דמותה של אולימפיה/אדוארד מאנה

תקציר העבודה:

העבודה עוסקת במאפיינים החזותיים בדמותה של "אולימפיה" ביצירתו של אדוארד מאנה, אשר גרמו לה להיות כה שערורייתית בתקופה של פאריז 1865- השנה בה הוצגה ב"סלון".
העבודה תכלול ארבעה פרקים:
הפרק הראשון יביא את סיפור חייו של מאנה מילדותו ותחילת דרכו כצייר ועד היותו אמן מוכר, אך שנוי במחלוקת בגלל שפרץ את המוסכמות האמנותיות של אותה תקופה.
הפרק השני יכלול תיאור קדם-איקונוגרפי שלי ליצירתו של מאנה- "אולימפיה", שצוירה ב-1863.
היצירה תתואר באופן מפורט על-מנת להבין כיצד היא צוירה ומי שאר הדמויות והחפצים המופיעים בה.
הפרק השלישי יסקור שלוש פרשנויות על מי היתה "אולימפיה", וכיצד היא מתקשרת לדמותה ביצירה של מאנה.
הפרק הרביעי והאחרון, הינו הפרק המרכזי בעבודה והוא יעסוק במאפיינים החזותיים של דמותה של "אולימפיה" ביצירה, שגרמו לה להיות כה שערורייתית ומטרה לביקורות הבוז והלעג של המבקרים.
פרק זה יקשר בין הפרק על חייו ועל היותו צייר שכבר בתחילת דרכו מרד במוסכמות הציור הקלאסי, לבין הבחירה בדמות נשית עירומה שקרא לה "אולימפיה" והמשמעות שלה, בה עוסק הפרק השלישי.

הערת מערכת: מקורות העבודה כוללים 7 אתרי אינטרנט.

קטע מהעבודה:

מקורות:

סדין המיטה בצבע לבן והוא מכסה, ברובו, את חלקי המיטה, אך בחלק שמתחת לכריות הגדולות נחשף חלק של המיטה וניתן לראות כי היא עשויה עץ חום ומאסיבי.
האישה העומדת מאחורי המיטה היא שפחתה של "אולימפיה", היא מוסתרת בחלקה כך שרואים רק את פלג גופה העליון.
צבע עורה כהה מאוד, על ראשה יש מאין מטפחת המכסה את חלקו האחורי ולא ניתן להבחין בשערותיה בגלל כהות הצבע של הדמות ושל הרקע שלה.
עיניה קטנות וגם כאן קשה להבחין בצבען מאותה סיבה, אפה מעט רחב כאופייני לאישה שחורה ופיה סגור.
ראשה מופנה מעט ימינה כך שאוזן ימין מוסתרת מעין הצופה ואילו על אזנה השמאלית תלוי עגיל מאורך בצבעים אדום וצהוב. את צווארה קשה לראות, אך ביחס בין הכתפיים לראשה אפשר להבין כי הוא לא ארוך במיוחד.
על גופה היא עוטה מאין שמלה רחבה מבד כבד וצבעה לבן-בז' כשבחלקו העליון יש מאין מלמלה והוא חושף מעט מצווארה וכתפה השמאלית.
בידה הימינית היא אוחזת זר פרחים בצבעים לבן, אדום וירוק, הם עטופים נייר לבן, ומסתירים את ידה השמאלית. ביד ימין רואים ארבע אצבעות והאגודל מוסתר.
בקצה המיטה, מימין ל"אולימפיה", עומד חתול שחור, עיניו ואפו אדומים והם בולטים על הרקע הכהה, שאר גופו נבלע ברקע.
מאחורי המיטה, משמאל, תלוי וילון שחור המוסט לצד שמאל וחושף מאין מחיצה חומה עם כתמים חומים בהירים יותר ומימין לה רקע שחור לגמרי, שלא ברור אם מדובר בחלק של חדר או בפתח כל-שהוא.
"אולימפיה" הנמצאת על המיטה בתנוחה של חצי שכיבה, חצי ישיבה, נמצאת במצב מאוזן כצורת המיטה ואילו האישה הכהה עומדת על רגליה כמו עמידתו של החתול.
