עובדי הצווארון הלבן בגרמניה לפני מלה"ע השניה

תקציר העבודה:

עובדי מעמד הצווארון הלבן בגרמניה לפני מלה"ע השניה
תוכן עניינים HC1164
1. הקדמה
2. הרקע החברתי של עובדי מעמד הצווארון הלבן בגרמניה
3. מעמד הביניים הישן במשבר
4. עובדי הצווארון הלבן במשבר
5. התזה המסורתית
א. המוצא החברתי של מועסקים מקבלי שכר.
ב. יחסים בין מעמדיים
ג. עובדי צווארון לבן והמעסיקים
ד. החברה הגרמנית
6. התזות הרוויזיוניסטיות
א. ההשקפה הימנית
7. המשיכה הנאצית
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה

הקדמה

בראשית שנות השלושים למאה העשרים, התמוטטה המערכת הפוליטית הגרמנית
בפעם השניה בתוך תריסר שנים. יש על כן טעם לדון במשבר עמוק של השיטה
הפוליטית, משבר שהעמיק יותר ממה שניתן לראות ברמת הבחירות והמפלגות
(כלומר פני השטח הפרלמנטריים), משבר שאפף את כל חברת המעמדות של
גרמניה התעשיתית. כך כותב דלטף פויקארט. ברור אם כן שעל השאלה, מי היו
הגרמנים שאפשרו את עליתו של היטלר לשלטון בבחירות דמוקרטיות, יש להשיב
מתוך חקר היחס של המעמדות השונים אל האיש, המפלגה שעמד בראשה,
והאידיאולוגיה שייצג. עבודה זו תעסוק באחד מהמעמדות שהיוו את החברה
הגרמנית, מעמד הביניים החדש - מעמד עובדי הצווארון הלבן. השאלה תהיה, שוב
בלשונו של פויקארט, מה היו התהליכים בתוך מעמד הביניים הבינוני והנמוך
שגרמו לחבריהם, וכאן אעסוק בעובדי הצווארון הלבן, להתנתק מקשריהם
הפוליטיים המסורתיים, ולהצטרף לתנועה הנאציונאל סוציאליסטית.
המושגים 'צווארון לבן' 'מעמד' וכדומה מחייבים להשתמש בהגדרות, מונחים
ופרשנות מתחום מדעי החברה, גם כאשר מטרת המחקר הינה היסטורית מעיקרה.
בכלל מחקר ההיסטוריה החברתית של גרמניה המודרנית משופע בשימוש
בטכניקות, ומונחים השאולים ממדעי החברה. ההיסטוריונים מנתחים מעמדות,
קבוצות עיסוק ומקצועות, שאלות של ג'נדר, ודורות, שאלות המאפיינות מחקר
סוציולוגי עכשווי. זו גם הסיבה לכך שמחקרים סוציולוגיים בני הזמן, כולל הערות
שוליים, והתבטאויות אישיות, יכולים להיות מקורות טובים עבור ההיסטוריונים
העכשויים. הבולט בהם הינו סיפרו של האנס שפאייר (Speier) "עובדי הצווארון
הלבן הגרמני ועלייתו של היטלר", שנכתב ערב עליית היטלר לשלטון. שפאייר
היהודי עזב את גרמניה ומובן שספרו לא פורסם שם. פרסום הספר בגרמנית
(במהדורה מעודכנת מעט) נעשה רק בשנת 1977, והתרגום האנגלי הינו משנת
.1986

מקורות:

בארגונים תעשייתיים גדולים הושטחה ההיררכיה הזו. הפיקוח וההנהלה נעשו אימפרסונאליים. במקביל רב מאד מספר עובדי הצווארון הלבן בדרגים הנמוכים, הרחק מכל עמדות או אנשי הנהלה. כתוצאה מכך התבטלו היתרונות שהעניקו לעובדי הצווארון הלבן את מעמדם המיוחד באירגון, והסטטוס הנלווה אליו - המפתח לראיית עצמם כמרוחקים
מעובדי הצווארון הכחול. יתר על כן, גם אם נשמרו הפריבילגיות החוקיות מהן נהנו עובדי הצווארון בגרמניה הווימארית, הרי ככל שרבו השגי מפלגות הפועלים בתחום מדינת הרווחה, כך צומצם הפער הפסיכולוגי בין המעמדות, 'לרעת' עובדי הצווארון הלבן, כאילו מדובר במשחק סכום אפס.
