אוניברסליות קוד האתי ומשמעותו בעשיה הסיעודית

תקציר העבודה:

מטרת עבודה זו היא להציג אירוע אשר מעורר דילמה אתית בקרב אחיות בבתי חולים. תוך סקירת קודים אתיים במדינות שונות בעולם, והתמקדות בסעיפי הקוד הנוגעים לפרטיות המטופל והכשרת צוות מטפל, העבודה תבדוק באם כל אחיות בעולם מתמודדות עם אותם דילמות אתיות תוך הדגשת הדמיון והשוני בין הקודים השונים והעברת ביקורת על אוניברסאליות של הקודים. בהמשך, הדילמה תנותח ע"פ תיאוריות מוסר השונות, יוגדר המושג פרטיות מכל מיני היבטים כולל היבט הלכתי. בנוסף, יוצגו תוצאות סקר הנוגע לפרטיות המטופל אשר הועבר בקרב מטפלים ומטופלים במחלקה פנימית, תוך מתן הסבר לתוצאות, הסקת מסקנות ומתן המלצות לעתיד ברמות שונות. לבסוף הנושא יסוכם תוך כידי מתן המלצות לפעולה בהקשר לדילמה המוצגת מנקודת ראות אישית.

תוכן העניינים
מבוא
תיאור האירוע- הגדרת דילמה אתית
אוניברסאליות קוד האתי תוך המחשתו על דילמה אתית נתונה
קוד אתי של International Council of Nursing
הקוד האתי של אחים ואחיות בישראל
קוד אתי לאחיות בקנדה
קוד אתי לאחיות בבלגיה
קוד אתי לאחיות ברומניה
קוד אתי לאחיות באמריקה
קוד אתי לאחיות ברוסיה
האם הקוד האתי אתי?
מיהו בן אדם אתי?
האי אתיות שבקוד אתי
ניתוח האירוע ע"פ תיאוריות המוסר
נושא מוסרי הקשור לדילמה- פרטיות המטופל
משמעות הפרטיות בעשייה המקומית
תוצאות הסקר בקרב מטפלים
מסקנות והסבר לתוצאות הסקר בקרב מטפלים
תוצאות סקר בקרב מטופלים
מסקנות והסבר לתוצאות הסקר בקרב מטופלים
המלצות
המלצות ברמה מחלקתית
המלצות ברמה מערכתית-ב"ח
המלצה ברמה מדינית
אפשרויות לפעולה- דרכי פיתרון לדילמה אתית
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

התנהגות מסוימים. כללים אלו הם המדריכים אותנו בביצוע פעולה בשורה של מצבים בעלי אופי דומה, במילים אחרות: תיכלל בו מדיניות כללית של התנהגות בהקשרים מסוימים. הכלל המעשי הוא סובייקטיבי ולא נקבע אפריורית אלא באופן ניסיוני: אדם לומד מתוך ניסיון מהם כללים המעשיים שישרתו את מטרותיו בדרך הטובה ביותר (כשר,
1989). על פי הגדרת הכלל המעשי ניתן להניח כי הרופא נהג על פי כלל זה. אם הרופא בהיותו סטג'ר השתתף בסיטואציה דומה, בה ניתנה לו הזדמנות לרכוש ידע בזמן ביקור רופאים, ע"פ ניסיון העבר הוא למד לגבי התנהגותו לעתיד, כאשר נקלע לסיטואציה דומה רק בהיותו כרופא המקנה הכשרה הוא מחליט לנהוג כפי שנהגו בו בעבר. היות
וזה כלל סובייקטיבי, מכאן נובע כי לא כל רופא ינהג באותה סיטואציה בצורה זהה.
הנוסח של החוק המוסרי מציין כי כל מה שאדם נקרא לעשות לפני שהוא מחליט מה מותר ומה אסור לו לעשות מבחינה מוסרית, הוא, תחילה להבהיר לעצמו מה המעשה שאותו הוא רוצה לעשות, ולאחר מכן לשאול את עצמו, האם היה יכול לרצות שכולם ינהגו כמוהו. כלומר, האם היה יכול לרצות שהפעולה מסוימת, אותה הוא מעוניין לבצע ברגע זה,
תהיה על פי חוק כללי שכל אדם יפעל על פיו. במקום לשאול את עצמו "האם אני הייתי מעוניין להתנהג בדרך מסוימת?" ישאל את עצמו "האם הייתי רוצה שכולם יתנהגו בדרך זאת?". אם התשובה תהיה שלילית כי אז התנהגות כזאת אסורה גם עליו. ז"א חובה עליו שלא לבצע אותה פעולה (כשר, 1989).
המעשה אשר הרופא רצה לעשות הוא ללמד את הסטג'רים על צנטר מרכזי ע"י הדגמת דבריו על המטופלת בעלת הצנטר. על השאלה "האם הייתי רוצה כי כולם ינהגו כמוני?" התשובה יכולה להתפלג לשניים:
האם הייתי רוצה שכל הרופאים האחרים יתנו לסטג'רים הזדמנות ללמוד? התשובה היא כן, מכאן התנהגותו מותרת.
האם הייתי שכל הרופאים האחרים יתנו לסטג'רים הזדמנות ללמוד באופן בו אני עשיתי? התשובה היא לא. היות והאופן בו הדבר התאפשר (פגיעה בפרטיות המטופל), אם ייושם ע"י כלל אוכלוסיית הרופאים, תהיה זו פגיעה לא רק במטופל בפרט אלא בעיקרון והזכות הבסיסית המוענקת לאדם עם היוולדותו ככלל. על כן הפעולה אסורה.
