אחריות נושאי משרה בחברה בעת פירוק בראי התיקון לפקודת החברות (סעיף 373)

תקציר העבודה:

בעבר הלא רחוק, נפרצה דרך חדשה להגשת התביעות נגד נושאי משרה בחברות בהליכי פירוק: לפקודת החברות נוסף תיקון (סעיף 373), המאפשר לבית המשפט לדון בטוהר כפיים של נושאי משרה בחברה כזו. הדיון על פי סעיף 373 עוסק בשאלה, האם עסקי החברה התנהלו בדרכי מרמה, כאשר נושאי המשרה ביקשו לרמות ביודעין את נושאיהם. נושא משרה שהיה שותף ביודעין לניהול בדרכי מרמה צפוי לשאת באחריות אישית ללא הגבלה לחבויותיה של החברה כפי שיורה ביהמ"ש.

במסגרת עבודה זו, אנו מבקשים לדון באחריות נושאי משרה בחברה בעת פירוק באופן כללי ובראי התיקון האמור לפקודת החברות (סעיף 373). אנו מבקשים לבחון את תרומתו, מהותו של הסעיף, והשלכותיו האפשריות על עולם הניהול הישראלי.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. חלק ראשון - הגדרות ונושאים כלליים
2.1 מהותה של חברה (תאגיד)
2.2 דירקטורים ונושאי משרה בכירים - הגדרות וקווים כלליים
2.3 אחריות של אדם ושל ארגון
2.4 אחריותם הפלילית של נושאי המשרה
3. חלק שני - אחריות של נושאי משרה בחברה בעת פירוקה
3.1 פירוק חברות
3.2 אחריות אישית של דירקטורים ונושאי משרה בפירוק חברות על פי סעיף 373 לפקודת החברות, התשמ"ג - 1983
3.3 אחריות נושאי משרה בפירוק החברות - פסיקה (ארה"ב)
3.4 אחריות נושאי משרה בפירוק החברות - פסיקה (ישראל)
4. חלק רביעי - הטלת אחריות אישית על נושאי משרה והשפעתה על עולם הניהול
5. סיכום
6. מקורות

קטע מהעבודה:

מקורות:

עם מתן צו הפירוק מוטלת על נושאי המשרה בחברה החובה להגיש לכונס הרשמי דו"ח על מצב עסקי החברה ובו יפורטו נכסיה, חובותיה וחבויותיה, שמות נושיה, מענם ומשלח ידם, הערובות וכל מידע אחר שנקבע או שהכונס הרשמי דרש אותו.
המפרק מופקד על ניהולו של הפירוק לשם הגשמת המטרה של מימוש נכסי החברה ושל חלוקת פרותיהם בין הנושים, ואם נותרת יתרה - בין בלעי המניות בחברה.
המפרק מרכז את כל התביעות בנות ההוכחה בפירוק, ועליו לדון ולהכריע בדבר קבלתן. ריכוז התביעות בידי המפרק נועד לשרת את עקרון השוויון בין הנושים.
המפרק מוסמך לנהל את עסקי החברה במידה הדרושה לפירוקה המועיל, בכפוף לאישור בית המשפט או ועדת הביקורת.
פקודת החברות מקנה למפרק סמכות ליזום הן חקירה פומבית והן חקירה פרטית של מי שהיו נושאי משרה בחברה או שהשתתפו בייזומה או ביסודה, זאת במטרה לקבל מידע בכל הנוגע לאופן ניהול עסקי החברה ולהתחקות אחרי האירועים והסיגות שהביאו לקריסתה. מידע זה עשוי לאפשר לו להגיש תביעות נגד נושאי משרה או יזמים של החברה.
3.2 אחריות אישית של דירקטורים ונושאי משרה בפירוק חברות על פי סעיף 373 לפקודת החברות, התשמ"ג - 1983
בנוסף לשאר המצבים, בהם מוטלת על דירקטורים ונושאי משרה בכירים אחרים אחריות אישית לעבירות אשר בוצעו במסגרת פעילותם בתאגיד - הם עלולים לחוב באחריות אישית במסגרת הליכי פירוקה של חברה. בשל שאיפת המחוקק לספק לחברה הגנה מפני שימוש לרעה בסמכות הדירקטורים ונושאי משרה אחרים, נוצרו סעיפים 373 ו- 374 לפקודת
החברות, התשמ"ג - 1983, המקנים סעד מיוחד כנגד דירקטורים ונושאים משרה אחרים בעת פירוק.
