ההורמון אתילן

תקציר העבודה:

תוכן העניינים
1. מבוא
2. אחסנת פירות
3. חיתום והגלדה של פירות לימון ופומלו
4. הבחלה באתילן לעומת חימום הפרי - פיג'ואה
5. אספקה רציפה של מלאנו
6. ג'ברלין - צחית הבשלת הפרי
7. השוואה בין תכשירי ג'יברלים
8. סיכום
9. הערות

מבוא

אתילן הוא הורמון צמחי המשפיע על תהליכים כגון: נביטת זרעים, פריחה, הבשלת פירות,
תגובות לפתוג'נזה ועוד. הביוסינתזה של אתילן קשורה בתהליך אתזימטי מרובה שלבים
ההופך מתיאונין לאתילן. האנזימים השונים האחראים לביוסינתזה של האתילן קשורים
בשלשלת גנים, מעלים שאלות לגבי חשיבותם המעשית. אתילן הוא פחמן מועשר במים
שהשפעתו על צמיחה והתפתחות רבה מאד.

גילוי חשיבותו של הורמון זה חלה לפני כמאה שנה, והיא מיוחסת ל (1901) Neljubow-
שחקר צמחיה של זרעי אפונה. ההכרה בכך שהצמח מיצר את האתילן בעצמו גרמה לכך
שההורמון יוצר בתור הורמון צמחי (1934 ,Gane ;1932 Rocker). גילוי הכרומוטוגרפיה
בזיהוי גזים הפכה את מחקר זה לאמין יותר, בסוף שנות ה70- חלה פריצה במחקר בתגלית
ש (1- aminicyclopropane 1, - carboxylic acid ACC הינו שלב הבינים בין מתיאונין לאתילן.
(Adams and (Lurssen et al. 1979,) (Yang, 1979

בעקבות תגלית זו חוקרים מתחום הביולוגיה המולקולרית החלו לחקור ולהגדיר גנים
האחראים לאנזימי המפתח בתהליך זה. באופן כללי ניתן לומר שהתהליכים ליצירת אתילן
קשורים בסינטזה או בחימצון של Acc.. רב הספרות בנושא מתרכזת בשני אנזימים אלו
והגנים הגורמים להם.....

מקורות:

1160
ההורמון אתילן
תוכן העניינים
1. מבוא
2. אחסנת פירות
3. חיתום והגלדה של פירות לימון ופומלו
4. הבחלה באתילן לעומת חימום הפרי - פיג'ואה
5. אספקה רציפה של מלאנו
6. ג'ברלין - צחית הבשלת הפרי
7. השוואה בין תכשירי ג'יברלים
8. סיכום
9. הערות
מבוא
אתילן הוא הורמון צמחי המשפיע על תהליכים כגון: נביטת זרעים, פריחה, הבשלת פירות, תגובות לפתוג'נזה ועוד. הביוסינתזה של אתילן קשורה בתהליך אתזימטי מרובה שלבים ההופך מתיאונין לאתילן. האנזימים השונים האחראים לביוסינתזה של האתילן קשורים בשלשלת גנים, מעלים שאלות לגבי חשיבותם המעשית. אתילן הוא פחמן מועשר
במים שהשפעתו על צמיחה והתפתחות רבה מאד.
גילוי חשיבותו של הורמון זה חלה לפני כמאה שנה, והיא מיוחסת לNeljubow- (1901) שחקר צמחיה של זרעי אפונה. ההכרה בכך שהצמח מיצר את האתילן בעצמו גרמה לכך שההורמון יוצר בתור הורמון צמחי (Gane ;1932 Rocker, 1934).1 גילוי הכרומוטוגרפיה בזיהוי גזים הפכה את מחקר זה לאמין יותר, בסוף שנות ה70- חלה פריצה במחקר
בתגלית ש (carboxylic acid ACC - 1, aminicyclopropane 1- הינו שלב הבינים בין מתיאונין לאתילן. 2(Adams and (Lurssen et al. ,1979) (Yang, 1979
בעקבות תגלית זו חוקרים מתחום הביולוגיה המולקולרית החלו לחקור ולהגדיר גנים האחראים לאנזימי המפתח בתהליך זה. באופן כללי ניתן לומר שהתהליכים ליצירת אתילן קשורים בסינטזה או בחימצון של Acc. (תרשים 1). רב הספרות בנושא מתרכזת בשני אנזימים אלו והגנים הגורמים להם.
