נשים בארה"ב בין שתי מלחמות העולם

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. תחילת המאה ה 20 -
3. ערב פרוץ מלחמת העולם ה1 -
4. התנועה הפמיניסטית בין שתי מלחמות עולם
5. תחילת העשור השלישי של המאה ה20 - ועד פרוץ מלחמת העולם השניה
6. מלחמת העולם השניה
7. התעמולה האמריקאית בזמן מלחמת העולם השניה
8. המשפחה בזמן המלחמה
9. סיכום

מבוא:
עבודה זו תעסוק במצבן של הנשים בארצות הברית בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, כלומר מראשית המאה ה- 20 ועד לשנות הארבעים של המאה העשרים.
כאשר אנו בוחנים את מדינות העולם ומנסים למיינן על פי קריטריון מסוים ניתן לבצע זאת בדרך הבאה:
1. מדינות אשר בהן ישנו שלטון דמוקרטי אשר אמור להבטיח שוויון זכויות לגברים ולנשים מעצם היותם בני אנוש , אך כמובן ששוויון זכויות בלי הבדל דת, גזע ומין אינו נפוץ במיוחד.
2. מדינות אשר בהן אין שלטון דמוקרטי והן נשלטות על ידי שליט רודן, ומצבן של הנשים במדינות אלה יהיה על פי דברו של השליט.
3. מדינות אשר אינן מדינות דמוקרטיות וההלכה אשר שולטת בהן הינה הלכה דתית, ומצבן של הנשים יהיה על פי מעמדן בדת, לרוב המדובר הוא בעמדה נחותה מזו של הגברים.
לרוב המדינות אשר עדיין לא הגיעו למצב של שלטון דמוקרטי הינם מדינות בעולם השלישי ורוב המדינות אשר הן פנדמנליסטיות הינן מדינות אשר בהן האיסלאם הוא השולט.
כאשר אנו פונים לבחון את מצבן של הנשים בעולם כיום, שלהי המאה העשרים ותחילתו של מילניום חדש, אנו נתקלים בתמונה עגומה למדי, במקומות רבים בעולם נשים עדיין נחשבות כ"מין החלש", ואינן שוות זכויות כמו הגברים. גם במדינה המחשיבה עצמה דמוקרטית כמו ישראל ישנה אפליה כנגד נשים על רקע היותן נשים, אשר את ביטוייה אנו מוצאים ברמת השכר שנשים משתכרות במשק לעומת שכר עבור תפקידים דומים שמבצעים גברים , בתפקידי המפתח במשק אשר נמצאים בידים גבריות, בחוק האוסר ביצוע הפלות ולא מאפשר לנשים לעשות בגופן מה שהן רוצות ובייצוג של המין הנשי בבית הנבחרים הישראלי, ישנן כ- 50% לערך נשים באוכלוסייה וכ- 10% לערך ייצוג נשי בכנסת ועוד פחות מזה בממשלה . וזאת עוד מבלי שנכנסנו ובדקנו את השפעת ההלכה היהודית על מצבן של הנשים בארץ.
אך עם כל זאת מצבן של הנשים הולך ומשתפר בהדרגה ובאיטיות מידי יום, עם השנים שנוקפות והמצב כיום אינו כפי שהיה לפני 10 שנים וכמובן שאינו כפי שהיה בתחילת המאה.
תמורות רבות עברו על העולם במאה הזו אשר עומדת להסתיים, ללא ספק היתה זו המאה החשובה ביותר מבחינה היסטורית עד כה. השינויים שחלו הקיפו כל פן ופן בחיינו, לא רק שינויים טכנולוגים ופריצת גבולות העולם וההגעה לחלל אלא גם שינויים תפיסתיים, חברתיים אשר הביאו עימם גם את שיפור מצבה של האישה מבחינה חברתית, ופוליטית.
כאמור עבודה זו תעסוק בתמורות ובשינויים אשר עברו על נשים בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, אשר מרבית מדינות העולם מושפעות מתרבותה והיא המובילה העיקרית של תרבות המערב לטוב ולרע. פרקי העבודה התייחסו לתקופות השונות בתחילת המאה כפי שניתן לבחון אותם בעזרת המאורעות שפקדו את העולם:
- התקופה אשר קדמה למלחמת העולם הראשונה.
- מלחמת העולם הראשונה והתקופה שעד מלחמת העולם השניה.
- והתקופה אשר השפיעה יותר מכל על מצבן ועמדתן של נשים בארצות הברית- מלחמת העולם השניה.

מקורות:

שוויון הזדמנויות בחינוך.
הפליה אשר מכוח חוק.
המנהיגות הנשית היתה מפוצלת מבלי היכולת להסכים על מהות הפמיניזם, לאחר שנים כה רבות של מאבקים לא ניתן היה אפילו להגדיר את המושג פמיניזם בצורה אשר תשביע את רצון כולן. הזרמים הרדיקלים בתוך התנועה אשר שללו את חיי המשפחה במתכונת הנהוגה לא יכלו להתיישב עם זרמים יותר מתונים, אך גם הן לא יכלו לספק את הנוסחה
אשר תתאים לכולן. התוצאה היתה שהתנועה הפמיניסטית התפצלה לזרמים רבים , כשכל זרם לוחם את מלחמתו. נשים צעירות אשר לא יכלו להסתכל על התנועה הפמיניסטית כמודל לחיקוי ולבניית ההגדרה הנשית של עצמן, יצרו לעצמן זהות עצמית אשר התבססה על "השברים" של התנועה הפמיניסטית.
בין שתי מלחמות עולם, העשור בין 1920 ל- 1930
התקופה אשר בה יעסוק פרק זה של העבודה יהיה התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ההישגים של הנשים אשר הושגו בתקופת המלחמה וכתוצאה ממנה ועד הכישלונות ביכולת הנשים להתאגד וליצור גוף חזק. עם כל אלה נכנסו הנשים לתקופה חדשה, עידן חדש אשר סחף את ארצות הברית.
