מעקב אחר עובדים במקומות העבודה -בהיבט המוסרי

תקציר העבודה:

שאלות המחקר
שאלות המחקר הן מה עמדת המחוקק ובתי המשפט, בארץ ובחו"ל, כלפי החדירה לפרטיותו של העובד ? האם מוסרי הוא לבחון את אתרי האינטרנט בהם ביקר העובד ? האם מוסרי הוא להורות לעובד שלא יעסוק בשום עיסוק שלא במסגרת העבודה - כולל צורך המצריך טיפול מיידי בסוגיה כלשהי הנוגעת אישית לעובד?

תוכן העניינים
1 מבוא
2 הזכות לפרטיות
2.1 מטרתו של החוק
2.2 השיקולים בעד ונגד הגנה על הפרטיות
2.3 הערכת הפגיעה
3 סוגי הפגיעה בפרטיות העובד ?
3.1 מעקב פיזי אחר העובד
3.2 סוגי פגיעות בפרטיות ברשת האינטרנט
4 פרטיות בעבודה - מבחן החוק
4.1 הגנת פרטיות
4.2 האזנת סתר לעובד
4.3 סיכוני המעביד בגין שימוש עובדים ב - אי-מייל
5 בחינת המוסריות -התבוננות דרך תורתו של רולס
6 סיכום
7 ביבליוגרפיה
8 נספח- המסגרת המוצעת להגנה על נתונים במקום העבודה

קטע מהעבודה:

מקורות:

אחד מפסקי הדין המנחים בארה"ב בנושא הוא בוניטה נ. ניסן משנת 1993.
העותרים בוניטה בורק ורונדה הול מערערות על קיום דיון מקוצר בעתירתם נגד חברת המכוניות ניסן בטענה של פיטורים לא מוצדקים, פגיעה בפרטיות והפרת זכותן החוקתית לפרטיות בקשר לשליפה, הדפסה וקריאה של הודעות דוא"ל, שנכתבו על ידי העותרות, על ידי ניסן.
העותרות גויסו בשנת 1989 כמומחים למערכות מידע. בשנת 1990, אחת מהחברות לעבודה שלהן, לורי איטון, במהלך הדרכה, בחרה באקראי הודעה שנשלחה על ידי בורק לאחד העובדים. לרוע המזל, נשא הדוא"ל של בורק אופי אישי, מיני, ולא קשור לעבודה. איטון מסרה על התקרית לממונה שלה, והוא, באישור ההנהלה בדק את הודעות הדוא"ל של
קבוצת העבודה כולה. ניסן מצאה מספר משמעותי של הודעות פרטיות, כולל מיניות, מבורק והול, והנפיקה התראות בכתב לעותרים בגין הפרת מדיניות החברה האוסרת את השימוש במערכת המחשבים של החברה למטרות פרטיות. לימים קיבלו בורק והול הערכות שליליות על עבודתן. בשנת 1991 הן פוטרו.
על סמך פעולות ניסן לבדיקת הודעות הדוא"ל שלהן, תבעו העותרות את ניסן על פגיעה בפרטיות לפי החוק המקובל, הפרת זכותן החוקתית לפרטיות, והפרת החוקים בדבר ציתות והאזנות סתר אסורים. הן גם הביאו עילה לתביעה בגין פיטורין לא מוצדקים תוך הפרת המדיניות הציבורית, לאמור, פיטורין כעונש על הגשת תלונות נגד הפגיעה
בפרטיותן על ידי ניסן.
ניסן ביקשה דיון מקוצר, בטענה שלא קיימות סוגיות שנויות במחלוקת על עובדות מהותיות שיצדיקו עריכת משפט. בית המשפע פסק לטובת ניסן בשני נימוקים: (1) על סמך עובדות לא שנויות במחלוקת, לא הייתה לעותרות ציפייה סבירה לפרטיות בהודעות הדוא"ל שלהן. (2) העותרות לא הגישו תצהיר נפרד העונה לדרישות סדרי הדין האזרחי
והחוק ותקנון מדיניות הגילוי.
השאלה אם הופרו הזכויות החוקתיות של אדם לפרטיות מותנית בקביעה האם הייתה לאדם זה ציפייה אישית וסבירה מבחינה אוביקטיבית לפרטיות שהופרה. העותרות טענו שהייתה להן ציפייה לפרטיות הואיל וניתנו להן סיסמאות לגישה למערכת המחשבים ונאמר להן לשמור על הסיסמאות שלהן.
ניסן טוענת שהראיות מוכיחות בעליל שלעותרות לא הייתה ציפייה סבירה לפרטיות בהודעות דוא"ל שלהן. לאישוש טענה זו הם מביאים את העובדות הלא שנויות במחלוקת הבאות:
העותרות חתמו על טופס רישום משתמש במחשב, האומר "מדיניות החברה היא שהעובדים והזכיינים יגבילו את שימושם בתוכנת ובחומרת המחשב בבעלות החברה לעסקי החברה".
