צדק חלוקתי

תקציר העבודה:

ישראל היא מדינה סוציאלית במהותה. מיד עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הוקמה ועדה שתכליתה - הגשת הצעה לתכנון סוציאלי, כפי שמתאר י' קנב בספרו: "חברה בישראל ותכנון סוציאלי" (תל-אביב, 1959):
"... ההכנות לתכנון הסוציאלי הראשון במדינת ישראל החלו בשעה שישראל נלחמה על עצם קיומה, בימי הקרבות ממש, כשהממשלה הזמנית עסקה בהתוויית תכניותיה לקראת הימים הגדולים הבאים לקראתה".
המחשבה על דמותה של המדינה, והמדיניות הסוציאלית שלה העסיקה אף היא את בעלי המקצוע ואת "המשוגעים לדבר". תוך תנאי חירום חמורים הוחל בריכוז החומר, במחקר ובעיבוד התכניות המקודמות על ידי המכון לחקר סוציאלי, שנוסד זמן קצר לפני מלחמת השחרור. בהמשך אנו שומעים על חוקים שמטרתם הוא שיוויון בין האזרחי, במידת האפשר. אחד מהם הוא פקודת מס הכנסה, בא מוטל על כל אזרח נטל שונה- לפי הכנסתו ולפי עושרו. כלומר ישראל היא ארץ סוציאלית במהותה ועל כן מס ההכנסה הוא פרוגרסיבי, כלומר מי שמרוויח יותר ומי שיש לו יותר נותן יותר מחבריו.
העבודה הנוכחית תבדוק את המצב הקיים בישראל מבחינת מיסוי ולאחר מכן יערך דיון האם מס פרוגרסיבי מוצדק וזאת לאור העובדה כי כל האזרחים מקבלים שירותים שווים.

תוכן העניינים:
מבוא
אי השוויון בחלוקת ההכנסות בישראל
מס הכנסה כמס פרוגרסיבי
המס על היחיד
הטבות לבעלי הון המשקיעים בישראל
הטבות
מענקים
עיקרי ההמלצות של "דוח ועדת רבינוביץ"
הרפורמה במס: שינוי יסודי
ניירות ערך הנסחרים בבורסה - כללי
הכנסות משכ"ד
דיון תיאורטי בהצדקה לחלוקת ההכנסות
רלטביזם מוסרי
תועלתנות
תועלתנות-כלל
הציווי המוחלט לפי קאנט
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

* פטור מלא ממס למשיכה בפטירה או בגיל פרישה ובלבד שתקופת החיסכון אינה פחות מ-15 שנה (או 5 שנים כשמועד התשלום הראשון לקופה הוא בגיל פרישה).
הפטור מוגבל לריבית ורווחים שמקורם בהפקדה של עד 18,400 ש"ח בשנה) - סעיף 9(18א).
* פטור ממס כל עוד עומדים בשיעורים ובתקרות הקבועים כיום (5%:5%, עד תקרת שכר של 9,400 ?) וכן קבלת ניכוי ממס וזיכוי (25%).
* חיוב במס כהכנסת עבודה על סכומים מעבר לתקרות.
אין שינוי מהמצב היום
קופת גמל לתגמולים
* אין שינוי מן המצב כיום.
* ביחס לסעיף 9ה תחולה על הכנסה החל מיום 1.1.03.
* פטור ממס לחלק של עד 35% מהקיצבה המתקבלת, בתקרה של 6,480 ? לחודש (חלק קטן יותר במקרה של מענקי פרישה פטורים).
* היתרה תחוייב במס, על-פי שיעורים מלאים.
* הנחה לקיצבה של עולה - מיסוי שאינו עולה על המס שהיה משלם במדינת תושבותו (סעיף 9ג).
* פטור ממס כל עוד עומדים בשיעורים ובתקרות הקבועים כיום (5%:5%, עד תקרת שכר של 4 פעמים השכר הממוצע) וכן קבלת ניכוי ממס וזיכוי (עד 35%).
* חיוב במס כהכנסת עבודה על סכומים מעבר לתקרות.
אין שינוי מהמצב היום.
קופת גמל לקיצבה, קרן פנסיה ותוכניות שאושרו כקופה לקיצבה
החיוב יחול על הרווחים הריאליים שייצברו על הסכומים שמעל לתקרה רק בגין הפקדות החל מיום 1.1.2003.
חיוב במס של 15% על רווחים ריאליים הנובעים מחלק ההפקדה שהינו מעל לתקרה.
פטור ממס להפקדות (2.5% עובד, 7.5% מעביד, עד לתקרת שכר של 15,400 ? לחודש).
חיוב מלא במס על הפקדות מעבר לתקרה.
אין שינוי מהמצב כיום
קרנות השתלמות
יחולו ההסדרים החלים ביחס לקופה לתגמולים או לקופה לקיצבה, לפי העניין.
בנוסף, אפשרי פטור במשיכה לפי סעיף 9(19) ביחס לסכומים המשולמים במות המבוטח הנובעים ממרכיב הביטוח.