Adomet הוא אנזים מפתח הפועל לא רק בסינטזה של אתילן אלא גם בסינתזה של פוליאנינים, בתגובות של מתילן בפרוטאינים, בפחמנים, בלפידים ובחומצות גרעין. בגלל חשיבותו הרבה בתהליכים שונים בביוכימיה של התא באספקת האנזים לתהליכים שונים ומנוגדים בתא, הוא נחשב לאנזים חשוב ביותר בשמירה של התא. האנזים מופיע בצורות
מולקולריות שונות, ומפוענח על-ידי גנים רבים. מחקרים מצביעים על כך שהרמות של אנזים זה בתאים משפיעות על ייצור אתילן.
זיהוי בידוד ואיפיון האנזים ההופך את ACC לאתילן היוו פריצות דרך עיקרית בידע שלנו לגבי האנזימים המעורבים בביוסינטזה של אתילן. תהליך ייצור האתילן קשור בתהליכים נוספים: יצור מתיאונין הקשור בתהליכים מטאבוליים בצמח, בפוליאנינים שהם מנוגדים לאתילן שני אלו אחראים לתהליכים מטאבולים הקשורים בצמיחה, ולמרות
היותם אחראים לתהליך מנוגד הם נוצרים שניהם מאנזים 3(Flores et al. 1990) Adomet יצור אתילן תלוי בגורמים פנימיים ובגורמים חיצוניים. יצורו קשור בתהליכים רבים: נביטת זרעים, הבשלת פירות, צמיחת עלים ופרחים. האתילן קשור בבקרב על הצמיחה.
צמחים שונים מכילים אנזימים הכרחיים לתהליך יצור האתילן (כמו סינטזה או חימצון אתילן) ובתהליכים השונים ביניהם.
לאתילן יש השפעה חיובית וגם שלילית על הביוסינתזה של עצמו. אתילן ממריץ את יכולת הרקמה להפוך ACC לאתילן, וכן לM-Acc-. אתילן ממריץ את חימצון הACC- במספר רב של רקמות צמחיות ותפקודיות לצמח. במקרים אחדים אתילן משמש כגורם ביניים בסינתזה של עצמו. יצור אתילן הוא תגובה מהירה של הצמח או חלקים ממנו ללחצים
ביולוגים או אחרים. הכוונה ללחצים מיכניים כגון פציעה, מחסור במים, עודף מים, קרה, או פגיעה של חיידקים/מזיקים וכן פגיעה כימית על-ידי רעלים. במקרים כאלו אתילן נוצר בחלק מהמקרים ללא ACC כגורם ביניים. באותו אופן מיקרואורגניזם מיצרים אתילן באורח שונה מצמחים. מהמחקרים שנערכו עד היום עולה כי חימצון ACC קורה
בדרך כלל אחרי פגיעה מיכנית ואילו סינטזת ACC - פגיעה כימית.4
לשליטה ברמות האתילן יש שימושים שונים. המיכניזמים המולקולריים הגורמים ליצור או למניעת יצור אתילן של הגנים האחראים לכך יש בהם ענין רב.
פעולות חקלאיות מוצלחות גרמו לחוקרים משטח הביולוגיה המולקולריות לטפל (לעשות מניפולציה) בגנים הגורמים לסינטזת ACC ולחימצון ACC או אלה האחראים לאתילן. המחקר בשטח זה פועל לעזרת החקלאות. הוכח כבר שאתילן הוא הורמון האחראי להבשלה ושליטה בו על-ידי הנדסה גנטית של ביוסינתזת אתילן יכול ליצור פירות בעלי
מאפיינים רצויים. יש בכך יתרון עבור החקלאי וגם עבור הצרכן כיון שיש בכך שליטה טובה יותר מבעבר על איסוף ואיחסון פירות.5
לגבי הורמון זה קיים הידע הרב ביותר בנושא אינטרקציות ברמה המולקולרית בהורמונים צמחיים.
בפירות קלימקטריים6, כגון עגבניות אבוקדו ובננה, האתילן אחראי לקואורדינציה ולהשלמה של תהליך ההבשלה. מוטציות שאינן מגיבות לאתילן בשלבים מאוחרים של הגידול מניבות מוטאציות. בגידולי עגבניות מסחריים נתגלו מוטציות שאינן מבשילות, או מאחרות להבשיל7. קיימות מוטציות נוספות, חלקן קשורות בקשר בין אתילן להורמונים
אחרים.
