הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה

תקציר העבודה:

הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה
התפתחותה, קשריה עם הערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה, יחסה לציונות -
במחצית הראשונה של המאה העשרים

הערת מערכת: העבודה מסתמכת בחלקה על ההרצאות שניתנו בקורס.

תוכן העניינים:
מבוא
1 - התפתחות הקהילה
2 - הקשרים בין היהודים הסורים-לבנונים לערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה
3 - נסיונות חדירת הציונות והשפעת הקשרים בין היהודים לערבים על נסיונות אלו
ביבליוגרפיה

מבוא
מטרת עבודה זו היא לבחון בקצרה את הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה, את
קשריה עם הקהילה הערבית הסורית-לבנונית בארגנטינה, בתחומי הכלכלה, החברה
והפוליטיקה, ואת השפעת קשרים אלו על נסיונות חדירת התנועה הציונית אל קהילה
זו.
עקב מיעוט החומר הקיים בנושא, תתמקד העבודה בביליוגרפיה מועטת
יחסית, בעיקר על מחקרו של איגנסיו קליך, ומספר מחקרים נוספים בנושא, סיכום
ההרצאות שהועברו במסגרת הקורס, וספרות העוסקת בכלל ההגירה היהודית
לארגנטינה (בעיקר מחקריו של חיים אבני).
מבוא מעט יותר תמאטי, כלול בפרק הראשון של העבודה. בנוסף, עקב הקפה
המצומצם, מסקנותיה מוטמעות בסיומו של כל פרק בנפרד, ולא מובא סיכום כולל.

מקורות:

Untitled
הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה
התפתחותה, קשריה עם הערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה, יחסה לציונות - במחצית הראשונה של המאה העשרים
תוכן העניינים:
מבוא
1 - התפתחות הקהילה
2 - הקשרים בין היהודים הסורים-לבנונים לערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה
3 - נסיונות חדירת הציונות והשפעת הקשרים בין היהודים לערבים על נסיונות אלו
ביבליוגרפיה
מבוא
מטרת עבודה זו היא לבחון בקצרה את הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה, את קשריה עם הקהילה הערבית הסורית-לבנונית בארגנטינה, בתחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה, ואת השפעת קשרים אלו על נסיונות חדירת התנועה הציונית אל קהילה זו.
עקב מיעוט החומר הקיים בנושא, תתמקד העבודה בביליוגרפיה מועטת יחסית, בעיקר על מחקרו של איגנסיו קליך, ומספר מחקרים נוספים בנושא, סיכום ההרצאות שהועברו במסגרת הקורס, וספרות העוסקת בכלל ההגירה היהודית לארגנטינה (בעיקר מחקריו של חיים אבני).
מבוא מעט יותר תמאטי, כלול בפרק הראשון של העבודה. בנוסף, עקב הקפה המצומצם, מסקנותיה מוטמעות בסיומו של כל פרק בנפרד, ולא מובא סיכום כולל.
1 - התפתחות הקהילה
קיימת בעיתיות בעת בדיקת ההגירה הסורית-לבנונית (היהודית והערבית) לארגנטינה עקב מחקר מועט יחסית שנעשה עד כה בנושא. ההיסטוריונים שבחנו תחום זה מהווים מיעוט בקרב מחקר הההגירה המאסיבית לארגנטינה (בה התיישבו כ4 מליון מהגרים בין 1870 ל 1930).
