פסק הבוררות בעניין קביעת הגבול בין ישראל ומצרים

תקציר העבודה:

פסק הבוררות ליישוב המחלוקת שהתעוררה בין ישראל
למצרים לגבי הגבול העובר בין שתי המדינות.

מבואhc1253-
עבודה זו עוסקת בפסק הבוררות אשר ניתן, בכדי ליישב את המחלוקת שהתעוררה
בין ישראל למצרים לגבי הגבול העובר בין שתי המדינות.
על פי סעיף 2 לאמנת השלום שנכרתה בין ישראל למצרים ב 1978 , נקבע: " הגבול
הבינלאומי המוכר בין מצרים לבין הטריטוריה המנדטורית לשעבר של פלשתינה,
כפי שהוא נראה במפה בנספח 2, בלי לפגוע במעמדה של רצועת עזה" עוד נאמר שעל
המדינות להכיר בגבול הזה, כגבול.
בכדי לעזור בביצוע הנאמר באמנה, הוקמה על פי סעיף 3) 4) ועדה משותפת, אשר
אחד מתפקידה היה תיחומו של הגבול הבינלאומי. התוויית קו הגבול נעשתה על
ידי הצבת אבני גבול אשר מוספרו מ1 ברפיח ועד ל91 באזור טאבה. נתברר שהועדה
אינה מסוגלת להגיע להסכמה לגבי מיקומן של 14 אבנים. על פי סעיף 7 לאמנת
השלום, השאלות אשר נשארו פתוחות מאחר שלא ניתן לפתור אותן במשא- ומתן,
וכל חילוקי הדעות הנוגעים לתחולתה או לפירושה של האמנה יועברו לפישור או
בוררות.
נסביר את עצם המושגים בוררות, arbitration ,ופישור, conciliation ...בשני המיקרים
מוקנית לגוף ניטרלי הסמכות לחקור את הסיכסוך ולהגיש מסקנות , המקובל הוא
שלשם כך מוקמת ועדה אשר מונה חברים מכל צד לסיכסוך וחברים ניטרליים.
ההבחנה בין פישור לבוררות הינו בהתיחסות למסקנות אשר מגיע אליהן הגוף
הניטרלי. מפנייה לבוררות משתמעת התחייבות לציית בתום לב לפסק הבוררים,
לעומת זאת מסקנות הפישור הינן בגדר המלצות בלבד.
לבסוף לאחר משא ומתן ארוך ומיגע הגיעו הצדדים ב11 לספטמבר 1986, להסכם
בוררות, אשר משימותיו הוגדרו כך:
The Tribunal is requsested to decide the location of the boundary pillars of the
recognized boundary between Egept and the former mandated territory of
.....Palestine
כבר בשלב זה של הגדרת מטרות הועדת הבוררות ישנו הבדל בין משימת הבוררות
כפי שראתה אותה ישראל וכפי שראתה אותה מצרים. על פי ישראל משימת הועדה
הינה:
" decide...the course of the legal boundary adopted by the Parties in Article II of the
Treaty of Peace and express the line in termes of the location of boundary pillers
"where are in dispute
ואילו המיצרים חשבו שמשימת הועדה הינה:
" establish the factual location of the buondry pillers as representing the legal buondry
".between Egypt and Palestine
נקודה נוספת שיש לזכור בבואנו לדון בועדת הבוררות שקמה הינה העובדה, שעל פי
שטר הבוררות , הצדדים קרי ישראל ומצרים לא השאירו לבוררים שיקול דעת לגבי
קביעת הגבול. כל אחד מהצדדים סימן את מיקום אבני הגבול אשר היו שרויות
במחלוקת, ובהתאם לסעיף 5 של נספח לשטר הבוררות, בית הדין הוסמך לבחור
רק בין נקודות אלו, עקב כך לא ניתנה האפשרות להגיע למסקנה אשר תשקף פשרה
בין הצדדים.
כלומר הבוררים נאלצו לבחור בין שתי עמדות קשיחות ולא היו רשאים לפסוק,
שיש להציב אבן גבול כלשהי בתווך, בין נקודה אחת לשנייה.
