענות אנטישמיות. לעיתים מזדהים תלמידים עם הסטריאוטיפים האנטישמיים. לעיתים אף נוצרת הבחנה אצל התלמיד הישראלי בין היהודים "ההם" שאכן ענו, לדעתם, על הסטריאוטיפים השונים, לבין "אנחנו", היהודים הישראלים של היום.
אברהם (2004) מתאר במגזין יד ושם, כיצד התפתח הזיכרון הקולקטיבי ביחס לשואה. לאחר קום המדינה התעצב הזיכרון, האישי והקולקטיבי, בהשפעת האידיאולוגיה של אותו זמן, והיא באה לידי ביטוי בדמות של צבר גאה, חזק ולוחם. אמנם הצורך החברתי והלאומי יצר מקום מיוחד בזיכרון הקולקטיבי לקורבנות השואה, אולם הדגש הושם
בהנצחת המורדים - אותם יהודים שהתנגדו לנאצים בכוח הנשק. הלחימה והעמידה האיתנה היו מופת בגיבושה של הזהות הלאומית החדשה: לא עוד בריחה ומסתור אלא עצמה וגאווה.
בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל לא היה נושא השואה חלק אינטגרלי ומחייב של תכנית הלימודים, ורק במקרים ספורים הגיעו ניצולים לבתי הספר בארץ כדי לספר את סיפוריהם. להעמקת תודעת הלחימה היהודית המזוינת בשואה בקרב בני הנוער תרמו גם מוסדות ההנצחה והאנדרטאות שהבליטו את מקומם של הלוחמים: בית לוחמי
הגטאות, יד מרדכי (על שם מרדכי אנילביץ'), משואה - יד לחברי תנועות הנוער הציוניות, אנדרטת המרד בגטו ורשה של נתן רפפורט ועוד.
התמורות בתודעה ובזיכרון הקולקטיביים קיבלו ביטוי גם בהוראת התנגדות היהודים במערכת החינוך בישראל. אמנם מערכת החינוך לא חדלה מלטפח את זיכרון המרי היהודי אך החלה לתת מקום גם לביטוייה האחרים של ההתנגדות - מוסדות העזרה ההדדית ושימור המשפחה היהודית ואורחותיה - ומאז תחילת שנות ה-80 יש להם ולביטויים אחרים
של עמידה בשואה מקום נכבד בתכניות הלימודים בחינוך הפורמלי והלא פורמלי.
בשנים האחרונות, התפתחה תופעה נוספת דווקא בישראל - ישראלים יהודים נוטים לקבל דעות אנטישמיות ולהסכים איתן. במחקרה הציגה לוי (שם) לנשאלים ישראליים מספר סטריאוטיפים ידועים על יהודים וישראלים החיים בגלות. הנשאלים התבקשו לציין עד כמה הם מסכימים או לא מסכימים עם האמירות והסטריאוטיפים -
אחוז האנשים שענו כי הם "מסכימים בהחלט" או "מסכימים"
האמירה
72
ליהודים יש הרבה כוח כלכלי (כסף) והשפעה פוליטית בארץ מגוריהם.
69
ככלל, יהודים מוכשרים יותר ומוצלחים יותר מלא-יהודים.
34
יהודים הם רעשנים ובלתי-מנומסים.
29
יהודים הם יהירים, מתחברים רק בינם לבין עצמם, וחסרי-כבוד ללא-יהודים.
14
אי אפשר לסמוך על יהודים (הם רמאים ובלתי אמינים).
מהנתונים עולה כי על אף שרוב הנשאלים נטו להסכים יותר עם האמירות החיוביות, הרי שהסכמה עם אמירות אלו אינה שונה מדעות נפוצות של לא-יהודים ברחבי העולם לגבי יהודים - הם מוכשרים, בעלי השכל והכסף, ולמעשה שולטים בעולם (לוי, שם).
