הארמון המינואי כמרכז כלכלי

תקציר העבודה:

הארמון המינואי כמרכז כלכלי

תוכן עניינים hc0616

1. מבוא
2. התקופה
3. חשיבות הארמונות בתולדות האי
4. מרכזיותו של הארמון בתרבות המינואית
5. הארמון כמרכז מסחר
6. סדנאות ובתי מלאכה בארמון
7. הערות
8. ביבליוגרפיה

מבוא
התרבות המינואית פרחה בכרתים בסביבות האלף השני לפנה"ס. הממצאים
הארכיאולוגיים מתקופה זו - רבים, אך הם מעלים יותר שאלות מאשר מספקים
תשובות בעלות משמעות להבנה שלימה של אופי התרבות, החברה, הכלכלה והשלטון
באי.
דפוסי החיים של החברה המינואית כמעט ולא השתנו מאז שנתגבשו ולכן קל לנו יותר
לנסות לתאר את התרבות המינואית, מבלי להיזקק, כמעט, להבדלים ולמעברים שבין
התקופה המינואית התיכונה לזו המאוחרת.
עם זאת, בבואנו לדון בתפקודו הכלכלי של הארמון המינואי עומדים לנו לרועץ המונחים
הכלכליים המודרניים ועלינו להיזהר מליישמם באופן אנאכרוניסטי על החברה
הקדומה, שפעלה על פי תפיסות כלכליות שונות לחלוטין.
אין ספק כי הארמון המינואי שימש כמרכז כלכלי בכרתים. כיצד ובאיזה אופן פעל - אין
יודעים. העדויות הארכיאולוגיות מרמזות לנו שעושר תרבותי רב עומד מאחוריהן, אך
נכון להיום, קשה מאוד להבין את התרבות המינואית בכלל ועוד פחות מכך את המבנה
הכלכלי אשר איפשר לכל זאת להתקיים. מה שברור הוא כי מערכת זו הייתה יציבה
ביותר והתקיימה בתנאי שלום. על כך מצביע בבירור היעדרם של החומות בארמונות.

מקורות:

582
הארמון המינואי כמרכז כלכלי
תוכן עניינים
1. מבוא
2. התקופה
3. חשיבות הארמונות בתולדות האי
4. מרכזיותו של הארמון בתרבות המינואית
5. הארמון כמרכז מסחר
6. סדנאות ובתי מלאכה בארמון
7. הערות
8. ביבליוגרפיה
מבוא
התרבות המינואית פרחה בכרתים בסביבות האלף השני לפנה"ס. הממצאים הארכיאולוגיים מתקופה זו - רבים, אך הם מעלים יותר שאלות מאשר מספקים תשובות בעלות משמעות להבנה שלימה של אופי התרבות, החברה, הכלכלה והשלטון באי.
דפוסי החיים של החברה המינואית כמעט ולא השתנו מאז שנתגבשו ולכן קל לנו יותר לנסות לתאר את התרבות המינואית, מבלי להיזקק, כמעט, להבדלים ולמעברים שבין התקופה המינואית התיכונה לזו המאוחרת.
עם זאת, בבואנו לדון בתיפקודו הכלכלי של הארמון המינואי עומדים לנו לרועץ המונחים הכלכליים המודרניים ועלינו להיזהר מליישמם באופן אנאכרוניסטי על החברה הקדומה, שפעלה על פי תפיסות כלכליות שונות לחלוטין.
התקופה
תקופת הברונזה החלה ביוון בערך בשנת 3000 לפנה"ס (לפי פינלי) או 2600 לפנה"ס (לפי עמית). סודות עיבוד המתכת הגיעו מן המזרח. דרך הגעתם אינה ברורה. מכל מקום איזור הים האגיאי היה מאז ומתמיד משופע בתנועה של בני אדם וברעיונות חדשניים כבר מראשית התקופה הניאוליתית.
האבן, החומר השרוף, העצם והעץ היו חומרי הגלם הקשים העיקריים עד שהתרבו כלי המתכת במרחב האגיאי בשיעור ניכר. בתחילה היו כלי נשק, קישוטים ועצמים פולחניים כלומר, מוצרי מותרות, ורק מאוחר יותר החלה המתכת לשמש גם בחקלאות (1).
