מקוואות טהרה

תקציר העבודה:

הדת היהודית והמסורת אשר מתלווה אליה ואשר הינה למעשה הביטוי המעשי לה, מתאפיינות במעין עקביות ושמרנות "תכונות" אשר אפשרו את שמירתן ואת המשכיותן לאורך השנים. מנהגים רבים במסורת היהודית השתמרו לאורך השנים ורובם אף מצויים עד היום במסורת היהודית. אחת הדוגמאות לכך הם חוקי הטהרה אשר בהם מצווה כל אדם בישראל. הטבילה היא כידוע אחד היסודות המרכזיים בשמירת הטהרה. כאשר המקרא משתמש בפעל 'רחץ' לשם תיאור הפעולה.

מקוואות נבנו בישראל בכל הדורות ובכל התקופות בישראל ובגולה. מקווה הטהרה הינו מבנה ייחודי ליהודים ולשומרונים, ראשית הופעתו - על פי הממצאים הארכיאולוגיים בימי בית שני, עוד לפני זמנם של בתי הכנסת הידועים הראשונים.
בעוד שבתי הכנסת שימשו את הקהילה כולה להתכנסות דתית וחברתית ומרביתם נבנו כמבני ציבור גבוהים ונישאים . מקוואות הטהרה היה לרוב מתקן צנוע בממדיו ובאופיו, שנחצב בסלע אל מתחת לפני השטח, ושימש את הפרט לצורכי טהרתו האישית . "הצנעה" שבאופיו של מבנה זה היא אשר הביא חוקרים רבים לא לעסוק במקוואות הטהרה שנגלו בחפירות הארכיאולוגיים.
במסגרת עבודה זו נעסוק בתופעת הטהרה אשר פרצה בישראל בימי בית שני. תופעה זו מעלה מספר תהיות אשר עליהן ננסה לעמוד במסגרת העבודה. תחילה עולה השאלה מדוע דווקא בימי בית שני פורצת התופעה, ומדוע היא נעלמת לאחר מכן.
יהודי ארץ ישראל בתקופה זו מושפעים מהעולם העתיק הסובב אותם, האם פריצתה של תופעת הטהרה מושפעת מהעולם העתיק? כמו כן נבחן מה יכולים להיות הגורמים האפשריים מתוך ההלכה היהודית ומתוך הקבלה היהודית בארץ ישראל אשר יכולים היו להביא להתרבותו של המנהג דווקא בימי בית שני.
בין השאלות שננסה לענות עליהן במסגרת העבודה, היא האם לתופעת המקוואות ניתן למצוא סימוכין בעולם ההלניסטי אשר בקרבו חי היישוב היהודי בארץ ישראל כאמור היישוב היהודי בארץ ישראל שבימי בית שני חי ומתפתח בתוך עולם
ובתרבות הלניסטית וזאת תוך כדי קיום מגע מתמיד איתו. על כן בכדי לחקור תופעות אשר מתגלות בעולם היהודי באותה תקופה, הנכון היה לחפש את המקביל להן בתרבות המשפיעה על חיי היהודים. במסגרת העבודה ננסה לעמוד על הזיקות שבן הרחצה הפולחנית -רפואית בעולם ההלניסטי לבין מקוואות הטהרה שבעולם היהודי. אומנם ניתן למצוא זיקות בין המתקנים שנתגלו בבתי היהודים לבין אלה של הלא יהודים, אך עדיין ניתן למצוא קווים המייחדים את אופיו של מתקן הטהרה היהודי מזה של העולם ההלניסטי, אשר עליהם נעמוד.
בחפירות שבהם נתגלו מקוואות מתקופת בית שני בבתים הפרטיים של היישוב היהודי, נתגלו גם בתי מרחץ ציבוריים, משמע גם בתי המרחץ היה להם שימוש חברתי כמו בתי הכנסת.
בסוף העבודה נקדיש פרק מיוחד למנהגי הטהרה של השומרונים ולמקוואות הטהרה של המעמדות והכתות בישראל.

מקורות:

של אלה שנבנו בבתים הפרטיים. זאת למרות שכל יתר המבנים הציבוריים שנחשפו נבנו בממדים גדולים יותר. במקום לבנות מעט מבני טבילה גדולים, נבנו הרבה בממדים קטנים. אפשר שהסיבה לכך היא העובדה שמי טבילה טהורים בכמות גדולה היו קשים להשגה. כמו כן אפשר כי הטבילה התרחשה בין כה כאקט פרטי שבין האדם לעצמו, ועל כן
ריבוי המקוואות הקטנים. המבנה היחיד היוצא דופן התגלה בעיר העליונה , וממדיו הם כשל בריכת שחיה. קיומה של בריכת שחיה בירושלים במי בית שני ניתנת להנחה רק בדוחק רב הן בשל המבנה והן בשל מיקומו בסמוך לבית המקדש. אפשר שהיה זה מאגר מים, או מקווה טהרה ציבורי, שנועד לתת אפשרויות טבילה למספר רב של טובלים
שטבלו, בו זמנית ונכנסו למים מכיוונים שונים.
