אי שוויון בשכר בעבודה

תקציר העבודה:

בשלושת העשורים האחרונים מסתמנת מגמה של גידול באי השוויון הכלכלי במדינות המערב.
גם בחברה הישראלית אי השוויון הכלכלי נמצא במגמת עלייה זה כמעט שלושה עשורים. בדומה למדינות אחרות גידול האי שוויון בשוק העבודה הוא הגורם העיקרי לגידול אי השוויון הכלכלי (דהן 2000). במוקד העבודה הנוכחית עומד מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל והקשר בינו לבין גידול אי השוויון בשוק העבודה.
הגידול באי השוויון בשכר העבודה בעולם המערבי זוכה לתשומת לב מחקרית הולכת וגוברת. ההסבר המקובל מקשר את תהליך הגידול באי שוויון לשינוי טכנולוגי וגלובליזציה.
הטענה הינה ששינויים טכנולוגים ובעיקר מהפכת המחשוב הביאו לשיפור בפריון העובדים המיומנים ולכן גם עלייה בשכרם.
מנגד, הגלובליזציה הביאה לגידול בהיצע העובדים הבלתי מיומנים ולשחיקה בשכרם (Sebbens 2000).
הסבר נוסף לגידול באי השוויון בשכר טוען שפיחות בכוחם של האיגודים המקצועיים המתבטא בירידה בשיעור ההתאגדות, הביא לכך שמידת השפעת כוחות השוק על התפלגות השכר רבה יותר כיום מאשר בעבר, וכתוצאה מכך גם אי השוויון בהכנסות מעבודה גדל במשך השנים (Card 2001).
ההסדרים המוסדיים משפיעים על התפלגות השכר לא רק כגורם הממתן את השפעת כוחות השוק אלא גם ככזה העשוי להפנות כוחות אלו לדרך אשר תצמצם או תגביר את השפעתם על אי השוויון.
אי השוויון המושפע מהסדרים המוסדיים הקיימים בתקופה מסוימת בשוק העבודה, הרי ששינויים במבנה מערכת יחסי העבודה עשויים להסביר חלק מהגידול באי השוויון בשכר.

תוכן עניינים:
מבוא
א) מידת הביזור של הסכמי שכר קיבוציים והשפעתם על אי השוויון בשכר בישראל.
· גידול אי השוויון בשכר
· מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל
ב) איגודים מקצועיים ואי שוויון בשכר.
ג) אי שוויון בשכר בסקטור הציבורי והפרטי.
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
אי שוויון בשכר בישראל
תוכן עניינים
מבוא
א) מידת הביזור של הסכמי שכר קיבוציים והשפעתם על אי השוויון בשכר בישראל.
גידול אי השוויון בשכר
מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל
ב) איגודים מקצועיים ואי שוויון בשכר.
ג) אי שוויון בשכר בסקטור הציבורי והפרטי.
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
1. מבוא
שאלת המחקר: כיצד הסכמי שכר קיבוציים משפיעים על אי שוויון בשכר?
בשלושת העשורים האחרונים מסתמנת מגמה של גידול באי השוויון הכלכלי במדינות המערב.
גם בחברה הישראלית אי השוויון הכלכלי נמצא במגמת עלייה זה כמעט שלושה עשורים. בדומה למדינות אחרות גידול האי שוויון בשוק העבודה הוא הגורם העיקרי לגידול אי השוויון הכלכלי (דהן 2000). במוקד העבודה הנוכחית עומד מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל והקשר בינו לבין גידול אי השוויון בשוק העבודה.
הגידול באי השוויון בשכר העבודה בעולם המערבי זוכה לתשומת לב מחקרית הולכת וגוברת. ההסבר המקובל מקשר את תהליך הגידול באי שוויון לשינוי טכנולוגי וגלובליזציה.
הטענה הינה ששינויים טכנולוגים ובעיקר מהפכת המחשוב הביאו לשיפור בפריון העובדים המיומנים ולכן גם עלייה בשכרם.