התקופה המינואית נקראת על שם מינוס המלך האגדי והיא משמשת לתיאור התרבות של האי כרתים או כרתה בתקופת הברונזה. הארכיאולוג האנגלי אוואנס ((EVANS A. J, שהיה החופר העיקרי בקנוסוס בראשית המאה ה20- הוא האחראי לקביעת השמות והחלוקה הכרונולוגית העיקרית של התרבות המינואית. במרוצת השנים ראו לנכון ארכיאולוגים
וחוקרים נוספים של האיזור לנטוש בהדרגה את המינוח הראשוני ועברו לתאר את החלוקה הכרונולוגית בכרתים על פי הארמונות בכרתים המהווים, לדעתם, את התופעה המרכזית של תקופת הברונזה באי. החלוקה החדשה אולי מאפיינת יותר את התקופה, אך זו הקודמת עדיין בעלת השפעה חזקה ונמצאת בשימוש בקרב החוקרים.
2000-2600 - מינואית קדומה E.M או התקופה הטרום-ארמונית Prepalatial 2000-1600 - מינואית תיכונה M.M או תקופת הארמונות הראשונים Proto (first) palatial
1100-1600/1200 - מינואית מאוחרת L.M שנחלקה לL.M- א' ו- ב' או תקופת הארמונות החדשים Late (neo) palatial המקבילה למינואית מאוחרת א' ו-התקופה הבתר-ארמונית Post palatial המקבילה למינואית מאוחרת ב' (2).
חשיבות הארמונות בתולדות האי
התרבות הכרתית הייתה עצמאית ומקורית, אך בשום אופן לא הייתה מנותקת מן המתרחש במזרח. השפעת התרבויות המפותחות של המזרח ניכרת בהחלט (ראה בהמשך בהקשר לשאלת אופי המסחר הבינלאומי).
בסוף התקופה המינואית הקדומה הופיעו כדים מן הסוג קמרס (על שם המערה בה נמצאו לראשונה). כדים אלה מאופיינים ברקע כהה (כחול, שחור) וציורי אלמנטים צמחיים בצבעים בהירים (לבן, צהוב), במקום קישוטי הספירלה הקודמים. כדים אלה העידו על ההתפתחות בקדרות אשר רמזה על הצפוי בהתקדמות התרבות החומרית.
בשנת 2000 מתחילה בניית הארמונות הראשונים (תקופה מינואית תיכונה). החוקרים (פינלי, עמית ואחרים) משערים כי השיכלול בתהליך עיבוד המתכות הוא שיצר את הצורך במירכוז ההנהגה כדי לשלוט על המתכת כיסוד חשוב בהתפתחות התרבות החומרית. שלושת הארמונות הגדולים: קנוסוס, פאיסטוס ו-מליה נמצאו במרכז האי כרתים וסביבם חלק
גדול מן היישוב באי. מה שמסביר את האחידות בתרבות, שהתבטאה בדימיון בצורת הבנייה והקדרות בכל האי ואפילו בצורת הקבורה האחידה (שימת הגופה בתוך ארון של חמר והנחתו במערה או בפיר שבאדמה). בקנוסוס ישב, כנראה, השליט החזק ביותר ומלך פאיסטוס היה הבא אחריו בחשיבותו.
על אווירת השלום אשר שררה באי מעידה העובדה כי אין כל סימן לסידרי הגנה בארמונות ובערים (ראה בהמשך). בתקופה זו הופיע הכתב האידיוגראמי (המושפע מן הכתב ההירוגליפי המצרי) הנקרא הכתב הקווי א' ((Linear A. כתב זה לא פוענח אך החוקרים הצליחו לזהות את המספרים וערכיהם. זאת משום שכתב זה הופיע רבות על גבי לוחות
במחסנים של ארמונות. הלוחות מעידים על אדמיניסטרציה מפותחת שעסקה ברישום כמויות של סחורה ונזקקה לכתב.