2.1.2 פעולות הסברה אקטיביות
בסוף 1987, הוצע לראש הממשלה אז, יצחק שמיר, לאשר הקמת פורום בין-משרדי ממשלתי למעקב אחר תופעות האנטישמיות, שעד אז טופלו בצורה מפוזרת על-ידי גורמים ממשלתיים שונים. באותה עת החלה התגברות של תופעות אנטישמיות בעולם החופשי ובעולם הקומוניסטי, בימין ובשמאל, ותופעות של הכחשת שואה. הפורום הוקם בראשית 1988,
ודו"חות פנימיים חודשיים הוגשו לראש הממשלה, ועקב החרפת המצב הוחלט על נקיטת צעדים ב-1990 (רובינשטיין, שם). כדי להתמודד עם גילויי האנטישמיות העכשוויים הוקם "הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות" שבראשו עומד הרב מיכאל מלכיאור, סגן שר החוץ. לצד הפורום הוקם גם צוות תגובות שפועל בזמן אמת, וכן פורום בינלאומי של
אישים ידועי שם המאמינים שהאנטישמיות היא סכנה לחברה הדמוקרטית והם מוכנים להירתם לפעולה במישור החינוכי, ההסברתי והמשפטי. כלומר, חשוב להיות ערים למקורות השנאה המזינים את האנטישמיות, ולפעול בהתאם. הדרישה היוצאת היום היא כלפי הממשלות לעצור את הניאו-נאצים והגזענים בארצותיהם ולנקוט כלפיהם אמצעים תקיפים,
כדי להגן על אזרחיהן.
כאמור, גילויי האנטישמיות חצו גבולות ויבשות ובאו לידי ביטוי ברמות שונות של עוצמה. קיים יחס ישר בין גודל האוכלוסייה הערבית והמוסלמית במדינה מסוימת לבין מספר האירועים שהתרחשו באותה מדינה.
לדעת רובינשטיין (שם), הלקח ההיסטורי מחייב מאבק. לטענתו, הגישה בה נקטו קהילות יהודיות של התעלמות מהתופעה מפחד לעורר את הבעיה אינה נכונה, מאחר ופחד וחשש מזמינים לחץ ורדיפות, וכי יש להיאבק בנחישות. השאלה העיקרית היא איך לגשת למאבק ובאילו כלים להשתמש. ממשלת ישראל הדגישה בעיקר את נושא החינוך לטווח הארוך
- בהוראה בבתי הספר נגד הכחשת השואה ונגד אנטישמיות, בפנייה לכנסיות, וכדומה. הותיקן, למשל, שהשפעתו עצומה טרם ביטא בסוף שנות ה-80 הסתייגות נגד האנטישמיות (רובינשטיין, שם).
רובינשטיין (שם) מזהה שלוש דרכים למלחמה באנטישמיות:
בפן המדיני-ציבורי - מאבק של מדינת ישראל ושל ארגונים וקהילות יהודיים בכל תופעה של אנטישמיות, תוך גיוס גם לא-יהודים.
חינוך - מאבק נגד השכחה, נגד בורות, נגד הכחשה, כולל ביקורים במחנות השמדה, חשיבותו של "יד ושם" וכו'.
משפט - לא להירתע מצעדים משפטיים נגד מכחישי שואה, הקפדה על חקיקה ואכיפה, והצהרות של גורמי השלטון לגבי כוונתם הברורה שלא להתעלם מגילויי אנטישמיות.
בנושא החינוך, "יד ושם" נערך ופועל יום-יום לחינוך ולחיזוק הגורמים הנלחמים באנטישמיות. גורמים המבקשים לחזק את הדמוקרטיה ולפעול נגד אנטישמיות וגזענות נזקקים לחומרים מדויקים על השואה, ו"יד ושם" פועל כדי לספק חומרים היסטוריים ומחקרים עדכניים בנושא. נוסף על כך אנו נערכים להתמודדות מתאימה באמצעות כלי
חינוך ומשתלבים בהסברה שנעשית בתגובה לאירועים האחרונים (ריבלין, שם). במגמת ההדרכה של "יד ושם" פועלת יחידת הסברה צבאית המספקת שירותי הדרכה בנושא השואה ליחידות, לפיקודים ולחילות של צה"ל. בשנה האחרונה הגיעו ליד ושם חמישים אלף חיילים מיחידות הצבא השונות. "יד ושם" מציע היום מוזיאון חדש שבנייתו ארכה 10
שנים, בעלות של כ-40 מיליון דולר. "יד ושם" הפך זה מכבר לתחנת חובה לנשיאים ומנהיגים מרחבי העולם המגיעים לישראל. רק השנה הגיעו אליו תשעה נשיאים ושישה ראשי ממשלה. במשרד החוץ מביעים שביעות רצון רבה ממספר המשתתפים הגבוה. במשרד החוץ מציינים כי לא במקרה שלחו פולין וצרפת את המשלחות הגדולות ביותר - פולין,
מתוך רצון לנקות את העם הפולני מהתדמית שדבקה בו כעם ששיתף פעולה עם הנאצים, וצרפת החשה מחויבות גדולה לנושא בשל האנטישמיות וההתקפות נגד יהודים אשר הפכו לאחרונה שכיחות בה (אתר משרד החוץ).