אולי המייחד ביותר את תופעת הטהרה בימי בית שני, היא "הנגישות" הגבוהה של האנשים למקוואות טהרה, נגישות שנבעה מהצורך ההלכתי היום יומי לטבול ולהטהר.
סקירת הממצאים הארכיאולוגים בירושלים , באזורים שבהם מצויים בתי מגורים פרטיים, מגלה כי בחלקים מסוימים של העיר מהתקופה האמורה ישנם מספר ניכר של מתקני מים מדורגים, אשר הסברה היא כי הם שימשו כמקוואות טהרה. מספרם הניכר עוד מתעצם כאשר בוחנים אותם לאור הממצאים הקודמים לתקופת בית שני, ולאור הממצאים מהתקופה
שלאחר חורבן בית שני. כאשר מנסים למפות את מיקומם של מתקני המים, ברור כי חלקם ימצאו בסמוך לבית המקדש כמו גם בסמוך למבנים ציבוריים כמו בתי כנסת ובתי מרחץ. אך החלק הארי של מתקני המים ממוקמים בעיקר בבתי מגורים פרטיים.
הלכות הטומאה והטהרה הן בעלות פנים רבות, ובתקופות שונות הן השתנו. הערכה היא שדווקא הלכות הטומאה הנוגעות למקרי הטומאה המובהקים כמו מחלות וטומאת המת, היו שוליות בימי בית שני, יחסית לכלל צרכי ההטהרות וההזדקקות למקווה טהרה.
מערכת דיני הטומאה והטהרה, התפתחה בעיקר בזיקה למעמד הכהונה. אך עולה השאלה אם צורך זה בלבד הצדיק בניית מקוואות טהרה בכל בית מגורים פרטי בירושלים, שכן ניראה שלצורך זה ניתן היה להסתפק במקוואות שמוקמו בקרוב לבית המקדש ובתחומו. ניתן להבין את הצורך במקוואות טהרה בבתיהם הפרטיים של הכוהנים, כיוון שהם צריכים
להיות טהורים על מנת לקבל את המוקדשים, (מתנות הכהונה). כמו כן מידת טהרותם של בני משפחות הכוהנים היה קפדני מאוד . כמו כן הצורך הכלכלי שלהם לקבל את מתנות הכהונה גרמו לכך שבכל זמן נתון היה עליהם להיות לאחר טבילת טהרה. טבילה זו הסירה כל ספק בדבר מעמדו הטהור של כל פרט בקבוצת הכוהנים ואפשרה לכל אחד לממש את
זכותו.
"מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן...". רבי מאיר היה אומר: " משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן". ופרש ח' אלבק: "... שהכהנים היו נוהגים לטבול בכל יום עם חשיכה וכשהעריב השמש נכנסו כולם לבתיהם לאכול את תרומתם, לפי שהחמירו על עצמם לנהוג כדין כוהנים טמאים שאסורים לאכול
בתרומה עד שיטבלו ויעריב שמשם".
לא ניתן לדעת אם הכוהנים הם אלה אשר החמירו עם עצמם, או שמע היו אלו הפרושים שניסו להקשות על הכוהנים לקבל את מתנותיהם, וזאת בגלל הנטל הכלכלי הכבד שהיה גלום במילוי הלכות מתנות כהונה לסוגיהן. יוצא מכך שהעדויות הארכיאולוגיות רומזות כי המקוואות שנתגלו בבתי מגורים פרטיים, היו למעשה בתים של בני עדת הכוהנים.
על פי ממצאים ארכיאולוגיים אכן עולה כי בבתי העיר העליונה אכן גרו כוהנים , מה עוד שאין ממצאים אשר יכולים לתמוך בעובדה שגם גרו שם שאר ישראל. למעשה ניתן לומר כי ישנה התאמה בין אופי הממצא הארכיאולוגי לבין הידוע על עצמתם הכלכלית של משפחות הכהונה.
על חלקו ומיקומו של מקווה הטהרה בבית המגורים הפרטי בירושלים של בית שני, ניתן ללמוד מהבתים שנתגלו בחפירות ברובע היהודי: בכל בית מגורים היה אגף חדרים ומתקנים מיוחד ששימש לרחיצה על מרכיביה השונים. אגף הרחיצה היה ממוקם במרתף הבית, כמו כן ברחבי הבית היו מצויים לעתים מתקני מים מדורגים שלא במסגרת חדר
הרחצה. אגף הרחצה כלל את המרכיבים הבאים:
חדר הלבשה, סביר להניח כי בבתי המגורים נעשה שימוש ברהיטי עץ כדי להניח עליהם את הבגדים בעת הרחצה.
