התגבשות האישיות על פי הספר "יש ילדים זיגזג"

תקציר העבודה:

הרקע לנושא העבודה הוא רכישת זהות הילד בגיל ההתבגרות. יצירה זו מעבירה לנו מסר חשוב, לפיו אל לנו לשפוט בני אדם לפי כללים ונורמות מקובלים. לכל אדם אישיות מגוונת, ובנפש כולנו ישנם סתירות וניגודים. לכן עלינו לקבל ולהבין גם אנשים השונים מאיתנו, ולהימנע מלאפיין אותם ולקטלג אותם על-פי מערכת ציפיות קבועה. עלינו להכיר בשונות בין אדם לאדם, שכן השונות שלנו מזולתנו היא זו המייחדת אותנו. מסר נוסף העולה מן היצירה הוא, כי אם נשכיל לשלב את הסתירות ואת הניגודים המגוונים את אישיותנו, נגיע לשלמות נפשית ורוחנית.
המחקרים העיקריים שנעשו בתחום הם המחקרים הקלאסיים של לורנס קוהלברג, אריקסון, ואחרים, כל אחד טוען להתפתחות האישיות בדרך שונה.

בעבודה הנוכחית, בחרתי לנתח את הספר הזה, בגלל המשמעויות הרבות העולות מהרומן וההיבטים הנסתרים והגלויים בו לגבי צורת ההתפתחות של הילד. משמעותו המרכזית של הרומאן הולכת ומתגבשת כמו אישיותו של הגיבור המרכזי בו. תהליך ההתחנכות מגיע לשלמותו באמצעות התרחשויות בעלות השפעה על הדמות, באמצעות פרטים מסוימים, המשובצים ברומאן בתחילתו וצוברים משמעות בהמשך היצירה ובאמצעות כותרת הסיפור, המכוונת אל המשמעויות העיקריות הנובעות מהחוויות שהתרחשו ברומאן. כמו כן מונולוגים פנימיים, דיאלוגים וזיכרונות מעצבים לכל אורך היצירה את חיי הנפש של הגיבור. נוסף על כך אין להתעלם מהאמצעים האומנותיים השונים, התורמים לעיצוב משמעותו של הרומאן: מוטיבים, ניגודים וכן פרטים שונים בעלי משמעות סמלית.

מושגי המפתח המרכזי הוא מהות הרומן, ציונות, והעליה השניה.
רומן הוא סיפור אודות עלילה מסוימת או מאורע מסוים. שאלתיאל (1998) טוען כי הרומן תפקידו לשרטט דמויות, לספר סיפור קווי ותוכן חברתי או פוליטי נוקב. רומן המסע ורומן החניכה הם ז'אנרים קרובים מבחינה זו ששניהם מאפשרים לתאר תהליך של שינוי שחל בדמות הראשית, שינוי שבמרכזו התפכחות או התבגרות. בשניהם יכול הגיבור ללמוד על עצמו ועל העולם. שניהם, לכן, מאפשרים גם תיאור של גיבוש זהות עצמית. ואכן, גרוסמן עושה שימוש בשניהם.
במקביל, מרמז הספר אל שורה ארוכה של יצירות מופת לילדים. ילד נוסע לראשונה בחייו לבדו ברכבת. הוא איננו מגיע ליעדו, משום שבדרך הוא פוגש אדם זר, פגישה שמשנה את המסלול שנקבע לו מראש, ומוליכה אותו לשורה של הרפתקאות בילוש. סיטואצית יסוד זו לקוחה מ"אמיל והבלשים" של אריך קסטנר, ועליה מבוסס גם רומן זה. פעם אחת, לפני שנים רבות, הייתה נסיכה עצובה. "לקחו אותה לרופאים, הם לא ידעו איך לרפא אותה מעצבותה. רופא אחד יעץ לקנות לה כלי נגינה... חליל עץ..." (213). תבנית אגדית זו מזכירה אגדות ידועות רבות, כגון הנסיכה והירח, או חליל הקסמים. "אני שם את הפיה בפה, ושומע צלילים סמויים מן האוזן", מספר נונו (297) ושולח את הקורא אל "הנסיך הקטן", אל "הדברים הסמויים מן העין", שהם החשובים באמת; "נונו-לב-ארי" קוראת לו גבי, על משקל "ריצ'רד-לב-ארי"; גבי מכנה את יעקב "יקירי, אישון-עיני ופרח נעורי", כינויים השאולים מ"לוליטה" (בהיפוך); שיבולת הזהב, שהיא חתימת הפשע של פליקס, מזכירה את סקרלט פימפרנל, המותיר מאחוריו את פרח המרגנית האדום - ואלו רק חלק מן הרמיזות הספרותיות ברומן.

העליה השניה, עליה מסופר הרומן, התרחבה לאחר הפרעות ברוסיה (1903-1905), שלאחריה החליטו יהודים רבים כי מקומם בישראל. במהלך עליה זו היגרו לישראל כמה עשרת אלפי יהודים והתיישבו בתל אביב-יפו, רחובות, ובמושבות בחוף הכינרת .

תוכן העניינים
1. תקציר
2. מבוא
3. סקירת תאוריות אודות גיבוש זהות עצמית
4. חיפוש הזהות של נונו
מוטיב המשחק
זיגזוגי הילד
ניגודים
פרטים בעלי משמעות סמלית
5. דיון ומסקנות
6. סיכום
7. רשימה ביבליוגרפית

קטע מהעבודה:

מקורות:

