הדת בהגה השלטון - מדינת ההלכה באיראן כמקרה בוחן

תקציר העבודה:

המהפכה האסלאמית באיראן ב- 1979 היתה אחד המאורעות החשובים והמרתקים ביותר במזרח התיכון בעת החדשה. במהלך שני העשורים האחרונים המשיכו לעורר עניין רב, הן במרחב המוסלמי והן בעולם שמעבר לו, נושאים חשובים הקשורים במהפכה באיראן, בראשם זהותם של שלטי איראן החדשים - ובעיקר דמתו הכריזמטית של מנהיג המהפכה, איתאללה רוחאללה ח'ומיני - תורתה המהפכנית של התנועה - בעיקר הרעיון של שלטון חכם הדת (ולאית-י פקיה), אופיו ודרכי פעולתו של המשטר שכונן בעקבות המהפכה ומדניות הפנים וחוץ של איראן מאז.
בהיות האסלאם דת טוטלית כולם נתפסים בה כחלק מהדת. אולם ע"פ הגדרת המערב- המבחין בין דת ודפוסים חברתיים, שיטה כלכלית וכו' - מניעי המהפכה חורגים ממה שמקובל להגדיר כ"דתיים".
נראה כי מי שאמון על עולם המושגים האסלאמי יראה באלה שורשים דתיים בעוד מי שאמון על ההגדרה המערבית יבחר לעצמו מושגים כלליים יותר.
המהפכה באיראן היא תנועה דתית במשמעות המוסלמית הרחבה של המושג אך שורשיה מורכבים יותר ממה שמכונה "דתי" בהגדרה המערבית. מניעיה מצדיקים את ההתייחסות אליה כדתית.

עבודה זו בוחנת את הקשר בין הדת למדינה, במקרה בו הדת מנהיגה את המדינה. לצורך כך נבחרה איראן כמקרה הבוחן.
הדת באיראן היא אסלאם שיעי. החלק הראשון של העבודה מתרכז ביסודות האסלאם השיעי ובמערכת השלטונית אותה הוא מציע. החלק השני בוחן את ישום עקרונות אלו במציאות, כאמור, בעזרת מקרה הבוחן - איראן.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק ראשון - האסלאם והמדינה
א. אסלאם - הרקע לצמיחתו
1. ח'ליפים ראשונים
2. סוף ימי הח'ליפות והפילוג
3. האסלאם השיעי
ב. אסלאם ומדינה
פרק שני - יסודות השלטון האסלאמי
א. השריעה - ההלכה של האסלאם
ב. תיאולוגיה אסלאמית
פרק שלישי - האסלאם בשלטון
א. רקע היסטורי
ב. פוליטיקה אסלאמית

חלק ב - מקרה הבוחן - איראן
פרק ראשון - איראן - רקע היסטורי
פרק שני - המהפכה האסלאמית ותורת ח'ומיני
א. תורת ח'ומיני
ב. הצלחת המהפכה
פרק שלישי - האסלאם בשלטון - אידיאולוגיה מול מציאות
א. שלטון חכם ההלכה
ב. מדינת השריעה?
ג. היורש
ד. ביקורת פנימית וקשיים מבחוץ
ה. סכסוכים פנמיים בתוך השלטון

דיון ומסקנות

ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

דיו לירושה. אומנם בעבר היו מקרים שבהם לא הוכר תיאולוג בכיר כמקור הסמכות הדתית בראש ההיררכיה השיעית, אולם אז לא ריכזו בידיהם אנשי הדת את הסמכות השלטונית. לפיכך בעבר היו חילוקי הדעות בין ראשי המערכת הדתית בפולמוסים ובפלפולים תאורטיים גרידא. אבל כעת היו יכולים חילוקי דעות אלו לפגום בתפקוד המערכת
השלטונית. בשל הרתיעה מכינון מועצת הנהגה ( הנהגה של מספר תיאולוגים אשר אפשרית ע"פ חוקת 1979, אך נראתה כמתכון לשיתוק פוליטי ) ובהעדר מועמד יחיד בולט לירושה, לא נותר אלא לקדם לירושה מעומד הנעדר סמכויות תיאולוגיות מספיקות, אך נאמן לקו של המהפכה - חריגה בוטה נוספת מעיקרון כה בסיסי של המהפכה.