ידה מונחת ברכות על הכר שמתחתיה כמשלימה את הבעת השלווה הנמצאת על פניה, בניגוד לה ידה השמאלית המונחת על אזור הערווה במטרה להסתירו היטב על-ידי כיווץ אצבעותיה על חלק החיבור בין הירך לערווה כדי שידה לא תחליק ותחשוף אותה.
כמו-כן היא מסכלת את רגליה זו על זו כדי להקטין את החשיפה של אזור הערווה.
אף אחת מן הדמויות לא מביטה בחתול העומד בקצה המיטה וגם הוא מפנה מבטו לצופה ולא נראה כי הוא שייך לסיטואציה.
האבחנה בקיומו נעשית על ידי כיוון רגליה של "אולימפיה" המופנות אליו וכאילו מצביעות לעבור.
תנוחת גופה של "אולימפיה" מסובבת מעט, גופה פונה בחצי פרופיל אל הצופה וראשה מסובב כולו לעברו. מבטה נראה כבוהה במשהו מרוחק והבעת פניה שלוה ומרוכזת.
שפחתה מפנה את חלק גופה העליון וראשה בסיבוביות כלפי "אולימפיה" ומסתכלת עליה.
היא מתוארת ברגע מסויים של תנועה בה היא פונה להראות ל"אולימפיה" את זר הפרחים ואולי גם לדבר איתה ובניגוד לה "אולימפיה" נראית קפואה יותר כמי שהיתה בתנוחה זו כבר הרבה זמן.
יש הרגשה של ניכור מסויים בין שתי הנשים והחתול כיוון שאין קשר עין בין אף אחד מהם.
"אולימפיה" נראית מרוכזת במשהו ולכן השפחה אינה מעניינת אותה באותו רגע.
אין ספק כי הדמות המרכזית היא "אולימפיה", כיוון שמאנה מדגיש את צבע עורה הבהיר ומאיר עליה אלומה של אור, אולי מחלון פתוח או זרקור הנמצא בצד, והיא נמצאת בקידמת הציור ופונה במבט ישיר לכיוון הצופה.
את שפחתה של "אולימפיה", כהת העור, בחר מאנה למקם מאחור ולשלב את גוון עורה עם צבע הרקע, כך שקשה יותר להבחין בה.
הרקע הכהה מאוד של היצירה מעביר תחושת מסתוריות, כיוון שלא ברור בוודאות היכן ממקומות הדמויות והאם ישנן דמויות נוספות לידן.
החתול השחור מעביר תחושת אימה בגלל צבעו השחור והעיניים האדומות שבוהקות מתוך החשיכה.
המסתוריות והאימה מנוגדים לתחושת השלווה שיש על פניהן של שתי הנשים ונראה כי בכל זאת הוא אינו מפריע להן.
פרק 3: מי היתה "אולימפיה" והקשר לדמותה בציורו של מאנה
יש כמה פרשנויות לגבי השאלה מי היתה "אולימפיה" ומדוע בחר מאנה לקרוא ליצירתו בשם זה.
כאשר הוצגה היצירה של מאנה ב"סלון" של צרפת ב-1865, צורף לה ספרון עם שיר בעל חמש שורות בהן היה כתוב:
"כאשר, לאה מחלומות, אולימפיה נעורה,
נאסף האביב לחיקו של שליח שחור ומתוק.
זו השפחה, שלליל אהבים תשווה,
בבואה להפריח את היום לעיניים ימתק:
נערה נעלה שבה השלהבת תתמיד."
שיר זה בלבל את המבקרים כיוון שלא ידעו אם מדובר בשם בדוי של נערה או בשמה האמיתי של נערה יצאנית, חושנית.
חלק מהמבקרים שיערו כי מדובר ביצאנית מתקופת הרנסאנס, כיוון שבאותה שנה היה שם זה שגור בפי היצאניות, כחלק מאוצר המילים שלהן, כלעג לקלאסיקה. (קלארק 1994).
פרשנות שניה היא מההיסטוריה, שם אפשר ללמוד ש"אולימפיה" היתה עיר יוונית בחצי האי פלופונז ובה התרחשו המשחקים האולימפיים העתיקים.
