מטמנת חירייה - השפעות סביבתיות ותמורות מתאריך סגירתה

תקציר העבודה:

שאלת המחקר
מטמנת חירייה -אפיון הזיהום והיקפו טרם סגירת האתר, סקירת הסיבות לסגירת האתר, תמורות שחלו מאז הסגירה וסקירת סטטוס זיהומי קיים. כמו כן סקירת פוטנציאל הגז הגלום במטמנה ועקרונות מנחים לשיקום האתר.

שיטת המחקר
על מנת לענות בצורה מיטבית על הנושאים המוצגים בשאלת המחקר, אתמקד ראשית בסקירת ספרות המתייחסת למטמנות בכלל ולמדיניות המשרד לאיכות הסביבה לגבי מטמנות בארץ בפרט. כמו כן אערוך ראיון עם מהנדס איגוד ערים דן לתברואה, הכולל אף סיור באתר. בנוסף איעזר בסקירות ומסמכי מדיניות שהופצו על ידי המשרד לאיכות הסביבה / אגף פסולת מוצקה ואיגוד ערים דן לתברואה בנושא.

תוכן העניינים
פרק א' - מבוא
שאלת המחקר
שיטת המחקר
סקירת ספרות
מיקום פיסי
מצב סטטוטורי
תכנים הנדסיים
פרק ב' - זיהום ושיקום
דגימת שפכים ותשטיפים - ניטור חירייה
הרכב תשטיפי מטמנת חירייה
ניתוח נופי ושיקום האתר
ניצול גז מאתר חירייה
גז מטמנות כדלק לרכבים
ראיון מעם מהנדס איגוד ערים דן לתברואה - מר דני שטרנברג
פרק ג' - סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

אתר חירייה ממוקם במרכזו של אזור בעל אופי מישורי, אופי שנשמר ברדיוס של שני ק"מ עד אשר משתנה קו הרקיע עקב צפיפות ואופי הבניה לגובה, לכיוונים צפון ומערב. מבט לכיוון דרום מזרח פורש לפנינו חלק ניכר מאזור השפלה ואת קו הרקיע שיוצרים במרחק הרי יהודה. אופי הסביבה המיידית מעניק הרגשה כי אתר חירייה הוא נטע זר
במקומו - הר מעשה אדם שבזמן קבלת ההחלטה על מיקומו לא נלקחו בחשבון ההשלכות הסביבתיות והנופיות שהוא יותר מזה זמן רב.
הדימוי של האתר בעיני אלה הרואים ומכירים אותו אינו חיובי שכן הוא מהווה מזכרת ויזואלית בעלת נוכחות חזקה לתחלואי החברה ולדרך בה אינה מצליחה להתמודד עם תוצרי הלוואי שלה. תנועת האנשים מתחלקת לאלו הנעים בכבישים ולאלו בשטח. במקביל קיימת תנועת בעלי חיים; ציפורים מקומיות ונודדות וכן חיות בר, בעיקר תנים,
מכרסמים, חרקים וחיות קטנות.
שכבות האתר תוססות ושוקעות ולאיטן ותהליך זה ימשך עוד שנים רבות, לכן תכנון עתידי בחומרים נוקשים, חסרי אלסטיות, הינו בעייתי. לחילופין - כיסוי הקיים ותכנון על ידי יצירת פני שטח חדשים חייב אף הוא לקחת בחשבון את השקיעה הצפויה ולאפשר דינמיות של כל המערכת המתוכננת במטרה להימנע ממצב של ואקום בין הקיים
ומתוכנן ושינויים אלימים כמו קריסה פתאומית של חלקים מסוימים.
החלק העליון של פני השטח המורכב אשפה ועפר מובא, חדיר למים כך שכמעט ולא נוצר מצב של שלוליות. עודפי המים שאינם מחלחלים אל תוך ההר מתנקזים בעיקר במורד המדרונות. למרגלות האתר, הרכב הקרקע החרסיתית הכבדה אינה מאפשרת את חלחול המים באותה מידה, כך שבמצבים של זרימה חזקה, לאחר גשמים, נוצרות שלוליות גדולות
ולעיתים רחוקות אף ישנו מצב של הצפה בחלקים בנמוכים.