מינוי ח'אמנהאי ליורש היה אומנם ביטוי ליציבות פוליטית ושלטונית, אך בה בעת היווה נסיגה דוגמטית ניכרת. הבכורה כבר לא היתה בידי מקורות הסמכות הדתית. ח'אמנהאי מעולם לא הוכר כאחד מפוסקי ההלכה ( מג'תהד ), ואיש לא יפנה אליו לקבל פסק הלכה ( פתווה ), הוא נקבע ליורש מתוקף נאמנותו לדרכו של חומני, מעמדו בממסד,
הניסיון השלטוני שצבר לצד השכלתו האסלאמית, אך לא מתוך למדנות דתית. כך זכו לבכורה הפוליטיקאים-אנשי הדת באיראן ונוצרה הפרדה בין הסמכות התאולוגית המג'עיה לבין הסמכות השלטונית הולאיה, שילוב השינוי בחוקה ( 1989 ) היה נסיגה נוספת מהעיקרון של "שלטון חכם הדת".
הטיעונים ששימשו את ראשי המשטר להצדקת קביעתו של ח'אמנהאי למנהיג עליון, המחישו אף הם את התהום שנפערה בין הדוגמה לבין המציאות. ברצונם להבליט את סגולותיו הפוליטיות של ח'אמנהאי, העלו תומכיו גם טענות הנוגדות את עקרון היסוד של חומני בדבר "שלטון חכם הדת". השקפתו ( חומני ) הדגישה את הצורך בהנהגתה של אישיות
בעלת מעמד תאולוגי רם, ואילו תומכי ח'אמנהאי הבליטו את כישוריו הפוליטים והרקורד המהפכני שלו. לעומת זאת הם המעיטו מחשיבות הרמה התאולוגית הנדרשת לירושה : איש דת המסוגר כל היום בין כותלי המדרסה ואינו מעורה בחיי חברה, אמרו הם אז, אינו יכול כלל לשמש מנהיג עליון. למעשה, אם ממשכים קו מחשבה זה הרי ששומטים את
הרקע גם מתחת לטיעוניהם המרכזיים של אנשי השלטון באיראן עצמם, בדבר העדר לגיטימיות השלטון של רוב המנהיגים הערבים, ובכלל זה השאה אותו נישלו מהשלטון.
ח'אמנהאי אומנם זכה בשלטון ושמר עליו, אך לא זכה להכרה תאולוגית במעמדו ולעולם לא הוכר כמרג'ע.
אחד מן המתנגדים הבכירים באיראן לשלטון חומני ותלמידיו הוא מונתזרי ( איש דת בעצמו שבעבר היה מקורב לחומני אך מעמדו נפגע ). מונתזרי כפר בזכותו של ולאית-י פקיה לנהל בפועל את ענייני המדינה ודרש כי סמכותו תצמצם לפיקוח והכוונה בלבד. לדבריו רפובליקה היא שלטון העם ומקדשת את ריבונות העם וזכיות האזרחים. ביקרות
מסוג זה ואחרות הביא לשיא נוסף את המחלוקת הדוקטרינרית. איתאללה מחמד יזדי ( נשיא בית המשפט העליון ) טען, כי מי שגורס שאנשי דת אינם צרכים לשלוט, וכי תפקידם מצטמצם אך ורק למתן עצות, ועוד מוספים שכך עשה הנביא אינם יודעים כלל אסלאם מהו.
ד. ביקורת פנימית וקשיים מבחוץ:
שאלת המר'עיה הציבה בפני המשטר האסלאמי את האתגר האידיאולוגי הרציני ביותר, של נעדר משמעויות פוליטיות חמורות. בהיות הדת כה מזוהה עם השלטון, כישלונות הממשל במתן מענה לציפיות האזרחים והעוולות שעם זוהו לעיתים ראשי השלטון נזקפו בהכרח גם לחובות הדת ואנשי הדת השלטון. זו היתה אחת מן הטענות של התאולוגים מאז
ראשית המהפכה, ומשקלה גבר ככל שהתרבו הליקויים בתפקוד הממשלה וככל שנכזבו התקוות בקרב קבוצות שונות מדרכה של המהפכה. לביקורת זו נוספה במרוצת השניים גם ביקורת מצד כמה אינטלקטואלים, רובם מרצים באוניברסיטה, חלקם צידדו בתחילה ברעיונות המהפכה ותמכו בה. טענתם היתה דומה לזו שהשמיעו התאולוגים : להשקפתם, מאחר
שאנשי הדת לא יוכלו לענות על הציפיות של האוכלוסייה, ומשום שאינם מורגלים בשלטון, עדיף שאנשי הדת ישאירו את השלטון לפוליטיקאים ויסתפקו בתפקדי הכוונה, הדרכה ופיקוח.