בפרק ה'לאומנות' דן שפאייר באורינטציה הפוליטית של עובדי הצווארון הלבן בגרמניה הווימארית. הפרק הזה נכתב אחרי מלחמת העולם השניה, ושפאייר זהיר מאד בדבריו. הוא נרתע מלהציג עמדה חד משמעית בשאלה. רמז לעמדות הפוליטיות הוא מוצא בהצהרות פרוגרמטיות של פקידים בכירים בארגוני עובדי הצווארון הלבן. הוא מניח כי
אנשים הבינו את העמדות הפוליטיות של הארגונים להם השתייכו, ומכאן שגם הסכימו להן. שפאייר נאמן לשיטתו, כי ניתן לגזור השקפות פוליטיות ודפוסי הצבעה של אנשים מפעולות ודברים פומביים של מנהיגי הארגונים בהם הם חברים. הוא מצביע על פעולות שונות שעשו מנהיגי ה DHV ארגון עובדי הצווארון הלבן הימני, כדי לסייע
להיטלר ולמפלגה הנאצית בשנות העשרים והשלושים. לסל זה נכנסים גם עמדות ומעשים, שלא היו קשורים ישוריות בתמיכה בנאציזם, אבל הם מתפרשים לשפאייר כ'שחיתות של לאומניות'. כלומר כל מעשה שתרם לחורבן המשטר הרפובליקאני של ווימאר, מוצג על ידי שפאייר כתמיכה עקיפה או ישירה בהיטלר מצד הנהגת ה DHV. על פי השקפתו
היסודית הנובעת ממניעים מוסריים לא פחות מאינטלקטואלים, הוא יכול להסיק כי מי שחבר בארגון מסוג זה בהכרח תומך בעמדות ההנהגה, ergo, עובדי הצווארון הלבן בגרמניה היו לפחות בעלי נטיה חזקה להצבעה עבור המפלגה הנאצית באחוזים החורגים משעורם בכלל האוכלוסיה. לסיוע נמצאו גם מעט סטטיסטיקות בנות הזמן מהם יכול היה
שפאייר להסיק קיום מתאם חריג בגודלו בין מצביעי הצווארון הלבן וההצבעה למפלגה הנאצית.
התזות הרוויזיוניסטיות
תומס צ'ילדרס הינו מהבולטים בהיסטוריונים המודרנים של גרמניה. בדפים הבאים אציג את גישתו לשאלת האחריות להצלחת ההיטלריזם, גישה הממצה את האנטי תזה לתזה שנולדה אצל שפאייר ובני דורו.
ניתוחים סטטיסטיים של תוצאות הבחירות, בין מצביעי מעמד הביניים המסורתי, באזורים עירוניים בראשית ואמצע שנות העשרים, מצביעות על יציבות לקול הליברלי, ירידה לשמרני ועליה למפלגות ה'עממיות'. כלומר ה'קורבן' הראשי להצלחת הנאצים בנרכזים העירוניים, היו דווקא המפלגות השמרניות, שהיו קשורות באינטרסים חקלאיים,
כלומר מחירי מזון גבוהים. סך הכל גוף המצביעים למפלגה הנאצית בשנות העשרים הורכב מרוב של 'מאוכזבי' המפלגות השמרניות, ומעוט 'מאוכזבי' הליברלים.
נוכח מצבם המחמיר של עובדי הצווארון הלבן, ניתן היה לצפות שהם יהוו מטרה מועדפת לתעמולת המפלגה הנאצית. צ'ילדרס כותב כי ביחוד נכון הדבר לגבי החברים בארגון עובדי הצווארון הלבן הימני DHV. ארגון זה היה אנטי מרקסיסטי, אנטישמי ואנטי נשי בעת ועונה אחת, מאידך דגל במדיניות חוץ מתפשטת (אקספנסיוניסטית) - סך הכל
תערובת מתאימה לתועמלני המפלגה הנאצית. באמצע שנות העשרים ראו עצמם ראשי ה DHV כמייצגים ציבור הניצב בתווך בין המרקסיזם המתחזק לעסקים הגדולים. שני הקטבים מעונינים לשפר את מצבם על חשבון מעמדות הביניים.