למעלה משנה לפני הדחתה, נודע להול מחברים לעבודה שהודעות דוא"ל נקראות מדי פעם על ידי אנשים שאינם הנמענים המיועדים. הול העבירה מידע זה לבורק. שישה חודשים לפני פיטוריה של בורק, התקשרה אליה חברתה לעבודה, לורי איטון, והתלוננה על האופי האישי והמיני של הודעת דוא"ל של בורק שאיטון שלפה למטרות הדגמה במהלך
הדרכה.
עם זאת במרה אחר קציני משטרה שלחו, האחד לשני הודעות פרטיות באיתורית שלהם. משהחלה חקירה פנימית על בסיס התוכן של ההודעות הללו, הגישו קציני המשטרה תביעה בה עתרו למתן צו למנוע את השימוש בפלטי המחשב המכילים את ההודעות הנדונות, על בסיס זכותם החוקתית לפרטיות. בית המשפט לא קיבל את עמדתם כי "התובעים לא
הוכיחו, כי היתה להם ציפייה סבירה לפרטיות ההודעות שבנדון". כלורמ גם צפייתו של העובד נכנסת בשיקולי ההיתר.
פסיקה הנוגעת להגנה על הפרטיות באינטרנט מעמידה בסימן שאלה את טיב ההגנה על זכויות הפרט למול הממשלה בעידן המידע. ה"אח הגדול" זכה להכשר של חוקיות מבתי המשפט. זכויות החקירה החלו נוקטות בפרקטיקה לפיה מצותתים סוכנים חשאיים של רשויות החקירה - רשויות פועלות לעיתים ללא מג יד אדם כאשר שיחות פרטיות בין גולשים
מוקלטות ומסוננות באמצעות מערכת אוטומאטית שמפענחת את השיחות ומאתרת בהן מילות מפתח חשודות. כך בהליך פלילי שהתנהל בשנת 2000 הואשם עובד ארצות-הברית במעשים המהווים עידוד לדוגמא, האסורה על-פי דין. הראיה המרכזית שקשרה את הנאשם עם צפייה בתמונות עירום לפדופיליה היה פלט של שיחה שהתנהלה ב"צאט" באינטרנט. סוכן
חשאי של רשויות החקירה האמריקאיות נכנס תוך שימוש בזהות בדויה לאתר בו התנהלה שיחה ותיעד את דבריו של הנאשם כי צופה הוא בתמונות מעין אלה. בית המשפט נאות לקבל גולשים כראיה והרשיע את הנאשם בהתבססו עליה. החלטה זו חושפת את העובד , לכאורה, להאזנה מתמדת לשיחותיו ולתיעוד דבריו במרחב הוירטואלי.
בהיבט זה עולה כמו מאליה הטענה כי פרקטיקה זו של רשויות החקירה אינה חוקית וכי בהאזנת סתר אסורה. שכן, על-פי חוק האזנת סתר, תשל"ט- 1979 , האזנה לשיחת מדובר קליטתה או העתקתה באמצעות מכשיר וללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה היא האזנת סתר המוגדרת בחוק ככוללת אף "תקשורת בין מחשבים". לפיכך, קליטת מידע מתקשורת
בין מחשבים היא האזנה, ובהיעדר הסכמה של המשוחחים זוהי האזנת סתר המהווה עבירה פלילית. ראיות שתושגנה במסגרת האזנה מעין-זו תהיינה, ככלל, בלתי קבילות בהליך משפטי .
בתי-המשפט דחו עד לאחרונה בעקביות את הטענה כי מדובר בהאזנת סתר. בית-המשפט קבע שאין למשוחח בשיחת-רשת ציפייה סבירה לפרטיות או יסוד לסברה שלא יאזינו לדבריו. בפועל בית-המשפט אף מצא לנכון לציין כי גולש ברשת האינטרנט נוטל על עצמו את הסיכון שיעקבו אחר מעשיו או יאזינו לדבריו ואף ישתמשו בכך לאחר מכן כראיה
כנגדו.
הכיצד קבעו בתי-המשפט כי אין מדובר בהאזנת סתר? זאת עשו בתי-המשפט בהתבסס על חריג המנוי בחוק האזנת סתר שעניינו בשיחה שנערכת ברשות הרבים. על פי החוק, כאשר נערכת השיחה ברשות הרבים כהגדרתה: "מקום שאדם סביר יכול היה לצפות ששיחותיו יישמעו ללא הסכמתו הרי שהאזנה לשיחה על-ידי מי שהוסמך לכך אינה האזנת סתר
אסורה", האזנה תיתכן על-ידי ראש רשות ביטחון מטעמים של ביטחון המדינה או על-ידי קצין משטרה לשם מניעת עבירות או גילוי עבריינים. ראוי עוד לציין כי החוק אינו מציין כיצד תוקנה הסמכה מעין זו ובפועל הכירו בתי-המשפט במתן הסמכה כללית לאנשי משטרה לביצוען של האזנות ברשות הרבים.
