ניתוח הסרט שטח הפקר

תקציר העבודה:

בחרתי לנתח את הסרט "שטח הפקר" או כפי שנקרא באנגלית No mans land (טנוביץ', 2001).

זהו סרט המתאר את מלחמת האזרחים שהחלה ב-1993 בין בוסניה וסרביה, שהיו בעבר חלק מיוגוסלביה. זהו סרט רב- לאומי- שותפות לעשייתו: בוסניה- הרצגובינה, בלגיה, צרפת, איטליה, סלובניה ובריטניה. הסרט זכה בפרס האוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2002.

הסרט הוא מיקרוקוסמוס של המלחמות כולן. הסרט מספר על שלושה חיילים, שניים בוסנים ואחד סרבי שתקועים יחד בשוחה בשטח הפקר, בשטח ממוקש שבין שתי החזיתות. אחד הבוסנים שוכב על מוקש מנתר ואינו יכול לזוז ממנו כיוון ששלושתם ימותו, והשניים האחרים (צ'יקי ונינו) מנסים שלא להרוג זה את זה כדי שיחלצו אותם בשלום בעזרת האו"ם והתקשורת העולמית. בזמן ששני הצדדים תקועים יחד, מופגזים, הם מגלים את עובדות החיים הבסיסיות ביותר: חיילים בכל מקום הם בני אדם, בעלי הרבה מן המשותף (דוברים אותה שפה, מכירים בחורה משותפת), עסוקים בויכוחים טיפשיים וילדותיים על מי התחיל במלחמה, רוצים לחיות ולהרוג את היריב.
מה שהחל כבעיה פשוטה (יחסית, כמובן), הופך למשבר היוצא מכלל שליטה.
המסר המועבר בסרט הוא מסר פשטני וישיר: מלחמה היא דבר רע. הסרט עוסק ברובו בפעילות (או אי פעילות) של האו"ם והתקשורת. שני היבטים שארחיב עליהם בהמשך.

בחרתי לנתח את הסרט בהקשר למחשבה פילוסופית שעלתה לאחר השואה - ייתכן וקטסטרופה בסדר גודל כמו השואה לא הייתה מתרחשת לו אמצעי התקשורת האלקטרוניים היו מפותחים יותר בתקופה ההיא. דהיינו, אם היו מראים לעולם על הזוועות המתרחשות ב"שידור ישיר" זה לא היה מתרחש כלל או לא בהיקף כל- כך גדול. מאידך, כיום, מבחינה טכנולוגית ומבחינת פתיחות השלטונות, אמצעי התקשורת פעילים מאוד ומרושתים היטב באזורי זוועה שונים בעולם ובכל זאת זוועות רבות מתרחשות באין מפריע. הויכוח הוא כמובן בין הטוענים כי התקשורת היא רבת השפעה לבין אלו הטוענים כי היא חלשה ואינה מסוגלת להשפיע ברמה משמעותית, מעבר לדיווח שטחי, למרות הנגישות הגבוהה שיש היום למידע.
נקודה נוספת למחשבה - הזיכרון שלנו, בייחוד לגבי אירועים רחוקים מאיתנו, מבחינה פיזית ומבחינת התודעה, מובנה באמצעות אמצעי התקשורת. כל המידע שאנו מקבלים מאמצעי התקשורת הוא מתווך, מישהו בורר ומעבד עבורנו את המידע וככל שאנו רחוקים יותר מזירת ההתרחשות (יוגוסלביה, רואנדה) כך מהווים עבורנו אמצעי התקשורת כמקור אינפורמציה יחידי.
וולטר בנימין טוען כי אמצעי התקשורת עושים כל מאמץ להפוך את הזיכרונות שלנו לזיכרונות רצוניים, דהיינו זיכרון הנשלט ע"י השכל, מקוטלג.
כמו כן אנסה לבחון את הקשר בין קולנוע העלילתי ובין זיכרון, היסטוריה ותיעוד.

תוכן עניינים:
מבוא
הקולנוע כמסמך היסטורי
ביקורת בקולנוע
הניגוד בין חדשות לקולנוע
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אליאב- פלדון, מ. (1991), "אשליה מסוכנת, אשליה מועילה", זמנים מס' 39-40. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
וינריב, א. (1995), נפילתו ועלייתו של הנראטיב ההיסטורי", זמנים מס' 52. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
זנד, ש. (1998), "המון וקולנוע בפריז של סוף המאה", זמנים מס' 62. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
זנד, ש. (2002), הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים, תל אביב: עם עובד.
קייס, א. (1991), "היסטוריה וקולנוע: זיכרון ציבורי בעידן התקשורת", זמנים מס' 39-40. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח הסרט שטח הפקר", סמינריון אודות "ניתוח הסרט שטח הפקר" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.