אולי המתסכל ביותר עבור הנשים אשר נשארו פמיניסטיות היתה התחושה בציבור, תחושה של מתירנות וחופש פעולה . נשים מודרניות של אותה התקופה לא נדרשו עוד לצווי האופנה אשר הכתיבו בגדים מסוימים כמו שמלות ומחוכים וקודים מסוימים של התנהגות. נשים עישנו בפומבי, חשפו קרסוליים, דיברו בצורה גלויה על מניות. בתקופה זו
ניתנה להם האפשרות החופשית לבחור בין קריירה לחיי נישואין, למרות שהשילוב בין השנים לא היה נפוץ, התחושה היתה שאיזה בחירה שלא תבחר האישה חייה יהיו נעימים ומספקים. למעשה החברה האמריקאית סיפקה לנשים את התשובה שאותה הן חיפשו.
אך המציאות של העשור שבין 1920 ל- 1930 הביאה מציאות שונה. המלחמה הסתימה והגברים אשר שירתו בצבא חזרו לחיים האזרחים ואל המשרות הישנות שציפו להם. פחות פחות עבודות התפנו לנשים והגידול בתעסוקה אשר נרשם בקרב הנשים בשנות העשרים נפסק. ב- 1920 אחוז הנשים מתוך כוח העבודה המועסק עמד על 23% , ואילו עשור מאוחר
יותר, אחוז הנשים מתוך כוח העבודה המועסק עמד על 24% .
נשים אשר בזמן המלחמה קודמו לעמדות גבוהות יותר לאחר סיום המלחמה הוחזרו למשרות הישנות שלהן. מדהימים עוד יותר מספרים הבאים:
השכר אשר קיבלו מורות בנות המעמד הבינוני עמד על 1,394 דולר לשנה ואילו מורים בני אותו מעמד עבור אותה עבודה בדיוק קיבלו 1,953 דולר לשנה.
הנשים אשר כן מצאו עבודה בעיתות שלום לרוב עבדו בתחומים אשר בהם לא נדרשו מיומנויות כפי שהיה בתחילת המאה. עוד נתונים: 57% מכלל הנשים העובדות היו שחורות או עובדות זרות אשר עבדו במשק בית או כעובדות ייצור במפעלים. נשים בנות המעמד הבינוני גילו שלימודי מקצוע ומציאת עבודה במקצוע הינם שני תחומים נפרדים, אשר
הקשר בניהם מיקרי בהחלט.
שערי האקדמיה היו פתוחים בפני נשים בכדי לרכוש השכלה, אך סגורים בפני נשים פרופסורות. שליש מכל הזכאים לדיפלומה בארצות הברית היו נשים, אך רק 4% מכלל האקדמאים באוניברסיטאות ומכללות היו נשים.
כאמור העשור שבסופו ארצות ברית סבלה מהשפל הכלכלי הגדול הצעיד את הנשים אחורה מבחינת מעמדן בחברה. מבלי התארגנות נשית לשמירה על הזכויות, מבלי חזרה לתנועות הפוליטיות אשר קדמו לאותו עשור ומבלי עמידה של נשים על זכויותיהן , הנשים הפכו להיות המגזר הכי "גמיש" ובלי דרישות בכוח העבודה האמריקאי.
למעשה התחושה הרווחת ברחוב היתה שנשים תופסות מקומות עבודה למפרנסי משפחות ועל כן יש לצמצם את כוח העבודה הנשי. ב- 26 מדינות הוצע חוק שלנשים נשואות אסור לעבוד. זאת למרות העובדה שלנשים וגברים לא התחרו על אותן עבודות, כיוון שהעבודות שכן היו פתוחות בפני נשים היו כאלה שגברים בין כה לא עבדו בהם כמו ניהול
משק בית ועבודה יצרנית במפעלים אשר לא דורשים ידע מקצועי.
תחילת העשור השלישי של המאה ה- 20, ועד לפרוץ מלחמת העולם השניה:
תחילתו של העשור השלישי של המאה ה- 20, הביא עימו רוחות חדשות למצבן של הנשים בארצות הברית. הממשל הדמוקרטי החדש שבראשו עמד תיאודור רוזבלט ואישתו אלינור הביאו עימם תחושות חדשות.
מצבו של הנשים העובדות האמריקאיות שופר לעין שיעור בפני נשים נפתחו משרות חדשות גם כאלה הדורשות מחשבה. התוכנית החברתית שהממשל החדש הביא עימו כלל עזרה סוציאלית רבה לנזקקים, ועימו גם משרות בתחום העבודה הסוציאלית אשר נחשב כמקצוע שבו עוסקות נשים בלבד.
כמו כן חוקים חדשים חוקקו כמו חוק הביטוח הלאומי ב- 1935 , אשר הבטיח מעבר של כספי מדינה לשם עזרה סוציאלית לנזקקים.
כמו החוק לקביעת סטנדרטים מסוימים בעבודה אשר התקבל ב- 1938, ואשר קבע שכר מינימום ומקסימום שעות עבודה שבו מותר להעסיק עובד ועובדת. חוק זה אף אפשר לנשים עובדות להצטרף לארגוני עובדים הגבריים, אשר היו סגורים בפניהן עד כה.
אך כמובן שלא הכל היה טוב המדיניות החדשה אומנם פתחה דלתות בפני נשים עובדות, אך עדיין השוויון בשכר היה רחוק מלהתבצע, גברים אשר עבדו "בשורותיו" של תיאודור רוזבלט קיבלו שכר רגיל, ואילו נשים אשר עבדו "בשורותיה" של אלינור רוזבלט קיבלו שכר נמוך בהרבה מזה אשר היה מקובל.
נציין שוב שהאישה הממוצעת בת המעמד הבינוני עבדה רק כאשר היתה צעירה ורווקה, רוב הנשים הנשואות לא עבדו וחיו סביב המעגל המשפחתי. רק בקרב האוכלוסייה הענייה הלבנה והשחורה נשים נשואות המשיכו בעבודתן כרגיל, עובדה זו גרמה להתרחקות המעמד הבינוני הבורגני של הנשים והנשים במעמד הנמוך העובד, עובדה זו עיצבה את
התפיסה "הנשית" המאוחרת יותר, רק לאחר שגם נשים בנות המעמד הבינוני החלו לעבוד מחוץ לבית בלי קשר למצבן המשפחתי הבעיה של נשים עובדות לא נפתרה .