על-פי הפסיקה שיחה שנערכת ברשת האינטרנט ונגישה לציבור הרחב תיחשב כשיחה ברשות הרבים. קליטת המידע משיחה זו אינה זקוקה להיתר מיוחד ובעל השיחה נתפס כמי שהפך במודע את כל שומעיו הפוטנציאלים לשותפים לשיחה. נוטל הפרט על עצמו
את הסיכון שאדם אחר - ובכלל זה חוקר סמוי - יאזין לשיחתו וישתמש בדבריו כראיה כנגדו.
בקרב מלומדים נשמעה ביקורת על הלכה זו אשר יש בה כדי לחתור תחת ההגנה הראויה שמקנה זכות האדם לפרטיותו, לצנעת חייו ולסוד שיחו. כך גם דעתו של קוזלובסקי "הלכה גורפת זו ראויה לעיון מחדש ואל לנו לאמצה בשיטתנו המשפטית כהלכה מנחה המתירה האזנה לשיחות שמנהלים פרטים באמצעות רשת האינטרנט. אני סבור ששיטת המשפט
הישראלית, להגנה על זכויותיו של האדם לפרטיותו ולצנעת חייו, צריכה להקנות לפרט אפשרות להשתמש בשירותי האינטרנט מבלי שיהא חשוף להתחקות ולהאזנה. אל לנו להכיר ב"משטרת האינטרנט הפועלת ברשת האינטרנט ועוקבת ללא הרף אחר האזרחים".
לגבי פרטיות ודואר-אלקטרוני במקום העבודה - בשורה של פסקי-דין קבע בית-המשפט כי, ככלל, אין זכות מוגנת לפרטיות בדואר-אלקטרוני במקום העבודה. בהיעדר התחייבות חוזית מצד המעביד, הרי שאינטרס המעביד לבדוק שימושים במערכת הדואר ולבקר את פעולת העובדים גוברת על אינטרס העובד לפרטיות. לעובד המשתמש ברשת הדואר
האלקטרוני בעבודה אין ציפייה סבירה לפרטיות.
עובד פוטר מעבודתו לאחר שהמעביד בחן הודעות דואר-אלקטרוני בלתי ראויות ובלתי מקצועיות שהוא שלח למפקח עליו בעבודה. העובד הגיש תביעה לצו הצהרתי כי הפיטורין שלא כדין, משום אינטרס הציבור שבשמירה על פרטיות העובד.
סימונס הינו עובד של ה - FBI אשר השתמש במחשבי העבודה לשם הורדת קבצי פורנוגרפיה ופדופיליה מן האינטרנט. בהתאם למדיניות השימוש באינטרנט של ה -FBI מותר השימוש באינטרנט רק למטרות עבודה ונאסר שימוש באינטרנט לצפייה במידע בלתי חוקי. בהתאם למדיניות יודעו העובדים כי תבוצענה תרשומות אלקטרוניות לתיעוד שימושי
העובדים ברשת ובקרה על יישום המדיניות. בעת מעבר על תרשומות הגישה לרשת אותר כי סימונס משתמש ברשת למטרות פרטיות ונכנס לאתרי סקס. הוחלט לבצע חיפוש מרחוק במחשב של סימונס ונתגלה כי הוא מחזיק כ- 1000 קבצים פורנוגרפיים. לאחר שנתגלה הדבר הוצא לבקשת ה- FBI צו חיפוש למשרדו של סימונס. בחיפוש נתפש הדיסקט
הקשיח של העובד ודיסקטים שנתגלו במשרדו.
כנגד סימונס הוגש כתב אישום בגין החזקה ומשלוח מודע של פורנוגרפית קטינים. סימונס טען כי נפגעה פרטיותו בביצוע החיפושים האמורים. בית-המשפט הבחין בין החיפוש מרחוק דרך האינטרנט ובין החיפוש במחשב במשרדו. באשר לחיפוש דרך האינטרנט קבע בית-המשפט שלא נתקיימה ציפייה סבירה לפרטיות שכן מדיניות האינטרנט של המעסיק
שללה כל ציפייה לפרטיות באשר לקבצים המורדים מהאינטרנט. המעביר הודיע כי הוא יבקר ויפקח על כלל השימושים ברשת: הורדת קבצים, דואר אלקטרוני ואתרים בהם מבקר העובד. לפיכך, לא נדרש צו חיפוש לשם ביצוע חיפוש מרחוק במחשבו של העובד. אך בית-המשפט מבהיר שאין במדיניות השימוש באינטרנט כדי לשלול ציפייה לפרטיות של
העובד במשרדו ובשולחנו - הוא החיפוש השני שבוצע. אף על פי כן קובע בית-המשפט כי לשם ביצועה של חקירה על התנהגות לא הולמת בעבודה יתכן חיפוש שהוא מוגבל בהיקפו וסביר בהתחשב בציפיה למציאת ראיות על אותה התנהגות בלתי ראויה. על-כן גם החיפוש בכונן הקשיח לא הפר, בנסיבות העניין, ציפייה סבירה לפרטיות.
