צו אנטון פילר

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:

מבוא
הצו בדין האנגלי
הצו בדין הישראלי
חוק עוולות מסחריות לעומת תקנה 387א- היחס בין ההסדרים
הבעייתיות בצו אנטון פילר

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
צו אנטון פילר
מבוא
צו המאפשר כניסה לחצרי הנתבע, מיד עם הגשת התביעה ובמעמד צד אחד, לצורך תפיסת מסמכים מהותיים החשובים לביסוס התביעה, כאשר הם נמצאים בסכנת השמדה, או למטרות נוספות כגון, תפישת חפצים המפרים זכויות מתחום הקניין הרוחני או נכסים שנרכשו ברווחים שנעשו ממכירת חפצים אלה. הצו נועד לאפשר למי שזכותו נפגעה כניסה
לחצרים של החייב, על מנת לאתר ולתפוס מוצרים המפרים זכויות קניין רוחני וראיות ביחס לכך. מטרת הצו היא תפיסת חומר ספציפי המצוי בידי המשיבים, ולא חיפוש כללי של ראיות. הצו נועד למנוע הכבדה ממשית על קיום ההליך המשפטי, בעוד שככלל מטרתם של צווים זמנים היא בעיקר להבטיח מימוש פסה"ד. מדובר בצו שהוא אחד מהסעדים
הדראסטיים שבסמכות ביהמ"ש, היות והפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות, בפעילות העסקית וסיכון לחשיפתם של סודות מסחריים, ולכן רק בנסיבות מיוחדות יינתן צו שכזה. מינוי תופס נכסים יעשה במעמד צד אחד אלא אם ביהמ"ש שוכנע שאין בקיום דיון במעמד הצדדים כדי לסכל את מתן הצו (§366(ב) לתקנות). יש המכנים אותו "צו חיפוש
אזרחי" בדומה לצו צו חיפוש. הצו הינו צו אישי (‎in personam) שהפרתו מהווה בזיון בימ"ש ויכולה להוות ראיה לחובתו של המפר. מקור הצו בדין האנגלי ומשם נקלט בישראל, ע"י הפסיקה מכוח הסמכות הכללית הנתונה לביהמ"ש. המחוקק עיגן את סמכות ביהמ"ש להעניק הצו ב-1999 בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, במקרים של גניבת
עין וגזל סוד מסחרי. ב-2001, עוגן צו תפיסת המסמכים בחקיקת משנה- בתקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במתכונת שונה מההסדר בחוק עוולות מסחריות.
הצו בדין האנגלי
הצו ניתן לראשונה באנגליה בשנת 1975, אולם בוסס רק בפרשת אנטון פילר, בשנת 1976 אז אושר הצו בבימ"ש. בתחילה נעשה שימוש בצו רק במסגרת הליכים שעניינם הפרות זכויות יוצרים, על מנת לתפוס ראיות וחומרים שבהם מתבטאת ההפרה. לאחר מכן הורחב השימוש בצו לתחומים שאינם קניין רוחני, למטרת תפיסת ראיות חשובות לצורך
הוכחת התביעה במקרים בהם היה קיים חשש שהראיות יושמדו או יסולקו. השופט הנודע לורד דנינג קבע כי בשל אופיו הפוגעני, הצו יינתן רק בנסיבות יוצאות דופן ביותר. כמו כן דנינג הבהיר שהצו אינו מאפשר שבירת דלתות, כניסה דרך חלון פתוח או דרך הדלת האחורית. אין זה צו חיפוש רגיל, כך שאינו מאפשר כפיית כניסה לחצרי
הנתבע ללא הסכמתו. עם זאת, הצו מורה על מתן רשות, ואם הנתבע לא ייתן אותה הוא צפוי לסנקציות לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, ומסתכן בכך שהסירוב עלול להתפרש כנגדו. הסעד נקלט תוך זמן קצר במשפט האנגלי, והשימוש בו הפך להיות נפוץ וניתן גם במקרים שלא היו יוצאי דופן במיוחד, דוגמת מקרה בו המסמכים המבוקשים היוו הראיה
הטובה ביותר להוכחת התביעה בלבד, ולא נשוא הדיון. בפרשת יוסיף התובע עתר לצו מסוג אנטון פילר בתחום האזרחי הכללי, דנינג סבר שהמקרה יוצא דופן ולכן יש להעניק את הצו. נקבע על ידו שמתן הצו יסייע בנסיבות העניין לעשיית צדק. שופט המיעוט הלורד דונלדסון סבר שמדובר במקרה שגרתי ונפוץ. לדעתו צו שיתיר כניסה לחצרי
הנתבע ונטילת חומר אותו הוא זכאי לקבל בדרך כלל, יביא לפגיעה חמורה בזכויות הנתבע. יש להפעיל את הצו רק במקום בו קיים חשש אמיתי שהנתבע ישמיד או יסתיר ראיות, ועקב השמדתן יוכשל לחלוטין תהליך הצדק היות והתובע יישאר ללא ראיה להוכחת תביעתו. כמו כן נקבע באנגליה שביהמ"ש מוסמך לתת צו מסוג אנטון פילר גם לגבי
נכסים בחו"ל, אולם יעשה כן רק לעיתים רחוקות.