פוליסות ביטוח חיים מאושרות כקופת גמל
ריבית ריאלית בגין מרכיב החיסכון תמוסה רק בגין הפקדות החל מיום 1.1.2003.
* במשיכה כקיצבה - פטור על 35% מהסכום (ללא מגבלת תקרה). לגבי היתרה חיוב במס בשיעורים הרגילים.
* במקרה של פטירה - פטור ממס לפי סעיף 9(19) על מרכיב הביטוח.
* ביחס למרכיב החיסכון - 15% מס על הרווח הריאלי.
* אין מגבלות על גובה ההפקדות, וכמו כן מאחר שהעובד מדווח על-בסיס מזומן, ניתן לטעון להעדר חבות במס במועד ההפקדה בהתקיים נסיבות מסויימות. עם זאת, הנושא שנוי במחלוקת עם רשויות המס.
* ניתן זיכוי ממס בגין חלק העובד (25% זיכוי).
פוליסות ביטוח חיים לא מאושרות
הכנסות משכ"ד
ישראלים רבים חוסכים כספם באמצעות רכישת דירות, אותן הם משכירים ומרוויחים רווחי הון. בשנת 2004 שונו הוראות הפטור לגבי הכנסות משכ"ד.
המקור לחיוב הוא סעיף 122 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א 1961, חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירות מגורים)(הוראת שעה) התש"ן 1990, וחוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירות מגורים) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) התשנ"ו (להלן התיקון). הסעיף הנ"ל בא להקל עם ציבור הנישומים שהשכיר דירות מגורים
מחד, אך מאידך לא היה לו תיק במס הכנסה, ואפשר לו שקט נפשי ופחות כאב ראש בכך שקבע מס אחיד מהתקבול ברובו ובשיעור מופחת יחסי, אשר גם עודד את בעל הדירה להשכירה, ובנוסף חסך לו את הטרדה שבפתיחת תיק במס הכנסה, בהגשת דוח, חישוב ההוצאות,הפחת וכיו"ב.
קיימות שלוש שיטות למיסוי:
1. מיסוי מלוא ההכנסות בקיזוז כל ההוצאות (כולל ריבית על משכנתא)
2. תשלום מס של 10% ללא זכות קיזוז הוצאות
3. פטור מלא ממס עד לגובה שנקבע בתקנות. כעיקרון, נקבעה בתיקון נוסחה שבה סכום הפטור, כאשר התקבול הינו מעל התקרה, שווה לכפל התקרה בניכוי התקבול בפועל.
שלוש השיטות, כל אחת במגבלותיה, באו לעודד השכרת דירות למגורים, וככל שהלך וגבר גל העליה הלכו השיטות ונעשו מיטיבות יותר עם בעלי הדירות, לדוגמא הועלה הפטור עד לתקרה של כ- 7500 ש"ח לחודש.
בשנת 2004 החלו להוריד את התקרה על הפטור והיא אמורה לרדת עד לגובה של 750$ לחודש שנת 2006. כלומר, רק למי שתהיה דירה אחת (לערך) יוכל להשכירה ולזכות בפטור. עם זאת הוא יוכל לבחור במסלול חילופי של תשלום 10% מס.
דיון תיאורטי בהצדקה לחלוקת ההכנסות
על פי האמור לעיל, ובמיוחד אחרי "ועדת רבינוביץ", המיסוי בישראל נהיה יותר פרוגרסיבי, כלומר, המיסוי מיטיב עם העניים ונוטל יותר מהעשירים, והשאלה העולה היא האם הדבר אכן צודק במדינה חופשית, ליברלית ודמוקרטית.
בבסיס שיטת המס הפרוגרסיבי עומד הרעיון לשיוויון - השיוויון בחלוקת הטובין החברתיים. משרד האוצר, מייצגו של מס ההכנסה במקרה זה, מניח כי לא כל בני האדם נולדו שווים, אולם כולם זכאים באופן שווה לטובין חברתיים מקופת הציבור. הטובין החברתיים אמורים להיות מחולקים לפי הצורך הפרטי של הפרט ולא לפי התפוקה שלו או
תרומתו לחברה (אבינרי, 1983).
נשאלת כאן השאלה האם מדיניות זו אכן צודקת ? האם מעשה זה מוסרי ? תורתו של אפלטון דנה בסוג דומה של הבעיה ומצדיקה את הריבוד, וכן גם פילוסופים אחרים (אריסטו לדוגמא ואף הרמב"ם ביהדות).
התפיסה המרכסיסטית, או אף גישות פחות סוציאליסטיות כמו של גוהן רולס, טוענת כי תשלום מס פרוגרסיבי הינו מצב צודק, היות ואנו ממכסמים את השיוויון. רולס מציע שיטת אחרת לקביעת עקרונות הצדק - כינוס הפרטים (האזרחים), כאשר אף אחד אינו יודע את זולתו ומהן כישוריו (יש עליהם "מסך בערות"), לפי דעתי במצב שכזה שיטתו
של משרד האוצר תתקבל, היות וכל הפרטים יחששו ממצב בו הם יהיו בתחתית הסולם החברתי ויזדקקו נואשות, לשם מחיה ולא לשם רווחה כלכלית, לעזרת החברה. לעומתם העשירים, פגיעה שולית ברווחיהם לא תפגע נואשות ברווחתם הכלכלית (סייבן 1983).