לכאורה, פתיחת דואר אלקטרוני של העובד תיכנס בגדר ס' 2(5) לחוק הגנת הפרטיות: "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב.". ואולם, המעביד יוכל אולי להנות לעיתים מהגנות ס' 18: פגיעה שנעשתה לשם הגנת עניין כשר של המעביד (נסיבות פרשת Pillsbury ) או פגיעה
שהיא תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל (כך לדוגמא בבקרת עבודה שוטפת של העובדים)
כמו כן, בנסיבות בהן יחול חוק האזנת סתר על הפעולה שביצע המעביד לא תעמודנה לו טענות ההגנה.
שאלת ההסכמה עולה לאורך כל המקרים (הן שני המקרים אשר הוזכרו לעיל והן הסכמה לאיסוף ומסירת המידע). זאת, לאור ס' 1 לחוק הקובע כי לא יפגע אדם בפרטיותו של זולתו ללא הסכמתו.
נראה כי במקרים בהם אין כל כללים המתירים את איסוף המידע, עיבודו ומסירתו, הרי שלא ניתן למצוא הסכמה לפגיעה בפרטיות. השאלה עולה בשני המקרים האחרים:
כניסה לאתר והסכמה לתנאי השימוש בו או התקנון בו, אשר כוללים בין שלל התנאים, סעיף המתיר איסוף מידע, עיבודו ומסירתו.
מקרים הנפוצים ברשת, בהם באחד מדפי האתר מופיעים תנאי השימוש בו וכוללים את אישור איסוף המידע, עיבודו ומסירתו. ההסכמה לתנאים אלה, אינה דורשת כניסה לעמודי התקנון , קריאת התקנון והסכמה לו אלא די בשימוש בשירותי האתר.
יש לשים לב שבס' 3 לחוק הגנת הפרטיות מוגדרת הסכמה - 'במפורש או מכללא'. עולה השאלה, אם ניתן לראות בהסכמות האמורות לעיל כעונות על תנאי זה.
נראה כי אין חולקים על כך שבמקרה הראשון ניתן לראות כהסכמה עפ"י סעיף זה ואף ניתן לראות בה הסכמה מפורשת. אולם, במקרה השני, נראה כי יקשה לטעון כי קמה הסכמה. זאת, לאור העובדה שבמרבית המקרים המשתמש בשירותי האתר, כלל אינו יודע על קיומו של ההסכם ועל תנאיו. נראה כי על מנת שתתממש הסכמה יש צורך לפחות במודעות
להסכם.
לאור זאת, נראה כי המינימום אשר נדרש מהסכם על מנת שיעמוד בדרישות ההסכמה הוא מודעות להסכם, דבר אשר ניתן להשיג לדוגמא, במצב בו התקנון או תנאי השימוש יופיעו בעמוד הפתיחה של האתר אשר אנשים יהיו מחויבים לעבור בו על מנת להשתמש באתר.
בחינת המוסריות- התבוננות דרך תורתו של רולס
רולס מנסח כללים על פיהם,לדעתו,ניתן לחבר חוקת יסוד למדינה על מנת שחוקיה יהיו מושתתים על עקרונות הצדק הטבעי.
הוא מציג את תורתו כתורת האמנה החברתית וככזאת הרי האזרחים חייבים לציית לשילטון שהרי האמנה החברתית מושתתת על עקרונות הצדק הטובים ביותר.אנו חייבים לקבל את אותם חוקים גם משום שאנו היינו מחוקקים אותם אילו הינו מתבקשים לעשות כן.
התנאים הראשוניים הם שבני האדם יהיו ראציונאליים;אדם לא רציונאלי הרי אי אפשר לצפות את תגובותיו ולא בטוח כי הוא יתנהג בצורה שירצה להביא למקסימום את פונקצית הרווחה שלו.אי לכך אנו חייבים בתור תנאי ראשון להניח כי האנשים "במצב ההתחלתי" כפי שהוא מגדיר אותם,הם ראציונאליים.
