השפעת אינטלקטואלים על התפתחויות לאומיות

תקציר העבודה:

השפעת אינטלקטואלים על התפתחויות לאומיות
השלכות תפיסותיהם של שארל פגי ותיאודור הרצל בעקבות פרשת
דרייפוס
תוכן העניינים
מבוא
פרק א: מעמדם ועוצמתם של האינטלקטואלים
1.1 העוצמה שבתבונה
1.2 פיתוח המורשת הקולקטיבית
1.3 האינטלקטואלים כמבשרי ערכים
1.4 האינטלקטואלים והעולם הפוליטי - יחסי הגומלין
פרק ב: תגובות האינטלקטואלים מול הפרת זכויות האדם וקיפוח מיעוטים
2.1. מיעוטים נרדפים ותגובות האינטלקטואלים
2.2. התעוררות אינטלקטואלית אל מול רדיפות היהודים בשלהי המאה ה-19
פרק ג: שארל פגי - האיש והבשורה
3.1. שארל פגי - רקע ביוגרפי
3.2. גישתו החברתית והפוליטית של פגי
3.3. בעקבות פרשת דרייפוס
פרק ד: תיאודור הרצל - האיש והלאומיות
4.1. תיאודור הרצל - רקע ביוגרפי
4.2. התעוררות לאומית מול רדיפות היהודים
4.3. בעקבות פרשת דרייפוס
סיכום
ביבליוגרפיה


מבוא

הזהות האינטלקטואלית אינה מוגדרת באופן ברור ויש לה מבוא במרכיבים סוציולוגיים
שונים, כמו סביבה מדינית, תקופה והמסורת החברתית שבתוכה פועלים האינטלקטואלים.
בחברה עם מסורת דמוקרטית חזקה, כארצות הברית, הם מהווים מושא להערצה ונמנים בין
האליטות. בחברות בעלות מסורת אריסטוקרטית חזקה, כמו במרכז אירופה, הם בדרך כלל
מייצגים תקוות גדולות עתיד טוב יותר בתקופות מצוקה. מכל מקום, מעמדם של
האינטלקטואלים, הנובע מתבונתם, מהידע שלהם, מניתוח מצבים ונתונים ומחשיבה עצמאית,
מעניק להם סטטוס גבוה והם נתפסים בכל מקום כבעלי מעמד מיוחד. אם במדינות בעלות מסורת
דמוקרטית או אריסטוקרטית מעמדם נשמר כל העת, הרי שבמדינות טוטאליטאריות הם עלולים
להיפגע על ידי השלטונות, הרואים בהם סכנה.

לאינטלקטואלים נגיעה בכל נושאי החברה, מהמורשת הקולקטיבית ועד להתפתחויות
מדיניות, כשבתווך עומד מכלול הערכים, המהווה את מטענו המצטבר של האינטלקטואל.
האינטלקטואלים הינם בעלי תפיסות עולם מגוונות, כשכל אחד מפתח את רעיונותיו על פי דרכו
ותומך בקו יחודי לו. לעתים האינטלקטואלים יתמכו במשטרים טוטאליטאריים, אולם על פי רוב,
יתמכו בדמוקרטיה, בזכויות העמלים, במיעוטים נרדפים וימחו כנגד הקיפוח.

בעבודה זו ארצה לטעון כי האינטלקטואלים אינם יכולים להגיע ליישום האידיאלים
שלהם, שכן קיים פער משמעותי בין תפיסות עולמם לבין ישומן של אותן תפיסות. דברים אלה
אמורים בעיקר כאשר גישתו של האינטלקטואל נוגדת את מעשי השלטון או את ההתנהגות
החברתית בסביבה שבה הוא פועל. כל עוד האינטלקטואל אוחז בתפיסותיו החברתיות ברובד
הפילוסופי, הרי שאין כלפיו כל מגבלה להציע את האידיאלים היפים ביותר ולהעלות רעיונות
נשגבים שיהיו מקובלים על ההמונים. מאידך, כאשר נעשה נסיון ליישם אידיאלים אלה, נתקלים
העושים במכלול אילוצים, המובילים לתוצאות השונות לחלוטין מהאידיאל הבסיסי אותו הציגו.