מספר גישות, כשהידועה שבהן היא השיטה המרכסיסטית דורשות חלוקה שיוויונית של הרווחה החברתית. אולם, הדרישה לחלוקה שיוונית של רווחה (לא משאבים) עלולה לעורר קושי מסוים, יש לקבוע קריטריונים של רווחה, הקושי בהגדרת רווחה מביא את הפילוסוף דוורקין לדחות דרישה של שוויון ברווחה.
התפיסה האגליטרית של שוויון במשאבים (דוורקין, רולס) גורסת כי חלוקה שיוונית היא כאשר כל אחד מרוצה ממה שיש לו ואינו מקנא באחר. במקרה שלנו, גם אם כל אחד היה חי לעצמו - ללא תשלום ציבורי וללא כל הטבות מהציבור - הרי לחלשים לא היתה סיבה להתלונן. רק העובדה כי אנו חיים בחברה אחת נותנת להם את פתחון הפה לטעון
לעזרה סוציאלית (אבינרי, 1983).
תפיסה זו מציגה שיוויון בתור הערך המוסרי, כחלק ממערכת של צדק, אולם ישנן שתי בעיות בתורה זו:
שיוויון זה נועד למנוע ניכור, אולם אנשים מתייחסים לתשלום מס הכנסה בצורה מנוכרת. רוב האזרחים, עני כעשיר, רואים במס ההכנסה דבר שיש להימנע ממנו.
בעיה נוספת היא, שלא בטוח כי צורת חלוקה זו היא האופטימלית ותיתן את מכסימום הרווחה לאוכלוסיה. לדוגמא יכול להיות כי אם יפנו משאבים לכיוון התלמידים המצטיינים יותר, ולא כפי שעושים כיום לאוכלוסיית ליקויי הלמידה, הם עשויים להגיע לרמות גבוהות ביותר בלימודים.
אי לכך, לדעת רולס, הטענה לשיוויון לא אמורה להתמקד בפערים, אם ברצונם של התלמידים החלשים בעזרה מוגברת, אלא ב'נזקקות'. בכלכלה קיים מושג של "פרטו-אופטימום" - כיצד יחולקו הטובין והמשאבים החברתיים בצורה שתמכסם את התועלת - שיטה זו אינה מסתמכת על שוויון, אלא בודקת את מכסימום הרווחה החברתית - כאשר אנו
מגיעים למכסימום שיוויון, אפילו שמישהו נפגע, זו הדרך האידאלית לחלוקת משאבים.
כאן ניתן להזכיר את רוברט נוזיק, החולק על רולס ומציג גישה פחות סוציאליסטית. הוא טוען כי היות ולא כל בני האדם נולדו שווים, כנראה שלא מגיעים להם טובין שווים (מבוא לפילוסופיה של המוסר, עמוד 54). בישראל, מערכת החינוך שווה הן לעניים והן לעשירים - כלומר כולם לומדים באותם בתי ספר ומקבלים את אותו החינוך,
ללא קשר לרמת תשלום המיסים. לפי תורתו, השיוויון הוא שיוויון בזכותו של כל אדם על כישוריו ותוצריהם. החרות לפעול על פי כוחות השוק ולזכות בהטבות שהוא מצליח לזכות בהם - הם הצדק החברתי. מושג המריטוקרטיה טומן בחובו את הרעיון, כי מי שמוכשר ניתן לו הזדמנות שווה למימוש כל כישוריו. לגישה זו אין בעיה עם העדר
מוביליות חברתית - החברה לא אמורה לעזור לאנשים בעלי כישורים פחותים. לפי נוזיק כל אחד אמור להילחם על מקומו והוא יקבל את המגיע לו על פי תרומתו למערכת (מרסלו 1977).
לדעתי, בישראל, ועדות לכך אנו יכולים לראות בהפגנות החברתיות למען עבודה (כיכר הלחם לדוגמא), לא ניתן להתעלם מהמצוקות ומהפערים הקיימים בחברה הישראלית, ולא ניתן, אפילו למראית עין, לדרוש שיטת מס לא פרוגרסיבית. אולם השאלה היא רק למי אנו אמורים לתת משאבים - מי אלו הנזקקים להם באמת ובמה מתבטא הצורך של החברה
בעזרה לנזקקים. Christopher Jencks דן בכך ומגיע למסקנות אופרטיביות כי יש לברור היטב למי אנו מפנים את המשאבים אולם בכל מקרה:
"Because of the ideal opportunity seems to forbid behavior we want to minimize while blurring disagreement about what we want to maximize it will undoubtly continue to command broad support...".