לדעת סטונר, אבי תורת מוסר האגואיסטית, אדם הוא מטבעו יצור אנוכי שכל האמצעים כשרים בעיניו להשגת מטרותיו האישיות. חלק מין העמדות של האגואיזם האתי מתבססות על הנחה זו בדבר טבע האדם. הן אומרות כך, מכיוון שהאדם אגואיסט מטבעו, יהי האגואיזם התורה האתית האפשרית היחידה. בעצם, האגואיזם האתי מתמצה בעיקרון האומר
שהמוסר מחייב כל אדם לקדם את האינטרסים שלו, כמיטב יכולתו וזו החובה המוסרית היחידה, כאשר התנהגות שבה כל אדם דואג אך ורק לעצמו, תיצור את מקסימום התועלת לכלל (כשר, 1989).
כשבאים לבחון את עמדתה הלא מובעת של המטופלת, ניתן לראות כי העיקרון המנחה אותה הוא עיקרון האגואיזם - לפי עיקרן זה הדבר היחיד שאותו מסוגל האדם לרצות, מעצם טבעו, הוא התועלת האישית שלו. ואין האדם מסוגל לבחור לו שום סולם עדיפויות אחר חוץ מתועלת האישית (כשר, 1989). במקרה זה כיבוד הפרטיות של המטופלת
והתחשבות ברצונות שלה, היה גורם לה לאושר, גם אם זה היה מונע מסטג'רים רבים להתנסות ולרכוש ידע אשר עלול לעזור לאוכלוסיה רבה בעתיד.
נושא מוסרי הקשור לדילמה- פרטיות המטופל
שמירת כבוד המטופל מהווה את אחד הנושאים החשובים בעשייה בסיעודית. אחיות בית החולים מתמודדות על בסיס יומיומי עם דילמות אתיות הקשורות לפרטיות, לדוגמא: מחלקות גדושות במטופלים, טיפול במסדרונות, מתן אינפורמציה דרך טלפון או מתן מידע למטופל בטווח שמיעה של אנשים אחרים ועוד (Biton Tabak, 2003). האחיות
משוכנעות כי יש לשמור על כבוד המטופל, לעזור למטופל לזכות מחדש את בכבודו ולטפל במטופל בכבוד. נכון להיום, הטיפול הרפואי המודרני מתרחק ממערכת פטרנליסטית לקראת מערכת המרוכזת במטופל, בה המטופל והצוות הרפואי עובדים בשותפות, תוך קידום האוטונומיה וכבוד המטופל, כשלפי הספרות הסיעודית, המושג כבוד מתקשר למושגים
אחרים כמו פרטיות, שליטה והערכה (Walsh Kowanko, 2002). הצורך בפרטיות הוא זכות בסיסית של האדם, לכן פרטיות צריכה להיות כלולה כאחד מתפיסות מפתח בסיעוד. על פי Westin (in Back Wikbald, 1998) פרטיות כוללת 4 מימדים: בדידות, אינטימיות, אנונימיות ושמרניות. פרטיות יכולה להיות מוגדרת כנסיגה רצונית וזמנית של
הפרט מהחברה הכללית באמצעים פיזיים ופסיכולוגיים. Westin (בתוך עוזון, 2002) ציין את חשיבותם הפסיכולוגית של מצבים אלו:
הפרטיות מאפשרת אוטונומיה אישית. הצורך באוטונומיה קשור קשר הדוק עם אינדיווידואליות, כלומר ההכרה בערך הפרט כפרט, כיצור בעל כבוד שאין להשתמש בו או לשלוט בו.
פרטיות מאפשרת פריקה רגשית. החיים בחברה מלווים במתחים, לחצים וכו'. הבריאות הנפשית והפיזית של הפרט מחייבת פריקת מתחים ורגשות, דבר הניתן לעשייה בפרטיות המאפשרת סטייה מסוימת זמנית מנורמות התנהגות המקובלות בחברה.
פרטיות הכרחית להערכה עצמית. פרט זקוק לזמן שקט על מנת לעכל ולעבד את המידע וחוויות אליהם נחשף.
הבעיה בהגדרת "פרטיות" כזכות ייחודית בסיסית הייתה קיימת לאורך עשורים. במאמרה על פרטיות המטופל וזכויות האדם, מציינת Woogara (2005) כי מושג "הפרטיות" לא מובהר בחוק זכויות האדם של בריטניה והמערכת המשפטית עדיין לא הכירה בפרטיות כערך אדם שיש לגונן ולשמור עליו. למרות זאת The essence of care הגדירה בכלליות
את מושג פרטיות כחופש מהתערבות או הפרעה. אומנם, הזכות לפרטיות לא הייתה מוכרת ע"י בתי משפט בבריטניה עד להעברת חוק זכויות האדם ב-1998, אך חשיבותו כצורך בסיסי לאדם היה תמיד מוכר בחברה מערבית. פרטיות מוגדרת בשני אופנים: פרטיות האדם ופרטיות המידע על האדם. הכוונה בפרטיות למידע היא שזרים לא צריכים לדעת
פרטים או נתונים על האדם ללא הסכמתו. פרטיות האדם מתייחסת לזהות, שווי, אוטונומיה ומרחב שיש לאדם בוגר. מחקרים אחרונים תומכים ברעיון כי הגדרה של כבוד כוללת מספר אופנים של פרטיות האדם. כבוד ופרטיות של הפרט קשורים בינהם. המטופלים והאחיות אשר השתתפו במחקר של Walsh Kowanko (2002) ציינו כי בעיניהם המונח
כבוד האדם מכיל בתוכו אלמנטים כמו כיבוד, פרטיות הגוף, שליטה והגנה.
ההלכה היהודית עוסקת בנושא צנעת הפרט ומרחיבה את תחומי האיסור הכלליים:
א. אסור לפגוע בפרטיותו של אדם אפילו ע"י הסתכלות סתמית. ("היזק ראייה")
ב. איסור גרימת נזק לאדם, עקב מסירת פרטים עליו. (אפילו נכונים ואמיתיים)
ג. החובה להציל אדם מנזק שעלול להיגרם לו .