על מנת לתמוך בטענתי זו, אציג את האינטלקטואלים שארל פגי ותיאודור הרצל, שפעלו
בשלהי המאה ה19- ובראשית המאה ה20-, כאשר אצל שניהם היוותה פרשת דרייפוס, שבה
הורשע סרן יהודי בצבא הרפובליקה השלישית בבגידה בעקבות עלילה שהושתה עליו. מצד אחד,
שארל פגי, סוציאליסט בעל דעות אנרכיסטיות, שהופך להיות תומך נלהב של היהודים וסופו של
דבר שחוזר לקתוליות, תוך שהוא מנסה להראות שניתן להיות גם בעל אמונה דתית וגם בן אדם.
מולו תיאודור הרצל, המנותק כמעט לחלוטין מיהדותו. כמתבולל הוא מגלה הבנה לאנטישמיות
ומאוחר יותר, גם כאשר ירתם לפתרון הבעיה היהודית, בעיקר בעקבות משפט דרייפוס ויקדיש את
כל כולו לטובת הרעיון הציוני, עדיין ימשיך להבין את האנטישמיות ואת הגורמים לה, שהם
למעשה הבורגנים היהודים.


הן לפגי והן להרצל רעיונות אוטופיים הנתקלים במכשולים בשלב היישום וכיוון שכך, הם
נאלצים להתפשר בשלבים שונים של פעילותם. פגי, בעל תפיסות אנרכיסטיות, תומך בסוציאליזם
שיוביל לסדר טוב יותר. סדר שהוא ההיפך מאנרכיה. הוא פציפיסט שבסופו של דבר יעדיף להתנדב
למלחמה כנגד גרמניה ויהרג בה. הוא אוניברסאלי מבחינה דתית, אך סופו של דבר, שיהיה קתולי-
דתי. מולו הרצל הטוען ליחס שיוויוני כלפי כל האזרחים, אך בו זמנית מתנגד לדמוקרטיה, תומך
באריסטוקרטיה מונרכית וסופו של דבר, שיאלץ בעל כורחו לקבל את הדמוקרטיה כדי להניע
קבלת החלטות במסגרת הקונגרס הציוני.

עבודה זו באה להראות כי קיים פער בין האידיאל לבין יישומו, בין ההלכה למעשה, בין
האינטלקטואל הטהור לאיש המדיניות, הפוליטיקה או השררה. לצורך הצגת הדברים, אתייחס
בפרק הראשון למעמדם של האינטלקטואלים הנובע מעוצמתם האינטלקטואלית והערכים
הנובעים מכך. בפרק השני אציג את תגובות האינטלקטואלים מול קיפוחים שונים ועיוותי דין
ואילו בפרקים השלישי והרביעי, אתייחס לאישים שארל פגי ותיאודור הרצל. שתי דוגמאות
פרטיות אלו, אמורות לבסס את טענתי, כשאת מסקנותי אביא בסיכום.

מקורות:

ע. אילון, הרצל, עם עובד, תל-אביב, 1975.
פ. בלומנטל, ... אין זו אגדה, עם עובד, תל-אביב, 1963.
ר. הכט, בתקוע השופר, מולדת חברה לפיתוח, חיפה, 1999.
ש. זנד, אינטלקטואל, האמת והכוח, טרם יצא לאור.
י.י. יובל, חכמים בדורם, מאגנס, ירושלים, תשמ"ט.
ע. יובל, "ההיקלעות בין לאומיות לבין אוניברסאליות ביצירתו הספרותית של הרצל", במה 147-148, 1997, עמ' 32-41.
ש. נחום, אינטלקטואלים באיטליה וצמיחת הפאשיזם האיטלקי, עבודה כחלק מהדרישות לשם קבלת תואר מוסמך להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשמ"ז.
ש. ליבוביץ-דר, "אהוד יערי אמר", מוסף הארץ, 10.11.2000, עמ' 34-38.
מ. מילסון, האינטלקטואלים בעולם הערבי בימי הביניים ובעת החדשה, מוסד ון ליר, ירושלים, 1973.
א. מנסבך, קיום ומשמעות, מאגנס, ירושלים, תשנ"ח.
נ. צח, ת. הרצל, אלטנוילנד - אוטופיה ציונית כפרק במחשבה האוטופית המערבית, עבודת גמר לקראת התואר מוסמך למדעי החברה, אונ' תל-אביב, תל-אביב, 1984.
מ. קרן, העט והחרב - לבטיה של האינטליגנציה הישראלית, רמות, תל אביב, 1989.
A. Aronowicz, Jews and Christians on Time and Eternity, Stanford University Press, Stanford, 1998.
P.N. Broadbent, J.E. Flower, "The Intellectual and his Role in France between the Wars", Journal of European Studies 8, 1978, p. 246-257.
G. Dalgues, "Chronoligie", In: J. Bastire, (ed.), Charles Peguy, Editions de l'Herne, Paris, 1979, pp. 9-10.
J.C. Goldfarb, Civility and Subversion, Cambrige University Press, Cambridge, 1998.
J. Jedlicky, "Heritage and Collective Responsibilty", in: Macleanm, I., Montefiore, A. Winch, P. (eds.), The Political Responsibilty of Intellectuals, Cambridge University Press, Cambridge, 1990, pp. 53-76.
J. Jennings, Syndicalism in France A Study of Ideas, St. Martin's Press, Oxford, 1952.
J. Jennings, Intellectulas in Twentieth-Centuray France, St. Martin's Press, Oxford, 1993.
J. Jennings, T. Kemp-Welch, "The Centuary of the Intellectual", in: Jennings, J. Kemp-Welch, A. (eds.), (1997), Intellectuals in Politics, Routledge, London, pp. 1-21.
J.H. King, "Philosophy and Experience: French intellectuals and the Second World War", Journal of European Studies 1, 1971, pp. 198-212.
J. Kurczewski, "Power and Wisdom: The Expert as Mediating Figure in Contemporary Polish History", in: Macleanm, I., Montefiore, A. Winch, P. (eds.), The Political Responsibilty of Intellectuals, Cambridge University Press, Cambridge, 1990, pp. 77-99.
I. Maclean, "Responsibility and the Act of Interpretatuin: The Case of Law", in: Macleanm, I., Montefiore, A. Winch, P. (eds.), The Political Responsibilty of Intellectuals, Cambridge University Press, Cambridge, 1990, pp. 161-200.
A. Montefiore, "The Political Responsibility of Intellectuals", in: Macleanm, I., Montefiore, A. Winch, P., (eds.), The Political Responsibilty of Intellectuals, Cambridge University Press, Cambridge, 1990, pp. 201-228.
C. Peguy, Men and Saints, Kegan Paul, London, 1947.
C. Peguy, "La Revolutions est une plus Pleine Tradition", In: Peguy Tel qu'on l'imore Textes Choisis et Presintes par Jean Bastire, Idees/ Gallimard, Editions Gallimard, 1973, pp. 23-25.
C. Peguy, "Toute Revolution est une Operation D'ordre", In: Peguy Tel qu'on l'imore Textes Choisis et Presintes par Jean Bastire, Idees/ Gallimard, Editions Gallimard, 1973, pp. 26-27.
C. Peguy,"Les Crises De L'enseignement Sont Des Crises De Civilisation", In: Peguy Tel qu'on l'imore Textes Choisis et Presintes par Jean Bastire, Idees/ Gallimard, Editions Gallimard, 1973, pp. 175-197.
C. Peguy, "Francias Dans L'internation", In: Peguy Tel qu'on l'imore Textes Choisis et Presintes par Jean Bastire, Idees/ Gallimard, Editions Gallimard, 1973, pp. 274-275.

תגים:

לאומיות · מיעוט · רדיפה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השפעת אינטלקטואלים על התפתחויות לאומיות", סמינריון אודות "השפעת אינטלקטואלים על התפתחויות לאומיות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.