רלטביזם מוסרי
אחת הגישות לרלטביזם, המקבילה למוסר, היא כי את הכללים או העקרונות אין אדם מגלה, קובע או ממציא בעצמו. האדם נולד אל תוך חברה מסויימת אשר בה קיימים כללים ועקרונות של התנהגות. המוסר של החברה מתבטא, במידה רבה, בחוקיה (סטטמן 1991).
השוני והרבגוניות בחברות שונות ובתקופות שונות הביא חוקרים והוגים רבים, כבר במאה ה - 19, לחשוב כי המוסר הוא יחסי ("רלטביזם מוסרי"). מעשה הנראה והנתפס כמוסרי בחברה אחת, נחשב כבלתי מוסרי לחלוטין בחברה אחרת. די אם נזכיר שבחברה המוסלמית מקובל לשאת נשים רבות (בערב הסעודית, למשל), מעשה הנחשב כלא מוסרי
בחברה המערבית, שלא לדבר על כך שבחברות שונות נהוג היה בעבר (ויש שבטים שנוהגים כך עד היום) לאכול בשר אדם. "רלטביזם מוסרי" הינה השקפה הטוענת כי "כאשר התנהגות אנשים השייכים לחברה נתונה נחשבת לנכונה מבחינה מוסרית בחברתם, התנהגותם אכן נכונה מבחינה מוסרית, אנו חיים בחברה סוציאליסטית, עם היהודי היה מאז
וממיד סוציאליסטי ואחד עזר לחברו. אי לכך טבעי הוא הדבר כי גם בישראל אחד יעזור לחברו.
תועלתנות
"תורת התועלתנות אקט" טוענת כי יש להעריך מעשה אך ורק על-פי תוצאותיו. כלומר, אין מעשים שאסור לעשותם בשום תנאי - כל מעשה המביא לתוצאות טובות - כשר. זוהי תורת מוסר הדוניסטית הטוענת כי מעשה המביא את "מירב האושר למירב בני האדם" ייחשב כמוסרי, והיא אף יכולה לדרוש מהפרטים או מפרטים מסוימים להקריב את תועלתם
האישית אם יתרמו בכך לטובת הרבים (גבע, 1994).
התועלתנות אדישה לשאלה מי נהנה מתוצאות המעשה, עניינה הוא באושר הכולל ואין היא נוגעת לחלוקתו בין בני החברה. לפי התועלתנות, ניתן באופן עקרוני למצוא צידוק לכל התנהגות, אך בתנאי שאפשר יהיה להוכיח שהתנהגות זו אכן תורמת לסיפוק המקסימלי של האינטרסים של האזרחים. במיסוד מערכת המס, למשל, התועלתנים יכולים
לטעון שמוסד זה יכול להיות חלקה של מערכת רשמית של מוסדות התורמים לספוק הדדי של אינטרסים והמשרתים את רוב בני החברה. כלומר, לפי תיאוריה זו, אם ברצוננו לקבוע האם מעשה מסוים נחשב מוסרי או לא, עלינו 'לשקול' את כל ההנאות והנהנים ממעשה זה, מצד אחד, ואת כל הנפגעים ממנו מצד שני.
מצד החברה, לפי הנחה זו, רצוי לתת לעניים יותר. הם יקבלו חינוך יותר טוב ויוכלו לצאת ממעגל האבטלה וכתוצאה מכך, פחות ופחות מהם יפלו על כתפי החברה כולה. רבים מהם, שבמצב של אי עזרה היו מתדרדרים לפשע, יוכלו, בעזרת החברה המעניקה להם, להיות אזרחים מועילים.
תועלתנות-כלל
נשאלת השאלה, שאפשר לאפיין אותה במוסריות מה, האם למען טובת הכלל מותר לחברה לנצל את קבוצות העשירים מקרבה ולגבות מהם יותר כסף ממה שהם מקבלים בחזרה. האם למען טובת הכלל מותר לנו לפגוע בקבוצות מסוימות ולהנות על חשבונם ?
בהתמודדות עם שאלות אלו, פותחה בדורות האחרונים גרסה חדשה של תועלתנות המכונה "תועלתנות-כלל". ב"תועלתנות-כלל" השאלה היא, מהו הכלל המוסרי אשר יביא למירב התועלת, אם רוב בני האדם ינהגו לפיו ? בעוד שבגירסת תועלת-אקט ערכו המוסרי של מעשה נקבע במישרין על-פי תרומתו לאושר הכללי, הרי שבגירסת תועלת-כלל, המעשה
מוערך בעקיפין על-פי כלל מוסרי מסוים ששמירתו מבטיחה את טובת הכלל.
תיאוריה זו אינה מציעה מערכת כללים שיטתית, המכסה את כל תחומי החיים, והיא מסתפקת במספר כללים פשוטים המקובלים בחברה. כללים אלה מנוסחים בצורה שלילית וכותרתם היא : "מתי ההתנהגות, כמו כולם בחברה, מספקת הצדקה מוסרית למעשים פסולים ?" כלל מספר שנים קובע כי - "אם תנקוט בהתנהגות זו לא תגרום לאחרים נזק או
אובדן של ממש". כלומר, הלקיחה מעשירים (יותר כסף) לא תגרום להם אובדן של ממש ולכן על פי תועלתנות-כלל הדבר מותר.