עיר זו היתה קדושה ליוונים כיוון שלפי אמונתם, שם שכן זאוס, אבי האלים ובה היו נערכים פולחנים לכבודו.
כאשר היו מכריזים על משחקי הספורט, היו נעצרות מלחמות ואנשים מכל קצוות אסיה הקטנה היו באים אליה.
באמצע המאה החמישית לפנה"ס נבנה בעיר מקדש גדול לזאוס ובו פסל ענק של זאוס שפיסל הפסל פידיאס. (אינטרנט: masa)
המשחקים האולימפיים לא היו חלק נפרד מהפולחן, הם בעצמם היו כפסטיבל פולחני לזאוס.
באולימפיאדה דגלו היוונים במוטו שאין הבדל בין גזע, דת או אפליה פוליטית, אך נשים לא היו משחקות עם גברים.
"אולימפיה" היתה ביטוי לחברה בעלת דת ושפה אחידה ומנהגים וערכים חברתיים משותפים. (אינטרנט: (education
באולימפיאדה היו שלושה עקרונות מנחים:
אולימפיאדה ומדינת אליס הוכרזו כטריטוריות מקודשות, ניטרליות ובלתי ניתנות לחילול.
במהלך שלושת חודשי המשחקים בקיץ כל המשתתפים היו תחת השגחה אלוהית, לכן לא היה להם חשש לחזור הביתה גם בדרכים שעברו דרך מדינות עוינות.
כל המדינות שהשתייכו לקהילה האולימפית היו מחויבות להעניש את מי שהפר את חוקי האולימפיאדה.
נשים לא הורשו להשתתף במשחקים האולימפיים כיוון שחלוקת התפקידים בינם לבין הגברים היתה ברורה: הגבר היה שותף בפוליטיקה, בכלכלה ובמלחמה ונטל חלק בחיים הציבוריים בעוד שהאישה נשארה בבית לטפל במשפחה.
הגברים קיבלו חינוך שהכין אותם לחיים הבוגרים והנשים רק למדו קרוא וכתוב, וגם זה במקרה הטוב ובעיקר הוכנו על-ידי אימותיהן לקראת חיי הנישואין.
נשים נשואות לא יכלו להיכנס לאזור הקדוש של "אולימפיה" במשך תקופת המשחקים.
יש כאלה הטוענים כי משתתפי האולימפיאדה ביוון עשו זאת למטרת ספורט ותחרותיות בלבד, אך מחקרים טוענים כי המטרה האמיתית היתה הרווח הכספי והפרסים שקיבלו המנצחים.
המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה היו השתקפות של תרבות קיימת שהאמינה באלים ובאה להלל אותם ולחגוג לכבודם.(אינטרנט: (education
המילה היוונית "אגוניסטיקה" פרושה אגון=תחרות וגם צער, כלומר, אם אתה מתחרה עלייך לסבול.
מכיוון שעל נשים נאסרה ההשתתפות יחד עם הגברים, נערכו להם תחרויות נפרדות, לכבוד אשתו של זאוס, ובניגוד לגברים, שהיו עירומים לגמרי בזמן התחרויות, הן היו לבושות.(אינטרנט: (mkm-haifa
אם נבחן את כל מה שהזכרתי לגבי העיר "אוליפיה", נראה כי כביכול אין קשר בין היותה עיר יוונית קדושה לבין יצירתו של מאנה המתארת אישה עירומה שמקצועה הוא פרוצה צרפתייה, אך בכל זאת ישנם דברים המתקשרים ואולי הם הסיבות לכך שמאנה בחר לקרוא ליצירתו בשמה, לפי פרשנות זו.
מאנה בחר באישה להיות הדמות המרכזית בציור ודרכה להעביר את מה שרצה, בניגוד לעיר "אולימפיה", מיוון העתיקה, בה הגברים היו החזקים והדומיננטיים.
העיר היתה קדושה והועלו בה פולחנים לאלים, בניגוד מוחלט לדמות הפרוצה של מאנה, האישה המחוללת מצד אחד אך בכל זאת גברים רבים מגיעים אליה להגשים את מהוויים המיניים.