בהתאם לסעיף 373 לפקודת החברות, מחויבים דירקטורים ונושאי משרה אחרים ("בין בהווה ובין בעבר, לרבות כל מי שנושאי המשרה היו רגילים לפעול לפי הנחיותיו או הוראותיו"), שניהלו את עסקי החברה בתרמית, בחבות אישית לכל חובותיה של החברה. אם במהלך פירוק החברה מתגלה, שנושאי המשרה בה פעלו מתוך כוונה להונות את נושיה,
או ביצעו כל תרמית אחרת - בית רשאי המשפט לפסוק, על פי בקשתו של הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף החברה, שכל נושא משרה, אשר היה שותף למעשי המרמה הללו, יהיה אחראי באופן אישי ללא הגבלת החבות לתשלום כל חיוביה של החברה. בנוסף לכך, הם מחויבים גם בסנקציות עונשיות חמורות, הכוללות מאסר ואיסור לכהן כדירקטור
במשך חמש שנים.
בקביעת דרך דיונית מהירה זו העדיף המחוקק את חשיבותו של האינטרס הציבורי להחשת הליכי הפירוק - לטובת הנושים השונים, לטובת הנושים השונים לטובת החברה שבפירוק ולטובת הציבור בכללותו - על פני האינטרס האישי של אותם בעלי תפקידים המנויים בסעיף שחבויותיהם יתבררו על פי כל סדרי הדין והדיון הרגילים29.
לשם הוכחת האחריות מכוח סעיף 373 יש לבסס קיומם של היסודות הבאים 21:
עסק של החברה מתנהל למטרת מרמה.
הנתבע הוא נושא משרה בחברה.
הנתבע היה שותף לניהול העסק ביודעין.
נציין כאן, כי הסעיף 374 לפקודת החברות מרחיב את אחריות נושאי המשרה למעשים שאינם דווקא בגדר של תרמית. בדומה לסעיף 373, מטיל סעיף זה חבות אישית על דירקטור בגין מעשים שנעשו לפני פירוקה של החברה, אך נתגלו במהלך פירוקה. כדי להחיל חבות אישית על הדירקטור יש להוכיח, כי נהג בכספי החברה או בנכסיה שלא כדין.
========================================
29. ראה א.פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל תשמ"ט - 1989, בעמ' 633.
הוראת הסעיף 373 אינה מוציאה מכלל התחולה את הוראת סעיף 374, ותיתכן הפעלת שני הסעיפים. סעיף 373 דן בנפקויות התנהגותו החורגת והמרמה של הדירקטור ונושא המשרה על מערכת היחסים של החברה עם צדדים שלישיים, דוגמת נושים. התרופות הניתנות למימוש במסגרתו מאפיינות אותו כהוראה בעלת אופי כפול - אזרחי ופלילי. באמצעות
הסעיף 373 מתאפשרת הטלת אחריות בהיקף בלתי מוגבל, שאינו קשור רק לנזק שנגרם ישירות מהתנהגותו של נושא המשרה ו/או דירקטור. לעומת זאת, הסעיף 374 הוא סעיף פיצויים שדן בנפקויות התנהגותו הבלתי הוגנת של נושא המשרה כלפי החברה.
כפי שצוין לעיל, העילה המשמשת כבסיס לתביעה על פי הסעיף 373 היא ניהול עסק מתוך כוונה לרמות את נושי החברה/נושיו של אדם אחר/לכל מטרת מרמה. יש לציין, כי בסיס רעיוני דומה מצוי גם בפקודת הנזיקין 30:
תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון.
מכאן, שהסעיף 373 אינו מייצג עילה חדשה. החובה שלא לרמות מוטלת על הדירקטור הן מתוקף הסעיף לעיל של פקודת הנזיקין, והן מתוקף חובת האמונים המוטלת על נושאי המשרה, אשר נדונה לעיל. אי לכך, אוחיון ולוי21 מאמינים, כי אופיו של הסעיף האמור הנו דיוני. זוהי דעתם אף בנוגע לסעיף 374 לפקודת החברות.