הצו בדין הישראלי
הפסיקה הישראלית החלה לאזכר צו זה עוד בטרם הותקנה תקנה 387א, שעיגנה את צו אנטון פילר במשפט הישראלי. יש לציין כי לישראל מקום של "כבוד" בין המדינות הנגועות בתופעת גניבת זכויות הקניין הרוחני, וכי המדינה מעוניינת להילחם בתופעה זו. עם זאת, הסעד לא ניקלט בזרועות פתוחות, בין היתר משום שלא היה ברור מהו מקור
הסמכות לתיתו, ובשל חומרת השלכותיו האפשריות. הסעד לא עוגן בדין ולא נדון בביהמ"ש העליון. לביהמ"ש קיימת סמכות למתן כל סעד, אולם סמכות זו מוגבלת. על מנת לבסס את חוקיות הצו, הציע ברק את מבחן הקהילייה המשפטית, לפיו אם הקהילייה המשפטית רואה בצו כחוקי, אזי הוא חוקי. היסוסי הפסיקה התבטאו בהקפדה על מתן הצו
בנסיבות חריגות, ובניגוד למשפט האנגלי לא בוצע בו שימוש נרחב במסגרת המשפט האזרחי. בשנת 2001 הותקנה תקנה 387א שמסדירה את מתן הצו בכל אחד מתחומי המשפט האזרחי (יש לציין כי תקנה 387א אינה התקנה הראשונה שקלטה את הצו, קדמה לה תקנה 386, בתיקון השני לתקנות מ-1996). התקנה קובעת כי ביהמ"ש רשאי למנות אדם כתופס
נכסים שיבצע חיפוש, צילום, או העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרים, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות כי: א. קיים חשש ממשי שהמשיב או מי מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם. ב. הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך. כמו-כן קובעת התקנה כי ביהמ"ש רשאי לתת צו המורה לאדם לאפשר לתופס הנכסים להיכנס אל
חצרים שהוא מחזיק בהם לשם ביצוע צו תפיסת הנכסים. ס"ק (ג) בתקנה קובע כי נכסים לעניין תקנה זו הינם: "נכסים המהווים ראיות או הדרושים לשם בירור". מהגדרה זו של נכסים עולה תנאי נוסף לפיו על המבקש להוכיח שהנכס נדרש לשם בירור התובענה. נדרשת הוכחה של חשש ממשי הן לגבי העלמת/השמדת הנכסים והן לגבי עצם הכבדת
הדבר על ההליך. בכך מתבצע האיזון בין הפגיעה בזכויות הנתבע מאופיו הפולשני של הצו, וההליך לקבלתו במעמד צד אחד, לבין אינטרס התובע למנוע השמדת או העלמת ראיות. כמו כן, קיימת דרישה להפקדת עירבון, כתנאי להוצאת הצו, כאשר ביהמ"ש רשאי לפטור מכך אם שוכנע כי זה צודק בנסיבות העניין. הבקשה לסעד זמני יכולה להיות
בע"פ. שיקולים שביהמ"ש יבחן טרם מתן הצו:
א. חומרת הצו והשלכותיו- בהתאם לעקרון המידתיות, נדרש לבחון האם ניתן להשיג את המטרה בשימוש באמצעים פחות קיצוניים ופוגעניים בנתבע. יש לשקול גם מתן סעדים זמניים נוספים במסגרת הבחינה האם ליתן צו תפיסת נכסים.
ב. התכלית בהגשת הבקשה לצו- תפיסת ראיות או "דיג ראיות"- תפיסת חומר ספציפי המצוי בידי המשיבים, ולא חיפוש כללי של ראיות, שאיננו מתיישב עם אופיו של הצו.
ג. דיון במעמד שני הצדדים- הכלל הוא שהצו יינתן במעמד צד אחד, אולם ניתן לסטות מכלל זה בנסיבות המתאימות, כל עוד נקבע הדיון למועד קרוב ביותר, זאת במסגרת שקילת "מכלול מסכת האיזונים" וכן לפי טיבם של הטובין בהם מדובר ולפי מיהות הצדדים.