זכותו של אדם לפרטיות אינה מצטמצמת בכך שאסור להיכנס לרשותו שלא ברשותו. האיסור הוא גם להסתכל לרשותו של אדם מרשות הרבים או מבית פרטי, גם בלי להיכנס לרשותו. במסכת בבא בתרא, קובעת המשנה:"לא יפתח אדם פתח כנגד פתח... וחלון כנגד חלון- פתחי בתים שלא מכוונים זה אל זה"(איזנברג,1997). כבוד לצנעת הפרט אינו רק
מידה יפה שנהגו בה ישראל במדבר, אלא הוא נורמה משפטית הלכתית במקורות ישראל, שיש בהם לא רק איסור להציץ לתוך חצר הזולת, אלא אף איסור לרכל על הזולת ולהפיץ עליו דברים הפוגעים בכבודו ופרטיותו. ערכים אליו של הגנה על צנעת הפרט ועל שמו הטוב, יש להם ביטוי בחקיקה הישראלית בחוק איסור לשון הרע וחוק יסוד כבוד
האדם וחירותו (הכהן וויגודה, 2003 )
הרמב"ם קובע כי שכנים שברשותם גגות הפונים אחד לכיוון השני צריכים לבנות מחיצה כל אחד על קצת יותר מחצי שטחו כדי שלא תהיה אפשרות שאחד יוכל לראות את חברו. הרמב"ם מוסיף ואומר בהלכה אחרת כי למרות שבכל קניין ומצב יש דין של "חזקה", (אדם הרואה שחברו משתמש בחפץ ואינו מוחה בידו על כך, אינו יכול לאחר כמה שנים
לבוא ולומר שאינו מרשה זאת יותר כיוון שישנה חזקה לשכן בשימוש) ישנם דברים שלא תהיה בהם חזקת שימוש אף פעם, אפילו אם השכן לא מיחה על כך. אחד מהדברים הללו הוא "היזק ראייה". זאת מכיוון ש"היזק ראייה" הוא נזק שאי אפשר להתרגל אליו. גם לאחר כמה שנים יכול אדם לומר שאין הוא מוכן לסבול את הנזק. "אם החלון היה
פתוח אפילו כמה שנים אל מול דירה פרטית, יכול בעל הדירה הפרטית לדרוש לסתום את החלון כי הוא מאפשר הצצה לרשות יחיד, ולא יוכל לטעון כי החלון קיים כבר זמן ארוך"(איזנברג, 1997)
הרמב"ן טוען בסוגיית היזק ראייה שאי אפשר לדעת מה יהיו הנזקים העתידיים מפגיעה בפרטיות. לכן אין אדם יכול להיחשב מסכים לסוג נזק כזה. עוד טעם מוסיף הרמב"ן בעניין האיסור להסתכל לרשות הזולת. דין זה חל על כל אדם. לא יתכן שאדם יצטרך לסגור את עיניו בכל פעם שעובר על פני הפתח. לכן, מוטלת החובה לסתום הפתח למנוע
חטא(איזנברג, 1997)
משמעות הפרטיות בעשייה המקומית
על מנת לבדוק באם עקרונות של קוד האתי מיושמים בשדה הקליני, הועבר שאלון בנושא "שמירת פרטיות המטופל" בקרב המטפלים ומטופלים גם יחד במחלקה פנימית באחד בתי חולים במרכז הארץ.
תוצאות הסקר בקרב מטפלים
רוב המשתתפים בסקר היו אחים ואחיות עם וותק של לפחות 3 שנים. פרטיות המטופל הוגדרה על ידם כ"שמירה על כבוד וצנעת הפרט ברמה פיזית וברמת העברת מידה". כאשר כיבוד המטופל מתבטא בכיבוד אמונותיו, מוצאו, משפחתו, בקשת אישור לביצוע פעולות ומתן הסבר על הנעשה. רוב הנשאלים ציינו כי שומרים על פרטיות המטופל בין תמיד
לכמעט תמיד. רובם ציינו כי סוגרים את הוילון בזמן לקיחת אנמנזה סיעודית וביצוע פעולות פולשניות. יחד עם זאת הרוב ציינו כי בזמן ביצוע פעולות כמו לקיחת סימנים חיוניים, החלפת קיבוע או כל פעולה לא פולשנית אחרת, הם לא כל כך מקפידים על סגירת וילון. חצי מהנשאלים מאפשרים לבני משפחה להישאר עם המטופל בזמן הטיפול
במטופל. כמו כן מחצית מהמשתתפים ציינו כי לרוב לא שואלים את המטופל באם הוא מסכים או מעוניין בנוכחות אותו בן משפחה בחדר בזמן הטיפול. כולם ציינו כי קרה שבמהלך הטיפול נכנס לחדר משהו שלא קשור ישירות לטיפול במטופל מבלי לשאול להסכמתו או מבלי להודיע מראש על כוונותיו להיכנס. ברוב המקרים בזמן טיפול במטופל לא
נוכחים אנשים שאין להם קשר ישיר לטיפול ואם קרה והיה מצב כזה, מטופל לא נשאל להסכמתו לנוכחות אותם האנשים. כולם ציינו כי יוצא להם במהלך העבודה להיכנס לחדרים אחרים בזמן שהוילון סגור כאשר הרוב מתריעים על כוונתם להיכנס. הרוב ציינו כי הרגישן מבוכה כאשר נאלצו להפר את פרטיות המטופל.
