שירתו של תומס קמפיון

תקציר העבודה:

שירתו של תומס קמפיון

תוכן עניינים hc0862
1. מבוא
2. תרגום השירים
3. צורות אופייניות לשירה האליזבטיאנית
4. שם הורד
5. ניתוח השירים
6. סיכום
7. ביבליוגרפיה


מבוא
בעבודה זו אדון בשני שירים של המשורר תומס קמפיון, בן המאה ה16 -, באנגליה,
תקופה בה הביע לשיאו הרנסנס האנגלי שינק את מקורותיו מהרנסנס הצרפתי
והאיטלקי.
בחרתי בדבריו של פרופ' מיכאל הרסגור על תקופת הרנסנס לפתוח את עבודתי:
הרנסנס, אומר הרסגור, היתה התקופה הראשונה אשר הכירה בעצמה כעידן בפני
עצמו, ובניגוד לכל התקופות העניקה לעצמה שם. היא נולדה מתוך בוז והתנגדות
לתקופה הקודמת לה ושללה והתנגדה כל מה שהזכיר ימי ביניים. בהתנגדותה יצרה:
פרדוכס מצד אחד מהפכה, הכרזה הבאה לומר שהיא באה לייסד את החדש ומצד
שני חזרה לאידיאל עתיק יומין למודל של יוון ורומי. התפאורה המשוחזרת של אלה
תקשט את פעילותה של הציוויליזציה החדשה.
השירים בהם אדון הם:

Rose-cheeket Lawra come
.There is a Garden in her face

אתרגם את השירים לעברית, אתאר את תולדות חייו של תומס קמפיון על רקע
תקופתו, שלהי המאה ה16 - ותחילת המאה ה17 -. את השירים אנתח את במספר
חתכים: מבחינת צורנית, מבחינה תכנית ועל רקע הסמלים והרבדים השונים
המצויים בשירים אלה.
אענה על השאלות כיצד מוצאים את ביטויים רוח התקופה, השפעות הרנסנס
האיטלקי ובמיוחד שירתו של פטררקה בשירה זו. אתייחס לנושא האהבה באנגליה
האליזבטיאנית, ולמשמעות המיוחדת הן של סמל הורד או השושן, וגן הפרחים
בתיאורי האהבה בתקופה זו.
אציין את היחס לאשה ואת הערך המטאפיזי והדתי שיחסו משוררי והוגי הדעת
לאהבה והקשר המיוחד בין האהבה לדת. אשאל האם יש ביטוי וחשיבות בשירים
אלה לאופנה של כתיבת שיר יחד עם מנגינתו ואברר האם היתה שירת קמפיון מוצר
אופייני של תקופתה.

מקורות:

לאורה ורודת-לחיים
Rose-cheeket Lawra Come
בואי לאורה ורודת-לחיים
שירי בשטף עם נפלאותייך
מוסיקה שקטה, עוד
משרה חן במתיקות.
צורות מופלאות זורמות
מתוך הרמוניה מורכבת באופן אלוהי,
גן עדן היא מוזיקה, ולידת נפלאותייך
היא שמיימית.
תווים קהים אלו שאנו שרים
צלילים זורמים הזקוקים לעזרה שתשרה בם חן, רק היופי, באהבה טהורה,
לא יודע צרימה.
אך עדיין תענוג מרגש
כמו מעיינות צלולים מחודשים בזרימה לעולם מושלמים, לעולם בתוך- תוכם נצחיים.
בהתבוננות שטחית בשני השירים ולו רצינו במספר משפטים פשוטים לתאר את תוכנם היינו אומרים: שיר 130, "בתוך פניה גן צמח", הוא תאור או ציור של פני האהובה המאוד יפה תוך התבוננות בה.
בהחלט אפשר לצייר את פני האהובה מתוך "ההוראות, של המשורר:
גבות מדויקות כקשתות, לחיים ורודות, פה כדובדבן, עיניים בעלות מבט חודר ויציב. אפילו הצבעים לציור קיימים וכן התחושה שזוהי נערה בשלב התבגרותה בהתייחס למלים טרם הבשלה וניצנים.
אם הציור הוא כלי הביטוי האומנותי בשיר "בתוך פניה גן צמח" הרי בשיר "בואי לאורה ורודת הלחיים" תהיה זו המוסיקה.
התחושה שניתנת היא של התבוננות באהובה המנגנת, התחושה שלי היתה שהיא יושבת מאחורי נבל, והצלילים המופקים על ידה מעניקים לאוהב תחושה של התאחדות ואהבה שמיימיים.
בטרם אעבור לניתוח השכבתי ברצוני לתאר את תומס קמפיון ואת התקופה בה פעל.