וההשלמה איתו מאפשרת גיבוש של זהות שלמה.
סצינת הסיום, המתרחשת במסעדה, מלמדת שלא רק נונו גילה את זהותו השלמה אלא גם יעקב מגלה כי יש בו גם צדדים אחרים. יעקב מוותר על עבודתו במשטרה ומציע נישואין לגבי. בכך חדל יעקב לזהות את עצמו עם עבודתו, כלומר, עם הצדדים הנוקשים וה"גבריים" שהיא כוללת, ומציב את המשפחה בראש סדר העדיפויות החדש שלו. הוא משלים
עם מותה של זוהרה (רק לאחר שהשלים את תהליך עיבוד האבל שלו עליה) ובכך מפנה מקום בליבו לגבי. יותר מכך, הוא מרשה לעצמו לבטא רגש ולגלות את חולשותיו.
שתי דמויות חונכות יש לנונו לפני המסע: אביו וגבי. במהלך המסע נוספים אליהן גם פליקס וזוהרה. כל אחד מן החונכים תורם את חלקו בעיצוב אישיותו הבוגרת של נונו: יעקב מלמד אותו להיות "ילד בלש", ילד שומר חוק, החי את חייו כמי שנלחם במלחמת הישרדות. המסר העיקרי של יעקב לנונו הוא "בקיצור: תהיה כמוני!" (31). גבי,
לעומת זאת, מבקשת להעביר לנונו מסר שעיקרו לגיטימציה להיות מי שהוא באמת: "ילד זיגזג". לשם כך עליו, כמובן, לגלות קודם כל את זהותו המלאה. פליקס מבקש להראות לנונו את קסמו של הצד שמעבר לחוקים, אך גם ללמדו כי בסופו של דבר "אתה מחליט!" (205) וכי הוא זה הנושא בתוצאות החלטותיו. תפקידה של לולה, כאישה עצמאית
שעשתה בחייה בחירות יוצאות דופן, ללמד את נונו כי יש לו אפשרות לבחור בעצמו.
מוטיב המשחק
על פי קוהלברג החיים הם משחק- כאשר הדמויות משחקות לפני האדם והוא מחליט היכן הוא רוצה להיות ממוקם. נדון להלן בקטעי המשחק כפי שראוה אותן יצחקי
נונו מגלה אט אט פרטים אודות עברו ואודות משפחתו, אשר הוסתרו ממנו במהלך 13 שנות חייו. חיבור אותם פרטים זה לזה, יחד עם החוויות המסעירות, אותן הוא עובר, הם המביאים את תהליך ההתחנכות לידי השלמה. מוטיב המשחק בא לידי ביטוי באמצעות ריבוי המסכות והתחפושות שעוטות על עצמן הדמויות. מסכות אלו גם הן, כמו פרטים
נוספים ברומאן, בעלות רובד כפול. ברובד המילולי גיבורי הסיפור עוטים על עצמם מסכות ותחפושות בשל אופיים וסגנון חייהם (למשל - לולה השחקנית, פליקס הפושע המחליף דמויות ללא הרף). ברובד המטאפורי מייצגות המסכות את העמדת הפנים, חוסר האמון והצביעות המאפיינים את משפחתו של נונו. במהלך מסעו נונו נחשף למשחקי
התפקידים המוזרים והנסתרים, ובמקביל חושף את "הפרצוף האמיתי" של משפחתו ולומד להכירה, ובעיקר - להכיר את עצמו: "בכל רגע השתנה העולם שלי. בכל רגע, מה שקרה לי בימים האחרונים הואר באור חדש לגמרי, לא ממשי וקבוע, אלא משהו גמיש, חמקמק, מתחלף". (עמ' 269). המשחק בו הוא משתתף, הוא למעשה תהליך גילוי ועיצוב
אישיותו האמיתית. כבר בתחילת הסיפור אנו עדים למשחק המתרחש מול עיניו של נונו. בעת נסיעתו ברכבת נכנסים לתאו שוטר ואסיר מרותקים זה לזה. בהמשך משתלט האסיר על השוטר, והתפקידים מתחלפים. שני אלו אינם עונים לנונו על השאלה שעליו לשאול, אלא אדם כבן 70, מצוחצח ומהודר, אשר כובש את נונו בנוכחותו המרשימה כבר מן
הרגע הראשון. זהו פליקס. פושע ונוכל בינלאומי, הנמלט מן החוק שנים רבות, ומחליף דמויות ללא הרף. פליקס הוא זה שנתן למסע את הכינוי: "המשחק הגנוב": ""מר פיירברג קטן", אמר, "כל משחק הזה גנוב. מהתחלה ועד הסוף אין בו אפילו דבר אחד ישר. ויש רק שאלה אחד: אתה משחק?"" (עמ' 108). במשחק זה, כמו בכל משחק, יש
הרפתקאות, הפתעות, ריגושים וכיף. "גנוב" הוא נקרא, משום שרובו ככולו אינו מציאותי. הוא נחטף מן המציאות היומיומית והשגרתית ונותק מן החיים האמיתיים. הוא דמיוני, נטול זמן ומקום, יש בו מן האמת ומן השקר, מן המציאות ומן ההזייה. השאלה העיקרית הנשאלת כאן, היא השאלה אותה שואל פליקס את נונו פעמים רבות בסיפור:
האם הוא משחק. נונו אכן משחק, ואף מיטיב לעשות זאת. בשל כך יוכל בסוף המשחק לענות לעצמו על השאלה: "מי אני?"
לגבי, מזכירתו של יעקב המגדלת את נונו, חלק חשוב בכינון זהותו של נונו. גבי היא יוזמת המסע והמושכת בחוטים. מטרתה של גבי היא למצוא את מקומה בליבו של יעקב - המקום שתפוס מזה שנים רבות ע"י דמותה של זוהרה ומקובע בשל עקרותו הרגשית של יעקב. רק אם יתחבר יעקב גם אל החלק המודחק והמוכחש בזהותו שלו - אל הצדדים
הנשיים שייצגה זוהרה - יוכל להתפנות, רגשית, אל גבי. גבי מבינה כי התחברות זו אפשרית באמצעות מסע הגילוי העצמי של נונו, מסע שיכריח את יעקב להתבונן מחדש אל עברו, לקבל ולהשלים איתו.
למסע גילוי הזהות שותפים גם פליקס ולולה. הם אלו המספקים את פרטי המידע החסרים, שהועלמו ע"י יעקב ואשר בלעדיהם לא מתאפשרת זהות שלמה. יחד איתם ותוך שימוש באסטרטגיה של ילד-בלש, שהנחיל לו יעקב עצמו, אוסף נונו פרטים על העבר המשפחתי שהוסתר ממנו. רק לאחר שהוא מצליח לצרף את חלקי הפאזל, שמסתיים עם צירוף
הספרות המרכיבות את תאריך הולדתו, מושלמת הרכבת הצופן החלופי - צופן הזהות.
אלא שתהליך גילוי הזהות העצמית איננו כרוך באיסוף מידע "חיצוני" בלבד, אלא מחייב גם שורה של החלטות פנימיות ואישיות, המחייבות סינון ובחירה של מרכיבי הזהות המתגבשת. במילים אחרות, תהליך גיבוש הזהות העצמית כרוך בהתמודדות עם קונפליקטים ובפתרונם. האם עליו להיות כמו יעקב? האם עליו להיות כמו זוהרה? "אתה יכול
לבחור", אומרת לו שוב ושוב לולה. "אתה צריך להחליט", אומר לו פליקס. עצם היכולת להחליט ולבחור היא חלק חשוב מתהליך גיבוש הזהות, ואילו הבחירות וההחלטות של נונו הן אלו שיקבעו "מי הוא".
מלבד נונו לוקחות חלק במשחק גם יתר הדמויות בסיפור. אחד המחזות המרשימים בסיפור מתרחש בין פליקס ללולה: "משונה. היתה נימה של משחק והתגרות ביניהם. הם דיברו כמו שני שחקנים בהצגה". (עמ' 158). פליקס ולולה משחקים שני זרים, אף על פי שההיכרות ביניהם עמוקה למדי. גם נונו סבור ששניהם זרים לו, עד שלבסוף מתגלה,
כי הם סבו וסבתו. פליקס, כידוע, מחליף את זהותו פעמים אין ספור כדי להערים על המשטרה, ולולה, היא שחקנית מפורסמת בתיאטרון הלאומי. לולה היא כביכול השחקנית הנערצת על גבי, והיא גורמת גם לנונו להעריץ אותה, לדקלם בעל-פה טקסטים שלמים ממחזותיה ומפתחת את הכמיהה שלו לאביזר התיאטרלי המייצג אותה יותר מכל, הצעיף
הסגול. באמצעות אקט ההערצה מבטאת גבי את הקשר של נונו למשחק, וגורמת לו להתחבר לצד זה במשפחתו. המשחק אם כן טבוע במשפחתו, בשורשיו של נונו, ולכן גם משתקף בדמותו פעמים כה רבות.