מסקנות והסבר לתוצאות הסקר בקרב מטפלים
על פי תוצאות הסקר ניתן להסיק כי צוות סיעודי במחלקה מודע לצורך המטופל בפרטיות כאשר הם מגדירים פרטיות כשמירה על כבודו, אמונותיו, כיבוד משפחתו, הצורך לשאול את הסכמת מטופל לגבי ביצוע פעולות מסוימות ועוד. ניתן לראות כי הצוות נוטה לשלב את המושג פרטיות וכבוד. לפי Walsh Kowanko(2002) לרוב הדיון על כבוד
המטופל סובב סביב החשיפה של גוף המטופל לעיני אחרים. אחד האספקטים אשר צוינו בידי אחיות בנוגע לשמירת הכבוד של המטופל, נגע לפרטיות הגוף של המטופל תוך מתן תשומת לב לצרכו של המטופל להיות מוגן מחשיפה בלתי נדרשת לעיני אחרים. אספקט נוסף בכבוד המטופל מתייחס לחלל או מרחב פרטי של המטופל. אחיות ציינו כי לאחיות
ולצוות רפואי יש נטייה לפלוש אל מרחבו של המטופל ללא בקשת רשותו לכך או דרך הפרעות לא נחוצות במהלך הטיפול בו.
דבר נוסף הבא לידי ביטוי הוא שמירת הפרטיות של מטופל כאשר מדובר על פעולה פולשנית או לקיחת אנמנזה סיעודית בעוד שפעולות הלו פולשניות לא זוכות לאותו יחס. על פי Biton Tabak (2003) המונח " פרטיות" לא הוגדר בחוק זכויות החולה, על כן מוסדות למיניהם, עלולים לקבוע בעצמם את הנהלים הקשורים לאופן שמירת הפרטיות
וכבוד המטופל במוסד. עקב אי קיום הגדרה אחד ברורה לפרטיות, כל אחות נוטה לפרש את המושג אחרת, ובהתאם לכך משתנה העשייה. מכאן גם נובע המצב בו סוגרים וילון בזמן ביצוע סקשן ומשאירים אותו פתוח בזמן לקיחת סימנים חיוניים וכדומה.
Barron(בתוך עוזון, 2002) מציינת כי אחיות אינן נוקטות בכל אמצעים העומדים לרשותן והן אינן מקפידות תמיד על שמירת הפרטיות. במחקרה נמצא כי אין שימוש קבוע בוילון או פרגודים במהלך טיפול סיעודי, אין הקפדה על סגירת דלת חדר השירותים ואין שמירה מלאה על כבודו של מטופל בעת רחצתו. במהלך הכשרתן של אחיות בבתי ספר
לסיעוד, אחד הנושאים הנלמדים הוא קוד אתי לאחיות. במהלך התנסויות קליניות והפיחתן לאחיות עצמאיות, האחיות מטמיעות בתוכן את ערכי קוד האתי כולל הערך הנידון ומנסות ליישם אותו עד כמה שניתן. אך לפעמים בשל עומסים ואילוצים של השדה כמו קוצר זמן, זמינות כוח אדם, ריבוי מטלות וכו' האחות עלולה להזניח את נושא
הפרטיות של מטופל. עוד יותר קשה לשמור על פרטיותו כאשר המטופל נימצא במסדרון ומצריך שימוש באביזרים נוספים כמו פרגוד על מנת לשמור על פרטיותו, דבר הנמצא בקורלציה ישירה עם עומס עבודה (עוזון, 2002). כמו כן היה ניתן לראות כי הרבה פעמים לא נשאלת הסכמתו של מטופל לנוכחות בני משפחתו בזמן טיפול שלא לדבר על
נוכחות אנשי צוות אחרים שלא קשורים ישירות לטיפולו. היום מקובל במרפאות חוץ של בתי חולים אוניברסיטאיים כי הסטודנטים לרפואה או מתמחים ישתתפו בתהליך הטיפול או בדיקה רפואית. אם החולה מסרב לנוכחותם יש לכבד את רצונו. למעט אנשי הצוות המטפלים בחולה ואדם המלווה אותו, אין למעשה רשות לאף אדם אחר להיות נוכח בשעת
טיפול. כיום במערכת רפואה ציבורית בישראל לא נוהגים לבקש את הסכמתו של החולה לנוכחות זרים בשעת בדיקה או טיפול ומין הראוי לשנות הרגל פסול זה (חשן, 1997). לסיכום ניתן לומר כי פרטיות המטופל לא נשמרת בשלמותה למרות השתדלותן של אחיות ותלויה הרבה באווירה מחלקתית, עומס עבודה במחלקה, עמדותיה של אחות ועוד הרבה
גורמים אחרים. מחקרן של Biton Tabac(2003) אשר בדק את הקשר בין ישום קוד האתי בעשייה הסיעודית(סעיף הנוגע לשמירת פרטיות המטופל) לשביעות רצון בעבודה, מצא 4 פערים בין רצוי ומצוי. נימצא פאר בין דרישות של קוד האתי מהאחות עצמה לדרישות קוד האתי מהמחלקה, פאר בין דרישות אישיות ומחלקתיות והיכולת ליישם אותם,
פאר בין הערכת האחיות לגבי יכולתן האישית לציית לקוד האתי ליכולת ציות של המחלקה, כמו כן נימצא כי הרצוי והמצוי בעיני האחיות גבוה יותר מהרצוי והמצוי מחלקתי. לפיהן, קשה ליישם את החוק הנוגע לשמירת פרטיות המטופל עקב אילוצים שונים, כמו: מספר רב של חולים המציפים את המחלקות כשחלקם נאלצים לקבל טיפול
במסדרונות, הרופאים נאלצים למסור מידע למטופל כאשר יש לו קהל מאזינים מהצד ועוד(Biton Tabac, 2003).
האחיות ציינו כי ברוב המקרים בהם כבוד המטופל ופרטיותו נפגעו נבע מחוסר הבנה מצד האחיות לגבי תפיסת הפרטיות בעייני מטופל, כמו כן עקב לחץ בעבודה ומחסור במשאבים. נוסף לכך אחיות ציינו כי כל המערך של בית חולים, התרבות והסביבה לא מוליך לקראת שמירת כבוד המטופל וכל הכרוך בנושא. כמו כן, ציינו כי הן הרגישו כעס
כאשר כבודו של המטופל נפגע, חלקן ציינו כי הן מתביישות להיות חלק מהצוות שלא שומר על כבוד ופרטיות המטופל. מצד שני הן הרגישו שביעות רצון וגאווה כאשר צלחו בשמירת כבוד המטופל במיוחד במצבים קשים. שני הצדדים מסכימים כי מערכת בית חולים גורמת למידה מסוימת של הפחתה מכבודו של מטופל (Walsh Kowanko, 2002).
