הסחר באוקינוס ההודי

תקציר העבודה:

הסחר באוקינוס ההודי במאות ה10-11 -

תוכן עניינים hc1064
1. הקדמה
2. סוחרים ושליטים
3. הסחר באוקינוס ההודי לפני צמיחת אימפרית הסחר הפורטוגזית
4. סרי ויז'איה ומאלאקה
5. הגניזה הקהירית והסוחרים היהודים
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה


הקדמה
מחקרים מודרניים העוסקים בנושאים כ'סחר הימי באוקיניוס ההודי' משך תקופה
מאד ארוכה, מושפעים בהכרח מעבודתו רחבת ההיקף של ההיסטוריון הצרפתי,
פרננד ברודל (Braudel), שערך את המחקר החלוצי מסוג זה לגבי הים התיכון בימי
מלך ספרד פיליפ השני - המאה ה 16. עבודה זו תסתמך בעיקר על ספרו של ק.נ.
חודהורי (' ,(Chaudhuriסחר ותרבות באוקינוס ההודי - היסטוריה כלכלית מראשית
האיסלם עד 1750'. חודהורי מגדיר עצמו כתלמידו של ברודל והוא משתמש
במחקרו במתודה שביסס האחרון.
תחומי העבודה הזו נרחבים ביותר. גיאוגרפית, כאשר ההיסטוריונים מדברים על
ה'אוקינוס ההודי', הם כוללים בו את כל הים שמדרום ליבשת אסיה, כולל הים
האדום והמפרץ הפרסי. בהתייחס ליבשה הם נדיבים אף יותר, חודהורי מרחיב את
תחומי הספירה של האוקינוס ההודי עד להרי ההימליה. ההצדקה לכך הינה
במחקרו של ברודל המבחין בין אחדות גאוגרפית ואחדות אנושית שתחומיהן אינן
זהות, מה שמאפשר לו להרחיב את תחומי 'הים התיכון', אל מעבר לקירבה
המיידית לחופים.
גם מרחב הזמן הינו הרבה מעבר למקובל במחקרים היסטוריים, למעשה למעלה
מאלף שנה, (אם כי עבודה זו תתמקד בפרק זמן קצר יותר, עד לחדירת האירופאים
למזרח אסיה) וגם בכך נשען חודהורי על ברודל שכונן את מושג ההיסטוריה של
'הזמן הארוך' במאמר מפורסם משנת 1958. היסטוריה של הזמן הארוך 'הזוחלת
לאיטה, של האדם ביחס לסביבתו, היסטוריה בה כל שינוי הוא איטי, של חזרה
עצמית, ומעגלים'. שלמה בן עמי מגדיר זאת כהיסטוריה של הסטרוקטורות
הגדולות של האנושות - דוגמת המסחר הימי באוקיניוס ההודי משך תקופה מאד
ארוכה, או "היסטוריה של חברה ללא פוליטיקה, ללא מדינה ואולי אפילו ללא
"היסטוריה". ואכן חודהורי מגדיר את מחקרו כעוסק בחברה, תרבות, כלכלה,
ועיניני דיומא בסדר זה. בעבודה זו אתאר כמה מהמאפיינים הבולטים של הסחר
הימי באוקינוס ההודי בעיקר במאות .10-11

מקורות:

המאפיין הבולט של הסחר הימי באוקינוס ההודי (וגם הים תיכוני האיסלמי) הוא העצמאות הרבה ממנה נהנתה הפעילות המסחרית. הרעיון של אימפריות ימיות, של שילוב בין סחר ימי לעוצמה מדינית ימית נולד והתפתח באירופה. רק לעיתים נדירות שיתפו שליטים `יבשתיים' מהאוקינוס ההודי פעולה עם סוחרים וגם זאת בד"כ להשגת רווח
מסחרי לטווח הקצר. ואילו ההיסטוריה של וונציה פיזה וגנואה מראשיתן, ואח"כ זאת של המעצמות האיבריות וכן הולנד ובריטניה רצופה מראשיתה שילוב של פעילות מסחרית ומדינית - צבאית. זו כמובן אחת הסיבות הבולטות לכך שהציויליזציה האירופאית היתה זו שבנתה אימפריות מעבר לים והשתלטה על אפריקה ומרבית האוקינוס ההודי.
הסחר באוקינוס ההודי לפני צמיחת אימפרית הסחר הפורטוגזית
במחצית הראשונה של המאה השביעית לספירה התחללו בשני קצוות האוקינוס ההודי תהליכים הרי משמעות מבחינת הסחר באוקינוס. בסין עלתה לשלטון שושלת חדשה ט'אנג. סין בהנהגת קיסרים משושלת זו ושושלת סונג שבאה אחריה, חוותה פריחה כלכלית ארוכה, שעל תוצאותיה נמנו צמיחת ביקושים גדולים ונמשכים למוצרי מותרות בתוך
האימפריה, ויצירת אזור השפעה תרבותי סיני נרחב מחוץ לגבולות האימפריה.