בנוסף, מציעה ישראל בתחום החינוך סמינר הסברה מיוחד מטעם ארגון "הלל" (הארגון האחראי בדרך כלל לטיפוח הזהות היהודית בקמפוסים), שנועד להכשיר את סטודנטים הלומדים בארצות אחרות לשמש מסבירים למען ישראל כשיחזרו לקמפוסים שלהם. עיקרו של הסמינר מוקדש להרצאות של אנשי המרכז למחקרים אסטרטגיים ו"מרכז דיין"
באוניברסיטת תל אביב על היבטים שונים של הסכסוך הישראלי-הערבי. כן הושמעו הרצאות וניתנו סדנאות של מומחי הסברה (שלג, 2002ג').
בנושא שיתוף גורמים לא-יהודים במאבק נגד האנטישמיות, טוען אהלמארק (2002) כי תופעות של אנטישמיות ושנאת זרים אמנם מתחילות ביהודים, אך לא נעצרות שם. במקום בו מתפתחת אנטישמיות, גם בני-מיעוטים אחרים אינם בטוחים, והופכים להיות המטרה הבאה לגזענות. אנטישמיות מקעקעת את המוסדות הדמוקרטיים ואת שלטון החוק.
האתר של משרד החוץ גם הוא אחראי להסברה פעילה ומלחמה באנטישמיות. מדובר באתר גדול, מקיף, וכולל הרבה חומרים, כאשר בנוסף לתכנים הרגילים של האתר, בהיקף של אלפי עמודים הסברתיים, עובד האתר על פרוייקט של אתרים לכל הנציגויות, בשפות המקומיות אשר יתאימו גם לצרכים של המקום הספציפי על ידי הצגת טיעונים ונושאים
הרלוונטיים לאוכלוסייה המקומית, ובשפתם. בנוסף, בימים אלו הולך ומוקם אתר מטעם משרד החוץ בשפה הערבית. בנושאי תקציב מוגבל משרד החוץ (על-פי טענתו). מעצם היותו משרד ממשלתי הוא חסר את כל המשאבים, אך קיימת עזרה לכל גוף שמוכן לפעול בכיוון של עזרה ההסברתית. הסיוע הוא בעיקר עזרה בנושא הטיעונים להצגה. המשרד
מתדרך אנשים שמקימים אתרים ופורומים, ובכל הנוגע לתרגום חומרי הסברה.
השר לענייני ירושלים והתפוצה, מר שרנסקי, הוא נושא הדגל בתחום ההסברה נגד אנטישמיות. לפי העלון המחולק על-ידי משרד החוץ, המשרד לענייני ירושלים והתפוצה, והפורום לתיאום המאבק באנטישמיות עולה כי רוב המלחמה נעשית אכן בהסברה. העלון קורא לכל אדם המעונין להילחם בתופעה להצטרף למאבק (הפורום לתיאום המאבק
באנטישמיות).
גוף הסברה נוסף הוא העמותה להסברה ישראלית. מדובר באתר באנגלית ובשפות אחרות (צרפתית, ספרדית ועוד), אשר מנסה להסביר לעולם את פעילויותיה של ישראל, ובנוסף מדווח על גילויי אנטישמיות. גם כאן, חוזרת על עצמה התופעה האופיינית לכל גופי ההסברה הישראליים - דיווח שוטף על גילויי אנטישמיות, הסברים על מקור
האנטישמיות בכלל ועל האנטישמיות "המודרנית" בפרט, וקריאה לעזרה מכל מי שהמאבק חשוב בעיניו; למעשה, מאבק אמיתי לא מופיע באף אחד מהגופים הללו.