========================================================
30. סעיף 56
3.3 אחריות נושאי משרה בפירוק החברות - פסיקה (ארה"ב)
עקרון דומה לזה הבא לידי ביטוי בסעיף 373 קיים אף בארצות הברית, והוא מופעל מתוקף הסעיף 275(1) לחוק החברות 1929. במשפט מפורסם (Re William C. Leitch Bro. Ltd.)31 נדונו פעולותיו של דירקטור ובעל שליטה בחברה הנתונה בקשיים, אשר רכש ממנה טובין ושיעבד את רכושה באמצעות איגרת חוב לטובת החוב שלה. כשנתקשתה לפרוע
את החוב - מימש הדירקטור את אגרת החוב ומינה כונס נכסים לשם החזרת החוב. כך יצא, ש הדירקטור החזיק איגרת חוב שלפיה שועבדו לו נכסי החברה. למרות קשיים כלכליים, יצר הדירקטור חובות חדשים לחברה על-ידי הזמנת סחורה, והכספים תמורתה שימשו לחיסול חשבון החברה בבנק, שהדירקטור היה ערב לו אישית. בנסיבות אלה, מצא בית
המשפט שהדירקטור אחראי אישית לחובות החברה, ויש לראות את הדירקטור כמי שניהל עסקים מתוך כוונה לרמות. בית המשפט נימק את קביעתו בכך, שאם החברה נוטלת חובות, כאשר אין לדירקטורים מידע באשר ליכולתה לפורעם - אזי היא מנהלת עסקים מתוך כוונה לרמות.
במשפט מפורסם אחר32 קבע השופט Maugham, כי המילים "הונאה" ו"מטרת מרמה" מבטאות את היסוד של אי יושר ממשי במונחים של מסחר הוגן, המקובל אצל אנשי המסחר:
[...] I will express the opinion that the words "defraud" and "fraudulent purpose" where they appear in the section in question, are words that connote actual dishonesty involving, according to current notions of fair trading among commercial men, real moral blame. No judge, I think, has ever been
willing to define "fraud", and I am merely stating what, in my opinion, must be one of the elements of the word as used in the section.
ב - 1984 פסק בית המשפט לערעורים בארה"ב בעניין Grantham33, כי נושא משרה יימצא אחראי במסגרת הסעיף הנדון אם יוכח, כי ביצע תרמית כלפי נושי החברה, אשר כתוצאה ממנה הוא צבר יתרון אישי כלשהו. "תרמית" לעניין הנדון, תוגדר למשל, במקרה בו לווה הדירקטור כספים עבור החברה למרות שידע, או שקינן בלבו חשד, כי החברה
לא תהיה מסוגלת לשלם את חובותיה:
========================================
31. Re William C. Leitch Bros Ltd [1932] 2 Ch. 71 at p. 77
32. Re Patrick Lyon Ltd [1933] Ch. 786, 49 T. L. R. 372.
33. 675 .R. v. Grantham (1984), Q.B
[...] if a man [...] obtains or helps to obtain credit or further credit when he knows there is no good reason for thinking funds will become available to pay the debt when it becomes due or shortly thereafter then, though it is entirely a matter for you this question of dishonesty, you might well
think that is dishonest and there is an intent to defraud.
3.4 אחריות נושאי משרה בפירוק החברות - פסיקה (ישראל)
בעניין פלפלסט אריזות פלסטיות בע"מ נ. יעקב מליק34, רכש דירקטור החברה את כל רכושה. בשלב זה, לחברה היו נושים רבים והאפשרות לפרוע את החוב עמדה בספק. בעניין המפרק של חברת נציגי מו"לים מעוף בע"מ (בפירוק) נ. עזיז אציל35 פתחו דירקטורים חשבון חדש ופעיל לחברה, אשר על חשבונותיה הישנים הוטל עיקול בשל הקשיים
הכספיים אליהם נקלעה. בשני המקרים, נפסק כי הדירקטורים פעלו בכוונת מרמה כאמור בסעיף 373 לפקודת החברות. השופט אגרנט ציין34, כי סעיף 373 לפקודת החברות טומן בחובו "את היסוד של אי יושר ממשי, לפי המושגים של מסחר הוגן, המקובל אצל אנשי המסחר; הווה אומר, שכוונת הדיבורים ההם היא להתנהגות שיש בה משום דופי
מוסרי", וכי "מן הדין להפעיל את התרופה הנזכרת בהוראה זו, אך ורק אם ניכר שהמנהל נתן ידו ביודעין לניהול עסקי החברה על דרך תרמית. כלומר, במטרה לרמות את נושיה או נושיו של אדם אחר או כדי להשיג מטרה אחרת שיש בה משום רמייה או הונאה".