אתילן - הורמון המהווה אמצעי לתקשורת בין צמחים שונים.
סינתזת אתילן - האתילן, C2H4 נוצר מפרוקרסור, שהוא חי האמינו מתיונין ((Met. המתיונין משופעל על-ידי אנזים לקבלת SAM - מתיונין אליו קשור, ריבוז, אדנין. המשך הסינתזה נעשה האנזימים ACC synthase (=הגורם המוביל בריאקציה), לקבלת ACC ואחר על-ידי האנזים EFE המחמצן את הACC-, ומפרקו לCO2 ואתילן (המשך המעגל -
מיחזור ה(SAM-.
השפעות האתילן:
1. הבשלת הפרי - הפרי גדל עד לנקודת פלטו מבחינת גודלו. בתחילת הגדילה, קצב הנשימה גבוה, נצרכים חומרי תשמורת לחלוקת התאים. בשיא גודלו, הפרי עדיין אינו בשל, וחלה ירידה בקצב הנשימה. כולל את התרככות הפרי, שינוי צבעו וטעמו ואגירת סוגרים וחומצות אורגניות לתהליך.
ההבשלה קודמת עליה בשיעור הנשימה Glimacteric peak תופעה זו מתרחשת בחלק מן הצמחים (לדוגמא בעגבניה) כאשר לנקודת הקלימקטרית קודמת עליה ברמת האתילן. העליה ברמת האתילן מושהת על-ידי האוקסין וכן על-ידי האתילן עצמו. (אוטוקליזטור) המשרה יצירת ACC סינטז וEFE--.
אם ניקח פרי בשיא גודלו ונשרה את הבשלתו על-ידי טיפול אקסוגני באתילן לא נקבל את הטעם המבוקש היות והאתילן אחראי רק לחלק מתהליכי ההבשלה. טיפול אקסוגני רחוק משלב ההבשלה לא יגרום להשפעה כלשהי - רגישות הצמח להורמונים הצמחיים משתנה כך שככל שמועד ההבשלה קרב הרגישות עולה - לריכוזים נמוכים מאד.
לאחרונה בוצעה עבודת הנדסה גנטית בעגניות כך שיוצר גן המסנתז RNA הפוך המשלים ומדכא את תרגום הRNA- לACC- וEFE- וכך מאריך את חיי המדף של הפרי.
2. משהה נפילה ונשירה בפרחים ועלים.
3. בקרת מין במלפפון - מעבר מפרח זכרי לנקבי.
4. בקיעת נבטים - בחושך, בנוכחות אתילן מתפתח נבט קצר ועבה, הגדל
אופקית 0במצב של התנגדות מכאנית), בחושך ללא אתילן - נקבל נבט אטיולנטי.
5. שבירת תרדמה בפקעות ובצלים.
6. עיכוב בהתארכות וגידול.
כיפוף עלים - אפינסטיה.
בחיבור זה אתייחס למספר ניסויים שנערכו כדי לשלוט בהבשלת הפרי: ניסויים באתילן הגורם להבשלת הפרי ובג'יברלין המעכב הבשלה.
אחסנת פירות
השליטה ברמות האתילן משמשת כאמור לשמירה על פירות. הפרי, לאחר היקטפו, מוסיף לחיות על חשבון מלאי החומרים האורגניים שהוא מכיל. אחסנת פירות מושתתת בעיקרה על האטת תהליכי ניצול של חומרי המלאי הללו (וע"י כך דחית הזדקנותו של הפרי) ועל מניעת מחלות פיסיולוגיות או פתוגניות של הפרי באחסנה, מחלות שגם להן השפעה
על התכלית הפרי. לכל מין, ובתוך המין - לזנים השונים יש דרישות ותנאים מיחדים להארכת משך השתמרותם אחר הקטיף אך אפשר לצמצם בנקודות הבאות:
1. מצב הבשלה נכון בעת הקטיף.
2. תנאים נאותים של אחסנה כגון: טמפרטורה, לחות יחסית.
3. אמצעים למניעת מחלות - אחסנה פיסיולוגיות ופתוגניות.
הפרי מורכב ממים, עד כדי 96% ממשקלו, מפחמימות הנמצאות בפרי בצורות שונות (עמילן, פרוקטוזה, גלוקוזה, סוכרוזה), פקטינים, חומצות (לא מצויות באבוקדו) ליפידים (בעיקר באבוקדו) פיגמנטים, מינרלים וגזים.