חדר רחצה, אשר מצוי בו, לפחות , אמבט מים קטן.
מתקן מים מדורגים ששימשו לטבילה.
בסמיכות לאגף הרחצה היה מצוי בור מים, אשר נועד לשימוש האגף.
במספר בתי מגורים נמצאו מתקנים אשר היו אמורים לשמש למאגר מי גשמים, אך בשל מיקומם הלא נוח יצאו משימוש, עוד בימי בית שני.
בן דב (1982), קושר את ריבוי המקוואות שבבתי המגורים הפרטיים, לשיטה שהיתה נהוגה בימי בית שני, ועל פיה נהגו להשכיר חדרים לעולי רגל, ניתן להסביר הימצאותם של חלק מהמתקנים על ידי הסבר זה.
מתוך נתונים ארכיאולוגים עולה כי מכלל שטח רצפות הבית המרתפים תפסו כרבע, משמע השטח אשר הוקצה בבית הפרטי לחדרי הרחצה על מתקניהם הגיע לכדי 11 אחוז משטח הבית. מתוך נתונים אלה עולה חלקו הבולט של חדר הרחצה והטבילה במסגרת חיי היום יום בבית. למעשה אין עוד בעולם העתיק בן התקופה מבני מגורים שבהם שטח כה נרחב
מוקדש למתקני רחצה.
פרק ו' מקוואות הטהרה במבנים הציבוריים:
מקווה הטהרה ובתי הכנסת מתחילים לשמש כמבנים ציבוריים בתקופת בית שני. אין לדעת מה היה תפקידו של בית הכנסת באותה התקופה, על כן מעניין לבחון את הזיקה שבין הימצאותם של מקוואות טהרה בתחומי בתי הכנסת שהתגלו. בממצאים ארכיאולוגיים נתגלו שלושה מבנים אשר מסכימים כי הם שימשו כבתי כנסת מתקופת בית שני במצדה,
הורדיון וגמלא. בגמלא נמצא מקווה טהרה בבניין הסמוך לבית הכנסת, לא ניתן לעמוד על הקשר המדויק שבין מקווה הטהרה שנתגלה לבין בית הכנסת, אך לא ניתן להתעלם מהסמיכות של המבנים ומהתעלה אשר הובילה את מי המעיין למקווה הטהרה אשר עברה בסמוך לכניסה לבית הכנסת.
במצדה: בסמוך לבית הכנסת התגלה בור מים , אך לא התגלה שום מתקן מים מדורג, אשר יכול היה לשמש כמקווה טהרה. מתקני המים שכן נתגלו מוקמו במקום שבו איסוף מי הגשמים , המועטים, יהיה קל יותר וזאת בסמיכות האפשרית לבית הכנסת.
הרודיון: בשטח חצר הפריסטיל הגדולה שבמרכז המבצר התגלו שני מקוואות טהרה. כאשר אחד מהמתקנים בחדר הצמוד לו שימש את היישוב הקנאי כבית כנסת.
השרידים מצביעים על זיקה מסוימת בין מקוואות הטהרה לבתי הכנסת. חוסר הידיעה אודות שימושו של בית הכנסת בתקופת בית שני מקשה את הידיעה בנוגע לזיקה שבין בתי הכנסת למקוואות הטהרה, מלבד פעילות פולחנית כל שהיא. יש לציין כי בבתי הכנסת מתקופת המשנה והתלמוד ישנה ירידה משמעותית בהימצאותם של מתקני מים מדורגים,
משמע כל פעולת פולחן הטהרה הלך ופחת לאחר תקופת בית שני.