היוונים דגלו, כביכול, בשיוויון אך לא הרשו לנשים לשחק יחד איתם באולימפיאדה, אולי מסיבה זו בחר מאנה באישה שהביעה עצמאות וכח מעמדי, כלומר, למרות שבמשך ההיסטוריה ניסו ל"כופף" את האישה ולהפכה לנחותה היא בכל זאת יכולה להיות שווה לגברים.
הגברים היו אלו שהתחרו בעירום מלא בזמן שהנשים שהתחרו בתחרויות נפרדות עשו זאת בלבוש מלא וצנוע. ב"אולימפיה" מתוארת דמות האישה עירומה כביום היוולדה כסמל לחופשיות ולשחרור האישה לצד הנשיות והעדינות שלה.
ביוון העתיקה חונכו הנשים להינשא מוקדם, לגדל את ילדיהן ולהיות נשים טובות לבעליהן ואילו בבחירתו של מאנה להציג את דמות הפרוצה, הוא בעצם אומר כי ישנם נשים שאין זו מטרתם בחיים והן מנצלות את כוחן להרוויח כסף ולחיות טוב ואין הן זקוקות לגברים אלא מנצלות אותם.
כפי שמטרת התחרויות היתה הכסף, הפרסים והתהילה, כך גם במקצועה של הפרוצה העוסקת בזה לשם הכסף ולא עושה זאת מתוך אידיאולוגיה או רגשי אהבה ללקוחותיה, אך מצד שני כמו בתחרויות בהם המתחרים כביכול סובלים פיזית, כך גם היא מתענה נפשית וסובלת פיזית כדי להנעים את זמנם של הגברים וכל זאת בשביל הפרנסה.
השם "אולימפיה" מתקשר לתקופת יוון הקלאסית וכאשר אנו מסתכלים על יצירתו של מאנה ניתן לראות כי לא מדובר בדמות הקלאסית, המיתולוגית, אלא באישה ראליסטית יותר, כנראה האידיאל הנשי לפי מאנה.
פרשנות שלישית לשם היצירה, ואולי ההגיונית יותר, היא היותה של "אולימפיה" זונה מאוד ידועה בפאריז-קורטזינה.
מאנה אמר כי גם אישה שכזו ראוייה להיות נושא לציור אומנות, כיוון שכל הנושאים לגיטימיים לציור. (אינטרנט:wikipedia)
מה שאפיין את פאריז של אותה תקופה, היו הקורטזינות,למרות שהופיעו בכמה תקופות בהיסטוריה, אותו כינו צרפתי ליצאנית צמרת, אשת חברה, שהקסימה גברים מכובדים ומפורסמים.
כך גם הוצגה "אולימפיה", כקורטזינה, אך יש כאלו שדווקא ראו בה כפרוצה פשוטה ולא יותר. (אינטרנט: operaheb)
לקורטזינה היה מעמד מסויים, התייחסו אליה בכבוד וקיבלו אותה למרות מקצועה המפוקפק.
הקורטזינות המפורסמות ידעו לנצל את כוחן והן הצליחו לצבור עושר רב, כח מעמדי, השכלה וחופש מיני, כל הדברים שנשים אחרות לא יכלו להרשות לעצמן באותה תקופה.
הן לא היו מתגוררות בבתי-בושת, לא ויתרו על עצמאותן למען הגברים שבחייהן, ושימשו מודלים לציור לאמנים רבים ומפורסמים.
הקורטזינות היו בלתי ניתנות "לאילוף", הן שמרו על החופש שלהן והגברים שלהן היו כעפר לרגליהן.
כאשר בוחנים את דמות הקורטזינה במהלך ההיסטוריה, אנו יכולים להבחין כי כמעט תמיד מדובר באישה שהגיעה ממעמד נמוך, ומשום שכך, היא מרדה בעתיד שהיה צפון לה כמשרתת, עוזרת בית או נזירה ובעזרת הרבה חכמת רחוב, אינטילגנציה, חוש הומור ואסרטיביות היא ידעה להתחבר לאנשים הנכונים, בדרך-כלל גברים, וכך לפלס את דרכה
מעלה בסולם המעמדות.
כמה מהן הצליחו להגיע לחיי מותרות מדהימים כמו טירות ובתים מפוארים והון כספי רב.