בעניין גליק נ' ארמן36 נדרש בית המשפט לפסוק בערעורה של בעלת המגרש, אשר האשימה את מנהלי חברתה בנייה בהליכי פירוק, אשר בנו על מגרשה בניין בעל מספר קומות רב יותר ממה שאושר על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, בכך שהם אחראים אישית לחובותיה של החברה, וזאת מכוח סעיף 373(א) לפקודת החברות. לגופו של עניין
זה ציין הנשיא ברק, שהתבסס על הפסיקה בעניין Re Patrick Lyon 32, וכן הפסיקה בעניין פלפלסט נ. מליק33, כי כדי להוכיח כוונת מרמה לא מספיק לנהל משא ומתן שלא בתום לב:
סעיף 373 לפקודת החברות דורש [...] לשם גיבוש אחריותו של הדירקטור, כוונת מרמה. יסוד זה נדרש הן לעניין האחריות האזרחית של הדירקטור והן לעניין האחריות הפלילית שלו. מכאן, שאין להסתפק, לעניין אחריות לפי סעיף 373 לפקודת החברות, בניהול משא ומתן שלא בתום לב [...] טיפולם המתמשך של המשיבים בקבלת האישור - אשר
בסופו של דבר אכן ניתן - מצביעה על כך כי אכן האמינו, ולא בלי בסיס, כי האישור יינתן. לא ניתן לומר, כי המשיבים נטלו התחייבות שלא האמינו שיוכלו לקיימה. אכן, חובת תום הלב דרשה מהם למסור את המידע בדבר העדר רשיון למערערת. אך הפרת חובה זו - העשויה להוות בסיס לאחריות לפי סעיף 12 לחוק החוזים - אין בה,
כשלעצמה, כדי להספיק להטלת אחריות לפי סעיף 373 לפקודת החברות.
========================================
34. ע"א 471/64 - פלפלסט אריזות פלסטיות בע"מ נ. יעקב מליק, פ"ד יט(2)
35. ת"א 1939/77 - המפרק של חברת נציגי מו"לים מעוף בע"מ (בפירוק) נ. עזיז אציל ואח' פ"מ תשל"ט(א)67.
36. ע"א 148/82 - שרה גליק נ' ויקטור ארמן ואח' . פ"ד מה(3), 401 ,עמ' 403-404.
הנשיא הבחין הנשיא ברק בין התנהגות "הסוטה מרמת ההתנהגות הראויה של דירקטור" לבין התנהגות "שיש בה ניהול למטרת מרמה". בנסיבות אותה פרשה לא הוטלה אחריות על המנהלים, מכיוון שהוכח שהרחבת התחייבויות החברה נעשתה מתוך מחשבה שהחברה תוכל לקיימן.
בעניין דנהיל תעשיות נ' כונס הנכסים37 שוב הדגישה השופטת דברת, כי "האופי החריג והמיוחד של האחריות לפי סעיף 373 לפקודת החברות והעובדה שעניין לנו לא רק באחריות אזרחית אלא גם באחריות פלילית, מצדיק מתן תוכן להוראה זו, לפיה לא די רק בהתנהגות שאינה בתום לב [...]".
בעניין רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי38 החברות המערערות היו חלק מקונצרן קופל, שעסק במכירת כרטיסי טיסה ושירותי קרקע בישראל ובחו"ל. מנהלי החברות - אם (רוזה רוזנברג), בנה וחתנה עבדו בקונצרן וגבו עמלות יתר ממכירת הכרטיסים, שהופקדו בחשבונותיהם בחו"ל ולא הופקדו בקופץ הקונצרן. גביית עמלות היתר גרמה בסופו
של דבר לפירוק הקונצרן. מאחר ורוזה רוזנברג נפטרה במהלך פירוק החברה, המערערים ביקשו להטיל אחריות אישית על עיזבונה.
בית המשפט קמא לא מצא לנכון להטיל אחריות אישית מכוח סעיף 373 בגין כל חובות הקונצרן, אך חייב את העיזבון להחזיר למפרק חלק מהכספים: "גביית עמלות היתר [...] איננה מרמה כלפי הנושים. אולם, אם אותן עמלות נגבות מידי החברות המשלמות ואינן מועברות בספרי החברה אלא מוצאות את דרכיהן לכיסיהם של המנהלים, הרי יש בכך
מרמה ברורה כלפי נושי החברה". על סמך הראיות, הגיע בית המשפט למסקנה, כי המנהלים ניהלו את הקונצרן למטרת מרמה לפי סעיף 373.