עבודה זו תנסה להתמקד בהגירה הסורית-לבנונית לארגנטינה, בעיקר בקהילה היהודית, ולא תרחיב לגבי התפתחות ההגירה הכללית לארגנטינה או ההגירה היהודית הארופאית או העות'מנית הלא סורית-לבנונית. עם זאת, ניתן בקצרה לומר כי החברה הארגנטינאית התיחסה לרוב להגירה מהאימפריה העות'מנית ("Turcos") או ממזרח אירופה
("Rusos") כהגירה פחות רצויה, בתחתית המעמד ה'לבן' בסולם החברתי הארגנטינאי. גישה זו השפיעה על התפתחות הגירה זו (כפי שידגימו הפרקים הבאים). המדיניות הארגנטינאית שאפה לקבל מהגרים שנתפסו כ"פרודוקטיבים" (בעיקר לחקלאות) ונעה מפתיחות לסגירות כלפי מהגרים ככלל, בחקיקה וביישומה, בהתאם להתפתחויות כלכליות
ואידיאולוגיות (ליברליזם מול קומוניזם, דארוויניזם חברתי, הסדרים יחודיים ליהודים וביטולם).
בשנות השלושים של המאה העשרים גברה האפשרות (גורמי "משיכה") להווצרות הגירה יהודית מהלבאנט לארגנטינה עקב מספר התפתחויות. ניתן לציין שתי התפתחויות חשובות בהקשר זה: א - הגבלת ההגירה לארה"ב מ 1921, שהגבירה את החיפוש אחר מקומות הגירה אלטרנטיבים, ב - "השפל הכלכלי הגדול" (1929) שאילץ פיתוח תעשיה זעירה
ורוכלות, בה ייקלטו ויעסקו בתחילה רוב המהגרים מהלבאנט. עם זאת, השפל הכלכלי הגדול יצר גם סגירות מחודשת מצד הממשל הארגנטינאי נגד ההגירה, עקב התחרות הגוברת על מקומות העבודה.
בנוסף לגורמי "המשיכה" לעיל, עמדו גם גורמי "דחיפה " בארצות המוצא.
עד ל 1896 אסרה האימפריה העות'מאנית הגירה מחוץ לשטחה. לאחר שנה זו, הקלה על היציאה, דבר שהביא להגברת ההגירה. מחקרים חדשים כיום מראים כי אין לצמצם את גורמי הדחיפה לתחושת אי השייכות התרבותית חברתית של אלו שעזבו את הלבאנט, אל הלבאנט, (בניגוד למה שטענו מחקרים רבים בעבר כשאיפיינו הגירה זו כנוצרית ברובה).
עדויות במסמכים ארגנטינאים מראות כי היו גם מוסלמים ויהודים בין מהגרים אלו של תחילת המאה העשרים.
כחלק מן האפלייה נגד ה 'Turcos' ו ה 'Rusos' מצד הממשל הארגנטינאי, לא ניתנו להם הקלות והטבות סוציאליות שניתנו למהגרים אחרים. ייתכן כי עובדה זו גרמה להגברת ההסתמכות העצמית ואיפשרה פיתוח מוסדות צדקה עצמאיים ליהודים הספרדים ככלל, וליהודים מהלבאנט, באופן ספציפי. היהודים הספרדים התאגדו תחילה באופן נבדל,
לא רק בין 'ספרדים' ל'אשכנזים' אלא גם בין הספרדים עצמם. ב 1891 הוקמה 'הקונגרגציה היהודית הלטינית' שאגדה את יוצאי מרוקו וצפון אפריקה. בנוסף, מ 1914, ארגון דוברי לאדינו, של טורקיה וארצות הבלקן. ולענין עבודה זו - הקהילות הסוריות, נבדלו לשתי קהילות - קהילת חאלב, וקהילת דמשק. קהילת חאלב התאפיינה בסגירות
דתית וזיקה הדוקה של חבריה למוסדות קהילתיים. בניגוד לקהילות האחרות, זכו יוצאי חאלב משנות העשרים של המאה העשרים, להנהגה רוחנית חזקה שהשפיעה על כלל הציבור הספרדי. מאוחר יותר (שנות השלושים) הצטרפו לקהילה זו יוצאי קווקז ו 'יורדים' מארץ ישראל (פלסטינה/ א"י) והוקם ה A.I.S.A - " איגוד יהודי ספרדי
ארגנטינאי", ציבור זה הקים בתי כנסת, בית קברות ובית ספר.
