אינתיפאדת אל-אקצה בראי העיתונות הצרפתית

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1: התקשורת ותפקידה בדמוקרטיה מערבית כדוגמת צרפת.
1 - סוכנות הידיעות הצרפתית AFP וכלי התקשורת הכתובה העיקריים.
1.1 תלות הסוכנות במדינה: מקור בעיית האובייקטיביות של כלי התקשורת הצרפתיים.
1.2 רקע כללי של עיתונים עיקריים אחדים בצרפת.
2 - התקשורת כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה: חופש הביטוי בדמוקרטיה מערבית.
3 - כלי התקשורת בקרב הדמוקרטיה הצרפתית.
3.1 חופש הביטוי וחופש העיתונות בעיקרון הרפובליקני
א- הישגי 1789
ב- גבול חופש הביטוי: הפגיעה באחר ובסדר הציבורי התקין.
ג- חוק פרבן (2003): פגיעה בחופש ובעצמאות העיתונאים.
3.2 צנזורה תרבותית גרידא ?
פרק 2: התקשורת הצרפתית: כלי בשירות מדיניות החוץ?
1 - השינוי של 1962: שינוי ביחסי צרפת-ישראל.
2 - הגורמים לעיצוב מדיניות חוץ צרפתית פרו-ערבית.
2.1. הגורם החיצוני.
א- הצורך בשוק הכלכלה הרחב של מדינות ערב.
ב- גישה צרפתית אנטי-אמריקאית וזיהוי ישראל כשותפה לארה"ב.
2.2. הגורם הפנימי.
3 - אריאל שרון: "פושע מלחמה" ואחראי לפרוץ האלימות.
3.1 שרון כאחראי לפרוץ האינתיפאדה השנייה: התזה הרשמית של צרפת.
3.2 דמוניזציה של שרון בתקשורת: "הקצב של סברה ושתילה".
פרק 3 : הבניית מציאות באמצעות זכוכית המגדלת הפלסטינית.
1 -שקרים באמצעות התמקדות יתר, התעלמות או מידע שגוי.
1.1 טווח הראייה: גרסא סלקטיבית של המציאות.
1.2 מחוץ לטווח הראייה: התעלמות דרך השמטה ועיוות הנאמר.
א- השמטת הקשר.
ב- השמטת מקרים.
ג- עיוות הנאמר.
1.3 מידע שגוי: דוגמת 3 הפרשות הוירטואליות.
א- פרשת טוביה גרוסמן.
ב- פרשת מות שרה הקטנה.
ג- פרשת הפשעים "בשם הכבוד".
המידע הלא רצוי שלא נראה.
2 - סמנטיקה: בחירה טרמינולוגית נוקטת עמדה.
2.1 טרמינולוגיה פרטיזנית ובחירת אוצר מילים.
2.2 מקרי המוות: "המוצדקים" והשערורייתיים.
2.3 הכוונה רעיונית ותכסיסים רטוריים.
3 - שימוש חוזר והטיית משמעות.
3.1 דוגמאות.
א- מדינה קולוניאליסטית
ב- אפרטהייד
ג- שימוש בסמלים נאציים.
3.2 מתן זכות הדיבור: הניטרליות המדומה.
א- זכות דיבור עיקרית לצד אחד בלבד.
ב- זכות דיבור לאחר- למעשה נטילת עמדה.
ג- הערבות היהודית.
3.3 השאיפה לסימטריה על אף חוסר האיזון במקורות.
סיכום ומסקנות.
ביבליוגרפיה.
נספחים.

מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה (הקרויה גם "אינתיפאדת אל-אקצה") בספטמבר 2000, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי התקשורת הצרפתית, יותר מתמיד, הקרינה סובייקטיביות יתרה בנושא זה ונקטה, עד כה, בעמדה חריפה וחד-צדדית בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
במשך שנים רבות, כשגדלתי וחייתי בפאריס, חשתי מקרוב את חוסר האובייקטיביות הזו של כלי התקשורת הצרפתיים. כל פעם שהטלוויזיה- ובעיקר הערוץ הממלכתי- היה משדר במסגרת החדשות היומיות כתבה על הנעשה במזרח התיכון, יכולתי אני להיות בטוח שידברו שוב על "הפלסטינים המסכנים וחסרי-האונים" שנורו למוות ע"י "החיילים הישראלים האכזריים" השייכים "לצבא הכיבוש " וכד'. מעולם לא היו מדברים על הסיבות שגרמו לחיילי צה"ל להגיב ולהגן על עצמם, שאותם הפלסטינים "המסכנים" היו חמושים ותקפו ראשונים, או על הצד השני של נפגעי הפיגועים בקרב האוכלוסייה האזרחית הישראלית. מידע אמין וקרוב יותר מהמציאות הייתי מוציא מערוצי הרדיו היהודיים או מעיתונות הקהילה בצרפת.
נוכח מצב זה, הרגשתי צורך לחקור לעומק, באופן מדעי ובאמצעות כלים אמפיריים ככל הניתן, את כלי התקשורת בצרפת על-מנת לנסות להבין, ולהוכיח למעשה, במה חוסר האובייקטיביות שלהם מתבטא? הואיל ועובדה זו משפיעה, לדידי, על עיצוב החשיבה הציבורית והזיקה (המודעת?) בין יהדות לציונות, בין התעוררות רגשי האנטישמיות לבין רגשי האנטי-ישראליות בציבור הצרפתי הרחב. ואמנם, רעיון נושא עבודה זו עלה במחשבתי אף בעקבות חוויות אנטישמיות אשר חוויתי בילדותי - ולרובן, מקורן בתמונה המעוותת והמושמטת שעשו כלי התקשורת הצרפתיים על מדינת ישראל.
לשם ייעול תהליך ההבנה וניתוח תופעות אלו, ומבלי להתפזר יתר על המידה במקרים הרבים, בחרתי להתמקד בכלי התקשורת הכתובים גרידא.