שיקולים אפשריים נוספים- פגיעה בצד שלישי, שיהוי והפרת צווים קודמים ע"י המשיב.
חוק עוולות מסחריות לעומת תקנה 387א- היחס בין ההסדרים
דויטש- בשל התיקון בתקנות סדר הדין האזרחי, ובכלל זה התקנת תקנה 387א, השתנתה נקודת המוצא לגבי מתן הצו, וכעת קיימת תחולה עקרונית רחבה לכלל. ניתן להחיל את תקנה 387א גם על אותן עוולות עליהן חל חוק עוולות מסחריות.
ההבדלים המרכזיים בין ההסדרים:
א. שימוש בכוח- התקנה איננה מתירה הפעלת כוח לשם ביצוע הצו אלא מאיימת בסנקציה בצורת הליכי ביזיון ביהמ"ש. לעומתה חוק עוולות מסחריות מאפשר לכונס הנכסים להפעיל כוח סביר לשם הבטחת ביצוע הצו. ביהמ"ש אף מוסמך להורות למשטרה לסייע לכונס בביצוע תפקידו. ככל הנראה ההחלטה לחרוג מהדין האנגלי בחוק עוולות מסחריות
נבעה מן השאיפה לחזק חיזוק נוסף את הסעד האמור, בהקשר לגזל של תוצר רוחני, מתוך הבנה שעיכובים בביצוע הצו עלולים להיות קריטיים להצלחת המאמץ לאתר המוצרים המפרים את הראיות .
ב. הרף הראיתי הנדרש- תקנה 387א דורשת "חשש ממשי" הן לגבי העלמת/ השמדת ראיות ע"י הנתבע והן לגבי הכבדת הדבר על קיום ההליך. חוק עוולות מסחריות דורש "חשש של ממש" לביצוע עוולה ו"חשש סביר" בלבד להיעלמותן של ראיות. לא נדרשת הוכחה של הכבדה על ההליך, למרות שמן הראוי לשקול גם נקודה זו במסגרת הפעלת הסמכות מכוח
חוק עוולות מסחריות.
ג. הפעולות שניתן לבצע בראיות- תקנה 387א מאפשרת, בנוסף על תפיסה, גם צילום והעתקה של ראיות. דויטש סבור שניתן לאמץ את ההסדר בתקנה אל תוך חוק עוולות מסחריות באמצעות פרשנות המושג "תפיסה" של ראיות.
ד. מהות האובייקט לתפיסה- חוק עוולות מסחריות מאפשר תפיסת ראיות בלבד. לעומת זאת תקנה 387א מאפשרת גם תפיסת נכסים הדרושים לשם בירור התובענה.
ה. מתן צו במעמד צד אחד- חוק עוולות מסחריות קובע כי ככלל דיון במתן הצו ייעשה במעמד שני הצדדים אלא אם קיים חשש סביר שהשהיה עד לדיון במעמד שני הצדדים תגרום למבקש נזק חמור או להעלמת הנכסים. תקנה 387א קובעת ככלל שיש לתת צו במעמד צד אחד, בעוד שהחריג הוא מתן צו במעמד שני הצדדים אם ביהמ"ש שוכנע שדיון כזה
לא יסכל את הצו.
הבעייתיות בצו אנטון פילר
מתן הצו מהווה סעד פולשני הפוגע בזכויות המבקש ובין היתר בזכותו לקניין, בזכותו לפרטיות, ובזכויות נוספות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על הזכויות המנויות והלא מנויות בו. לפיכך פגיעה בזכויות אלו יכולה להיעשות רק בהתאם לתנאים המצויים בפסקת ההגבלה. דויטש טוען כי ההסדר בתקנה 387א ניצב על קרקע
חוקתית בעייתית שכן אינו נשען על חקיקה ראשית קונקרטית, אלא רק על הסמכות הכללית להוצאת צווים, בחוק בתי המשפט. זאת בניגוד לדרישת בפסקת ההגבלה כי הפגיעה תעשה ב"חוק". בעניין אורבוטק קובע הש' גל כי לאור עקרונות הקונסטיטוציה הישראלית בכלל, וחו"י כבוד האדם וחירותו בפרט, יש להיעתר לצווי תפיסה מסוג אנטון
פילר ולהעניקם במשורה בלבד. לפגיעה בזכויות החוקתיות השלכות על מתן הצו: דרישת העירבון צריכה להיות גבוהה באיכותה ובסכומה, כך שהמבקש ינקוט בהליך רק כאשר רמת הוודאות בזכותו גבוהה. קיימת הצעה להעניק את הצו רק אם סכום התביעה יהא גבוה מרף מסוים. הצעה נוספת היא שקלול מרכיב סיכויי התובענה, במערך השיקולים טרם
מתן הצו. מנגד, יש הטוענים, כי הצו מתמודד במקרים של העלמה או השמדה של ראיות, פעולות מובהקות של שיבוש הליכי משפט. הצו מהווה חלק מהאינטרס או הזכות של התובע להביא למיצוי יומו במערכת הצדק. הסעד אינו סעד הנובע מזכויותיו המהותיות של התובע ולכן מתן הסעד לא צריך להיות כפוף לפרמטר של סיכויי התביעה.