קהילת יוצאי דמשק שמרה על מסגרת משלה. למרות שלכאורה נועדה רק לספק שירותי קבורה, מסגרת חינוכית, והצטמצמות לתמיכה במוסדות קיימים, בתחום הסעד, הרי שבפועל, פיתחה פעילות ענפה בתחומי הדת והחינוך, בעיקר בבואנוס איירס רבתי.
ייתכן וניתן לראות בהסתגרות של קהילת יהודי סוריה בארגנטינה, כפי שהוצגה לעיל, חלק מתופעה יותר רחבה שעברה על כל הקבוצה האתנית הסורית-לבנונית (כלומר, גם הלא יהודית) החל משנות העשרים של המאה העשרים, בארגנטינה. בתקופה זו החלה פריחה בחיים התרבותיים והחברתיים בקהילה זו (עיתונות ענפה, מועדונים), על רקע
תחילת גיבוש זהות לאומית סורית או לבנונית כתוצאה מהפסד העות'מנים במלחמת העולם הראשונה. קהילות אלו ניסו לנצל התעוררות זו בכדי לתבוע היררכיה חברתית גבוהה יותר בתוך ארגנטינה. הערכת הקשר בין תופעה זו לבין הסתגרות היהודים הסורים גוברת, במידה ונקבל את טענתו של החוקר איגנאסיו קליך, שמראה כי התקיימה תמיכה
של חלק מהמנהיגים היהודים הסורים בארגנטינה (כמו משפחת טאובל) בארגונים לאומיים סורים-לבנונים שנמשכה אפילו עד לשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים.
במהלך תקופת ההגירה הגדולה לארגנטינה ( 1888-1930) היוו כלל היהודים בה כ 5% מכלל המהגרים לארגנטינה. היהודים הסורים והלבנונים היוו מיעוט בתוך כלל היהודים 'הספרדיים' שהיוו יחדיו רק כרבע מכלל המהגרים היהודים לארגנטינה בשנים אלו. בין היהודים עצמם היו מספר קונפליקטים. בין אשכנזים לספרדים, בין יהודי
'אמנסיפציה' (מערב אירופה) ליהודים ממזרח אירופה, ותוך הקהילות הספרדיות עצמן. בניגוד למצב בקרב היהודים מאירופה, היהודים העות'מנים סבלו פחות מרדיפות על רקע יהדותם, ולכן עיצוב הגירתם והמתחים עמם התמודדו הושפעו פחות מהיבט זה. במידה וסבלו מרדיפות פוליטיות, הרי שסבלו כחלק מרדיפות המיעוטים של השלטון
העות'מני, עובדה שחיזקה את הקשר שהודגם בינהם לבין המהגרים הלא יהודים מארצות אלו (שגם הם סבלו מרדיפות העות'מנים - לדוגמא, הנוצרים הלבנונים).
מאמצע שנות העשרים החלו נסיונות חדירה של הציונות המדינית אל הקהילות היהודיות ה'ספרדיות' בארגנטינה, נסיונות שנתקלו ביחס שונה בין החלבים לדמשקאים. נסיונות אלו הושפעו גם מהקשרים בין היהודים הסורים לערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה. הפרק השלישי בעבודה זו יעסוק בכל האמור לעיל.
2 - הקשרים בין היהודים הסורים-לבנונים לערבים הסורים-לבנונים בארגנטינה
החוקר קליך טען כי התקיימו רקע תרבותי דומה ואינטרסים משותפים בין המהגרים הלא יהודים למהגרים היהודים, הסורים-לבנונים, בארגנטינה. מצב זה הביאם לשפר קשרים עסקיים, חברתיים ופוליטיים, שלא הושפעו לרעה מנסיונות חדירת התנועה הציונית ומהמתרחש בעולם ובא"י סביב שאלת מדינת היהודים, לפחות עד להחלטת החלוקה של
האו"מ. קליך טוען כי קיימת 'שיכחה' היסטורית ומחקרית של עובדות אלו עקב הסכסוך הערבי-ישראלי כיום.