גוף חשוב נוסף במערך ההסברה בתחום האנטישמיות הוא, כמובן, "יד ושם". בית הספר המרכזי להוראת השואה מארגן סמינרים, השתלמויות וכינוסים למורים מן הארץ ומכל רחבי העולם בנושא השואה והוראתה. ההשתלמויות נערכות בבית הספר, בערים שונות בארץ ובאמצעות האינטרנט. בשנה האחרונה היו חמש עשרה השתלמויות לשלוש מאות מורים
מכל רחבי העולם, בשבע שפות שונות. בארץ השתתפו מעל אלף מורים ואנשי חינוך בארבעים השתלמויות.
במהלך 2004, נעשו הפעולות הבאות במסגרת המלחמה באנטישמיות (מתוך אתר הפורום למלחמה באנטישמיות) -
הועברה החלטה בממשלה לפיה בכל 27 בינואר יצוין יום המאבק באנטישמיות בכל מוסדות הציבור, החינוך וצה"ל;
הוקם פורום לתיאום המאבק באנטישמיות עם מנהיגים בכירים של קהילות יהודיות בתפוצות;
נערך מסע הסברה בשורה של קמפוסים עוינים לישראל בארצות הברית ובאירופה;
גויסה תמיכה להעברת משרדי "ועדת התביעות" להשבת הרכוש היהודי שהוחרם בשואה מניו-יורק לירושלים;
הסגל הדיפלומטי החליט לפעול נגד שידורי תעמולה של החיזבאללה הנקלטים באירופה.
2.1.3 התעלמות
אל מול אלו התומכים בפעילות אגרסיבית נגד גילויי אנטישמיות עומדים אלו המעדיפים התעלמות. בכל הקשור לחינוך, קיימים אלו הטוענים כי הבעיה אינה בחוסר ידע; רוב אזרחי אירופה ותושבי צפון-אמריקה מודעים לגילויי האנטישמיות במהלך ההיסטוריה, ואף לתוצאה החמורה שלה, השואה. עדיין גילויי האנטישמיות מחריפים ולימוד
השואה אינו הפתרון, מאחר ורוב האנטישמיים עושים שימוש בה למטרותיהם (עמישב, 2003).
קולות רבים תהו מדוע החלה ההתעוררות היהודית בקמפוסים בשלב מאוחר כל כך. ביקורת בעניין זה נשמעה לפני חודשים אחדים גם בישיבה משותפת של אנשי משרד החוץ בירושלים והסוכנות היהודית. לטענת מנהלי ארגון "הלל", ההתעוררות התעכבה בין היתר מפני שמדינת ישראל שדרה בשנים האחרונות מסר של "להפסיק את המאבק באנטישמיות,
זו כבר לא תופעה קיימת". היהדות האמריקאית התרכזה בשנים האחרונות במאבק בהתבוללות, משום שסטודנטים מתבוללים גם לא ייאבקו למען ישראל, ולכן גם מדינת ישראל התרכזה בפן זה של המאבק. לאנשים לקח זמן להבין שמדובר בתופעה ממשית. בהתחלה חשבו שמדובר באירועים אנטי-ישראליים, שיחלפו בתוך זמן קצר. אחר כך באו אירועי 11
בספטמבר, ושוב חשבו שזה ישתיק את התופעה. רק לאחרונה אנשים הבינו שמדובר בתופעה יציבה, שצריך להתמודד אתה ברצינות (שלג, 2002ג').
אפשטיין (1998) טוען כי התגובה היהודית לגילויי אנטישמיות נוטה לדגמים מסורתיים; הרצאות וסימפוזיונים בין-לאומיים רבים נערכים, בהם מודגש כי מול גילויי האנטישמיות והאלימות אין די ברטוריקה רגילה. האנטישמיות מוצגת כאיום לדמוקרטיה בכלל, ולא רק ליהודים, ויהודים מצהירים כי לא יתנו לשואה לחזור על עצמה.
בדרך-כלל מדובר על פעולות חוקיות, סולידריות בין יהודים ללא-יהודים, חינוך הדור הצעיר והגנה פיזית עצמית בעת הצורך, כאשר למעשה לא נעשה כלום.
התעלמות ותקווה שגל האנטישמיות יעבור היא התגובה הנפוצה ביותר, הן בארץ והן מחוצה לה. זוהי גם תגובה המבוססת על הניסיון ההיסטורי של העם היהודי. לטענת בלברג (1998) הנטייה האנושית הטבעית היא להניח שצרות יעברו מעצמן.