שושלת סונג נוסדה בשנת 960 ועד לכיבוש צפון סין בידי שבטים נודדים בשנת 1127 התחוללה בסין פריחה כלכלית שיש המשווים אותה לזו של אירופה בראשית העת החדשה. שילוב של תהליכי אורבניזציה, תיעוש ומסחר, הובילו את סין בתקופה זו לבכורה העולמית בתפוקה כלכלית לנפש. ביסוד הפריחה עמדה תקופת שלום ארוכה, במהלכה פותחו
נתיבי התובלה בנהרות סין הגדולים וברשת תעלות שחיברו ביניהם. אפשרויות התובלה המפותחות אפשרו צמיחת שוק סחורות פנימי גדול. ביחוד בלטה באותה תקופה תעשיית הברזל והפלדה שהגיעה לטכנולוגיות והשגים מרשימים. במקביל התפתח מאד המסחר הימי בעיקר עם אזורי דרום מזרח אסיה. סין יצאה משי ומוצרי טכסטיל, ברזל ופלדה.
בחצי האי הערבי החלה באותן שנים צמיחת האיסלם שתוך שנים מעטות ישתלט על מרחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה וספרד במערב, ובמזרח יתפשט בדרום אסיה עד הודו. התפשטות האיסלם לוותה בתהליך עיור נמרץ, וברתימת המשאבים הכלכליים של אזור הים התיכון, שנמצאו בנסיגה במאות האחרונות לקיום האימפריה הרומית, והאוקינוס
ההודי. גם במרחבי העולם המוסלמי נוצרו ביקושים חזקים לסחורות בכלל ומוצרי מותרות בפרט.
בין שני המרכזים הפוליטיים, כלכליים ותרבותיים צמח מחדש סחר ימי ויבשתי בהיקפים שלא נודעו שנים רבות. כל זאת בתנאי אי וודאות יחסית. שכן בעוד ששליטי כל אזור היו עשויים להעניק לסוחרים בתחומם מידה רבה של בטחון יחסי, הרי שלסחר שבין תחומי ההשפעה לא היה בסיס בדמות הסכמים דו צדדיים להבטחת חופש המסחר.
מאמצע המאה השביעית עד לסוף המאה החמש עשרה ניתן לזהות את המבנה והכיוון של הסחר באוקינוס ההודי. תנועה בין יבשתית התקיימה ביבשה ובים מדרום סין ועד מזרח הים התיכון. היות והתרבות הכלכלית החברתית והפוליטית של כמה חברות שסחרו אלה עם אלה מעבר למרחקים גאוגרפיים עצומים היו שונות מאד, גם אופי הסחר מבחינת
הסחורות המוצעות ותרבות הסחר התאימו עצמם לנהוג בכל מקום ומקום.
אופן המסע בים היה נתון לשינוי. משך תקופה ארוכה היה נהוג שספינה שיצאה מצידו האחד של נתיב הסחר, בדרך כלל ספינות ערביות, תגיע עד לסופו תוך שהיא עוגנת בנמלים שבדרכה בהתאם להזדמנויות המסחריות ומשם חזרה לנמל היציאה. ואולם מסעות אלה היו יקרים מדי ומשך השנים החלו בעלי הספינות לבצע מסעות קצרים יותר בין ערי
נמל מרכזיות. נוצרו מעין מעגלים דמיוניים חופפים חלקית שכיסו כל אחד מקטע ממרחב הניווט שבין הים האדום, מזרח אפריקה, אזור המפרץ הפרסי והים הערבי, דרומית להודו, מפרץ בנגל, מאלאיה, יאווה וסומטרה ועד דרום סין, ויחדיו כיסו את כל המרחב. עד שנת 1000 לספירה לערך, היה מרכז הסחר באזור המפרץ הפרסי. משם היו יוצאות
הספינות, (וגם שיירות הגמלים), להודו וסין במזרח ולחופי מזרח אפריקה. הסחורות שהובאו מסין נצרכו חלקן ברחבי העולם המוסלמי וחלקן הגיעו בדרכי היבשה והים עד לצפון אירופה. ארבעת המוצרים החשובים של תרבויות המזרח היו: משי, חרסינה, עץ אלמג, ופלפל שחור. הם הוחלפו בתמורה לקטורת, סוסים גזעיים, שנהב, מוצרי טכסטיל,
ומוצרי מתכת.
חודהורי המתענין בהקשרים התרבותיים של המסחר סבור כי המשמעות התרבותית של המוצרים הנסחרים הובנה היטב בשני הצדדים. כדוגמה הוא מביא את החרסינה שיבואה למערב אסיה היה ביטוי להערכה וענין אמיתיים, של הערכים האסתטיים שבעצוב החרסינה.