נחלי השפירים והאיילון הנם ואדיות במקור שהכילו זרימת מים משתנה בהתאם לכמות המשקעים וזמנם, אך כבר שנים רבות שמוזרמים לתוכם שפכים, בעיקר אל ערוץ איילון מאזור פתח-תקווה, מים אלה הנם פעמים רבות מיי ביוב שתהליך הטיהור שהם עברו לפני שהוזרמו אל תוואי הנחל הוא מינימלי. כמו כן, אל תוך תוואי הנחלים מוזרמים
ללא כל טיפול ביניים התשטיפים המתנקזים בבסיס האתר.
המבנה הגיאולוגי בבסיס האתר, המורכב משכבה עבה של קרקע חרסיתית שחדירותה מועטה, מאפשר את שמירת איכותם של מי התהום המצויים מתחת לפני השטח. פרט לכך אין בנמצא זרימה תת קרקעית שעלולה ליצור סחף וזיהום.
בראייה עתידית נבחנים מספר אופציות לשיקום האתר והמרתו לשימושי קרקע אחרים:
שימושים אפשריים לנופש - בהתבסס על מספר פרוייקטים נוספים ברחבי העולם שהצליחו, ישנה כוונה לשנות את שימוש הקרקע הנוכחי לפארק נופש.
שימושים אפשריים לחקלאות - על אף הימצאות האתר באזור בו קיימת קרקע המשמשת לחקלאות, מבנה האתר והרכבו הכימי אינו מאפשר חזרה מיידית לשימושים חקלאיים ואף אינו כדאי מבחינה כלכלית. באתרים אחרים ברחבי הארץ והעולם בהם נעשה שימוש חקלאי באתרי אשפה, היה זה לאחר תהליך בו נקברה האשפה מתחת לפני השטח או בכיס קרקע
שאפשר יישורה של רמה כמו במקרה דודאים בנגב.
שימושים אפשריים לתעשייה - ניתן להבדיל בין שני מקרים; האחד, שימוש באדמת האתר כחומר גלם לתעשייה והשני, בניית מבני תעשייה על האתר. במקרה הראשון מדובר בתהליך קומפוסטמיה האופייני לזבל אורגני ושתוצריו משמשים בחקלאות תהליך זה אינו ניתן לביצוע שכן האשפה אינה אורגנית טהורה אלא מלווה בזיהומים רבים שמייקרים
מאוד את התהליך והופכים אותו ללא כדאי, כמו כן חשיפת שכבות קבורות תגרום לשחרור מתאן בכמויות גדולות, עובדה שתסכן את העובדים באתר ועלולה להוביל להתלקחות האשפה מעל ומתחת לפני השטח. האפשרות השניה נשללת אף היא שכן בניה על מצע האתר דורש הקמת יסודות מורכבים ויקרים ובנוסף, כל מבנה סגור שימוקם באתר, ייצור
אפקט של פעמון הכולא בתוכו את גז המתאן המשתחרר מהאדמה ומסכן את בריאותם של שוכני המבנים העתידיים.
שיקום צמחי - כמויות העפר הגדולות המכסות את האשפה הובאו ממקורות שונים ולכן מכילים צמחייה רחבה של חד שנתיים המלבלבים ופורחים בחורף ובאביב, מלבדם, בחלקים הנמוכים של האתר, אלו שאינם מכילים אשפה, מצויים אקליפטוסים במצב טוב. טיפול צמחי שיתבצע על מצע מנותק יאפשר נטיעות ושתילות בטווח רחב של אפשרויות
המתאימות לאקלים המקומי, אך בשתילה בחלקים לא מטופלים חשוב לגדל צמחים הצורכים הרבה חמצן.
אפשרויות לשינוי נופי - כפי שכבר צוין, חפירה לצורכי שיקום אינה ניתנת משיקולי בטיחות, לכן יש לבחון את אופציית כיסוי הקיים ועבודה על פניו. בד בבד, על מנת לרכך את חדות המדרונות צריך לבדוק את האפשרויות לשינוי תוואי הנחלים הסמוכים - הרחקתם מהאתר הקיים על מנת לאפשר דירוג מתון יותר של הטופוגרפיה.