את תמצית התפישה בנושא זה ביטא פרופסור סורוש (נאסר בפברואר 1999), בקביעתו כי דת ואידיאולוגיה הם שני דברים נפרדים בתכלית: "דת נעלה מאידיאולוגיה, ואי אפשר ואין זה ראוי להפכה לאידיאולוגיה ולמכשיר בידי השלטון . לדבריו, שלטון אנשי הדת מושתת למעשה "על הגיון של כוחניות, לא על הגיון של חופש". "השימוש בדת
כאידיאולוגיה הופך את הדת לבלתי סובלנית ואוטוריטטיבית. הדת, הוא פסק בהתרסה נגד הממשל האסלאמי באיראן, נועדה "לאוהבי הדת ולא לסוחרי הדת".
טענותיו של כדיוור היו בוטות לא פחות. לטענתו, לשם קידום החברה יש להינתק מכבלי המסורת ולאמץ דפוסים חברתיים ופוליטיים חדשים המושתתים על עקרונות הדמוקרטיה ולרוח הזמן. אילו היה הנביא מוחמד מקבל את שליחתו היום, הוא אמר, אין ספק כי תוך שמירת חלק מהיסודות של הדת, הוא היה נוקט גישות שונות מאלה שאימץ לפני
1400 שנה.עוד אמר, " כי לממשלה אסור לחשוב שיש לה שליחות מיוחדת מאללה" ולאיש אין סמכות בלעדית להדריך את החברה. לדבריו אף כי האסלאם כולל הבטחה לזכויות יסוד וחופש, למעשה חברות מוסלמיות רבות לא אימצו עקרונות אלו, ובחברות אלו השתרשה מורשת של קבלת מרות ואי שיתוף הציבור בקביעת גורלו. לפיכך, נוצר ניגוד בין
העקרונות המסורתיים, כפי שהם מיושמים כיום, ובין העקרונות החדשים של רוח הדמוקרטיה. הנצחת דפוסי העבר היא הגורם להעדר החופש ולחוסר ההקפדה על זכויות אדם בחברה המוסלמית. אין בהכרח חפיפה בין עקרון זכיות האדם לבין עקרונות הדת. האחרון נובע מתפישה פילוסופית כי אנושיות האדם קודמת להשקפתו.
חשמתאללה טברזדי, ממנהיגי הסטודנטים קבל נגד החזון של המהפכה האסלאמית, שנועד לערוב לריבונות העם, לחופש ולצדק, ולא התממש. המשטר לטענתו הפך מרפובליקה אסלאמית לשלטון חכם הדת, אח"כ לשלטון המוחלט של חכם הדת, ולבסוף - שלטון מוחלט של חכם הדת המרוכז בידי אדם אחד. למעשה, הוא הוסיף, השליט באיראן נמצא מעל לחוקה
ומעל לכל חוק, והוא בבחינת אל עלי אדמות. מצב זה, הוא קבל, מנוגד לא רק לרעיון הרפובליקה, לרצון העם ולרעיונות החוקה, אלא אף לרוח האסלאם. האם כל הדם והסבל שעבר העם האיראני היו רק כדי להחליף את השאה במישהו אחר שיתפוס את מקומו בשררה וייטול לעצמו סמכויות רחבות עוד יותר ? הוא שאל.