רולס מציג את תורת הצדק שלו כחלופה לתועלתנות. לדידו: "הצדק אינו מרשה שקורבנות המוטלים על מעטים יכוסו בסכום גדול יותר של יתרונות שמהם נהנים רבים". כנגד התועלתנות הוא מציע עקרונות של צדק, המעוגנים במוסר הקנטיאני: "בחברה צודקת חירויות האזרחים, שווי הזכויות, מוחזקות כנחלתם. הזכויות המובטחות, מכוח הצדק,
אינן נתונות למיקוח פוליטי או לחשבון של אינטרסים חברתיים" (גבע, 1994).
מס ההכנסה, שאינו פרוגרסיבי, נוגד את האינטואיציות המוסריות הבסיסיות שלנו ביחס לחברה טובה. התפיסה של הצדק, כהוגנות, אינה מאפשרת לנו להתחשב בכלל ביתרונותיה של החברה ככלל. יתרונות אלו נפסלים מראש, שכן מצוקות חברתיות והתעלמות מהזולת אינן יכולות להיות מוכרות על ידינו, מכיוון שמעולם לא ישמשו כפיצוי
לאי-הצדק הנגרם על ידם. חוקי הצדק של החברה צריכים לראות בזולת שווה להם ולא אמצעי לקידום מטרתם (גבע, 1994).
בהתמודדות עם שאלת הצדק מציע לנו רולס לדמיין אותנו סביב שולחן דיונים במצב היפותטי שכינה "מצב ראשוני", ב"מצב הראשוני" איש אינו יודע מהו מקומו בחברה, מה חלקו בעושר הכללי, מהם כישוריו ותכונות אופיו, ואפילו לא מהי תפיסת הטוב שלו. בכל הנוגע להכרת עצמם וטובתם, פועלים בני האדם במצב הראשוני מאחורי "מסך
בערות"'. במנותק מכל אינטרס עצמי, יהיה מערך השיקולים של כל אחד זהה לשל רעהו, והצדק ייקבע בלא תלות בתפיסות ובאינטרסים המיוחדים של אדם זה או אחר, כלומר, בדרך הוגנת. במצב זה יוכל להתקיים "עיקרון ההפרשיות" קרי - שוויון הזדמנויות הוגן, בו כל המשרות והתפקידים יהיו פתוחים לכולם. כתוצאה מכך המצב של כולם
ישתפר ובמיוחד מצבם של המקופחים ביותר. כך 'עיקרון ההפרשיות' מגן על הילדים, שנחשבים לנחותים ביותר, שכן הם חסרי כח מיקוח בפני עצמם, ומאפשר להם לקבל את מלוא הזכויות בדומה לשאר האנשים בחברה. שוויון זה הוא הבסיס לשיתוף פעולה חברתי מתמשך, לדידו של רולס. ברור, אם-כן, שגם לפי תורת הצדק של רולס נטילה יותר
מהעשירים הינה אקט צודק (גבע, 1994).
הציווי המוחלט לפי קאנט
ביסוד תפיסת המוסר של קאנט עומדת ההבחנה בין שני צדדים בהתנהגות : הרצון - שהוא מניע ההתנהגות והתוצאות. לדעתו, ההערכה המוסרית של ההתנהגות יכולה להתייחס אך ורק לרצון (או לכוונה) ולעולם לא לתוצאות. כלומר, גישתו של קאנט, שהיא הפוכה מהגישה התועלתנית, הופכת את נקודת המבט, ובמקום לשאול על מטרות המעשה היא
שואלת מה הם החוקים המוסריים שצריכים להנחות את התנהגותנו, ללא תלות בתוצאותיה. קאנט מציע לנו שני עקרונות-על, בלשונו "הציווי המוחלט" אשר מלמדים אותנו כיצד יש לנהוג. הציווי המוחלט השני של קאנט (הרלוונטי לעניננו) הוא "נוסח האדם כתכלית", והוא קובע : "עשה פעולתך כך שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, תשמש
לך לעולם גם כתכלית ולעולם לא אמצעי בלבד " (גבע, 1994).
נוסח זה מבליט את המימד ההומני של המוסר, וקובע את ההבדל בין חפצים לאנשים. לחפצים יש רק ערך יחסי של אמצעים, אפשר לקבוע להם מחיר ולהמירם זה בזה. וכנגדם, האדם הוא בעל ערך עצמי פנימי ואינו בר-המרה. אם על-פי הגישה התועלתנית ניתן לנצל בני-אדם (עשירים במקרה שלנו) לשם סיפוק אינטרסים של אחרים, בא הצווי
המוחלט של קאנט וקובע את הפעולות הללו כלא מוסריות.