מנגד, הגלובליזציה הביאה לגידול בהיצע העובדים הבלתי מיומנים ולשחיקה בשכרם (Sebbens 2000).
הסבר נוסף לגידול באי השוויון בשכר טוען שפיחות בכוחם של האיגודים המקצועיים המתבטא בירידה בשיעור ההתאגדות, הביא לכך שמידת השפעת כוחות השוק על התפלגות השכר רבה יותר כיום מאשר בעבר, וכתוצאה מכך גם אי השוויון בהכנסות מעבודה גדל במשך השנים (Card 2001).
ההסדרים המוסדיים משפיעים על התפלגות השכר לא רק כגורם הממתן את השפעת כוחות השוק אלא גם ככזה העשוי להפנות כוחות אלו לדרך אשר תצמצם או תגביר את השפעתם על אי השוויון.
אי השוויון המושפע מהסדרים המוסדיים הקיימים בתקופה מסוימת בשוק העבודה, הרי ששינויים במבנה מערכת יחסי העבודה עשויים להסביר חלק מהגידול באי השוויון בשכר.
א) מידת הביזור של הסכמי שכר קיבוציים והשפעתם על אי השוויון השכר בישראל.
גידול אי השוויון בשכר
משנות השלושים של המאה העשרים ועד סוף שנות השבעים שלטה תנועת העבודה בישוב היהודי ולאחר מכן במדינת ישראל. עד לתום שנות שלטונה ב- 1977, עיצבה תנועת העבודה את המערכות הפוליטיות והכלכליות במדינה וכוננה בישראל שיטה כלכלית וחברתית סוציאל דמוקרטית. שיטה זו הייתה מושתתת על מעורבות נרחבת של המדינה בכלכלה, על
שיתוף פעולה בין המדינה, הסתדרות העובדים וארגוני המעסיקים, על שיעורי ההתאגדות וכיסוי גבוהים ועל כינונה של מדינת רווחה (שירום 1983).
מתוקף זיהוי תנועת העבודה, עם משטר סוציאל דמוקרטי ומעצם שנות שלטונה הארוכות, השתרשה ההנחה כי החברה הישראלית מאופיינת ביותר שוויון ממדינות מערביות מפותחות אחרות. אולם, מגמה מתונה של גידול של אי השוויון הכלכלי הסתמנה כבר בשנות החמישים. עד תחילתה של מגמה זו מצביעה הוועדה הממשלתית לבדיקת חלוקת ההכנסה
הלאומית בישראל אשר נתמנתה בשנת 1962. ממצאי הוועדה מורים על כך שאי השוויון בישראל בשנת 1960 אמנם קטן יותר בהשוואה למדינות מערביות אחרות. ברם, ממצאי הוועדה גם מביעים על מגמה של גידול באי השוויון בהכנסות בין 1954-1964. במחקרים נוספים אודות אי השוויון הכלכלי בישראל בשנות החמישים והשישים מתארים גם הם
מגמה מתונה של גידול באי השוויון בהכנסות בין משקי בית של שכירים באותה תקופה (דהן 2000). באמצע שנות השישים ניכר גידול חד באי השוויון במקביל לכניסת המשק למיתון עמוק, אולם עם היציאה מהמיתון לאחר מלחמת ששת הימים הצטמצם אי השוויון. (נחמיאס, 2004).
את גידול אי השוויון בשנות החמישים ותחילת שנות השישים מסבירים החוקרים על רקע התמורות הדמוגרפיות החברתיות והכלכליות שחלו במשק הישראלי. תמורות שהיו נעוצות בעיקר בעלייה ההמונית בשנים אלו. העלייה העמיקה את ההבדלים ברמת ההשכלה, המיומנות והניסיון בעבודה, שינתה את מבנה הגילאים בחברה כך שאחוז האנשים בגיל
העבודה ירד וחלקם של הקשישים באוכלוסיה עלה והביאה לירידת אחוז המועסקים באוכלוסיה. עוד נמצא שמערכת תשלומי ההעברה בשנים אלו הקטינה את אי השוויון בהכנסות בצורה ניכרת.