בחציה השני של המאה השניה לפני הספירה, הוכנס לראשונה לשימוש בארץ ישראל בית המרחץ החם הציבורי, ובנייתו היתה במתכונת של בתי המרחץ שהיו בעולם ההלניסטי, כלומר אולם ובו מערכת אמבטיות קטנות, שאליהן הובאו מים חמים בכלים שחוממו במתקן שניצב בחדר הסמוך. עם עלייתו של המלך הורדוס לשלטון החלה תנופת בנייה שאחד
מהמרכיבים האדריכלים שהוספו הם בתי המרחץ החמים. בתי המרחץ החמים הביאו עימם בעיות הלכתיות קשות, אך תושבי העיר העליונה לא ששו לוותר על המרחצאות החמים, ורבים מהם בנו בביתם חדרי מרחץ, על מנת שיוכלו להמשיך ולהנות מהמתקן מבלי לעבור על חוקי הדת. שני מתקני המים הללו, בתי המרחץ ומקוואות הטהרה הוכנסו לשימוש
בקרב היהודים באותו זמן. יש להניח כי בית המרחץ החם היה "בתחרות" עם מקווה הטהרה. בית המרחץ יכול היה להציע רחיצת תענוג במים זורמים, נקיים וחמים לעומת הטבילה שנעשתה במים עומדים. רבים נהגו לטבול לשם הטהרות במקוואות ולאחר מכן לרחוץ לשם ההנאה בבית המרחץ. המשבר היה בלתי נמנע ובשלב מסוים בשלהי בית שני נאלצו
החכמים לקבוע הירארכיה בין שתי הפעולות. התוצאה של הצורך בקביעה היתה כי אדם שרצה לצאת מהמרחץ החם כשהוא טהור עליו לטבול במי המקווה לאחר הרחצה בבית המרחץ. על כן בכדי להמשיך ולשמור על הנאות בית המרחץ ובכדי להמשיך ולקיים חיי הלכה הוקמו בסמוך לבתי המרחצאות החמים מקוואות טהרה.
ניתן לסכם ולומר כי מקווה הטהרה היווה חלק בלתי נפרד מבית המרחץ החם שהיה בשימוש על ידי היישוב היהודי בתקופת בית שני. כניסתו של בית המרחץ החם היתה בהשפעת העולם ההלניסטי. בפרק הבא של העבודה נבחן את מקוואות הטהרה של המעמדת והכתות בישראל.
פרק ז' מקוואות טהרה של המעמדות והכתות בישראל
כפי שראינו במהלך העבודה הימצאותם של מקוואות באתר חפירות מסוים מעידים בברור על הימצאותו של יישוב יהודי באזור. זאת בעוד כי המבנה הארכיטקטוני של המקוואות הינו פשוט- מעין בריכת מים קטנה חצובה בסלע , אשר הגישה אליה היא על ידי מספר מדרגות. כפי שכבר נאמר מנהג הטהרה ובמילוי אחר דיני ההיטהרות והטומאה נהוגים
היו בישראל עוד בתקופת המקרא, אלא שאז הטבילה נעשתה במקורות מים טבעיים, או חצובים, כמו נהרות, מערות ובורות מים.
המקוואות הקדומים ביותר שנתגלו עד כה הם מהמחצית השניה של המאה השנייה לפני הספירה. חשיבותם של המקוואות בחיי העם היהודי בתקופה שבין בית חשמונאי ועד לחורבן בית שני היתה רבה. וכפי שהראנו בתקופה ההיא גברה ההקפדה על דיני הטומאה והטהרה .
אף על פי שרוב המקוואות שנחשפו דומים זה לזה במבנה הארכיטקטוני שלהם. נמצאו גם שני סוגי מקוואות יוצאי דופן : האחד הוא מקווה בעל גרם מדרגות כפול, כלומר המחולק לשני נתיבים נפרדים. והאחר הוא מקווה שלצדו ברכת אגירה אשר המים מובלים אליה וממנה על ידי תעלה. שני סוגי מקוואות אלה נזכרים במקורות ההלכתיים של
תקופת ביתשני והם נעלמו לאחר החורבן.
במחקרים קודמים כבר עמדו על הסיבה של גרם המדרגות הכפול. כפל המדרגות נמצא רק בחלק קטן מהמקוואות שנחשפו עד היום ומרביתם מרוכזים בירושלים וסביבותיה. במקוואות אלה הושקע זמן ומאמץ רב בבנייתם. הסיבה העיקרית אשר יוחסה לגרם המדרגות הכפול הינה ההפרדה בין היורדים אל המקווה בכדי לטבול, כשהם עדיין טמאים, לבין
העולים לאחר הטבילה שהם טהורים. הרצון להימנע ממגע עם הטמאים לאחר הטבילה הוא זה אשר יצר את הסיבה לבניית גרם מדרגות כפול ומופרד. כפי שנאמר במשנה :
"כל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה - טמאין, דרך עליה טהורין. שלא כדרך ירידתן [שלא כירידתן], עליתן. דברי רבי מאיר . רבי יוסי אומר: כלן טהורין חוץ מן הסל והמגריפה והמרצה המיחדין לקברות" .
אומנם הסיבה לגרם המדרגות הכפול ברורה, אין זה מסביר את הסיבה מדוע רק בחלק קטן מהמקוואות אכן נימצא גרם כפול, משמע רק חלק מהעם חשו בצורך להפריד בין היורדים להיטהר ולבין העולים כשהם כבר טהורים.