תא 31144/98 (ת"א) בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מוצרי חשמל אור יהודה בע"מ, פסקה 10.
מיגל דויטש "העוולות והתרופות המיוחדות בחוק עוולות מסחריות" הוצאת נבו (תשס"ב-2002), (להלן: "דויטש"), בע' 71.
תמ"ש (תל-אביב) 53360/98, לזניק ביאטריס נ' לזניק מריו, תק-מש 98(2), (להלן: "לזניק") בע' 62.
אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, (להלן: "גורן") בע' 574.
גורן, בע' 574.
המ' (ת"א) 5530/91 רותם חברה לביטוח נ' ראודור, פ"מ תשנ"ב (3) (להלן: "רותם") בע' 15; דברי הש' זועבי בע"פ 7543/97 רז נ' רז (לא פורסם).
בש"א (ירושלים) 814/05 אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ ואח' תק-מח 2005(1), (להלן:"אורבוטק") בע' 5882.
ע' עזר, צו "מרבה" ו"אנטון פילר", פרקליט מא (תשנ"ג) (להלן: "אזר") בע' 93.
779. All e.r 1[1976] Anton Piller KG vs Manufacturing Processes Limited.
רותם, בע' 15.
ס' 74 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ,התשמ"ד 1984.
E.M.I Ltd. V. Pandit [1975] 1 W.L.R. 302.
אליהו וינוגרד צווי מניעה חלק ראשון, התשנ"ג- 1993 ירושלים הוצאת הלכות, (להלן: "וינוגרד") בע' 260.
אזר, בע' 96.
אזר, בע' 97.
וינוגרד, בע' 262.
עזר, בע' 97.
.405. All e.r 3[1980] Yousif v Salama.
אזר, בע' 98.
וינוגרד, בע' 706.
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ק"ת 4685.
וינוגרד, בע' 706.
בר"ע (ב"ש) 650/04 אתי כהן נ' רונן עמר, בר"ע (באר-שבע) 650/04 תק-מח 2004(2), בע' 6499.
חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, ס' 75; ע"א 144/79 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מ"י, פ"ד לד(2) 344, בע' 346.
עזר, בע' 101.
עזר, בע' 101.
לזניק, בע' 62; ע"פ 7543/97 רז נ' רז (לא פורסם).
בר"ע (ב"ש) 650/04 אתי כהן נ' רונן עמר, בר"ע (באר-שבע) 650/04 תק-מח 2004(2), בע' 6501.
דורון מנשה "סדר דין אזרחי:מגמות מרכזיות לקראת כינונה של פרספקטיבה חוקתית", עיוני משפט כ"ב, תשנ"ט, בע' 206.
בר"ע (ב"ש) 650/04 אתי כהן נ' רונן עמר, בר"ע (באר-שבע) 650/04 תק-מח 2004(2), בע' 6502.
אורבוטק, בע' 5883.
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תקנה 364.
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תקנה 363.
אורבוטק, בע' 5882.
לזניק, בע' 64.
לזניק, בע' 62 ; רותם, בע' 403.
אורבוטק, בע' 5884.
לזניק, בע' 64.
לזניק, בע' 61; אורבוטק, בע' 5885.
אורבוטק , בע' 5886.
דויטש, בע' 72.
דויטש, בע' 74-75.
דויטש, בע' 75-76.
דויטש, בע' 76-77.
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס' 8.
דויטש, בע' בעמ' 71-72.
אורבוטק, עמ' 5882.
דויטש, בפסקה 2.28.
דודי שורץ "סעדים זמניים- קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי" מחקרי משפט יג, 441, (התשנ"ז-1996) בע' 443.
דורון מנשה "סדר דין אזרחי:מגמות מרכזיות לקראת כינונה של פרספקטיבה חוקתית", עיוני משפט כ"ב, תשנ"ט, בע' 214.

תגים:

אזרחי · מנהלי · סדר

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "צו אנטון פילר", סמינריון אודות "צו אנטון פילר" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.