סיכום
ישראל חרתה על דגלה את רעיון העזרה הסוציאלית. בעיית המצוקה הינה בעיה שמדינת ישראל נאלצת להתמודד איתה מיום הקמתה וכיום היא נראית "בוערת" לא פחות. אין כל ספק שהעובדה שכל משפחה שישית מכלל האוכלוסיה נזקקת לשירותי סעד יוצרת מציאות תוססת ומאיימת אשר האלמנט העדתי המתלווה אליה רק מחריף אותה. בעיית המצוקה
מורגשת בישראל כבעיה לאומית, אולם עיקר התרחשותה בישובים העירוניים. אלה חייבים הן על פי החוק והן מכורח המציאות להתמודד איתה ולתת לה פתרונות.
אחד הפתרונות היא באמצעות מס הכנסה פרוגרסיבי - העשירים משלמים יתר והעניים פחות, וזאת כאשר כולם מקבלים אותם שירותים חברתיים, והרפורמה האחרונה במס הכנסה השלימה מהלכים אלו כאשר מיסתה את שוק ההון במלואו, הוקטן הפטור על הכנסות משכר דירה בישראל ומשכר דירה בחול בפרט. "ועדת רבינוביץ" דנה בנושא חודשים ארוכים
והצליחה במקום שבו "ועת בן בסט" נכשלה.
הועדה קבעה מס על כל רווח הון שהוא וניסתה לעודד פעילות כלכלית ולא מניפולטיבית. בקביעת שיעור מס מופחת ביחס להכנסות מניירות ערך נסחרים בבורסה גילתה הוועדה דעתה כי יש לעודד הנפקת מניות. הוועדה הגיעה למסקנה זו לאחר ששמעה את יו"ר איגוד החברות הציבוריות, נציגי חברות וחברי משלחות חשובים ומכובדים מבנקים,
קופות גמל, איגוד קרנות הנאמנות, איגוד הסוחרים בניירות ערך ואחרים. כמו כן, הוועדה קבעה כי יש אמנם לתת עדיפות לבורסה בת"א על פני בורסה בחו"ל, אך זאת לזמן מוגבל בלבד.
מרבית המלצות הוועדה באו לידי ביטוי בתיקון 132 לפקודת מס הכנסה אשר אושר ביולי 2002, כ-4 חודשים בלבד לאחר מינוי הוועדה. במסגרת תיקון 132 נחקקו הוראות בנושאי מיסוי רבים: תיקון מדרגות המס תוך הקלת נטל המס על שכבות הביניים; רפורמה במיסוי בינלאומי הכוללת מיסוי פרסונאלי כלל עולמי, מיסוי חברות זרות נשלטות,
מיסוי חברות משלח-יד זרות וכן מיסוי נגזרות ומקרקעין בחו"ל; תיקונים במיסוי רווחי הון ריאליים, לרבות הפחתת שיעור המס החל על רווחי הון כאמור ל-25%, ביטול שיעור המס של 10% ביחס למוניטין ורווחים ראויים לחלוקה; כללים למיסוי חברה שקופה; הוראות השוללות הכרה בהפסדי הון לאחר חלוקת דיבידנד ותיקונים רבים נוספים
אשר אינם מהווים חלק מספר זה. הספר דן במיסוי שוק ההון והחסכון על כל היבטיו.
השאלה שנשאלה לעיל היא האם הדבר מוסרי והתשובה היא חיובית, לדעת רוב החוקרים. ישראל היא מדינה שמעוניינת בעזרה לזולת ולכן אינה יכולה להתעלם מעניים. גם על פי העקרונות של תועלתנות-כלל ותועלתנות פרט יש להטיל מס מוגדל על העניים.
לדעתי יש להטיל עול גדול יותר על העשירים אולם יש לזכור כי גם הם מרגישים מנוצלים ולא אחת אנו שומעים על העלמות מס, דבר הפוגע לא רק בהכנסות המדינה אלא גם באמון החברתי ובסולידריות החברתית. דרכי ההעלמה רבות ומגוונות. ביטויין בין היתר: באי הגשת דו"ח שנתי על ההכנסות, בדיווח חלקי על ההכנסות, בניכויים
מופרזים או כוזבים של הוצאות מוכרות, ובניצול לרעה של פרצות בחוקי המס. מינהל המס עושה הרבה, ובהצלחה, לסתימת הפרצות הללו ובמלחמה במעלימי המס. אולם, נראה שעל אף כל אלה, הציבור ומינהל המס עצמו, טרם השתכנעו שהעלמת המס אכן הולכת וקטנה וכי ההון השחור הולך ומצטמק.
ביבליוגרפיה
אלון, יונה המוסר החברתי מול המוסר הקיומי, אל"ף, 1994
אבינרי, שלמה ,רשות הרבים, ירושלים, 1983.
גבע, א., מוסר בעסקים, תל אביב, 1994.
מרסלו, דסקל, הצודק והבלתי צודק, הפקולטה למדעי הרוח-אונ' ת"א, 1977.