בניגוד לפרוצות הפשוטות, הקורטזינות נראו בציבור יחד עם המאהבים שלה, סימן להיותן דבר מקובל בחברה הפריזאית שאין מה להתבייש בו. (אינטרנט: operaheb)
נראה כי מאנה אכן מתאר בציורו דמות נשית עירומה שמקצועה הוא זונה, וזאת אפשר להבין מהעירום המלא שלה, והדרך בה הוא מתואר שלא היתה מקובלת באותה תקופה.
כמו-כן, המבט הישיר של "אולימפיה" לעבר הצופה, כאילו היא מחכה במיוחד לו, הביך את הצופים כיוון שהיה בו רמז לכך שהיא- הפרוצה, מחכה ללקוח הבא שלה- הצופה.
על מאפיינים אלו ואחרים שגרמו לדמותה של "אולימפיה" להיות כה שנויה במחלוקת ועוררה תגובות שליליות בקרב המבקרים, ארחיב בפרק הבא.
פרק 4: המאפיינים החזותיים, שעוררו שערורייה, בדמותה של "אולימפיה"
מאנה צייר את "אולימפיה" בשנת 1863 אך לא הורשה להציגה ב"סלון" והוא חיכה שנתיים עד שניתנה הסכמה להציגה בפומבי, ב-1865, אז ראו אותה לראשונה וחיצי הביקורת עליה היו קשים.
יצירתו של מאנה לא היתה סתם יצירה שהמבקרים לא אהבו ולעגו לה, אלא היו סיבות אמנותיות שגרמו לכך.
מאנה לא צייר אותה כפי שהיא בכוונה להרגיז מישהו מהמבקרים, אך עצם היותו אמן שכבר בתחילת דרכו, עוד כתלמיד אצל קוטיר, מרד במוסכמות האמנות הקלאסית, הביא אותו לתאר דמות אישה שונה מהמקובל ובגלל אותם מאפיינים חזותיים שאמנה בהמשך, הפכה "אולימפיה" ליצירה כה שערורייתית ומעוררת מחלוקת.
היום, בדיעבד, אפשר לומר עליה שהיא יצירה מודרנית ביחס לתקופה בה צוירה ושמאנה הוא האמן הראשון שפרץ את מוסכמות הקלאסיקה וביחס לציורים באותה עת, נחשבת "אולימפיה" לפריצת דרך אמנותית.
בדמותה של "אולימפיה" אפשר להבחין בחמישה מאפיינים חזותיים מרכזיים שגרמו לה להיות כה שערורייתית:
הראשון שבהם הוא יצירת מודל חדש של אישה ועל כך ביקרו את מאנה קשות.
הוא לקח את דמות האישה הקלאסית, הנשית, והעלה אותה לרמה של אישה חופשית, עצמאית, ישירה ובעלת כח לפתות גברים, אך לדחותם בו זמנית.
כנושא ליצירה הוא בחר בפרוצה, אולי קורטזינה כפי שחלק טענו לגביה, העוסקת במקצוע נחות הנתפס בעיני הציבור כזול ולא יאה.
המאפיין החזותי הראשון והבולט ביותר בדמותה של "אולימפיה" הינו העירום שלה והדרך בה בחר מאנה להציגו, לא לפי הכללים והמוסכמות של ציור עירום באותה תקופה.
באותה תקופה היה מקובל באמנות הצרפתית שהדמויות והתרחישים יצוירו כלקוחים מתוך מיתוסים, אגדות או כתבי קודש. ציור נשים לא לבושות היה בסדר כל עוד ההקשר הוצג כאידיאלי - במסגרת תימות היסטוריות, מיתיות או תנכיות. מאנה לקח את דמות האישה ותרגם אותה לאישה המודרנית, כאשר הבסיס ליצירתו היה הציור של טיציאן-
"ונוס מאורבינו".(אינטרנט: israblog).
את המסר של האישה החזקה, העצמאית והמשוחררת הוא העז להעביר על-ידי תיאור אישה בתנוחה של חצי שכיבה חצי ישיבה, דבר שאין בו מה בכך באותה תקופה, כיוון שהתאורים תמיד היו או שכיבה או ישיבה ולא משהו באמצע.
השכיבה היתה מביעה חושניות, התרפקות, כניעה ותשוקה בעוד שבישיבה היה מסר של צניעות, קיפאון, מעמד ורצינות.