הדמות העיקרית, שממנה שואב נונו את זהותו המשתנה ואת יכולת המשחק שלו היא דמותה של זוהרה. זוהרה היא בתם של שני שחקנים, החיה במציאות עשירה בדמיונות ומלאה מסכות. עמ' 212: "והיה לה סוד יקר. היא לא היתה ילדה, היא היתה מרגל שנשלח אל העולם מתוך ספר אהוב...ומשימתו היתה לנסות לחיות חיים רגילים בין בני-האדם
הרגילים, מבלי שיגלו אותו. אם בני-האדם יגלו שהוא רק מתחזה, המרגל יאלץ להישאר בין בני האדם עד סוף ימיו." זוהרה אכן לא הצליחה לחיות את חייה בין בני-האדם. היא אף פעם לא גילתה את זהותה האמיתית לסביבה, והחיים ה'רגילים' הקשו עליה וחנקו אותה. כשראתה שאין היא מסוגלת לעמוד בכך, נעלמה במפתיע, באופן המתאים
לעולם הקולנוע והאגדות ולא למציאות. לולה עצמה מעידה על זוהרה כי היה לה כישרון משחק: "גם אמא שלך היתה שחקנית לא רעה. התיאטרון היפנט אותה. המסך עם הקפלים שלו, והקטיפה , המסכות, המלכים הגיבורים, הנוכלים. היו שחקנים שאמרו שזוהרה היא הקמע של הבימה". (עמ' 267). כ"ילד זיגזג" נונו בונה את זהותו באמצעות
שילוב בין המשחק והשגעון, המייצגים את אמו, לבין המשטרה, הבילוש, המייצגים את אביו. חשוב לציין, כי הזהות בינו לבין אמו משתקפת גם באופן שבו תופסת אותם הסביבה, על אף השוני בתפקיד שאותו הם ממלאים עבורה, שכן השחקנים אומרים שזוהרה היא "הקמע של הבימה", והשוטרים כידוע, אומרים שנונו הוא "הקמע של המשטרה".
השותפות של נונו במשחק ניכרת בו כבר בתחילת הסיפור בעת נסיעתו עם פליקס במכונית ה'בוגאטי' המרשימה: "הוא נראה לי כטורף, כפנתר: קצת זקן, אומנם, עם קפלי עור משני צידי הפה, אבל עדיין עם ניצוץ בעיניים, ניצוץ טורפני, וחיקיתי מבלי משים את הבעותיו המתחלפות...נדמה לי שכבר סיפרתי על הנטייה שלי לנסות עלי את
הפנים של האנשים שאני מדבר איתם, להרגיש מבפנים את הקלסתרון שלהם, ועד היום קשה לי להחליט אם זה סימן לכשרון דרמטי או לאופי גמיש".
בהמשך לובש נונו את בגדי הילדות של אמו זוהרה, מבלי שהוא מודע לכך. בגדי הילדה הם חסרי משמעות עבורו, ומשום כך הוא מסרב ללבוש אותם, אך בהמשך הוא מקבל על עצמו את התפקיד, ומשחק בעזרתם את דמותה של תמי. ראוי להדגיש כי נונו לאט לאט לומד להתנהג כילדה, ואף נהנה מגילום המין השני. הוא משנה את קולו, מלטף את הצמה
וכולי: "בלי הרף החלפתי את עצמי מתמי לנונו. קלי קלות: רק החלקתי בעדינות לכל אורך הצמה, עד לסוף, כאילו אני מושך בחבל פעמון... ותמי היתה עולה מתוכי...כאילו עברתי ממשבצת אחת בלב למשבצת שניה, טיק טק, שוב ושוב, אמנון ותמר". (עמ' 131). לבישת בגדי הילדה, שהם למעשה בגדי הילדות של זוהרה, מכינה את נונו לקראת
היכרותו עם אמו ולקראת הזדהות עם דמותה בסוף הסיפור. מוטיב המשחק משקף כאן את התהליך ההדרגתי, הפותח בלבישת אביזר חיצוני, חיקוי תנועותיה וקולה, ומסתיים בגילום דמותה באופן כמעט מלא. ההזדהות המוחלטת עם דמותה של זוהרה מתרחשת בסוף הסיפור בכספת הבנק. נונו מפצח באופן על-טבעי, כמעט מיסטי, את הצופן לפתיחת
הכספת, שבה מונחת מתנת בר-המצווה שלו מאמו. לאחר מכן הוא מאיים על אביו באקדחה של אמו וזאת כדי לאפשר לפליקס, אביה של זוהרה, סבא שלו, להימלט. זאת לאחר שבמשך כל הסיפור נמלט נונו פעמים רבות מהמשטרה והחליף זהויות רבות, כפי שנהגה אמו לעשות.
גם "מלחמת השוורים" של נונו היא ביטוי למוטיב המשחק. נונו מגלם את דמות המטאדור וחודר לתפקיד זה באופן מוחלט: "כעת כבר הייתי כולי בתוך הגלגל הלוהט של הקרב". (עמ' 143) וגם: "סנוורי השמש נדמו בעיני לניצוץ משקפת של אלפי הצופים". (עמ' 144). הזדהותו המוחלטת עם עולם הדמיון והמשחק מבהיל את נונו. הוא
מגלה כי מתעורר בו פחד מעצמו ומהתהליך שעבר: "התחיל אצלי פחד מעצמי. מפני שידעתי שקורים לי דברים שאין לי שליטה עליהם. שאוחז בי טירוף, ופתאום מגיח מתוכי מישהו אחר, לא אני, יצור זר שאני לא מבין למה הוא בחר להיכנס דווקא לנשמה שלי". (עמ' 145). תחושת הפחד והבלבול שתוקפת את נונו, משקפת את הקושי שבתהליך
ההתחנכות וגיבוש הזהות. נונו משתנה ללא הרף, משנה ומחליף דמויות וזהויות. פעם הוא אביו הבלש, פעם הוא אמו המשוגעת, פעם הוא סבתו השחקנית ופעם הוא פושע כמו סבו פליקס. נונו נבהל מהתמורות הרבות החלות באישיותו, אך בזכותן יצליח בסוף הסיפור לגבש את זהותו תוך שילובן זו בזו.
זיגזוגי הילד
על פי אריקסון הילד יכול לעבור מרוב אחד משנהו במהירות, היות ונפשו לא עוצבה.
כותרת הרומאן מרמזת על המשמעות העיקרית שלו וכן מכוונת אל המשמעויות הנובעות מהחוויות המרכזיות שהתרחשו בו. הכותרת נזכרת פעמיים במהלך הסיפור. לראשונה נזכר שמו של הסיפור, כאשר גבי משוחחת עם מורתו של נונו, לאחר שסולק מביה"ס: "... גברת מרכוס היתה מגחכת שסילוק לשבוע זה בהחלט עונש מתון לילד כמוני, למים
רדודים כמוני...אתם יכולים להיות בטוחים כי גבי לא עברה לה על זה בשתיקה: "מה שבעינייך הוא מגבלות, בעיני הוא יתרונות!" הזדקפה מול המורה והתנפחה כמו נחש קוברה שפגעו בנחשון שלו. "ואפשר לקרוא להם למשל נפש של אמן! כן! ואולי לא כל אחד מתאים בדיוק למסגרת המרובעת של ביה"ס! כי יש אנשים עיגולים, גברתי, ויש
אנשים שמיניות, ויש ילדים בצורה נניח, משולש, למה לא, ויש... ילדים זיגזג!"" (עמ' 88).
בשנית נזכר שמו של הסיפור כשנונו מדמיין שהגב' מרכוס אומרת זאת מתוך הערכה אליו כאל בעל כשרון: "הוא לא היה פרוע, רק שהיתה לו נפש של אמן. ככה זה. יש ילדים מרובעים, ויש ילדים זיגזג, ואנחנו לא הבנו את זה בזמן". (עמ' 208). נונו אם כן מאופיין בסיפור כ"ילד זיגזג". מה פירוש המילה 'זיגזג'?
בהסתמך על מילון אבן שושן, המילה 'זיגזג' היא מילה המציינת פרט מקוטע כלשהו (קו, דרך, חפץ וכיו"ב) שקטעיו יוצרים זוויות חדות וקהות ללא סדר קבוע. יש להניח אפוא, שהביטוי "ילדים זיגזג" מתייחס לילדים בעלי נפש ייחודית ושונה, והדרך בה ילדים אלה בוחרים לחיות את חייהם, אינה דרך ישרה, קבועה ושגרתית. נונו, גיבור
הסיפור, הוא ילד שכזה. נונו הוא נער בן 13, המצוי בגיל ביניים - גיל ההתבגרות. בהתאם לכך יש בו מידות של אדם ילדותי ופרוע, ומנגד - מידות של אדם בוגר ושקול. הוא בן של שוטר, בלש, איש חוק ופושעת מדופלמת. יש בו מידה של רוע ושיגעון, ובמקביל הוא אדם הגון ואכפתי. כמו כן בנפשו משולבים שני צדדים, המתבטאים באופן
סמלי בהיותו נער הלובש בגדי נערה. זהו הצד הנשי שבו, הצד המשוגע, האימפולסיבי, המשוחרר, המייצג את אמו. הצד הגברי זהו הצד הקשוח והאטום, אותו עיצב אביו במהלך 13 שנותיו.