בין הנדיפים השונים שהפרי מפריש האתילן ((C2H4 הוא אחד החשובים. רוב הפרות הקלימקטריים מפרישים אתילן הידוע כהורמון הבשלה. האתילן מזרז את נשימת הפרי ועל-ידי כך את תהליך ההבשלה. כמות האתילן שהפרי מפריש נמדדת על-פי רב במיקרוליטרים ((Ml לק"ג פר שעה. נדיפים נוספים מופרשים מהפירות הבשלים בכמויות הרבה יותר
קטנות מאתילן ואלה מעניקים את הניחוח לפרי.
מינים מסוימים של פירות, כגון תפוח אגס ואבוקדו אם מתכוונים לקטפם לאחסנה ממושכת ולא לשווקם בשיווק מיידי, יש לקטפם לפני ההבשלה המלאה.
לעומתם יש פירות שיש לקטפם בהבשלה מלאה, גם אם הם מיועדים לאחסנה כי אין הם מבשילים לאחר שנקטפו. (למשל ענבי מאכל) השינויים החלים בפרי בהתקרב הבשלתו משמשים, לפחות בחלקם, קריטריונים לבדיקת מועד הקטיף:
שינוי צבע הרקע של הפרי (בעיקר פירות גלעיניים ומנגו), התרככות הפרי, שינוי שיעורי הסוכרים או החומצות (ענבים, שזיפים לשימורים), מספר הימים מהפריחה המלאה עד הקטיף (אגס ספדונה), שיעור השומנים (אבוקדו) וכן עצמת הנשימה ומהלכה. יש להפריד בין פירות קלימטריים ((Climacteric Fruits לבלתי קלימקטרים
((Non-Climacteric Fruits הפירות הקלימקטריים, כלומר אלה שנשימתם פוחתת בעת גדילתם, אך בהבשלתם היא גוברת עד לשיא הקרוי קלימקטריה. לאחריה חלה ירידה תלולה למדי בנשימה, וזו מוכיחה על הזדקנות הפרי. על אלו נמנים אבוקדו, אגס, אפרסק, בננה, מנגו, משמש, שזיף, פיג'ואה, פאפאיה, תפוח.
הפירות הקלימקטריים מכילים עלפי רב עמילן או שומנים. בפירות לא קלימקטריים, הנשימה היא בפחיתה הדרגתית ומתמדת במשך הבשלתם: אשכוליות, דובדבן, לימון, ענבים, תאנה, תפוזים.
בפירות קלימקטריים אפשר להסיק מבדיקת עצמת הנשימה ומהלכה על מידת ההבשלה בעת קטיפת הפרי, ומתוך כך - על כושר השתמרותו. עצמת הנשימה שונה במינים השונים, ובאותו מין וזן היא שונה לפי מידת ההבשלה על הפרי בהיקטפו. פרי גרעיניים וגלעיניים יש לקטוף בסמוך למינימום קלימקטרי כדי לאחסנו לזמן ממושך. פירות הנקטפים
בסמוך לשיא קלימקטרי או ממש בקלימקטריה - בשלים מדי לאחסנה. בפרי אבוקדו אין קריטריון זה תופס, כי אין בו עליה קלימקטרית כל עוד הוא על העץ. היא מתחילה רק לאחר קטיפתו.
התנאים הדרושים לשם שמירה על טיב הפרי, על צורתו הנאה ועל טעמו הם:
1. האטת תהליכי ההבשלה. ניתן להשיג זאת על-ידי הנמכת טמפרטורת האחסנה בהתאמה למין ולזן, תוך הקפדה על תנועת אוויר נאותה בחדר הקירור וכן על-ידי שינוי מותאם בהרכב האויר שבו הפרי מאוחסן. לכל עליה של 10 מעלות צלסיוס בטמפרטורה גוברת הנשימה פי 25 בקירוב. הנמכת הטמפרטורה מאיטה את עוצמת הנשימה לכן יש חשיבות
רבה בדרך-כלל לקירור מהיר של הפרי לאחר שנקטף.
2. תנאי לחות מתאימים למניעת הצטמקות הפרי, וגם למניעת עודף לחות - המגביר רקבונות.