תומס קמפיון האיש ותקופתו
מי היה תומס קמפיון? פרסיבל וויוויאן בספרו "עבודותיו של קמפיון" ביצע עבודת מחקר יסודית על קורות חייו של תומס קמפיון, עבודת מחקר המגיעה עד לקורותיהם של אבות אבות אבותיו משני צידי המשפחה של שני הוריו.
וויויאן ממקם את קמפיון במעמד חברתי של בורגנים בעלי רכוש והשכלה, הנוטלים חלק בחיים הציבוריים באנגליה. נולד בלונדון בשנת 1564 לג'ון קמפיון ולאלמנתו של שכנו רוג'ר טיג. שנה לאחר מכן נולדה אחותו רוז. הודות לחתונה השתפר מצבו הכלכלי והחברתי של אביו של תומס קמפיון והוא מילא שורה של תפקידים ציבוריים
ופוליטיים.
האב נפטר בהיות תומס בן 12 ואימו נשאה בשלישית כשנה לאחר מכן לגבר לו העניקה את כל רכושה תוך הבטחה ממנו שידאג לילדיה. שנתיים לאחר מכן היא נפטרה ובעלה נשא אישה אחרת מספר חודשים לאחר מותה והיא הביאה לנישואים את בנה שהיה בגילו של קמפיון.
סטיוארד, האב החורג דאג לחינוכם של שני בניו החורגים והם למדו בקיימברידג'. הקריירה המקצועית של קמפיון כללה: שירות צבאי, תפקידים ציבוריים להם נבחר ומהם פוטר לסירוגין כתוצאה משינוי במצב הפוליטי, תקופות של מצב כלכלי איתן ותקופות של עוני, שליחויות דיפלומטיות שונות כולל ביקור ארוך באיטליה וכתיבה. חלק
מכתיבתו "פזמונאות" או בשפה של אותם הימים: שירים בצורת eyre שזהו שיר סטרופי לקול סולו בליווי לאוטה או כלי נגינה אחר ומטרתו בעיקר לצרכי הופעה בפני קהל. בעשרים השנה האחרונות לחייו פעל כרופא ידוע כשבמקביל הוא כתב הרבה והיטב גם באנגלית וגם בלטינית.
הוא מתואר כמי שחשיבותו לספרות האנגלית כפולה: מצד אחד הצטיין בחריזה ובקצב כתב כמות גדולה של שירים שמוסיקה מלווה אותם (מעין פזמונאות של אותה תקופה) אך מצד שני יצא להגנתה של השירה האנגלית העתיקה חסרת החרוזים וקפואת התבניות.
אוונס כוללת אותו בין המשוררים האליזבטיאנים שחיברו מלים ומנגינות גם יחד ואף ביצעו את שיריהם בפני חברים וקהל תוך כדי ליווי שירתם בכלי פריטה. היא מציינת ששירה ופריטה על כלי היו חלק מהחינוך וה"ציוד" האישי של הגברים באותה תקופה.
הרקע של השנים בהן חי ופעל תומס קמפיון באנגליה מצריכות מבחינתנו דיון כפול. האחד רחב המתאר את אומנות הרנסנס באנגליה, והשני ההצטמצמות לתקופתה המיוחדת במינה של המלכה אליזבט.
אומנות הרנסנס התפשטה על פני תחומים רבים כשהשנים 1659-1509, באנגליה, אומר אוונס, מצטיינות באקטיביות ופרודוקטיביות שירית. המשוררים חשבו באמצעות שירתם, הביעו את דעותיהם על תחומים רחבים של החיים. כתוצאה מכך השתרעה כתיבתם על התחום הרחב מאוד שבין דעתם על הכתיבה חוקיה וצורתה, דרך שותפות מחד וביקורת מאידך
על ההוויה החברתית ציבורית ועד התייחסות לפרט כולל לחיי האהבה שלו ולביטויי הסקסואליות שלו, על כל גווניה. כל זאת נעשה בצורה סיסטמתית של שמירה על כללי הכתיבה, צורת השיר וענייני החרוז.
מה היו ההשפעות שפעלו על הרנסנס האנגלי?
מרי אוגוסטה סקוט מציינת שלושה מרכיבים:
1. הסינתזות המקומיות של ימי הביניים שהיתה בהן תערובת של פילוסופיה יוונית, פאגניות ונצרות.
2. הנושאים הדתיים שבמאות ה 16- וה17- הביאו למתח רב בחברה האנגלית: המאבק בין הפרוטסטנטים לקתולים, המאבק בין המלוכה לכמורה, ועליית כוחם הדתי והפוליטי של הפוריטנים שמאסו בהדר בפאר ובזיוף של מוסדות הכנסייה וחצרות המלכים.