ציורי הפרסקאות בארמונות היו מרשימים ביותר ואף התקדמות הקדרות מעוררת התפעלות. בנוסף לשיכלול בקישוטי הקדרות העדינה (לכה, צבעוניות, ציפויי חרסית), הייתה קיימת גם קדרות חולין, כלומר כדים ענקיים לאיחסון שמן, יין ותבואה. גם אומנות החותמות התפתחה והן נעשו מאבנים חצי יקרות כגון טורקיז וברקת וגולפו בהן
ציורים קטנים.
בשנת 1700 נהרסו הארמונות בקנוסוס, בפאיסטוס ובמקומות אחרים. הדיעה המקובלת כיום היא שהסיבה להרס הייתה רעידת אדמה (הראשונה מיני כמה). תמיכה לדיעה זו באה מן העובדה שהכרתים החלו מיד בשיקום הארמונות ובנו אותם גדולים ומפוארים יותר. כלומר, הרס הארמונות לא היה מלווה בהפסקה בהתפתחות התרבות. ארמונות אלה הם
שנתנו לתקופה את שמה - תקופת הארמונות החדשים. קנוסוס נעשתה למרכז המוכר של כל האי והועמקו הקשרים עם האיים, אסיה הקטנה ויוון האירופית.
בערך ב1500- לפנה"ס התמוטטו שוב הארמונות, הערים, הנמלים וסביבותיהם. ההרס היה גדול, אך הפעם לא באה בעקבותיו התחדשות. רק קנוסוס הצליחה להתנער ולהשתקם. החוקרים ניסו להסביר את החורבן בדרכים שונות ואף אחת מהן אינה מספקת באופן מלא. ההסבר של מרינטוס משנת 1939 (3) הוא ההגיוני מכולם. הוא טען כי החורבן נגרם
על ידי התפרצות הר הגעש באי תרה Thera (סנטוריני של היום) והיא שהשפיעה בצורות שונות על כרתים: גלי ים אדירים שהרסו את החוף הצפוני, שריפות בעיקר במזרח האי ורעידות אדמה, שפגעו בכל מקום. התיאוריה כי המיקנים מיוון, שהופיעו במקום לאחר החורבן, הם שהיו אחראים לו אינה כה סבירה בהתחשב בהיקף העצום של ההריסות.
יתכן כי אסונות הטבע גרמו לריפיון מדיני אשר פתח פתח לפלישה בדרך זו או אחרת (אלימות או נישואין).
מ1500- ואילך החלה תקופה חדשה בכרתים ובה רק מרכז אחד - הארמון בקנוסוס. למחסני השמן, הבדים והתבואה נוסף מחסן לכלי נשק, מגינים ורכב מלחמה. נמשך השימוש ברשימות תכולה על לוחות חרס, אך הכתב השתנה והוא קרוי הכתב הקווי ב' ((Linear B והלשון הוכרה כיוונית (4).
התקופה המיקנית בכרתים אופיינה בירידת השפעתה של כרתים בעולם הים-תיכוני ובעליית העם המיקני במרחב כולו. האמנות, המסחר והעוצמה הימית היו בעלי מאפיינים מיקניים ברורים, שהיו סיגנוניים במהותם ולא מדיניים.
ב1400- לפנה"ס התרחש שוב אסון בלתי צפוי. הפעם היו שרידי ההרס מלווים בביזה ונעדרו מהם עצמות אדם. לפי עמית, רוב החוקרים נוטים לדיעה כי האסון בא בעיקבות פלישה אלימה של מיקנים, יתכן שהייתה זו קבוצת מיקנים אשר הייתה מעוניינת בעושרו של האי לעצמה וללא שום קשר עם המיקנים אשר כבר שלטו במקום (לדיון בנושא ראה
עמית, ע' 35-34).
מאז לא הייתה תקומה משמעותית בכרתים, והתקופה האחרונה של התרבות המינואית באי הגיעה לקיצה עם פלישת הדורים ב1200- בערך.
מרכזיותו של הארמון בתרבות המינואית
מרכזיותו של הארמון נבעה ממקומו בחברה המינואית. התרבות הכרתית הייתה תרבות עירונית ועובדה זו קבעה גם את המשטר וגם את צורת הכלכלה. הערים היו בנויות סביב ארמון המלך והן היו גדולות ביותר. פרנסתם של יושבי הערים הייתה על תעשייה ומסחר. הארמונות היו למעשה בתי מלאכה בקנה מידה גדול והמלך היה התעשיין והסוחר
הגדול ביותר בממלכה (5). מוצרים מכרתים נמצאו בכל הארצות שמסביב לה: באיים, ביוון, במצרים, בסוריה ובאסיה הקטנה.