בהשפעת כל אלו מתאפיינת דמותו ה"זוויתית" של נונו כאדם של קצוות וכאדם של סתירות וניגודים. אפיונו כ"ילד זיגזג" מתבטא בחוויות שהוא עובר במהלך הסיפור, במעשיו ובמחשבותיו, המעצבים את עולמו הפנימי. למשל: לכל אורך הסיפור נונו (ביחד עם פליקס) מבצע פשעים ונמלט מהחוק, אבל מוגדר כ"הקמע של המשטרה" ומנתח אירועים
ותקריות כבלש מנוסה. נונו וסבו אוכלים במסעדה ומשאירים למלצר במקום תשלום - ארנק מלא בחול. מאוחר יותר מהרהר נונו על כך שאביו יחזור לאותה מסעדה וישלם את החשבון. נונו פוצע את הפרה של משפחת מאוטנר לאחר שדימה בנפשו שהוא מטאדור, אך לאחר מכן מביע צער על כך וגוזר על עצמו צמחונות למשך 10 שנים. הוא נוהג בקטר
רכבת כשהוא אחוז שגעון, שם סוכר במיכל הדלק של מנהל ביה"ס, ומנגד מסייע למשטרה ללכוד פושע, משמש לגבי כתף ואוזן קשבת בעימותיה עם אביו, ומגונן על חברו, חיים שטאובר, כאילו היה אביו או לפחות אחיו הגדול. כל אלו מעידים על אישיותו המגוונת של נונו ועל היותו אדם של קצוות, ניגודים וסתירות, או כפי שגבי היטיבה
להגדיר זאת: "ילד זיגזג". נונו הוא אם כן בעל נפש ייחודית, שובבה ובלתי צפויה.
נקודות נוספות אותם מזכירה יצחקי הם הניגודים והסמלים בחייו של נונו.
ניגודים
נונו הוא אדם בעל אישיות רבת סתירות וניגודים, החי בתוך מציאות שגם היא מבובלת ורבת תהפוכות. במהלך הסיפור הוא עובר חוויות מסעירות ומתעתעות, ומתוודע אט אט לבני משפחתו אשר היו זרים לו עד עתה. החוויות והמפגשים הודפים אותו במסעו ה"זיגזגי" מצד אחד של המתרס לצדו השני: מילד לבוגר, מפושע לשוטר, מגבר לאישה,
מצד הטובים לצד הרעים.
אביו, איש המשטרה אשר לימד אותו לראות את העולם בעיני בלש, אומר לו - "תהיה כמוני". (עמ' 31). "ידע הוא כוחחחחח". (עמ' 34). מנגד, נונו משתף פעולה עם פושע מפורסם ונמלט מהמשטרה, ובאופן סמלי - מכל דרכי ההתנהגות והערכים הרציונליים הנוקשים, הגברייים המייצגים את אביו. השוטר והאסיר המחליפים תפקידים בקרון
הרכבת הם למעשה ביטוי סמלי לשני הצדדים המתחלפים באישיותו של נונו פעם אחר פעם. גם כאשר נונו מתנהג כפושע הנמלט מהחוק, בולטים בו אפיונים של שוטר, בלש, שאותם, למרבה ההפתעה מטפח פליקס, הפושע המדופלם: "אתה באמת עוד תהיה הבלש הכי טוב בעולם". (עמ' 134). בנוסף, ניתן לראות בשוטר ובאסיר את יעקב ופליקס עצמם,
שכן גם הם החליפו תפקידים בסוף הסיפור בסצנה המתרחשת בכספת הבנק. (יעקב הפך לאסיר ונקשר באזיקים ע"י פליקס עצמו). הניגודים והסתירות בסיפור מאפיינים אם כן את אישיותו של נונו: "אני בן של שוטר ופושעת. אפשר להתפוצץ. אפשר פשוט להיקרע לשניים". (עמ' 222). הוא נחשף אליהם במהלך הסיפור ועובר מצדו האחד של המתרס
לצדו השני, וזאת כדי שיוכל לבחור לו בסוף הסיפור זהות מתאימה.
גיל בר-המצווה מגדיר את הנער כמתבגר, כאדם הנמצא בשלב ביניים בין ילדות לבגרות. בגיל זה עובר הנער שינויים גופניים ומגלה את מיניותו. במהלך חייו של נונו טופח בו רק הצד הגברי הנוקשה, האטום. הצד הנשי בחייו מוסתר ורדום בשל הרחקת זכרה של זוהרה ע"י אביו. ההתחפשות של נונו לילדה באמצעות לבישת בגדי הילדות של
אמו, שינוי הקול, ליטוף הצמה וכולי הם אקט סמלי של התקרבות לדמותה ולנשיות שהיא מייצגת. זוהרה תופסת מקום מהותי באישיותו של נונו ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו: "בסך הכל בגדי ילדים. לא ידעתי להחליט אם של בן או בת. ואולי של שניהם. בן או בת?". (עמ' 145). עמ' 131: "בלי הרף החלפתי את עצמי בין תמי לנונו". עמ'
132: "אני יכול להיות כל אדם וכל מה שאני רוצה, ואפילו בת. מה יש?"
התנודות הרבות בתהליך גיבוש זהותו מאפשרות לנונו לבחור את תכונות האופי המייצגות את אישיותו. כך אומרת לו גם לולה סבתו, לקראת סוף הסיפור: "אתה לא זוהרה, אתה יכול לבחור. האופי שלך שונה. אתה בנאדם אחר". (עמ' 269). אקט הבחירה מסמל את ההתחנכות, שהגיעה לסיומה. נונו, אשר הצליח להגיע להשלמת התחנכותו ולגיבוש
זהותו, יודע כי הוא "ילד זיגזג", ובוחר לו את דרך החיים ואת תפיסת העולם המתאימה לו: "כי נכון שידע הוא כוח, אבל במסתורין יש מתיקות מיוחדת". (עמ' 299).
פרטים בעלי משמעות סמלית
לשמות הדמויות ישנה משמעות סמלית ברומאן זה. שמותיהן מייצגים את הוויתן, את אישיותן ואת התפקיד שהם ממלאים ביצירה. להלן תיאור המשמעות הסמלית של שמות הדמויות ביצירה:
נונו: השם 'נונו' הוא קיצור של השם - אמנון. אמנון הוא שם של דג, יצור החי בים. במהלך הסיפור מספר פליקס לנונו כי אמו אהבה מאוד את הים, ובשל אהבתה הרבה נתנה לו שם זה: ""אתה כמו אמא שלך". צחק מבעד לחול, "ככה היא היתה עם הים. משוגעת כמוך. ים היה בית שלה. היא כמו דג. גם נתנה לך שם של דג"" (עמ' 188).
מכאן ניתן להסיק ששמו של נונו מסמל את אופיו ואת אישיותו. נונו, הוא אמנון, אוהב מאוד את הים, ובהתאם לכך נקרא על-שם יצור אשר ביתו, מקור חייו, הוא הים. מעבר לכך מייצג שמו את הקשר שלו לאמו, שכן גם היא כמוהו אהבה מאוד את הים, ואת אהבה זו ביטאה בשם שהעניקה לו. השם 'אמנון' נזכר פעם נוספת בסיפור בצירוף
'אמנון ותמר': "בלי הרף החלפתי את עצמי מתמי לנונו. קלי קלות: רק החלקתי בעדינות לכל אורך הצמה, עד לסוף, כאילו אני מושך בחבל פעמון... ותמי היתה עולה מתוכי...כאילו עברתי ממשבצת אחת בלב למשבצת שניה, טיק טק, שוב ושוב, אמנון ותמר". (עמ' 131). הצירוף 'אמנון ותמר' מייצג את שני הצדדים באישיותו של נונו: הצד
הגברי והצד הנשי. כאמור, שני הצדדים הללו באים לידי ביטוי במהלך העלילה, והעובדה כי נונו מסתגל לזהות הנשית, משלב אותה עם זו הגברית, ואף מכנה אותה בשם, מוכיחה כי הוא מכיר בזהותו המגוונת, ה"זיגזגית".
גבי: השם 'גבי' הוא קיצור של השם - גבריאלה. שם זה יוצר קישור לשמו של המלאך גבריאל. גבי היא אכן מלאך, שליח. היא זו הלוקחת על עצמה את השליחות לקשר את נונו לעברו, לשורשיו ולמשפחתו, ושולחת אותו למסע התבגרות והתחנכות: "...ולרגע חלף בי רעיון מוזר, מדהים, מופרך לחלוטין, שאולי בסיפור החטיפה שלי גבי מלאה
תפקיד קצת יותר גדול ממה שהבנתי..." (עמ' 299). מעבר לכך, בין גבי לנונו יש קשר מיוחד. גבי היא המלאך השומר, הדמות שעזרה לאביו לגדל ולחנך את בנו, ובזמן צערו לאחר מות אשתו שימשה לו משענת, גב. מעבר לכך גבי היא הגיבוי של נונו, ולראייה עומדת הסצנה המתרחשת בבית-הספר שבה טבעה גבי את הביטוי "יש ילדים
זיגזג".