המצב ההתחלתי הוא מצב שבו מתאספים כל האנשים על מנת להחליט על מדיניות מסוימת.במצב הזה,לפי רולס,את כל אחד מענינים האינטרסים שלו בלבד ולא מעניין אותו מה קורה לזולתו.הוא אף אינו משווה את מצבו למצב של זולתו או של אנשים מרובד חברתי וקבוצת התיחסות אחרת.כל אחד מעוניין כי ההחלטות על מבנה החברה והחוקה יקדמו
את האינטרסים שלו בלבד או יותר נכון,ימכסמו את רווחתם האישית.
לשם בנית מערכת של חוקים שתהיה הוגנת לכולם הרי אי אפשר שכל אחד ימשוך לכיוון שלו ו"כל דאלים גבר".רצוי הוא כי האנשים לא ידעו היכן הם ממוקמים בסקאלה החברתית:האם הם בדרגה החברתית הנמוכה או הם בדרגה הגבוהה.הצעתו של רולס היא כי הצדק יקבע בלא תלות באינטרסים המיוחדים של אדם זה או אחר.משל למה הדבר דומה:לשני
תינוקות שקיבלו עוגה אחת ונאמר לראשון כי הוא יחלק את העוגה לשניים,חלק לכל אחד,אולם לא בטוח מי יבחר ראשון.החותך ינסה לחתוך בדיוק באמצע וכך הוא למעשה יישם את עקרונות הצדק החברתי על מנת לא לצאת נפסד במקרה והוא לא יהיה הבוחר,קרי,במידה והוא יהיה בקבוצה הנחותה.מצב זה קרוי בפיו של רולס "מסך הבערות";אף אחד
אינו יודע היכך מקומו האמיתי ומהו הטוב המכסימאלי בשבילו.
אם כל אחד לא יודע את מצבו הרי שהוא בודאי לא יודע את מצבו של חברו וכך לא תיווצרנה קואליציות של חברים למען השגת חוק כלשהוא.הם יחליטו כבני חורין ושווים על עקרונות הצדק המענינים אותם.על כן תתקבלנה ההחלטות הבאות:
1.הם יפעלו למען חרות מירבית-מעקרונות הצדק הטבעי.
2.החוקים יהיו לטובת הקבוצה המקופחת ביותר שהרי כל אחד יפחד שהוא יהיה המקופח.
שני אלו הם עקרונות צדק,שלפי דעתן של רולס השני פחות ערך מהראשון כלומר:חירות עדיפה על טובין חברתיים.
לדעתי בכל מצב שהוא, כאשר הציבורי יהיה מאחורי מסך הבערות, הוא יחליט, כאמור לעיל ולפי פסיקת בתי המשפט כי יש למצוא את שביל השהב- השכיר הוא עובד ולא עבד וישנה רמה מסוימת של זמן בטלה אצל כל עובד. אם הדבר הוא בגבולות הסביר- וסביר הוא סובייקטיבי, אזי המעקב מותר, אולם יש גבול- והוא נקבע על פי כבוד האדם.
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא הפרטיות העובד במקום העבודה, תוך התייחסות למקרה הפרטי של גלישה ממקום העבודה תוך שימוש בכליו של המעביד.
על פי האמור לעיל, הפרטיות הינה נדבך חשוב ביסודותיו של הפרט. כל פרט מעונין במידה מסוימת כל פרטיות ואינו מעוניין כי הזולת ידע מה הוא מבצע. אולם, כאשר עובד פועל ממקום העבודה, ביודעו כי למעסיק אפשרות, ולו תיאורטית בלבד, לדעת על פעולותיו אינו יכול להלין על מעביד שבלש אחריו.
על פי האמור לעיל אנו רואים כי הפרטיות הינה אלמנט חשוב מאוד במשפט הישראלי, כמו גם במשפט האנגלי והאמריקאי. החברה מכירה בזכותו של היחיד לפרטיות, ועיקרון הפטרנליזם נדחה מפניה במקרים רבים, למעט מקרים של שלום הציבור. במקרה שלנו הוא מקרה בעייתי במקצת היות והעובד מחויב לפעול פי הוראות המעביד, ולכן נשאלת
השאלה מה הגבול בין שני עיקרונות אלו. כאשר הבעייתיות היא לא רק זמן העבודה אלא המחיר של הגלישה, נמוך ככל שיהיה.
החקיקה בעניין אינה ברורה כל צורכה והעובד יכול לעון לעבירה על חוק המחשבים, על חוק הגנת פרטיות, על עבירה על חוק יסוד כבוד האדם ועל חוק למניעת האזנות סתר. כל אלו נדונו לעיל והמסקנה היא כי למעשהלאנ נעברה עבירה. מספר שיקולים עומדים בביס פרשנות זו אולם השיקול העיקרי לכך הוא שיקול הציפיות: עובד אינו יכול
לצפות לפרטיות מלאה במקום העבודה, לאחר שהוא פועל בסביבה שאינה מאובטחת במאת האחוזים. ברוב מקומות העבודה הגדולים המעביד מודיע לעובדים כי הם פועלים באמצעות שרת השומר את הודעותיהם. לא זו אף זו, המעביד אוסר על העובדים, ברוב המקרים לשוטט לצרכים שאינם קשורים לעבודה.