כמו במדיניות הפנים, גם במדיניות החוץ הלך וגבר בדרך כלל האינטרס הממלכתי, כפי שפירש אותו המשטר האסלאמי, על האידיאל המהפכני. למעשה, המדיניות נאלצה להביא בחשבון יותר ויותר את תנאי המציאות ואת מגבלות היכולת של המדינה. יתר על כן, בראשית המהפכה הצהיר ח'ומיני כי ארצו אינה יראה מבדידות בינלאומית, אבל בתוך
זמן קצר הוא נאלץ להודות, כי ארצו מעוניינת בקשרים עם מדינות העולם ( מלבד ארה"ב וישראל כמובן )
מבחינות רבות נקודת המפנה היתה עם הפסקת האש במלחמת איראן - עיראק, אשר לא הסתיימה בניצחון איראן כמצופה.אחרי האבדות הקשות שהראו בהם קרבנות במלחמת קודש, נוכחו האיראנים כי "האל לא ניצח את השטן" (הוא סדאם חוסין ) זה היה טראומטי בעבור העם, והדבר הביא לשינוי בתפישתם את שאלת יחסי הגומלין בין המדינה ואנשי
הדת"
ה. סכסוכים פנימיים בתוך השלטון :
ברמה העקרונית ניתן לזהות בקרב הממשל האיראני שתי קבוצות עיקריות : אלו הסבורים כי עדין אפשר להמשיך בסיסמאות הראשוניות של המהפכה ולקדם באמצעותן את מלוא מטרותיה, מול מי שנואשו מהפרחת הסיסמאות וביקשו לסגל ביתר שאת את התורה למציאות. הדיון לווה בוויכוח נוקב, אשר נבע בחלקו מהבדלי פרשנות לגבי החוק האסלאמי
ומההבדלים בגישות דוקטרינריות ופוליטיות. החלוקה משקפת גם את המתח המובנה בין האינטרסים של המדינה לבין האידיאולוגיה של המהפכה. החזון המהפכני הכללי שהתווה ח'ומיני לא גובש למשנה סדורה ומפורטת. לתנועות מסיומות במחנה המהפכני אולי היה מצע מגובש יותר, אך לא היתה להם השפעה רבה על עיצוב מדיניות המשטר המהפכני
למעשה. מכל מקום, במהלך חיפוש הדרך לעיצוב המדיניות ולניהול המדינה נאלץ המשטר לסגת - לעיתים נסיגה ניכרת מתפישות היסוד המוצהרות לטובת פתרונות מעשיים יותר.
נראה כי הגורם העיקרי למגמה הפרגמטית ביחס לעקרונות המהפכה היה הקושי הבסיסי ביישום הדוגמה המהפכנית בתנאי המציאות המשתנים. בניגוד לדפוסי חברת המופת שהתוו הוגים מערביים, שהיוו חזון אוטופי לעתיד, חברת המופת האסלאמית היתה מציאות מוחשית בעבר, והיתה מגובה בדוקטרינה נוקשה ובדפוסים מוגדרים. חשוב, לציין, עם
זאת, כי המושגים של חדש, ישן, ותפישת הזמן בכלל, שונים מחברה לחברה. בעבור האיראנים, כמו בעבור המוסלמים בכלל, הישן הוא מושג יסודי, קבוע, מתמשך ונאצל, ואליו החדש הוא בר חלוף, חסר בסיס ומלאכותי. לפיכך, האסלאם הוא "מודל מקורי ואמיתי", ותקופה העקרוני של המסורת אינו נפגם עם חלוף העתים. ומשום כך אין החזרה
לאסלאם בגדר נסיגה לאחור.
באופן ספציפי יותר היו אילוצים כבדי משקל שכפו סטייה מהדוגמה : המציאות במערכת הדתית, שחייבה נסיגה מעיקרון ולאית-י פקיה, המציאות החברתית והכלכלית אשר חייבה פתרונות מעשיים יותר, המציאות הפוליטית חייבה אף היא חיפוש דרכים להגשמת החזון המהפכני מתוך יצירת כלים שלטוניים יעלים במציאות של מאבקי כוח ויריבויות
אישיות, והמציאות הבינלאומית חייבה את איראן להסתגל, ולו חלקית, לנורמות המקובלות של יחסים בין - לאומיים.