תוצאות סקר בקרב מטופלים
התפלגות המינים של הנשאלים הייתה שווה, טווח הגילאים נע בין 26ה ל77. פרטיות המטופל הוגדרה בצורה שונה ע"י כל מטופל, דוג: "להימצא בתוך קופסא כשרק לך יש את המפתח אליה", "לעשות דברים שגורמים לי רוגע נפשי ונינוחות מבלי שיפריעו לי", " לא כולם צריכים לדעת מה יש לי". מחצית מהנחקרים טענו כי לאורך האשפוז
הפרטיות לא נשמרה, יחד עם זאת אף אחד לא נקב באירוע מסוים כדוגמה להפרת פרטיות. הרוב ציינו כי לא נמסר להם מידע אודותיהם בנוכחות מטופלים אחרים. במקרה שכן, הדבר לא הפריע למטופלים. הרוב ציינו כי הצוות לא דיבר בנוכחותם על מטופלים אחרים ולא טיפלו בהם בזמן שהם אכלו. אלא שציינו אחרת טענו כי הדבר כמעט ולא
הפריע להם. כאשר מטופלים נאלצו לתת שתן בבקבוק בנוכחות אחות, הם ציינו כי הדבר לא הפריע או הפריע מעט. הרוב ציינו כי אחות נכנסה אל חדרם בזמן שהוילון סגור מבלי להזהיר על כך קודם. כולם ציינו כי יצא להם לדבר עם רופא או אחות בפרטיות, כמו כן אופן בו נשמרת הפרטיות במסגרת בית חולים מקובלת על מחצית מהמטופלים.
כדרך לשפר את המצב, המטופלים הציעו כי האחות טרם נכנסת לחדר תשאל להסכמת המטופל לכניסתה ותוודא כי המטופל אכן שמע אותה ותקפיד על סגירת וילון כמה שיותר.
מסקנות והסבר לתוצאות הסקר בקרב מטופלים
כפי הנראה, המטופלים מגדירים פרטיות בצורה שונה, חלקם רומזים לכוון פרטיות פיזית וחלקן לכיוון הסודיות. Woogara(2001) במחקרה על יישומיות חוק זכויות האדם - פרטיות המטופל, מצא כי מטופלים התקשו להגדיר מהי פרטיות. תפיסת הפרטיות נבע לרוב מתפיסת המטופל באם הוא חולה או מבריא, באם בעבר הוא היה מאושפז בחדר בודד
או עם חולים נוספים. חלקם אפילו ציינו כי אין דבר כזה כמו פרטיות בתוך מחלקות.
מחצית מהנחקרים טענו כי פרטיותם לא נשמרה בין אם זה היה כשאחות עמדה לידן כשהיו צריכים לתת שתן בבקבוק, או כשאחות נכנסה לחדר מבלי הזהרה. מחקרן של Back Wikbald (1998) שמטרתו הייתה לבדוק עמדות אישיות של אחיות ומטופלים כלפי שמירת פרטיות ואת תפישת שמירת הפרטיות בבית חולים, מצא כי ההעדפה הגבוהה ביותר
לפרטיות קיימת כאשר מתקיימת שיחה בין רופא או אחות לבין מטופל. נוסף לכך, פרטיות בבתי חולים הוערכה כיחסית לא חשובה בעייני המטופלים ואחיות, למרות שהערכת אחיות לגבי צורך בפרטיות של מטופלים הייתה גבוה יותר מזה של מטופלים עצמם. אחד ההסברים לאי חשיבות הפרטיות בעיני מטופלים היא העובדה שלמטופלים יש דעה
מסוימת על התנהלות בתי חולים והם מבינים כי יש לקבל הפרות מסוימות של פרטיות, כמו פתיחת דלת חדר רחצה ללא אזהרה.
בעייני המטופלים המושג כבוד תומן בתוכו נושאים כמו: חשיפה, גוף כחפץ, התחשבות ועוד. הגוף, הטיפול בו וחשיפתו לעיני זרים, הייתה הדאגה המרכזית של מטופלים. חלוקים שפתוחים מאחור הוזכרו מספר פעמים. מטופלים הרגישו כי כבודם נפגע במיוחד במצבים בהם נחשפו לעיני אחרים ולא הייתה להם שליטה על הנעשה. אחד הדוגמאות
לכך הייתה כמעט זהה למקרה המוצג בעבודה. המטופל תיאר כי נבדק ע"י רופא בנוכחות 8 סטג'רים מבלי שנשאלה הסכמתו לכך בעודו התבקש להראות להם את אזור כניסת הקטטר. המטופל ציין כי התייחסו אליו ואל גופו כאל חפץ(Walsh Kowanko, 2002). כמו כן, Woogara(2005) מציינת במחקרה כי לעיתים קרובות, במהלך ביקור רופאים,
הרופא והסטד'רים לא הציגו את עצמם למטופל. מראש היה מונח כי במהלך סבבים כאלה הנוכחות של אחרים תהיה מקובלת ומוסכמת על המטופל ללא שאילת הסכמתו בעניין. אין ספק כי רוב עובדי צוות רפואי מטפלים במטופלם בכבוד והערכה רבה. המטופלים מצפים לכך, במיוחד במהלך טיפול אינטימי כמו רחצה, הלבשה וקטטריזציה אשר גורם
לפלישה לפרטיות המטופל ויכול לגרום למבוכה רבה(Woogara, 2001).
