הפולמוס בדבר הגדרת השוני בין הפשיזם והנאציונל סוציאליזם בתחום גזענות ואנטישמיות

תקציר העבודה:

א. ראשית דבר
האם היה הפשיזם האיטלקי שונה ביחסו ליהודים מן הנאציונאל-סוציאליזם הגרמני? שאלה זו שנויה במחלוקת בקרב החוקרים.
בניסיון להשיב לשאלה זו, מצאתי לנכון לסמוך בעיקר על חיבורו של מאיר מיכאליס על "מוסוליני והיהודים"12,, שהוא תיאור יסודי ומתועד היטב על יחס הפשיזם האיטלקי והעם האיטלקי אל היהודים מאז עלייתו של מוסוליני לשלטון בשנת 1922 ועד תום מלחמת העולם השניה.

ב. האסכולות
גם בימים אלה מתנהל ויכוח בין שתי אסכולות מנוגדות בקרב החוקרים היהודים. אסכולה אחת היא השלטת באיטליה; בראשה עומדים אנשי "המרכז לתיעוד יהודי בן זמננו במילנו. האסכולה השניה שלטת בישראל.
1. האסכולה הראשונה - נוטה להמעיט בהבדלים בין אנטישמיות נאצית ובין אנטישמיות פשיסטית, תוך הדגשת הצורך לא להדגיש יתר על המידה את אושוויץ3, למרות שרדיפת היהודים במלחמת העולם השניה הגיעה לשיאה דווקא במחנה השמדה זה.
פירוש הדבר, לדעתם של אנשי אסכולה זו, שאסור לתת לברבריות הגרמנית להסיח את הדעת מרשעותם וממדיניותם הנפשעת של הפשיסטים האיטלקיים בני בריתו של היטלר ומבצעי מזימותיו, בין מרצונם ובין בעל כורחם. טענתם העיקרית והצודקת היא, שאילולא התקיים שיתוף הפעולה של המנגנון הפשיסטי בימי הרפובליקה הפשיסטית עם הס"ס, היו תוצאותיו של "הפתרון הסופי" באיטליה הרבה פחות חמורות. ועוד טוענים אנשי אסכולה זו, שאסור לשאוף יתר על המידה להבין את מניעיהם ורגשותיהם של הפושעים, משום ששאיפה זו טומנת בחובה נכונות לסלוח. 4
2. האסכולה השניה - האסכולה הישראלית נוטה לשים את הדגש בהבדלי היסוד בין הגישה הנאצית ובין הגישה הפשיסטית, וכתוצאה מכך היא שוללת לעתים קרובות את קיומו של מכנה משותף בין שתי התנועות. אסכולה זו סבורה בצדק, שמוסוליני ומקורביו מעולם לא התכוונו להשמיד את המיעוט היהודי באיטליה ואף הגנו עליו מזעמו של היטלר, כל עוד הצליח הרודן הפשיסטי לשמור על שמץ של ריבונות. יתרה מזו, אנשי האסכולה הזאת מציינים, וגם זאת בצדק, שבעוד שהצרפתים, ההונגרים, הרומנים והבולגרים הגנו במקרה הטוב על היהודים שלהם אך לא על יהודים זרים, המשטר הפשיסטי הגן דווקא על יהודים זרים בשטחי הכיבוש האיטלקיים בצרפת, ביוגוסלביה וביוון; כלומר, על אנשים שלא היו להם שום זכויות פשיסטיות או איטלקיות לאומיות.
אולם לדיוננו בתולדות הפשיזם איננו רשאים להזדהות עם אף אחת מהאסכולות מהסיבות דלקמן: מצד אחד, אין כל אפשרות להתעלם מן הניגוד המוחלט שבין אושוויץ5 ובין פארמונטי טארסיה.6
מצד שני, אין באפשרותו להתעלם מן העובדה, כי עד שנת 1936 לא היה הפשיזם בבחינת תנועה אנטישמית. השינוי הרה האסון שחל במחצית השניה של שנת 1938 נכפה על העם האיטלקי מטעמו של הרודן הפשיסטי, שלא האמין בעצמו כלל ב"אשמת" היהודים ודווקא אחרי חקיקת חוקי הגזע חזר עשרות פעמים על כך, שבאיטליה לא קיימת בעיית יהודים ולמעשה נאלץ לפעול נגד נתיניו היהודים בגלל שיקולים של טובת המדינה; כלומר, כדי להשביע את רצונו של בן בריתו הנאצי.