2.2 תוכניות לעתיד
משרד החוץ מתכנן להקים מחלקה שתתמקד במאבק באנטישמיות העולמית ובהנצחת זיכרון השואה. הצורך בהקמת המחלקה החדשה התעורר בעקבות ריבוי התקריות האנטישמיות בשנה האחרונה ולציון 60 שנים לשחרורו של מחנה הריכוז באושוויץ.
המחלקה החדשה תעסוק בין היתר בהגברת שיתוף הפעולה בין עם ארגונים יהודיים ואוונגליסטיים בארצות הברית בכדי להיאבק במגמה האנטי-ישראלית בכנסיות פרוטסטנטיות בארצות הברית. כמו כן יעשה מאמץ להשיב רכוש שנלקח מיהודים באירופה בזמן השואה וייערך ניסיון ליצור דיאלוג עם גורמים מתונים באיסלאם. בנוסף, המחלקה תשתף
פעולה עם "יד ושם" ותעסוק בגיבוש מדיניות החוץ של ישראל בנושא שימור זיכרון השואה. המחלקה למאבק באנטישמיות וזכר השואה תהיה חלק מחטיבה חדשה במשרד החוץ, שתחליף את החטיבות לתפוצות ולדתות. בראשה יעמוד נמרוד ברקן, המנהל כיום את החטיבה לתפוצות במשרד החוץ.
אפשטיין (שם) טוען כי האנטישמיות נעה בגלים מחזוריים. לדעתו, יש לעקוב בעתיד אחרי התדירות והעוצמה של תקריות אנטי-יהודיות, יש לשכלל את המכשירים הסטטיסטיים העומדים לרשות ישראל, לחזק את המגעים בין סוכנויות שונות לאיסוף מידע ולבצע האחדה של המדורים וההגדרות אצל העוסקים בדבר. בנוסף, טוען אפשטיין כי יש צורך
לעודד את המחקר בתחום המתודולוגיה של ההתבוננות ובתחום כימות האנטישמיות ולערוך מחקרים משווים בין התקופה הנוכחית לתקופה שלפני השואה.
סיכום
אנטישמיות וכל סוג אחר של גזענות טומנים בחובם סכנה לא רק ליהודים אלא לכל העולם. חבויות בהם מגמות שיכולות להוביל לרצח עם. בימים אלו "האנטישמיות החדשה" מכוונת בו זמנית נגד היהודים, נגד ישראל ונגד הציונות, תוך הפיכת מושגים אלה למושגים נרדפים. תופעות אלה שכיחות גם בתעמולה הבאה מהעולם הערבי. השואה הראתה
לעולם עד היכן מגיע כוחן ההרסני של האנטישמיות והגזענות. הכחשת השואה ו/או התעלמות מחשיבותה, הם התחמקות מהסקת מסקנות מתבקשות מהעבר והפקת לקחים לעתיד.
מהתבוננות באתרים שמטרתם הסברה בכלל, ומלחמה באנטישמיות בפרט, עולה כי מדינת ישראל לא ממש נלחמת במצב באגרסיביות, אלא יותר מציינת מה יש לעשות. עדיין, רוב ה"הסברה" מקושרת ישירות לשואה, ופחות לאנטישמיות החדשה של ימינו. ישראל אמנם "מחייבת" כמעט מנהיגים עולמיים לבקר ב"יד ושם", אך מעבר לכך לא נעשית פעילות
אמיתית, מעבר לדיבורים על התופעה.
הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות, למשל, מתמקד בעיקר בציון תופעות האנטישמיות בעולם, ומדווח על התכנסויות של פוליטיקאים על בסיס קבוע במטרה לדון בבעיה, אך לא עולה מהאתר מה נעשה בשטח על-מנת למנוע את התופעה או לטפל בה.
בנאומים שונים ברחבי העולם, ובעיקר באו"ם, מזכירים נציגי ישראל לעיתים קרובות את החשיבות של זכר השואה, כאשר לנגד עיניהם עומד המשפט "לעולם לא עוד". מדינת ישראל היא התשובה הניצחת, בינתיים, לכל גילויי האנטישמיות באשר הם; כל עוד קיימת ישראל, יש כתובת ובית לכל יהודי הנרדף בשל דתו. נדמה כי מנהיגי ישראל
חושבים כי בכך די. למרות הצהרות המבדילות בין היהודי החי בבית משלו, בישראל, ומסוגל להגן על עצמו נגד התקפות אנטישמיות, לעומת היהודים בתקופת השואה שהלכו "כצאן לטבח", הרי שאין פעילות אגרסיבית אמיתית, וכל פעולות ההסברה נעשות על-ידי אנשים וגופים פרטיים - סטודנטים הלומדים במדינות אחרות, יהודים וישראלים
החיים בארצות זרות וכד'. ישראל לא מצאה עדיין את הדרך הנכונה להילחם באנטישמיות, ועדיין סומכת על זכר השואה כמגן מפני גילויים קשים יותר של אלימות.