גידול אי השוויון בשכר הוא הגורם העיקרי לגידול אי השוויון הכלכלי בישראל בעשורים האחרונים. על פי דהן 2000, אי השוויון בשכר בקרב גברים שכירים המועסקים במשרה מלאה עלה בשנות התשעים בשיעור של 32% לעומת תחילת שנות השמונים.
ניתוח השינויים שחלו בהתפלגות השכר בישראל מצביא על מגמות דומות לאלו שהתרחשו במדינות אחרות: עלייה בתמורה להשכלה ולניסיון, גידול השונות בשכר בתוך כל קבוצת שנות השכלה ושנות ניסיון והתרחבות פערי בשכר בין ובתוך משלחי יד וענפים כלכליים (דהן 2000, כהן 2000).
גורם נוסף בהסבר גידול אי השוויון הינו גל עלייה המוני בתחילת שנות התשעים וכניסת העובדים הזרים לשוק העבודה הישראלי באותו זמן (דהן 2000).
מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל
מהקמת מדינת ישראל ב- 1948 ועד לשנות השמונים המוקדמות מבנה מערכת יחסי העבודה בישראל התבסס על מודל קורפוראטיסטי. ההסתדרות הכללית איגדה חלק ניכר מהעובדים בישראל, עד סוף שנות השבעים השלטון היה בידי מפלגת העבודה, והקשרים בין המפלגה להסתדרות היו הדוקים ביותר. ארגוני המעסיקים וההסתדרות הכללית כנציגת
העובדים. עדות לביסוסו של מבנה מערכת יחסי עבודה קורפוראטיסטי בתקופה זו הוא השיעור הגבוה של השכירים החברים בהסתדרות הכללית והשכירים המכוסים על ידי הסכם שכר קיבוצי, אשר עמד עד לתחילת שנות השמונים על כ-80%. כוחה של ההסתדרות הכללית במבנה מערכת יחסי העבודה בישראל באותן שנים נבע מארבע מקורות עיקריים: 1)
הברית הפוליטית עם מפלגת העבודה הדומיננטית. 2) היותה מעסיק מרכזי במשק דרך חברת העובדים. 3) שליטתה על המערך הפנסיוני. 4) עמדתה המונופוליסטית בקופת חולים כללית אשר היוותה את מוסד ביטוח הבריאות המרכזי במשק. (Cohen, Haberfeld, Mundlak Saporta. 2001).
בעשורים האחרונים נשחק המבנה הקורפוראטיסטי של מערכת יחסי העבודה בישראל. הסיבות לשחיקת הקורפוראטיזם בישראל רבות. חלקם מתייחס לתהליכים דומים לאלו שהתרחשו במרבית המדינות המערביות וחלקם מתייחס למאפיינים הייחודיים של ההסתדרות הכללית. בין ההסברים מהסוג השני נמנה התהליך ההדרגתי בו איבדה ההסתדרות הכללית את
מקורות כוחה החל משנות השבעים. (ליאור 2003).
ברמה הפוליטית, מפלגת העבודה איבדה את השלטון למפלגת הליכוד ב- 1997, ובמקביל חל גם שינוי בהרכב הפוליטי של ההסתדרות עצמה אשר התבטא בירידה בכוחה האלקטוראלי של מפלגת העבודה בהסתדרות. גם מעמדה של ההסתדרות כמעסיק מרכזי במשק ירש בשנות השמונים המאוחרות עקב מכירת מפעליה הכלכליים. בשנת 1995 איבדה ההסתדרות את
שני מקורות כוחה הנותרים כתוצאה מכניסת חוק הבריאות הממלכתי לתוקפו ומהחלטת הממשלה לפתוח את שוק הפנסיות לתחרות Cohen, Haberfeld, Mundlak Saporta. 2001, O. Erik. 2000).
כתוצאה מכל התהליכים שהוזכרו לעיל חלה ירידה ניכרת בשיעור השכירים החברים בהסתדרות.