המלצות
המלצות ברמה מחלקתית
מאמרן של Erickson Millar (2005) מציע מספר שיטות לשמירה על פרטיות המטופל כשרוב המיקוד הוא על שמירת הסודיות. יחד עם זאת, צוין כי על אחיות במחלקה להיות מנחות, מדריכות ולהוות דוגמא לאחיות צעירות, סטודנטים ואחרים להתנהגות המשמרת את פרטיות המטופל. לדוגמא: לדאוג לסגירת מסך המחשב לפני עזיבתו, לא לדבר על
מטופלים במקומות ציבוריים כמו קפיטריה, מעליות וכו', לסגור וילונות בזמן טיפול פולשני ולא פולשני, תמיד לשאול לרצונו והסכמתו של מטופל ועוד.
מחקרן של Biton Tabac (2003), אשר בדק את הקשר בין ישום קוד האתי בעשייה הסיעודית (סעיף הנוגע לשמירת פרטיות המטופל) לשביעות רצון בעבודה, מצא 4 פערים בין רצוי ומצוי, וכן נמצא כי אחיות אשר התקשו לפתור דילמות אתיות במהלך עבודתן, נשחקו מהר יותר. לדעתן, ניתן להתמודד עם הבעיה בשני אופנים:
1. הקטנת הפערים בין רצוי למצוי, כמו הסדרת תנאים פיזיים בהם אחיות עובדות על מנת שיתאפשר להן ישומם של סעיפי הקוד, לדוגמא: קביעת סף חולים מסוים, כך שלא יהיו חולים במסדרונות ופרטיות המטופלים תשמר טוב יותר.
2. הקמת סדנאות במסגרת העבודה בנוגע לפער הנתפס בין מצוי לרצוי, קונפליקט תפקידי ושביעות רצון בעבודה. הסדנא אמורה לפתח מיומנויות ולהקנות כלים להתמודדות טובה יותר עם נושאים העולים על הפרק. דבר שיאפשר לאחיות להקטין את הפער הנתפס בעיניהן ויתן הנחיה על אופן התמודדות עם קונפליקטים. כמו כן יש לקיים סדנאות
ודיונים במסגרת מחלקתית בהן אחיות תוכלנה לדון באמונות, רגשות ועמדות שלהן בנושא זכויות המטופלים בכלל ושמירת פרטיות בפרט.
Woogara (2005), במאמרה על פרטיות המטופל וזכויות הפרט נותנת מספר המלצות כלליות אשר אמורות לעזור לצוות המטפלים לשמר את פרטיות המטופל, דוגמא לחלקם:
כאשר מתכננים טיפול במטופל יש לתת עדיפות שווה לשמירת פרטיותם וכבודם כשם שנותנים לתהליך חלוקת תרופות. אספקטים של שמירת פרטיות המטופל וסודיות צריכים להפוך לחלק מCARING. יש להכליל לתוך המושג "טיפול" את שמירת הפרטיות וכבוד המטופל. אנשי מקצוע המבקרים את מטופל צריכים ראשית להציג את עצמם, אין לדבר אל מטופל
בכינויים מעוררי חיבה, דבר הקיים הקרב אחיות, יש לפנות אל המטופל בצורה הולמת.
כאשר מטפלים במטופל מאחורי וילון סגור, יש למצוא דרך בה יידעו הלסובבים כי כרגע אין אפשרות להציץ מעבר לוילון (כמו לשים תווית על הוילון עם סיכה). או להמציא שפה בין צוותית שתמסור את אותו המסר. אין לאפשר למטופל להסתובב עם חלוק כאשר כל אחוריו חשופים לעין כל. יש להציע לו ללבוש את בגדיו או לתת לו מספיק
כיסוי שיכסה את אזורים הגלויים. מטופלים שלא יכולים לכבס את לבושם, בית החולים צריך להציע שירות זה. כמו כן בית חולים יכול לעצב בגד חדש, בעל נוחיות לשתי הצדדים. אין לאפשר למטופל להסתובב במחלקה עם שקית שתן מלאה בין רגליו. יש להחליף את השקית בתדירות גבוהה יותר מאשר פעם במשמרת, כך יהיה ניתן לקשור את השקית
גבוה על הרגל דבר אשר ימנע את בצבוציה מין הבגד. או שניתן להכניס אותה לתוך שקית אטומה כך שלא יראו את תוכן השקית הנישאת.
המלצות ברמה מערכתית-ב"ח
על פי עוזון (2002) בית החולים צריך לשאוף שאחיות יפעלו לקידום שמירת הפרטיות של המטופל כיוון ששמירה של פרטיותו של מטופל פירושה מתן טיפול נאות למטופל על בסיס מקצוענות בסיעוד. אי שמירת הפרטיות עלולה לחשוף את הנהלת בית חולים להפללה סוחפת שכן פעולות רבות המתבצעות מדי יום ניתנות לפירוש שאינו עולה בקנה אחד
עם החוק.
לימוד והפצת אלמנטים של עשייה טובה לסטודנטים לסיעוד וסטג'רים ניתנת לצוות ברמה מחלקתית. מרצים חייבים להעביר קורסים המעניקים אפשרות להבין את המעשיות של כיבוד פרטיות המטופל. לעיתים קרובות סטודנטים לומדים את עקרונות הטיפול בכיתות גדולות במקום שינתן להם תובנה לנושאים יותר פרקטיים. עוזון (2002) טוענת כי
יש להכניס את נושא זכויות האדם וזכויות מטופלים בפרט, לתוכנית לימודים הבסיסית כקורס חובה. הנושא צריך להילמד באופן מעמיק כחלק מהשיעורים בנושא חוק ואתיקה. גיבוש עמדות לקידום שמירת פרטיות של מטופלים צריך להתחיל כבר בראשית דרכה של סטודנטית בבית ספר לסיעוד ולאורך כל תקופת הכשרתה ועבודתה.