מלחמת העולם השניה:
מלחמת העולם השניה שינתה את פני ארצות הברית כליל מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית. לפני שנפנה לבחון מקרוב את העובדות ואת מהלך התרחשות העניינים נסקור תחילה את המספרים של נשים עובדות בתקופה זו:
מספר הנשים בכוח העבודה קפץ מ- 10.8 מליון במרס 1941, ליותר מ- 18 מליון באוגוסט 1944. במישיגן הגידול היה אפילו גדול יותר כוח הנשים העובדות הגיע ליותר מכפול מ- 391,600 במרס 1940, ל- 799,100 בנובמבר 1943, שהוא תאריך שיא המלחמה. נשים נכנסו לתחומים אשר עד כה גם בזמן מלחמת העולם הראשונה היו סגורים בפניהן.
בשנת 1939 היו בהערכה כ- 3,130 עובדות בעבודות יצרניות במפעלים לייצור כלי תחבורה ומפעלים אשר מיצרים מכשירים אוטומטים. בנובמבר 1943 מספרן עמד על 77,400 שזו עליה של כמעט 2500%.
אך אולי המעניין מכל הוא השינוי בהרכב כוח העבודה הנשי, אם עד כה כפי שנאמר כוח העבודה הורכב רובו מנשים צעירות, עניות ורווקות, ממלחמת העולם השניה הרכב זה השתנה, כעת רוב הנשים העובדות היו נשים נשואות בגיל 35 בממוצע בנות המעמד הבינוני. מעסיקים אשר לפני המלחמה סירבו לקבל נשים לעבודה כעת קיבלו את פניהן
בשמחה.
למעשה נשים אלה אשר בניגוד לתקופת השפל שבה נשים עבדו בכדי למנוע מעצמן עוני ורעב, נשים אלה בנות המעמד הבינוני עבדו בכדי לשפר את איכות חיהן, לדוגמא- לשם חינוך טוב יותר לילדיהן, או הגדלת הבית שבו הן גרו.
כתוצאה מכך שנשים בעלות משפחה וילדים יצאו לעבוד, בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקאית המדינה דאגה לשמירה במשך היום על הילדים, הדאגה היא על ידי פתיחת גני ילדים ומעונות, מעשה אשר אפשר לנשים עם ילדים בגיל צעיר לצאת לעבוד.
אך עדיין בגלל שנשים סבלו מחוסר השפעה פוליטית וחוסר יכולת לשנות את דרכי החשיבה אשר רווחו בקרב האוכלוסייה, גברים עדיין האמינו שנשים מקומן הוא בבית בתור עקרות בית, וכמובן שנשים שכן עובדות אינן זכאיות לתשלום בגובה שבו זכאים לו גברים זאת כיוון שהן אינן מפרנסות, אלא הגברים הם אלה אשר מפרנסים את המשפחה.
האיגודים המקצועיים אשר נשים היו חברות בהם פעלו מעט מאוד למען הנשים החברות בהם.
כאשר מעיינים בעדויות של נשים עובדות מהתקופה ההיא ניתן להיתקל בתופעה שבה גברים הפיצו שמועות אודות נשים אשר במקום לעבוד מפתות את הגברים אשר עובדים במחיצתן, וכאשר אין הן מפתות אותם הן עוסקות בדברים אחרים אשר אינם קשורים לעבודה. שמועות אלה הביאו לכך שמעסיקים רבים דאגו להפריד בין עובדים לעובדות, ואף
אילצו את הנשים העובדות ללבוש בגדים אשר יסתירו את נשיותן, בעוד נשים אחרות אשר עבדו בעבודת פקידות היו רשאיות ללבוש מה שעולה על רוחן.
אחת הדרכים הטובות ביותר לבחון את השפעתה של מלחמת העולם השניה על מצבן של הנשים היא להשוואת את מצבן בתקופה אחרת של מלחמה כוללת קרי מלחמת העולם הראשונה.
כאשר בוחנים את מצבן של הנשים במלחמת העולם הראשונה ניתן לראות שהמלחמה הראשונה הציעה לנשים מגוון דל של אפשרויות עבודה וההתייחסות לנשים עובדות היתה התייחסות שמרנית למדי. כאשר בוחנים את המספרים 1.5 מליון נשים עבדו בזמן מלחמת העולם בראשונה וזאת בהשוואה ל- 18 מליון נשים אשר עבדו בזמן מלחמת העולם השניה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נשים הועסקו לרוב ככרטיסניות על רכבות ועל תחבורה ציבורית, רתכיות, טכנאיות אלקטרוניקה ונפחיות. אך יחסי העבודה שלהן עם התחומים הגבריים היו במספרים נמוכים ביותר לעומת מלחמת העולם השניה. בתעשיית הרכבות נשים החזיקו רק בכמה מאות ספורות של משרות, ואילו בענף הטלגרפים אחוז הנשים
המועסקות עמד על 2.4% בלבד.
שלא כמו במלחמת העולם השניה, במלחמת העולם הראשונה רוב אלו אשר החזיקו במשרות בזמן המלחמה, עבדו גם לפניה, בתעשיית הרכבות לדוגמא רק חמישית מהנשים העובדות היו כאלה אשר הצטרפו בזמן המלחמה, כל יתר העובדות היו כאלה אשר עבדו עוד בתקופה שקדמה לה. רוב הנשים אשר עבדו בזמן מלחמת העולם הראשונה היו אלמנות, או
נשים אשר תמכו בבעל חייל, או נאלצו לפרנס את משפחתן בגלל היעדרות הבעל. נשים אלו לא המשיכו לעבוד לאחר שהמלחמה הסתיימה.
הגישה כלפי נשים עובדות בזמן מלחמת העולם הראשונה אינה היתה אוהדת כלל .
היסטוריונים טוענים שהשינויים אשר התרחשו בזמן מלחמת העולם השניה היו קצרי חיים ובבדיקת המספרים עולה שרבע מהנשים איבדו את משרתן בבתי חרושת ומפעלים לאחר 1946. בדיטרויט מספרן של הנשים העובדות בתעשייה ירד מ- 124,00 עובדות בחודש מרס 1945, ל- 66,000 בסוף אותה שנה, רק 20,000 יותר מאשר נשים עובדות בשנת 1940.