ניצול גז מאתר חירייה
רקע ושלבי קידום מוצעים:
1. כללי
כתוצאה מהתפרקות של המרכיב האורגני בפסולת נוצר באתרי פסולת "גז מטמנה" (ביו-גז), שהינו בעל פוטנציאל של השפעות שליליות כגון: מטרד ריח, יצירת "אפקט חממה", יצירת אוירה של פציצות וכדומה.
על מנת למנוע השפעות שליליות, הן סביבתיות והן בטיחותיות, נדרש לאסוף את הביו-גז, לרכזו לנקודת טיפול ולבצע סילוק על-ידי שריפה מבוקרת. לחילופין, ניתן (באתרים גדולים ובהתקיים תנאים של כדאיות כלכלית) לנצל את הביו-גז לצורך הפקת אנרגיה.
מבחינת כמות הפסולת הקיימת באתר "חירייה" ומבחינת "גיל" הפסולת עשוי אתר "חירייה" להיות אטרקטיבי לפרוייקט כלכלי של הפקה וניצול הביו-גז.
מאידך בארץ לא קיים ניסיון ממשי בנושא ניצול גז מטמנות, ולפיכך לא ניתן להעריך במדויק את האטרקטיביות.
אשר על כן, מוצע לקדם את פרוייקט הביו-גז בשני שלבים:
שלב א' - "קדם פרוייקט", אשר במסגרתו ייבחנו כל האספקטים הרלוונטיים, ותבוצע בחינה טכנו-כלכלית של חלופות שונות. בסיום השלב תתקבל החלטה על אופן הביצוע של הפרוייקט.
שלב ב' - ביצוע הפרוייקט, במסגרתו יוקמו המערכות השונות ויופעלו לאיסוף הגז ויצירת אנרגיה.
2. ייצור וניצול הביו-גז
הערכה כמותית של פוטנציאל ייצור הביו-גז באתר נעשה תוך שימוש במודל המקובל על-ידי ה- USEPA. הפרמטרים במודל עודכנו והותאמו על מנת לייצג את המצב הצפוי באתר "חירייה", כולל התייחסות ספציפית לתנאי האקלים, כמויות הפסולת והרכב הפסולת האופייני בישראל.
כמויות הפסולת הוערכו על-פי נתונים שהתקבלו מאיגוד ערים דן (לשנים 1985-1998), וכן על-פי חישוב של סך הכול נפח הפסולת הנוכחי באתר (נמצא כי נפח ההר הנוכחי הינו כ-16.3 מיליון מ"ק).
לצורך חישובי המודל הונח כי צפיפות הפסולת באתר הנה כ-830 ק"ג/מ"ק, וכי זרם הפסולת הנכנס לאתר, בשנים שלפני 1985, גדל בהדרגה החל מכ70,000- טון בשנת 1950.
שיעור ייצור המתאן, מותאם לתנאי האקלים והרכב הפסולת בארץ, הונח כ-84.2 מ"ק/טון פסולת.
תוצאות המודל לחיזוי כמות המתאן המיוצרת באתר מוצגות בטבלאות ובגרף בעמודים הבאים.
מן התוצאות עולים הממצאים הבאים:
שיעור הייצור המקסימלי נרשם בשנת 1998 (שנת סגירת האתר) - כ-177 מ"ק/דקה.
במהלך 25 השנים הבאות, שיעור הייצור יורד באופן תלול (שיעור ייצור מוערך בשנת 2002 , 97 מ"ק/דקה), עד לערך של כ20- מ"ק/דקה בשנת 2023.
לגבי השנים שהחל מ2002-, חושבה גם הכמות הפוטנציאלית לאיסוף - בהנחת יעילות כיסוי של 85% של מערכת האיסוף.
המשמעויות לגבי ייצור חשמל: בריכוז מתאן של 50%, נדרשת ספיקת מתאן של כ11.3- מ"ק/דקה לייצור 1 מגה-וואט חשמל. לפיכך, על-פי ההערכה לשיעור ייצור המתאן באתר, ניתן להניח פוטנציאל ייצור חשמל של כ7.5- מגה-וואט בשנת 2002, 5 מגה-וואט בשנת 2005, 2.5 מגה-וואט בשנת 2012.