בהקשר זה, עלי לציין כי יש מספר עדויות תומכות לטענתו זו. לדוגמא, עזרא טאובל, מנהיג יהודי חלאבי, מוזכר בספרות המחקרית כפרו ציוני, יחסית לקהילה החלאבית, אך קיימת התעלמות מתפקידו המקביל, כמסייע וחבר באגודות סוריות-לבנוניות, ותרומותיו לארגונים אלו, לעיתים בעלי זיקה לאומית-ערבית, לבנונית או סורית (כפי
שמדגים היטב קליך במחקרו).
תחילה, אנסה להציג את היחסים ששררו בין היהודים הסורים לערבים הסורים -לבנונים ולאחר מכן אנסה לאפיין את הסיבות לקיום יחסים אלו.
התקיימה פעילות עסקית משותפת ענפה לשתי הקהילות. ניתן ללמוד על כך , בין השאר, מכמות הפרסומות הגדולה של סוחרים יהודיים, בעיתון גדול בשפה הערבית - Diario Siriolibane's. ישנן עוד מספר ראיות לשיתוף פעולה זה, דוגמא המעידה על כך ששיתוף הפעולה הופנה גם כלפי המוסלמים הסורים היא דוגמת תרומתם של חברות עסקיות
יהודיות להקמת תחנת עזרה ראשונה של הקהילה המוסלמית בקורדובה, 1945. התרומות למוסדות שונים, היו תהליך דו כיווני, כלומר, גם גופים ערבים תרמו למוסדות יהודים , בעיקר על רקע מצוקת היהודים במלחמת העולם השנייה, וזאת לעיתים בניגוד לאינטרסים פאן ערביים לאומיים.
היהודים הסורים השתתפו באופן פעיל כחלק מהקהילה האתנית הסורית-לבנונית הכללית בארגנטינה. ישנן דוגמאות לכך בחיים המוסדיים , כחברים ואף כחלק מההנהגה בגופים שהוקמו על ידי מהגרים ערבים סורים-לבנונים, כמו חברות בדרגות הניהול הבכירות בבנק הסורי-לבנוני, בארגון ההגנה על המהגרים, בלשכת המסחר הסורית-לבנונית.
על רקע יחס פיננסי מפלה למהגרים מהלבאנט הוקם הבנק הסורי-לבנוני. בין מייסדי הבנק (1925) היו גם יהודים (הנשיא חוזה חורגה) ו\גם בין לקוחותיו (מצב ששרד גם את מלחמת 1948 בא"י). כמו כן השתתפו יהודים ב'מועדון הכבוד והמולדת' שהיה מעין קלוב של האליטה הסורית-לבנונית (1937). תקופת הקמתו מעידה על כך שהארועים
בא"י ('המרד הערבי') לא השפיעו על היחסים הטובים בין יהודים לערבים בארגנטינה.
תופעה זו התרחבה גם אל אזורי הפנים של ארגנטינה. לדוגמא, סאלומון חאלק, מנהיג יהודי בקרודובה ששמש גם כיו"ר ארגון משותף, סורי-לבנוני.
קליך טען כי התקיימה מידה גבוהה של סוציאליזציה (חיברות) בין יהודים לערבים סורים באזורי הפנים של ארגנטינה (במקומות בהם היו יהודים).