ב) איגודים מקצועיים ואי שוויון בשכר
מחקרים רבים בוחנים את השפעתם של איגודים מקצועיים, בין אם שעורי ההתאגדות ובין אם בסיסי ההתאגדות, על רמת השכר ומידת האי השוויון בשכר. למרות השונות הניכרת בין המחקרים בגישתם התיאורטית, ברמת הניתוח והמשתנים, ממצא אמפירי אחד משותף לכולם והוא תרומתם החיובית של האיגודים המקצועיים לרמת השכר של חבריהם. יחד
עם זאת, ממצאים אמפיריים אודות הקשר בין התאגדו העובדים ומידת האי שוויון אינם עקביים. בעוד שחלק מהמחקרים מעידים על ההשפעה המשווה של שעור ההתאגדות על שכר העובדים, מחקרים אחרים טוענים שהתאגדות העובדים על פי בסיס התארגנות שונה פוליטי, אתני, או מקצועי - קשורה עם אי שוויון גבוה יותר.
כאמור, ההבחנה בין איגודים מלמדת שבסיס ההתארגנות והיחסים בין האיגודים מהותיים לבחינת השפעת איגודים מקצועיים על התפלגות השכר. הבחנה זו חשובה כיוון שפיצול העובדים בין איגודים מביא לקיומם של אינטרסים פוליטיים כלכליים אשר מזוהים עם חלק מהעובדים ועשויים להיות מנוגדים לעובדים אחרים, ובכך מונע התארגנות
כוללת של העובדים ומרחיב את אי השוויון. כמו למשל, היבט חשוב בקשר שבין איגודים מקצועיים ואי השוויון הינו האם העובדים מאוחדים בארגון גג אחד או מפוצלים בין מספר איגודים על בסיס התאגדות שונה.
רוב המחקרים העוסקים בקשר שבין שעורי התאגדות ואי שוויון נערכו על ידי כלכלני העבודה הניאו קלאסיים והטענה התיאורטית הרווחת בכלכלת העבודה היא שאיגודים מקצועיים מרחיבים את פערי השכר כיוון שהעלאה בשכר לעובדים המאוגדים מביאה את המעסיקים לצמצם את התעסוקה בסקטור המאוגד, תוצאה המובילה לירידת השכר בסקטור הלא
מאוגד ולכן לעליית אי השוויון בכלל המשק. מנגד, ממצאים אמפיריים אודות השפעת איגודים מקצועיים על מידת השוויון מלמדים על תרומת האיגודים לצמצום אי השוויון בקרב העובדים. (הכנסת ה-15, 2002).
השפעתם השוויונית של האיגודים מתקיימת בתוך ענפים כלכליים, חברות, ורמות כישורים. השפעה שוויונית זו אף גוברת על השפעת כוחם המונופוליסטי של האיגודים המעלה את רמת השכר לעובדים בעלי כישורים גבוהים ובכך מגדיל את אי השוויון בקרב העובדים בסקטור המאוגד. בניגוד לאלו הבוחנים את הקשר בין שיעור התאגדות ואי
השוויון בסקטור המאוגד והלא מאוגד, אחרים חוקרים את השפעת האיגודים המקצועיים על מידת השוויון בקרב כלל העובדים.
הבחירה בניתוח של אי השוויון בקרב כלל העובדים מנומקת על ידי הטענה שכוחם של העובדים יחסית למעסיקים נמוך יותר ולכן התארגנות העובדים מחזקת את עמדת כלל העובדים ואת הסולידאריות ביניהם ובכך מצמצמת את אי השוויון. (הכנסת ה-15, 2003).
אולם התמקדות בשיעור התאגדות מטשטשת את ההבחנה בין עובדים המאוגדים באיגודים שונים. הבחנה בין בסיסי התאגדות שונים מלמדת ששאלת בסיס ההתאגדות המזוהה עם אינטרסים פוליטיים כלכליים מסוימים מהותית לבחינת השפעת איגודים מקצועיים על התפלגות השכר.