סימנים ראשונים להתפשטות מסחרית של העולם האיסלמי עד לסין ניכרים כבר במאה השמינית. במזרח אפריקה קמו מרכזים עירוניים גדולים במוגדישו, זנזיבר וקילווה, וגם הםהצטרפו למסחר האוקינוס ההודי זאת במאה התשיעית. למרות זאת סבור חודהורי כי התפשטות המסחר האיסלמי באוקינוס ההודי, למרות ממדיה היתה משנית וכי הזירה
הראשית להתפשטות המוסלמית ערבית, היתה במזרח הים התיכון ומסופוטמיה, מקום התרבויות העתיקות המשופעות בעושר ואמצעי יצור. בתקופה הבאה נשלטו שני עורקי המסחר ההיסטוריים מאסיה למזרח התיכון, זה העובר בים באדום וזה העובר במפרץ הפרסי ודרך היבשה על ידי האימפריות המוסלמיות הגדולות, הכליפים האומיאדים ואחריהם
האבסידים. הבכורה בין שני הנתיבים היתה בדרך כלל פונקציה של תנאים פוליטיים. כאשר הכליף האומאידי הראשון בחר את דמשק כמקום מושבו נוצר באזור זה של מזרח הים התיכון שוק נרחב למוצרי מותרות שמקורם באוקינוס ההודי. היות והשוק הבינלאומי של ימי הביניים היה מושפע בעיקר מגורם הביקוש, (על פי התזה של חודהורי),
הרוויחו ממרכז הביקוש הסורי נמלי עירק והמפרץ הפרסי הקרובים יותר לדמשק.
בשנת 638 נוסדה בסרה שהיתה עד מהרה למרכז המסחרי הגדול בעירק. לא הרחק ממנה פרחו נמלי סירף קיש והורמוז. באמצע המאה השמינית העבירו השליטים האבסידים את בירתם מסוריה לעירק, ובשנת 762 יסדו את בגדד כמרכז אדמיניסטרטיבי, תעשיתי ומסחרי של שלטונם, ובכך העניקו דחיפה נוספת לתנועת המסחר דרך מסופוטמיה. בגדד שוכנת
בין נהרות הפרת והחידקל, ומיקומה אפשר לה להנות מתנועת המסחר במעלה הנהרות מהמפרץ הפרסי והאוקינוס ההודי, ובמורדם מכיוון הים התיכון ומצרים
מובן שהסחר המזרח תיכוני הזה היה המשך הסחר של האוקינוס ההודי. יש הוכחות לנוכחות ערבית במזרח האוקינוס ההודי החל בראשית המאה השמינית. ספינות בבעלות ערבים פרסים והינדים ביצעו את עיקר הסחר הימי באוקינוס. הדבר המפתיע בכך שלמרות ההשתתפות הנמרצת של סין במסחר עם מערב האוקינוס ההודי, כמעט ולא היו מעורבות בו
ספינות סיניות.
השייט התנהל סמוך ככל האפשר לחוף, זאת משום שקוו החוף היווה את עזר הניווט הטוב ביותר. עם זאת קיימות עדויות גם לניווט בלב ים בעיקר בשיט לחוף המזרחי של סין. המסע לסין נחשב מסוכן ביותר, ואובדן ספינות לאיתני הטבע או לשודדי ים לא נחשב כתופעה חריגה. בכל זאת ישי עדויות על מסחר בין נמלי המפרץ הפרסי לסין החל
מהמאה השישית לספירה. מכל מקום כמות הסחורות שהגיעה מסין למזרח התיכון היתה קטנה שכן תמיד ניתן היה למכור אותן עוד בנמלי הודו. רוב המסחר חהתבצע בספינות שמקורן במערב המוסלמי, ערבי ופרסי. מוצרי ה'מערב' האהובים על עשירי החברה הסינית בתקופת שושלת סונג וגם אחריה היו אבני חן, פנינים, קטורת, בשמים ותבלינים.
אבל הספינות נשאו גם מטענים כבדים יותר שכן הן היו זקוקות למשקל - נטל כדי לשמור על יציבותן במימי ים סין הסוערים. נראה שגם בתקופת הכיבוש המונגולי במאה השלש עשרה פרח המסחר בין המערב המוסלמי לערים הגדולות של סין.
המסחר בין אירן לסין התנהל גם דרך היבשה. שיירות הגמלים יצאו מצפון אירן לבוכרה סמרקנד טרנסאוקסוניה, ועד לחומת סין ומשם לתוך האימפריה. שיירות אלה נשאו זהב, כסף, תכשיטים, משי, נייר חרסינה ועוד.
יש בידינו עדויות רבות על מאמצי קולוניזציה נרחבים של הציויליזציה הערבית במזרח אפריקה. עם הקולוניזציה נישא גם המסחר. כאן עיקר העדויות הינן ממקורות ארכיאולוגים, והן מצביעות על נוכחות מוסלמית ושרידי מוצרים שמקורם בסין ובארצות האיסלם - מצרים ואירן.