כאשר בוחנים את האחוזים מבחינים בירידה של 15% מ- 36% נשים עובדות בזמן המלחמה ל- 29% באוגוסט 1946.
היו שני סיבות עיקריות לירידה בתעסוקה בקרב נשים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה.
1. הסיבה הראשונה נעוצה עוד בדעות אשר רווחו עד מימי מלחמת העולם הראשונה, ואשר טענו שאין שום סיבה שנשים תמשכנה לעבוד כאשר ישנו גבר אשר יכול לפרנס ולדאוג להן. מכל האמור עד כה ניתן לראות שסיבה שכזו איננה מספקת, לאורך כל השנים היו כאלה אשר טענו שמקומה של האישה הוא בכור משפחתה ובדלת אמותיה, אך דעה זה לא
מנעה מנשים אשר חשו את הצורך לצאת לעבוד, אכן לצאת לעבוד, מה עוד שבתקופה זו מצבן של הנשים מבחינת תנאי עבודה ויחס הארגונים המקצועיים אליהן אומנם לא היה מזהיר, אך לא ניתן היה להתעלם מהן כ"כוח עבודה" וכחלק קיים מהארגונים המקצועיים. על כן עלינו לבחון את הסיבה השניה אשר היא המהותית בין שתיהן.
2. כאמור התקופה היא סוף ימי מלחמת העולם הראשונה, גברים אשר לקחו חלק במהלך הפעיל של המלחמה, מתחילים לחזור חזרה הביתה. התחיל לחץ מסיבי על הנשים. אותה תעמולה אשר קראה לנשים לצאת לתרום למאמץ המלחמתי, (תעמולה אשר בה נעסוק בפרק הבא), כעת היתה מופנית אל הכיוון השני. כלומר מכל הכיוונים הופעל לחץ פסיכולוגי
אשר קרא לנשים "להתחשב" בגברים , הלוחמים, אשר שבו מן המלחמה, על האישה להקדיש את עצמה למענו של הגבר השב. עליה להיות נחמדה כלפיו, ערה ומתחשבת כלפי צרכיו ולעזור לו לחזור ולהשתלב בחיים האזרחיים. התעמולה הדגישה במיוחד את העובדה שנשים צריכות לוותר על שני דברים עיקריים-
הראשון: נשים צריכות לוותר על גישתן כלפי עצמאות, גישה אשר פיתחו מתוך היותן לבד בזמן המלחמה .
השני: נשים צריכות לוותר על עבודתן, למען הגברים השבים הביתה.
כאמור דברים אלה נשמעו על ידי כל המערכות אשר סבבו את הנשים וכמובן נבעו והיו בתמיכה ממשלתית ברורה. אך לא רק המערכות המדיניות היו אלה אשר קראו לנשים לסגת אחורה. היו גם המעסיקים אשר נקטו בגישה ישירה הרבה יותר, כאשר הגברים חזרו הביתה מהמלחמה , האחרונים אשר נשכרו לעבודה היו הראשונים ללכת הביתה, ובמקרה זה
היו אלה הנשים. אך לא בכל מקום נשים אכן פוטרו, במישגן לדוגמא נשים הועברו לתפקידים קשים יותר אשר כללו הרמת משאות כבדים, ומעבר לעבודה במשמרות לילה. הארגוניים המקצועיים שנשים כאמור היו חלק ממנו , טענו שנשים אינן צריכות לקבל יחס מיוחד ועליהן אף לא לצפות לכך.
למרות המצב הקשה אשר ניגלה לנשים לאחר המלחמה ועם שובם של הגברים הביתה יש לסייג את הדברים ולבחון את המספרים בצורה מדוקדקת יותר.
אומנם בין השנים 1945-1947 היתה ירידה במספר הנשים המועסקות, אך בשנת 1949, נשים הוחזרו לכוח העבודה, בשיעור אשר עולה על זה של שנת 1940. חשובים מעובדה זו הם הדפוסים החדשים אשר נוצרו לאחר מלחמת העולם השניה. דפוסים אשר בעזרתם ניתן לתאר את האישה העובדת הראו על כך שהנשים אשר המשיכו לעבוד בתקופה שלאחר
המלחמה היו נשים בנות המעמד הבינוני, נשים נשואות ואימהות לילדים אשר עבדו בכדי להעלות את רמת החיים של משפחתן. נקודה נוספת אשר יש לציינה שאומנם נשים רבות איבדו את מקום עבודתן אחר המלחמה אך היה גידול משמעותי בעבודות פקידות וזבנות, סוגי משרות אשר דרשו פחות מיומנויות, עדיין היתה ירידה במספר הנשים בעלות
מקצוע אשר הועסקו בתחום בו הן היו מקצועיות. כלומר היה מעבר של נשים עובדות ממשרות אשר דורשות מיומנויות גבוהות וידע לעבודות פשוטות ובלתי מקצועיות.
למרות זאת היתה עליה בקרב הנשים הנשואות אשר המשיכו לעבוד בתקופה שאחרי המלחמה, כאשר בוחנים מקרוב את הנתונים ניתן להבחין בכך שהנשים אשר המשיכו לעבוד היו נשים בעלות ילדים מבוגרים יותר, כלומר הגיל הממוצע של נשים עובדות עלה מ- 32 שנה ל- 36 וחצי שנה. כאשר בוחנים את אחוז הנשים העובדות על פי חלוקה לשכבות
גיל ניתן למצוא שבקרב הנשים בגלאים שבין 18 ל- 24 היתה ירידה במספר המועסקות של 8%.
ובקרב נשים בגלאים 35, עד 54 היתה עליה של 77%.
בין ההיסטוריונים אשר עוסקים בחקר התקופה הזו הדעות חלוקות בנושא עזיבתן של נשים מקומות עבודה וחזרה לחיי משפחה בתקופה שאחרי המלחמה. ישנם היסטוריונים אשר טוענים שנשים ויתרו על מעמדן ועמדתן אשר פותחה בזמן המלחמה מתוך הבנה שמעמד זה היה זמני ועל פי צו השעה. חלקם טוענים שנשים לא ויתרו אלה מתוך רצון חופשי
החליטו שהן מעונינות לשוב להיות עקרות בית בזמן שהבעלים הם אלה אשר יפרנסו.