תפוקת ביו-גז בחיריה
הביו-גז הינו הגז שנפלט כתוצאה מהתפרקות חומר אורגני בתנאים אנאירוביים (ללא נוכחות חמצן). הביו-גז מורכב בעיקר מגז מתאן ודו תחמוצת הפחמן וכמויות קטנות של מרקפטנים, מימן, מימן גפריתי ותרכובות אורגניות נוספות.
הפסולת הביתית בישראל מכילה כ37%- חומר אורגני פריק.
בתנאים של אתר פסולת נוצרים כ120- קוב ביו-גז לטון פסולת.
באתר הפסולת חירייה קיימים כ25- מיליון טון פסולת שהושלכה במהלך השנים. כמויות הגז, וזאת על-פי הערכת חברות בינלאומיות העוסקות באיסוף גז מאתרי פסולת, גבוהות. מבחינה כלכלית לצורך הפקת חשמל קיימת הערכה שניתן להפיק מאתר הפסולת בחיריה תחנת כוח בסדר גודל של 6-8 מגוואט. כמויות הגז הנפלטות מהאתר פוחתות עם
השנים בהתאם לקצב התפרקות הפסולת האורגנית.
כאמור פנו לאיגוד ערים מספר חברות בינלאומיות בהצעות לקיים בדיקות ולהקים על חשבונם או בשיתוף עם האיגוד מתקן להפקת ביו-גז לאנרגיה. האיגוד נמצא בהליך של בדיקת הנושא. על פניו נראה שאיסוף הגז כלכלי ויכול לממן את הקמת המתקנים ואולי גם להיות רווחי באופן שיממן חלקית את שיקום הר הפסולת. אולם, באם לא תהייה
תמיכה ממשלתית, הכוללת חקיקה או סבסוד של איסוף ומכירת הגז ואנרגיה, יתכן והכלכליות גבולית.
ישנם צרכנים פוטנציאליים אחרים שניתן לספק להם את הביו-גז אם בצורה ישירה או על-ידי טיפולים אחרים לפני הצריכה. על פניו נראה שפתרון זה הוא יותר כלכלי מהפיכת הגז לחשמל, אולם טרם נבדק הנושא באופן יסודי. מדובר במפעלים או מתקנים המסוגלים להפיק אנרגיה מהגז. מפעלים שכאלו צריכים להימצא בקרבת המקור של הגז על
מנת שאספקת הגז תהייה כלכלית. אפשרות נוספת שנבחנת היא שימוש במתאן להנעת רכבים ובעיקר לתחבורה ואיסוף פסולת.
איגוד ערים דן מקדם את נושא האיסוף והטיפול בביו-גז הנפלט מחיריה מהסיבות שהוזכרו לעיל. האיגוד מאמין שאיסוף הגז או ייצורו באמצעות שיטות טיפול חלופיות בפסולת (הקמת ביו-ריאקטורים) יכול להיות כלכלי ולפתור את בעיית הזיהום והמחסור בחשמל רק אם תהייה תמיכה ממשלתית וחיוב הגופים הצרכנים להשתמש בגז.
גז מטמנות כדלק לרכבים
איגוד ערים דן לתברואה בודק אפשרות לניצול הביו-גז הנוצר בהר הפסולת "חירייה" להנעת רכבי תברואה ותחבורה ציבורית. במידה והבדיקות יוכיחו כדאיות כלכלית ניתן יהיה להניע את כל מערך רכבי איסוף האשפה והתחבורה הציבורית בגוש דן בגז טבעי (ביו-גז) ובכל למנוע זיהום אויר הנוצר כיום כתוצאה משימוש בדלקים.
הביו-גז נוצר בתהליך ספונטאני של התפרקות הפסולת האורגנית בתנאים ללא נוכחות חמצן. הביו-גז מורכב בעיקר ממתאן ודו תחמוצת ואחוזים בודדים של הרבה גזים אחרים. על-פי סקרים ראשוניים שנערכו בחירייה ישנן בהר כמויות גז ניכרות שניתן להשתמש בהם להפקת אנרגיה. בנוסף, איסוף הגז ומניעת פליטתו לאטמוספירה יסייעו
בצמצום מפגעים סביבתיים כגון אפשק החממה ומטרדי ריח.