בית המשפט נדרש לבדיקת מידת האחריות שניתן להטיל על העיזבון. בהתייחס לכך, קבע בית המשפט כי:
יש להבחין בין מטרת סעיף 373 לבין סעיף 374, עליו אעמוד להלן. סעיף 374 הנו סעיף פיצויים המחייב דירקטור לפצות את החברה על הנזק שנגרם לה בעטיו. סעיף 373 הנו סעיף עונשי אשר לפיו רשאי בית המשפט, לפי שיקול דעתו, להטיל אחריות אישית על דירקטור אף מעבר לנזק אשר נגרם לחברה או נושיו. עם זאת, יש בדרך כלל להיזהר
בחיובו של הדירקטור מעבר לנזק כאמור.
========================================
37. בש"א (באר-שבע) 3308/99 - ס.דנהיל תעשיות נ' כונס הנכסים . תק-מח 2002(2), 1970 ,עמ' 1986.
38. ע"א 125/89 - רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח' . פ"ד מו(4), 441 ,עמ' 446-447.
במקרה דנן החליט בית המשפט, כי אין מקום להטיל אחריות אישית על העיזבון במידת הנזק שנגרם לקונצרן ונושיו לאור העובדה, כי המנוחה עבדה באופן חלקי ולא לקחה חלק בהחלטות אופרטיביות של החברות מאז שנת 1977. לעומת זאת, הטיל בית המשפט אחריות אישית על חתנה בסכום של 10 מיליון שקלים לפי סעיף 373.
בהתייחס להפרדה בין הסעיפים 373 ו - 374, אשר הודגשה לעיל, ציין השופט מצא39, כי מטרתו של סעיף 374 אינה אלא לייחד דרך דיונית מהירה ויעילה, להשגת סעד נגד המנהל או נושא משרה אחר, שאלמלא נקבעה ויוחדה דרך כזאת היה על המפרק להגיש תביעה רגילה לקבלתו. אולם, בהתחשב בשוני בין שני הסעיפים, יפה מטרה דיונית זו
גם להליך לפי סעיף 373: "כלום לעניין התרת השימוש במסלול דיוני זה יש טעם המצדיק הבחנה בין הליך של פירוק שסופו פירוק, לבין הליך של פירוק שסופו (לפחות המשוער) הסדר? לשאלה זו יש [...] להשיב בשלילה".
השופט מצא המחיש, כי בעקבות המלצה שנכללה לעניין זה בדו"ח ועדת ג'נקינס משנת 1962 תוקן חוק החברות האנגלי, ובסעיף 96 לחוק המתקן (ACT 1981 COMPANIES) נקבע:
Criminal liability in case of fraudulent trading by Company 96. Section 332(3) of the 1948 Act (Criminal Liability of Persons Concerned in fraudulent trading by Company) shall apply whether or not is in the course of being wound up.
בהתבסס על החלטה זו, טען השופט, כי:
יש טעם בביטול אותה הבחנה גם אצלנו. תמיכה מפורשת לגישה מרחיבה זו מצויה בדברי המלומדים יוסף כהן וד"ר בהט (ראה י' כהן, דיני חברות חלק א' (205 (1988; וי' בהט, דיני הבראת חברות (142 (1989). זו, כמדומה, גם דעתו של פרופ' גרוס (י' גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה (התשמ"ט-467 (1989), ונראה כי גם פרופ'
פרוקצ'יה מרמז בכיוון זה (א' פרוקצ'יה, דיני חברות חדשים לישראל (תשמ"ט-634 (1989).
========================================
39. ע"א 3016/90 - פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד ואח' .תק-על 94(3), 904.
40. ע"א 4747/93 - דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי . פ"ד נ(2), 27 ,עמ' 36-37.
בעניין דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי40, חזר והדגיש השופט טל שתי נקודות:
במקרים בהם עסקת מרמה עומדת בפני עצמה, אין מקום להפעיל נגד המנהלים את סעיף 373, שכן סעיף זה מנית "ניהול עסק תוך כוונה לרמות", ולא די בעסקה בודדת נגועה.
יש לנהוג זהירות, כאשר מחייבים דירקטור מעבר לנזק שנגרם. גם סעיף 373 לפקודה נותן לבית המשפט שיקול - דעת להצהיר על חבות חלקית בלבד של דירקטור. בביסוס דעתו זו, מסתמך השופט על פסק הדין בעניין רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי38. השופט טירקל הוסיף, כי "במקרים שבהם חויבו מנהלי חברה לפי סעיף 373, נעשה הדבר
בנסיבות חמורות, כאשר לא היה ספק בכך שמנהלי החברה פעלו על-מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיו מודעים לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת החברה".