אך ישנם מספר דברים שלא ניתן לערער עליהם כיוון שאלה נתונים סטטיסטים כמו השינוי אשר עבר על נשים מבחינת גיל המועסקות, הרצון לצאת ולהגשים את עצמן גם מחוץ לבית ולא רק בכדי לפרנס את המשפחה.
אך נחזור מעט לתקופה של פרוץ מלחמת העולם השניה, תקופה אשר בה ארצות הברית נשארה "ללא גברים" בבית ונסקור את התעמולה אשר הביאה נשים רבות כל כך לצאת לעבוד מחוץ לבית.

התעמולה האמריקאית בזמן מלחמת העולם השניה:
עם פרוץ מלחמת העולם השניה, ארצות הברית סבלה ממחסור הולך וגדל בכוח עבודה, כיוון שרוב כוח העבודה בעיתות שלום מורכב מגברים שכעת נשלחו לאירופה על מנת לנסות ולהביס את צבאות גרמניה, מפעלים רבים נשארו ללא ידים עובדות.
על כן התעורר הצורך לפנות אל הנשים בכדי שאלה תמלאנה את תפקידם של הגברים. המעניין הוא שאותה תעמולה אשר התרחשה בארצות הברית, התרחשה גם בגרמניה הנאצית אשר סבלה מאותה בעיה ידועה.
כמובן שאנו נתמקד בתעמולה אשר התרחשה בארצות הברית ואשר הביאה נשים רבות לתרום למאמץ המלחמתי ההולך וגובר וזאת מבלי להתייחס להשלכות של תעמולה זו על המצב לאחר המלחמה.
כאשר הבינה ממשלת ארצות הברית את המצב שאליו נקלעה המדינה ואת הצורך המידי בידים עובדות על מנת לשמור על המשק במצב עובד ועל מנת לספק לחזית את המוצרים הדרושים, בין אם אלו בגדים, תרופות, אוכל, קוקה קולה, או ציוד מלחמתי. כוחות גדולים גויסו על מנת לגייס את הנשים למען המולדת.
הבעיה הראשונה אשר ניצבה בפניהם היתה יצירת ניידות בקרב נשים לעבר עבודות אשר דרושות כעת, בזמן המלחמה. כלומר מערכות פרסומיות קמו על מנת ל"מכור" לנשים את המלחמה. ארצות הברית הצליחה במשימתה הראשונה כוח העבודה הנשי האמריקאי עלה ב- 32%, בשנים שבין 1941 ל- 1945. כפי שצוין הבעיה שניצבה מול ארצות הברית
העסיקה גם את גרמניה הנאצית אשר גם כן הפנתה תעמולה מסיבית כלפי נשותיה אך שם המצב היה שונה, בעוד ארצות הברית הצליחה להעלות ללא שיעור את אחוז הנשים העובדות, גרמניה העלתה בין השנים 1939 ל- 1944 רק באחוז אחד את כמות הנשים העובדות. בעוד שנשים אמריקאיות תפסו את מקומן של הגברים האמריקאים הנלחמים, בגרמניה
תפסו את מקומם של החיילים הנאצים עובדים זרים אשר הובאו מהמדינות הכבושות על ידי גרמניה, אך אין זה היה מספיק.
בעוד משרדי התעמולה הנאצים אינם מצליחים "לשכנע" את בנות העם הגרמני לתרום למאמץ המלחמתי. המשרד למידע מלחמתי האמריקאי בשיטוף פעולה עם אגודת "כוח העבודה המלחמתי" האמריקאי, לקחו על עצמם את התפקיד כפי שהוגדר על ידיהם כ- "למכור את המלחמה לנשים". גם לאחר הקיצוץ המסיבי בתקציב אשר הופנה לצורך כך בשנת 1943 ,
המשרד המשיך במעשיו- מידי חודש נשלחו מגזינים המדריכים את עורכי העיתונים ,עורכי השבועונים ועורכי הרדיו עם הצעות לכתבות העוסקות בענייני המלחמה ובתרומתן העצומה של הנשים להצלחה המלחמתית, סרטי תעמולה הופקו ללא הפסק בהם מתוארות הנשים אשר תורמות ועוזרות במאמץ המלחמתי. למעשה המשרד יצא עם ארבעה מסעי פרסום
גדולים הראשון בדצמבר 1942, השני ב- בחודש מרס 1943, השלישי בספטמבר 1943 ובמרס 1944. כל מסעי הפרסום שילבו בין הפצת מידע אודות הצלחתם של כוחות השחרור באירופה עם החדרת מידע בצורה מסיבית אודות המתרחש בארצות הברית עצמה מבחינת תרומתה העצומה של האישה האמריקאית.
בכל מסעי הפרסום הללו השתמשו המארגנים בכלי פרסום ותעמולה דומים. עיתונים ומגאזינים פירסמו אודות הצורך בנשים עובדות, הוכנו כתבות המתארות את הנשים עצמן, מעין סיפורים אישיים של הנשים העובדות, וסיפורים אישיים של נשים אשר עומדות להצטרף לכוח העבודה . כל שערי השבועונים הו מכוסים בתמונות של נשים עובדות ואף
אורגנו תחרויות צילומים נושאות פרסים של שערים של שבועונים, כמובן שגם כאן נושא התחרות היה "נשים עובדות". תערוכות מיוחדות נפתחו אשר גם בהן הנושא המצולם והמצוייר היה של נשים עובדות. בכל מקום ניתן היה להבחין בפוסטרים ובשלטי חוצות אשר נועדו לקדם את המודעות שבחשיבות של נשים שהצטרפו לכוח העבודה האמריקאי.
כמובן שגם ברדיו שודרו ללא הפסק משדרים תעמולתיים אשר נועדו להגביר את קצב כניסתן של נשים לכוח העבודה. מחזות הועלו בכל רחבי המדינה אשר עסקו בנושא זה . כלומר ארצות הברית התייחסה ברצינות מרובה לצורך בידים נשיות שהתגייסו ויעזרו במאמץ המלחמתי ואכן כך היה.