3. הרנסנס האיטלקי והצרפתי שחדר בעוז עם פיתוח קשרי המסחר בין איטליה ואנגליה והגיע באמצעות תרגומים רבים וכן באמצעות אומנים שהובאו ע"י הנרי השמיני לקשט את ארמונותיו.
התפתחה אופנה בקרב המשפחות העשירות והמשכילות לשלוח את בניהן לאיטליה, על מנת להשלים ולעדן את השכלתם, תופעה שזכתה לעידוד רב מיד המלכה אליזבט.
אלא שסקוט, בניגוד לרבים אחרים אינה רואה בפטררקה המשפיע הישיר והעיקרי על שירת הרנסנס האנגלית אלא מצביעה על עקבותיהם הברורים יותר של בוקצ'יו ואריסטו. המושגים של אריסטו על אהבה מהסוג השמיימי המניעה בעצם את גלגלי העולם מול הגשמיות הארציות והנהנתנות של בוקצ'יו.
ברנס, רואה את פטררקה כאבי שירה זו, וכמשפיע עליה בכל התחומים. בתחילת המאה ה16, אומר ברנס- בתחילת המאה ה16 הדקדוק וצורת הביטוי האנגליים התייצבו והידע החדש של הרנסנס החל להשפיע בחיקוי הצורות האיטלקיות והצרפתיות.
השיר היה אמנם קיים בפני עצמו אבל גם בעולם המיוחד בו הוא חי. חייבים, אומר ברנס, להעמיד את השיר מול המסורת של פטררקה, של האוהב הפטררקי. חייבים להתייחס למשמעות המלים כפי שהן מתארות את האוהב ולגלות את פטררקה בכל שיר ושיר.
חייבים לשאול תמיד, כאשר השיר מתאר סיטואציית אוהבים כל שהיא כיצד רואה בו הכותב את עצמו וכיצד משתקפת שם דמותו.
האם הכותב רואה את עצמו כאוהב עני, אמיתי, מעין קופידון הערום וקטן או שמא זהו אוהב שבע ושמן שאהבתו מזויפת וגשמית. השירה האנגלית של אותה תקופה מלאה בניגודים הפטררקיים: אהבה אמיתית מול אהבה מזוייפת, אהבה תורמת מול אהבה אגואיסטית, אהבה גופנית תאוותנית מול אהבה זכה ורוחנית.
אוונס ירחיב את היריעה. הוא רואה בהיסטוריה של השירה האנגלית במאה ה16 המפגש של ההומניזם של הרנסנס עם המסורות המקומיות. השילוב של הומניזם בתרבות הקלסית בעיקר אריסטו אפלטון ונצרות יצרה סינטזות מיוחדות. אפלטון הוא אבי הגישה האומרת שהאהבה היא המניע לכל: האבן נופלת לאמא אדמה תוך אהבה, האש עולה באמצעות
האהבה לספרות עליונות. המוסיקה היא הביטוי הנעלה ביותר לאהבה והאידאליזם הדתי נוצרי, ואולי כבר הברית הישנה, ב"שיר השירים", מדברים על האמונה כעל אקט של אהבה אידאלית לאל.
היופי כמושג הוא שיא ההתגלמות של האהבה האלוהית, והחלום להשיג את היופי המוחלט זהה על החלום להשיג את הקשר הנכסף עם האל. כאשר היופי הוא הפאר של הצורות האלוהיות והאהבה והתשוקה הם הרגשות שכל העולמות משתוקקים אליהם הרי גם האהבה האנושית יוצאת מאותו דחף קדוש. התגובה הבלתי נמנעת של בן האנוש לצורה המיוחדת
ביותר של התגלמות היופי מובעת בהערצה לפניה היפים של האהובה. כל ייסורי האוהב הם לגיטימיים כי את אלוהיו הוא מחפש באהבת הנצח אליה הוא שואף.
במטמורפוזה הזו של חיפוש האל באמצעות האהבה מתעסק פטררקה.
הדיווח שלו על אהבתו ללאורה נמסר במונחים השמורים לנאמנות ולאהבה אלוהית. פטררקה ייעצר ולא יגש לביטויים הגופניים של האהבה אלא יטפל בהשלכות הפסיכולוגיות שלה. לכן אומר אוונס הסונטות שלו תאמו את האידאליזם האפלטוני ויצרו קשר בין ישן לחדש. השירה יכולה להפריד בין אמת לזיוף ולתת להתנהגות האנושית ערך בהיר
ומוסרי.
רובד נוסף ומיוחד מוסיפה לרקע המלכה אליזבט. למרות היותה בת בלתי חוקית של הנרי ה8 לפי הכרזת הפרלמנט, הוכרה כיורשת שלישית לכס המלוכה. היא זכתה לחינוך ברוח ההומניזם והפרוטסטנטיות והיתה בקיאה בצרפתית איטלקית יוונית ולטינית.