יעקב: השם 'יעקב' נזכר ע"י נונו בסוף הסיפור: "...חשבתי ש'יעקב' הוא שם מאוד מתאים לבלש. שעוקב..." (עמ' 300). שם זה יוצר קישור בין מקצועו של יעקב פיירברג לבין זהותו, אישיותו. יעקב הוא אדם העוקב אחר כל פרט, מלקט רמזים, אוסף מידע. במהלך השנים לימד את עצמו לדכא את הפן הרגשי שבו, וראה את העולם כזירת פשע
ותו לא. לקראת סוף הסיפור, בשלבי סיומה של ההתחנכות, מצליח נונו לחדור גם אל אישיותו של אביו, וגם כאן הקישור שהוא יוצר בין אישיותו של אביו למקצועו מוכיחה שהתבגר: "רק את פני השוטר ראיתי, פני המקצוען...אסיר של עצמו, של טבעו הקשה." (עמ' 292).
זוהרה: זוהרה היא אמו של נונו. כשמה, כן באישיותה, ישנו זוהר, אור פנימי: "...כולה אור היתה מדברת בעליצות, הולכת בניתורים, להוטה להתחבק שוב ושוב עם מי שאהבה...פניה באותם ימים היו נעשים בהירים. בימים המוארים האלה היתה הקטנה מתלבשת בבגדים מיוחדים, כלל לא לפי גילה... מהלכת בת"א כמו בול צבעוני נדיר סופגת
לתוכה את המבטים המשתאים." (עמ' 213). וגם: "...בימים הטובים שלה היתה זוהרה בוחרת לה ילד אחד מהילדים, ומתאהבת בו...היא היתה בטוחה שמשהו מכל מה שהיא שופעת אליו חודר לתוכו, שמילה שהיא אומרת, או מבט ממשיכים לנצנץ בתוך לבו הסגור...ופעם בעוד שנה או שנתיים פתאום יאיר בתוך לבו אור גדול אליה, וזאת סיבה
מצויינת להיות מאושרת כבר עכשיו..." (עמ' 214). השם 'זוהרה' גם הוא מאפיין את הוויתו ואת אישיותו של האדם הנושא אותו. בזוהרה היה אור פנימי שאותו הקרינה כלפי חוץ, והסובבים אותה נמשכו אחריה כפרפרים אחרי האור. (כך למשל אביו של נונו - שוטר שבא לבקר את הפושעת שלכד בבית-הסוהר, יום אחרי יום). זוהרה היתה אדם
מיוחד במינו, יוצא דופן, תמהוני, בלתי מוסבר, בעל כוחות מסתוריים. יתכן שהצד המסתורי, המיסטי שבדמותה נרמז גם הוא ע"י שמה - זוהרה, המרמז לספר 'הזוהר', ספר היסוד של ספרות הקבלה.
סמלים נוספים הם המקומות בהם הוא מבקר. הוא ביקר פעמים רבות ביחד עם גבי וללא ובלא ידיעתו כמובן, במקומות בעלי משמעות, הקשורים לעברה של משפחתו. הביקורים התכופים במקומות אלו הכינו אותו למסע שעבר בגיל 13, בייחוד לאור העובדה, שבמהלך מסע זה ביקר בהם פעם נוספת, והפעם ידע לעמוד על טיב הקשר בינו לבינם.
המקומות הסמליים הם הים, מפעל השוקולד "עלית", התאטרון וכמובן גם הבית בהר הירח, אף על פי שבמקום זה מבקר נונו רק בסוף הסיפור.
הים הוא, כידוע, "ביתה" של זוהרה. היא אהבה את הים וחיה את הים, וקראה לבנה בשם של יצור החי בים. אחד המקומות הקבועים בהם ביקרו גבי ונונו, היה הים. למרות העובדה שלא אהבה את הים ואת כל הכרוך בביקור בו (חול, שמש, וכמובן הצורך להתפשט), הרגישה גבי בצורך לחבב על נונו את הים, כדי לקרב אותו אל אמו, אף על פי
שהוא עצמו לא היה מודע לכך. הים הוא אם כן מקום המבטא את הקשר בין נונו לבין אמו.מפעל השוקולד הוא המקום בו נפגשו הוריו של נונו, בו ירתה אמו על אביו, בו נפלו לתוך בריכת השוקולד ומאז נקשרו נפשותיהם זו בזו. נונו "מת" על שוקולד. גבי היתה רוצה להיקבר בתוך ארון עשוי שוקולד. משום כך הם מבקרים מדי חודש בחודשו
במפעל השוקולד, מסיירים בו ואוכלים שוקולד עד להתפוצץ. גם כאן נונו אינו מודע לקשר הסמלי הקיים בין מפעל השוקולד למשפחתו, אך בזכות גבי הוא לומד לאהוב שוקולד - בדיוק כמו הוריו, והמקום בו הכירו השוטר והפושעת טבוע בו בשל הקביעות שתפס מקום זה בחייו.
נונו מבקר באופן קבוע בתאטרון, מדקלם בעל-פה את מחזותיה של לולה צ'יפרולה, ואף חיכה לה, כמובן יחד עם גבי, בפתח ביתה כחמישים פעם, רק כדי לחזות בה חוזרת מן התאטרון ועליה הצעיף הסגול. ככל הידוע לנונו, לולה צ'יפרולה היא האלילה של גבי, ואין הוא יודע כי למקום זה חלק בלתי נפרד מחיי משפחתו ומחייו שלו.
התאטרון הוא המקום בו לולה צ'יפרולה עובדת, המהווה חלק בלתי נפרד מאישיותה השחקנית. חשוב לציין כי גם זוהרה "חיה את התאטרון". מקום זה הקסים אותה, וסימל גם את אופייה השחקני. הביקורים בתאטרון, אם כן, מקרבים את נונו, ללא ידיעתו, לכל מה שהתאטרון מייצג: למשחק, לחילופי הדמויות, לריבוי התלבושות, לבריחה
מהמציאות - למשפחתו ובעיקר - לעצמו.
לסיכום אנו רואים כי נונו "מזגזג" בין דמויות שונות והתלבטויות שונות ושאלת המחקר היא האם עצוב דמותו תואם את התאוריות שהוצגו לעיל.
דיון ומסקנות
לפי האמור לעיל על פי אריקסון האישיות הולכת ומתפתחת בהדרגה לפי שלבים החל מהלידה. התהליך מלווה במעברים משלב אחד של ארגון נפשי לשלב אירגוני חדש גבוה יותר, אולם על פי הילד יכול לעבור משלב אחד למשנהו במהירות, ולחזור אחורה, היות ונפשו לא עוצבה. טענות אלו תואמות את מה שנכתב בספר- הילד יכול ללכת קדימה אולם
גם אחורה.
לפי אריקסון לב הבסיס הוא האורלי- המודל המרכזי הוא של התפתחות "אמון בסיסי לעומת חשד בסיסי". שלב זה מתאפיין באיזון ובוויסות עדין בי תחושות ההנאה והתסכול, תחושות אלו נעוצות בתהליכים הפיזיולוגים של האחזקה והקליטה ע"י מערכת העיכול באמצעות הפה, אך שותפים בהם גם כל אברי החוש האחרים כולל העור. כאמור לעיל
אנו רואים את נונו המפתח חושים, אולם גם בהשראת אביו אולם גם בשל הצורך שלו לגדול. בסיפור אנו רואים יפה את הגעת השלב הלטנטי- בו נונו לומד את המיומנויות ואת הטכניקות של החברה "על אמת".
כלומר על פי אריקסון האישיות הולכת ומתפתחת בהדרגה לפי שלבים, התהליך הוא במעברים וחשובה מאוד הדרך בה הפרט עובר אותם. במקרה שלנו כל המעברים נעשו בבת אחת ולכן נונו נכנס לטראומה של עומס מידע.
לפי תאוריית הלמידה החברתית הנער מחקה שני דברים:
1.העתקה- חיקוי מדויק של התנהגות המודל.
2.התנהגות מותאמת ותלויה- שהיא שימוש בהתנהגות המנהיג כיצד יש להתנהג.
ואכן אנו רואים כי הער מנסה לחקות את סובבים אותו. ובמיוחד את אביו. הקשר בין נונו לאביו הוא קשר מסובך. נונו התייתם מאימו זהרה בילדותו ויעקב, אביו, גידל וחינך אותו בעזרתה של גבי. יעקב אוהב את בנו ודואג לו, אבל לא מראה זאת. במקום זאת, הוא מגלה יחס נוקשה כלפי נונו. הוא דורש מנונו לשמור על החוקים
והכללים: "תהיה כמוני" - הוא כותב לו. נונו חושש מאביו ועם זאת מעריץ אותו. הוא לומד ממנו איך להיות "בלש" טוב, לזהות מצבים מסוכנים ולהתמודד איתם. הוא אפילו מנסה לדבר כמוהו. אבל, בסופו של דבר, הוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד בדרישות הגבוהות שלמציב לו אביו. הקשר ביניהם הוא יותר קשר בין חונך לחניך או בין
מפקד לפקוד שלו. זהו קשר שאיננו מעודד גילוי של רגש: אהבה, חום או חששות.
 
