זהות וזיכרון בקולנוע הפלסטיני

תקציר העבודה:

שנת 1948 מהווה נקודת מפנה בחברה הפלסטינית, כאשר אלפי משפחות נעקרות מעריה וכפריה של פלסטין, בהם ישבו מזה דורות ונוהרות אל ירדן, לבנון ופזורות נוספות בעולם.
ממצב של חברה בתהליכי התגבשות עצמית, הם הופכים לחברה של גולים ופליטים. חווית הגירוש לא נשכחה במרוצת השנים שחלפו מאז בגלל עובדת היותם פליטים. גם לו היו רוצים לשכוח, הרי שלא התאפשר להם הדבר, בשל החיים הקשים במחנות הפליטים. הפצע שנפער ב-48 מעולם לא הגליד וקול צעקה שעלה ממנו שימר את תחושתה של החוויה המקורית.
חווית הגירוש עומדת בבסיס הטראומה של 1948. לא זו בלבד שסימפטומים של הטראומה עלו מחדש בעצם הזיכרון החי, אלא שאירועים טראומטיים שבו ופקדו את הפלסטינים. בנוסף טרם הסתיימה אינתיפאדת אל-אקצה שפרצה בספטמבר 2000, אשר הפכה להיות טראומה חדשה.
שוב התחדשו זכרונות 1948. הפלסטינים החלו להבין את האובדן המתמשך בחייהם - אובדן פלסטין. בשנת 1967 שב במלוא עוזו המפגש הטראומטי עם ישראל: "לאחר 1967 לא הייתי עוד אותו האדם. ההלם שהותירה בי המלחמה ההיא החזיר אותי אל המקום שבו הכל התחיל, אל המאבק על פלסטין. ... היתה זו חוויה שהתייחסה אל הפן הנסער, הסמוי-בעיקרו של חיי הקודמים... ומעל לכל, הצורך לשוב לאיזשהו מצב מקורי של מה שאי-אפשר להשלים עימו, ולערער, משטר בלתי-צודק" (סעיד, 367 :2001). הזהות הלאומית, שהיתה מטושטשת משהו מאז 1948, הגיעה ב-1967 לכלל גיבושה. האפשרות לאיחוד מחודש, בין הפליטים שהיו מאז 1948 תחת שלטונן של ירדן ומצרים ושל ערביי ישראל, יצרו תחושת זהות חדשה והמאבק להגדרה עצמית תפס תאוצה (קימרלינג ומגדל, 1999). אולם הזהות לא ממש התגבשה, אלא רק לכאורה, שכן הטראומה מפרקת את הזהות ואינה מאפשרת את השלמת תהליכי הגיבוש.

לקולנוע תפקיד חשוב בייצוג הזהות הלאומית. בראשית (2001) מעלה את תמיהתו על כך שהחברה הפלסטינית המתהווה בשטחים, נעדרת מערכת הפקה קולנועית שתשתמש במדיום הקולנועי לצרכי בניית זהות לאומית. את הסרטים מאפיינת עשייה אינדיבידואלית של יוצרים, ללא שום מנגנון תמיכה מצד הרשות הפלסטינית (חלייפי, 2001).
בכוונתי לעסוק בארבעה סרטים שנוצרו בעשור האחרון, ולבחון האם וכיצד מתמודד הקולנוע הפלסטיני עם טראומות הכיבוש והגירוש משנת 1948. התמודדות חיונית לשם בניית זהות לאומית מגובשת, כדי להשתחרר מהעבר ולהתקדם אל עבר עתיד חדש. ארבעת הסרטים שאבחן הם דוקומנטריים והעדויות האישיות תופסות בהם חלק מרכזי. חשיבותן של העדויות נובע מההכחשה לה זוכה הסיפור הטראומטי. מול מראה העיניים המתעתע, העדויות האישיות חושפות בפנינו את השלכותיה של הטראומה בהווה, אם זה זיכרון טראומטי שאינו אחיד לגבי דיר יאסין ב-1948, פירוד משפחתי וגלות כפויה ב"אוסטורה", עדויות מצולמות מחיי היום יום של יושבי מחנות הפליטים ב"שירת האבנים", והטראומה עצמה, המתרחשת ממש לנגד עינינו
ב"ג'נין ג'נין".