נקודה נוספת מעניינת היא לבחון את הגישה הפרסומית שבה נקטה ממשלת ארצות הברית על מנת לגרום לנשות ארצות הברית אשר נשארו בעורף לצאת ולעבוד . אף קמפיין פרסומי מכל אלו אשר יצאו בזמן מלחמת העולם הראשונה, לא הציע לנשים לצאת לעבוד בגלל השכר הגבוה והשווה לגברים אשר הוצע להן, אלא הגישה שבה נקטו בכדי "למכור"
לנשים את המלחמה ואת "האפשרויות" שהיא חופנת בחיקה היתה גישה "פטרונית אישית", כלומר ממשלת ארצות הברית האמינה בכל מאודה שמה שעשוי למשוך נשים לצאת ולתרום למען המאמץ הממשלתי הוא הידיעה שבעשותה כך היא זאת אשר עוזרת לקצר את המלחמה ולהחזיר את אהוביה אשר באירופה חזרה לארצות הברית. למעשה אף הובהר לנשים שעל
ידי כך שהן עובדות ותורמות הן אלו אשר מצילות את יקירהן ממוות.
גישה זו אפיינה את ההתחלה של המסעות הפרסומיים, אשר האמינו שמרכז עולמה של האישה הינו הגבר אשר בחייה, ואשר היא תעשה הכל בכדי להחזירו אליה בריא ושלם.
הגישה השניה שננקטה ואשר גם היא איננה פונה אל הנשים כאל יצורים אנטליגנטים המסוגלים להבין בצורה רציונלית שיש צורך בידים עובדות בכדי להמשיך ולקיים את המשק האמריקאי בשעה שרוב כוח העובדה שלו נימצא בחזית נלחם, היתה גישה אשר נתנה לעבודה במפעלים נופך זוהר, קירות המפעלים היו מכוסים בפוסטרים של נשים יפות
עובדות, הפרסומות אשר שודרו הגדישו את האפשרות של הנשים לעבוד בתעשייה ולהיות יפות ונחשקות בו זמנית. גישה זו העמידה במרכזה את ההנחה שהחשוב מכל עבור נשים הוא להיות יפה נשית ונחשקת. כמובן שגם גישה זו הינה סקסיסטית ופוגעת באינטילקט הנשי. אך זה עוד לא הכל , גישה נוספת אשר נוסתה במהלך מסעי הפרסום הללו היתה
גישה אשר ניסתה להפחית את רמת המורכבות של העבודה במפעל, כלומר ההנחה שעמדה במרכזה של הגישה טענה שיותר נשים יפנו לעבודה במפעלי התוצרת המלחמתית כאשר הן לא "יחששו" ממורכבות העבודה , סיסמאות כמו : " מצאתי שלהפעיל מכונה במפעל אינה עבודה קשה יותר מאשר לשאוב אבק בבית" , וסיסמאות נוספות אשר השוו ללא הרף את
עבודתן של הנשים במפעלים לעבודה היום יומית שהן ביצעו בבית נשמעו ללא הרף.
ניתן לראות זאת כך הגישה אשר טענה שעל ידי עבודתן של נשים המלחמה תתקצר ונשים תעזורנה להחזיר את יקירהן הביתה , התייחסה אל הנשים בראש ובראשונה כאל , אמהות, אחיות, נשות בעל אשר יעזרו במאמץ המלחמתי למען הגברים שלהן.
הגישה אשר ניסתה להפוך את "עבודות המלחמה" לזוהרות, למעשה יצרה דימוי בקרב הציבור ששום דבר לא השתנה במעמדן של הנשים ויתרה מכך בדרך החשיבה של הנשים.
בעוד שהגישה אשר הפכה את העבודות במפעלים המלחמתיים לעבודות יום יומיות שנשים נתקלות בהן ואין הם צריכות לחשוש אלא "לאהוב" ולהתרגל, כפי שהן רגילות לעבודות הבית, גם היא נועדה להבטיח לציבור ששום דבר בעצם לא השתנה ומקומן ומעמדן של הנשים אינו שונה.
הממשלה האמריקאית ערכה לאורך כל תקופת מלחמת העולם השניה מחקרי דעת קהל על מנת לבחון את יחסה של האוכלוסייה כלפי נשים עובדות, מחקרים אלו נועדו לעזור לממשלה שהבינה שללא ידים עובדות אין סיכוי , למשוך יותר יותר נשים לעבר עבודות המלחמה. הסקרים נערכו בשני אופנים: הראשון- על ידי הלשכה לסטטיסטיקה אשר אספה
נתונים אודות היחס כלפי נשים עובדות בזמן מלחמה, ואשר העלתה את התוצאות הבאות: מרבית הגברים חשבו שמקומם של הנשים גם בעיתות מלחמה הוא עדיין בבית, גם נשים עם ילדים קטנים חשבו שמקומן בבית משום שלא ניתן להן "סידור" עבור הילדים, ועבודה במפעלים ערכה יום שלם.
מעניין יותר הוא האופן השני שבו נאסף מידע אודות היחס כלפי נשים עובדות. אמריקאים רבים הסכימו להשתתף בסקרים ולמלות שאלונים כאשר מידי חודש שונה נושא השאלון לגבי היחס לנשים בזמן המלחמה, מכאן מסתבר שמרבית האנשים חשבו שנשים יוצאות לעבוד ולהצטרף למאמץ המלחמתי מתוך סיבה אחת עיקרית- הסיבה הכלכלית, פשוט בכדי
להרוויח כסף ולהקל על עצמן את חיי היום יום . יותר מעניין מהגילוי עצמו מעניינת העובדה שממשלת ארצות הברית לא עשתה מאום עם מידע זה ולא השתמשה בו בכדי לפרסם את החשיבות שבעבודתן של הנשים, אלא המשיכה לפרסם על פי גישות סטריאוטיפיות שיחסו לנשים תכונות מסוימות אשר לא תמיד מחמיאות להן כנשים.