בספטמבר 1988 שנתיים לאחר שישראל התקשרה בהסכם בוררות זה , הסתיים
התהליך בפסק מחייב כפי שנידרש מבוררות. על פי הפסק אשר כאמור דן במיקומן
של 14 אבני גבול אשר ניתן לחלקן לשלוש קבוצות עיקריות :
1. תשע אבני הגבול הצפוניות אשר מספרן: 714,15,17,27,46,51,52,56, , ואשר לא
נימנו עם החשובות שבאבנים לגביהן, ארבע מהאבנים מקומן ניקבע על פי עמדת
ישראל ואילו חמש הנותרות על פי עמדת מצרים .
2. אזור ראס אל נאקב , אבנים מספר: 8586,87,, ו 88 אשר הינה אבן גבול חדשה
שנוספה, מעמדן של אבנים אלו היה משמעותי יותר , כאן התקבלה עמדת מצרים
לגבי שלושת האבנים , על הטיעונים של הצדדים נעמוד בהמשך העבודה.
3. ואדי טאבה אבן מספר 91 אשר היוותה את לב הסכסוך, וגם כאן התקבל הטיעון
המצרי על פני זה של ישראל.
כאמור זכתה מצרים בגושפנקא של הבוררים לגבי מיקומן של עשר מאבני הגבול ,
כולל האבנים אשר להן חשיבות אסטרטגית וכלכלית, ואילו ישראל זכתה במיקומן
של ארבע אבנים בעלות משמעות מיזערית. ברור וסמוך שהניצחון המיצרי היה
כמעט מוחלט.

מקורות:

1171
פסק הבוררות ליישוב המחלוקת שהתעוררה בין ישראל למצרים לגבי הגבול העובר בין שתי המדינות
תוכן העניינים:
מבוא
הטיעונים הישראליים
טיעוני המצרים
סיכום
ביבליוגרפיהמבוא:
עבודה זו עוסקת בפסק הבוררות אשר ניתן, בכדי ליישב את המחלוקת שהתעוררה בין ישראל למצרים לגבי הגבול העובר בין שתי המדינות.
על פי סעיף 2 לאמנת השלום שנכרתה בין ישראל למצרים ב 1978 , נקבע: " הגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים לבין הטריטוריה המנדטורית לשעבר של פלשתינה, כפי שהוא נראה במפה בנספח 2, בלי לפגוע במעמדה של רצועת עזה" עוד נאמר שעל המדינות להכיר בגבול הזה, כגבול.
בכדי לעזור בביצוע הנאמר באמנה, הוקמה על פי סעיף 4 (3) ועדה משותפת, אשר אחד מתפקידה היה תיחומו של הגבול הבינלאומי. התוויית קו הגבול נעשתה על ידי הצבת אבני גבול אשר מוספרו מ1 ברפיח ועד ל91 באזור טאבה. נתברר שהועדה אינה מסוגלת להגיע להסכמה לגבי מיקומן של 14 אבנים. על פי סעיף 7 לאמנת השלום, השאלות אשר
נשארו פתוחות מאחר שלא ניתן לפתור אותן במשא- ומתן, וכל חילוקי הדעות הנוגעים לתחולתה או לפירושה של האמנה יועברו לפישור או בוררות.
נסביר אתה את עצם המושגים בוררות, arbitration ,ופישור, conciliation . בשני המקרים מוקנית לגוף ניטרלי הסמכות לחקור את הסיכסוך ולהגיש מסקנות, המקובל הוא שלשם כך מוקמת ועדה אשר מונה חברים מכל צד לסיכסוך וחברים ניטרליים. ההבחנה בין פישור לבוררות הינו בהתיחסות למסקנות אשר מגיע אליהן הגוף הניטרלי. מפנייה
לבוררות משתמעת התחייבות לציית בתום לב לפסק הבוררים, לעומת זאת מסקנות הפישור הינן בגדר המלצות בלבד.
לבסוף לאחר משא ומתן ארוך ומיגע הגיעו הצדדים ב11 לספטמבר 1986, להסכם בוררות, אשר משימותיו הוגדרו כך:
The Tribunal is requsested to decide the location of the boundary pillars of the recognized boundary between Egept and the former mandated territory of Palestine.....
כבר בשלב זה של הגדרת מטרות הועדת הבוררות ישנו הבדל בין משימת הבוררות כפי שראתה אותה ישראל וכפי שראתה אותה מצרים. על פי ישראל משימת הועדה הינה:
" decide...the course of the legal boundary adopted by the Parties in Article II of the Treaty of Peace and express the line in termes of the location of boundary pillers where are in dispute"
ואילו המיצרים חשבו שמשימת הועדה הינה:
" establish the factual location of the buondry pillers as representing the legal buondry between Egypt and Palestine."