והנה לדברי צ'יילדרס אין כל הוכחה סטטיסטית למתאם בולט בין עובדי צווארון לבן, להצבעה פרו נאצית. לדעתו תועלה מחאת חלק זה באוכלוסיה, לכיוון המפלגות המסורתיות. אבל צ'יילדרס מוצא מתאם דווקא בין עובדי המדינה, הסקטור המקביל לעובדי הצווארון הלבן - שראו בעצמם עובדי מדינה פרטיים, לבין אחוזי הצבעה גבוהים
למפלגה הנאצית, כבר באמצע שנות העשרים.
גם במחצית השניה של שנות העשרים למרות השיפור הכללי במצב הכלכלי, נמשכה ההידרדרות הכלכלית של מעמד הביניים המסורתי, ביחוד יחסית לבתי הכלבו שחלקם היחסי בפדיון המשיך לעלות. כשהחל המשבר הגדול בשנת 1929, היו בני מעמד זה חלשים מכדי להתמודד עם תוצאות המשבר. מספר פשיטות הרגל עלה ביותר, כוח הקניה של בעלי
החנויות הקטנות והאמנים הלך ופחת, וחלקם בעוגת ההכנסה הלאומית הצטמצם. אין זה מפתיע שרבים מהם מצאו מםלט לאכזבתם מרפובליקת ווימאר בחיק המפלגה הנאצית.
עם החרפת המשבר הכלכלי בשנת 1930 חיזקו הנאצים את פנייתם לבני מעמד הביניים העירוני המסורתי. כדרכם הם תקפו את המיסוי הגבוה, שיעורי הריבית הגבוהים, הביזבוז הממשלתי והשחיתות הפוליטית. את כל אלה עטפו בהתקפות המקובלות על אירגוני העובדים הסוציאליסטיים, העסקים הגדולים, והיהדות הבין לאומית. הם ידעו להציג
ארגונים בעלי מטרות ספציפיות, כמו ארגוני צרכנים בחסות מפלגות השמאל, כאילו הינם חלק ממזימה בין לאומית להרס מעמד הביניים. נוסף על כך 'נהנו' הנאצים מחולשת המפלגות הליברליות ומפלגות המרכז. מפלגות אלה היו קשורות מזה שנים רבות בממסד הפוליטי הווימארי, שהוצג כאחראי לצרות מעמד הביניים, וככאלה היו חלק מהמטרות
אותן תקפו התועמלנים הנאצים. בתעמולתן בשל הצורך לפנות אל חוגים ציבוריים רחבים יותר נמנעו המפלגות האחרות מהתקפות ישירות ושילהוב יצרים.
משך המחצית השניה של שנות העשרים, גם כאשר חל שיפור במצב הכלכלי בגרמניה, נמשכה אבטלה כבדה בין עובדי צווארון לבן, ביחוד בין גברים מבוגרים ונשים. מאידך רווחו חרדות בין העובדים, כי נשים צעירות כובשות יותר ויותר מקומות עבודה על חשבון גברים בעלי משפחות. מצב זה היה כר נוח לתעמולת הארגונים השמרניים, ושוב
הצטיין בכך ה DHV.
ככל שהמצב הכלכלי בגרמניה החמיר, יותר ויותר בני מעמד הביניים המסורתי הפכו לקורבנותיו, פשיטות הרגל בקרבם רבו. מאידך מצביעים הנתונים הכלכליים על גידול מתמיד בחלק העוגה הכלכלית שגרפו בתי הכלבו ויתר המתחרים ה'מודרניים' של מעמד הביניים המסורתי. ביאושם פנו רבים מהגברים שמצאו עצמם חסרי יכולת לפרנס את
משפחותיהם, למי שהציע פיתרון חד משמעי ורדיקלי למצוקותיהם, מי שלא הוכתם עדיין כנושא באחריות למצב המדרדר, המפלגה הנאצית. גם אם ניכרת עליה בכוח המפלגה הנאצית בשנים שלפני המשבר הגדול, הרי הבחירות בשנת 1930, בעיצומו של המשבר, היוו מבחינתם קפיצה בסדר גודל. פויקארט מציין כי השג זה של התנועה הנאצית הושג עוד
לפני היווצרות תמיכה משמעותית במפלגה של גדולי התעשיינים. זה מאפשר לו 'לבודד' את בני מעמדות הביניים יחסית לחלקים אחרים באוכלוסיה שתמכו בהיטלר מאוחר יותר מטעמים אחרים, אפילו הפוכים לאלה שעמדו ביסוד התמיכה של מעמדות הביניים.