ביבליוגרפיה
אביאלי-טביביאן, ק'. "הסיבות להתעוררות האנטישמיות המודרנית". מט"ח-המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2003.
אברהם, ד' . "מגדירים מחדש התנהגות יהודית". יד ושם, רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, 2004.
אהלמארק, פ'. "המאבק באנטישמיות הישנה-חדשה". הכנס הבינלאומי בנושא מורשת ניצולי השואה, יד ושם, אפריל, 2002.
אפשטיין, ש'. "תבניות מחזוריות באנטישמיות: אלימות אנטי יהודית בארצות המערב לאחר השואה". בשביל הזיכרון, 26, 1998, עמ' 26-33.
בלברג, א'. "הערות והארות דידקטיות להוראת נושא האנטישמיות". בשביל הזיכרון, 26, 1998, עמ' 33-41.
ובמן, א'. "אינתיפאדת אל-אקצא - גילויים אנטישמיים בעולם הערבי". קובץ משואה, ל"א, תל-יצחק, 87-97, 2003.
כרמון, ע'. "כמו הנאצים: יהודים כחולדות". ידיעות אחרונות, 2005.
לזוביק, י'. "אנטישמיות ונאורות - קריאת אזהרה". יד ושם, ירושלים, 26, 2004.
נירנשטיין, פ'. "אנטישמיות - גשר רב-תרבותי". חדר החדשות, 2004. מהאינטרנט: http://newsroom.co.il/?id=27669 c=hotz
נקר, י'. "גילויי אנטישמיות ברחבי העולם ובישראל, בתקופת האינתיפאדה 2000-2003". הכנסת, 2003.
סיטמן, ד'. "אנטישמיות באינטרנט", מתוך אנטישמיות ותנועות קיצוניות בעולם: נתונים, אפיונים והערכות, פורת, ד'., ואגו, ר'. ושטאובר, ר' [עורכים], הוצאת רמות - אוניברסיטת תל-אביב, 235-248, 1998.
עמישב, י'. "האנטישמיים משתמשים בשואה". הארץ, 2003.
פורת, ד'. "על כמה מהגדרותיה של האנטישמיות". הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות, 2004. מהאינטרנט: http://www.antisemitism.org.il/frontend/hebrew/viewarticle.asp?id=10616 itemtype=3
רובינשטיין, א'. "על האנטישמיות מקומה ותפקידה של מדינת ישראל במלחמה באנטישמיות". קובץ משואה, ל"א, תל-יצחק, 55-65, 2003.
ריבלין, ק'. "השואה - כלי שרת בידי האנטישמיות החדשה?" יד ושם, ירושלים, 25, 2002.
ריגלר, י'. "שורשיה הרוחניים של האנטישמיות - מדוע העולם שונא יהודים, ואיך כדאי לנו להגיב?". 2003. אתר AISH - מהאינטרנט: http://www.aish.com/hsociety/society/The_Spiritual_Roots_of_Anti-Semitism.asp
שטאובר, ר'. "אנטי-ציונות כביטוי לשנאת היהודים לאחר השואה". קובץ משואה, ל"א, 37-53, 2003.
שלג, י'. "הלאה הגלובליזציה, ובהזדמנות זו - גם ישראל והיהודים". הארץ, 2002. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=189344
שלג, י'. "האנטישמיות החדשה סימנה את ישראל כמדינת הרוע המוחלט". הארץ, 5 במאי 2002. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=159783
שלג, י'. "מפחדים לחבוש כיפה או לענוד מגן דוד". הארץ, 2002. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=177527
Levi, S. "Israeli Perceptions of Antisemitism". ACTA no. 10, 1996.