לסיכום, המהפכה האסלאמית אכזבה בהתמודדות עם בעיותיה הפנמיות של איראן בתחום החברה והכלכלה, המלחמה עם עיראק לא הסתימה בניצחון, יצוא המהפכה לעולם האסלאמי נכשל ( למעט החיזבלאאה בלבנון ), ובציבור קיימת תחושה של ניכור בינלאומי. המשימה של לתפוס את השלטון היתה קלה יותר ממשימת ניהול המדינה בפרמטרים דתיים
ופתרון מצוקות החברה, בהלך שנות השלטון היתה פשרה וסטייה מהמסר המהפכני לכיוון ריאליזם פוליטי ופרגמטיות לאומית.
דיון ומסקנות
מטרת עבודה זו היתה להעמיד במבחן המציאות את מהפכת 1979 באיראן והשלטון האסלאמי שבה בעקבותיה. הוגי מהפכה זו, ובראשם כמובן ח'ומיני, העלו על נס את "החזרה לאסלאם", והציעו לנהל מדינת הלכה מוסלמית ע"פ עקרונות השריעה במקום שלטון השאח. לצורך כך חילקתי את העבודה לשני חלקים: החלק הראשון עוסק באסלאם, התפתחותה
של הדת, ביסוס המשפט, החברה והמדינה האסלאמית, התיאולוגיה של האסלאם, יחסו לדת ולפוליטיקה ובשנות השלטון של האסלאם על אימפריה רחבה ומדינות רבות לאורך מאות שנים. הדגש בחלק זה הוא קודם כל לאסלאם השיעי היות ואיראן, נושא החלק השני בעבודה, היא מדינה שיעית. המסקנה המרכזית הנובעת מן הסקירה שהוזכרה לעיל של דת
האסלאם, היא כי יסודות הרעיון של אחדות דת ומדינה ואחדות הסמכויות הדתיות והפוליטיות בידי אדם אחד, קרי, איש הדת הבכיר הוא מנהיג המדינה, הרעיון המרכזי שמאחורי דוקטרינת ח'ומיני והמהפכה, הם בבסיסו של האסלאם.
לאור זאת, ניגשתי לחלק השני של העבודה, על מנת לבדוק האם באמת מטרת המהפכה היתה כינון חברת צדק ברוח האסלאם ע"פ חוקי השריעה, או שמא הסתפקו ח'ומיני ויורשיו בעיקרון של שלטון חכם הדת (ולאית-י פקיה), ומרגע שתפסו את השלטון התרכזו בעיקר בלשמור אותו.
המסקנות אליהן הן כדלקמן: הרעיונות "האסלאמים" של ח'ומיני עוד בתקופה שלפני המהפכה הם במקרה הטוב חידוש גם עבור האסלאם ובמקרה רע סטייה בוטה ממנו. הצלחתו להעביר רעיונות אלו אל העם, לתפוס את השלטון ולזכות בלגיטימיות רחבה יחסית בקרב העם לאורך כול שנות שלטונו של ח'ומיני, אינם נבעו ממידת למדנותו באסלאם או
מתקוף קבלת העם את עיקרון הולאית-י פקיה, אלא בעיקר מתוקף היותו של ח'ומיני פוליטיקאי מוצלח בעל כריזמה יוצאת דופן. ח'ומיני השכיל לאורך כל שנות היותו אופוזיציה לשאה, לא לחשוף באופן ישיר את דעותיו ואת אופי המשטר אותו הוא מבקש לייסד לאחר המהפכה.
