הטלוויזיה כמספרת סיפור

תקציר העבודה:

אם נמתח קו גס מהעת העתיקה לימינו אנו, נראה שאחד המאפיינים הבולטים ואולי המהותיים של היצירה האנושית. הוא הסיפור - מסגרת עלילתית שבאה לספר ולומר דבר מה. גיבוריה של יצירה זו יכולים להיות אלים, דמויות אנושיות ברואי דמיונם של המחברים או אנשים אמיתיים בשר ודם. מסגרות עלילתיות וטיפוסיהן בין שמדובר במיתוסים, אפוסים, סאגות, אגדות, רומנים, נובלות וכו' באות לא רק לספר משהו אלא גם להגיד משהו מבחינה סוציולוגית יש לנו מספר. סיפור העלילה וקהל השומעים. ישנו מי שהוא מספר סיפור, הוא בא עם סיפור משלו או עם סיפור של מישהו אחר. הוא מספר את סיפורו בדרך מסויימת וישנו קהל המאזין ברוב קשב ומסיק מסקנות שהוא מוצא לנכון כי הן חשובות ו\או רלבנטיות מבחינתו ומבחינת הסביבה שבה הוא פועל.
מבחינת הטכנולוגיה של מספרי הסיפורים יש להבחין ב3- תקופות. התקופה הראשונה היא התקופה האורלית, בה לא היה בנמצא כתב ומספרי הסיפורים היו מספרים את סיפוריהם בפני קהל מאזינים במקום מרכזי כמו כיכר העיר, הגורן או כל מקום אחר שנמצא כמתאים לריכוזם של המאזינים. התקופה השניה היא התקופה הליטרכתית. זאת תקופה שנמשכת עד ימינו אנו. בתקופה זו המספרים מעלים על הכתב את סיפוריהם ומקריאים אותם בפני המאזינים. ביוון וברומא למשל, היו קיימים זה וזה גם מספרי הסיפורים וגם מקריאי הסיפורים. בימינו אנו, קיימות טכנולוגיות חדשות כמו התקליט, הרדיו והטלוויזיה כשזאת האחרונה הופכת לדומיננטית יותר ויותר. כאן אין מקריאי סיפורים, המאזין בעצם גם רואה את העלילה. העלילה מובאת בשידור אחד (one session) או כסדרה ממושכת. במקרה האחרון ישנה עלילה רצופה המתפתחת מפרק לפרק כדוגמת הסדרות "ההגדה לבית פורסייט", "אני קלאודיוס", "שושלת" ו"האמיצים והיפים".
סוגים אלה של סדרות מתחלקים לשני סוגי סרטים. סרטים בעלי מבנה עלילתי ברור עם התחלה, אמצע וסוף וסרטים שיש בהם התחלה ואמצע ומסתיימים רק כשאחוזי הצפייה בהם מתחילים לרדת ומורגש כי הסדרה מצתה את עצמה. דוגמה לסוג כזה של סרטים היא הסדרה "דאלאס". סוג אחר של סדרות, אלה סדרות שכל פרק בהן עומד ברשות עצמו ללא קשר עם אלה שקדמו לו ולאלה שיבואו אחריו כמו "משפחה שכזאת" (ארצ'י בנקר), "ספינת האהבה", "מסע בין כוכבים" ו"תיקים באפילה".
בכדי שנוכל למקם את המסגרת העלילתית מבחינה אנתרופולוגית נתעלם מהטיפולוגיה הספרותית המקובלת שאליה התייחסנו ונתייחס לשני אבות טיפוס ברמת המקרו והם המיתוס ומנגד המעשייה. לחלוקה זו יש חשיבות ייחודית שיכולה לתת לנו פרספקטיבה רחבה על מספרי סיפורים טלוויזיוניים כהמשך טבעי למספרי הסיפורים האורליים.

מקורות:

אור אמיר - מיתוס ופולחן בתוך מיתוס ופולחן (עורך: אמיר אור) הליקון הוצאת ביתן 1996 99 עמ.
ברגר אווה - מבוא לתקשורת אוניברסיטה משודרת משרד הבטחון 1995 82 עמ.
גורדון איילה - "לצייר את הקסם" משקפיים מס. 6 מאי 1996 עמ. 39-43
כספי דן - תקשורת המונים כרך א' האוניברסיטה הפתוחה 1993 223 עמ.
מידן ענת - "דדי צוקר" 7 ימים - ידיעות אחרונות 4.10.96 עמ. 42, 36-38
סלינר משיח - "מאגדת עם אל הטל'-מעשייה" טעמים גליון מס. 1 דצמבר 1993 עמ. 47-50
רועה יצחק - אחרת על תקשורת הוצאת רכס 1994 157 עמ.

תגים:

עלילה · סוציולוגיה · נרטיב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הטלוויזיה כמספרת סיפור", סמינריון אודות "הטלוויזיה כמספרת סיפור" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.