החל מהמאה האחת עשרה חלה שקיעה של המרכז המוסלמי בעירק וצמיחת המרכז המצרי. בהתאם נעו דרכי המסחר מערבה לעבר אזורי הים האדום. במקביל קמה שושלת תורכית חזקה באזור דלהי שבהודו, והאוכלוסיה באזורי החוף של אינדונזיה עברה תהליך של איסלמיזציה. גם בים התיכון חלו שינויים פוליטיים מרחיקי לכת. בספרד גברה ידם של
הנוצרים על המוסלמים, בצפון הים התיכון עלה כוחן של ערי המדינה האיטלקיות שנהנו מציים מסחריים וצבאיים חזקים, וכמובן החל מסוף המאה האחת עשרה היו ארץ ישראל וסוריה ברובן בידי המוסלמים.
המאות האחת עשרה והשתים עשרה היו עידן הפריחה של סוחרי פוסטאט היהודים שהשאירו אחריהם כמות מרשימה של עדויות על מסחר פורח. סוחרים אלה ושותפיהם -קרוביהם בסיציליה, טוניסיה, ואנדלוסיה היו פעילים ביותר גם בסחר שבין המזרח לים התיכון כולל העולם הנוצרי. יש בידינו עדויות על אלה מהם ששהו תקופות ארוכות בהודו.
המסחר באמצעותו מכרו יהודים מהודו ועדן סחורות במערב הים התיכון התנהל בעיקר באמצעות קרובים וידידים שמרכז עיסקיהם בפוסטאט.
בשנים 1368-1644 שלטה בסין שושלת מינג. בין השנים 1404-1433 התנהל אחד הנסיונות המוזרים בהיסטוריה הימית. שבעה ציים גדולים מאד, בהם ספינות ענק שלא נראו כמותן, נושאי אלפי אנשים יצאו מערבה, בהנהגת האדמירל הסריס צ'נג הו וכנראה הגיעו עד חופי מזרח אפריקה. מטרות המבצע אינן ברורות, נראה שהיו צבאיות ומסחריות
ואולי נועדו לפאר את הקיסר המגלומני יונג לו. מכל מקום לאחר שפסקו המסעות שלא נשאו רווח נכנסה סין לתקופת הסתגרות ארוכה, כנראה כנסיון לפתור את בעית השוד הימי ששטף את נמליה, שלא תמה עד כניסת שחקנים חדשים לזירה הימית במזרח - האירופאים. דניאל בורסטין ציין את ההקבלה המענינת בין צייו של הנרי ה'נווט' הנסיך
הפוטוגלי שעשו דרכם דרומה סמוך לחוף המערבי של אפריקה, לציים הסיניים האלה שהגיעו קרוב לקצה הדרומי של אפריקה ממזרח. ההקבלה מרתקת בעיקר בהיותה מסמלת את ראשית תקופת העליונות האירופאית.

סרי ויז'איה ומאלאקה
הדרך בין האוקינוס ההודי לים סין 'נקטעת' באמצעיתה על ידי הלשון הארוכה של חצי האי מאלאיה והאי סומאטרה. כל התנועה הימית בין סין להודו עברה דרך מימי מיצר מאלאקה שבין חצי האי לאי. בשל אופי הרוחות באזור זה, נאלצו הספינות להמתין באזור זה כמה שבועות. בקצה הדרומי של סומאטרה פרחה בין המאות השביעית לשש עשרה
העיר פאלמבנג בירת מדינת סרי-ויז'איה. נוסף על יתרונם הגאוגראפי יחסית לתנועה הימית הזרה, פיתחו תושבי פאלמבנג ענף שיט משגשג. הם סחרו במוצרים שמקורם באיי אינדונזיה ושימשו בסין תחליף זול יחסית לבשמים שהגיעו מערב.
קיימות עדויות גם על עצמתם הצבאית של שליטי סרי-ויז'איה. הם לחמו הן נגד אנשי ג'אוה, הן נגד שליטים הודים שניסו להשתלט על מימי המיצר. צייה של פאלמנבנג קיים 'מארבים' שהבטיחו שאוניות סוחר לא יחמקו מתשלום המס שגבו שליטי העיר תמורת הזכות להפליג במיצר. כתוצאה מכך מיעטו הסוחרים המוסלמים לעבור את סומטרה.
בנמל פאלמבנג היו ספינות שהגיעו מהמערב פורקות את סחורותיהן - בעיקר הבשמים, הן היו מועברות לספינות סיניות ובאמצעותן לקנטון וצ'ואן-צ'ו.
משך מאות השנים איבדה פאלמבנג מעוצמתה לטובת ערים אחרות במלאיה, אולם נראה ששושלת המלוכה של סרי-ויז'איה היא זו שהמשיכה לשלוט גם בג'אמבי ומאלאקה שישרשו את פאלמבנג, כך שהממלכה מאות שנים. מיקומה הגאוגרפי יחסית לנתיבי השיט הבטיח זאת. ירידה ממשית בכוחה של הממלכה התרחשה רק בתקופות בהן חלו בסין, ה'לקוחה'
המרכזית של המסחר שעבר דרך סרי-ויז'איה שינויים שהביאו לפניה צפונה, כלומר לפריחת נתיבי הסחר היבשתיים-אסיאתיים. כאשר חלו בסין שינויים פוליטיים שעשו את דרכי המסחר היבשתיות בטוחות או רווחיות פחות, עלתה שוב חשיבות הנתיב הימי ואיתו המיצר שבין מאלאיה לסומטרה. במאות ארבע עשרה וחמש עשרה תפסה מאלאקה את מקומה
של פאלמבנג כעיר השלטת במיצר, בראשית המאה החמש עשרה היתה מאלאקה לעיר מוסלמית, ובראשית המאה השש עשרה נכבשה העיר על ידי הפורטוגלים בהנהגת אלבוקרקה.