מאנה בחר בתנוחה המשלבת את כל המאפיינים הללו יחד ובכך יצר את הדמות הנשית המורכבת מהאישה החופשיה והמודרנית המודעת גם לנשיותה, יופיה והכח שיש לה מהם.
מערומיה של "אולימפיה" מסמלים את המין הנשי אך היא איננה הדמות הקלאסית, הקנון היווני שלפיו ציירו קודם, גופה מלא יותר, היא איננה היופי בהתגלמותו, היא יושבת בסיכול רגליים שהיתה ישיבה לא מקובלת בעולם הנימוסים (עד היום), ומתאימה יותר לישיבה בטוחה של גבר, והיא מתוארת כפי שהיא נראתה למאנה ולא כפי שרצה
שתראה. (1990Mcpherson).
כאשר הציג מאנה את "אולימפיה" ב"סאלון", הוא קיבל ביקורת קשה בגלל הנושא הישיר והלא מוסרי והדרך שבחר להציג את האישה העירומה בציור בצורה כל-כך ישירה.
ליצירות עירום נשי היו כללים באותה תקופה ו"אולימפיה" חרגה ממוסכמות אלו.
מאנה לא שאף לבלוט בחברה הבורגנית אותה הכיר כל-כך טוב, הוא רצה להיות הוא עצמו ואמן כנה עם מה שהוא רואה מבלי להתפשר רק כדי לא לפגוע בצופה. (פאגארי 1964).
מאנה לא הלך לפי המוסכמות וכמו שראינו בפרק על חייו, כבר בתחילת דרכו היה מרדן מבחינה אמנותית וביקורות שליליות לא עצרו מבעדו להמשיך לצייר.
המבקרים לא היו רגילים למידת כנות וישירות כפי שיש ב"אולימפיה" מבחינת העירום, למרות שלא היתה זו הפעם הראשונה בה תוארה אישה עירומה אך בדרך-כלל העירום היה מוצג ברמיזה או כביקורת על חטא.
מאפיין נוסף הוא המבט של "אולימפיה" לעבר הצופה.
מבטה של "אולימפיה" היה מרומז ולא ברור, ישנה אינטרקציה בין הדמות לצופה והוא יכול לפרש אותה בשני כיוונים: כמזמינה מצד אחד אך מרוחקת וחסומה מהצד השני.
היא מתבוננת בצופה באופן ישיר בעיניה הגדולות ומעבירה תחושה של הזמנה לבוא אליה, מצד אחד, ומצד שני ריחוק שאומר "אפשר לצפות בי אך לא להתקרב".
"אולימפיה" יושבת על מיטה גבוהה ועליה מזרן המעניק גובה נוסף, והיא נשענת על שני כרים גדולים שעוזרים לגופה להיות בתנוחת חצי ישיבה ולהבליט את חלק גופה העליון ולהגביהה כך שהיא נראית כמסתכלת לצופה בגובה העיניים. (קלארק 1994).
בהיסטוריה של האמנות עד כה, היו מעט מאוד נשים שתוארו עם מבט כזה ישיר ומתריס, כאשר בדרך-כלל היו אלה דיוקנאות של מלכות ולא תאור של פרוצה.
בצרפת של 1863 זה נחשב לחוצפה להראות אישה שגופה לא מושלם ומקצועה נחשב לזול, מסתכלת ישירות אל הצופה כלקוח פוטנציאלי שלה, ולזה הקהל הצרפתי לא היה מוכן. (אינטרנט: israblog).
מיניותה של האישה היתה נחשבת לדבר יפה ועדין ואילו מאנה שם את המיניות שלה כמשהו המוצג למכירה או בחינה והוא הפך להיות, לדבריהם, "מלוכלך", "זוהמה", "מוות", "השחתה פיזית ונזק ממשי לגוף". (קלארק 1994).
מאפיין שלישי הוא שיער ראשה ושיער ערוותה.
השיער הוא מאפיין חשוב בתיאורי ערום והוא מרמז על נשיות ורכות, אך ל"אולימפיה" אין שיער ארוך הנופל על גופה, אלא רעמת שיערה מוסתרת, כמעט לא נראית, בתוך הרקע הכהה.