הארמונות היו מדהימים בהיקפם. הארמון בקנוסוס בנוי במעלה גבעה שיושרה לשתי טרסות מחוברות במדרגות. במרכזה של הטרסה הגדולה והנמוכה הייתה חצר פתוחה ומסביבה חדרים למטרות מיוחדות: מדור המלך וחדר המלכה, חדרי אדמיניסטרציה, חדרי פולחן, חדרי המשרתים, בתי מלאכה ומחסנים. בכל הארמון עוברת רשת צינורות משוכללת למים
נקיים ולביוב ומצויים בו מתקני שירותים עם מים זורמים וחדרי אמבטיה.
הדבר הבולט ביותר בארמונות המינואיים הוא היותם חסרי חומות. קירות חזקים - כן, חומות - לא. לעומתם, הארמונות המיקניים ביוון היו בנויים בתוך מבצרים ובמרכזם אולם פנימי הקרוי מגרון.
המבנה המפורז של הארמונות המינואיים מעורר פליאה בקרב החוקרים ואין ספק שזו תופעה ייחודית לכרתים - ארמונות שאינם מבוצרים ובכל זאת מהווים את מרכזה של החברה. אין לנו הסבר לתופעה. לא נמצאה שום עדות בכתובים לא בכרתים ולא בשכנותיה אשר עשויה להאיר מפורשות את אופי החברה הכרתית (6).
מן השרידים החומריים ניתן להעלות כמה מסקנות בדבר ההבדל בין כרתים של תקופת הברונזה לבין חברות ריכוזיות אחרות של אותם ימים. בניגוד לשליטי בבל, מצרים וחת אשר מילאו את ארצותיהם בעדויות מונומנטאליות בדבר כוחם וגבורתם, שלהם ושל אליהם. שליטי כרתים לא עשו כן. כס המלכות בקנוסוס אינו "מלכותי" במיוחד. קישוטי
הקירות אינם מכילים דיוקנאות, חדר הכס עצמו אינו כל כך מרכזי. לא מתוארים מאורעות היסטוריים המגלים איזשהו רמז בדבר מינהל, שיפוט או מדיניות. האלים והאלות גם הם לא נשתכנו בהיכלות וכמעט שלא נמצאו פסלי פולחן.
התופעה של היעדר מונומנטאליות מתאימה למצב הבטוח מבחינה פנימית ובינלאומית אשר שרר בכרתים. גם הפרסקאות הגדולים אין בהם מונומנטאליות של ממש, מה שמקשה ללמוד מהם על תיפקוד הארמון.
האמנות המינואית מאופיינת בקלות תנועה, שהייתה נדירה בתקופת הברונזה. האגרטלים , התכשיטים וכלי הברונזה הקטנים מסוגננים מאוד מבחינת התכנים והטיפול הפרטני בחומר. אבל מה שחסר, לדעת פינלי (7), הוא טיפול אמיתי ברגשות. האמנות מאופיינת ב"נחמדות" בלי שום מימד של עומק ולכן האומנות הזעירה היא ההישג הגדול ביותר
בכרתים לצד ענייני נוחות כגון מערכת ביוב טובה, תאורה ואיוורור בארמונות.
פינלי העלה את הסברה כי בראשית התקופה המינואית התיכונה קפאו דפוסיה של החברה בכרתים. היה בה איזון ותחושה של ביטחון.
אחר כך חלה בה כעין "צמיחה לרוחב" - התעדנות האמנות, התרבות האוכלוסיה ותוספת אגפים לארמונות. תופעה זו מאפשרת "להעלות את דמותו של העולם הזה בלי להיזקק כלל למעברים שבין התקופה המינואית התיכונה לבין התקופה המינואית המאוחרת. ואף על פי שהתמורה הארכיאולוגית ברורה, ובפרט בכלי החרס, נראה שלא נשתנה בהרבה
סגנון החיים. נזק חמור נגרם לחלקים גדולים של כרתים מחמת רעידת אדמה בתקופה המינואית התיכונה ג', אבל לא די שקוממו מייד את ההריסות, אלא אף עצם הגידול נמשך, נוסדו יישובים חדשים ונתהדקו הקשרים עם יוון שביבשת. אין שום סימן לחידוש חברתי או פסיכולוגי של ממש" (8).