היא עלתה לכס השלטון ב1558 תוך תרועות המוני הפרוטסטנטים בלונדון וארבעים וחמש שנות שלטונה ידעה אנגליה את אחת התקופות המפוארות בהיסטוריה שלה. הפאר והחוזק של החצר בתקופתה יצרו קרקע נוחה ופורייה להתפתחות תרבותית ואומנותית.
אליזבט נקטה מדיניות של אחדות הדת והפרלמנט הכריז בשנת 1550 על הפרוטסטנטיות כעל דת המדינה. וכך מצאה את עצמה חצרה של המלכה מתגוננת בפני הזרמים השונים למין הקתולים ועד הפוריטנים. האחרונים, הטיפו לחיים צנועים, פסלו את התיאטרון, נשמרו מן החטא, פחדו מתענוגות הבשרים וגינו את החצר הריקנית והמפוארת של
המלכה.
אופייה הממלכתי של הממלכה בימי אליזאבט ותחושת השליטה במצב הן מבחינה פנימית והן מבחינה בינלאומית העניקו לעם רגשות פטריוטיות ותחושות של תקווה שהפעימו את לב הסופרים והמשוררים במחצית הראשונה של שלטון אליזבט. היתה אז פריחה באומנות רנסנס שהתמהמהה. לא היתה תקופה מבחינת הכמות והאיכות של תוצרת אומנותית שדמתה
לה עד שלהי המאה ה18.
המלכה היתה פטרון ומקור השראה כאחד: בתור "המלכה הבתולה" התאימה אליזבט לדפוס הפטריקי המקובל של אהבה חצרנית: רדיפה אחר האשה הנערצת שלעולם אינה מושגת. תחליף פרוטסטסנטי לבתולה מריה.
הצורות אופיינית לשירה האלזבטיאנית
אריה זקס במבוא לספרו "בעקבות הרנסנס והבארוק" מתאר את השירה האנגלית בתקופת הרנסנס כמי שעשויה מתכונים, כמו ספר בישול מעולה: "יש סונטות, יש חרוז אציל, יש מינון מדויק של מכתמים ומשלים מקובלים, ואפילו צורות עיטור קצובות.
בתבניות הצורות הללו יצקו משוררי אנגליה את חומר השירה של התמיד שהוא הרגש על כל טווח גווניו המוכרים: אהבה, שנאה, קנאה, התפעלות, אכזבה, תיעוב, פחד מוות, חרמנות, שגעון, בוז ויאוש.
סינסברי מתאר מאבק על הצורה שהתגלם בעבודותיו של קמפיון:
הוא מתאר אותו כמי שכתב היטב גם באנגלית וגם בלטינית כשחשיבותו לספרות האנגלית כפולה: מצד אחד העניק לה אוסף של שירה המיועדת להלחנה או מולחנת מיד עם כתיבתה מחורזת להפליא יחסית ליצירות בנות זמנן ומצד שני כתב ותמך ביצירות השומרות על הצורה עתיקה והלא מחורזת של השירה האנגלית.
אופיינית במיוחד לתקופה אליזבטיאנית היא הסונטה, שיר לירי בעל מבנה קבוע של 14 טורים מחורזים בצורות שונות. אמן הסונטה פטררקה, 1374-1304, שיווה לה את צורתה המושלמת ביותר. לאנגליה הביא אותה סיר תומס ואיט.
צורות נוספות של כתיבת שירה היו הayre- והמדריגלים, הפזמונאות, שמנגינה מתלווה לה ואף ביצוע של המחבר בלווי כלי פריטה. הלווי המוזיקלי וההתאמה בן המלים לצללים גרם להתעוררות של שירת פטררקה וחיקוייה. התחומים בהם טיפלה השירה היו נרחבים אך הצורות קבועות. לayre- היתה השפעה על צורת השיר שהצריכה שימוש במודלים
איטלקיים ובמיקצבים איטלקיים.
הקשר בין המלים ללחנים היה כל כך הכרחי עד קמפיון כותב במבוא לשני ספרי הayres- שלו שהוא חרז והלחין שיש סיפור אהבה בין מילותיו ללחניו. הקשר הזה מטרתו היתה לעורר סערת רגשות והמשורר היה בעצם ארכיטקט שבנה ותאם עניין זה.
ההשתוקקות של האוהב לאהובתו הודגשה בעצמה אדירה הודות לשילוב, עצמה שהמלים לבד אינן יכולות לבטא. בהרבה מקרים המוסיקה סייעה בהגדרת ותיאור האהבה.
שם הורד - נושא הורד ומה הוא מסמל.