הסיבות לשיתוף פעולה זה מגוונות. ראשית, התנאים הגרועים, יחסית, עבור מהגרים דוברי ערבית בארגנטינה, יצרו מצב יחודי של צורך בגישור על הפערים, בקרב העדות והדתות השונות בין מהגרים אלו, על מנת להתמודד במשותף עם קשיים אלו. שנית, היו מאפיינים תרבותיים וחברתיים משותפים לשתי הקהילות (לשון, תרבות ואפילו זהות
לאומית) שגברו על ההבדל הדתי/לאומי. בנוסף, שני המיעוטים לא נחשבו כהגירה רצויה בארגנטינה, הוצאו מהזרם המרכזי, הוגדרו כ 'אקזוטיים'. בחלק מהתקופות הגירתם נחשבה כעול כלכלי. הרוכלות, נתפסה בקרב האליטות בארגנטינה כמקצוע בזוי, והצלחת הקהילות לעיל בתחום זה נתפסה כ 'דוגמא רעה' למהגרים אחרים העשויה לפגוע
ברצונם לעבוד בחקלאות. נטען כי כלל דוברי הערבית כאחד הם 'פרזיטים' ולא פרודוקטיבים. כלומר, הסיבה העיקרית, קשיים שהערימה החברה הארגנטינאית, שגרמו לחבירת יהודים וערבים יחדיו, ויתרה מכך, זיהוי תפיסתי, אתני/תרבותי /חברתי מצד הרוב הארגנטינאי שלא הפריד בין סורים ערבים ליהודים. כמו כן, פעילותם הכלכלית
התרחשה באותם תחומי מסחר ותעשיה - עקב המרחקים העצומים והחלוקה הדמוגרפית המועילה בהקשר זה, בין יהודים לערבים, נוצר מצב בו הם לא נאלצו להתחרות אלו עם אלו ושיתוף פעולה על רקע מרחבים כה גדולים הפך הכרחי. לעיתים הם אף חילקו בינהם את השוק באופן מתוכנן מראש. לבסוף, שימור מורשתם התרבותית-לשונית, (ערבית),
גרם להגברת זיהויים האחיד כ Turcos על ידי הארגנטינאים.
ליחסים הטובים שהוזכרו בפרק זה היה גם היבט פוליטי, שייתכן ושופך אור נוסף על הגישה הצוננת יחסית, לנסיונות החדירה של התנועה הציונית לקהילות היהודיות הסוריות בארגנטינה. על כך בפרק הבא.
3 - נסיונות חדירת הציונות והשפעת הקשרים בין היהודים לערבים על נסיונות אלו
ניתן לאפיין את היחס הכללי של הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה אל נסיונות ההסתדרות הציונית לחדור אליה, כיחס צונן למדי. תחילה אסקור את הגורמים ה 'יהודיים' לכך, ואח"כ את השפעת הקשר בין היהודים לערבים על יחס זה.
בניגוד לעולם האשכנזי, במזרח, לא נלווה לציונות היבט ההתמרדות בדת. הציונות התפתחה באיזורים אלו לאט יותר. חדירתה כתנועה לאומית (מדינית) ארעה מאוחר יותר. באמל"ט, התעוררו קשיים רבים שפגעו בחדירת הציונות, בעיקר בקרב היהודים ' הספרדים' בה. קהילות ספרד נתפסו לרוב כגורמים שוליים בעיני ההנהגה הציונית.
הפדרציה הציונית לא סברה כי יש צורך לפעולות 'גיוס' אצל הספרדים. מכשול השפה - אידיש, הגביר מצב זה. לכך התווספה גישת ההסתדרות הציונית כי עדיף שיהודי אמל"ט יישארו בה, כדי למלא תפקיד פיננסי (תרומה כספית ליישוב בא"י) , כלומר, לא היה עידוד של ממש לעליית יהודי אמל"ט.