התעודות הכתובות בכתב הקווי ב' פוענחו ברובן והן מצביעות על כך שבתקופה האחרונה של הארמונות נמצאו במחסנים כלי נשק מסוגים שונים המעידים על תקופה פחות בטוחה, אך שרידיהם החומריים נדירים ביותר. תרומתם העיקרית של הלוחות היא בחיזוק המסקנות העולות מן השרידים החומריים בדבר ריכוז כוח השלטון. פינלי טוען כי
צרכיו של מינהל מרכזי היוו תמיד דחף לפיתוח הכתב כמו אצל השומרים (כתב היתדות), וגם הצרכים הרוחניים והאינטלקטואלים השפיעו בעניין. בין התקופה הניאוליתית המאוחרת ובין התקופה המינואית התיכונה גדלו במהירות משאבי האדם והטבע והיה צורך בריכוז חברתי וגיאוגרפי. רק ריכוזיות איפשרה את הבנייה ועצם הקיום של מערכי
הארמונות הגדולים והן את הפעלתם. בלוחות נמצאו רשימות רבות של מלאי ורשימות עובדים. המסקנה היא שהחברה כולה נוהלה מן המרכז שבארמון. הארמון אירגן את המשק הפנימי כולו. האירגון המינהלי הוא שהקצה כוח אדם וסחורות, חומרי גלם ומוצרים גמורים, מבלי להשתמש בכסף או במנגנון של שוק.
לוחות רבים מקנוסוס המכילים רשימות של ראשי צאן וצמר אינם אלא רשומות של מפקד שנתי של עדרים ושל הגז, בציון שמות הרועים האחראים לדבר. הצאן מנה כ100.000- ראש, ומתוך הפיענוח של מקצת שמות המקומות נראה שרעו אותו על פני כל מזרח כרתים ומרכזו. נראה, איפה, שהיה בידי הארמון של קנוסוס מעין מונופולין על צאן וצמר
אשר התפשט על פני חציו של האי.
פינלי מציע את האפשרות כי הצמר היה אולי אמצעי התשלום בו שילמו בני כרתים את מחיר הנחושת, הזהב, השנהב ושאר הדברים שהיה עליהם להביא מן החוץ. ומביא כתמיכה לדיעה זו את הפרסקות ממצרים בהם מצויירים בני כרתים האוחזים לעיתים יריעות אריג מקופלות, אך הוא בעצמו מסייג את ההשערה הזו ואת הוכחתה בכך שהוא מציין כי
אותם בני כרתים מן הפרסקות החזיקו בידיהם גם זהב, כסף ושנהב, עובדה זו מחלישה כמובן את העדות המוחשית להשערה שהצמר הוא הדבר העיקרי שעבר לסוחר. ועוד הוא מוסיף ומציין שבעניין זה הלוחות שותקים ועד כמה אין בידי הארכיאולוגיה לבדה לגלות את מנגנון היחסים הבינלאומיים אלא לעיתים רחוקות, גם כאשר מתגלים מוצרים
זרים או שנעשו בהשפעה זרה.
חוקרים חדשים הציעו פיתרון אחר להיעדרותם של אמצעי תשלום והוא הגדרת כרתים כבעלת אימפריה ימית (תאלאסוקראטיה) ואז ההסבר הוא כי ביחסים שבין אימפריה לנתיניה אין האימפריה משלמת עבור המנחות המגיעות לה. תאלאסוקראטיה מינואית נזכרת אצל הסופרים היוונים הרודוטוס ותוקידידס, במחצית השנייה למאה ה5- לפנה"ס, אך
עובדה מאוחרת זו אינה עומדת בפני עצמה ללא עדות מסייעת. לדעת פינלי אין השערה זו מבוססת דיה. נכון שאין ספק בדבר גדולתה של קנוסוס ועושרה ואף שליטת המינואים בספנות ידועה ומוכרת.נראה גם שהיו מושבות "מינואיות" בכמה איים סמוכים כמו קיתרה שבצפון. אבל מכאן ועד לאימפריה ימית נרחבת עדיין יש מרחק רב (9).