בית חולים הוא מוסד המכיל בתוכו צוות רב מקצועי אשר לו מטרה אחד- העלאת איכות ואריכות ימיו של הפרט ע"י מתן טיפול אופטימלי למטופל. היות ולבית חולים יש את ה"אני מאמין" שלו ולכל הצוותים הרפואיים והפרה-רפואיים מטרה אחד משותפת, מין הראוי כי יהיה קוד אתי אחיד לכולם. קוד אתי משותף יאחד את כל המקצועות תחת
קורת גג אחד ויאפשר למטופל לקבל טיפול אופטימלי, איכותי ומכובד מכולם, בעוד שמצד הצוות הדבר עלול למנוע היווצרות של מספר דילמות אתיות.
המלצה ברמה מדינית
בעיות אתיות רבות מתעוררות היום בקרב צוות רפואי במסגרת עבודה בארגונים מורכבים בהם טיפול ניתן ע"י צוותים רב תחומיים, ובהם הצוות מושפע מגורמים אחרים כמו ההנהלה, ועדות וממשל. כל זאת וגורמים נוספים מובילים לרעיון, ליצור קוד אתי אחד מאוחד לכל עובדי צוות הבריאות (Limentani, 1999). לקוד כזה יש
פוטנציאל גדול יותר ליישומיות בשטח, כאשר המטופלים יקבלו יחס שווה וזהה מכלל עובדי צוות הבריאות.
עיגון קוד אתי בחוק או יצירת חוק המושתת על עקרונות אתיים. הענישה על עבירת החוק היא חמורה יותר מענישה על עבירה/ אי קיום ערך של קוד אתי. על כן צוות נוטה פחות לקיים את ערכי הקוד היות ויודע כי לרוב לא ייענש ובמקרה הכי גרוע תתקיים ועדת משמעת. אם הקוד היה מעוגן בחוק, אולי הדבר היה גורם לצוות להתייחס
לעניין ברצינות רבה יותר, היות ואי קיום החוק גורר אחריו תוצאות חמורות יותר מאשר ועדת משמעת.
אפשרויות לפעולה- דרכי פיתרון לדילמה אתית
על פי תהליך קבלת החלטות בסיעוד, הוגדרה במהלך העבודה הדילמה האתית, כאשר אמונתי האישית בנושא היא כדלקמן:
למרות ששמירת פרטיות המטופל ומתן אפשרות ללמוד הם שני סעיפים המופעים בקוד אתי, הם אינם שווים במעמדם. כפי שצוין, האחד הוא ערך אוניברסאלי והשני קיים במטרה לשמר מקצועיות. בעיניי, הזכות לפרטיות גוברת על הזכות לקבל הכשרה. העיקרון של שמירת פרטיות הוא דומיננטי ביחס לקבלת הכשרה.
אפשרויות לפעולה מוצגות מהפחות יעלה ליעילה ביותר:
1. להעיר לרופא במקום כי פעולתו לא יאה.
2. לעצום עיניים ולא לעשות דבר בנידון.
3. להעיר לרופא לאחר מכן בדלתיים סגורות על מנת שהאירוע לא יחזור על עצמו.
4. לנסות במהלך האירוע עצמו להתערב ולתקן את מעשי המטופל, כמו לשאול את המטופל במקום הרופא באם הוא מסכים לנעשה, אם המטופל יסכים אזי הרופא ימשיך, אם המטופל לא יסכים אזי הרופא יצטרך להפסיק כאשר הדבר לא בא ממני אלא מהמטופלת.
סיכום
קודים אתיים משמשים מעין מצפן המסייע ל"הולכים בדרך" להבחין בין התנהגות נכונה להתנהגות בלתי הולמת, ובתור שכזה- עליהם להתעדכן בהתאם לבעיות המתעוררות ושינויים חברתיים וטכנולוגיים. בסקירת קודים אתיים במדינות שונות בעולם, ניתן לראות כי כולם מגדירים, מתחייבים, אוסרים ומבהירים את אותם הנושאים
בוריאציות שונות, בהקשר לרוח התרבות של אותה במדינה אשר בוחרת להדגיש פחות או יותר את מה שחשוב לה. למרות שקודים אתיים נועדו לכוון ולהדריך, לעולם לא יוכלו לתת פירוט מדויק וברור של מושגים הנכונים לכל מצב אפשרי. ולכן, בדיוק באותה נקודה שבה חדלו הקודים האתיים לסייע, מתגלים פערים ועימותים בין תיאוריות
אתיות לבין חובות מעשיות. כמו במקרינו, הועמדו שני סעיפי הקוד אחד כנגד השני, שמירת פרטיות המטופל מול הכשרת סטודנטים וסטג'רים. אין במציאות תשובה נחרצת לדילמות מוסריות שכן הן עצמן מושפעות משינויים שהזמן גרמם, וגם הגישה החברתית כלפיהן איננה קבועה ועומדת במקום (וגנר, 1990). בסיעוד קיים מקום לחוסר הסכמה
בין האחיות בנוגע למשקל יחסי של ערכים ועקרונות אתיים שונים. יותר מהתערבות אחד המוצעת, יכולה להיות אתית ולשקף עשייה סיעודית טובה. שיחות בנושא, משחקי תפקידים, התייעצויות עם מומחים לאתיקה, עוזרים מאוד במציאת פתרון בנושאים אתיים. מטופלים, עמיתים לעבודה, דיסציפלינות אחרות, וועדות אתיות ומומחים אחרים,
צריכים להיות כלולים בדיון בנוגע לבעיות אתיות. כמו כן, מודלים לקבלת החלטות אתיות כמו אלו המתוארים ב CAN's Everyday Ethics, יכולים לעזור לאחיות בפתרון בעיות אתיות ( Canadian nurses` assn, 2002).