כאשר בחנו את גישותיהם של גברים כלפי נשים עובדות לרוב התגובות היו של פחד וחשש, גברים חששו שלאחר המלחמה נשים לא יהיו מוכנות לעזוב את עבודתן מחוץ לבית ויסרבו לחזור ולהיות עקרות בית כפי שהן היו לפני המלחמה.
חשש נוסף היה שהמעסיקים אשר משלמים שכר נמוך יותר לנשים ירצו להמשיך ולהעסיק נשים ולא גברים, או שהשכר באופן כללי ירד. גם כאשר בחנו עמדה זו בקרב נשים היו כאלה אשר טענו שאכן מקומה של האישה הוא בבית בחיק משפחתה ושאין לאפשר לנשים לצאת לעבוד. נשים רבות חששו מחוסר היכולת לעבוד מחוץ לבית ולשמור ולבצע את
עבודות הבית בו זמנית.
אך למרות כל זאת, למרות הגישות בעלות הדעות הקדומות והמעליבות אשר בהן השתמשה ממשלת ארצות הברית בכדי להביא נשים רבות ככל האפשר לצאת לעבוד ולתרום למען המאמץ המלחמתי, למרות התעמולה הבלתי מתוחכמת ובעלת הסטריאוטיפים אשר ננקטה , למרות היחס הבלתי אוהד אשר נתקלה בו האישה האמריקאית אשר יצאה לעבודה מחוץ לבית
בזמן המלחמה, יחס אשר בו נתקלה מצד מעסיקיה אשר ניצלו את המצב והמשיכו לשלם שכר נמוך יותר לנשים עובדות שבזמן זה היו גם לעתים המפרנסות היחידות, יחס מצד הגברים אשר נשארו בבית ואשר הסתכלו על כל המצב בחשש וברתיעה וביחס מצד נשים עצמן אשר עדיין הגדירו בעצמן את מקומן בבית, במטבח ועם הילדים. למרות כל זאת מספר
הנשים אשר יצאו לעבוד בזמן המלחמה כפי שהוא עולה מהמספרים אשר ניתנו בראשית הפרק הינו מדהים.
יתרה מזאת מעודדת היא הגישה אשר נשארה בקרב הנשים אשר יצאו לעבוד בתקופה שאחרי המלחמה , כפי שהיא עלתה בפרק הקודם.
הנקודה האחרונה שבה נעסוק במסגרת מלחמת העולם השניה היא השפעתה של המלחמה על המשפחה האמריקאית, אשר כמובן לא יכלה להישאר בעינה ועברה שינויים עם השינויים הנסיבתיים אשר עברו עליה.
המשפחה בזמן מלחמה
מלחמת העולם השניה השפיעה על המשפחה האמריקאית אשר עברה שינויים מהותיים באותה תקופה.
עד אז המשפחה היתה מורכבת כמו כל משפחה נורמלית משני הורים , שנים שלושה ילדים, כאשר ברוב המקריים רק הורה אחד מפרנס את המשפחה, לרוב זהו הגבר, והאישה בבית דואגת לטיפול השוטף בבית ולגידול הילדים .
כאמור עיתות המלחמה אשר שטפו את ארצות הברית שינו כל זאת ועיצבו מחדש את המבנה המשפחתי האמריקאי וערכיו גם לתקופה אשר לאחר מלחמת העולם השניה.
למשפחות רבות המלחמה שינתה את דרך המחשבה המסורתית לגבי משפחה ולגבי ערכי משפחה. כאשר הרוב הגדול של הגברים מצויים מחוץ לבית, בין אם הם נלחמים במלחמה או שהם עוזרים במאמץ המלחמתי לעתים מחוץ לבית למשך תקופות ארוכות.
ונשים רבות בעלות ילדים פונות ויוצאות לעבודה כפי שהמדינה שלהן "ביקשה" מהן. למעשה נשארו ילדים רבים ללא השגחה ועם חופש פעולה שעד עתה לא ניתן להם במסגרת המשפחתית המסורתית שבה הם גודלו בעיקר על ידי האם.
ההשפעה על ערכי המשפחה ועל מבניה לא היו חד ערכיים, ולא ניתן להכליל את כל המשפחות שבהן האם יצאה לעבוד על ידי אותן השפעות שהתרחשו.
למעשה ניתן למצוא משפחות שבהן שינויים אלו גרמו לתופעה הפוכה של חזרה אחורה אל הגישה היותר מסורתית של ערכי משפחה, שבה יש חשיבות מרובה למבנה הנורמלי של המשפחה. אנשים רבים חשו את הצורך במסגרת משפחתית ברורה וחזקה.
אחת התופעות המעניינות אשר התרחשו בין השנים 1940 ל- 1943 היתה העלייה המסיבית במספר הזוגות המתחתנים .
כאמור זוגות צעירים רבים החליטו להתחתן בתחילת המלחמה ולא להמתין עד לסיומה, כאשר בוחנים את המספרים מבחינה ארצית, בין השנים 1943-1940 נערכו- 1,118,000 , יותר חתונות מאשר היה משוער שיערכו בעיתות שלום.
כמובן שהגידול בזוגות הנשואים הביא גם לגידול של 25% באוכלוסייה בקרב ילדים בני חמש ומטה. כאשר בוחנים את שיעור הנשים מעל גיל 15 הנשואות היתה עליה מ- 57.5% לפני המלחמה ל- 62.5% בזמן המלחמה.
בין הסיבות אשר ניתן למצוא לנתונים הללו, הוא כפי שצוין הפחד המלחמתי והאחיזה החזקה במסגרת המשפחתית הקבועה והיציבה, כפי שניתן למצוא לא רק בארצות הברית בזמן מלחמת העולם השניה, אלא בכל מדינה ומדינה אשר ניצבת אל מול הלא נודע ובפני מלחמה.
בנוסף על כך זמן מלחמה הינו זמן של שגשוג כלכלי בדרך כלל הנובע בעיקרו מן הצורך ההולך והגודל בייצור סחורות הנשלחות לחזית, ייצור כלי נשק ותחמושת ועוד. אותו שגשוג כלכלי הביא זוגות רבים אשר לא היו מסוגלים מבחינה כלכלית להינשא עד כה אל הכנסיות ואל בתי העירייה.