האדמיניסטרציה המינואית והמיקנית זוכות להארה מעניינת על ידי השוואת הארכיונים שהתגלו בקנוסוס ובפילוס. בשניהם הארמון הוא בעל שליטה רבה על הייצור, האיחסון והפצת הסחורות. הארמון הוא שאירגן קבוצות של נשים וגברים לעבודה במשימות מיוחדות ונתן הנחיות לפעילויות פולחניות. עם זאת ישנם כמה הבדלים חשובים. הטקסטים
מקנוסוס אינם משאירים מקום לספק כי הכלכלה נשענת בבירור על גידול צאן ותעשיית הצמר. (כפי שצויין למעלה). הארכיב בפילוס דן בעיקר בחקלאים ובמתח בינם לבין המרכז הפולחני, שהיה קרוב יותר לליבם של שליטי המקום. כנראה שלשני המרכזים האדמיניסטרטיביים היה מקור משותף, אך הם התפתחו בדרכים שונות (9 א).
הארמון כמרכז המסחר
בתקופת הארמונות הראשונים כבר היו תפקידיהם הכלכליים של הארמונות נרחבים למדי. הם יצרו, הם צרכו, הם עסקו במסחר פנימי ובינלאומי ובהפצת סחורות . העדויות של החוקר לוי מן הארמונות בפאיסטוס והעדויות התומכות של החוקר אוואנס מקנוסוס מצביעות על כך שהארמונות מראשיתם היו מעורבים בייצור, צריכה ואחסון. הם גם
מילאו תפקיד משמעותי בסחר חליפין מקומי. החוקרת קיית ברנינגן (10) טוענת שבתחילה היו כל הפעילויות האלה נמוכות יחסית בהיקפן אך כעבור כמה עשרות שנים עלתה חשיבות תפקיד האחסון של הארמונות. כעבור תקופה ארוכה יותר עלתה גם חשיבות תפקידם בהסדרי סחר החליפין. התפקיד היצרני של הארמון נשאר ברמה נמוכה לאורך כל
תקופת הארמונות הראשונה. שאלת תפקידו של הארמון במסחר הבינלאומי אינה ברורה. יש מעט מדי הוכחות למעורבות הארמון בסוג זה של מסחר ועדויות לא מספקות לתמוך בדעה כי נושא המסחר הבינלאומי היה נתון לפיקוח ארמוני.
החוקר סטיליאנוס אלקסיו דן בשאלת המסחר המינואי והדרך בה התנהל (11). משמעותו של המונח "סחר חוץ" בתקופת הברונזה, כפי שאנו מכירים ממסופוטמיה, מאיזור סוריה-ישראל וממצרים, היה ברובו סחר חליפין בין חצרות המלכים או המקדשים השליטים.
המסחר התקיים למטרות צריכה ולא כדי למכור הסחורה מחדש במחיר גבוה יותר על מנת להרוויח. שימוש נירחב במתכות עדיין לא היה נפוץ, כלומר אין עדויות לכך. סגנון הקדרות הארמוני (קמרס) יוצר אך ורק בבתי המלאכה שבארמונות קנוסוס ופאיסטוס. מציאות כדים מינואיים במקומות שמחוץ לכרתים מוסברת על ידי אלקסיו בכך שהם נשלחו
מן הארמונות ולא כסחורות. העדויות מיוון של התקופה המיקנית, כפי שעולה מהלוחות מפילוס, מגלות את קיומו של תפקיד "בעל המלאכה של הארמון" royal craftman. בהקשר זה גם העדויות של המסחר הארמוני בתבי והמלך הסוחר מנטס הם שרידים של מסורת זו ביוון של התקופה הגיאומטרית. מכל מקום אין שום זכר למסחר חופשי או לעסקים
פרטיים לפני סוף המאה ה8-, כפי שאנו רואים אצל הסיודוס, כך לטענותיו של אלקסיו. לסיכום דבריו, הכלכלה המינואית הייתה ריכוזית והתבססה בעיקר על חקלאות וגידול בקר.