3. טיפולים הניתנים למניעת מחלות פיסיולוגיות ופתוגניות של הפרי.8
חיתום והגלדה של פירות לימון ופומלו
השימוש בשתי הטכניקות של חיתום והגלדה בטמפרטורות גבוהות יחסית מאפשר יצוא של לימון ופומלו לאירופה ללא כל טיפול כימי של דינוג או חומר הדברה. הגלדה של פרי ערום גורמת נזקי חום, התרככות ואובדן משקל, ובגללם נפסל הפרי לייצוא. הגלדה של לימון חתום גרמה שינוי מובהק באווירה הפנימית של הפרי - אבל ללא נזק,
והשינוי היה זמני בלבד. בהגלדה של פרי שמוטי מדונג וחתום הופיעו נזקים של אטמוספירה אנארובית מדי. טיפול הגלדה יעיל מנע את התפתחות העובש הירוק על פירות לימון ופומלו שהודבקו בפטריה פנציליום דיגיטאטום. הריקבון השליט בפומלו הוא העובש הירוק, ולכן טובים סיכויי ההצלחה בהגלדת פרי זה. לגבי לימון יש חשש
מפתוגנים אחרים, ולכן יש להמשיך ולשפר את טיפול ההגלדה, ואולי לשלבו עם טיפולים נוספים נגד הפתוגנים הפועלים על אף ההגלדה. השילוב של הגלדה וטבילה בסודה לשתיה שיפר במקצת את פעולת ההגלדה, ואילו הטיפול בסודה לשתיה בלבד לא היה יעיל דיו להדברת העובש הירוק.
הניסויים בהגלדה נעשו בפירות בודדים של לימון ופומלו עם הדבקה בפטרית העובש הירוק ובלעדיה. ההדבקה נעשתה על-ידי החדרת נבגים במנה של 5 מליון לסמ"ק. על-ידי דקירה במחט שהוטבלה בתרחיף הנבגים, לעומקים שבין 0.5 ל3- מ"מ. בניסויים אלה נבדקו הנתונים המיטהיים למניעת הריקבון. כמו-כן נבדק שילוב של טיפול הגלדה
בצירוף טיפול הדברה שאינו משאיר שיירים רעילים, כגון בסודה לשתיה (סודיום ב' קרבונט).
נערכו 3 ניסויים גדולים בכל אח שלושה קרטונים של 14 פירות לקרטון ולכל טיפול היו 4 קרטונים. בלימונים נעשו 7 ניסויים. בכל טיפול היו 4 קרטונים של 25 פירות. פעילות הנשימה ייצור אתילן ותכולת האווירה הפנימית של לימונים ושמוטי נבדקו בשיטות המקובלות. ההגלדה נבדקה בטמפרטורה שבין 30 ל42- מעלות צלזיוס. הלחות
בתנאי ההגלדה היתה לעיתים רוויה, ובמספר ניסויים בין 50% ל85%- לימונים אוחסנו ב17 c- ופומלו ב- 11 c וחיי מדף היו ב- 17 c.
החיתום ביריעות הפלסטיק לא השפיע על טעם הפרי, כפי שנמצא בבדיקות שנערכו עם עשרים טועמים לאחר 6 שבועות של אחסנה. אולם בבדיקות שנעשו לאחר 4 חודשי אחסנה היה הפרי הערום יבש יותר ופחות עסיסי.
החיתום ביריעות פוליאתילן הפחית במידה בולטת את אחוז הפגמים הפיזיולוגיים בפומלו, בלימון ובשמוטי. בלימון הופחת הפגם "ראד בלוטש".
השפעת החיתום על אחוזי הריקבון היתה שונה בניסויים שונים במועדי אחסנה שונים. על סמך ניסויים בכמויות פרי קטנות לאורך מספר שנים אפשר לקבוע שהחיתום מנמיך את שיעורי הריקבון. לאחר אחסנה ממושכת, שלושה חודשים ויותר ב- 11 c או ב- 17 c אחוז הריקבון של פרי חתום היה רב יותר, אולם לא במידה מובהקת. את הריקבונות
בניסויים אלו חוללה פטרית העובש הירוק - פניצילום דיגיטאטום. לסיכום: חיתום פומלו ביריעות פלסטיק דחה את התכלותו הפיסיולוגית, דבר שהתבטא בעיכוב מובהק של אובדן משקל, כמישה והתרככות של הפרי.
השפעת ההגלדה במניעת הריקבון של הפומלו והלימון הטבעי מהווה גם היא את ההשלמה המדויקת לפירות אלו, שאינם מקבלים כל טיפול פונגיצידי, מכיוון שההגלדה אינה כרוכה בתוספת או בשיירים של כימיקלים.