הגניזה הקהירית והסוחרים היהודים
בשנת 1954 פירסם שלמה דוב גויטיין בכתב העת ספקולום העוסק בהיסטוריה של ימי הביניים את מאמרו `From the Mediterranean to India' (מהים התיכון להודו). במאמר זה הציד גויטיין את מסמכי הגניזה מבית הכנסת בן עזרה בפוסטאט - קהיר כמקור יהודי - מוסלמי רחב מימדים לסחר עם הודו במאות אחת עשר ושתים עשרה לספירה.
מוסד הגניזה נובע מהאיסור על יהודים להשמיד במכוון כל מסמך כתוב בו נזכר שם האל. תחת זאת נהוג לשים את ספרי הקודש שהתבלו, וכפי שנראה במקרים מסוימים גם מסמכים מסחריים ב'גניזה' - מקום בו הם יכולים להתפורר לאיטם. יהודי הקהילה בפוסטאט - קהיר הישנה השתמשו לשם כך בעלית גג בבית הכנסת בן עזרה, החל מהמאה
התשיעית לספירה ועד למאה התשע עשרה. בשל מזג האוויר היבש במצרים נשמרו רוב המסמכים שהיו בגניזה זו.
חקר הגניזה החל בעשור האחרון של המאה התשע עשרה על ידי סלומון שכטר שהצליח להעביר לאנגליה כמות נכבדת של מסמכים. בתקופה בה כתב גויטיין היה חקר הגניזה הקהירית בראשיתו ומחקרו היה חלוצי משתי בחינות. הוא היה בין הראשונים להבין את ערכם של מסמכים עסקיים ומסחריים כמקור היסטורי, והחל לשחזר את ההיסטוריה
הכלכלית של התקופה והאזורים המכוסים במסמכי הגניזה שהיו בידיו. הבחירה במסמכים העוסקים בסחר עם האוקינוס ההודי נפלה היות וכמות המסמכים האלה קטנה יחסית ואפשרה לחוקרים להשתמש בהם כמבחן ומודל לעבודתם העתידית. סך הכל בחנו פרופסור בנת ושלמה גויטיין, שניהם מהאוניברסיטה העברית, כמאה ושלשים מסמכים, רובם
ארוכים, העוסקים בסחר עם תחומי האוקינוס ההודי.
יהודי הקהילה הזו התמחו בסחר בתבלינים ואריגים, ותרמו רבות לעושרה של מצרים במאות העשירית עד השלש עשרה. הצלחתם נבעה מהמבנה ה'הדוק' של הקהילה, והאוטונומיה היחסית לה זכו בתוך המדינה הפאטימית. קשרי המשפחה ההדוקים, וקשריהם עם יהודים בתפוצות אחרות תרמו רבות להצלחתם יחסית למוסלמים. ניתן לומר כי יהודי מצרים
יחד עם קרובי משפחה בכל רחבי הים התיכון היוו קהילה מסחרית אחת גדולה.
מחקרו של גויטיין מאד מדוקדק והוא מצליח ל'דלות', מסקנות מכל בדל עדות ישירה או עקיפה. קבוצה גדולה של מסמכים הינם מכתבי עסקים, שפתם של המכתבים בד"כ ערבית שנכתבה באותיות עבריות, אם כדי `לבלבל' את האויב, שכן ריגול מסחרי היה גם אז, או משום חיבה שנודעה מצד הכותבים לאות העברית כפוף לכך שהמסחר התנהל בין
בני כל הדתות והיה צורך לכתוב בשפה מובנת לכולם. איכות הנייר והדיו היו טובים, דבר המצביע על רמת תרבות חומרית גבוהה. כדי להבטיח את העברת המסר נשלחו מכתבים חשובים בכמה אוניות, ואף בכמה העתקים בכל אוניה.
מסקנה חשובה אליה הוא מגיע על סמך הכתובות אליהן נשלחו המכתבים הינה כי היתה כנראה הפרדה בין הסחר באוקינוס ההודי לזה שבים התיכון. הקשר בין שתי הזירות התקיים באמצעות תיווך מצרי.