לא ברור אם ל"אולימפיה" שיער קצר או אסוף אחורה ובציורי עירום זהו אינו דבר של מה בכך כיוון שלשיער תפקיד משלו: מצד אחד, שיער פזור מסמל את מיניותה של האישה והוא מעביר תחושה של אי-סדר מותר אך מצד שני היעדר שיער הוא סימן היכר של עירום וכמעט בכל ציור עירום ניתן לראות כי אזור הערווה מוסתר על-ידי ידיים או
תנוחת גוף שאינה מאפשרת מבט לעבר האזור הצנוע.
ב"אולימפיה" הערווה מוסתרת אך בצורה של הסתרה גסה על-ידי ידה השמאלית המכווצת את אצבעותיה כך שהיא גורמת לאזור להיות מודגש יותר במקום להצניעו בעדינות.
במבט שני על שיער ראשה ניתן לראות, בקושי רב, כי מימין לראש יש המשך לשיער והוא מתואר ככתם אדמוני המשלב עם הרקע החום ולכן מקשה על אבחון בהימצאותו.
גם בתקופה בה הוצגה היצירה ב"סלון" לא הבחינו בו המבקרים, לכן האופי המיני המוכר שהוא מרמז עליו לא היה בו מספיק כדי לשנות את דעתם. (קלארק 1994).
המאפיין הרביעי הוא החלוק/צעיף עליו יושבת "אולימפיה" והנעליים התואמות שהיו לבוש שכיח בקרב הפרוצות ורב היום היו מסתובבות בלבוש מינימלי זה כדי למשוך את הלקוחות.
הם מרמזים על מקצוע "זול" ולא יאה לאישה מכובדת שתסתובב עטופה בבגד דק כמשי בצבע בהיר, כמעט שקוף. (פאגארי 1964).
יכול להיות שאם מאנה היה מצייר אותה עוטה את הצעיף, היצירה היתה מתקבלת יותר כיוון שכך העירום לא היה ישיר ובוטה.
מאפיין חמישי הם "התכשיטים" ש"אולימפיה" עונדת.
הכוונה לסרט שסביב צווארה ועל הצמיד שעל ידה.
הסרט העוטף את צווארה כמאין מתנה או פרס עטופים שכל גבר שיכול להרשות לו את שירותיה, יכול "לזכות" בה, להתיר את הקשר ולהנות ממה שיש לה להציע לו.
הסרט אמור להיות תכשיט ש"אולימפיה" עונדת ומתקשטת בו, אך כיוון שמדובר רק בסרט פשוט ועליו תליון קטן ולא בולט, יש בו משהו שמעביר תחושה זולה, חיקוי לדבר האמיתי כפי שהיצאנית היא לא האישה האמיתית שכל גבר צריך, אלא תענוג מדומה כדי להנעים את הרגע ולברוח מהאישה האמיתית המחכה בבית.
הצמיד שענוד על ידה הימינית עשוי ממתכת כל-שהיא, אולי זהב, והוא מסמל את החומריות, הרי שעבודתה של אולימפיה נעשית עבור כסף ולא מתוך אהבה לגברים איתם היא שוכבת. (קלארק 1994).
כל המאפיינים שסקרתי בפרק זה גרמו למבקרים לסלוד ממנה כיוון שהכל סובב סביב הדמות הראשית, שהיא לא אחרת מיצאנית שלא היה נהוג לציירה, כדמות ראשית, עירומה וישירה כל-כך.
מכלול המאפיינים החזותיים של "אולימפיה" הפכו אותה ליצירה שעוררה את זעמם של המבקרים וה"סלון" הפריזאי כיוון שכולם היו לא מקובלים ולא לפי מוסכמות הציור הקלאסי.
היום נחשבת "אולימפיה" לאחת מהיצירות הטובות של מאנה וכציור המודרניסטי הראשון והיא כבר אינה מעוררת כעס אלא אהדה והתפעלות, דווקא בגלל אותם מאפיינים חזותיים שהיום מוערכים כפורצי דרך בתיאור אישה ועירום.
סיכום
בעבודתי התמקדתי בדמות הראשית ביצירתו של מאנה- דמותה של "אולימפיה".