לקראת הבחירות של 1930 עלה לשיאו מספר המובטלים בין עובדי צווארון לבן ועובדי המדינה. ושוב מציין צ'יילדרס, תמיכת מעמדות הביניים במפלגה הנאצית היתה נמוכה באופן יחסי לחלקם באוכלוסיה. הוא מדגיש כי תוצאה זו שהתקבלה מניתוחים סטאטיסטיים מודרניים נמוכה מזו המוצגת 'בספרות המסורתית'. הפעם בלטו לדבריו דווקא
מעמדות הביניים המסורתיים, בהצבעה לטובת המפלגה הנאצית. קורלציה נוספת נמצאה בין אחוזי הצבעה גבוהים להיטלר למצביעים באזורים כפריים ובערים הקטנות. כלומר בערים הגדולות, היכן שהתגוררו מרבית אנשי המעמד הבינוני החדש, לא זכו הנאצים להצלחה יוצאת דופן. נשים עובדות צווארון לבן שהותקפו על ידי ארגוני העובדים
משום ש'גזלו' עבודה מגברים, נטו שלא להצביע בעד המפלגה הנאצית
לאחר שהוכיח לשיטתו כי עובדי צווארון לבן לא התבלטו בין מצביעי המפלגה הנאצית, טוען צ'יילדרס כי בכך הצטיינו דווקא עובדי השרות הציבורי. הוא מדגיש כי בניגוד לסברות השליטות עד ראשית שנות השלושים: "תמיכה במפלגה הנאצית בקרב מעמדות הביניים החדשים היתה פחותה בהרבה מזו שבמרכיבים האחרים של הבורגנות". מראשית
שנות השלושים הרחיבו הנאצים את הבסיס האלקטוראלי שלהם למעמדות וחוגים בחברה הגרמנית, שקודם לכן 'הוחזקו' בידי מפלגות אחרות. הכוונה היא שמכאן והלאה כבר אין חשיבות רבה להצבעת בני המעמד הבינוני החדש.
מכל מקום, ככל שאנו מתקרבים לשנת 1933, כך מוצא צ'יילדרס הוכחות לתמיכה גוברת במפלגה הנאצית בקרב עובדי השרות הציבורי. כך התגלו בשנת 1932 תאים סודיים של המפלגה הנאצית בקרב שוטרים, ואפילו בצבא. נראה שהמפלגה פתחה במסע גיוס תומכים בקרב סקטור זה. בקרב רוב המפלגות ניכרה לדבריו 'הזנחה' של התעמולה הפוליטית
בקרב עובדי הצווארון הלבן. הזנחה שנבעה מכך שלא ראו אותם כשונים ומיוחדים מיתר חברי מעמדות הביניים הנמוכים, והיא מפתיעה ביחוד נוכח הרדיקליזציה הפוליטית הגוברת בשורותיהם. בשנת 1932 אכן ניכרה לדבריו עליה במאמץ שהשקיעה המפלגה הנאצית בגיוס תמיכת עובדי הצווארון הלבן. ואולם היה זה רק חלק ממאמץ כולל,
והפעילות בקרב עובדי הצווארון הלבן היתה פחותה מזו שבין הסקטורים האחרים.
אחד המאפיינים של האידיאולוגיה והתעמולה הנאצית היה שלילת הלגיטימציה של רפובליקת ווימאר. צ'יילדרס רומז בעדינות על כך שבשנים טרופות אלה, החריף המאבק הפוליטי עד כדי כך שגם ארגונים אחרים, כולל ארגוני השמאל של עובדי הצווארון הלבן, נקטו בקווי תעמולה שניתן היה לפרשם כתוקפים את הלגיטימציה של השלטון. במלים
אחרות, מי מעובדי הצואורון הלבן שרצה למחות נגד עצם קיום המשטר הרפובליקאני, לא נזקק לשם כך להצביע עבור המפלגה הנאצית. יתר על כן לדבריו היו יחסי ארגון עובדי הצווארון הלבן הימני, ה DHV עם המפלגה הנאצית מתוחים משך כל התקופה. כך שוודאי שתמיכה בנאצים לא באה ממקור זה.