כלומר המבחן כאמור הוא תלוי נסיבות: האם בנסיבות העניין יש "ציפייה סבירה" לפרטיות. במקרים בהם נסיבות העניין תלמדנה על ציפייה סבירה שכזו - לדוגמא: מערכת דואר מבוססת סיסמא המעבירה הודעות מוצפנות - תיתכן, לדעתי, הסקת ציפייה לפרטיות.
מה ניתן לעשות על מנת "לפזר את הערפל".
ראשית יש ליצור מחוייבות חוזית - הציפייה היא שתרבנה התקשרויות חוזיות בין עובד ומעביד בהן תעוגן הזכות לפרטיות או להיפך, הן בחוה עבודה קיבוצי או בחוזה עבודה פרטי.
ראשית לכל, להבהיר לעובדים, שה - E-MAILשל החברה אינו פרטי. יש לעדכן את רצוי שקיימת אפשרות לפקח על הודעותיהם ואף לפסול אותן, והכי חשוב - כדאי, בעזרת העובדים, ליצור מדיניות מניעה של המעביד בכל הקשור לתקשורת עסקית ופרטית. קביעת נהלים פנימיים ברורים לכך. הבאת העניין למודעות העובדים. נהלים בנושא, עשויים
לשכלל הסכמה משתמעת של העובדים לפיקוח על הדוא"ל ופרסום עשויה להוות הגנה מפני האיסור של האזנת סתר, וכן למנוע טענה עתידית של עובד, זו - שהסתמך על "מצג הפרטיות" בכל פעולותיו.
להערכתי הויכוח בנושא קיים לאור החדשניות יחסית של האי -מייל, ולכן היחס אליו זהיר מאוד.
במשפט הקופים אומר הסניגור, הנרי דרמונד, את הדברים הבאים: "רבותי, את הקידמה במחזה לא מקבלים חינם, צריך לשלם בשבילה. לפעמים נדמה לי שמישהו עומד מאחורי דלפק ואומר: ,אתם יכולים לקבל טלפון אבל תצטרכו לוותר על הפרטיות ועל קיסמם של מרחקים, בהשאלת הדברים לימינו אלה, ניתן לומר, כי להתפתחות האינטרנט
ולהתרחבות השימוש ". ברשתות מחשבים נלווה "תשלום". ה"תשלום" הוא במונחים של פגיעה בפרטיות, אובדן אנונימיות וויתור על צנעת הפרט. פסיקה חדשה הנוגעת להגנה על הפרטיות באינטרנט מעמידה בסימן שאלה את טיב ההגנה על זכויות הפרט למול הממשלה בעידן המידע, אולם נראה כי בעתיד הלא רחוק יתפס האינטרנט כמו מכשיר טלפון
רגיל שהציטוט אליו אסור.
ביבליוגרפיה
אסיא נ. , דיני מחשבים - הלכה למעשה, כרך ראשון - מהדורה שניה. עדכון מס' 9, דצמבר 1999
בנדור אריאל, "חופש לשון הרע", משפטים, תשנ"א.
גלוסקא מרדכי,"ועוד לשאלת חופש הביטוי",עיוני משפט,1978, 2.
ביבליוגרפיה דין וחשבון הוועדה להגנה בפני צנעת הפרט ירושלים, תשמ"ט.
הורניק י., (1997), "ללכוד את הגולשים ברשת", סטטוס-ירחון לחשיבה ניהולית מס' 73,
הארץ נ. חברת חשמל (ל"ב, פ"ד, (3) עמוד 337
זמיר יצחק, "חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות מילולית", ספר זוסמן, י-ם, תשמ"ד.
קוזלובסקי נמרורד "המחשב וההליך המשפטי - ראיות אלקטרוניות וסדרי דין" (הוצאת לשכת עורכי הדין)
סגל זאב, "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת", עיוני משפט, ט', תשמ"ג.
רטיג אברהם,"חופש הביטוי, הזכות לשם טוב וחוק איסור לשון הרע", משפטים, תשל"ט.
Adams P.(2000), "For Your Eyes Only (Determining Click Through Rates For Online Advertising)", Ad-Week New England Adv. Week, Jan 10, . P. 14.
Deloitee G (2002) Workplace Privacy Utility Consumers' Action Network / Privacy Rights pp.2-4
Fairweather Ben (1999) "Surveillance In Employment: The Case Of Teleworking" Journal Of Business Ethics 22.