גז טבעי משמש במקומות שונים בעולם כאנרגיה חלופית להנעת רכבים. כ"כלל אצבע" מעריכים סך ייצור של כ-200 ליטר מתאן מכל 1 ק"ג של פסולת מוטמנת באתר, לכל אורך תקופת ההתפרקות. בחיריה הוטמנו במהלך החמישים שנה האחרונות כ-25 מיליון טון פסולת. איסוף הגז מחיריה יתבצע באמצעות קידוחים שיקדחו אל תוך גוף הפסולת,
שאיבת הגז והולכתו לנקודת איסוף וטיפול. לצורך שימוש בגז למטרת הנעת רכבים ולפני הזנתו למנוע הרכב, יש לנקותו מגזים אחרים ולהגדיל את ריכוז המתאן.
שימוש בגז מתאן כחלופה לדלקים אחרים מוריד באופן משמעותי ביותר את פליטות מזהמי האוויר מהרכב ותורם באופן ישיר לבריאות הציבור ולאיכות הסביבה.
כמיליון רכבים מנעים כיום בעולם המערבי באמצעות גז טבעי. בארה"ב לבדה קיימים מעל 1,300 תחנות לתדלוק רכבים מגז טבעי, כאשר מחציתן פתוחות לציבור הרחב. ישנם מספר אתרי פסולת מהם מופק ביו-גז לצורך שימוש להנעת רכבים והנושא תופס תאוצה במהלך השנים האחרונות. בין היתר נעשה איסוף שכזה בארה"ב, קנדה, אוסטרליה,
נורבגיה, רוסיה ועוד.
הביו-גז שמורכב ממתאן ודו תחמוצת הפחמן גורם לזיהום סביבתי גלובלי. הזיהום וגזים אלו גורמים לאפקט החממה ולפגיעה בשכבת האוזון. מדינות רבות בעולם המערבי מכירות בחשיבות איסוף הגז ותומכות בנושא על-ידי מתן סבסוד למחירי החשמל או אנרגיה חלופית אחרת המופקת מהביו-גז ולמעשה רואים בנושא, ובצדק, הפקת אנרגיה
"ירוקה".
ראיון עם מהנדס איגוד ערים דן לתברואה - מר דני שטרנברג
השיקולים העיקריים לסגירת האתר חירייה במהותם שיקולי הזיהום הסביבתי:
זיהום קרקע ומקורות מים - תחתית האתר אינה אטומה אלא באמצעות שכבת חרסית
טבעית, בעובי שנע בין 10 עד 15 מטר, שבאופן תיאורטי אינה אוטמת זיהום הנובע
מהתשטיפים שמקורם באשפה.
זיהום אוויר - כתוצאה מהתפרקות הפסולת בתנאים נטולי חמצן, נותר מצב של ביו גז שמרוכז במתאן וב- CO2.
חסימת הנחלים - מדרונות המטמנה תלולים וקיימת סכנה של התמוטטות אל הנחלים. בפועל, בנובמבר 1997 התרחשה הקריסה האחרונה שגרמה להצפות השדות הסמוכים וזיהומם באמצעות מי השופכים שהגיעו עם הנחלים. באשר לנחלים, חשוב לציין כי הנחלים שפירים ואיילון מוטים לכיוון השפד"ן לפני ההתחברות לנתיבי איילון. מים ממשיכים
לזרום לנחל איילון, לכיוון צפון, לאחר השתרעות נחל איילון במקביל לנתיבי איילון, רק בתקופות גשמים, כאשר אין יכולת הזרמה של כל מי הנחלים לשפד"ן ומכאן קיימת זרימה של איילון עד להתחברות לירקון וממנו לים. חשוב לציין כי מידת הזיהום של המים המגיעים לירקון היא נמוכה שהרי מדובר על מים המהולים במי גשמים.
נתון נוסף בעל חשיבות מכרעת הוא שכמויות התשטיפים המוערכות ככאלה המגיעות בכל
זאת לנחלים, נעמדות על עשרות קובים ליום, בעוד שכמויות השופכים בנחל נעמדות
באלפי קובים ליום. יש בנתון זה להבהיר כי מידת זיהום מקורות המים, (הנחלים
ואקויפר החוף) הנגרמת כתוצאה מהימצאות המטמנה בסמוך להם, היא נמוכה. חשוב
לציין כי סגירת המטמנה למעשה ממזערת את הסיכון בהתמוטטות המדרונות.