הציונות הדמשקאית היתה פעילה יותר מבקהילת חלב, שהיתה שמרנית באופיה. אלו שכן עלו מקרבה לא"י היו לרוב אנטי ציוניים. ב 1925 חל שינוי מסויים, עם הקמת 'הקונפדרציה הספרדית' שאמורה היתה לחזק את הקשר הציוני ל 'ספרדים' עקב אפלייתם במוסדות הכלליים הציוניים. נשלחו מספר שליחים לארגנטינה, רובם לא הצליחו, מלבד
ניצני התעוררות, ארגונים קרסו לאחר ששליחיהם עזבו. ב 1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה חלה התעוררות אנטישמית ולאומנית בארגנטינה (1930 - הפיכה צבאית). גורמים אלו הביאו להקמת ארגון גג ליהדות ארגנטינה, שהפך לבסוף לארגון בשם D.A.I.A. . אך למרות זאת, התאפיינה הפעילות הציונית הספרדית בארגנטינה של שנות
השלושים (המאה העשרים) בפעילות של יחידים ולא קהילות.
הקהילות שמרו על הפרדה ברורה בין הפונקציה הדתית לציונות. בנוסף, גברה ההפרדה בין הפעילות הציונית האשכנזית ל ספרדית. עם זאת, חלה התעוררות מסוימת גם בקהילה החאלבית, שהתבטאה בגיוס כספים, ובעיקר תרומתו (שהוזכרה בתחילת עבודה זו) של עזרא טאובל. חשוב לציין, כי במקביל להפרדה שצויינה לעיל, ובמקביל לתרומות
לעיל, חל שיתוף פעולה פוליטי בין הקהילה היהודית הסורית לתנועות ערביות סוריות בארגנטינה, כולל אותו עזרא טאובל המצויין לעיל, שפעל במקביל בארגונים ערביים. שיתוף פעולה זה השפיע לעיתים על היחס לציונות. לדוגמא, בתחילת 1945, בעקבות פעילות צבאית של צרפת נגד מקומיים בסוריה ולבנון , התעורר זעם בקהילה
הסורית-לבנונית הערבית בארגנטינה, שקראה להכרה בעצמאות סוריה ולבנון כתגובה. הוקם ארגון גג סורי-לבנוני למטרה זו. כאוצר הארגון מונה היהודי אליאס טאובל , ששימש במקביל כסגן יו"ר ה D.A.I.A. . יהודי נוסך, חנן דואק, היה חבר בוועדת המימון של ארגון זה. כלומר, מודגמת עדות לפעילות בעלת אופי לאומי-ערבי של בכירים
ביהודי הקהילה. כחלק מגישה זו, השתתפו נציגים יהודיים גם בקבלות פנים שאורגנו עבור שליח הליגה הערבית לארגנטינה. קליך טען כי בהקשר זה, ייתכן ומגמות אלו היו חלק ממחיר שהסכימה התנועה הציונית לשלם על מנת למתן התנגדות ערבית לתמיכה כלכלית בציונות מצד יהודי ארגנטינה. בנוסף, ייתכן כי התקיימה זהות ערבית במקביל
לזהות ציונית, אצל היהודים הסורים בארגנטינה, כמו במקרה של אליאס ועזרא טאובל.
קיימות עדויות נוספות לפעילות פרו ערבית עם זיקה לאומית מצד יהודים סורים בארגנטינה. באוקטובר 1936, יהודי בשם סיטון היה ממקימי 'האיגוד הפטריוטי הלבנוני', ארגון פרו לבנוני לאומי. יהודים גם תרמו לתאטרון ערבי שהעלה הצגות פרו לאומיות ערביות, גם בשאלת 'פלסטין'.
אולי וניתן לומר כי מגמה זו לעיל הוותה סיבה נוספת לקשיים בחדירת התנועה הציונית לקהילה הסורית, שהתווספה אל ההתנגדות שנבעה מתפיסת הציונות הפוליטית כתנועה חילונית אשכנזית במהותה, ואל ההתנגדות שנבעה מאפלייה מצד קרן הייסוד כלפי יהודים לא אשכנזים בא"י. בנוסף, ייתכן כי חשש מתגובת נגד של הערבים לציונות
שתפגע באחיהם היהודים בארצות ערב, השפיעה על התנגדותם לחדירת הציונות.