אתייחס עתה לנושא הורד. כבר ב"שיר השירים" המקראי אנו פוגשים את האהובה בדמות השושנה בין החוחים. השושנה היא נשוא התשוקה של האוהב, היא מקור המשיכה הנשי, והפירושים שניתנים לפרק שירה אירוטי זה כמו לכל "שיר השירים" הם פירושים אלגוריים המעלים את התשוקה והאהבה לספירות של אהבה רוחנית וקשר בין המאמין לאלוהיו.
דיכוטומיה זו המונחת בבסיס ההתייחסות לשושנה או לורד, שמצד אחד היא שיא הגשמיות ומצד שני סמל לאהבה ולקשר הרוחניים הטהורים ביותר תלווה את ההתייחסות ל"ורד" במשך כל הדורות עד לתקופתו של קמפיון.
באומנות ימי הביניים היה לשושנה היה ייחוד חשוב ביותר. קשר מיוחד יש בין חודש מאי, חודשה של מאריה הקדושה שהוא גם חודש פריחת השושנים. חשיבותה של השושנה כסמל השלמות היופי והטוהר מתבטאת בסמל הרוזטה האופייני ונפוץ בימי הביניים.
בתקופה זו בולטת ההתייחסות המיוחדת מעבר לקונוטציות הגרפיות המשתמשות בוורד על מנת להביע שלמות, טוהר, יופי.
הורד נחשב לסמל האהבה המיסטית ויש לו כוחות משיכה הסמלים את כוחות המשיכה הנשית. ימי הביניים מבליטים את השניות והדיכוטומיות הטמונה בוורד או בשושנה או בכל פרח שזה עשוי להיות, אין הסכמה לגבי מהו השושן (כלומר לאיזה פרח בדיוק התכוונו) אבל יש הסכמה לגבי תכונותיו: ריח משכר, שלמות גרפית, יופי, עטור קוצים
סביבו (שושנה בין החוחים) וכתוצאה מכך יש לו משמעויות סמליות רבות: מתיאור קטעי אהבה ומשיכה מינית בין גבר לאישה ועד לתפקיד אלגורי סמלי ומוסרי. ב"שם הורד" של אומברטו אקו הדיכוטומיה בין הנעלה והמיסטי לבין הגשמי מבוטאת בצירוף המלים עצמו. פרח הכמורה המגיע למנזר עם מורהו נמצא בשלב בו הוא מחפש את האמת של
חייו.
הוא נמצא במשך שמונה ימים בתהליך שבו ימיו ולילותיו מתערבבים, מושגיו על טוב ורע מתרחבים, הוא יונק מניסיונו של מלווהו, ווילאם, אך מצד שני צובר את נסיון חייו הוא.
וניסיון חייו קשור גם לאהבה ראשונית וטהורה שאת שם הנערה שהיא מושא אהבתו לא ידע לעולם. הוא לא ידע את "שם הורד".
בשירה האנגלית של הרנסנס שהמבשר שלה הוא צ'וסר, בן המאה ה14-, יהיה דבר הספרות הראשון היוצא מעטו, התרגום מצרפתית ל"רומן השושנה" , ((Roman de la rose, ובו תיאור של המשורר המבקר בחלומו בגן שעשועים ומתאהב בפקע של שושנה. מאמציו לקטפו נתקלים בקשיים רבים ובינתיים יורה אלילך האהבה חץ במשורר מכניעו נותן לו
פקודות בדבר האמצעים בהם ישיג האוהב את מטרתו הנכספת. לבסוף בונה הקנאה ארמון מעל לשושנה.
מוטיב השושנה יתגלה אצל משוררים וסופרים רבים בתקופה זו, ואם נציין למשל את ספנסר: 1599-1552, ויצירתו "הלוח של רועה הצאן", 1579, המחולקת ל12 חלקים, והיא מתארת רועים דמיוניים הדנים בדרך של דיאלוגים אידיליים על הרמות של המוסר. לחודש פברואר מוקדש סיפור השושנה: "מעיזה להתקלס באלון זקן, מבקשת מן האיכרים
שיכרתוהו כי הוא מונע ממנה את השמש. האלון נגדע בחורף בה קיצה כי ההגנה שהעניק לה נעלמה. משורר דור אחד אחרי קמפיון, וולר, שבא מאותו רקע תרבותי וחברתי ובעל השכלה דומה, יכתוב גם הוא "לשושנה החמודה".
ניתוח השירים על רובדיהם השונים.