בשנים האחרונות רווחת בישראל ובקרב יהודי צרפת הדעה כי כלי התקשורת הצרפתיים אינם אובייקטיביים בסיקור הסכסוך בו אנו נמצאים כעת, סכסוך שהפך את כל המזרח התיכון לאזור בוער כבר למעלה מחצי מאה. אין מקום אחר על פני כדור הארץ בו ישנו ריכוז כה גבוה של עיתונאים וצלמים, ואליו מופנית באופן מתמיד תשומת לב כמעט עולמית.
העובדה כי 74% מהצרפתים סבורים שכלי התקשורת והעיתונאים תלויים בשלטון1 גוררת אותנו לשאלה האם באמת תחושה זו מוצדקת? האם ניתן לומר כי התקשורת הצרפתית מתפקדת, במידה מספקת, על-פי כללי האובייקטיביות העיתונאית המקובלים במשטרים דמוקרטיים, לפחות בכל הנוגע לקונפליקט הישראלי-פלסטיני ?
מהם אותם כללי אובייקטיביות על-פיהם התקשורת נדרשת לפעול? מהי חשיבותו של חופש הביטוי בדמוקרטיה מערבית ומהם מאפייניו וחסרונותיו בדמוקרטיה הנאורה שהיא הרפובליקה הצרפתית?
האם כלי התקשורת באמת חופשיים בצרפת? האם התקשורת והעיתונאים שמדובר עליהם הם בלתי תלויים ומעבירים מידע אמין המשקף את המציאות?
במה מתבטא הקשר שבין התקשורת לממשל הצרפתי? האם לתלות התקשורת בשלטון ישנה השפעה כלשהי על אופייה? כיצד קשר זה משתקף בתהליך הבניית מציאות חדשה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
----------------------------------------------------------------------------------
1. תוצאות של סקר שנערך בפברואר 2003 על התקשורת ומידת חופשיותה ואמינותה.

הערת מערכת: חלק גדול ממקורות העבודה הינם מקורות בשפה הצרפתית.

מקורות:

סגל, זאב, חופש העיתונות: בין מיתוס למציאות, ת"א, פפירוס, 1996. ]סגל [
Bourdeillette, Jean, Pour Israël, Paris, Seghers, 1968 [Bourdeillette]
Klein, Claude, Israël- Etat en quête d'identité, Firenze, Casterman - Giunti Gruppo Editoriale, 1999. [Klein]
Roze, Anne, La France Arc-en-Ciel, Paris, Julliard, 1995. [Roze]
Encyclopédie Bordas, Paris, SGED, 1994.
Coulon, Laurence, "Le Monde, le Figaro, Libération, la place et l'image de l'état d'Israël", in Dossiers et documents- Le conflit israélo-palestinien: Les médias sont-ils objectifs? , Paris, Observatoire du Monde juif, 2002 ; pp. 103-141. [Coulon]
Dayan, Daniel, "Untimely information: tales of victims in the French media", in Partisan Review, Boston, winter 2002; Vol. 69, Iss. 1; p.10. [Dayan]
Elkoubi, Denis, "Ré-écriture par omission", in Les agences de presse et la couverture de la deuxième Intifada: déontologie journalistique et choix idéologiques face à Israël, Paris, Observatoire du Monde juif, mars 2002 ; Bulletin n° 2 ; pp. 11-13. [Elkoubi]
Encel, Frédéric, " La politique arabe de la France: de l'intérieur à l'extérieur", in Questions sur un black out: les Juifs de France visés par l'Intifada? , Paris, Observatoire du Monde juif, novembre 2001; bulletin n°1; pp.30-32. [Encel]
Grjebine, André, " La fragilité des démocraties libérales", in Le Figaro, Paris, 8/05/2003. [Grjebine]
Leuchter, Catherine, "Qu'avons-nous appris des médias?", in Dossiers et documents- Le conflit israélo-palestinien: Les médias sont-ils objectifs? , Paris, Observatoire du Monde juif, 2002 ; pp. 8-50. [Leuchter]
Moisi, Dominique, "The trouble with France", in Foreign Affairs, may-june 1998; Vol. 77, Iss. 3; pp. 94-104. [Moisi]
Pia, Christina Wood, "Chirac's "new Arab policy" and Middle East challenges: the Arab-Israeli conflict, Iraq and Iran" in The Middle East Review, Washington, autumn 1998; Vol. 52, Iss. 4; pp. 562-580. [Pia]
Soffer, Ovadia, "L'état actuel des relations franco-israéliennes", in Bensimon D., Pinkus B., Les Juifs de France, le sionisme et l'Etat d'Israël, Paris, Publications Langues' O, 1989; pp. 317-330. [Soffer]
Valls-Russell, Janice, "A dubious strategy: Chirac's Mideast 'diplomacy' ", in The New Leader, New-York, Nov. 4-Nov. 18, 1996; Vol. 79, Iss. 8; p. 8-9. [Valls-Russell]
Weill Raynal, Clément, "L'Agence France Presse: le récit contre les faits", in Les agences de presse et la couverture de la deuxième Intifada: déontologie journalistique et choix idéologiques face à Israël, Paris, Observatoire du Monde juif, mars 2002 ; Bulletin n°2 ; pp. 2-11. [Weill Raynal]

תגים:

אינתיפאדה · איתיפאדת · אקצה · חוץ · מדיניות · עיתונות · ערבים · צרפת · תיאוריות · תקשורת

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אינתיפאדת אל-אקצה בראי העיתונות הצרפתית", סמינריון אודות "אינתיפאדת אל-אקצה בראי העיתונות הצרפתית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.