ישנם מספר מקורות היסטוריים אשר דנים בתופעה זו, על פי הם הכהן הגדול , המזוהה כפרושי, אומר:' אני טהור התרחצתי (טבלתי) במקוה דוד והייתי יורד בסולם אחד, עליתי בסולם אחר. קטע זה הינו האוונגליון הגנוז. נושא הפתחים השונים, אשר דרך אחד מהם "עולים", או נכנסים ודרך השני "יורדים" או יוצאים, ניתן למצוא גם
בכניסה לבית המקדש, כמו גם בעבודתם של הכוהנים בבית המקדש. המטרה להפריד בין הטהורים לטמאים בבית המקדש, שופכת אור על ההפרדה שבכניסות למקוואות. משמע יתכן כי ההפרדה בין הנתיבים אופיינית לבית המקדש בכלל, לכוהנים ולישראל כאחד, ולפיכך במקוואות שבהן יש גרם מדרגות כפול טבלו כל הנכנסים לבית המקדש, או הנכנסים
לעזרת ישראל, המחויבים להיטהר לשם כך. או שהבסיס ההלכתי להפרדה בן הנתיבים נוגע אך ורק לכוהנים המשרתים במקדש. אם המסקנה השניה היא הנכונה, ניתן להסיק מכך כי מקוואות אלה שימשו את עדת הכוהנים. תפוצתם של המקוואות בעלי גרם המדרגות הכפול ומקום הימצאם מחזק את ההנחה כי הם שימשו את עדת הכוהנים. אפשר כי הכוהנים
השתמשו במקוואות מעין אלה, משום שהם נדרשים לשמור על דרגת טהרה גבוהה יותר. כפי שמתארת זאת המשנה: " בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרש לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש, בגדי קשד מדרס חטאת.." משמע לצורך כל אחת מדרגות הטהרה של הכוהנים נדרשת טבילה מיוחדת. ההקפדה על דיני הטהרה של הכוהנים
כפי שהיא מופיעה בהלכה נתמכת על ידי ממצאי המקוואות בעלי גרם המדרגות הכפול. אומנם במקורות לא נאמר כי ישנו קשר בין דרגת הטהרה או ההקפדה על מילוי דיני הטהרה, לבין בניית מקווה בעל גרם כפול, אך ניראה כי מקוואות אלה נבנו עבור הכוהנים.
העובדה כי מרבית המקוואות האמורים נמצאו בירושלים, בסביבות בית המקדש, כמו גם במקומות המרוחקים יום הליכה מירושלים, כמו יריחו, הרודיון, גזר וישובים בצפון הר חברון, עשויה להתפרש בשני מובנים:
א. יתכן כי הכוהנים טבלו במקוואות שבמקומות מגוריהם, על מנת להשיג טהרה בגרדת "קדוש", עוד בטרם הגיעם לעבודתם.
ב. אין לשלול את האפשרות שהכוהנים טבלו במקוואות המיוחדים שבבתיהם גם לצורך שאר דרגות הטהרה המיוחדות להם, כמו אכילת התרומה.
מצאו אם כן כי קיים קשר בין צורת המקווה לבין שכבה חברתית מסוימת, שכבת הכוהנים.
במסגרת העבודה כבר עברנו על ההלכות הקשורות לטהרת המקווה, על מי המקווה להיות מים חיים, שיעורו של המקווה הוא ארבעים סאה מים חיים, שהם פחות ממטר מעוקב אחד. עצם ההיטהרות נעשית על ידי טבילת כל גופו של האדם במי המקווה. דינים אלה נלמדים מתוך ספרות חז"ל. על דיני הטהרה שמרו גם בני הכתות בישראל כמו הצדוקים
וכת הקומראן. בסוף תקופת בית שני היו מחלוקות הלכתיות בין הכתות במיוחד בדיני הטומאה והטהרה. שתי כתות אלה נאבקו בניהן על השליטה וההשפעה על העם החל מהתקופה החשמונאית ועד לחורבן בית שני.
אחת הבעיות ההלכתיות הקשורות לדיני הטהרה אשר בהן עוסקים חז"ל היא עירוב. עירוב פירושו חיבור מקור מים חיים שיש בו שיעור , ארבעים סאה, למקווה שמימיו אינם טהורים או שאינם כשרים לטבילה. וזאת על מנת להכשיר את המקווה הנוסף ולעשותו ראוי לטבילה. לפעולה זו היתה חשיבות רבה בחיי הטהרה היום יומיים. זוהי הדרך
היחידה להחליף את מי המקווה שהתעפשו במים כשרים לטבילה, וזאת מבלי להיות תלויים במי גשמים. פשטותה של פעולת הערבוב נקבעה בהלכות חז"ל, אשר הם ממשיכי דרכי הפרושים. בדרך כלל הפרושים נקטו בגישה מקילה בפסיקת הלכה בדיני טהרה. על כן אפשר כי הצדוקים חלקו עליהם בעניין ערבוב המקוואות. סביר להניח אם כן כי
הצדוקים ודת הקומראן לא ראו במקווה שמימיו הוכשרו על ידי עירוב מקוואות מקווה כשר לטבילה.