האישיות של יעקב היא של איש משטרה קשוח ומייצג את החוק והסדר ברומאן. הוא אדם שאיננו מפגין רגשות, כי הוא פוחד מהרגשות שלו עצמו. הוא מעלים מנונו כל פרט הקשור לאימו, זהרה, משום שהוא חושש כי נונו יהיה פורע חוק כמוה. כמו כן, הוא רוצה שנונו יהיה "גבר", מכיוון שהוא רואה בכל גילוי של נשיות גילוי של חולשה
שעלול לפגוע בו, כמו שפגעה בו זהרה בעבר. לכן, הקשר שלו עם נונו הוא קשר קשוח, גברי מאד ותובעני, ומלווה בתחושה של אכזבה מכך שנונו לא עומד בדרישותיו.
 
נונו, לעומת זאת, הוא ילד הרפתקן, שקשה לו לחיות במסגרת. הוא ילד שלא יכול לחיות חיים "מרובעים" כפי שדורשים ממנו המבוגרים. זאת הסיבה שהוא מרבה להפריע בבית הספר, ולכן מידי פעם מזמנים את גבי לשיחה. באחת השיחות האלה מגדירה אותו גבי "ילד זיגזג" - ילד שלפעמים מצליח לשמור על החוקים ולפעמים לא. אישיותו של
נונו גורמת לו להפר גם את הכללים שקבע אביו: הוא "נלחם" בפרה של השכן וגורם לה נזק - ולכן נאלץ אביו לתת תמורתה את מכוניתו היקרה. אישיותו של נונו גורמת לך שהקשר שלו עם אביו מלווה בהרגשה שהוא מאכזב את אביו ולא עומד בציפיותיו.
 