נקודה נוספת שיש לזכור בבואנו לדון בועדת הבוררות שקמה הינה העובדה, שעל פי שטר הבוררות , הצדדים קרי ישראל ומצרים לא השאירו לבוררים שיקול דעת לגבי קביעת הגבול. כל אחד מהצדדים סימן את מיקום אבני הגבול אשר היו שרויות במחלוקת, ובהתאם לסעיף 5 של נספח לשטר הבוררות, בית הדין הוסמך לבחור רק בין נקודות אלו,
עקב כך לא ניתנה האפשרות להגיע למסקנה אשר תשקף פשרה בין הצדדים.
כלומר הבוררים נאלצו לבחור בין שתי עמדות קשיחות ולא היו רשאים לפסוק, שיש להציב אבן גבול כלשהי בתווך, בין נקודה אחת לשנייה.
בספטמבר 1988 שנתיים לאחר שישראל התקשרה בהסכם בוררות זה, הסתיים התהליך בפסק מחייב כפי שנידרש מבוררות. על פי הפסק אשר כאמור דן במיקומן של 14 אבני גבול אשר ניתן לחלקן לשלוש קבוצות עיקריות :
תשע אבני הגבול הצפוניות אשר מספרן: 7,14,15,17,27,46,51,52,56 , ואשר לא נימנו עם החשובות שבאבנים לגביהן, ארבע מהאבנים מקומן ניקבע על פי עמדת ישראל ואילו חמש הנותרות על פי עמדת מצרים .
אזור ראס אל נאקב , אבנים מספר: 85,86,87, ו 88 אשר הינה אבן גבול חדשה שנוספה, מעמדן של אבנים אלו היה משמעותי יותר , כאן התקבלה עמדת מצרים לגבי שלושת האבנים , על הטיעונים של הצדדים נעמוד בהמשך העבודה.
ואדי טאבה אבן מספר 91 אשר היוותה את לב הסכסוך, וגם כאן התקבל הטיעון המצרי על פני זה של ישראל.
כאמור זכתה מצרים בגושפנקא של הבוררים לגבי מיקומן של עשר מאבני הגבול, כולל האבנים אשר להן חשיבות אסטרטגית וכלכלית, ואילו ישראל זכתה במיקומן של ארבע אבנים בעלות משמעות מיזערית. ברור וסמוך שהניצחון המיצרי היה כמעט מוחלט.
ב. הטיעונים הישראלים-
בכדי להבין את הפער בין הטיעונים הישראלים והטיעונים המצריים בדבר הגבול הבינלאומי המוכר בין מצרים לבין המנדט הבריטי, יש צורך להבין את הרקע ההיסטורי של גבול זה. הגדרת הגבול נידונה כבר ב 1906. בתקופה זו היתה ארץ ישראל חלק בלתי נפרד מן האימפריה העותומנית, ואילו מצרים ומדבר סיני היוותה יחידה נפרדת
המצויה להלכה בכפיות וסאלית לסולטן. ב 1906 פרץ סכסוך בין הבריטים לתורכים בדבר מיקום הגבול באיזור טאבה, סכסוך זה יושב על ידי חילופי איגרות שבהן סוכם על נציגים משני הצדדים אשר יקבעו את התחום וישרטטו על פיו מפה - מרפיח עד מפרץ עקבה.
לאחר קביעת הגבול נחתם הסכם 1906, ההסכם שנחתם היה בשפה התורכית. במספר טענות אשר העלתה ישראל היא מתיחסת אל הטקסט האמור ולא אל שרידי האבנים אשר בשטח .
טענת ישראל לגבי מיקום אבני הגבול הצפוניות - תשע האבנים האמורות הינן שוליות ובלתי משמעותיות, המדובר הוא במרחקים קטנים ובלתי משמעותים, היות והעובדות היו מאוד בלתי מכריעות , ולא ניתן היה השתמש במפה שכן קנה המידה אשר בו היתה רשומה המפה היה קטן מידי בכדי לקבוע את המיקום המדוייק של האבנים, כמו כן לפי
שרידי האבנים שבשטח לא ניתן היה לקבוע בודאות שהן אכן אבני הגבול, על כן הועדה בחרה באבנים אשר "יוצרות" מעין קו ישר והתוצאה- חמש אבנים על פי המיקום המצרי וארבע אבנים על פי הטעון הישראלי.