המוטיבים הנמצאים בשיר: "יש גן בתוך פניה": האהבה הבלתי מושגת, השמיימית, היופי שאליו שואפים להגיע, החיבור מחדש עם אלוהים כפי שהיה בגן עדן, השימוש בסמלים של הורד והחבצלות לתיאור השילוב והניגוד של האהבה הגשמית והרוחנית, מקומו של האוהב הפטררקי העני והצנוע מול המאיים לקטוף בטרם עת, השימוש בפירות כפיתוי,
הנושא של הלוקוס מנוס, פני האהובה כגן הנצחי אליו שואף המשורר. תכונותיה השמיימיות של האהובה, חיציו של קופידון קשתות העיניים והעיניים כמטרה אליה הם מכוונים, וכמובןאי היכולת להשיג את האהבה אליה שואפים.
המוטיבים הנמצאים בשיר "בואי לאורה ורודת הלחיים" הם המשמעות של המוזיקה בהשגת ההרמוניות השמיימיות והאלוהיות, שימוש באהובה הסמלית של פטררקה, לאורה, קשר עין בין האוהבים שהוא רוחני שמימי, השימוש בוורוד הרומז על המשיכה הארוטית הרומז על הורד, והקשר המשולש של אהבה מלים ומוסיקה.
שני השירים בנויים בצורת הסונטה הפטררקית, מחורזים, ניתנים להלחנה.
אפשר לומר איפה, שלמרות שבראיה ראשונית שיריו של קמפיון ניתנים לניתוח פשוט: שירי אהבה המשתמשים בדימויים מעולם הטבע לתאר יופייה של אהובתו ועצמתה של אהבתו. אך ביידענו את התקופה בה נכתבו אנו מוצאים בהם את כל הרבדים המאפיינים אותה: שימוש בסמל הורד שיש לו קונוטציות משמעותיות רבות שתחילתן עוד בימי שיר
השירים והמשכן בימי הביניים וברנסנס באיטליה ובצרפת. המשמעות של הורד אינה פשוטה אלא דיכוטומית ורב שכבתית, האהבה שלו היא עמוקה ונשגבה ולכן נזקק לדימויי הורד. הוא אינו פורץ את השורה והחרוז המאפיינים את תקופתו.
הבחירה שלו בנושא זה אינה מקרית אלא אופייני לתקופתו בה דנו מצד אחד בעינייני מוסר ודת אך מצד שני הביאו לביטוי רב ופופולרי את נשוא האהבה לגווניה השונים. אם נתייחס לשירים וללשונם כל דימויי ותיאורי האהבה מצד אחד ומצד שני ההגעה למדרגה הגבוהה ביותר של התגשמות מאוויי האנוש, כניסה לגן האלוהי הנצחי, נמצאים
בהם. האהובה הן בשיר הורד והן בשיר הגן מסמלת מצד אחד קדושה וטוהרה ומצד שני שיא של אהבה גשמית וגופנית ובשלות הכמהה למימוש האהבה. המשורר מאחד בשירים אלה את הדיכוטומיה בין גשמי לרוחני בדמות אהובתו.
הגינה היא גן העדן שעל פני האדמות וכולו נמצא בתוך פניה של אהובתו. אך ביידענו את המשמעות של הגירוש מגן העדן, את אי היכולת לשוב אליו ואת הכמיהה, יש תחושה ברורה של אהבה בלתי ניתנת למימוש. המאבק בין היצרים לרוחניות מתגלם בפרחים המצויים בגן: הוורדים והחבצלות. אלו מסמלים את השילוב של האהבה החושנית עם
הספיריטואליסטית.
בעוד הורד או השושן יסמנו את התאווה הגופנית ואת התשוקה תהיה החבצלת סמל לטהור לנקי לצח. וכך העונג שבמעשה האהבה של קמפיון בשיר זה מסתכם בהתבוננות בפניה של אהובתו.
התענוג שהוא שואף מן ההתבוננות בפניה של הוא תענוג אלוהי גן עדן שבשמים אותו הוא מוצא עלי אדמות.
פריטים נוספים הנמצאים בגן הם הפירות. מובן שיש כאן קונוטציה ישירה לפירות גן העדן המהווים יחד את המותר והאסור הדובדבן לא נבחר במקרה. הוא פרי יקר, נחשק, צבעו אדום ובהחלט יש אסוציאציה לפגיעות בחיצו של קופידון, מוטיב נפוץ הן אצל פטררקה והן אצל ודנטה.
חץ וקשת שמאיימים לפצוע ולהרוג את מי שמסתגל מי שיוצר קשר עין עם הבחורה ומי שרוצה לשלוח יד לקטוף את הדובדבן בטרם הבשיל.
למרות שהקשר היחידי שנוצר באמת הוא התבוננות האוהב בפני אהובתו ממקם האוהב את עצמו כחלק ממשולש רומנטי בו הוא מייצג את האוהב הפטררקי העני, הסובל האמיתי, כמתחרים עימו על אהובתו אצילים ונסיכים. היציבות היושר התום והבתוליות של האהובה מובטחים בשיר לאוהב האמיתי בהיותה דרוכה למנוע כל כיבוש בטרם עת.