הבחנה בין האינטרסים של התאגדות ענפית לבין אינטרסים של התאגדות על בסיס משלח יד מובילה לטענה כי הסכמי שכר הנחתמים ברמת משלח היד יביאו לאי שוויון גבוה יותר בהשוואה להסכמים הנחתמים ברמה הענפית. (ליאור 2003).
הבחנה נוספת, בין הסכמי שכר הנחתמים ברמה ענפית לבין אלו הנחתמים ברמה המקומית בפירמה מסוימת, מובילה לטענה כי הסכמי שכר הנחתמים ברמה המקומית ירחיבו את אי השוויון בהשוואה להסכמים הנחתמים ברמה הענפית.
ההבחנה הראשונה היא בין התאגדות ענפית לבין התאגדות על בסיס משלח יד. הטענה של Freeman Medoff (1984) כי איגודים מקצועיים מצמצמים את אי השוויון נסמכת על ההבחנה בין הפן של הקול הקולקטיבי המביא לצמצום אי השוויון בתעשייה מסוימת, לבין הפן המונופוליסטי של האיגודים הפועל להעלאת השכר לעובדים המיומנים ויצירת
שוני בשכר בין עובדים דומים.
מחקרם מלמד שההיבט הראשון גובר על האחרון ובכך מצמצם את אי השוויון. בעוד שהמאפיינים שהחוקרים מייחסים לפן של הקול הקולקטיבי של האיגודים טוענים לאינטרסים של איגוד על בסיס ענפי, המאפיינים המיוחסים לפן המונופוליסטי תואמים לאינטרסים של האיגוד על בסיס משלח יד.
הבחנה דומה הנובעת מרקע תיאורטי שונה, מבחין בין איגוד ענפי שמטרתו הכללה של כל העובדים בענף כלכלי מסוים, לבין איגוד על בסיס משלח יד שמטרתו הדרה של העובדים הלא מאוגדים מהתחרות על מקומות העבודה על ידי השמת "מחסומים" בכניסה למקצוע. ואכן, ממצאי מחקרים מלמדים שבמדינות שבהן המו"מ על השכר מתקיים ברמת משלח
היד אי השוויון גבוה יותר.
הבחנה נוספת היא, בין הסכמי שכר הנחתמים ברמה ענפית לבין אלו הנחתמים ברמה המקומית.
ההתאגדות המקומית בפרמה מאגדת רק את העובדים בפרמה מסוימת ולעיתים רק קבוצה שמתוכם כך שעשויים להיות מספר איגודים מקומיים באותה פרמה.
לפיכך, הסכמי שכר הנחתמים ברמה המקומית אשר תקפים לקבוצות שונות של עובדים ולעיתים גם לקבוצות שונות באותה הפירמה, מרחיבים את אי השוויון בענף.
לסיכום, הבחנה בין בסיסי התאגדות שונים מלמדת שלא רק רמת ההתאגדות משפיעה על אי השוויון אלא גם בסיס התאגדות העובדים. האינטרסים של האיגודים הענפיים משותפים לכלל העובדים בענף ובכך מצמצמים את אי השוויון בתוך הענף.
לעומתם, איגודים על בסיס משלח יד מאופיינים לא רק באינטרסים מקצועיים ספציפיים אלא גם בניגוד אינטרסים בין האיגודים המונע מטרה משותפת של שוויון.
בכך מרחיבים האיגודים על בסיס משלח יד לא רק את אי השוויון בין משלחי יד שונים ובתוך אותו משלח יד, אלא גם הענפים כתוצאה מחוזקם היחסי בענף מסוים.
גם האינטרסים של האיגודים בפירמה הינם מקומיים בלבד ובכך, מרחיבים את אי השוויון הענפי. כתוצאה מהגידול באי השוויון התוך ענפי והבין ענפי גדל אי השוויון בכלל המשק.