לדברי צ'יילדרס, גם בבחירות האחרונות שהתקיימו בגרמניה בשנים 1932 ו 1933 ניכרות תוצאות דומות מבחינת המתאם הנמוך של מצביעי צווארון לבן והמתאם הגבוה של בני מעמד הביניים המסורתי, ביחוד עובדי השרות הציבורי, לבין מצביעי המפלגה הנאצית. מסקנותיו של צ'יילדרס לגבי הרכב המצביעים למפלגה הנאצית בין השנים 1924
- 1932, אינן דורשות פרוט בעבודה זו. אציין רק כי הוא נוטה 'לחלק' את האשמה בין כל הסקטורים בציבור הגרמני. בכל סקטור היו די מצביעים, שנענו לקריאה הנאצית, שהתבססה על אנטי מרקסיזם קיצוני, תביעה לחזור לסדר הישן, תקיפת סממני המודרניזציה ואנטישמיות קיצונית (שצ'יילדרס מתעלם ממנה). באופן מפתיע הצליחו הנאצים
לבסס לעצמם ציבור מצביעים אפילו בקרב הפרולטריון. בקצרה, המפלגה הנאצית הצליחה היכן שנכשלו כל המפלגות המסורתיות, להציג עצמה כמפלגת כל הציבור הגרמני.
ההשקפה הימנית
רוב ההיסטוריונים והסוציולוגים שאת עבודתם בשאלת עובדי הצווארון הלבן בגרמניה הווימארית סקרתי עד כה, נמנעו מלבחון את חלקה של ה SPD המפלגה הסוציאל דמוקראטית, בעובדה שעובדים אלה, אשר מבחינה תאורטית היו אמורים להמצא בה לא מצאו את מקומם הפוליטי בצד חברי אותה מפלגה, מייצגת הפרולטריון. שכן מכל בחינה
פראקטית, המאפיין המרכזי של ההיסטוריה של עובדי הצווארון הלבן ברפובליקת ווימאר הינו תהליך של פרולטריזציה. סביר להניח ששתיקה זו נובעת משני טעמים. ראשית הרתיעה הידועה של היסטוריונים לעסוק בשאלות של 'אילו', כלומר לנסות לבנות היסטוריוגרפיה על סמך עובדות היפוטיות. הטעם השני הינו כנראה החשש שבדיקה מעמיקה
של שאלה זו תגלה שגם ל SPD היה חלק במצב זה. והיות שתמיכת עובדי הצווארון הלבן במפלגה הנאצית היתה מגורמי עלייתו של היטלר לשלטון, תוטל כך בעקיפין אשמה גם במפלגה הסוציאל דמוקראטית.
מיכאל פרינץ בדק את השאלה מתוך נקודת השקפה 'ימנית' ואפילו עכשווית, הוא מזכיר גם את כשלון המפלגה הסוציאליסטית להפוך למפלגה עממית אחרי מלחמת העולם השניה. הוא אינו חולק על דעת החוקרים, בעיקר האנס שפאייר, הרואים בפריווילגיות החוקיות שניתנו לעובדי הצווארון הלבן בגרמניה את הבסיס לתביעתם ליחודיות והתבדלות
מהפרולטריון. ואולם בראית האינטראקציה בין שני המעמדות הוא בוחן את חלקם של עובדי הצווארון הכחול ביצירת ושימור הפער, ומגיע לכמה מסקנות בקשר למניעי מנהיגי ה SPD מלנסות להדק קשרים בין מפלגתם לארגונים מייצגי עובדי הצווארון הלבן.
בשנות העשרים קם בגרמניה ארגון חזק של עובדי צווארון לבן AfA-Bund שלראשיו היו נטיות רדיקליות ונכונות לנהל מאבקים פוליטיים בסגנון 'פרולטרי' קיום אלטרנטיבה זו נראתה לראשי הSPD כ'מספקת' מבחינה פוליטית. כמו כן החל מ 1918 היתה בגרמניה מפלגה קומוניסטית חזקה. האתגר משמאל ל SPD הגביל במידה רבה את חופש
התמרון הפוליטי שהיה נחוץ כדי להתקרב לציבור שניתפס כאויב הפרולטריון. המשפט האחרון מביא אותנו למסקנה העיקרית של פרינץ. בסופו של דבר מה שמנע לדעתו התקרבות בין ה SPD לעובדי הצווארון הלבן היתה החשדנות המסורתית של הפרולטריון כלפי מעמדות הביניים. כדאי להוסיף כי זו היתה חשדנות שנבנתה בשנים רבות של מאמץ
מצד המדינה הגרמנית לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, לשמר ולהרחיב את הפער בין שני המעמדות שהיו למעשה אחד.