אתרי הסברה ומלחמה באנטישמיות
הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות - http://www.antisemitism.org.il/
אתר "יד ושם" - http://www.yadvashem.org
אתר משרד החוץ - http://www.mfa.gov.il/
אתר עמותת ההסברה הישראלית (באנגלית ובשפות אחרות) - http://www.infoisrael.net/
נספחים
1. דו"ח אנטישמיות וסולידריות (מהסוכנות היהודית)
24.03.05
י"ג אדר ב' תשס"ה
פעילות סולידריות:
משלחת סולידריות בת 22 איש ממקסיקו הגיעה לארץ לביקור הזדהות מטעם קרן היסוד. במהלך ביקורם סירו במוסדות להשכלה גבוהה ונפגשו עם סטודנטים עולים חדשים.
אירועי אנטישמיות בולטים:
14.3.05 שוויץ: בית הכנסת בעיר לוגאנו הוצת. לאחר כמה דקות פרצה דליקה גם בחנות בבעלות יהודית במרחק כמה מאות מטרים מבית הכנסת. לבית הכנסת נגרם נזק כבד לרכוש, הספרייה וכיתות הלימוד נשרפו כליל.
21.3.05 אודסה: צלב קרס רוסס על קיר בית הכנסת בעיר איזמיל שבמחוז אודסה. הקהילה היהודית הגישה תלונה למשטרה המקומית.
23.3.05 ארה"ב: במהלך חודש מרץ אירעו שני אירועי אנטישמיות בתיכון ציבורי בפילדלפייה.
מהדו"ח השנתי של ארגון "בני ברית" בקנדה עולה כי מספר התקריות האנטישמיות גדל ב- 46.7% לעומת השנה שעברה. עלייה תלולה זו נרשמה בשנת 2004 , כך עולה מהדו"ח שפורסם באוטווה שבקנדה. על פי הדו"ח נרשמו בקנדה 857 תקריות אנטישמיות במהלך 2004 לעומת 584 תקריות בשנת 2003. מתוך התקריות 53.3% הוגדרו כ"הטרדות" (כולל
כתובות נאצה ואיומים), 43.1% הוגדרו כ"ונדליזם" (פגיעה ברכוש יהודי), ו- 3.6% הוגדרו כ "אלימות" כנגד יהודים.
דו"ח חדש בצרפת בו פורסם כי בשנת 2004 אירעו בצרפת 1,565 תקריות אנטישמיות- פי שניים מאשר בשנת 2003. הדו"ח שנערך ע"י הוועדה הארצית לזכויות האדם, מראה כי במהלך השנה החולפת הוכפל מספר גילויי האנטישמיות והגזענות כלפי יהודים. בשנת 2004 התקבלו בצרפת 1,565 תלונות על מעשים אנטישמיים, לעומת 833 בשנת 2003.
מתוך כלל התלונות היו 970 על התקפות יהודים, ו- 595 התייחסו למוסלמים. הנתון המדאיג שהתפרסם בדו"ח הוא כי הקשר בין אלימות כלפי יהודים לבין הסכסוך במזרח התיכון הולך ופוחת. עובדה זו מלמדת על השתרשות האנטישמיות בשכבות הולכות וגדלות של הציבור. עם זאת, מציין הדוח כי רוב העצורים המעורבים בפעולות אלימות הם
עדיין ערבים מוסלמים.
2. דוגמא למספר מהדורות של "הפרוטוקולים של זקני ציון" ממצריים

מהדורת 1976 מהדורת 1994 מהדורת 2002
3. קריקטורה אנטישמית מאתר אינטרנט בערב הסעודית
פר אהלמארק הוא סופר, לשעבר סגן ראש ממשלת שוודיה, ומייסד "הוועדה השוודית נגד אנטישמיות".
ראה גם דו"ח של הסוכנות היהודית לגבי גילויי אנטישמיות ב-2005 (עד כה) בנספח מס' 1.
ראה דוגמא למספר מהדורות בנספח מס' 2.
ראה נספח מס' 3.
כתובת האתר - http://www.jafi.org.il/.
1
27

תגים:

איסלאם · אנטישמיות · אסלאם · תעמולה · פרוטוקולים · זקני · ציון · מודרנית · קריקטורות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הסברה ישראלית בנושא אנטישמיות - התעלמות מול הסברה אגרסיבית", סמינריון אודות "הסברה ישראלית בנושא אנטישמיות - התעלמות מול הסברה אגרסיבית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.