בעזת שימוש ב"אידיאולוגיה אסלאמית" כשפה של שכנוע התואמת לצרכיה החומריים של המהפכה (למשל הדגשת רעיון השוויון באסלאם הטועם לטענות נגד אי-השוויון המעמדי) ותורמת לגיוס המהפכני. הפך ח'ומיני סמל המהפכה וההתנגדות לשאח, למרות שהתנגדות זו הקיפה חוגים רחבים באוכלוסייה האיראנית, חלקם רחוקים מרעיונות אסלאמיים,
ותפס את השלטון. עם הגיעו לשלטון זנח ח'ומיני את רוב העקרונות האסלאמיים עליהם ביסס את רעיונות המהפכה, ובכלל זה הרעיון המרכזי של ולאית-י פקיה עם מינוי ח'אמנהאי ליורשו, ח'אמנהאי אומנם היה נאמן לעיקרון המהפכה אבל ללא ספק לא היה איש הדת המרכזי במדינה. כמו במינוי יורשו, כך בניהול שלטונו ח'ומיני הצהיר אחד
ועשה שתיים. הצורך להתחשב בצורכי המציאות בהתוויית מדיניות חייב חריגות רבות משמעות מן הדוגמה המהפכנית ומתן עדיפות לאינטרסים מדיניים. בנוסף הכרסום האיטי, אך המתמיד, בלגיטימציה של שלטון אנשי הדת באיראן, אשר התחיל עוד בתקופתו של ח'ומיני ונמשך ביתר שאת לאחר מותו. ונווה מאכזבה פנימית עמוקה בציבור
מכישלונות הממשל החדש לפתור את בעיותיה החברתיות-כלכליות של איראן, מהשחיתות שדבקה בחלק מנציגיו, מהבידוד הבינלאומי אליו הוביל המשטר ומהכישלון במלחמה נגד עיראק. ובנוסף סכסוכים ועימתים בתוך המשטר ובקרב אנשי הדת ( במיוחד לאחר מותו של ח'ומיני ), הפכו את השלטון נאמן פחות ופחות למסר המהפכני. לסיכום המשימה
של לתפוס את השלטון היתה קלה יותר ממשימת ניהול המדינה בפרמטרים דתיים ופתרון מצוקות החברה, ובהלך שנות השלטון היתה פשרה וסטייה לכיוון ריאליזם פוליטי ופרגמטיות לאומית.
בשנים האחרונות החלו להישמע קולות במערב המעריכים כי שלטון הדת האוטוריטארי באיראן עומד בפני קיצו, היות והדמות הכריזמטית מאחורי המהפכה- ח'ומיני - הלכה לעולמה הלגיטימציה שלו הולכת ונעלמת וספו קרוב הם העריכו. ימים יגידו..

ביבליוגרפיה
אוריה פורמן, אסלאמיון - דת וחברה במשנתם של נאמני האסלאם בני זממנו, משרד הביטחון, תל אביב 2002
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת 1998
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999
חוה לצרוס יפה, עוד שיחות על דת האסלאם, בעריכת רחל שיחור, תשמ"ו.
כריס הורי, פיטר צ'פינדייל, אסלאם מהו? - שכן קרוב שחובה להכירו, אחיאסף- תל אביב, 1991
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך א' וב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982
Gene Burns, "Ideology, culture, and ambiguity: The revolutionary process in Iran", Theory and society, Vol. 25, No. 3. Jun, 1996
Hamid Dabashi, Theology of discontent: The ideological foundation of the Islamic revolution in Iran., New York: New York university press, 1993
מקורות אחרים:
"אסלאם" - ויקיפדיה האנציקלופדיה הממוחשבת אתר אינטרנט www.wikipedia.org.il
אתר האינטרנט של הכנסת: http://www.knesset.gov.il/index.html
מאיר חטינה - הרצאות מתוך פרוסמינריון, דת ומדינה במזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני: אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב ע"מ 9
"אסלאם" - ויקיפדיה האנציקלופדיה הממוחשבת אתר אינטרנט www.wikipedia.org.il
כריס הורי, פיטר צ'פינדייל, אסלאם מהו ? - שכן קרוב שחובה להכירו, אחיאסף- תא - אביב, 1991 ע"מ 9
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך א' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 97 - 98
שם, ע"מ 97 - 98
שם, ע"מ 100 - 103
שם, ע"מ 103 - 107
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך א' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 109
שם, ע"מ 110
כריס הורי, פיטר צ'פינדייל, אסלאם מהו ? - שכן קרוב שחובה להכירו, אחיאסף- תא - אביב, 1991 ע"מ 122
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך א' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 110
שם, ע"מ 111 - 114
שם, שם
"אסלאם" - ספרית הכנסת - נושאים על סדר היום הציבורי אתר האינטרנט של הכנסת
מאיר חטינה - הרצאה מתוך פרוסמינריון, דת ומדינה במזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב 7/7/04
מאיר חטינה - הרצאה מתוך פרוסמינריון, דת ומדינה במזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב 7/7/04
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 5
דוד, מנשרי - איראן לאחר ח'מיני, אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים - תל אביב 1999 ע"מ 11
דוד, מנשרי - איראן לאחר ח'מיני, אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים - תל אביב 1999 ע"מ 12