Lock K D (1998) "Privacy And Monitoring In The Workplace: A Debate On Technology And Ethics" Journal Of Business Ethics Pp 17.
Lock K D (2001) "Privacy And Monitoring In The Workplace: A Debate On Technology And Ethics" Journal Of Business Ethics 17 Pp 653-663
Mcdonald C, Williams J B (2002) "Ethics And Enetics: Susceptibility testing In The Workplace" Journal Of Business Ethics 35.
Michael M (1998), "Why Banner Ads On The Web Stink", E-Media Weekly, Sept 7
Miller Seumas, Weckert J (2000) "Privacy, The Work Place And The Internet" Journal Of Business Ethics 28 Pp 255-268
Persson J A, Susan O H (2003) "Privacy At Work- Ethical Criteria" Journal Of Business Ethics 42 Pp 59-70
Stoney Adler (1998) "Issues In Electonic Performance Monitoring" Journal Of Business Ethics 7
www.privacyrights.org/fs/fs18-cyb.htm.
נספח- המסגרת המוצעת על ידי הוועדה האירופית להגנה על נתונים במקום העבודה
ההתיעצות שלב ב' של הוועדה האירופית עם השותפים הסוציאליים מאוקטובר 2002 הביאה להצעת מסגרת עקרונות וכללים חדשה בדבר הגנה על נתונים במקום העבודה, על סמך:
פיתוחים טכנולוגיים כגון השימוש המוגבר בדוא"ל, קבצים אלקטרוניים ועבודה מרחוק, המטשטשים את הגבול בין עבודה לבין חיים פרטיים, וטכנולוגיה זולה יותר לבדיקות גנטיות;
גלובליזציה, במיוחד המגמה הגדלה למיקור-חוץ של פונקציית משאבי אנוש בחברות עסקיות גדולות. זה עלול לגרום קשיים אם החוקים להגנת נתונים שונים מתחום שיפוט אחד לשני;
'חוסר ביטחון בעקבות 11 בספטמבר. בארה"ב, למשל, אפשר לצפות שחברות ינטרו עובדים כחלק ממאמצי הממשל להגביר את הביטחון.
המסגרת המוצעת אמורה לכסות נתונים על עובדים, כגון רשומות רפואיות אישיות, וגם נתונים שנוצרו או משמים את העובדים, כגון דוא"ל או שימוש באינטרנט. היא תעסוק בסוגיות של הסכמה, נתונים רפואיים, בדיקות תרופתיות וגנטיות וניטור והשגחה. לגבי הסוגיה האחרונה - מציינת הוועדה שסקירת מצב הפיקוח במדינות החברות בתחום
זה מראה שהשגחה וניטור העובדים על ידי מעסיקיהם מוסדרת באמצעות מספר עקרונות וכללים הכלולים בחוקים שונים, כולל חוקות לאומיות, חקיקת על תעסוקה, הגנה על נתונים ותקשורת, דיני עונשין וכו'. פעולת הגומלין של התנאים השונים, ככל שמדובר ביישומם בהקשר התעסוקתי, היא לא פעם בלתי ברורה והמצב במקרים מסוימים הוא
שנוי למדי במחלוקת. מצב זה הופך אפילו יותר קריטי בהתחשב בעובדה שאמצעי הניטור המסורתיים, כגון ציתות לטלפון והשגחת וידיאו, מושלמים יותר ויותר על ידי אמצעים מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית ופולשנים יותר בפוטנציה - לאמור ניטור באמצעות כלי עבודתו של העובד עצמו כגון המחשב שלו (דוא"ל, אינטרנט וכו'). היא
מציעה על כן שהעקרונות הבאים יהוו חלק מהמסגרת האירופית המוצעת:
יש ליידע ולהיוועץ עם נציגי העובדים לפני הכנסה, שינוי הו הערכה של מערכת כלשהי העשויה לשמש לניטור/השגחה של עובדים.
יש לשקול בדיקה מקדימה על ידי רשות לאומית מפקחת על הגנה על נתונים;
ניטור נמשך יותר רק אם הוא נחוץ לבריאות, בטיחות, ביטחון או הגנה על רכוש;
ניטור סודי יותר רק בהתאם למגבלות הקבועות בחקיקה הלאומית או אם יש חשד סביר לפעילות פלילית או מעשים חמורים אחרים;
נתונים אישיים שנאספו לאבטחת הבטחון, הפיקוח או הפעולה התקינה של מערכות עיבוד אינם צריכים להיות מעובדים כדי לפקח על התנהגותם של עובדים יחידים למעט כאשר אלה קשורים לתפעול המערכות האלו.