טענות ישראל לגבי מיקום אבני הגבול באזור ראס אל נאקב- ישראל סיפקה את מיקומן של אבני הגבול על פי דעתה. ועדת הבוררות מצאה שאף לא מיקום אחד לו טענה ישראל אכן נראה על המפה וכמו כן ישנה מהקו של אבן גבול מספר 85. טענה נוספת אשר עלתה על ידי ישראל היתה, שהצבת האבנים במיקום אשר מוצע על ידי הצד המיצרי אינו
תואם את האמור בהסכם 1906 ואילו המיקום הישראלי תואם את ההסכם. ועדת הבוררות בדקה את הדבר והגיע למסקנה שעל פי האמור בפיסקה מספר 1 להסכם ההתיחסות הינה לג'אבל פורט לג'אבל פאטי פאשה ולוואדי טאבה ולאחר בדיקה מדוקדקת של המפה נאלצה הועדה לדחות את טענת הישראלים.
טענת ישראל לגבי מיקום אבן גבול 91, אבן טאבה- בנספח לשטר הבוררות התייחסו הצדדים אל:
"the finel buondary piller No. 91, which is at the point of Ras Taba on the westren shore of the Gulf of Aqaba."
יש לזכור שאבן גבול 91 היתה אבן הגבול המשמעותית ביותר, שכן על פיה נקבע אם חוף טאבה ישאר בריבונות ישראלית או אם לאו. למיקום אבן 91 ישראל הציעה שתי חלופות אשר נימצאות בתחילת הוואדי, ישראל טענה לצורך ב "intervisible " עם אבן גבול מספר 90 . כמו כן ישראל שמה דגש על כך שראס טאבה חייבת להיות על החוף, שוב
ישראל פונה להסתמך על הטקסט של הסכם 1906 ולא על "המימצאים" בשטח, כפי שעושים המיצרים. היות והבוררים סברו שהגבול המוכר הוא לאו דווקא זה אשר נקבע בהסכם, אלא זה אשר התפתח כתוצאה מההסכם, כפי שנאמר בפסק הבוררות:
"It is therefore to be concluded thet the demacated boundary line would prevail over the Agreement if a contradiction could be detected."
ועל כן קל היה להם לקבל את עמדת המצרים שטענה לשרידים אשר בשטח.
אבן נוספת אשר הוזכרה באותו הקשר היתה "אבן פארקר" אשר את מיקומה ניתן היה לקבוע בבירור על פי מפות וצילומים אשר סופקו לועדת הבוררות, הבעיה אשר העלתה אבן פארקר היתה העדר חפיפה בין מיקומה המוסכם של "אבן פארקר" לבין שלוש הנקודות אשר הוצעו, (שתיים על ידי ישראל ואחת על ידי המצרים), הבוררים פסקו שבתקופה
הקריטית , אשר הינה תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, היו שתי אבני גבול הן בנקודת פארקר והן בנקודה אשר הוצעה על ידי מצרים, כתשובה לכך היתה לישראל טענה טובה אשר גרסה היעדר "intervisibility" " בין אבן פארקר או אבן גבול 91 לבין אבן גבול 90 . הבוררים כתגובה טענו כי עקרון ה "intervisibility " לא נשמר למעשה
לאורך מספר נקודות.
ישראל המשיכה וטענה שאם ימצאו הבוררים כי מיקומה של אבן פארקר משקף את הגבול הבינלאומי המוכר, אין הם מוסמכים לפסוק לטובת אף צד. שכן על פי הנאמר בשטר הבוררות , על הבוררים לבחור מבין שלוש הנקודות המוצעות על ידי הצדדים ,
[e]ach party has indicated on the ground its position concerning the location of each boundary piller listed above".
בה בשעה שאף לא אחת מהן מתישבת עם אבן פארקר. הועדה מצאה שמיקומה של אבן פארקר היתה-
"at a location on a cliff above the shoreline of Taba which does not correspond to any of the....locations advavced by the parties for BP91"(para 215).