מכאן ההבדל שבין מקוואות פשוטים לאלה שלצידם בריכת מים קטנה אשר נועדה לאגירת מים חיים בשיעור של לפחות ארבעים סאה, מקוואות אלה הן אשר תואמים את הלכות חז"ל.
עד כה ראינו כי סוגי המקוואות השונים, אשר שימשו לשם אותה כוונה, ואשר השוני בניהם, אחרי הכל אינו גדול, נובע ממספר סיבות : המיקום של המקוואות הן בערים היהודית והן מיקום בבתי המגורים. כמו כן ההבדלים נובעים משינויים אידיאולוגיים דתיים בין הכתות השונות. כפי שכבר נאמר לעתים כתות שונות נהגו בצורות שונות
לגבי הלכות שונות ולגבי מצוות שניתנו עוד בימי המקרא.
בפרק הבא של העבודה נבחן האם הטהרה שכה היתה נפוצה בימי בית שני , אפשר שגם הופעתה הושפעה מהעולם ההלניסטי שסבב את ישראל בתקופת בית שני.
פרק ח' הסיבות האפשריות לפריצת הטהרה
כאמור ריבוי חשיפתם של מקוואות הטהרה , אופייני לתקופת בית שני. בעוד שהלכות הטהרה במתכונתם הרגילה הינן משחר היווצרותו של העם היהודי. נשאלת השאלה בנוגע לסיבה שדווקא בתקופת בית שני מקוואות הטהרה היו כל כך פופולאריים. אפשר כי הסיבות לכך דתיות, כבר נאמר בעבודה כי תקופה זו מאופיינת בישראל על ידי כתות, אשר
חלקן מחמירות וחלקן פחות. אפשר שהתחזקותן של הכתות המחמירות ומינויו של כוהן גדול בן כת הפרושים היא שהביאה להתגברות התופעה. אך לא רק, כפי שראינו בפרק קודם לעולם ההלניסטי היתה השפעה על העולם היהודי. השפעה זו איננה באה לידי ביטוי רק בכניסתם של בתי המרחץ החמים לתוך ההוויה היהודית, אלא ניתן למצוא את
אותותיה בכל אורחות החיים, ולמעשה השפעתה רבה מכל השפעה אחרת שבכל תקופה אחרת בתולדות ארץ ישראל העתיקה.
ננסה לעמוד על הקשר שבין הרחיצה והטבילה הפולחנית בעולם ההלניסטי לבין דיני הטומאה והטהרה בעולם הדתי.
מתוך תיאורים אומנותיים על גבי כלי חרס ותבליטים ומתוך מחקרים שעוסקים בנושא עולה כי הרחיצה המלאה של גוף האדם, בעולם היווני , היתה תהליך בלתי נפרד מחיי היום יום. עד למאה הרביעית לפני הספירה לא ידוע על חדרי רחצה , כי אם הרחצה התבצעה באגן מים נייד הניצב על גבי תלת רגל נמוכה. החל מהמאה הרביעית הופיע חדר
הרחצה כאחד מחדרי הבית, אלא שהשימוש בו עדיין אינו רווח. בתקופה זו מופיע מתקן שישמש מרגע הופעתו כמתקן העיקרי הסטנדרטי והוא האמבט. האמבט יכול היה להופיע כמתקן נייד מחרס בעל רצפה משופעת כשבקצה מופיע שקע קערורי. או האמבט יכול היה להופיע כמתקן קבוע , בנוי מאבנים ומלט ומטויח.
במקביל הופיעו בחברה היוונית גם מוסדות "שדאגו" לניקיון הגוף, היו אלה הגמנסיון ובית המרחץ הציבורי.
יחד עם זאת לא נמצאו בחפירות מתקני מים, אשר בהם יכול היה האדם לטבול את כל גופו כדוגמת המקוואות היהודים.
להשפעה של העולם ההלניסטי על העולם היהודי בארץ ישראל אין עוררין אך יחד עם זאת חלוקות הדעות בדבר ההשפעה בזיהוי התחומים המדויקים בחיי הרוח ובחיי המעשה ובעיקר בהשפעה על התהוות ההלכה בימים האלה. ישנם כאלה אשר רואים בבסיס ההלכה השפעה ישירה של כתבי אפלטון ופילוסופים יוונים אחרים.