חשוב לציין שהפתוגנים של דיפלודיה וגיאוטריכום כמעט שלא הופיעו בניסויים עד כה. פתוגנים אלו, התוקפים מינים אחרים של פירות הדר, נמצאו יותר חסונים נגד הגלדה. לכן יש לחזור על ניבוי הגלדה לאורך העונה ובאיזורי גידול שונים, בשילוב עם טיפולים אחרים העשויים להתקבל גם על פרי "טבעי", כגון סודה לשתיה. הטבילה
בסודה לבדה לא נתנה תוצאות משביעות רצון. אף שתנאי ההגדלה עדיין לא הוגדרו במדויק - אפשר לומר שהיא נראית ושימה הן מבחינה הנדסית והן מבחינה מסחרית.9
הבחלה באתילן לעומת חימום הפרי - פיג'ואה
במטרה לזרז את הבשלת פרי פיג'ואה קטוף - נוסתה הבחלתו בעזרת טיפול בגז אתילן בריכוז של 100 ח"מ במשכי זמן שונים. לאותה מטרה נוסתה שיטה של חימום הפרי בתא חם בטמפרטורה של 38 c ו42 c- במשך 24 ו48- שעות. כן נבדקה השפעת דינוג הפרי על מראהו, על מוצקותו ועל ריכוז החומצה בו.
לקביעת מידת יעילות הטיפולים נבדקו הפרמטרים הבאים: מוצקות, נשימת הפירות, פליטת האתילן, רמת כלל מוצקים מסוסים (כמ"מ), ריכוז החומצה וטעם הפרי במהלך האחסנה ובחיי מדף. לא בכל ניסוי נבדקו כל הפרמטרים.
נמצא שבפירות שקיבלו הבחלה באתילן היתה הירידה בריכוז החומצה במשך האחסנה - מהירה מאשר בפירות ההיקש. גם בפרי המחומם היתה הירידה בריכוז החומצה מהירה מאאשר בפרי ההיקש, אולם חלק חהפירות סבלו מהחמות פנימיות.
מטרות העבודה היו:
1. לימוד התהליכים המתחוללים בפרי הפיג'ואה הקטוף, כדי לאפשר שליטה באורך חיי הפרי.
2. בחינת אפשרות להארכת חיי פרי הפיג'ואה האסוף.
3. זירוז הבשלתו של פרי הפיג'ואה הקטיף, בעזרת טיפולי חום והבחלה באתילן.
סיכום- הטיפולים של הבחלה באתילן וחימום פירות הפיג'ואה גרמו פחיתה מהירה יותר של ריכוז החומצה ועליה ביחס הסוכר/חומצה בהם בהשוואה לפירות ההיקש. אולם הטעימות פרי שנעשו לא נמצא קשר חיובי מובהק בין ריכוז החומצה לבין טעם הפרי. טיפולי חום בפירות פיג'ואה אמנם זרזו את הפחיתה באחוז החומצה לעומת פירות ההיקש,
אולם חלק מהפירות סבלו מהחמות פנימיות הפוגעות באיכות הפרי, על כן אין לישם טיפול זה. הטיפול באתילן (הבחלה) גורם פחיתה מהירה יותר של ריכוז החומצה ועליה ביחס סוכר/חומצה בלי לגרום נזק בפרי. מסתבר שרמת הסוכר נשארת קבועה לאחר קטיפה, ממצא המובא גם במחקר קודם. הטיפול באתילן בניסוי זה גרם האצה בנשימה ובייצור
האתילן בפירות המטופלים כפי שקורה בפירות קלימקטריים, עמהם נמנה גם פרי הפיג'ואה. דינוג הפרי שיוה לו מראה מבריק דבר ששיפר מאד את מראהו, אך לא השפיע משמעותית על מוצקותו, על תכולת החומצה בו ועל טעמו.10 אספקה רצופה של מלאנו לפרי המלאנו (קיוואנו) ((Cucumis Metuliferus המשמש לקישוט ולמאכל, יש שוק באירופה.
הספקה רציפה של פרי אחיד בצבעו במהלך כל השנה תאפשר לחקלאי הישראלי להתבסס בשוק ואולי אף להרחיבו.