קריאה קפדנית של הטקסטים מלמדת הרבה על אופי המסחר, היחסים בין השותפים למסחר, ואפילו חייהם הפרטיים. ניתן לזהות 'מודל' של מכתב מסחרי כזה. ראשית היה צורך להודיע למכותב על סחורה ששלח, האם הגיעה ליעדה או שמא האוניה נטרפה בים או נתפסה על ידי שודדי ים. מכאן שמזג האוויר ושודדי הים היו גורמי הסיכון הראשיים
בים. החלק הבא הוקדש לתאור מטרתו המסחרית של השולח. המכותבים בעניני מסחר הרבו לשלוח מתנות זה לזה ולפרטן במכתבים ששלחו זה לזה, דבר המצביע על האופי ה'משפחתי' של השותפות המסחרית. כל המכתבים מסתיימים בלא חתימה, אך בבירכת שלום.
דרכי המסחר הראשיות בים התיכון קישרו את מצרים לטוניסיה, סיציליה והחוף הסורי. כמו היתה מערכת דרכי יבשה שקישרה את כל צפון אפריקה עד לסהרה. מוקד הסחר היה בעיר אל-מהדיה שבטוניסיה ויותר מאוחר העיר טוניס. אבל היו כמובן נמלים קטנים יותר, בהם רוכזה הסחורה מסביבתן ומהם הועברה לנמלים הגדולים. התנועה הימית
התנהלה בדרך כלל סמוך לחופים. כללית ניתן לומר שדרכי הים במערב היו בטוחות יותר מאלה שבמזרח הים התיכון. זאת בשל הפעילות הצבאית הרבה יותר סמוך לחופי ביזנטיון וסוריה.
ניתן ללמוד מהמכתבים על אופי המסחר, משך הזמן הארוך מאד שנמדד בשנים של נדודים מלאי סיכונים בין יבשות וימים, סוגי הסחורות שעברו לאוקינוס ההודי וממנו, וצורת התשלום. נראה שעד המאה השתים עשרה התנהל בעיקר סחר חליפין, כאשר סחורות מצפון אפריקה ומצרים, שימשו לתשלום עבור הסחורה מהודו. בעיקר מדובר בשמן,
אריגים, נחושת, בדיל וכימיקלים. החל מהמאה השתים עשרה התרחב השימוש בזהב כאמצעי תשלום. בסך הכל מסיק גויטיין כי התשלום עבור סחורות מהמזרח התבצע באמצעות סחורות ים תיכוניות. סחורות נשלחו גם כתשלום עבור מכסים ומיני נמל שונים שניקרו בדרכה של הסחורה. גויטיין למד מהמכתבים על שיתוף פעולה מסחרי בין יהודים
למוסלמים, לדעתו יחסי הסוחרים באוקינוס ההודי מהווים חריג חיובי בתקופה ברברית. כאן המקום לציין כי הקורא במאמר ארבעים שנה אחרי כתיבתו יכול ללמוד רבות על האיש גויטיין ועל הסביבה האינטלקטואלית והחברתית בה חי, על פעילותו החוץ אקדמית, למשל בקליטת יהודי תימן, ועל האופן בו ידע לנצל את פעילותו זו למטרות
אקדמיות.
גם חייהם הפרטיים של המכותבים מיוצגים בתכתובות, נישואין, וצוואות, מתנות ותמיכות בקרובים. באמצעות חומר זה ניתן לשחזר את ההיסטוריה החברתית של מעמד שלם.
קבוצה גדולה של מסמכים נושאת אופי לגאלי. גם מהם ניתן ללמוד רבות על האופן בו התנהל המסחר באוקינוס ההודי. גויטיין למד כי סוחר שיצא למסע ארוך מזרחה, ייצג בדרך כלל קבוצת סוחרים. בשובו היה עליו למסור דין וחשבון בשבועה על פעילותיו בפני בית דין רבני, כך גם שליחיו העידו בפני בית דין על ביצוע השליחות.
מחלוקות שהתעוררו לעתים נידונו בפני בתי דין רבניים שחבריהם היו רובם סוחרים שנהגו לפסוק לגופו של ענין.
מתוך מסמכי הגניזה ניתן ללמוד על נושאי משרות שונות בקהילות, ביחוד באגודות הסוחרים. המשרה הבולטת הינה זו של הוואקיל או פקיד הסוחרים בעברית, תפקיד רשמי למחצה שנטל על עצמו אדם בעל מעמד וקשרים ענפים עם סוחרי עירו וסוחרים שמעבר לים, עם השלטון בעיר ואף עם שליטים זרים בנתיבי הסחר, חלקם שודדי ים. באמצעות
גויטיין אנו מתודעים למדמון בן בונדר שהיה וואקיל במחצית הראשונה של המאה ה 12. חשיבות תפקידו (שהוא נטל לעצמו) הוכרה על ידי ראש הגולה בבגדד, וראש הקהילה בקהיר. לאיש היו קשרים עם שליטים מקומיים רבים (חלקם שודדי ים), באמצעותם יכול היה להגן על האינטרסים של הסוחרים היהודים. במחסניו היו נאגרות הסחורות
לפני שחולקו בין השותפים השונים לעסקאות, הוא היה מוסמך לקנות ולמכור לטובת סוחרים רבים, שימש כבנקאי ועוד.