המשיכה הנאצית
עד כאן ראינו את ההסברים והתאורים השונים להמשבר העמוק שעבר על החברה הגרמנית בכלל ועל מעמדות הביניים בפרט. כאן יש לשאול מדוע מצאו כה רבים ממאוכזבי רפובליקת ווימאר את מקומם במחנה הנאצי. ושוב אמקד את הדיון בבני מעמדות הביניים, אנשי הצווארון הלבן.
לגבי המובטלים, אבל גם אותם מליונים שתפיסת עולמם המעמדית ה'מסודרת', השתבשה, גם אם היו עדיין מועסקים, היוותה החברות במפלגה הנאצית מפלט שעיקרו פעילות בלתי פוסקת לטובת המפלגה וחבריה, ומה שהוצג בפניהם כטובת העם הגרמני. הקרבת העצמיות הפיזית והנפשית אפשרה לאותם אנשים למלא את החלל הפנימי שחשו בתוך המשבר
החברתי הבלתי מובן ובלתי נגמר. המפלגה סיפקה הקשר חברתי וחברי שאבד בחיי היום יום, משמעות בסביבה אפורה ומיאשת.
באופן מעשי הבטיח הנציונאל סוציאלים לעובדי הצווארון הלבן (כמו לכלל מעמדות הביניים) שמצאו עצמם נדחקים למעמד חסר חשיבות, בין שכבת בעלי ההון ה'כבדים', למסות פועלי הצווארון הכחול המאורגנים היטב, שהוא יוציא אותם מ'ארץ לא איש', למעמד מחודש משופע בפריבילגיות, ממש השבת עטרה ליושנה. היות ומאבקי המעמדות
בגרמניה נתפסו כמשחק סכום אפס, בו כל רווח לצד אחד מייצג הפסד זהה בגודלו לצד אחר, הרי שלהבטחות הנאציות בדבר צמצום כוח בעלי ההון הגדול, הלאמת בתי הכלבו 'היהודיים', וסילוקם מהבנקאות, וחיסול השפעות המארקסיזם בגרמניה, היתה משיכה גדולה לאלה שחשו עצמם נפגעים. פויקארט מסכם את שלשת התחומים בהם הצטיינו
הבטחות הנאצים לבני מעמדות הביניים. ראשית השבתם למעמד מוביל בחברה טרום מודרנית, שנית אוטוריטאריזציה של המערכת הפוליטית והחברתית, ושלישית סדרת הבטחות לסקטורים ספציפיים, של בני מעמדות הביניים.
סיכום
ספרו של שפאייר הביקורות עליו והמחקרים המודרנים מציגים פן מהותי בהרבה של ההיסטוריה הגרמנית והחברה הגרמנית העכשווית. הדברים מתגלים בבהירות בראיון שערך מיכאל פרינץ, מהחוקרים המודרנים הבולטים, עם הנס שפאייר בשנת 1988 ובו נדונו שאלות אלה. שפאייר כתב את ספרו בתוך ההתרחשויות, ועוד לפני שהתבררו ממדיה
המפלצתיים של התופעה הנאצית. הוא שאל את השאלה שאנו שואלים עד היום: מי היו הנאצים וכיצד הגיעו לשלטון בגרמניה באופן דמוקראטי - בבחירות, כלומר מי היו תומכיהם. שפאייר הגיע למסקנה שרוב חברי מעמדות הביניים בגרמניה - בעיקר עובדי הצווארון הלבן, היו בעלי נטיה פוליטית חזקה לימין, והם אלה שהיקנו להיטלר את
הקולות המכריעים בבחירות שנערכו בראשית שנות השלושים. לדבריו מקורותיו היו תוצאות בחירות שנערכו במקומות עבודה, הכרתו האישית את הלכי הרוח בין עובדי צווארון לבן, והאידיאולוגיה והמעש הגלויים של הגדול בארגוני עובדי הצווארון הלבן ה DHV, שתמכו בהיטלר. להבנתו ומנסיונו לא סביר היה שאדם יצטרף לארגון זה
מטעמים פרקטיים, למשל תוכנית פנסיה טובה, בלא שיהיה מודע תוך זמן קצר לאופי האידיאולוגי שלו, ולכן מי שנשאר בארגון זה, ומספר חבריו היה הגדול ביותר, תמך בוודאי במדיניותו. דעה זו ודומות לה התגבשה אצל משקיפים רבים בני הזמן.