ג. המטרה
לסקור את התקופה בין השנים 1945-1922 באשר ליחסו של הפשיזם האיטלקי בשאלת היהודים ואנטישמיות.
---------------------------------------------------------------------------------
1. Meir Michaelis, Mussolini and the Jews, German-Italian Relations and the Jewish Question 1922-1945 London, Oxford, 1978.
2. מיכאליס, מ. "מוסוליני והיהודים היחסים בין גרמניה לאיטליה ומדיניות הגזע הפשיסטית, 1945-1922", תרגם מאיטלקית באיו שילוני, יד ושם, מוסד ביאליק ירושלים, 1990.
3. M. Sarfatti, "Il volume 1938. Le leggi contro gli ebrei e alcune considerazioni sulla normativa persecutoria", in: La legislazione antiebraica in Italia e in Europa. Atti del Convegno nel cinquantenario delle leggi razziali (Roma, 17-18 ottobre 1988), Rome, 1989, pp. 53-54
.4. Caffas (ed.), Discriminazione e persecuzione degli ebrei nell'Italia fascista, Florence, 1988, p. 10
5. מחנה ההשמדה אושוויץ, בו הושמדו מליוני יהודים.
6. מחנה פארמונטי טארסיה שבו לא רק נותרו הכלואים בחיים, אלא גם ניהלו חיים נורמלים יחסים ונהנו ממידה לא קטנה של אוטונומיה פנימית.

מקורות:

אצ"מ (המשרד בלונדון). תיק 4/2136Z. דו"ח של ביילינסון מיום 12 בדצמבר 1921.
ארכיון ויצמן (א"ו). יומן ויצמן, 3 בינואר 1923 "מוסוליני פגישה 9".
ארכיון ויצמן (א"ו). וייצמן אל מוסוליני, 15 ביוני 1933 (טיוטה); וייצמן למוסוליני, 17 ביוני 1933; AS MEIM, Palestina, p. 5, 1933, דו-שיח בין ראש הממשלה למר וייצמן, התזכיר נכתב בידי סוביץ'.
בצלאל ר. תולדות היהודים באיטליה, תל-אביב (1962).
גולדמן נ. זכרונות, ירושלים, תשל"ב.
וייצמן ח. מסה ומעש, ירושלים ותל-אביב, תשי"ד.
כהן ג. "רעיון חלוקת ארץ ישראל ומדינה יהודית 1935-1933", הציונות, מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל, ג', תל-אביב, 1973, עמ' 350-348.
כוהן נ. הכשר לרצח עם, תל-אביב, תשל"ב.
מיכאליס מ. "מוסוליני והיהודים היחסים בין גרמניה לאיטליה ומדיניות הגזע הפשיסטית, 1945-1922", תרגם מאיטלקית באיו שילוני, יד ושם, מוסד ביאליק ירושלים, 1990.
מינרבי י. הואתיקן, ארץ הקודש והציונות 1925-1895, ירושלים, תשמ"ו.
קארפי דניאל. "פעילותו המדינית של וייצמן באיטיליה בשנים 1934-1923", הציונות. מאסף לתולדות התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ-ישראל, ב', תל-אביב, 1971.
קארפי דניאל. "מעשה הצלה של יהודים באזור הכיבוש האיטלקי בקרואטיה". בתוך נסיונות ופעולות הצלה בתקופת השואה, בעריכת גוטמן, ירושלים, תשל"ו.
קארפי דניאל. "יהודי יוון תחת שלטון הכיבוש האיטילקי" ילקוט מורשת, חוברת ל"א, ניסן תשמ"א.
קארפי דניאל. "הדיפלומאט האיטלקי לוקה פרטי-מארקי פעולתו למען יהודי קרואטיה ויוון", בתוך ילקוט מורשת, חוברת ל"ב, סיוון תשמ"ב.
קארפי דניאל. בשביל הזיכרון, גליון מס' 19, טבת-שבט תשנ"ז, ינואר 1997, הוצאת יד ושם רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.
Alosisi P. Journal, Paris, 1957, pp. 105, 109.
Caffas (ed.), Discriminazione e persecuzione degli ebrei nell'Italia fascista, Florence, 1988, p. 10.
Caleffi, Si fa presto a dire fame, Milan-Rome, 1955, p. 135.
Janicke, Totakotare Herrschaft, Berlin, 1971, pp. 20-36.
Meletti, Die Revolution des Faschismus (Civilta fascista), preface by A. Hitler, Munich, 1931, pp. 7-8.
Michaelis Meir. Mussolini and the Jews, German-Italian Relations and the Jewish Question 1922-1945. London, Oxford, 1978.
Michaelis, "Riflessioni sulla recente storia del'Ebraismo italiano", La Rassegna Mensile di Israel, ELIII (May-June 1977), pp. 193-196; J. De Grand, The Italian Nationalist Association and the Rise of Fascism in Italy, 1978, pp. 35-36, 186.
Michels R. "Der Aufstieg des Faschismus", Neue Zuricher Zeitung, 29 Dec. 1922; Bolton King, Fascism in Italy, London, 1931, pp. 48-49' L. Villari, The Fascist Experment, London, 1926, pp. 200-202.
Pantaleoni M. "Le due mozioni alla Camera, quella degli `arrivisti' e quella dei `barbaro-giudaici'", La Vita Italianam, VIII, 15 Dec. 1916. P. 501.
Pincherle A. "In margine alla sroria degli ebrei italiani", Nuova Rivista Storica, XLVI (Sept.-Dec. 1962), pp. 599-602.
Pommerin Reiner. Rassenpolitische Differenzen im Verhalthis der Achse Berlin - Rome 1939-1943 646, Zeltgeschichte. 27. Jahrgang, 4. Heft. October 1979.
Preziosi G. "Fatti e commenti", La Vita Italiana, XLIII (May 1934), p. 629.
Rubin E. Mussolini: Raciste et antisemite, Paris, 1938, pp. 3-16.
Rossi E Padroni del vapore e fascismo, Bari, 1966, o. 56; V. Castronovo, La stampa italiana dall'Unita al fascismo, Bari, 1970, pp. 256-258, 264, 266, 269.
Sarfatti M. "Il volume 1938. Le leggi contro gli ebrei e alcune considerazioni sulla normativa persecutoria", in: La legislazione antiebraica in Italia e in Europa. Atti del Convegno nel cinquantenario delle leggi razziali (Roma, 17-18 ottobre 1988), Rome, 1989, pp. 53-54.
Stuart Hughes, Prisoners of Hope. The Silver Age of Italian Jews, 1924-1974, Cambridge, Mass., London, 1983, pp. 152-155.
Theodoli A Acavallo di due secoli, Rome, 1950, pp. 135-138.
Villari L. Italian Life in Town and Country, London, 1902, p. 32.
Meir Michaelis, Mussolini and the Jews, German-Italian Relations and the Jewish Question 1922-1945. London, Oxford, 1978.

תגים:

היטלר · מוסוליני · ויצמן · אושוויץ · נאצים · הצהרת · בלפור

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הפולמוס בדבר הגדרת השוני בין הפשיזם והנאציונל סוציאליזם בתחום גזענות ואנטישמיות", סמינריון אודות "הפולמוס בדבר הגדרת השוני בין הפשיזם והנאציונל סוציאליזם בתחום גזענות ואנטישמיות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.