ישראל כינתה את המצב שאליו נקלעו הבוררים בשם " non licet " שעל פי טיעונה של ישראל זהו מצב שאין לו קשר להיעדר דין בר- יישום, והוא מיתקיים בשעה שבית דין אינו מוסמך להגיע להחלטה מסויימת לגופו של עניין. הבוררים סירבו להתיחס לנקודה זו, לדעתם ניתן להתייחס לאבן גבול 91 אשר העלו המיצרים כאבן אחרונה "finel
piller " בהתחשב בכך שאבן פארקר נעלמה. בהסכם טאבה מופיע הנוסח ראס טאבה על החוף מפרץ עקבה , בהקשר של 1986 ,סברו הבוררים, כי ניתן להבין מכך ש"ראס טאבה " מתייחס לכל הקצה הרכס והביטוי "על החוף" ראוי לפרשו במובן היחסי, כלומר האבן צריכה להימצא לא הרחק מן החוף ובטווח ראייה ממנו.
טיעון נוסף אשר עלה על ידי ישראל היה בהקשר למיקום אבן הגבול אשר הוצעה על ידי המיצרים, ישראל טענה שאין אלו שרידים של אבן גבול קיימת אלה Trig.Point , שהוקמה ב1915 במיקום שהוצע על ידי המצרים, והועתקה בטעות כאבן גבול אל המפה, לטענה זו השיבו הבוררים שאף אם כך הדבר, אין זה משמעותי, שכן העובדה שהגבול התקבל
על ידי שני הצדדים בתקופה הקריטית קרי, תקופת המנדט, היא זאת אשר הופכת אבן זו לאבן גבול.
עד כאן הבאנו את טענות ישראל למיקום האבנים אשר במחלוקת, לא קשה להבחין, שבשלב מסויים תגובת הועדה לטיעוני ישראל באה במקום תגובות מצרים לאותם טיעונים. נביא אתה את טיעוני המצרים לגבי אותן אבנים אשר במחלוקת.
ג. טיעוני המצרים-
טענות המצרים הסתמכו בעיקר על השרידים אשר בשטח, כלומר על מיקום אבני הגבול כפי שהוצבו כתוצאה מהסכם 1906 , ושרידהן עדיין עמדו בספטמבר 1988 .
טענת המצרים לגבי מיקום אבני הגבול הצפוניות- כאמור לגבי מיקום אבנים אלו, אשר היו לא משמעותיות הגיעה הועדה מהר יחסית להכרעה, לטובת המצרים אשר המשיכו לטעון למיקום השרידים, נפסקו חמש אבנים מתוך התשע.
טענת המצרים לגבי האבנים באזור ראס אל נאקב- הטיעון המיצרי התבסס כולו על המימצאים אשר בשטח לגבי אבנים 85,86 ו 87 . הועדה מצאה שאכן המיקום תואם את השרידם אשר בשטח אשר נמצאים שם לפחות מ 1915, והם ניתמכים על ידי העובדות המוצגות במפה, כמו כן הועדה היתה משוכנעת שאותם שרידים היו במיקומם כפי שהוצע על ידי
המצרים במהלך כל התקופה הקריטית ועל כן קיבלה את עמדתה.
טענת המצרים לגבי מיקום אבן (E )91 - גם כאן ביססו המצרים את טענותיהם על המצוי בשטח, ועל המפה הבריטית משנת 1915, אשר הראתה בבירור אבן גבול במיקום אשר הוצע על ידי המצרים, הצירים טענו שהאבן מסוטטת כאבן גבול ולהוכחת טענתם הביאו תמונות אשר צולמו על ידי בתו של פארקר שיאששו את דבריהם .
למעשה נוצר מצב שבו ידעו בבירור שאבן פארקר קיימת אך לא ניתן היה לקבוע בודעות את מיקומה, והאם היא מתישבת עם אחת ההצעות אשר הוצעה. ישראל טענה שמה שמצרים מציעה הינו-
" by claiming a location for BP91 at the site of the Parker piller, hed abandoned its claim to BP91(E) and hence any location of which the Tribunal is permitted to take cognizance"
עוד הוסיפה וטענה ישראל-
to declare thet the Egyption claim for BP91(E) is no longer admissible because Egypt was now asking for another location and that, in the absence of an admissible Egyption claim to a location for BP91, the Tribunal must find in favour of one or the other Israeli locations (para 178).
כאמור הועדה פסקה לטובת מיצרים.