נתונים אישיים שנאספו על ידי ניטור אלקטרוני אינם צריכים להיות הגורמים היחידים להערכת ביצועי העובדים ולקבלת החלטות לגביהם;
למעט מקרים מיוחדים, כגון ניטור אוטומטי למטרות ביטחון ותפעול תקין של המערכת (כגון וירוסים), יש לאסור את הניטור השגרתי של הדוא"ל או השימוש באינטרנט של כל עובד יחיד. ניתן לערוך ניטור ליחיד כאשר יש חשד סביר לפעילות פלילית או עבריינות רצינית או התנהגות פסולה, בתנאי שאין אמצעי אחר פחות פולשני להשגת
המטרה הרצויה (כגון ניטור אוביקטיבי של נתוני תנועה במקום תוכן דוא"ל או שימוש מניעתי בטכנולוגיה);
צריך להיות איסור עקרוני על מעסיקים של פתיחת דוא"ל או קבצים פרטיים, בייחוד אלה המצוינים ככאלה במפורש, ללא הבדל אם השימוש בכלי העבודה למטרות פרטיות מותר או לא על ידי המעסיק. במיוחד יש להתייחס לדוא"ל / קבצים פרטיים כאל תכתובת פרטית. סודיות התכתובת אינה צריכה להיות ניתנת לוויתור בהסכמה כללית על ידי
העובד, במיוחד בעת עריכת הסכם עבודה;
דין וחשבון הוועדה להגנה בפני צנעת הפרט, עמוד 88.
דין וחשבון הוועדה להגנה בפני צנעת הפרט, עמוד 89.
בנדור אריאל, "חופש לשון הרע", עמוד 583.
משגב חיים, "הזכות להיכנס לבית כדי לערוך בו חיפוש", משפט פלילי, תשמ"ו, ט'.
זמיר יצחק, "חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות מילולית", עמודים 36-38.
Miller Seumas, Weckert J (2000) "Privacy, The Work Place And The Internet" Pp 255-256
סגל זאב, "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת", עמודים 184-185.
א"ע 78/80 הארץ נ. חברת חשמל (ל"ב, פ"ד, (3) עמוד 337
רטיג א., "חופש הביטוי, הזכות לשם טוב וחוק איסור לשון הרע", עמוד 36.
גלוסקא מרדכי, "ועוד לשאלת חופש הביטוי", עמודים 438-439.
Mcdonald C, Williams J B (2002) "Ethics And Genetics: Susceptibility Testing In The Workplace" Pp 235-246
Lock K D (1998) "Privacy And Monitoring In The Workplace: A Debate On Technology And Ethics" Pp 17
Miller Seumas, Weckert J (2000) "Privacy, The Work Place And The Internet" Pp 255-268
Stoney Adler (1998) "Issues In Electonic Performance Monitoring" pp 118-136
Persson J A, Susan O H (2003) "Privacy At Work- Ethical Criteria" pp 136-154
אסיא נ. , דיני מחשבים - הלכה למעשה, כרך ראשון - מהדורה שניה. עדכון מס' 9, דצמבר 1999 כפי שמופיע בחוק המחשבים, פרק ב': עבירות מחשב, סעיף 4: חדירה לחומר מחשב שלא כדין.
תפ"ח 99.05204, מדינת י. ז. באדיר פד" נט (4)
Adams p.(2000), "for your eyes only (determining click through rates for online advertising)", Ad-week new england adv. Week, Jan 10, . P. 14.
Deloitee G (2002) Workplace Privacy Utility Consumers' Action Network / Privacy Rights pp.2-4
Deloitee G (2002) Workplace Privacy Utility Consumers' Action Network / Privacy Rights pp.56
www.privacyrights.org/fs/fs18-cyb.htm
הורניק י., (1997), "ללכוד את הגולשים ברשת", עמ' 55-59.
Mcdonald C, Williams J B (2002) "Ethics And Genetics: Susceptibility Testing In The Workplace" pp 246-247
נמרוד קוזלובסקי "המחשב וההליך המשפטי - ראיות אלקטרוניות וסדרי דין" עמוד 19
נמרוד קוזלובסקי, "המחשב וההליך המשפטי - ראיות אלקטרוניות וסדרי דין" עמוד 19
קוזלובסקי נמרוד, "משטרת האינטרנט" עמוד 2.
Smyth v. Pillsbury 914 F. Supp E.D Pa 1996
Lock K D (2001) "Privacy And Monitoring In The Workplace: A Debate On Technology And Ethics" p 655-656
Miller Seumas, Weckert J (2000) "Privacy, The Work Place And The Internet" p 256-258
- 28 -

תגים:

פרטיות · עובד · מחשב · אלקטרוני · מייל · סתר · האזנה · דואר

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מעקב אחר עובדים במקומות העבודה -בהיבט המוסרי", סמינריון אודות "מעקב אחר עובדים במקומות העבודה -בהיבט המוסרי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.