היצירה אמנם כוללת גם את דמותה של המשרתת השחורה ואת החתול, אך הם לא היו הדמויות המרכזיות שיצרו את השערורייה עליה דיברתי בפרק הרביעי והמרכזי, אלא אותם מאפיינים חזותיים שסקרתי שאיתם תיאר מאנה את "אולימפיה".
הסיבה להיותה יצירה כה שערורייתית לא היתה נעוצה בנושא שבחר מאנה כיוון שנשים בעירום היו נושא מקובל באותה תקופה, אך הבחירה של מאנה לקחת את דמות האישה הקלאסית ולהפוך אותה לאישה מודרנית יותר, עצמאית ובטוחה תוך כדי שימוש במאפיינים לא מקובלים, גרמה לתגובות קשות.
במהלך העבודה הבאתי את סיפור חייו של מאנה כדי להבין באיזו חברה הוא גדל, כיצד התפתחה הקריירה שלו כצייר ואת היותו אמן שלא רק צייר יצירה אחת שעשתה שערורייה, אלא האמין בדרכו האמנותית והלא שגרתית ולא הסכים להיכנע למוסכמות הקיימות.
על-מנת להבין את היצירה הבאתי בפרק השני תיאור קדם-איקונוגרפי שלה, המתאר אותה לפרטים כדי שגם קורא שלא ראה את היצירה יוכל להבין כיצד היא נראית.
כמו-כן הבאתי סקירה על משמעות השם "אולימפיה" שמאנה בחר בה לשם היצירה שלו והיו לה כמה פרשנויות, ומה הקשר ביניהן לבין הדמות ביצירה.
לבסוף התמקדתי במאפיינים החזותיים של דמותה של "אולימפיה", כאשר מלבד הסבר על המאפיינים, הבאתי גם הסבר מדוע הם גרמו לשערורייה בקרב הצופים והמבקרים שראו אותה.
יצירתו זו של מאנה הפכה אותו באותה עת לאמן מעורר מחלוקת שלא הלך עם הזרם והמשיך לצייר כפי שהאמין, אך כיום היא נחשבת ליצירה מודרנית, ביחס לשאר היצירות מאותה תקופה, ואילו מאנה נחשב לאמן פורץ גבולות בזכות אותה דרך אמנותית שרכש לעצמו, ובזכות "אולימפיה".
ביבליוגרפיה
פאגארי דינו, "אדוארד מאנה", מ.ק.ם (מועדון קוראי מעריב), הוצאת המהדורה העברית, 1964, עמ' 2-6
קלארק טי.ג'יי, "הערות מבוא לעיסוק אפשרי באולימפיה ב-1865", סטודיו, כרך 51, מרץ 1994, עמ' 22-31
רייט פטרישה, מאנה המדריך המרהיב והמעמיק לעולם האמנות, ידיעות אחרונות ספרי חמד, ספריית פועלים1995, עמ' 24-29
Gazette des, "Manet: Reclining Women of Virtue and Vice", Mcpherson Heather, Beaux-Arts, January, 1990, pp.34-44
פיטר מלץ, "מאנה, אדוארד", מתוך האתר: מפגשים מהסוג החזותי.
http://www.amalnet.k12.il/sites/art/show_item.asp?item=arty0139 type=creator
www.education.gov.il/sport/win0400_08.htm
ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki
אין שם מחבר, "אולימפיה", מתוך האתר: ישראבלוג.
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=12673 blogcode=369553
תמר הגר, "פסלו של זאוס", מתוך האתר: שבעת פלאי עולם:
http://www.masa.co.il/mag66/seven/zeus.html
"נפש בריאה בגוף בריא- תרבות הגוף ביון העתיקה", באתר:
www.mkm-haifa.co.il/schools/gordon/maskilon/greece/ancient1.htm
נחמה פרקש, "הנשים שיודעות מה גברים רוצים", מעריב, 03/2/2003
http://www.operaheb.co.il/operas/notes/traviata05.html
1

תגים:

אדוארד · אולימפיה · מאנה · עירום · מודרניזם

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דמותה של אולימפיה/אדוארד מאנה", סמינריון אודות "דמותה של אולימפיה/אדוארד מאנה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.