גויטיין סבור כי הקשרים בין השותפים השונים לעסקים נקבעו בתקיעת כף, סוחרי התקופה המעיטו בהתקשרויות בכתב. הסיבה לכך הינה הסטראוטיפיות של החוזים, כאשר נוצר צורך בדיון משפטי חוזים ממין זה לא היו עשויים להקיף את המכלול הכלכלי והאנושי של המציאות, ולכן העדיפו לוותר עליהם כליל. בפועל היו מספר כללים בסחר
הבין לאומי. היות והפעילות המסחרית התבצעה על ידי אחד שייצג רבים, הרי שעקרונות השליחות עמדו בבסיס היחסים המסחריים. כאשר התגלגלו הדברים לכדי דיון משפטי נדרש בדרך כלל השליח להוכיח כי נהג בסחורה או הכסף של שולחיו במידת זהירות זהה לזו בה נהג בשלו.
הסנקציה העיקרית שהבטיחה את מעמד הוואקיל ובכלל את קיום ההתחיבויות השונות היתה דתית. בתי דין רבניים היו עלולים לגזור חרם במקרים קיצוניים, וזאת בתקופה בה למושג זה היתה משמעות חברתית ויותר מכך עסקית רבה. למרות זאת העדיפו דיינים שמקור שיפוטם אלוהי, יהודים ומוסלמים, שלא לחרוץ דין אלא לסיים סיכסוכים
משפטיים בפשרה.
מבחינה דתית נחשבו עדן והודו כיחידה אחת, שכן בדומה לסוחרים הנוצרים היהודים הגיעו והתישבו במספר מצומצם של ערי חוף..כלי קודש למיניהם בני כל הדתות שבניהן היו מעורבים במסחר הבין לאומי נטלו חלק פעלי במסחר, בעיקר כמשקיעים
השאלה הטבעית למיקרא כל העדויות ממקורות יהודיים היא באיזו מידה הן משקפות פרקטיקות של העוסקים בסחר הבין לאומי בני כל הדתות. גויטיין שואל האם כל עדה ניהלה את המסחר בניפרד. יש עדויות קלושות על כך שלמרות הפרקטיקות השונות ניתן היה לשתף פעולה בעיסקאות מסוימות, והדבר אף נעשה.
המסחר באוקינוס ההודי יצא ושב לארצות מוסלמיות, ולכן היו כל העוסקים בו כפופים בדרך זו או אחרת לחקיקה איסלאמית. מובן כי היה לסוחרי האיסלאם, הקרובים לשלטון, אינטרס להפלות את מתחריהם היהודים והנוצרים, והדברים באים לידי ביטוי בחקיקה, בעיקר בגובה המכסים שהיה על הסוחרים לשלם בתחנות מכס שונות בדרכם. ואולם
גויטיין סבור כי הן החקיקה ובעיקר אכיפת החוקים המפלים יהודים ונוצרים לעומת מוסלמים לא היו רצופות או אחידות, אלא נתונות לשינויים שהיו תלויים באופיה של השושלת השלטת או בתגובת המופלים לרעה. כך כאשר ניסה סאלאדין לכפות מכסים כבדים על סוחרים נוצרים, סרבו האחרונים לסחור עם תחומי שלטונו והוא נאלץ לחזור בו.
יחד עם זאת גם מעט חקיקה מפלה יצרה מכנה משותף עדתי בין סוחרים. נוסף על כך גם כללים דתיים הביאו סוחרים בני אותה עדה לנוע בצוותא: חובת התפילה במנין, חוקי השבת והכשרות, או חקיקה דומה תקפה למוסלמים או נוצרים. מכל מקום גויטיין מציין כי איש לא נסע בדרכי המסחר בודד לחלוטין.
הקהילות השונות התגוררו בנפרד הן במצרים ובבל, והן בנמלי הסחר, אלה `תפוצות המסחר'. לנוהג זה היתה השפעה גם המסחר. גויטיין לומד ממקורות הגניזה, כי גם כאשר היה שיתוף פעולה מסחרי בין יהודים למוסלמים חולקה הסחורה באופן שייקל על חלוקת הרווחים בין המשקיעים בני העדות השונות. אוניה עשויה להביא מהמזרח כמה
מצרכים, השייכים ליהודים ומוסלמים, אבל כל מוצר השתייך בשלמותו לקבוצת משקיעים מסוימת. כך ניתן היה למכור מטען של לאק לדוגמא ולחלק את הרווח בשלמותו בין חברי קהילה יהודית.
המסקנה היא שהסחר באוקינוס ההודי התנהל לפי שיקולים פרקטיים. האינטרסים הכלכליים והחברתיים הכתיבו את מידת שיתוף הפעולה או ההתבדלות של בני העדות השונות.