מובן שמסקנות בנות הזמן אינן מסקנות היסטוריות תקפות, ואולם בתקופה זו ובסביבה מדעית זו, הסוציולוגיה הביקורתית בגרמניה, נולדה התזה עליה גדלנו לפיה מעמדות הביניים הגרמניים העלו את היטלר לשלטון. לפני שאציג את היפוך התזה הזו כדאי להזכיר כי היא מקובלת לפחות בין חלק מההיסטוריונים המודרניים. כך כותב פויקארט
כי כל הניתוחים של הרכב החברים במפלגה הנאצית, ותוצאות הבחירות בגרמניה מצביעים באופן חד משמעי על פרופורציה חריגה בגודלה של בני שכבות הביניים בין תומכיו של היטלר.
בשנים האחרונות קמה אסכולה רוויזיוניסטית של ההיסטוריה הגרמנית, ואין המדובר בגרמנים בלבד, אלא גם חוקרים אמריקאים ובוודאי גם אחרים הקרובים יותר למקומותינו. לרשות היסטוריונים וסוציולוגים אלה עומדים כלים סטטיסטיים חזקים ובאמצעותם הם מוכיחים כי הבוחרים ממעמדות הביניים לא מלאו תפקיד חריג ליחסם המספרי
באוכלוסיה, בבחירות שהביאו לנצחון המפלגה הנאצית, ואולי אפילו נטו ברובם למפלגות המרכז והשמאל. הם טוענים כי התזה הישנה בדבר "פגיעות מעמדות הביניים הנמוכים לתנועות מחאה ימניות רדיקליות נוסחה בחיפזון והיא נבעה מצרות אופק מחשבתית אל מול ראיות הפוכות". כלומר לא רק טעות אנוש עמדה מיסוד התזה הישנה אלא גם
מידה של זדון, שנבעה לדעתם מההשקפות הפוליטיות השמאלניות של אנשי האסכולה הסוציולוגית הזו בגרמניה. לגישה זו ניתן לשייך גם את ההשקפות השונות בדבר כשלון המפלגה הסוציאל דמוקראטית לצרף אל תומכיה את בני מעמדות הביניים הנמוכים, אז ועתה.
אין זה המקום לדון בשאלת היווצרות אסכולות רוויזיוניסטיות בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה הגרמנית בפרט. לטעמי הרוויזיה הזו נועדה לטהר את מעמדות הביניים הגרמניים מהאשמה שהוטחה בהם אז והיום, שהם היו אחראים לעליית הנאציזם לשלטון בגרמניה. לכן, ניתן לשייך את האסכולה הרוויזיוניסטית הנוכחית, ל'רוח הזמן' של שנות
השמונים, דהיינו לגל השמרני שנשא לשלטון את רונלד רייגן בארה"ב, מרגרט תאצ'ר בבריטניה, הלמוט קוהל בגרמניה, יצחק שמיר בארצנו ועוד.