בשיר "ליאורה בעלת הלחיים הוורודות" נעשה שימוש ומשחק מלים עם אהובתו של פטררקה שקואים לה Lawra באיטלקיתlaura עלי דפנה רוח קלילה. רוח האביב שמחייה את גן האהבה ושמה צבע על לחיי האוהבה. הוא שר את השיר ללאורה שלו (פרטית שלו).
חלק חשוב יש למוסיקה בקשרים ביניהם. שוב אנו רואים את קמפיון ממקם את עצמו כאוהב הפטררקי. הוא רואה את החברה שלו שמסתובבת ושרה. הודות לעובדה שהיא זו ששרה המוסיקה מקבלת גוון מיוחד משלה ומטען של אדיבות, עדינות קדושה.
הצרוף של הבחורה והמוזיקה יוצרים צורות יש זרם של צליל ערב מעורב יחד, תזמורת אלוקית שמקורה בגן עדן. אנו מודעים לכך שרק כאשר אנו שרים הצלילים שלנו הם צורמים רק היופי הטהור, היופי של האהבה הטהורה מניב שיר שאין לו שום צליל צורם.
קמפיון משתמש כאן באידאולוגיה שלו שהמוסיקה מרוממת את המילים והמעשים, כפי שתאר את יצירותיו כתוצאה ממעשה אהבה של מלים וצלילים.
היופי המושלם המושג באמצעות דרך האהבה משול לצלילים של יופי פנימי ומוסרי. הצליל שמשמיעה אהובתו הוא צליל אלוהי הגורם לתענוג אדיר וכפול. התענוג הוא גופני ורוחני כאחד.
אם ננטוש לרגע את המימד האישי פסיכולוגי שהצגנו עד עתה בניתוח השירים על רקע הצורה והנושאים הרנסנסיים האופייניים לכתיבת השירה האנגלית באותה תקופה ונתייחס לקורה סביב קמפיון מבחינה ציבורית חברתית ודתית, יש בהחלט ערכים פוריטניים המוצאים את ביטויים בשירים.
הפוריטנים הקנו ערך דתי לתורת אפלטון: היא בעיניהם מעיין של מים צחים שמתחדש בצורה מתמדת, הפוריטנים הקנו ערך מיוחד לחיפוש הצורה של עבודת אלוהים טהורה וזכה. הקשר בין האל לפרט הוא בהחלט קשר של אהבה בעיני הפוריטנים והחיפוש אחרי האהבה המושלמת, האפלטונית מצוי ובולט בשני השירים גם יחד.
מתאימה כאן הערתו של אוונס על השפעת החודשים אפריל ונובמבר מ"לוח הרועים" של ספנסר, שהוא בעצם חיפוש האמת הדתית, על קמפיון.
סיכום
בעבודה זו הצגתי שני שירים של המשורר תומס קמפיון, בן המאה ה16, באנגליה, תקופה בה הביע לשיאו הרנסנס האנגלי שינק את מקורותיו מהרנסנס הצרפתי והאיטלקי:
Rose-cheeket Lawra come
There is a Garden in her face.
תיארתי את תומס קמפיון, שחי באנגליה בשלהי המאה ה16 ותחילת המאה ה17. הוא היה בן המעמד הבורגני המשכיל, מה שנקרא "ממשפחה טובה", זכה לחינוך הולם, ועסק בו זמנית, כמו רבים ממעמדו בתחומים רבים ומגוונים. הוא פעל כרופא, כותב משורר ואף מלחין ומבצע. שני השירים שניתחתי בעבודה הם סונטות מחורזות, המתאימות גם
להלחנה ולביצוע. ביחס לכך, היתה חשיבות רבה בתקופה ההיא לקשר שבין המלים והמנגינה, כשהמנגינה נחשבה לתורמת חשובה לעוצמת הרגש והחוויה שהעניק השיר.
ניתחתי את השירים במספר רבדים:
צורתם - סונטות האופייניות לרנסנס האיטלקי, ששוכללו ע"י פטררקה ואומצו ע"י המשוררים האליזבטייאנים לאחר שיובאה לאנגליה ע"י תומס וואיט.
תכנם - נושא האהבה כפי שמוצא ביטויו הן אצל אפלטון, הן אצל פטררקה ודנטה והן אצל בוקצ'יו, הקשר בין החיפוש אחר השלמות והטוהר ובין האהבה, הקשר בין האמונה הדתית הצרופה והטוהרה ובין האהבה הרוחנית המושלמת.