ג) אי שוויון בשכר בסקטור הציבורי והפרטי
ההסבר הכלכלי לגידול אי השוויון טוען כי הירידה בשיעור ההתאגדות הביאה לגידול אי השוויון.
טיעון זה מסתמך גם על ההשוואה בין הסקטור הפרטי בו ירד שיעור ההתאגדות וגדל אי השוויון, לבין הסקטור הציבורי בו לא השתנה ואף גדל שיעור ההתאגדות ואי השוויון גדל במעט.
לפי טיעון זה, היינו מצפים למצוא כי גם במשק הישראלי אי השוויון בסקטור הציבורי לא גדל בעשורים האחרונים. אולם, ניתוח אי השוויון בסקטור הפרטי והציבורי מורה אחרת.
משנת 1975 ועד לשנת 1985 אי השוויון בשכר גדל בהתמדה בשני הסקטורים. המעבר מאינפלציה גבוהה להיפר אינפלציה בשנים 1984-1986 הרחיב את פערי השכר בסקטור הפרטי באופן ניכר יחסית לפערים שבסקטור הציבורי.
בדומה למגמה בכלל המשק, אי השוויון בשכר בשני הסקטורים הצטמצם לאחר תכנית הייצוב והורדת האינפלציה, אולם בשנת 1989 ואילך מסתמנת מגמה של גידול באי השוויון הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי. בשנת 1995 אף הגיע רמת אי השוויון בשכר בסקטור הציבורי לרמה של אי השוויון בסקטור הפרטי. את מגמת גידול אי השוויון
בשכר בסקטור הציבורי ניתן להסביר על ידי השינויים במבנה השכר בשירות הציבורי משנות ה- 70 ואילך.
חלק מגידול אי השוויון בשכר בסקטור הפרטי והציבורי מוסבר על ידי מגמת ביזור הסכמי השכר.
עד לשנת 1976 היה אחוז הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות עובדים על בסיס משלח יד ומעסיק משותף, דומה לאחוז הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות עובדים ענפית או אזורית. אולם משנת 1977 ואילך קיימת מגמה מתמדת של גידול באחוז הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות על בסיס משלח יד ומעסיק משותף. בעוד שבשנת
1957 עמד אחוז זה על 55% מתוך סה"כ ההסכמים אשר נחתמו על ידי ארגון עובדים ארצי הרי עשרים שנה לאחר מכן, גדל האחוז ל- 80% וארבעים שנה לאחר מכן, בשנת 1997 הגיע לידי 94%.
בין 1957 ל- 1997 גדל איפה אחוז הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות על בסיס משלח יד ומעסיק משותף פי 71%.
הגידול באחוז הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות על בסיס משלח יד ומעסיק משותף הינו תוצאה של גידול במספר הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות זו במקביל לירידה במספר הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות עובדים ענפית. בעוד שמספר הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות עובדים ענפית ירד משנות השמונים ואילך
הרי מספר הסכמי השכר אשר נחתמו על ידי התאגדות על בסיס משלח יד ומעסיק משותף גדל בהתמדה משנת 1957 ואילך.
פירושה של הירידה במספר הסכמי השכר הקיבוציים שחתומים על ידי איגוד ענפי או אזורי היא שבחלק מענפי הכלכלה בסקטור הפרטי נפסקו להיחתם הסכמי שכר ענפיים.
לפיכך, ענף בו כבר לא נחתם הסכם שכר ענפי בהשוואה לענף בו ממשיכים להיחתם הסכמי שכר ענפיים אי השוויון בשכר יהיה גבוה ביותר.
לסיכום, נמצא כי אי השוויון בשכר גדל הן בסקטור הפרטי והן בסקטור הציבורי נובע מביזור הסכמי השכר בשני הסקטורים.