ביבליוגרפיה
1. Childers Thomas, The Nazi Voter - the Social Foundation of Facism in Germany, The University of North Carolina Press, Chapel Hill and London, 1983
2. Goldgagen, Daniel, Hitler's Willing Executioners, Alfred A. Knoff, New York, 1996
3. Hans George in Kaes, Jay, Dimenberg ed, the Weimar Republic Source Book, University of California Press, Berkeley, 1994
4. Kocka Jurgen, Class formation, interest articulation' and public policy: the origins of the German white-collar class in the late nineteenth and early twentieth centuries, in Organizing interests in w western Europe, ed by Suzanne Berger, Cambridge, University Press, Cambridge, 1981
5. Kalveram Wilhelm, in Kaes, Jay, Dimenberg ed the Weimar Republic Source Book, University of California Press, Berkeley, 1994
6. Peukert Detlev, Inside Nazi Germany, Penguin Books, England, 1987
7. Prinz Michael, German Social Democracy and the New Middle Class: Practice as an Obstacle to Theory, in, Politics, Culture and Society, ed Vidich, Lyman, Hughey and Jackell, Human Sciences Press, New York, winter 1990
8. Speier Hans, German White-Collar Workers and the Rise of Hitler, Yale University Press, 1987
9. Schroder Fritz, in Kaes, Jay, Dimenberg ed, the Weimar Republic Source Book, University of California Press, Berkeley, 1994
10. Siegfried Kracauer, in Kaes, Jay, Dimenberg ed the Weimar Republic Source Book, University of California Press, Berkeley, 1994
Peukert Detlev, Inside Nazi Germany, Penguin Books, England, 1987, p.32
Peukert, op.cit p.34
Speier Hans, German White-Collar Workers and the Rise of Hitler, Yale University Press,
1987
Kocka Jurgen, Class formation, interest articulation' and public policy: the origins of
the German white-collar class in the late nineteenth and early twentieth centuries,
in Organizing interests in w western Europe, ed by Suzanne Berger, Cambridge
University Press, Cambridge, 1981 pp.63-81
Kocka, op.cit p. 65
loc.cit
Kocka, op.cit p. 67
Kocka, op.cit p. 65
Kocka, op.cit pp. 68-71
Goldgagen, Daniel, Hitler's Willing Executioners, Alfred A. Knoff, New York, 1996,
p.73
Kocka, op.cit pp.73-77
Childers Thomas, The Nazi Voter - the Social Foundation of Facism in Germany,
The University of North Carolina Press, Chapel Hill and London, 1983, pp 64-69
Hans George in Kaes, Jay, Dimenberg ed, the Weimar Republic Source Book,
University of California Press, Berkeley, 1994, p 182
Fritz schroder, in Kaes, Jay, Dimenberg ed, op.cit pp 184-185
Kalveram Wilhelm, in Kaes, Jay, Dimenberg ed, op.cit p 185
Siegfried Kracauer, in Kaes, Jay, Dimenberg ed, op.cit p 189
Kaes, Jay, Dimenberg ed, p. 181
Speier op.cit pp 1-17
Speier,op.cit pp. 12-14
Speier, op.cit pp 17-18
Speier, op.cit pp 21-22
Speier, op.cit pp 23-24
Speier,op.cit p.28
Speier,op.cit p.29
Speier,op.cit p.30
Speier,op.cit p.32-34
Speier,op.cit pp.39-40
Speier,op.cit p.55
Speier,op.cit p.57
Speier,op.cit pp.58
Speier,op.cit pp. 59-61
Speier,op.cit p.62-65
Speier,op.cit pp. 63-67
Speier,op.cit pp. 70-75
Speier,op.cit pp. 76-77
Speier, op.cit pp 110-113
Childers, op.cit p.71
Childers, op.cit pp.89-90
Childers, op.cit p.91
Childers, op.cit p.97
Childers, op.cit p.143
Childers, op.cit p.144
Childers, op.cit pp.151-152
Childers, op.cit pp. 212-213
Childers, op.cit p.159
Peukert, op.cit, p. 34
Childers, op.cit pp 170-174
Childers, op.cit p 178
Childers, op.cit pp 230-231
Childers, op.cit p 233
Childers, op.cit p 239
Childers, op.cit pp 234-235
Childers, op.cit pp 240-243
Childers, op.cit p 262-269
Prinz Michael, German Social Democracy and the New Middle Class: Practice as an
Obstacle to Theory, in, Politics, Culture and Society, ed Vidich, Lyman, Hughey and
Jackell, Human Sciences Press, New York, winter 1990, p. 186
Prinz, op.cit p.191
Prinz, op.cit p.193
Peukert, op.cit p.86
Peukert, op.cit p.87
Peukert, op.cit p.86
Prinz Michael, German White Collar Workers Before the Rise of National Socialism: An
Interview with Hans Speier, in, Politics, Culture and Society, ed Vidich, Lyman, Hughey
and Jackell, Human Sciences Press, New York, winter 1990, p. 197-207

תגים:

מעמדות · היטלר · נאציזם · חברה · סוציולוגיה · שואה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עובדי הצווארון הלבן בגרמניה לפני מלה"ע השניה", סמינריון אודות "עובדי הצווארון הלבן בגרמניה לפני מלה"ע השניה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.