הקשר בין יעקב לנונו משפיע על העלילה כולה, מן ההתחלה ועד לסיום. בתחילת הרומאן, יעקב (יחד עם גבי) שולח את נונו למסע ברכבת, כדי שילמד להיות עצמאי ואחראי וכדי שיתמודד לבדו עם הקשיים הצפויים לו. במכתב שהוא משאיר ברכבת הוא משאיר הוראות ומצפה שנונו יציית להם. כמו כן, הוא מצפה שנונו יזכור את הכללים והחוקים
שהוא חינך אותו לפיהם. אבל, העלילה מתפתחת בכיוון בלתי צפוי מכיוון שנונו מגיע אל אדם אחר מזה שתיכנן לו יעקב: אל פליקס. במשך כל המסע עם פליקס, חושב נונו בלי הפסק על אביו, ועל הדרך שבה הוא היה מצפה ממנו לנהוג. כך, למשל, כאשר פליקס מציע לו לנהוג ברכבת, נונו מתלבט כי הוא יודע שזה בניגוד לחוק, כלומר,
בניגוד לדרישות אביו. גם כאשר הוא נוהג במכונית, או כאשר הוא ופליקס מרמים את שוטר התנועה. בכל המקרים האלו ההתלבטות מסתיימת בכך שנונו איננו מציית לחוקים. הוא מצטרף, למעשה, לפליקס הנוכל - אל צד הפשע. כלומר, נונו נוהג בניגוד למה שמחייב אותו הקשר שלו אל אביו. במקום זאת הוא פועל כמו אמו, זהרה. בכך מבטא
נונו את המרד שלו באביו הקשוח ואת הקשר הבלתי מודע שלו אל אמו. לכן העלילה מתפתחת לכיוונים בלתי צפויים: נונו פוגש את סבא שלו, פליקס ואת סבתא שלו, לולה. הוא נוסע אתם בעקבותיה של זהרה, אמו: מן התיאטרון אל ביתה של לולה, משם אל הים, אל הבית שבו חיו הוריו יחד בעבר, ואל מפעל השוקולד.
 