בניסוי זה נמצא כי חשיפה לאתילן בריכוז של 160 ח"מ של פירות שנקטפו ירוקים (לפרות בגיל של 28 ימים מהאבקה) - מאפשרת קבלת פרי בעל צבע אחיד (צהוב כתום). טיפול זה יעיל בהינתנו הן לפרי טרי והן לפרי שאוחסן עד כ60- יום בחדר אטום לאור ובטמפרטורה של 20 c. לאור תוצאות העבודה אפשר לקטוף פירות ירוקים ולשווקם
במהלך כל השנה לאחר טיפול באתילן, כאשר צבעם מיטבי ואחיד.
הפרי הישראלי המשווק נחות באיכותו: צבעו כתום (ולא כתום עמוק) בגלל קטיף מוקדם שנעשה כדי להאריך את תקופת השיווק.
בניסוי זה נבדקה האפשרות לשפר את צבע הפרי ולהאריך את עונת השיווק באמצעות טיפול באתילן, הידוע כמזרז הבשלת פירות ממשפחות שונות ובינהם הדלועיים, עליהם נימנה פרי המלאנו. מכיון שהשפעתו של התאילן כזרז הבשלה תלויה בגיל הפרי המטופל ובריכוז האתילן שאליו נחשפים הפירות נבדקה השפעתו על פירות שנקטפו בדרגות הבשלה
שונות ועל פירות מאוחסנים שנקטפו ירוקים. כן נבדקה השפעת אתילן בתלות בריכוזו. הפרמטרים שנבדקו היו צבע הקליפה ופרמטרים כימיים שונים.11
מסקנות הניסוי - ניתן לקטוף פירות ירוקים בגיל 28 ימים מהאבקה לפחות ולחושפם לאתילן בריכוז של 160 ח"מ. טיפול כזה מאפשר קבלת פרי בעל צבע מיטבי ואחיד (צהוב כתום). הטיפול באתילן יעיל, כאמור, בהינתנו הן לפרי טרי והן לפרי שאוחסן עד 60 ימים בחדר אטום לאור ובטמפרטורה של 20 c, ולאחר מכן לחושפם לאתילן בריכוז
של 160 ח"מ ולשווקם בהתאם לדרישות השוק. יש להביא בחשבון כשהפרי מיועד למאכל כל המוצקים המסיסים שבו פוחתים והחומציות שבו פוחתת במשך האחסנה הן בפרי שטופל והן בפרי שלא טופל באתילן וכתוצאה מכך טעמו הופך טפל.11
ג'יברלין - דחית הבשלת הפרי
אתילן, הנקרא "הורמון הבשלה" מוכר היטב כזרז הבשלה בפירות מסוימים, והוא משמש למטרה זו בתנאים מסחריים. פירות האפרסמון רגישים למדי לנוכחות אתילן באווירת האחסנה, הוא מזרז ביותר את התרככותם. התגובה לג'יברלין - אף היא ניכרת ביותר: הוא דוחה את הבשלת הפרי ואת התרככותו.
מכיון שלשני ההורמונים השפעות מנוגדות במערכות שונות - נשאלה השאלה, אם אפשר להפחית את רגישות האפרסמון לאתילן על-ידי טיפול מקדים בג'ברלין.
תוצאות הניסוי - הפשעת ג'ברלין ואתילן ב25 c-.
עצי אפרסמון מהזן "טריומף" רוססו ב50- ח"מ ג'ברלין שבועיים לפני מועד הקטיף המשוער. הפרי הקטוף טופל ב0-, 1, 10 או 100 ח"מ אתילן ב20 c- או ב- 1 c - באוויר רגיל או באווירה מבוקרת (2.5% - 3% (Co2 2%-1.5% O2 במשכי זמן שונים. בהיעדר אתילן, עיכב ג'ברלין את התרככות הפרי בשתי טמפרטורות ובשתי האווירות. אתילן
זירז את התרככות הפרי המטופל בג'ברלין והלא מטופל. רמת האתילן הנמוכה ביותר שגרמה זרוז ההתרככות היתה תלויה במשך החשיפה, בטמפרטורת האחסנה ובטיפול בג'ברלין לפני הקטיף. הרגישות לאתילן, של פירות שטופלו בג'ברלין, היתה פחותה בהרבה מרגישותם של פירות ההיקש, ללא תלות בתנאי האחסנה.12
השוואה בין תכשירי ג'ברלין
בניסוי אחר הושוו יעילותם של תכשירי ג'ברלין בהארכת השתמרות אפרסמונים.
