סוגיות בתקשורת המונים

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:

חלק א' - תקשורת ודמוקרטיה - פרשת ויצמן
חלק ב' - תקשורת ואלימות - השפעת אלימות בטלביזיה על פשיעת נוער
ביבליוגרפיה

חלק א' - תקשורת ודמוקרטיה
לאור הטענות הרבות הנשמעות כנגד התקשורת לאחרונה, נשאלת השאלה - האם התקשורת אכן "אוכלת בשר" כפי שמגדיר אותה פטרסון (1997,LESHER). רבים רואים את התקשורת בתור האשמה העיקרית בעיוות החיים הפוליטיים ו"קלקול" המערכת הפוליטית, בכך שהיא מחלישה אותה. ישנם אף חוקרים אשר מחזיקים בדעה קיצונית עוד יותר וטוענים, כפי שטען רובינסון ווטרגייט בהתייחסותו הספציפית לחדשות הטלוויזיה - כי הן מזיקות לגוף הפוליטי עד כי הן יוצרות מעין מחלה שהופכת את האדם לתלוי טלוויזיה וחסר אמונה במנהיגיו הלאומיים (LESHER, 1997).
כל זה מוביל לוויכוח הישן סביב שאלת מהותה ותפקודיה של התקשורת: האם עליה להיות תקשורת מדווחת ואובייקטיבית לחלוטין, או האם צריך להמשיך ולפתח את דגם התקשורת המפרשת. אולי כדאי ליצור דגם תקשורתי חדש היודע לשלב בין שני האספקטים האלו תוך שמירה על אובייקטיביות אמיתית והפרדה של העובדות מהפרשנות באופן שיעזור לציבור להבין תהליכים פוליטיים אך בשום אופן לא יתרום לעיצוב דעת הקהל הציבורית. על סמך מחקרים שנעשו בתחום ומאמרים מן העיתונות הכתובה היומיומית, אני מעונינת להדגים כיצד מתבטאת העיתונות המפרשת בהסתמך על המאורעות וההתפתחויות בפרשת ויצמן כפי שהם מוצגים בתקשורת. כמו חוקרים רבים העוסקים בתחום התקשורת, אותם אציג במהלך הדיון, אני טוענת כי כיום אנו מתמודדים עם דגם התקשורת הפרשנית, תקשורת נטולת אובייקטיביות לחלוטין.
חלק ב'- תקשורת ואלימות
"מדוע החלו,ברבע האחרון של המאה הזו, ילדים לרצוח ילדים?"(רובינשטיין, 22.06.1999) והשאלה המעניינת אותנו יותר היא- האם אשמה בכך התקשורת?
רובינשטיין למעשה עונה על השאלה באופן די חד משמעי וטוען כי ההוכחות הסטטיסטיות הרבות והעובדה כי העלייה בפשיעת בני הנוער באה במקביל לאלימות בטלוויזיה ובקולנוע, מצביעות על כך שיש קשר הדוק בין תקשורת לאלימות (רובינשטיין, 1999).
טענה ראשונה של רובינשטיין היא כי ההשפעה האלימה של הטלוויזיה היא השפעה גורפת, כלומר: היא משפיעה על כל הצעירים ללא הבדלי מין, גיל, אינטליגנציה, או מצב סוציו-אקונומי.

מקורות:

אזרחי,י. (1999). שקיעת הזיכרון. העין השביעית,20,
בדראן,ס. (23 בינואר 2000). שבת שקטה בקיסריה;זרם המבקרים נחלש. מעריב.
ברנע,נ. (21 בינואר 2000). קח פסק זמן. ידיעות אחרונות.
גבירץ,י. (23 בינואר 2000). ויהי ערב. ידיעות אחרונות.
גילת,מ. (23 בינואר 2000). התבזות. ידיעות אחרונות.
ירושלמי,ש. (21 בינואר 2000).על הנשיא לצאת לחופשה- ומייד.מעריב.
ליבס,ת. (1999). היכן חבויה ההשפעה האמיתית. קשר, 20, 20-5.
למיש,ד. (1998). בית הספר כזירת האבקות: מקומה של תוכנית הטלויזיה WWF בחיי ילדים בחינוך היסודי. בתוך כספי, ד. ולימור י. (עורכים), אמצעי תקשורת המונים בישראל:מקראה (עע',578-557). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
מבזה את הנשיאות (23 בינואר 2000). הארץ.
נגבי,מ. (21 בינואר 2000). החובה הערכית של הנשיא. מעריב.
צימוקי, ט. (21 בינואר 2000). מתי הופכת בדיקה לחקירה. ידיעות אחרונות.
רובינשטיין, א. (22 ביוני 1999). המסך סובל הכל. הארץ.
שיפר,ש.,זינגר,צ.,גולן,ד. ו-עבאס,פ. (23 בינואר 2000). ידיעות אחרונות.
שלח,ע. (24 בינואר 2000). אנושי, אנושי מדי. מעריב.
Cantor,J. Nathanson, A.I. (1996).Children's fright reactions to television news. Journal of communication, 46, 139-152.
Curran, J. (1991). Rethinking the media as a public sphere. In Dahlgren, P. Sparks, C (Eds.), Communication and citizenship (pp. 5-20).London: Routledge.
Leshner, G. Michael, M.L. (1997).Using tv news for political information during an off-year election: Effects on political knowledge and cynicism. Journalism and Mass Communication Quarterly, 74, 69-83.
Patterson,T.E. (1997). The news media: An effective political actor? . Political Communication, 14, 445-455.
Von Feilitizen, C. (1998). Media violence: four research perspective. In Dickinson, R., Ramaswami, H Olga, H. (Eds.), Approaches to audiences (pp. 88-103). London: Arnold.

תגים:

וייצמן · טלויזיה · נשיא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "סוגיות בתקשורת המונים", סמינריון אודות "סוגיות בתקשורת המונים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.