במקביל לגידול אי השוויון בסקטור הפרטי נוצר ביזור גם בהסכמי השכר: אחוז הסכמי השכר החתומים על ידי התאגדות עובדים ענפית או אזורית ירד ואחוז ההסכמים החתומים על ידי איגוד מקומי עלה. כיוון שהאיגודים הענפיים מאופיינים באינטרסים כלליים לעומת האינטרסים הצרים של האיגודים המקומיים שינויים אלו יכולים להסביר את
גידול אי השוויון בשכר בסקטור הפרטי. בדומה, במקביל לגידול אי השוויון בסקטור הציבורי נוצר ביזור כמו בסקטור הפרטי בהסכמי השכר: גדל האחוז והמספר של הסכמי השכר החתומים על ידי התאגדות עובדים על בסיס משלח יד ומעסיק משותף. כיוון שאיגודים אלו מאופיינים באינטרסים מקצועיים ספציפיים, שינויים אלו יכולים להסביר
את אי השוויון בשכר בסקטור הציבורי.
3. סיכום ומסקנות
המחקרים לעיל מבקשים להדגיש את חשיבות מבנה מערכת יחסי העבודה בקביעת מידת אי השוויון בשכר. חשיבות זו בולטת על רקע השינויים שחלו בעשורים האחרונים הן במבנה מערכת יחסי העבודה והן במידת אי השוויון בשכר. כמו כן, המחקרים מורים כי תהליך ביזור הסכמי השכר מסביר חלק מגידול אי השוויון בשכר בישראל.
גידול אי השוויון בשכר מוסבר על ידי השינוי במבנה מערכת יחסי העבודה כפי שבא לידי ביטוי בביזור הסכמי השכר הקיבוציים.
השינוי במבנה מערכת יחסי העבודה בישראל נבע משני גורמים הקשורים זה לזה: שינויים טכנולוגיים ושינויים במבנה התעסוקתי מחד, ותוצאות מדיניות העובדים מאידך. מידת הביזור של הסכמי השכר הינם תוצאה היסטורית ספציפית של תהליכים כלכליים ומאבקים פוליטיים קודמים בין איגודי העובדים לבין עצמם וביניהם לבין ארגוני
המעסיקים.
איגודי העובדים שונים זה מזה באינטרסים אותם הם מקדמים ולכן גם בהשפעתם על התפלגות השכר. התאגדות עובדים על בסיס רחב, אם ברמה הכלל ארצית ואם ברמה הענפית, מקדמת את האינטרס של כלל העובדים ובכך תורמת לצמצום אי השוויון.
מנגד, התאגדות על בסיס צר, אם ברמת משלח היד או המעסיק המשותף ואם ברמת הפירמה המסוימת, מקדמת את האינטרסים הספציפיים של אותם עובדים המאוגדים באיגוד מסוים על חשבון העובדים האחרים, ובכך תורמת להרחבת אי השוויון.
מכיוון שאיגודי העובדים מקדמים אינטרסים שונים, הרי הפוליטיקה הבין איגודית, המעצבת מדיניות מסוימת שאת תוצאותיה ניתן לראות במידת הביזור של הסכמי השכר הקיבוציים באותה תקופה, משפיעה על מידת אי השוויון בשכר.
הפוליטיקה הבין איגודית בישראל מסבירה חלק מהשינויים במבנה יחסי העבודה בכלל ובמידת ביזור הסכמי השכר בפרט.
ניתוח מבנה ההסכמים הקיבוציים מלמד כי בישראל חלו שינויים במבנה מערכת יחסי העבודה הדומים לאלו שחלו במדינות סוציאל דמוקרטיות אחרות. שינויים הכוללים שחיקה במדיניות השכר הקורפוראטיסטית וריבוי האיגודים הלוקחים חלק במו"מ הקיבוצי. שינויים אלו השפיעו על גידול אי השוויון בשכר.
המחקרים מראים כי קיים קשר בין ביזור הסכמי השכר וגידול אי השוויון בשכר בישראל. תיאור מידת הביזור של הסכמי השכר בישראל מסוף שנות החמישים ועד סוף שנות התשעים מלמד על השינוי שחל במבנה מערכת יחסי העבודה באותן שנים.