עם הקמת מדינת ישראל (1948) חל שינוי מהותי. הצדדים נאלצו לחדד את זהותם הלאומית עד לכדי הרעה של ממש ביחסים. ייתכן ויש לבחון לעומק בעתיד, את השאלה האם גברה הזהות הערבית על הזהות הציונית בקרב יהודים סורים בארגנטינה, לפחות עד שלהי שנות הארבעים של המאה העשרים?
ביבליוגרפיה
אבני, חיים, יהדות ארגנטינה: מעמדה החברתי ודמותה הארגונית, ירושלים:האוניברסיטה העברית, המכון ליהדות זמננו, 1972.
אבני, חיים, מביטול האינקוויזיציה ועד "חוק השבות" : תולדות ההגירה היהודית לארגנטינה, ירושלים: הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ב.
בז'רנו, מרגלית, (כפי שנערך על ידי) סיכום הרצאותיה בנושא, ירושליים: האוניברסיטה העברית, 2001.
Avni, Haim, Argentina The Jews: A History of Jewish Immigration, Tuscalosa: The Uni. Of Alabama Press, 1991.
Humphrey, Michael, "Ethnic History, Nationalism and Transnationalism in Argentine Arab and Jewish Cultures " (in Ignacio Klich and Jeffrey Lesser eds.) Arab and Jewish Immigrants in Latin America, London: Frank Cass, 1998. pp. 167-188.
Klich, Ignacio, " Arab-Jewish Coexistence in the First Half of 1900's Argentina: Overcoming Self Imposed Amnesia " - Arab and Jewsih Immigrants in Latin America, pp. 1-37.
Michael, Humphrey, " Ethnic History, Nationalism and Transnationalism in Argentine Arab and Jewish Cultures " (in Ignacio Klich and Jeffrey Lesser, eds.) - Arab And Jewish Immigration in Latin America,(London: Frank Cass, 1998) p. 168.
מרגלית, בז'רנו, סיכום הרצאותיה בנושא, (18/3/2001).
שם.
Humphrey, pp. 169-170.
חיים, אבני, יהדות ארגנטינה: מעמדה החברתי ודמותה הארגונית (ירושליים: האוניברסיטה העברית, המכון ליהדות זמננו, 1972) ע' 44.
שם.
Humphrey, pp. 170-172.
Ignacio, Klich, "Arab-Jewish Coexistence in the First Half of 1900's Argentina: Overcoming Self-Imposed Amnesia " - Arab and Jewish Immigrants , p. 9.
Humphrey, p. 176.
Klich, p.1.
הוכחה להתעלמות זו:
א - אין לכך כל איזכור במחקריו הרבים של חיים אבני, כמו -
חיים, אבני, מביטול האינקוויזיציה ועד "חוק השבות" - תולגות ההגירה היהודית לארגנטינה, (ירושליים: הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ב). וגם:
Haim, Avni, Argentina The Jews: A History of Jewish Immigration, (Tuscalosa: The Uni. Of Alabama Press, 1991)
(תרגום מעודכן של ספרו הזהה משנת תשמ"ב).
ב - גם בסיכום הרצאתה של מרגלית בז'רנו מ ה 25/3/2001 לא מצויינת תרומתו של טאובל לארגונים לאומיים ערביים, למרות שכן מוזכרת תרומתו הפרו ציונית, לפי דיווחו של השליח בן ציון.
ג- על תפקידו זה של טאובל (כמסייע לארגונים פרו לאומיים ערביים): Klich, p.9.
Klich, pp. 3-6.ז
Ibid.
Ibid, p. 7.
Humphrey, p. 175.
Avni (1991) p. 64.
על הפיזור הדמוגרפי של היהודים - אבני, עמ' 15-16.
בז'רנו, 25.03.2001.
שם.
Klich, p.9.
Ibid, pp. 10-12.
וגם: פרק 2 של עבודה זו.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה", סמינריון אודות "הקהילה היהודית הסורית בארגנטינה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.