הנסיבות החמורות אליהן התכוון השופט התקיימו, למשל, בפרשת כוכב השומרון40, כאשר הבעלים של חברת בנייה "בית ונחלה" נמצא אשם בכך, שחרף הקשיים הכספיים בעסקיו, המשיך במכירת דירות באתרים שטרם נבנו ובהעמסת חיובים נוספים על חברות נוספות להן היה שותף. בדרך זו הכניס את החברות לסחרור אינסופי של "גלגול כספים",
שחובה הייתה עליו לצפות את סופו. את מכירת הדירות ביצע בעל החברה מתוך עניין אישי, משום שכל חוזה מכר זיכה את חברתו בדמי תיווך. בעשותו כן פעל המערער לקידום האינטרסים הפרטיים שלו ובסתירה לאינטרסים הנגדיים של החברות - אשר חייבו מיתון עסקיהן עד לגיוס אמצעים נוספים - ושל הנושים.
נוסף על כך, בעל החברה:
יצר בעל החברה אי סדרים בפנקסי החשבונות של החברות;
ניצל לרעה את אי הסדרים הללו;
להוציא מקרים ספורים (אף הם בראשית הדרך) לא סיפק חשבוניות מס תמורת דמי התיווך שמשך מקופת החברות, ובדרך זו אף מנע מהן את היכולת לנכות תשלומים אלה כהוצאות עסקיות.
את הוצאות הפרסום, שמומנו על ידיו מקופת החברות, רשם כהוצאות בפנקסי "בית ונחלה".
רשם בשמו ובשמות קרובי משפחתו דירות לא מעטות. בחוזי הרכישה שהתייחסו לדירות אלו ננקבו מחירים נמוכים במיוחד, ובחלק מן המקרים נתגלו, ביחס לאותה דירה, שני חוזי רכישה בהם ננקבו מחירים שונים.
השקיע המערער כספים רבים בהקמת פרוייקטים יוקרתיים בעמנואל ועל ידי כך הרחיב, ללא חשבון, את מעגל ההתחייבויות של החברות.
במקרה זה, נקבע כי מנהל החברה פעל על מנת לקדם אינטרסים אישיים בשעה שהיה מודע לכך שאין סיכוי ממשי להמשך פעולת החברה. כמו כן, הוסקה כוונת המרמה מכך, שבמשך תקופה ארוכה המשיך מנהל החברה להרחיב את מעגל ההתחייבויות שלה, כאשר היה מודע לכך שעסקיה מתדרדרים. יש לציין, כי אף במקרה זה הוטל על בעל החברה (אחרי
הערעור אשר הגיש על גובה הפיצויים אותם נדרש לשלם) חיוב להחזיר על החברות סך של 500,000 דולר - מחצית סכום החובות הבלתי מבוטחים.
4. חלק רביעי - הטלת אחריות אישית על נושאי משרה והשפעתה על עולם הניהול
כפי שצוין לעיל, להטלת אחריות אישית על נושאי משרה בכירים בחברות עשויה להיות השפעה חיובית, הנובעת מהעלייה במידת האחריות, אשר נוטלים נושאי המשרה הללו במסגרת תפקידם כאשר הם יודעים, שלמחדליהם ולמעשי המרמה שלהם עלול להיות מחיר אישי כבד. ברם, יש שמצביעים אף על נזקים פוטנציאליים של גישה זו - בייחוד כאשר
חומרת הענישה נתפסת כמופרזת.
לדעתם של פישר ופלדמן41, נכונות היחיד ליטול על עצמו תפקיד של דירקטור או נושא משרה אחרת בתאגיד עשויה להיות מושפעת במידה רבה על ידי חשיפתו הפוטנציאלית לנטילת אחריות אישית למחדלי התאגיד. בשנים האחרונות, אחריות אישית על דירקטורים ונושאי משרה בכירים הורחבה בארה"ב לענייני שכר, מסים, פעולות העובדים, נזקים
סביבתיים, ענייני תקנות וחשיפה או עיוות של מידע הקשור בחברה. כתוצאה, אף על פי שמספר תביעות הביטוח מדירקטורים ונושאי משרה בכירים אחרים לא השתנה מהותית בין 2000 ו-2001, התשלום הממוצע עלה ב-75% ב-2001 והגיע לגובה של 5.65 מיליון. פישר ופלדמן41 הזהירו מפני מצב, בו חרדתם של דירקטורים מפני השלכות אפשריות
של ליקויים בתפקידם עלולה לפגום בנכונותם של אנשים מוכשרים למלא משרות בכירות בתאגידים. משום כך, הם המליצו לחברות, המעונינות לגייס ולשמר נושאי משרה מוכשרים, להבטיח הגנה מינימלית מפני אחריות אישית לפעולת תאגיד. פוטנציאל החשיפה לתביעות יכול להיות מוגבל על ידי חוק, סעיפים מתאימים בחוזה, וכן ביטוח.