בשל תפקידו של הקולנוע כמנגנון מעצב זהות המשמש הד להלך הרוחות בהווה, מעניין יהיה לבדוק כיצד בונה הקולנוע את הנרטיב הפלסטיני. פעולת הסיפר (storytelling) ,שמנסה לארגן את העדויות, משותפת לשלושת הסרטים המוקדמים מלבד הסרט "ג'נין ג'נין", ולפי הרמן (1992) ניתן לראות בכך ניסיון להחלמה מהטראומה. בראשית (101 :2001) כותב על כך "כדי לבטל את המלנכוליה הפוליטית והאישית, חייב הקולנוען להשתמש בעלילות, והוא חייב לספר סיפורים". כלומר, הנרטיב משמש רק לארגון הסרט, אך אינו מבטא בהכרח תהליך של החלמה.

כשאני מתיחסת לסרטים באופן ספציפי, משמעותי הדבר שאנשי הקולנוע הפלסטיני הם ישראלים החשים כפליטים ועל כן מייצגים את העיניין הפלסטיני. בכרי וחסן הם ישראלים היוצרים בארץ ומעלים את חווית הטראומה הפלסטינית וכך גם חלייפי, בן נצרת, שיצר את סרטו "שירת האבנים" כבלגי. למרות שלא גורשו הם חשים כזרים וחווים גלות פנימית. חוויית הנכבה אינה שיכת רק לפליטים, אלא גם לפלסטינים החיים בישראל, מקופחי זכויות, ולרבים מהם בני משפחה בקרב הפליטים, הרי שקיימת לא רק חוויית ההגירה, אלא גם גלות פנימית.
בנוסף, מרבית הפלסטינים החיים כיום הינם פליטים, ובעייתם מאפיינת את הזהות הפלסטינית (שביט ובנא, 2001), המעוצבת, כפי שהצגתי זאת על ידי הזיכרון מ-48, הגירוש, הגלות הפנימית והטראומה היומיומית.
קיימת בעייה של ייצוג הטראומה, הנובע מעדויות של פרטים, מנרטיבים אישיים ולא מהיבט אחיד, המציג את הטראומה הקולקטיבית. ברצוני לבחון באלו דרכים בחרו היוצרים לייצג את הטראומה והאם הם מעלים צורות ייצוג חדשות? בעבודתי ארצה לטעון שמשמעות סיפור הטראומה הפלסטינית, הינו הסיפור של ה'אחר' המקבל את רשות הדיבור. אז, ה'אחר' בונה את הנרטיב שלו, שבו הציוני הופך לאחר. משום כך אטען שסיפור ה'נכבה' הוא הסיפור של האחר, אשר בדרך כלל מיוצג על ידי סובייקט או סובייקטים המצויים במרכזו של הנרטיב הטראומטי, אך למרות זאת הם מזוהים בסימפטומים הקולקטיביים ומעוררים את הזכרון הקולקטיבי, כשם ש"ג'נין ג'נין" פונה ישירות אל הזיכרון הקולקטיבי, המתהווה בעת עשיית הסרט. כן אבקש להראות את דרך בנייתו של הסיפור וכיצד משפיעה הטראומה על עיצוב הסיפור.

על מנת לתמוך בטענתי, יהווה הפרק הראשון בעבודתי מבוא תיאורטי, אשר יסקור בקצרה את מצב הפלסטינים, מהנכבה של 1948, דרך הכיבוש של 1967 ועד אינתיפאדת אל-אקצה. כן אסקור את נושאי הטראומה. הפוסט-טראומה, הגלות והגלות הפנימית, אשר יסייעו בהמשך בהסבר לגבי הקושי הקיים בייצוגו של סיפור הטראומה. בארבעת הפרקים הבאים אנתח את הסרטים המוזכרים לעיל, על פי מדדי הסקירה תיאורטית מהפרק הראשון. בפרק השני אנתח את הסרט "שירת האבנים"; בפרק השלישי את "1948"; בפרק הרביעי את "אוסטורה" ובפרק החמישי את "ג'נין ג'נין". בפרק השישי אקיים דיון מסכם, שבו אביא את מסקנותי.