הזכות לפרטיות היא דוגמא לערך אוניברסאלי שקודים אתיים מקדמים. ההתפתחויות הטכנולוגיות גרמו לכך שיש היום איומים מסוגים חדשים על הפרטיות ולכן נוצרה דחיפה להכרת מוסרית ומשפטית בחשיבות ובמרכזיות של הזכות לפרטיות כזכות הנוגעת למקומו של הפרט בחברה (גביזון בתוך עוזון, 2002). כל אחד זקוק לסוג
מסוים של פרטיות למען הרווחה הנפשית, גופנית, רוחנית ופיזית שלו או שלה. לכן, כאשר מטופל מתאשפז למחלקה או כאשר הם מטופלים ע"י אחות בביתם, מצופה כי פרטיותם תכובד ותוגן. כיבוד הפרטיות חיונית וחשובה כחלק מטיפול הוליסטי וסיפוק צרכי המטופל. זה מעניק כבוד למטופל ויוצר אווירה של אמון. כמו כן, הדבר מאפשר
למטופל להביא את עצמו ולהשתתף בחופשיות בטיפול עצמי. ללא ספק אווירה זו יוצרת אצל מטופל תחושה של רווחה נפשית ופיזית. הדבר אמור לעזור למטופל להחלים ממחלתו מהר יותר ולהקדים את שחרורו הביתה (Woogara, 2001). נכון להיום, פרטיות בבית חולים לא תמיד נשמרת בשלמותה, והדבר תלוי בעומס החולים במחלקה, תנאים פיזיים,
משאבים ותרבות הארגון אשר מקדמת תחום אחד יותר ואת השני פחות. יחד אם זאת, אל לאחיות להיכנע לכל הנאמר, זכרו- אל תעשה לאחר את מה שאתה לא רוצה שיעשו לך. היום אנחנו המטפלים אבל מחר אנו עלולים להיות מטופלים. איך הייתם רוצים שיתייחסו אליכם?
ביבליוגרפיה
גוטמן, ד. (2001). אתיקה למקצועות טיפוליים. הוצאת דיונון.
הכהן, א. וויגודה, מ. (2005). " מה טבו אהליך יעקוב" צנעת הפרט וחופש הביטוי. פרשת השבוע, 129, 11-14.
הקוד האתי לאחים ולאחיות בישראל. (2004). הסתדרות האחיות והאחים בישראל.
וגנר, נ. (1990). דילמות אתיות בטיפול בחולה ובמשפחתו: מציאות או אגדה. אתיקה, 6-9.
חשן, י. ומרקס, ע. (1997). רגע, דוקטור- מדריך לזכויות החולה בישראל. הוצאת לאור בע"מ: אתיקה.
כשר, נ. (1989). תורת המוסר מבוא. הוצאת לאור: משרד הביטחון.
מרקס, ע. (2001). שנים עשר העקרונות של חוק זכויות החולה. אגודה לזכויות החולה בישראל.
רכס, ר וטבק, נ. (ללא תאריך). אתיקה, מדע וסיעוד. אתיקה, 10-12
עוזון, מ. (2002). השפעת עמדות, נורמות סובייקטיביות ושליטה התנהגותית נתפסת של אחיות על קידום שמירת פרטיותו של מטופל בבית חולים. עבודת מסטר לא מפורסמת, אוניברסיטת תל אביב, ישראל.
Aleksandrova, S. (2005). Comparative analysis of the code of professional ethics in Bulgaria and the Hippocratic oath, declaration of Geneva and international code of medical ethics. Medicine and Law, 24, 495-503.
Back, E. Wikblad, K. (1998). Privacy in hospital. Journal of Advanced Nursing, 27, 940-945.
Biton, V. Tabak, N. (2003). The relationship between the application of the nursing ethical code and nurses` work satisfaction. International Journal of Nursing Practice, 9, 140-157.
Canadian Nurses Assosiation. (2002). Code of ethics for registered nurses. The Canadian Nurse, 98.
Davis, M. (2003). What can we learn by looking for the first code of professional ethics? Theoretical Medicine, 24, 433-454.
Erickson, J Millar, S. (2005). Caring for patients while respecting their privacy: renewing our commitment. Journal of Issues in Nursing, 10(2).
International Council of Nurses. (2001). Codes and declarations. Nursing Ethics, 8(4), 375-379.
Limentani, A. E. (1999). The role of ethical principles in health care and the implications for ethical codes. Journal of Medical Ethics, 25(5), 394-399.
Lutzen, K. (1997). Nursing ethics into the next millennium: A context-sensitive approach for nursing ethics. Nursing Ethics, 4(3), 218-995.
Pattison, S. (2001). Are nursing codes of practice ethical? Nursing Ethics, 8(1), 5-18.
Romanian Nursing Association. (2000). Code and declarations. Nursing Ethics, 7(1), 79-82.
Verpeet, E., Meulenbergs, T. Gastmans, C. (2003). Professional values and norms for nurses in Belgium. Nursing Ethics, 10(6).
Walsh, K. Kowanko, I. (2002). Nurses` and patients` perceptions of dignity. International Journal of Nursing Practice, 8, 143-152.
Woogara, Jay. (2001). Human right and patients` privacy in UK hospitals. Nursing Ethics, 8 (3), 234-246.
Woogara, Jay. (2005). Patients` privacy of the person and human rights. Nursing Ethics, 12 (3), 273-287.
איזנברג, י. (1997). על חופש המידע וזכויות הפרט. בדשה חמד, ג-ד.
Retrieved February 17, 2005, from http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/lasonara.htm
שירות יעוץ לאזרח. (2003). חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, 1992. משרד העבודה והרווחה.
Retrieved February, 17, 2005, from
http://work-gsob.haifa.ac.il/shil2/jsp/general/SearchArticle.jsp
25

תגים:

אתיקה · רפואה · המוסר · המטופל · פרטיות · קוד · תיאוריות · אחיות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אוניברסליות קוד האתי ומשמעותו בעשיה הסיעודית", סמינריון אודות "אוניברסליות קוד האתי ומשמעותו בעשיה הסיעודית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.