לעומת זאת, תפקיד הדירקטור בישראל נתפס עדיין, לטענתו של גרוס42, כלא יותר מתפקיד של כבוד, והחשש מפני האחריות הכבדה שממלא המשרה עלול לשאת בה אינו מהווה שיקול רציני בהחלטה, האם לקחת או לא לקחת את התפקיד. למרות הפסיקה הישראלית, הקובעת נורמות מחמירות של תפקוד נושאי המשרה הבכירים, הנדרשים לקחת אחריות
אישית רבה על המתרחש בחברה, עולם הניהול הישראלי עדיין סובל מהתייחסות חובבנית של מועמדים לתפקידי הדירקטורים בחברות.
========================================
41. Fischer, D. C. Feldman, C. J. (2002), "Liabilities for corporate executives", Risk Management. Vol. 49, I. 9: 12 - 18.
42. גרוס, י. (2004), "דירקטורים? לא רק שותי תה בישיבות", גלובס, 15/7/2004.
5. סיכום
ריבוי השערוריות, אשר פקדו לאחרונה את ישראל ואת מדינות העולם כתוצאה ממעשי מרמה ו"סתם" ניהול כושל, אשר גרמו לקריסת ענקי בורסה והחברות הגדולות במשק, מעצים את חשיבות החוקים, האוכפים נורמות של ניהול תקין.
נכון להיום, נפוצים בישראל נורמות ניהוליות ועקרונות משפטיים רבים, המאפשרים להטיל על נושאי המשרה בתאגיד את האחריות למתרחש בו. כך, תורת האורגנים יוצרת תשתית להטלת אחריות על האדם הפועל בשם הארגון; אחריות שילוחית מאפשרת להטיל על אדם אחד בגין אחריותו של אחר; וחובת הזהירות וחובת האמונים משמשות ככלים
העיקריים, שמטרתם למנוע עבירות שהאחריות עליהן אינה תלויה באחריות הגוף המשפטי.
חוקים שונים, כגון: חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (סעיף 253); חוק מס ערך מוסף, התשל"ו -1976 (סעיף 119); פקודת מס הכנסה (סעיף 224א'); חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח -1988 (סעיף 48); חוק ניירות ערך, תשכ"ח -1968 (סעיף 53(ה)) ועוד מגדירים את סוגי העבירות, שבגינן עלול המנהל לשאת באחריות אישית למעשיו; וכן
את העונשים שהוא עלול לשאת בהם.
העבודה הנוכחית עסקה בסעיף 373 לפקודת חברות, אשר נוסף במטרה לספק לציבור ולתאגידים הגנה מפני שימוש לרעה בסמכויות על ידי הדירקטורים (במקרה של ניהול עסק בתרמית ביודעין). הסעיף מגדיר את העבירות בגינן ניתן לתבוע את נושא המשרה, ואת הסעד שמוענק לזכאים שונים.
העיון בפסיקה, אשר במסגרתה נעשה שימוש בסעיף 373 לפקודת החברות, מעיד על כך שאין הוא מציע עילה חדשה, המטילה על נושאי המשרה חבות נוספת, שלא הייתה קיימת לפני התיקון. הבסיס לתביעה בגין ניהול עסק בתרמית היה קיים גם קודם מתוקף הסעיף 56 לפקודת הנזיקין. כמו כן, גם בעבר הייתה קיימת חובת האמונים המוטלת על נושא
המשרה (ראה סעיף 96 כה לחוק החברות), שמטרתה למנוע מעשים מהסוג הזה. גם האפשרות להטיל חובה על נושא משרה כלפי אדם אחר הייתה קיימת בחוק החברות (סעיף 96 כה(ב)), כפי שהיא קיימת בסעיף 373. בעבר הועלתה שאלה36, האם יש בסעיף זה הוראה מיוחדת בדבר הרמת מסך. עם זאת, מאחר והנורמה מיוחסת לנושאי המשרה מתוקף תפקידם -
אין הם ניצבים בין כה וכה מעבר למסך. יתירה מזו - כוח ההרתעה של ההוראה נחלש על ידי כך, שניתן להפעילה אך ורק בעת הפירוק.
