עיין ערך אהבה-חוויית השואה והשלכותיה המועברות מדור לדור

תקציר העבודה:

ספרו של דוד גרוסמן (1986) "עיין ערך אהבה" עוסק בחייו של מומיק הילד בצל טראומות השואה. בספר מופיעים שני מוטיבים מרכזיים: המוטיב הנפשי הבא לידי ביטוי בתחושותיו של מומיק הילד ובאווירה הכללית אותה הוא סופג והמוטיב הלאומי הנלווה לכלל הסיפור ששורשיו בשואה.

המוטיב הלאומי בא לידי ביטוי במערכת הדימויים של מומיק. כשהוא מביט על סבו בהערצה, הרי שסבו נראה לו כ"נביא קדמוני, ישעיהו או משה רבינו כזה" (עמ' 36). גם בחלקו השני של הספר, שבמרכזו עומדת דמותו של ברונו, קיים העיסוק במשיח. המשיחיות מבצבצת בין הנדודים, בין אם מדובר בנמל של דנציג ובין אם מדובר בסיפורו של ברונו הנדרש לתוכנו של המשיח הבלתי ידוע (עמ' 87 79)

היסוד הלאומי מופיע באיזכור היהודי מול הגרמני. מושגים מתקופת השואה כ"זונדר קומנדו", "נאצי קפוט" - מעין אמירת הניצחון על נפילת הנאצים, הנאצי שמשול לחיה ובתוך אותם סיפורים גם הסיפור על העיירה היהודית ומוכר הדגים הזקן ושואב המים. מול הסבא הכועס בגלל שככל הנראה "הנאצי שלו עשה לו את המוות" (עמ' 55-58), מוזכר היהודי המביט על החיילים, כיצד הוא מפחד, כיצד הוא חופר קבר (עמ' 62). הרעיון של קורבנות ורוצחים, של הקורבן היהודי ושל הרוצח הנאצי, של הקצין הגרמני המתעלל בסבא היהודי והמזוקן (עמ' 173 94,) הינם מוטיב מתמשך.
היחסים בין "הר נייגל" הנאצי וסבא, שאולי כונה בפיו "יהודון" או "חלאה יהודונית" (עמ' 174), מהווים תשתית נראית לעין לכך שהרומן מציג בראש וראשונה בעיה לאומית, כאשר ברמת המיקרו, היהודי, ברונו, סבא או כל אחד אחר, מייצג את העם מול אויביו.

למרות האמור, ארצה לטעון כי בניגוד לסיפורים רבים העוסקים בשואה, ובכללם רומנים, עדויות או תיאורים הנסובים על תחקיר, ב"עיין ערך אהבה", למרות האיזכורים הלאומיים, לא קיים המוטיב הלאומי כערך בפני עצמו. כמובן שהמוטיב הלאומי קיים מעצם היותו של הספר דן בתקופה בעלת משמעות רבה לעם היהודי ולמעשה הבסיס לו הוא החוויה המצמררת של השואה. מאידך, לחוויית השואה קיימות השלכות הנוגעות בתחושות שאינן מתבטאות דווקא ברובד הלאומי, כי אם ברובד הנפשי ומועברות מדור לדור. כל שכרוך בתסמונת הדור השני והדור השלישי לשואה בא לידי ביטוי דווקא ברובד הנפשי, כאשר מדובר בפצע שאינו מסתכם רק במטרה הראשונית, כלומר בדור השואה עצמו או בנפגעיה, כי אם מועבר גם לדורות הבאים. הצלקת הנפשית על הדור השני לשואה באה לידי ביטוי ביצירותיו של אותו דור, כאשר ניתן לזהות אותה צלקת אצל יוצרים בתחומים השונים כמו ביצירותיה של סביון ליברכט או אצל יעקב גלעד ויהודה פוליקר שטרם השתחררו מטראומת הוריהם, ואף בסרטו של בניני [דור שני לשואה], "החיים היפים", (1998). משמעות הדבר, שגם מי שלא חווה על בשרו את ימי השואה עדיין מושפע נפשית מהחוויה וניתן לראות זאת בסרטו של נתן גרוס "אונזערע קינדער" (1949) שבו דז'יגאן ושומאכר, הקומיקאים היהודיים, מגיעים לבית יתומים של ניצולי השואה ועוקבים אחר סיפורי הילדים בחדריהם. למחרת יאמר שומאכר לדזיגאן "זה לא בית ילדים, זה בית סיוטים".

מקורות:

בן-פורת, ז., "בין-טקסטואליות", הספרות 2(2)[34], 1985, עמ' 170-178.
גרוסמן, ד., (1986), עיין ערך: 'אהבה', הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
הרציג, ח., "דיאלוגים עם המודרניזם בסיפורת הישראלית החדשה", עלי שיח 39, 1997, עמ' 39-44.
ליברמן, א., "עוד על גרוסמן", (מכתב למערכת), עיתון 77 79-78, 1986, עמ' 5.
נש, ש., "מבדיון למציאות וההפך: הרהורים בעקבות ספרי קניוק, גרוסמן והסרט 'שואה'", בצרון ט (36-35), 1987, עמ' 69-66.
עינת, ע., "רוחב הלשון ואמינות המסר", עיתון 77 76, 1986, עמ' 7.
צורן, ג., "שמות הגוף בזמן הנפש", סימן קריאה 22, 1991, עמ' 88-98.

תגים:

גרוסמן · שואה · גרמניה · נאצי · יהודי · לאומי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עיין ערך אהבה-חוויית השואה והשלכותיה המועברות מדור לדור", סמינריון אודות "עיין ערך אהבה-חוויית השואה והשלכותיה המועברות מדור לדור" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.