תוכן העניינים:
מבוא
פרק א: סקירה תיאורטית
מהנכבה (1948) ועד לאינתיפאדה (2002) - סקירה היסטורית קצרה
טראומה ופוסט-טראומה
טראומות הגירה, זרות וגלות פנימית
פרק ב: "שירת האבנים" (מישל ח'לייפי, (1990
פרק ג: "1948" (מחמד בכרי, (1998
פרק ד: "אוסטורה" (ניז'אר חסן, (1998
פרק ה: "ג'נין, ג'נין" (מוחמד בכרי, (2002
פרק ו: דיון מסכם
הבעייתיות בייצוג
הפרשנות
שובו של המודחק
הגלות והגלות הפנימית
סיכום
ביבליוגרפיה
פילמוגרפיה

מקורות:

אטינגר, י., "איומי הפסילה - במוקד מערכת הבחירות של הימין והערבים", הארץ, 14.11.2002, עמ' 6א.
בן-צבי, ט., "אבל אני, ורק אני אספר את הסיפור שלי", (ראיון עם נזאר חסן), פלסטיקה 3, 1999, עמ' 75-81.
בראשית, ח., "גבולות הזיכרון הפלסטיני: בית וגלות, זהות והיעלמות בקולנוע הפלסטיני החדש", תיאוריה וביקורת 18, 2001, עמ' 77-102.
בשארה, ע., "הערבים והשואה: ניתוח בעייתיותה של אות החיבור", זמנים 53, 1995, עמ' 54-71.
הרמן, ג'., (1992), טראומה והחלמה, עם עובד, תל-אביב.
ז'יז'ק, ס., (2002), ברוכים הבאים למדבר של הממשי, רסלינג, תל אביב.
מוריס, ב., (1991), לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, עם עובד, תל אביב.
סעדי, א., "תרבות כמימד של התנהגות פוליטית - הפלסטינים אזרחי ישראל", תיאוריה וביקורת 10, 1997, עמ' 193-201.
סעיד, א., (2001), עקור, ידיעות אחרונות, תל-אביב.
פינקנשטיין, ע., "היסטוריה, היסטוריה שכנגד וסיפר", 2000 4, 1991, עמ' 206-223.
פלמן, ש., "שתיקת העד, בגידת ההיסטוריה, הנפילה", זמנים 45, 1993, עמ' 50-75.
פרידמן, א., וינקלסברג, ד., סרי, ר., פרבמן, י. ונפחא, מ., (1994), מבט לשלום: עובדות, סיכויים וסיכונים, חוג השכל הישר, ירושלים.
פרס, י. ויציב, ג., (תשל"ב), מבוא לשיטות מחקר במדעי החברה, אקדמון, ירושלים.
קימרלינג, ב. ומגדל, י., (1999), פלסטינים עם בהיווצרותו, כתר, ירושלים.
רז-קרקוצקין, א., "בבית מלון בארצך שלך", דבר, 9.8.1991, עמ' 14.
שביט, א. ובנא, ג'., "החלום הפלשתיני הסיוט הישראלי", מוסף הארץ, 6.7.2001, עמ' 18-28.
Arredondo, D. Patricia, M., "Immigration as a Process of Loss and Grief", Personnel and Guidance Journal 59, 1981, pp. 375-378.
Caruth, C., (1996), Unclaimed Experience, Trauma, Narrative and History, Johns Hopkins University Press, Baltimore.
Elsaesser, T., "Postmodernism as Mourning Work", Screen 42(2), 2001. pp. 31-46.
Evans, M., "Languages of Racism Within Contemporary Europe", in: Jenkins, B. Sofos, A.S., (eds.), (1996), Nation Identity in Contemporary Europe, Routledge, London New York, pp. 33-53.
Grinberg, L. Grinberg, R., "A Psychoanalytic Study of Migration: Its Normal and Pathological Aspects", Journal of the American Psychoanalytic Association 32, 1984, pp. 13-38.
Hirch, M., "Past Lives: Postmemories in Exile" Poetics Today 17(4), 1996, pp. 659-686.
LaCapra, D., "Revisiting the Historians' Debate", History Memory 9(1-2), 1997, pp. 80-112.
LaCapra., D., "Trauma, Absence, Loss", Critical Inquiry 25, 1999, pp. 696-727.
Mirsky, J. Kaushinsky, F., "Migration and Growth: Separation-Individuation Processes in Immigrant Students in Israel", Adolesscence 24, 1989, pp. 725-740.
Titchner, J. Ross, D., "Acute or Chronic Stress as Determinants of Behavior, Character and Neurosis", in: Arieti, S. Brody, E.B., (eds.), (1974), American Textbook of Psychiatry III, Basic Books, New York.
Silverman, M., (1992), Deconstructing the Nation, Routledge, London New York.
Simmel, G., "The Stranger",

תגים:

אוסטורה · מוחמד בכרי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "זהות וזיכרון בקולנוע הפלסטיני", סמינריון אודות "זהות וזיכרון בקולנוע הפלסטיני" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.