פטררקה מיוצג היטב בשירתו של קמפיון: הן בצורת השירים, הן בנושאים ובהתמודדות הפסיכולוגית עם האהבה והן בדמות האוהב העני, האמיתי.
סמלים רבים ושונים מאכלסים את השירים: גן העדן, הפרחים והפירות על הקונוטציות המגוונות שלהם המשתרעות על טווח רחב של רגשות מאהבה טהורה וזכה ועד אולי ללקיחת או קטיפת האהבה בגסות ובטרם זמנה ללא רגש אמיתי ורק לצורך הכיבוש.
האשה זוכה כאן לכל גינוני החיזור החצרניים שאולי מוצאים את ביטויים הבולט ביותר בספר ה"חצרן" של בלדסרה קסטיליונה, והאהבה לאשה מקבלת ערכים מטאפיזיים ודתיים הודות לקשר מיוחד שרקמו המשוררים והוגי הדעת, בעקבות אפלטון, בין האהבה לדת.
מעל לכל מייצגים השירים את אופייה של אנגליה בימי אליזבט ותחושת השליטה במצב הן מבחינה פנימית והן מבחינה בינלאומית העניקו לעם רגשות פטריוטיות ותחושות של תקווה שהפעימו את לב הסופרים והמשוררים במחצית הראשונה של שלטון אליזבט. היתה זו תקופה של פריחה באומנות הרנסנס שהתמהמהה עד אז, הן מבחינה כמותית והן
מבחינה איכותית, המלכה היתה פטרון ומקור השראה כאחד בתור "המלכה הבתולה" התאימה אליזבט לדפוס הפטריקי המקובל של אהבה חצרנית: רדיפה אחר האשה הנערצת שלעולם אינה מושגת. שיריו של קמפיון מהווים איפה תוצר מאפיין, מייצג ואף פופולרי של תקופתו.
ביבליוגרפיה
1. אקו אומברטו, שם הורד, ביתן, ת"א, 1987.
2. הר סגור מכאל, מבוא לתקופת הרנסנס, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1978.
3. זקס אריה, בעקבות הרנסנס והבארוק, עם עובד, ת"א, 1983.
4. מורואה אנדרה, דברי ימי אנגליה, מסדה, 1969.
5. שאנן אברהם, מילון הספרות העיברית והכללית ע"ע: סונטה.
6. שכטר ח., תולדות הספרות האנגלית, קרית ביאליק, ירושלים, תש"ז.
7. Barns T.R., English Verse, Cambridge' University Press, 1967.
8. The Penguin Book of Renaissance Verse, Penguin Book, London, 1992.
9. Evans Maurice, English Poetry in the Sixteens Century, Hutchinson University Library, London, 1967.
10. Saintsbury George, A short History of English Literature, Macmillan Co N.Y., 1903.
11. Scott Mary Augusta, Elizabethan Translations from the Italian, Houghton Mifflin Company' Boston, 1916.
12. Vivian Percival, Campion's Works, Clarendon Press, Oxford, 1909.
תרגום לשיר מס. -131 There is a Garden in her face המופיע ב-
The Penguin Book of Renaissance Verse, Penguin Book London, 1992, pp. 330.
תרגום לשיר מס. -130 Rose-cheeket Lawra Come המופיע ב .The Penguin Book of Renaissance Verse, Penguin Book, London, 1992, pp. 330
Vivian Percival, Campion's Works, Clarendon Press, Oxford, 1909.
Saintsbury George, A short History of English Literature Macmillan Co N.Y., 1903.
Scott Mary Augusta, Elizabethan Translations from the Italian, Houghton Mifflin Company' Boston, 1916.
Barns T.R., English Verse, Cambridge' University Press 1967.
Evans Maurice, English Poetry in the Sixteens Century
מורואה אנדרה, דברי ימי אנגליה, מסדה, 1969.
שלוי אליס, דמות המלכה אליזבט - מציאות מול ספרות, זמנים 11, עמ' 65-58.
זקס אריה, בעקבות הרנסנס והבארוק, עם עובד, ת"א, 1983.
Saintsbury George, A short History of English .3 Literature Macmillan Co N.Y., 1903.
שאנן אברהם, מילון הספרות העיברית והכללית ע"ע: סונטה .Scott Mary Augusta, Elizabethan Translations from the .2 Italian, Houghton Mifflin Company' Boston, 1916
שכטר ח., תולדות הספרות האנגלית, קרית ביאליק, ירושלים, תש"ז.
Evans Maurice, English Poetry in the Sixteens Century Hutchinson University Library, London, 1967.
1

תגים:

רנסנס · רנסאנס · איטליה · אנגליה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "שירתו של תומס קמפיון", סמינריון אודות "שירתו של תומס קמפיון" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.