וינריב, ד"ר אלעזר בעיות בפילוסופיה של המוסר האונ' הפתוחה, 1980
סטטמן, דניאל, דילמות מוסריות, מגנס, ירושלים האוניברסיטה העברית, 1991.
סייבן ג., תולדות תורת המדינה, תל אביב 1983
קנב, י. חברה בישראל ותכנון סוציאלי, תל-אביב, 1959.
רינג, ישראל מוסר לשם מה ?, ספרית פועלים, 1994
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומים מיוחדים, פרסום מספר 1034
דו"ח שנתי של הביטוח הלאומי, ירושלים 2002.
המקור: דו"ח שנתי של הביטוח הלאומי, 2002.
החוק לעידוד השקעות-הון, תשי"ט-1959.
מעודכן לספטמבר 2001.
אישור לציוד משומש מיובא ניתן לציוד שלא חלה עליו התיישנות טכנולוגית.
שרווחיה לא חולקו בין בעלי המניות.
ועדת רבינוביץ מונתה בפברואר 2002 על ידי שר האוצר מר סילבן שלום. הועדה הגישה המלצותיה ב-12.6.2002. החוק אושר בממשלה ועבר בכנסת בקריאה שניה ושלישית ביולי 2002. בין חברי הועדה נכללו יאיר רבינוביץ, רו"ח - יו"ר הועדה, טלי אלדר ירון, עו"ד - נציבת מס הכנסה, מאיר קפוטא, עו"ד, היום הממונה על מנהל הכנסות
המדינה, ששימש כמרכז הועדה ותרם רבות להצלחתה. כן נכללו בועדה הפרופסורים גרוס,צדקא ורזין, אנשי הנציבות בעבר: אגרון, ברזילי והמחבר של ספר זה. ד"ר משה דרוקר, פנחס רובין, עו"ד, אביגדור יצחקי, רו"ח - מנכ"ל משרד רה"מ, אף הם היו בין חברי הועדה. כן היו נציגי האוצר הגברת שרונה ארליך ומר משאל ועקנין. נציגי
משרד המשפטים היו הגברת דידי לחמן מסר, טרק אגאבריה וגברת שרון גלעד. כן השתתפו בדיוני הועדה נציגים קבועים ממס הכנסה שתרמו רבות לדיוניה ובינהם אוסקאר אבו ראזק,ירון שידלו, פרידה ישראלי, יעל ייטב, מיכל דויטש, שולה בנדל, יובל כהן. ממנהל הכנסות המדינה היו נציגים:יהודית ליפשיץ, טלי דולן-גדיש. בועדה למיסוי
שוק ההון, שהמחבר היה בראשותה, סייעו רבים נוספים ובינהם: שוקי ביליצקי, גבי רביד, דני גולדשטיין. רבים אחרים תרמו לעבודת הוועדה, אך תקצר היריעה מלפרטם ועם כולם הסליחה שלא הוזכרו כאן. יש לציין, כי מעולם לא היה שר אוצר ויו"ר ועדה שבתוך פחות מ-6 חודשים העבירו בכנסת שתי רפורמות מקיפות כמו שעשו השר סילבן
שלום ויאיר רבינוביץ. הישג יחודי זה הינו בעל משנה תוקף נוכח העת הכלכלית הקשה בה מצויה מדינת ישראל. לועדת הרפורמה במיסוי ישיר שבהמלצותיה עוסק ספר זה, קדמה ועדת הרפורמה בנדל"ן שהגישה המלצותיה לשר האוצר ב-7.11.01, ואשר המלצותיה הפכו לחוק (תיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין), ב-24.3.02.
בפרק זה נתמקד בהמלצות הועדה בתחום מיסוי שוק ההון.
בעבר נעשו מספר נסיונות להטיל מס על הבורסה, אך נסיונות אלו נכשלו. לא מצאנו מקום לסקירת ניסיונות העבר במסגרת חיבור זה.
בספר זה התמקדנו בהוראות החוק הנושאות אופי של קבע. כמובן כי בדעתנו לעדכן הספר עם סיום חקיקת המשנה ועדכון החקיקה הראשית, אם ייעשה עדכון כאמור.
יצוין' כי כוונת הוועדה היתה להפחית שיעור המס החל של 35% ל- 15% ביחס החלק היחסי מהרווחים שיווצרו החל בשנת המס 2006 ואילך. עם זאת, כפי שיפורט בהמשך' במסגרת תיקון 132 הוארכה תקופת תחולת שיעור המס של 35% עד לסוף שנת 2006, ונקבעו הוראות מעבר שונות לגבי ריבית מניירות ערך זרים.
חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), תשמ"ה-1985, ס"ח 172.