האתר נסגר באוגוסט 1998. כשנה וחצי לאחר הסגירה עבדה תחנת מעבר זמנית על גב ההר (חירייה), תחנה שמשכה ציפורים. החל מינואר 2000 החלה לעבוד באתר תחנת מעבר קבועה, בחלקה התחתון של המטמנה, תחנה מקורה וסגורה חלקית ומכאן שכמות הציפורים נעמדת במספרים זניחים. לראייה החל מינואר 2000 הפסיקה הפעילות היזומה מטעם
נתב"ג לגירוש הציפורים, כפעילות מניעתית לסיכול פגיעה במטוסים.
זיהום האוויר - בעקבות שריפת האשפה, נוצר מצב של שריפת פלסטיקים, ניילונים, עצים וחומר אורגני, וכתוצאה מכך יווצרות גזים רעילים שהיוו איום אקולוגי חמור על האוכלוסייה הסובבת. זיהום האוויר כיום, בנוסף למזעור תופעת הציפורים, הוא אחת ההצלחות המשמעותיות ביותר מאז הסגירה שהרי כיום לא מתקיימת שריפת אשפה.
היקפים - בעבר הגיעו לאתר כ- 2500 עד 3000 טון אשפה ביום. האתר החלופי, מאז הסגירה, הוא גני הדס. תחנת המעבר - מטרתה היא לחסוך בהובלת האשפה לדודאים בכמויות קטנות וכך משאיות שקיבולתן היא כ- 3 טון מעבירות את האשפה למשאיות של כ- 25 טון ואלה ממשיכות דרומה. התחנה עובדת 24 שעות ביממה.
כרקע היסטורי חוקתי, מציין מהנדס האיגוד שבשנת 1993 חודש חוק שהתקבל כבר בשנות ה- 70, לסגירת אתרי ההטמנה הלא מוסדרים, בניהם מטמנת חירייה. בשנה זו אכן נסגרו אתרים רבים, וחרייה, על אף שהוצא צו סגירה משפטי עבורה, נעלה שעריה באופן מלא רק באוגוסט 1999, לאחר פתיחת האתר בגני הדס. בין אוגוסט 1998, מועד הסגירה
הרשמי, לבין אוגוסט 1999, מועד הסגירה בפועל, נמצאו חלופות בכל מיני אתרים.
מהנדס האיגוד מציין כי למעט דגימת שפכים ותשטיפים שנערכה בשנת 1994, לא נערכה כל דגימה נוספת מאז ובפרט לא אחרי סגירת האתר. דגימה עדכנית כזו מתוכננת לשנת העבודה 2001.
פרק ג' - סיכום
בבואי לסכם את פגעי הסביבה הנוצרים מקיום המטמנה במקומה ואת היקפיהם, חשוב לציין כי אין כל ספק שמטמנת חירייה נמצאת "שלא במקומה הטבעי" והכוונה היא שמלכתחילה לא נכון היה להקים את האתר במקומו הנוכחי. במגבלות שעמדו בפני מקבלי ההחלטות בדבר הקמת האתר, בעיקר בהיבט חיזוי התפתחות גוש דן, האתר הוקם שלא בידיעה
על שכבת חרסית עבה, עובדה מעודדת מאוד.
ניתן לסכם את המפגעים העיקריים תחת שתי קטגוריות עיקריות, מפגעים שהשפעתם היא בטווח המיידי ומפגעים בעלי השפעה ארוכת טווח. תחת הכותרת של מפגעים בעלי השפעה מיידית ניתן לסווג את הריח הנגרם מהאשפה באתר ואת הציפורים המגיעות בעקבות האשפה - ולציפורים יש חשיבות מוגברת במטמנת חירייה בשל הסמיכות לנתב"ג. מפגע
פוטנציאלי נוסף הוא קריסת המדרונות וכתוצאה מכך חסימת הנחלים, איילון ושפירים, והצפת השדות הסמוכים במי שופכים. מפגעים ארוכי טווח כוללים זיהום מי הנחלים ובאופן משמעותי יותר את פוטנציאל זיהום מי אקוויפר החוף ואת בארות מיי השתייה. כמו כן, הצטברות גז המתאן בתוך ההר והבעיה הנובעת מניסיון חפירה, הטיה או
השטחת האזור.