הפריחה הכלכלית של יהודי פוסטאט באה לקיצה במאה השלש עשרה. קבוצה חדשה של סוחרים מוסלמים הקארימים שזכו לפריבילגיות רבות, הפכו את הים האדום לים מוסלמי, וסגרו את האופציה של המסחר באוקינוס ההודי בפני היהודים. האחרונים פנו יותר ויותר לסחר פנים מצרי, שהכניס רווחים מצומצמים. בכלל במאה השתים עשרה נחתו מכות
רבות על קהילות יהודיות בכל רחבי אירופה והים התיכון. מסעי הצלב לוו בפרעות קשות בצפון אירופה. באנדלוסיה עלו לשלטון קנאים מוסלמים, בטוניסיה התחוללו מהומות, סיציליה נכבשה על ידי נורמנים נוצרים, ארץ ישראל וסוריה נכבשו על ידי הצלבנים. בכלל מאה זו ראתה את אירופה הנוצרית דומיננטית יותר באזור הים התיכון
מאזורי האיסלם. כל זאת פגע קשה בקשרים הבין לאומיים שהיו אבן הפינה למסחר יהודי פוסטאט הוא הלך ושקע.
סיכום
כפי שציינתי בראשית העבודה, התעודות מהגניזה הקהירית רבות מאד הן באופן מוחלט והן יחסית לכל מקור אחר על הסחר הימי בימ"ב, והמידע שהן מספקות לנו מאפיל על מידע מכל מקור אחר. כתוצאה מכך קשה לכתוב מחקר או עבודה שיתנו תמונה מאוזנת בנושא זה. יתר על כן מסחרם של יהודי פוסטאט הקיף את רחבי האוקינוס ההודי, פרס,
חצי האי ערב, המזרח התיכון צפון ודרום הים התיכון וכל חלקיו היו שלובים זה בזה. לכן קשה לכתוב על 'סחר ימי באוקינוס ההודי', כאשר התמונה האמיתית רחבה בהרבה.
קושי נוסף מתעורר לדעתי מהמתודה של 'הזמן הארוך', מרוב עצים אין רואים את היער. הספרות הכללית בנושאים מלאת פרטים הנוגעים לתקופות ארוכות מאד, התמורות החשובות נבלעות בכמות הפרטים, ולקורא נדמה שבעצם לא התרחש מאומה.
ביבליוגרפיה
1. שלמה בן עמי, על הזמן הקצר ועל הזמן הארוך, 'זמנים', זמורה - ביתן, גליון 55
2. Chaudhuri k.n, Trade and Civilization in the Indian Ocean, Cambridge
University Press, Cambridge, 1995.
3. Curtin Philip. D, Cross-Cultural Trade in World History, Cambridge
University Press, 1984
4. Boorstin Daniel J. The Discoverers, Vintage Books, New York, 1985
5. Goitein, S.D, From the Mediterranean to India, Documents on the Trade to
India, South Arabia and East Africa from the Eleventh an Twelfth Centuries,
SPECULUM, April 1954
Chaudhuri k.n, Trade and Civilization in the Indian Ocean, Cambridge University Press,
Cambridge, 1995.
Chaudhuri, op.cit p.1
Chaudhuri, op.cit p.4
שלמה בן עמי, על הזמן הקצר ועל הזמן הארוך, 'זמנים', זמורה - ביתן, גליון 55, עמ' 18
Chaudhuri, op.cit p.9
Chaudhuri, op.cit p.222
Chaudhuri, op.cit p.17
Chaudhuri, op.cit p.11
Chaudhuri, op.cit p.13
Chaudhuri, op.cit pp. 14-16
Curtin Philip. D, Cross-Cultural Trade in World History, Cambridge University Press,
1984, pp.109-110
Chaudhuri, op.cit pp 35-36
Chaudhuri, op.cit p. 39
Chaudhuri, op.cit p. 44
Chaudhuri, op.cit p. 46
Chaudhuri, op.cit pp. 47-48
Chaudhuri, op.cit p. 49
Chaudhuri, op.cit p. 51
Chaudhuri, op.cit p. 53
Chaudhuri, op.cit p. 56
Chaudhuri, op.cit p. 57
Chaudhuri, op.cit pp. 58-59
Chaudhuri, op.cit pp. 60-62
Boorstin Daniel J. The Discoverers, Vintage Books, New York, 1985, pp.186-192
Abulafia, David, in Cambridge Economic History of Europe, vol ii, Cambridge, 1987, pp.
443-451
Goitein, S.D, From the Mediterranean to India, Documents on the Trade to India, South
Arabia and East Africa from the Eleventh an Twelfth Centuries, SPECULUM, April 1954
Goitein, op.cit pp.182-183
Goitein, op.cit p 184
Abulafia, op.cit pp. 424-425
Goitein, op.cit p 187
Abulafia, op.cit p. 426
Goitein, op.cit p 188
Goitein, op.cit p 189
Goitein, op.cit p 190
Goitein, op.cit p 194
Goitein, op.cit p 195
Goitein, op.cit p 191
Goitein, op.cit p 192
Abulafia, op.cit pp. 429,430
Goitein, op.cit p 196
Goitein, op.cit p 197
Abulafia, op.cit p. 427
Abulafia, op.cit p. 433
1

תגים:

מסחר · איסלם · ברודל · חודהורי

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הסחר באוקינוס ההודי", סמינריון אודות "הסחר באוקינוס ההודי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.