תנאי זה של אי תביעת הוצאות מימון לא היה קיים לגבי ריבית אג"ח, שחל עליה שיעור של 35% טרם הפחתת שיעור מס זה. חברי הסקטור הפרטי בוועדה התנגדו לתנאי זה, הסוטה מעקרונות מיסוי נכונים. הפשרה שאומצה במסגרת דוח הוועדה היתה התרת ניכוי הוצאות מימון וקביעת שיעור המס של 25% שיחול ביחס לרווח הריאלי במקרה של
ניכוי הוצאות מימון, תוך אימוץ עלות בסיס של סוף שנת 2002. בניגוד להמלצות הוועדה, פתרון זה לא הוכנס לחוק, אלא הוענקה לשר האוצר סמכות לקבוע כללים בעניין ניכוי הוצאות ריבית. עדיין לא הותקנו תקנות.
הוועדה היתה ערה לכך כי כמות הביקורות של תיקי נישומים לאחר הרפורמה תהיה גדולה יותר.לכן סברה הוועדה כי יש לפשט את נוהלי הביקורת ואת האבחנות בין סוחר ומשקיע. הוועדה סברה כי יש לאמץ את מבחן משך תקופת ההחזקה כמבחן עיקרי ואף היו חברים שהתבקשו להביא הצעות לענין זה בדומה למבחנים המקובלים בארה"ב.לפי המותר
לפרסום נראה כי החוזר והתקנות יקבעו מבחן לפיו מי שהחזיק בנייר ערך פחות מ-24 חודשים ייחשב לסוחר. קביעה זו איננה תואמת את כוונת הוועדה לפיה מי שיחזיק בנייר ערך יותר מ-6 או 12 חודשים ייחשב כמשקיע. בנוסף, פורסם כי קיימת גם כוונה לשלול שיעור מס של 25% ממשקיע שהחזיק בנייר הערך פחות מ-24 חודשים, ואנו תקווה
כי המלצה זו לא תתקבל. על ההבחנה בין סוחר למשקיע ראו מאמרו של ד"ר אהרן נמדר, "המס על הכנסות שוטפות של משקיע פרטי מניירות ערך הנסחרים בבורסה", מיסים ט/2 (אפריל 1995) א-1; כמו כן, ראו עמ"ה 35/82 מזרחי נ' פקיד שומה ירושלים, פד"א יב 313; וכן מאמרו של פרופ' יצחק הדרי, "השאלה החוזרת על עצמה: היחיד כמשקיע
או סוחר בניירות ערך סחירים - הערות בשולי פסק-דין מזרחי", הפרקליט ל"ו (תשמ"ד) 282.
ראו:Sec. 1(h)(2)(b) ל- (IRC) Internal Revenue Code.
קיימת דעה הרואה בהטלת מס על רווחי הון בבורסה כפגיעה בזכות הקניין - ראו יוסף מ' אדרעי, "מכשולים קונסטיטוציוניים וערכיים בהטלת מס על רווחי הון בבורסה", מיסים ח/6 (דצמבר 1994) א-20. להרחבה נוספת בעניין הפולמוס, הניטש לגבי השלכות הטלת מיסוי על ניירות ערך נסחרים בבורסה, ראו מאמרו של אמיר גל, "מיסוי
ותהייה מיסוי מכשירים פיננסיים - מחקרים אמפיריים", מיסים יב/3 (יוני 1998) א-50; וכן מאמר של אבנר עופרי, "הרהור נוסף על הקונספציה הראויה למיסוי הבורסה", מיסים ט/1 (פברואר 1995) א-23.
נוסח החוק סוטה מנוסח המלצות הועדה לקביעת העלות המתואמת כבסיס, כאשר היא עולה על שווי שלושת ימי המסחר האחרונים בשנת 2002. לענין זה קבעו חברי ועדת רבינוביץ: "...מוצע כי במקרה שיוכח כי שווי נייר הערך ביום הקובע היה נמוך מעלותו המתואמת, יוכל הנישום להביא בחשבון לעניין חישוב רווח ההון את עלות נייר הערך
ואת מועד הרכישה, ובכך להקטין את הרווח עליו יחוייב במס", דו"ח הועדה לרפורמה במס הכנסה (רונן, תשס"ב), 52. לאור כך יש להניח שהנוסח יתוקן עוד לפני 1.1.03.
יצוין, כי עלולות להיות השלכות קשות על הזכאים לפרטורים ממיסים (כמו גם מעוטי הכנסה וקשישים, כאמור), אם הם יאלצו, לשם הזכאות, כאמור, לקבל אישורים על פטור מניכוי מס במקור או החזרי מס ממס הכנסה, מבלי שהבנק יוכל ליתן להם הפטור באופן אוטומטי כפי ההסדר המתגבש כיום. ברי: כיום לפי ההסדר, ישולם ניכוי מס
כעיל ע"י הבנק לרשויות המס גם בגין גימלאים פטורי מס. האחרונים יפנו למס הכנסה ויקבלו החזרי מס.
ווינריב אליעזר בעיות בפילוסופיה של המוסר, חלק ו, עמודים 3-14.
סטטמן, דניאל, דילמות מוסריות, עמוד 54.
9

תגים:

שוויון · הכנסות · צדק · רפורמה · מיסים · נטל · מיסוי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "צדק חלוקתי", סמינריון אודות "צדק חלוקתי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.