השוואה בין הסקטור הפרטי והציבורי למדה השפעה מסוימת של מידת הביזור של ההסכמים על אי שוויון השכר. הגידול באי השוויון בשכר התרחש גם בסקטור הפרטי וגם בציבורי.
זאת למרות ששיעורי ההתאגדות והכיסוי אשר ירדו בסקטור הפרטי, בסקטור הציבורי לא השתנו.
זאת בשל העובדה כי בשני הסקטורים נוצר ביזור בהסכמי השכר. בסקטור הפרטי, אחוז הסכמי השכר הנחתמים ברמה ענפית הולך ופוחת ואילו אחוז ההסכמים ברמה המקומית הולך וגדל.
לעומת הסקטור הציבורי בו נחתמים הסכמי השכר ברמה הענפית או המקומית, רוב רובם של הסכמי השכר בסקטור הציבורי נחתמים על ידי התאגדות על בסיס משלח יד או מעסיק משותף. מספר ההסכמים בסקטור זה הולך וגדל במרוצת השנים כתוצאה מהפיצול בין האיגודים והחתימה על הסכמים בנושא של תוספות שכר ספציפיות.
אי לכך ובהתאם לזאת הגידול באי השוויון מתמקד במבנה מערכת יחסי העבודה ומרמז על קשרי הגומלין בין תהליכים פוליטיים וכלכליים ומצביע על חסרונם של מחקרים מסוג זה בהסבר גידול אי השוויון בשכר בעשורים האחרונים.
4. ביבליוגרפיה:
1. Card, David. 2001. "The Effect Of Unions on Wage Inequality in the U.S Labor Market", Industrial and Labor Relations Review 54(2), 298-315.
2. Cohen Yinon, Yitchak Haberfeld, Guy Mundlak and Ishak Saporta. 2001. "Unpacking Union Density: Union Membership and Coverage in the Transformation of the Israeli Industrial Relations System".
3. O. Erik. 2000. "Working Class Power, Capitalist-ClassInterests, and Class Compromise", American Journal of Sociology 105, 957-1002.
4. R.B., Freeman J.L., Medoff, What Do Unions Do? (New Delhi-Madras-Hyderabad-Bangalore: Affiliated East-West Press Pvt.Ltd.,1984) Chapter 1, 16, pp.3-25; 246-251
5. S,A., Rubinstein, Union as value-adding network: Possibilities for the future of U.S unions, Journal of Labor Research, Summer 2001, pp. 581-598.
6. T.D., Sebbens, Globalization and International TradeUnions: "The Working Men Have no Country", New Zealand Journal of Industrial Relations, No.25(3),October 2000, pp 233-257.
7. 2 (10), 8-14., ג. ליאור. 2003. שכרם יצא בהפסדם. זמן הרפואה
8. ד', דרור, א', שירום, ארגוני המעסיקים בישראל, תל אביב : המכון לפריון העבודה והייצור, המכון לקידום יחסי עבודה, 1983, עמ' 13-22
9. דהן, מומי. 2000. "עליית אי השוויון הכלכלי", תמורות במשק הישראלי בעשור האחרון.
10. ד"ר א. נחמיאס. 2004. יחסי עבודה בישראל : צמיחה ושביתה.
11. הכנסת ה- 15.פרוטוקול מס' 21. 2002. ישיבת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הפערים החברתיים.
12. הלמ"ס. 2000. סקר הכנסות 1997-1998. לקט ממצאים סטטיסטיים 8/2000.
13. י. כהן, י.הרברפלד, ג. מונדלק, י. ספורטה. 2000. שיעור המאורגנים בארגוני עובדים וכיסוי הסכמים קיבוציים: תמונת מצב 2000, אוניברסיטת תל אביב.
11

תגים:

איגודים · בישראל · בסקטור · בשכר · העבודה · הציבורי · השוויון · ואי · והפרטי · יחסי · מבנה · מערכת · מקצועיים · שוויון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אי שוויון בשכר בעבודה", סמינריון אודות "אי שוויון בשכר בעבודה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.