בסופו של דבר, המסקנה היא כי בתחילת הרומאן היה הקשר בין יעקב לנונו קשר בעייתי בעיקר בגלל אישיותו הקשוחה של יעקב, שהתבססה על דרישות נוקשות במקום על יחס של אהבה וחום. הקשר השתפר בסוף הרומאן, לאחר המסע שערך נונו לאחר שהכיר את הצדדים האחרים של חייו: הוא הכיר את סבא וסבתא שלו, ובאמצעותם הכיר גם את אמו.
גם יעקב למד דברים חדשים: הוא למד לבטא רגשות (גם כלפי גבי).
לפי פיאזה, כפי שראינו לעיל, יש שני שלבים:
הריאליזם, לדעתו של פיאז'ה, הוא השלב המאפיין בהרגשת חובה של הילד לציית לחוקים שהילד רואה אותם כקדושים ובלתי ניתנים לערעור.
שלב שני הוא האוטונומיה המחשבתית. שלב זה מאופיין בהתייחסות לחוקים, לא כאל חוקים מוחלטים שאינם ניתנים לשינוי, אלא כאל הסכם חברתי הדדי שניתן לשנותו בהתאם לנתונים, לסיבה ולצורכי אנוש. הזהות אינו עוד מושג מוחלט: הילד מסוגל להבחין בצדדים בעד ונגד שיפוט זה או אחר. ניתן משקל רב לכוונות העושה. הילד אינו
מאמין עוד בצדק אימננטי. כמו כן דעת הקבוצה חשובה לו מאוד.
אנו רואים כי זו התפתחות המתאימה להתפתחותו של נונו הלמד כי החוקים אינם מוחלטים, וכי הוא "מצליח" לשכנע את עצמו כי לבצע פה ושם מעשים הנוגדים את החוק אינו דבר פסול בעיקרו.
פיטר בלום
לפי בלום תהליך האינדיבידואליזציה של הפרט עוזר לבסס זהות אישית, חברתית ומינית. הוא דורש התרחקות מההורים מחד גיסא והתקרבות זמנית אל קבוצת השווים מאידך גיסא.
במקרה שלנו נונו מתרחק מהוריו כי רק כך הוא ידע מאין בה ומי היו הוריו והורי הוריו.
סילמן
סילמן מנתח 4 ערכים חברתיים: חברות, אמון, מנהיגות, נאמנות וענישה שאת כולם אנו רואים בסיפור לפנינו.
חברות: נונו מעוניין בפרטיות וברצון להחלטה עצמאית.
אמון: נונו מנסה לתת אמון בכל מי שהוא מכיר ולחבר יחדיו של הפאזל. גם את פליקס הוא אינו משים כשקרן.
סיכום
פליקס לוקח את הנער ואת הקוראים והם מפליגים יחד לדרך של הרפתקאות, פשע, סכנות, אמת, שקר, התחזויות, ובריחה מהחוק. הנער, בנו של שוטר, מתקשה להסכים עם מעשיו של הפושע שלצידו אך למרות זאת הוא ממשיך בטיול. במהלך הדרך מתגלים לנער דברים שלא ידע על עצמו, על שותפו למסע, על משפחתו, על עברו ואולי אף על עתידו.
הנער מגלה סודות רבים ומשמעותיים על חייו שייתכן שלעולם היו חבויים מפניו אלמלא פגש באותה דמות. הקורא לומד גם הוא להכיר את הזוג, ואף נגרר להזדהות עם אחד מהצמד. בניית זהותו של נונו היא למעשה בניית משמעות היצירה, ובסופה נונו משלים את תהליך ההתחנכות ויודע "מי הוא". הוא "ילד זיגזג", ילד בעל זהות עשירה
ומגוונת, המורכבת מסתירות ומניגודים המשתלבים זה בזה בצורה מושלמת, המתאימה רק לו: "אני אחר. אותי גידלו אחרת. לי יש אבא אחר. אני כבר יודע שאני לא תאום שלו, ואני יכול לא להיות תאום שלה. אני יצור עצמאי. אני יכול לבחור מי אהיה" (עמ' 270).
התאוריות שהובאו לעיל לגבי התפתחות הפרט מתאימות יפה לסיפור שלפנינו וממחישות בצורה טובה כיצד נער מתפתח ומהן שלבי ההתפתחות. הענין הוא שבמקרה שלנו שלבי ההתפתחות הם בימים אחדים (על מנת להספיק לפני הבר מצווה). במהלך מסעו נחשף נונו לאנשים שונים, לדרכי התנהגות שונות ולסגנונות חיים שונים. בסוף הסיפור הוא
לומד לבחור מהי הדרך העדיפה עבורו ואיזה אישיות הוא רוצה לעצב לעצמו. הוא מודע להיותו "ילד זיגזג", ובהתאם לכך הוא בוחר לשלב בזהותו את האפיונים המנוגדים של בני משפחתו: אמו, אביו, סבו וסבתו, לאחר שהצליח להתחבר אליהם וגם לחבר ביניהם.
רשימה ביבליוגרפית
אדר ל', יסודות פסיכולוגים של החינוך לערכים, תל אביב, 1976
אטינגר שמואל התמורות בהיסטוריה היהודית החדשה ירושלים תשמ"ה.
אריקסון א., ילדות וחברה, פרקים א', ו-ב'. 1964
חגית יצחקי"יש ילדים זיגזג" לדוד גרוסמן - דיון במשמעות היצירה ובדרכי עיצובה" 2002
מוס רולף, תיאוריות על גיל ההתבגרות, חיפה, אח, 1990.
שאלתיאל א מילון פונטנה למחשבה מודרנית תל אביב עם עובד. 1998
אטינגר שמואל התמורות בהיסטוריה היהודית החדשה ירושלים תשמ"ה.
אריקסון א. (1964), ילדות וחברה, פרקים א', ו-ב'.
מוס ר. (1990), תאוריות על גיל ההתבגרות,עמוד 89.
שם, עמוד 74.
אדר ל', (1976), יסודות פסיכולוגים של החינוך לערכים, עמודים 22-55.
מוס ר. (1990), תאוריות של גיל ההתבגרות, עמוד 90.
מוס ר (1990), תיאוריות על גיל ההתבגרות, עמוד 105.
שם, עמוד 211.
שם, עמוד 249.
: חגית יצחקי (2002) "יש ילדים זיגזג" לדוד גרוסמן - דיון במשמעות היצירה ובדרכי עיצובה
לברר

תגים:

ספרות · פסיכולוגיה · גרוסמן · דויד · עלילה · דמויות · זהות · עצמית · גיל · ההתבגרות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "התגבשות האישיות על פי הספר "יש ילדים זיגזג"", סמינריון אודות "התגבשות האישיות על פי הספר "יש ילדים זיגזג"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.