כאמור השפעתה של המלחמה על חיי המשפחה היתה בשני מישורים הפוכים זה לזה, מצד אחד המשפחה הגרעינית מצאה את עצמה משתנה עקב השינויים שחלו על המדינה, גברים נשלחו אל מחוץ למדינה להילחם ונשים נקראו לתרום ולעזור על ידי תפיסתן את מקומות העבודה אשר נעזבו על ידי הגברים, ועל מנת למלא את מקומות העבודה החדשים אשר
נוצרו בגלל הגידול בייצור הנדרש.
אך מן הצד השני אזרחי ארצות הברית הרגישו את עצמם נאחזים בגישה המסורתית המשפחתית, ופונים לשמור עליה מכל משמר, כאשר מוסיפים על כך את הדעות הרווחות לגבי מעמדה של האישה ומקומה, עמדות שכפי שראינו עדיין רווחו בזמן מלחמת העולם השניה, בעוד נשים יוצאת לעבוד בעקבות קריאת ובקשת המדינה.
סיכום
עבודה זו כאמור עסקה במצבן של הנשים מבחינה פוליטית וחברתית בתקופה של תחילת המאה העשרים ועד כמעט לאמצע המאה.
מעניין במיוחד לבחון דרך זאת בארצות הברית שהיא הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, אומה אשר קמה בזמן החדש והתהוותה לאור תרבויות שונות שהרכיבו אותה.
כאמור המאה הנוכחית אשר בסיומה אנו עומדים הינה המאה אשר בה נעשו פריצות דרך רבות באנושות בכלל ובמעמדה של האישה בפרט. לאורך כל המאה נשים הוליכו מאבקים למען קיום שוויון בינן לבין גברים בתחומים רבים, כאשר בתור נושאות הדגל ניתן לראות את הנשים האמריקאיות.
אומנם המאבק בהתחלה היה על דברים קטנים שהיום ניראים ברורים מעליהם, כמו יציאה לעבודה, הזכות לבחור בקרירה עצמאית, עצמאות כלכלית וכדומה. אך כפי שראינו בעבודה דברים אלה אשר לנו ניראים מובנים מעליהם לא היו כלל פשוטים להשגה, כיוון שנשים נאבקו לא רק במעסיקים אשר לא היו מוכנים לקבלן, לא רק בדפוסי ההתנהגות
אשר היו מקובלים עד אז, ולא רק הדעות השמרניות אשר רווחו, אלא נשים נאלצו להתמודד, והן מתמודדות עד היום עם דעות קדומות, שוביניזם גברי והפליה מוצהרת כנגדן.
אם בתחילת הדרך נשים מעטות יצאו לעבודה, נשים בנות מעמד כלכלי וחברתי מסוים, עם ההתקדמות בשנות המאה יותר ויותר נשים מצאו סיפוק והגשמה עצמית בעבודה מחוץ לבית ובעזרה בכלכלת המשפחה.
אולי התקופות הציניות ביותר שעברו על נשים היו בזמן מלחמות העולם הגדולות, הראשונה ובמידה גדולה יותר אף בשניה. בזמן מלחמה כאשר ישנו מחסור בידים עובדות הנשים הן אלה אשר נקראות אל הדגל לשם הובלת ולשם מילוי החובות האזרחיות המוטלות עליהן. האירוני שבדבר שגם בזמן זה שבו לא ניתן להסתדר ללא ידים נשות עובדות,
היחס כלפי נשים עובדות לא השתנה, הדעות הקדומות נשארו בעינן ודרכי הקריאה לנשים לבוא לתרום, כלומר התעמולה שבה נקטה הממשלה האמריקאית היתה בבסיסה תעמולה אשר נוהלה על ידי גברים, כפי שניתן לראות מההנחות אשר עמדו במרכז מסעי הפרסום והתעמולה.
אך לאחר כל מלחמה בין אם זו מלחמת העולם הראשונה או בין אם זו מלחמת העולם השניה, מצבן של הנשים השתפר במעט כמובן שאודות למאמצן הרב .
כאמור מאה זו תיזכר רבות כמאה אשר הביאה לשינוי, רק לאורך מאה זו נשים קיבלו את הזכות לבחור ולהיבחר, במדינות הדמוקרטיות. במהלך המאה הזו נשים החלו לתפוס יותר יותר עמדות מפתח. בארצות הברית לנשים ישנה אף הזכות הבסיסית לבצע בגופן ככל העולה על רוחן, מבלי להיחשב פושעות.
הדרך שעל נשים לעבור עדיין ארוכה ועדיין לא נגמרו הנושאים שעליהם יש להיאבק ובהם יש להשיג שוויון בין גברים לנשים, אולי המלניום הבא יהיה לא פחות טוב לנשים ויקדם אותם כפי שיש לעשות.
ביבליוגרפיה:
1. Carol Ruth Berkin, Norton Mary beth, Women of America A History, Houghton Mffin Company, Boston, 1979.
2. Shara M.Evans, Born For Liberty A History of Women in America, The Free Press, N.Y, 1989.
3. Keren Anderson, Wartime Women, Green Wood press, 1981.
4. Rebecca S.Greene,The Military and Society Reviews of Recent Research, "The United States: Women in World War 2", The Institute for Research in History and Haworth Press, 1982.
5. Manus I. Midlarsky, On War Political Violence in the Intenational System, The Free press N.Y.
6. Martin Shaw, War State and Society, Macmillan press London , 1984.
Sara M. Evanse, 1989, Born For Liberty, p.156.
Shara M. Evans, 1989, p170-173.
Carol Ruth Berkin, Norton Mary Beth, 1979, Women of America A History, p.273-275.
Carol Ruth Berkin, Norton Mary Beth, 1979,p.273-277.
Carol.R.Berkin, Norton.M.B, 1979,P.279.
Rebecca S. Greene, 1982, "The United State Women in World war 2", The Military and Society Reviews of Recent Research, p.71-82.
Keren Anderson, 1981, Wartime Women, p.5-30.
Keren Anderson, 1981, p75-80.
25

תגים:

פמיניזם · היסטוריה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "נשים בארה"ב בין שתי מלחמות העולם", סמינריון אודות "נשים בארה"ב בין שתי מלחמות העולם" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.