ד. סיכום-
לאחר שהועלו הטיעונים הישראלים, אשר התבססו בעיקרם על הכתוב בהסכם 1906, ועל כך שאין באפשרות הועדה להכריע בעניין אבן גבול מספר 91, שמיקומה באזור חוף טאבה. ולאחר שהועלו הטיעונים המצריים אשר התבססו בעיקרם על המימצאים בשטח, מפות ותמונות.
ביססו הבוררים את החלטותיהם על פי העיקרון הבסיסי שהוא הצורך לשמור על יציבותם וסופיותם של גבולות בינלאומיים וכפי שהם ניסחו זאת-
"The principle of the stability of boundaries, confirmed by the International Court of Justice......, requires thet boundary markers, long accepted as such by the States concered, should be respected and not open to challenge on the basis of error."
וכפי שהם טענו בפיסקה 18 -
[T]he international boundary recognized by Egypt and the Mandatory Power was the one defined in 1906 by the 1st October Agreement and demarcated by the tetegraph poles, irrespective of any later developments.....The various texts do not at all refer to the location of certain pillers on the
ground. There is thus no reason to prefer pillers, or later maps plotting those pillers, over the line described in the Agreement.....(para 18).
התוצאה בפועל הינה שאם מדינה מגלה באורח עקבי ובמשך שנים השלמה עם קו- תיחום מסויים, יש בהתנהגותה כדי לגבור על טיעון שקו התיחום אינו מתיישב עם הטקסט של ההסכם המגדיר את אותו גבול.
לא מן הנימנע לחוש שנעשה איזה שהוא אי צדק לצד הישראלי אשר ביסס את טיעוניו על הכתוב והוסיף והביא טיעונים משפטיים , על פני הטיעונים אשר הביאו המצרים. אך אם מקבלים את עמדת הועדה בדבר העיקרון אשר עמד לפניהם, ניתן ליראות שהם פסקו לפיו בעיקביות. באשר לטענה של ישראל של non licet , ישנה תחושה "שהגאווה" של
ועדת הבוררות היתה חשובה יותר והטענה ולא זכתה להתיחסות הראויה.
לסיכום ניתן לומר שישראל אשר ויתרה בקלות יחסית על שטח כה גדול ממדבר סיני, נלחמה על אזור כה קטן של חוף טאבה, בזמן ש"המשחק כבר מכור מראש", הועדה לאורך כל הפסיקה הקפידה לקבל את עיקרון המצוי בשטח, ולא את הטענות המתבססות על הכתב, ביטלה את עיקרון הintervisible , ונתתה לכיון המצרים בכל. אולי היה זה הלך
הרוח בעולם, או הרצון והצורך הפסיכולוגי של הבוררים לא להיכשל במשימה שהוטלה עליהם, לאמור להכריע בסיכסוך וליישבו.
ביבלוגרפיה-
1. פרופ' יורם דינשטיין, "פסק - הבוררות בפרשת טאבה", עיוני משפט, אנברסיטת תל אביב , 1989.
2. E. Lauterpacht, CBE, QC, "THE TABA CASE: SOME RECOLLECTIONS AND REFLECTIONS", Is.L.R, 1989
3. Bowett D.W, "The Taba Award Of 29 September 1988", Is.L.R, 1989.
4. Weil Prosper, " Sone Observions On The Arbitral Award In The Taba Case", Is.L.R,1989.
פרופ' דינשטיין י., 1989 , "פסק הבוררות בפרשת טאבה", עיוני משפט, ע' 57-58
Weil P., 1989, "Some Observations On The Arbitral Award In The Taba Case" p. 2-3
דינשטיין י. 1989 , ע'59 .
Bowett D.W,1989, " The Taba Award Of 29 September 1988" p.432-434.
דינשטיין י., 1989 , ע' 59-60
Weil P. 1989, P.15-18
Bowett D.W, 1989,p.433-434.
Weil P.,1989, p.17.
Bowett D.W, 1989, p.437-438.
Lauterpacht E.,1989, "The Taba case: some recollections and reflections", p.455-456
9

תגים:

גבולות · גיאוגרפיה · טאבה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פסק הבוררות בעניין קביעת הגבול בין ישראל ומצרים", סמינריון אודות "פסק הבוררות בעניין קביעת הגבול בין ישראל ומצרים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.