העליה מאתיופיה- טיפוח מול קיפוח בחינוך

תקציר העבודה:

בטרם אפתח בדברים, ברצוני להתמקד במספר עניינים הקשורים למושג "עליה". עליה, כביכול, היא מושג פשוט לכאורה, אך אין הדבר כלל כך. כבר בראשית עבודתי ניסיתי להבין את משמעותה של מילה זו, שהרי אין לה אח ורע בשפות האחרות ועפ"י ההגדרה המילונית של אבן שושן, עליה מוגדרת כך: ביאה לא"י כדי להשתקע בה.
אין לקחת כמובן מאליו הגדרה זו, שאם כן אנו מפספסים את העיקר שעומד מאחוריה. עליה היא בעצם דבר קשה, שכן אף אחד לא יטען שהוא אוהב לעלות עליות בדרך לביתו. תמיד כולנו נעדיף לרדת ירידות, שכן קל יותר הדבר. אם כך הדבר, נצפה ש"עליה" כמושג תסמל קושי ואולי קשיים רבים שבסוף תוכרז הצלחה עם הגיענו לפסגה, אך מדוע עליה צריכה להיות קשה? מדוע היא צריכה להיות עליה? מדוע לא המילה "שיבה או חזרה, ביאה, שאלו מילים עם קונוטציות קלות יותר מעליה ומהמשמעות הטמונה בה.
אינני יודע מה הכוונה מאחורי מושג זה, אך אני משער שזוהי מעין הסכם פשרה, כאילו אנחנו אלה שמחכים בפסגת העליה צריכים להבין את העולים ולעזור להם "לעלות", שהרי העליה קשה (קולטים) ולהסכים אולי עם הקושי שבקליטה והם מבחינתם מחויבים להבין כי דרך לא קלה צפויה להם עד סופה של העליה וההיקלטות ולכן הם אמורים מטבע הדברים להיות חזקים, סבלניים ובעיקר מבינים.
אך האם ניתן לצפות שאכן יתנהגו כמצופה מהם. מהם הגבולות של ההבנה, של הסובלנות, של הכוח שיכול עולה לסבול? וכיצד בעצם אנו, צאצאי העולים הראשונים, כיצד אנו יכולים לומר שעשינו כמיטב יכולתנו על מנת שהעליה תהיה קלה. האמנם עשינו כמיטב יכולתנו? האם אנו עומדים בהסכם של "אנחנו נעזור ואתם תבינו"?
בתקופת המעפילים אנשים סיכנו חייהם בהחביאם מעפילים מפני הבריטים. האלמנט של האחווה, שיבת בניה ובנותיה של ישראל ריגשו את כולם וכולם פעלו ליצירת תנאים של השתקעות העולים באפס תנאים ובקשיים לא מעטים. אם אנו לוקחים את התקופה ובאופן אנלוגי משווים אותה להיום, אנו ניתקל בקשיים מהותיים. האם אנחנו מוכנים לסכן את חיינו? היכן האחווה? ובהקשר לחוזה הלא כתוב (אנחנו נעזור ואתם תבינו), האם בכלל אנו מוכנים לעשות למען בניה ובנותיה של ישראל או מעין נטל לאומי, אשר נפל בחלקנו. מתוך כך האם באמת מגיע לעולים הקושי המובן מאליו שבהשתקעות בארצנו? האם הם באמת צריכים להבין כחלק מחוזה שבין קולטים ונקלטים? מדוע עליה ולא שיבה\ביאה?
על מנת להבין את הנושא ולענות על השאלות שהעלתי, בדקתי את שלוש עליות האתיופים: משה, שלמה והפלאשמורה באתר הקרוונים נווה כרמל בחיפה ובעצם רציתי לבדוק האם בתקופה שאנו חיים, בתקופה שבה ייבוש הביצות כבר לא קיים ואף אחד לא מדבר על מגדלי השומרים בערים ובעיירות, 50 שנה לאחר קום מדינת ישראל, האם החיים באמת יותר קלים לעולים. לכאורה נראה שכן הדבר, כבר יש מדינה וטכנולוגיה ומשרדי קליטה. אם כך הדבר, נוכל לשער שבכלים שיש בידינו כיום אנו מטפחים את העליות. או מצד שני, האם אנו מקפחים אותם ביחס למגוון האפשרויות שלנו והכלים שבידינו?
במהלך העבודה שערכתי, התמקדתי בנושאים הבאים, תוך התבוננות מעמיקה בשאלת המפתח: קיפוח מול טיפוח, ואלו הן הנקודות לפי ראשי פרקים:
-סקירה היסטורית.
-קליטה: תהליך הקליטה וכיצד משוזרים בתוכו אינטרסים של כוח.
-שילובם של העולים בתחום החינוך.
-דיון ומסקנות.
-סיום דברים.

ראשי פרקים:
הקדמה
1. סקירה היסטורית קצרה
2. קליטה
3. שילובם של העולים בתחום החינוך
4. דחיפה
5. דיון ומסקנות
6. סיום דברים
7. ביבליוגרפיה

מקורות:

אבן-שושן, ערך: עליה. כרך חמישי, עמ' 1931.
אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה. (1995). בנים חורגים למערכת החינוך. ירושלים.
בצלאל, י. (1987). פעמים, יהודי אתיופיה. הוצ' מכון בן צבי, האוניברסיטה העברית ירושלים.
ג'רוזלם פוסט, אלון פנקס. (15 פברואר 1995).
עזריאלי, י. ומייזלש, ש. (1989). המשימה אתיופיה. המחלקה לחוינוך ולתרבות תורניים בגולה, ההסתדרות הציונית העולמית.
פלדמן, מ. (1998). יציאת אתיופיה. מוסד ביאליק, ירושלים.
ג'וינט, מכון ברוקדייל. בנים חורגים למערכת החינוך, אוגוסט 95, עמ' 10.
ע"ס נתונים שהועברו ע"י גברת יונה אמויאל, שעומדת בראש התוכנית "פרוייקט שילובם" 1994-1993 של הג'וינט.
ע"ס ג'וינט מכון ברוקדייל נובמבר 1994 "התמודדות עם האתגר".

תגים:

פערים · אפליה · בחינוך · עליה · טיפוח · אתיופיה · מול · קיפוח · עולים · אתיופי · אתיופים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "העליה מאתיופיה- טיפוח מול קיפוח בחינוך", סמינריון אודות "העליה מאתיופיה- טיפוח מול קיפוח בחינוך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.