אכן בעולם היווני תרבות הגוף וטיפוחו תפסו מקום של כבוד ובכלל זה גם הרחצה היומיומית. יתכן כי ההשפעה ההלניסטית בתחום התקנת מתקני ההטהרות עברה לארץ ישראל באמצעות הקהילות היהודיות שביוון ובאסיה הקטנה, אך הצורך להטהרות מהמניעים הדתיים ייחודי לעולם היהודי. ניתן לסכם ולומר כי עם הכנסתו לשימוש של מקווה
הטהרה היהודי בארץ ישראל במחצית המאה השניה לפני הספירה, עם מידה זו או אחרת של השפעה מהאדריכלות היוונית, הוא הופך להיות מרכיב אדריכלי אופייני ביותר לאדריכלות היהודית ובעיקר למרכיב אדריכלי המייחד את תקופת הבית השני ואת בית המגורים הפרטי היהודי.
סיכום:
לאחר שעלה עם ישראל בהנהגתם של זרובבל ועזרא מבבל, החל עיסוק גובר והולך בענייני טומאה וטהרה הלכה למעשה. התפתחות הלכה זו הביאה לכך כי בשלב מסוים בימי בית שני הוכנסו לשימוש על ידי ישראל מקוואות הטהרה, העשויות ידי אדם. להתפתחות תופעה זו ישנן עדויות קלושות במקרא ובספרות החיצונית, אשר עליהן נעמוד במסגרת
סיכום העבודה.
במקרא מוזכרות פעמים אחדות פעולות ההיטהרות שננקטו על ידי הכוהנים והלווים מבין העולים מבבל, בשעה שחזרו והתיישבו ביהודה. ההיטהרות נערכה בין היתר לפני שחיטת הפסח. כמו כן "בעזרא" ו"נחמיה" שומעים לראשונה על פעולות ההבדלות של השבים מבבל מטומאת גויי הארץ. אך עדיין לא נאמר כיצד נהגו הכוהנים להיטהר . מראשית
כינונה מחדש של קהילה יהודית ביהודה, החל עיסוק חוזר ונשנה בעניין טהרת המקדש וטהרת הכוהנים והלווים כמו גם טהרת העם. יחד עם זה בימים אלה הכוהנים מתחילים ליהנות מהמתנות אשר דורשות מהם ניהול אורח חיים בדרגת טהרה גבוהה, אשר מביאה את הצורך להקים מקוואות טהרה.
מעניין לציין גישה שונה בנושא, גישתו של י' ניוזנר. ניוזנר הגיע למסקנה כי בפרק הזמן שבין חיבור תורת כוהנים ובין ניסוח מסכת מקוואות שבתורה שבעל פה, נפל דבר בסוגיית החיים בטהרה ובדרכי ההיטהרות. בעוד שהחוג הכוהני השתמש לצרכיי היטהרות במי מעיין, החוג הפרושי קבע כי יש להקים מבנה ידי אדם לשםהיטהרות.
מן הממצאים הארכיאולוגיים עולה כי בד בבד עם ריבוי הטבילות לצורכי טהרה, ההופכים לפעולה שגרתית, החלה גם התקנה של מקוואות טהרה רבים בבתי המגורים ובמקומות ציבור.
בספר יהודית נזכר עניין נוסף הנוגע לטבילה. בספר מוספר על יהודית היוצאת ממחנה אשור וטובלת במי מעיין. אפשר כי טבילה זו נועדה לצורך תפילה. ישנם הגורסים כי חומרה זו הטילו על עצמם הצדוקים והספר כולו משקף את החסידות הצדוקית.
במסגרת העבודה בחנו את מקוואות ההטהרות שהוקמו בימי בית שני. עמדנו על דיני ההטהרות והטומאה שהתפתחותם והרחבתם הם אלה אשר הביאו להתגברות תופעת המקוואות לטהרה. הסיבות אשר העלנו במסגרת העבודה כאפשריות ל"פריצת הטהרה" הן דתיות , ההבדלים בין הכתות השונות, כמו גם פוליטיות חברתיות וההשפעה של העולם ההלניסטי.
לא ניתן לקבוע בברור מי מהגורמים הוא זה אשר הביא לפריצתה של הטהרה. אך ניתן לומר כי שילובם של הגורמים יחדיו במציאות שנוצרה היא אשר הביאה לתופעת המקוואות, אשר למעשה קיימת עד היום. אומנם לא בהיקפים רחבים כבימי בית שני, אך אורח חיים דתי כיום לא יכול להתקיים ללא שימוש במקוואות.
ביבליוגרפיה
אלון.ג, מחקרים בתולדות ישראל, כרך א' ת"א.
בער יצחק, "היסודות ההיסטוריים של ההלכה", היסודות ההיסטוריים של ההלכה , דיון כ"ז.