ניתן לטעון כי המפגעים קצרי הטווח מוזערו באופן משמעותי ואף נפסקו כליל מאז סגירת האתר, או ליתר דיוק הפסקת ההטמנה בו, באוגוסט 1998. לעומת זאת, המפגעים ארוכי הטווח הם כאלה שהשפעתם לא חדלה מלהתקיים לאחר סגירת האתר ולמעשה ההשפעה ההידרולוגית השלילית החלה לפעול בשנים האחרונות, משום שהזיהום הפוטנציאלי עבר
את "קו ההגנה החרסיתי, והשפעתו על האקוויפר תורגש ללא קשר להפסקת ההטמנה. כמו כן הימצאות מצבורי הגז הרעיל בתוך ההר, עובדה שיש בה על מנת להשפיע משמעותית על תהליכי התכנון והשיקום של האזור.
אם להתייחס באופן ספציפי לבעיה המשמעותית ביותר, הבעיה ההידרולוגית, הרי שהוכנו מספר עבודות הידרולוגיות על האזור וכן התייחסויות באופן ספציפי לאתר עצמו, אולם המידע המצומצם הקיים לא מאפשר להציג תמונה מושלמת לגבי תנועה אפשרית של מזהמים בקרבת האתר. המידע הקיים היום מלמד כי לא קיימים זיהומים במי הקידוחים
המשמשים לשתיה, אותם ניתן לייחס לאתר חירייה - וזאת בטווח של מספר קילומטרים מהאתר. משרד הבריאות מבצע בדיקות שגרתיות של טיב המים בכל קידוחי השתייה במחוז ת"א. בקרבת אתר חירייה אין קידוחי שתייה, הקידוחים השואבים בסביבה משמשים להשקיה חקלאית בלבד. אי לכך אין כיום נתונים מיקרוביאלים של מי התהום בקרבה
מספקת. זרימת שפכים רבים במשך השנים בנחלים איילון ושפירים הגובלים באתר חירייה מצפון ומדרום - מגבילים את האפשרות לזהות את מקורות הזיהום על פי המידע הקיים. על כן ערכי הכלורידים והניטרטים הגבוהים יחסית בתת הקרקע בתחום הזרימה של נחל איילון ושפירים אינם יכולים להיות מזוהים עם אתר חירייה.
על אף היות חירייה אתר חריג בנופו, ההתייחסות אליו כבועה תלושה מסביבתה תהיה שגויה. למרות היותו גוף מלאכותי שאינו תואם את המורפולוגיה של סביבתו, במסגרת הכוונה לשנות את אופיו ותיפקודו, עליו להיתפס כחלק ממערכת השטחים הפתוחים בה הוא נוכח, תוך שימת דגש לחריגותו הוויזואלית.
קרבת האתר לשני מוקדים אינטנסיביים, פארק דרום בתל אביב והגן הלאומי ברמת גן, מעניקה הזדמנות ליצירת רצף שטחים פתוחים בעלי אופי משתנה שיענו על הצורך בפארק נופש נוסף באזור גוש דן, פארק המנצל איכויות ונתונים קיימים ומוסיף עליהם איכויות חדשות.
היות ואזור זה משמש כבר היום את תושבי השכונות הסמוכות כאתר לטיולים - דהירה על סוסים ותנועה ברכבי שטח, ובד בבד מכיל שילוב קלאסי של ערוץ נחל במרכז נוף פתוח, מעניק הזדמנות פז להצעה קונקרטית שתקבל משקל סטטוטורי ותשלב את הרצון להתפשטות העיור יחד עם הצרכים העומדים על סדר היום: טיפול נופי באתר חירייה על
הבעיות המיוחדות לו ושילובו במערכת שלמה של שטחים פתוחים לשימוש ציבורי.
לסיכום, אין כל ספק כי סגירת אתר חירייה היא צעד חשוב שכבר בטווח המיידי תוצאותיו ויתרונותיו ניכרים. חשוב להמשיך ולעקוב אחר זיהום מי התהום, שהרי לזיהום זה תיתכן עוד תקופה רבה של השפעה שלילית, כמוכן ניצול מיטבי של הביו גז הטמון בהר וכן ניצול יתרונו המורפולוגי הייחודי של האתר והפיכתו לאתר נופש.