על סמך הנאמר לעיל, אנו מאמינים כי תרומתו העיקרית של התיקון בכך, שהוא יוצר דרך נוספת להגשת תביעות בגין מרמה. כמו כן, אנו סבורים כי ישנה חשיבות ליצירת דרגת חומרה נוספת של עבירות מרמה במסגרת הסעיף 373 , שנוצרת כאשר "המנהל נתן ידו ביודעין לניהול עסקי החברה על דרך תרמית. כלומר, במטרה לרמות את נושיה או
נושיו של אדם אחר או כדי להשיג מטרה אחרת שיש בה משום רמייה או הונאה"36.
6. מקורות
ספרים ומאמרים
אוחיון, מ. ולוי, י. (1991), "חובת הזהירות וחובת האמונים של נושאי משרה בחברה", אחריות המנהלים בחברה: 83-128, הוצאת בורסי.
גבע, א. (2000), מוסר ועסקים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
גרוס, י. (1989), דירקטורים ונושאי משרה בחברה, הוצאת אוניברסיטת תל-אביב.
גרוס, י. (2004), "דירקטורים? לא רק שותי תה בישיבות", גלובס, 15/7/2004.
לדרמן, א. (1996), "אחריות פלילית של אורגנים ושל נושאי משרה בכירים אחרים בתאגיד", פלילים ה', 101.
פלמן, א. (1994), דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, כרך ראשון, עמ' 562-579, הוצאת כרטא.
פלמן, א. (1994), דיני חברות בישראל להלכה ולמעשה, כרך שני, עמ' 655-691, הוצאת כרטא.
פלר, ש"ז (תשמ"ד), יסודות בדיני העונשין, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, עמ' 712.
פרוקצ'יה,א. (1989), דיני חברות חדשים לישראל, עמ' 633.
Stephan, P. B. (2002), "Courts, tribunals, and legal unification--the agency problem", Chicago Journal of International Law. 3(2): 333 - 353.
Fischer, D. C. Feldman, C. J. (2002), "Liabilities for corporate executives", Risk Management. Vol. 49, I. 9: 12 - 18.
פסיקה
ב"ש (ירושלים) 3811/02 - ידיד ואייל סחר נ' משטרת ישראל . תק-של 2002(2), 670.
בש"א (באר-שבע) 3308/99 - ס.דנהיל תעשיות נ' כונס הנכסים . תק-מח 2002(2), 1970.
ע"א 125/89 - רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח' . פ"ד מו(4), 441 ,עמ' 446-447.
ע"א 148/82 - שרה גליק נ' ויקטור ארמן ואח' . פ"ד מה(3), 401 ,עמ' 403-404.
ע"א 407/89 - צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ו-3 אח' . פ"ד מח(5), 661.
ע"א 471/64 - פלפלסט אריזות פלסטיות בע"מ נ. יעקב מליק, פ"ד יט(2).
ע"א 725/78, בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ודוד רוז נ. אורן ואח', פ"ד לה (256 ,253 (4).
ע"א 3016/90 - פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד ואח' .תק-על 94(3), 904.
ע"א 4747/93 - דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי . פ"ד נ(2), 27.
ע"פ 115/77 - אברהם לב ו-3 אח' נ' מדינת ישראל ו-3 אח' . פ"ד לב(2), 505.
ע"פ 137/79 - חיים גלנט נ' מדינת ישראל . פ"ד לה(3), 746.
ע"פ 378/73 ברק נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לג (1) 438.
ע"פ 3027/90 - חברת מודיעים בינוי ופיתוח נ' מדינת ישראל . פ"ד מה(4), 364.
ע"פ 7399/95 - נחושתן תעשיות מעליות בע"מ נ' מדינת ישראל . פ"ד נב(2), 105.
ת"א 1939/77 - המפרק של חברת נציגי מו"לים מעוף בע"מ (בפירוק) נ. עזיז אציל ואח' פ"מ תשל"ט(א)67.
ת"פ (ירושלים) 417/97 - מדינת ישראל נ' הפניקס חברה לביטוח - חלק ראשון . תק- מח 2001(4), 381.
675 .R. v. Grantham (1984), Q.B
Re Patrick Lyon Ltd [1933] Ch. 786, 49 T. L. R. 372.
Re William C. Leitch Bros Ltd [1932] 2 Ch. 71 at p. 77
29

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אחריות נושאי משרה בחברה בעת פירוק בראי התיקון לפקודת החברות (סעיף 373)", סמינריון אודות "אחריות נושאי משרה בחברה בעת פירוק בראי התיקון לפקודת החברות (סעיף 373)" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.