ריסוס מטעי אפרסמון מהזן טריומף בג'ברלין כשבועיים לפני הקטיף נהוג זה שנים אחדות, באותם מטעים בהם קיים צורך להאריך את הקטיף או שפריים מיועד לאחסנה ממושכת. מידי שנה ניכרת שונות רבה בתגובת הפרי במטעים שונים ולכן נוצר צורך לשפר את יעילות הטיפול. מכיון שנמצאו הבדלים ביעילות תכשירי ג'ברלין שונים בריסוס
האביב המיועד להפחית את נשירת החוטים הוחלט להשוות את יעלותם של מספר תכשירים הנמצאים בשוק, בריסוס הסתיו, שמטרתו האטת הבשלת הפרי, כלומר, עיכוב תהליך ההתרככות של פירות האפרסמון במך האחסנה וחיי המדף.
סיכום הניסוי - השפעת הריסוס הסתוי בג'ברלין לדחית התרככות הפרי באה לידי ביטוי בעיקר לאחר הוצאת הפרי מהאחסנה: הטיפול האריך את תקופת חיי המדף של הפרי. הטיפול היעיל ביותר היה בתכשיר פרו ג'יב עם יתרון קל לצורתו הנוזלית.
סיכום
בחיבור זה התיחסתי לחשיבותו של ההורמון אתילן בתהליכים צמחיים שונים.
תפקיד האתילן בהסדרת תהליכים בתוך התאים וביטויי הגנים. כפי שציינתי הורמון זה הוא ההורמון הצמחי שהידע לגביו (מבחינת ביולוגיה מולקולרית)הוא הרב ביותר.
שלא כהורמונים צמחיים אחרים המיוצרים הרחק מהמקום בו הם עוברים סינתזה, אתילן לרב מיוצר "ונצרך" באותו המקום. המיקום הזהה של ייצור וצריכה נראה שהוא מדגיש ועושה סינכרוניזציה לתגובות התוך תאיות ברקמה.
בעבודה זו סקרתי ניסוים שנערכו עם אתילן כדי לשלט בהבשלת פירות למטרות מסחריות. הראיתי כיצד בשימוש באתילן או בג'ברלין ניתן לשמור על הספקה רציפה של פירות על-ידי הבחלתם באתילן לאחר שנשמרו בקרור. תפקידו של האתילן בחקלאות הוא תפקיד מרכזי כפי שהראתי בעבודה זו.
הערות
1. Fluhr, Robert. Mattoo Autar, K. Ethylene Biosynthesis and Perception, Critical Reviews in Plant Sciences 15 (5 6), 479-523 (1996). P. 480.
2. שם.
3. שם, ע' 490.
4. שם, ע' 494.
5. שם, ע' 495.
6. כלומר, פירות המאופיינים בהאצה רבה של הנשימה עם ההתקדמות בהבשלה.
7. Fluhr p. 495.
8. הלפרין, חיים (ז"ל). האנציקלופדיה לחקלאות כרך ג'. שאול חומסקי, אחסנת פירות, ע' 108-111.
9. ש. בן יהושע, ב. שפירא, א. גרי, ע. ברק, חיתום והגלדה של פירות לימון ופומלו, פרסום של מינהל המחקר החקלאי סדרה ה' 1886.
10. אקרמן מרים, זאוברמן גיורא, פוקס יורם, "שיפור האיכות של פרי פיג'ואה לאחר קטיפתו", פירסום של מינהל המחקר החלקאי, סדרה ב' 1992, מס' 93-3113. בתוך: השדה - ירחון להיישבות וחלקאות, אוקטובר 1993.
11. בנציוני, עליזה, לוי איריס, משה ונטורה, השפעת אתילן חיצוני על מאפייני הבשלה בפרי המלאנו, (המכונים למחקר שימושי של אוניברסיטת בן גוריון בנגב), השדה, חוברת ב' נובמבר 1996, ע' 32-36.
12. בן אריה רות, רויזמן יעלה, זוטרוי יוחנן, בלומנפלד עמוס, ג'ברלין מפחית את רגישות פירות אפרסמון לאתילן, מרכז וולקני, מינהל המחקר החלקאי. פרסום של מינהל המחקר החלקאי, סדרה ה', 1990, מס' 214.
13. זוטחי, יוחנן. בן אריה, רות. ברקאי, צבי. השוואת יעילותם של תכשירי ג'ברלין בהארכת השתמרות אפרסמונים, פרסום של מינהל המחקר החקלאי, סדרה ה', 1990.

תגים:

צמחים · אתיזמטי · ביוסינתזה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ההורמון אתילן", סמינריון אודות "ההורמון אתילן" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.