ביבליוגרפיה
TOR (Terms Of Reference) לתכנון ויישום של סגירה, שיקום, ופיקוח סביבתי באתר הפסולת לאשפה עירונית מוצקה.
אתר חירייה - סקר פוטנציאל ניצול ביוגז (תקציר שנערך על ידי SCS Eng, דצמבר 2000).
מיכלסון ח', זיהום מי תהום על ידי מזבלת חירייה, בדיקה ראשונית 2/1990.
רונן ד', תכנית מתאר ארצית לסילוק אשפה, תמ"א 16.
כנפי י', רונן ד', האיכות הכימית של מי התהום באקוויפרים של מישור החוף בישראל, דו"ח מס' 76/1.
איכותם התברואתית של מי שתייה ברשויות המקומיות בישראל, בדיקות מיקרובאליות לשנים 1989-1990, דו"ח משרד הבריאות.
אנוש מערכות סביבתיות, אתר חירייה, חוו"ד גיאוהידרולוגית 11/1992.
הירשברג יוסי, "דו"ח שנתי מס' 17 - פסולת מוצקה", הביוספירה כ"ב 4-3, דצמבר 1992 - ינואר 1993
J.F Artiola, Waste Disposal, Chapter 10, 1995 by Academic Press.
תודות
תודתי נתונה לרשומים מטה על שתרמו מזמנם והביעו נכונות ורצון לתרום מהידע הרב שלהם.
דני שטרנברג - איגוד ערים דן לתברואה.
טל שוחט - האגף לפסולת מוצקה, במשרד לאיכות הסביבה.
פרופ' יצחק שיינברג - אונ' בר אילן.
נספחים
1. מבנה האגף לפסולת מוצקה במשרד לאיכות הסביבה ודרכי התקשרות
השר לאיכות הסביבה (צחי הנגבי)
סמנכ"ל תשתיות (יוסי ענבר)
ר' אגף פסולת (אילן ניסים) (מחוזות) מחוז ת"א, מחוז ירושלים, מחוז חיפה, מחוז דרום, מחוז צפון.
(מטה) ממונה מחזור (אלעד) וממונה מטמנות ותחנות מעבר (טל שוחט) ותחת בעלי תפקידים אלה ישנם רכזים ומנהלי מטמנות.
דרכי גישה -
האגף לפסולת מוצקה - 026553802
טל שוחט, הממונה על המטמנות ותחנות המעבר - 026553814.
דני שטרנברג, מהנדס איגוד ערים דן לתברואה - 051777886.
2. תצלום אוויר - חירייה
מתוך אתר nrg: http://www.nrg.co.il/online/35/ART1/020/367.html
תצלום אויר של האתר - ראה נספח.
אוגוסט 1998.
גנות וחמד.
כיידוע - זווית ההרמה היא 33%.
נכון ל 20 דצמבר 1994.
שנתיים לפני מועד ביצוע הסקר.
נ.צ 13367/15932.
ספיקת השפכים היומית בשני הנחלים הייתה במועד העבודה 32,000 מ"ק.
לפי נתוני איגוד ערים דן, המחלקה לאיכות הסביבה, נכון ל- 29/11/00.
שכבת חרסית טבעית בת 10 - 15 מטר.
הראיון נערך במשרדי איגוד ערים דן לתברואה, במטמנת חירייה, בפברואר 2001 וכלל סיור במטמנה על חלקיה השונים.
CH4.
מתקן המרכז את שפכי דן ומעביר אותם תהליך השבחה למי קולחים.
הפעילות כללה רעשי ירי והטסת טיסנים.
כ- 1000 משאיות.
דודאים החדש.
בעיית הציפורים והריח.
פארק מנחם בגין.
27
21
2
21

תגים:

זבל · אשפה · זיהום · מים · הידרולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מטמנת חירייה - השפעות סביבתיות ותמורות מתאריך סגירתה", סמינריון אודות "מטמנת חירייה - השפעות סביבתיות ותמורות מתאריך סגירתה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.