שם, ע"מ 13
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 14 -15
שם, ע"מ 22- 25
כריס הורי, פיטר צ'פינדייל, אסלאם מהו ? - שכן קרוב שחובה להכירו, אחיאסף- תא - אביב, 1991 ע"מ 60 - 61
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 115 -116
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 88 - 89
שם, ע"מ, 127 - 130
שם, ע"מ 133
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998, ע"מ 115 - 120
שם, ע"מ 122 -123
שם, ע"מ 125 - 127
שם, שם
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 14 -19
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 45 - 50
שם, 16 - 17
"אסלאם" - ויקיפדיה האנציקלופדיה הממוחשבת אתר אינטרנט www.wikipedia.org.il
שם, שם
"אסלאם" - ויקיפדיה האנציקלופדיה הממוחשבת אתר אינטרנט www.wikipedia.org.il
חוה לצרוס יפה, עוד שיחות על דת האסלאם, רחל שיחור ערכה, תשמ"ו, ע"מ 45
מאיר חטינה - הרצאה מתוך פרוסמינריון, דת ומדינה במזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב 7/7/04
שם, שם
אוריה פורמן, אסלאמיון - דת וחברה במשנתם של נאמני האסלאם בני זממנו, משרד הביטחון, תל אביב 2002 ע"מ 80 -87
חוה לצרוס יפה, עוד שיחות על דת האסלאם, רחל שיחור ערכה, תשמ"ו, ע"מ, 57 - 59
שם, ע"מ 60
מאיר חטינה - הרצאה מתוך פרוסמינריון, דת ומדינה במזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב 10/8/2004
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982ע"מ 81
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת, 1996. עמ' 116-118.
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982 ע"מ 436
שם,ע"מ 501 - 503
שם, עמ' 503-505.
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982 ע"מ 516
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982עמ' 517 - 523
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982 ע"מ 526
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת, 1996. עמ' 145.
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 12 - 15
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 16 - 20
כריס הורי, פיטר ציפינדייל, אסלאם מהו . אחיאסף תל אביב 1991 ע"מ 99- 101
שם,שם
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת 1998 ע"מ 155
Hamid Dabashi, Theology of discontent: The ideological foundation of the Islamic revolution in Iran., New York: New York university press, 1993 ע"מ 3 -4
שם, עמ' 10.
Gene Burns, "Ideology, culture, and ambiguity: The revolutionary process in Iran", Theory and society, Vol. 25, No. 3. Jun, 1996 ע"מ 360 -367
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת 1998 ע"מ 115
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982ע"מ 195
. Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982ע"מ 95
שם, עמ' 96-97.
שם, עמ' 194.
Ervand Abrahamian, Iran between two revolutions, (New Jersey: Princeton university press 1982ע"מ 200 -202
דוד מנשרי, איראן: בין אסלאם למערב, תל אביב: ספריית האוניברסיטה המשודרת 1998 ע"מ 116 - 122
נחמיה לבציון, דפנה אפרת, דניאלה טלמון - האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 1998 ע"מ 21
שם, ע"מ 21
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 21
שם, ע"מ 22
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 36
שם, ע"מ 37 - 40
כריס הורי, פיטר ציפינדייל, אסלאם מהו . אחיאסף תל אביב 1991 ע"מ 170 - 171
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 23
שם, ע"מ 24 - 25
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב 1999 ע"מ 22
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב ע"מ 25 - 26
שם, ע"מ 27
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב ע"מ 45 - 47
דוד מנשרי, איראן לאחר ח'ומיני : אידיאולוגיה מהפכנית לעומת אינטרסים לאומיים, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום- תל אביב ע"מ 51
1

תגים:

אירן · אסלאם · אסלאמית · חומייני · חכם · פוליטיקה · שיעי · שיעים · שלטון · תיאולוגיה · פוליטית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הדת בהגה השלטון - מדינת ההלכה באיראן כמקרה בוחן", סמינריון אודות "הדת בהגה השלטון - מדינת ההלכה באיראן כמקרה בוחן" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.