בער יצחק, המשנה וההיסטוריה, מולד כ"א.
גרוסברג אשר, "המקוואות בירושלים בימי בית שני ודרכי הכשרתם", קתדרה 1983.
נצר אהוד, "מקוואות הטהרה מימי בית שני ביריחו", קדמונית י"א תשל"ח.
מגן יצחק, "תעשיית כלי האבן תקופת הבית שני".
עמית דוד, "מקוואות טהרה בהר חברון- נקודות ציון לשחזור היישוב היהודי בימי בית שני".
עמית דוד , אשל חנן, עורכים, ימי בית חשמונאי, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1995.
רגב איל , ,מקוואות טהרה של המעמדות וכתות בישראל בימי בית שני"
רייך רוני, "בתי מרחץ החם והקהילה היהודית בתקופה הרומית הקדומה".
רייך רוני , "משנה שקלים פ"ח מ"ב והממצא הארכיאולוגי" פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני, ספר זיכרון, תשמ"א.
רייך רוני ,הערה לעניין מקוואות טהרה שומרונים, תדפיס מתוך יעקובי עורך , יהודים שומרונים ונוצרים בארץ ישראל הביזנטית, ירושלים, 1988.
שוורץ דניאל, "מדבר ומקדש: על דת ומדינה ביהודה בימי בית שני"
מחקרים בתולדות ישראל, "תחומן של הלכות טהרה".
פרצה טהרה בישראל, כלי האבן בשלהי ימי בית שני אוניברסיטת חיפה.
ספרים חיצונים .
נגן.י, "המקוואות בקדומים לשמירת הטהרה אצל השומרונים", קתדרה, ע' 15.
שנברגר.י, תשל"ד, "מקוואות", ע' 10.
ספר ויקרא, פרק יא, פסוק ל"ו.
רמב"ם הל' מקואות, פ"א, ה"ב.
יו"ד, סימן ר"א, סעיף א'.
רמב"ם, סוף הלכות מקואות.
מהר"ל בדרשתו לשבת שובה.
עמית.ד, מקוואות טהרה בהר חברון- נקודות ציון לשחזור היישוב היבודי בימי בית שני., ע' 157.
חאה .א, "תחומן של הלכות טהרה".
ברכות פ"ג מ"ד- מ"ו; תרומות פ"א מ"ו; תוספתא ברכות פ"א הל' י"ב-י"ד; הברייתות שבתלמודים ברכות שם וירוש' שבת פ"א ג ע"ג.
"איגרת ארסטיאס", ע' 305-306, הוצאת וינדלנד.
חאה.א, מחקרים בתולדות ישראל, ע' 156.
תוספתא דמאי פ"ב ה"ג; אדר"נ נו"א. פמ"א.
דמאי פ"ב מ"ג.
חאה.א, מחקרים בתולדות ישראל, ע' 169.
ספרה שמיני, פרק י', נה ע"ד.
משנה ביצה, פ"ב מ"ג.
משנה מקוואות, פ"ו, מ"א.
משנה קואות, פ"ו, מ"ט.
משנה מקואות, פ"ו מ"א, פ"ו מ"ז.
משנה מקואות, פ"ו, מ"א.
משנה מקוואות, פ"ו, מ"א.
משנה מקואות , פ"א, מ"ד.
גרוסברד.א, 1983, "המקוואות בירושלים בימי בית שני ודרכי הכשרתם", קתדרה.
קדמונית ט"ו, 54.
נצר.א, מקוואות- טהרה מימי בית שני ביריחו.
משנה פ"ו מ"ט; תוס' פ"ה 6.
משנה, פ"ו, מ"ח.
תוספתא, פ"ב 11-6.
תוספתא חגיגה פ"ג 1.
מל"ב ה' 14.
שמות, ל' 21-18.
מל"א ז', 26; דבהי"ב ד' 5.
שקלים פ"ח, מ"ד.
משנה הראשונה בש"ס .
בבלי ברכות ב', ע"ב.
רייך.ר, ,בתי המרחץ החם הקהילה היהודית בתקופה הרומית הקדומה.
רגב.א, ,מקוואות טהרה של צעצדות וכתות בישראל בימי בית שני".
משנה, שקלים, ח,ב.
משנה, חגיגה, ב, ז.
רגב.א, מקוואות טהרה של מעמדות וכתות בישראל.
בער.י, היסודות ההיסטוריים של ההלכה.
עזרא, ו' 20.
עזרא ו', 21, ט' 1, 11; נחמיה י', 29.
יהודית, י"ב 8-7.
4

תגים:

מצוות · מיקווה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מקוואות טהרה", סמינריון אודות "מקוואות טהרה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.