שאלת המסחר ומידת מעורבותו של הארמון המינואי בו העסיקה מספר חוקרים נוספים, אשר הגיעו למסקנות שונות בדבר חשיבותו בכלכלה המינואית. גונתר קופק בדק עמוקות את העדויות האכיאולוגיות כדי למצוא הוכחה להשערה שהמסחר היה חלק מפעילויותיו של הארמון לצד התפקיד החשוב שמילא בדת, בפוליטיקה ובכלכלה המינואית. העדויות
מוכיחות בפירוש קיום של קשרים ויחסים עם המזרח. החל מהשפעות עקיפות בארכיטקטורה, במנהגים ובציוד, וכלה בסחורות כמו מתכות, שנהב, אבנים ועוד, החשובות בעצם הימצאותן, בין אם הגיעו כמתנות, מנחות או כסחר חליפין. הוא בדק גם את העדויות האיקונוגרפיות לגבי הצי והצבא של השלטון המרכזי המינואי ואת שאלת הקולוניות
המינואיות.
מסקנתו היא שתחלופת הסחורות הייתה עניין חשוב ונתון בידיו של השלטון הארמוני ויותר מכך, המסחר היה מעוגן במבנה התפקודי של הארמון עוד מראשיתו.
מלקולם וויינר מרחיק לכת וקובע נחרצות כי לארמון המינואי היה תפקיד חשוב ועיקרי במסחר עם הארצות שמעבר לים, בעיקר בכל הנוגע לרכישת ברונזה, טין וcooper-. המינואים ניזקקו לברונזה לייצור נשק וכלי עבודה ורצו בה לייצור חפצי מותרות. מקורות cooper- נדירים בכרתים ואין עדויות למציאותו בכל רחבי האיזור האגיאי.
לעומת זאת הארצות המזרחיות היו משופעות בו בתקופת הארמונות התיכונה, ויש עדויות לקשרים מינואיים עם דרכי הטין המוכרות. רק לאחרונה הועלתה השערה שהמינואים ישבו בשרשרת איים המובילה לאנטוליה. מידת שליטתו של הארמון על הצי ואוניותיו, זכויות עגינה ואספקת נשק לעיתות של סכנה גם היא נבדקה על ידי וויינר. מן
העדויות הארכיאולוגיות נראה כי המסחר בתקופה המינואית התיכונה היה רק חלק מהכלכלה, אך הוא היה נתון לשליטת הארמון. טיעונים לדעה ההפוכה אינם משכנעים, לדעתו. גם בתקופה המאוחרת (כמו שעולה מהממצאים בזקרוס) לא השתנה מעמדו של הארמון מבחינת סמכויותיו, כך לפי וויינר.
סדנאות ובתי מלאכה בארמון
כדים רבים דומים זה לזה נמצאו בכל אתרי הארמונות הראשונים בכרתים: בפאיסטוס ובקנוסוס. כדים אלה המצטיינים בצבעוניותם יוצרו בכמויות ניכרות. בתי מלאכה לקדרות נמצאו בשני הארמונות הקדומים והם שהיו אחראים למרבית הכדים מסוג זה (קמרס). עדויות לסדנאות שייצרו כדים כאלה נמצאו גם במליה, ב- וסיליקי וגם
ב-פאלאקסטרו, אשר ייצרו בנוסף גם כדים בסגנון מקומי בנוסף לכדים בסגנון השולט. מציאותם של חפצי מתכת וחותמות חרוטות באותו סגנון בוודאי מעידים על קשרים קרובים בין האמנים ובעלי המלאכה בארמון המינואי (14).
בתחילת התקופה המינואית התיכונה נמצאו הבדלים משמעותיים בין הסגנונות של כדי הקמרס שיוצרו בארמון ובין אלה שיוצרו בפרובינציה. מאוחר יותר ((MM3 כמעט נעלמו ההבדלים ולא היה כמעט שוני בקדרות. גיזלה ולברג מסבירה את התופעה בעליית כוחם הריכוזי של הארמונות בתקופה המאוחרת יותר והרחבת שליטתם בפועל (15).
מן החפירות בארמון במליה (בשנת 1983) עלו עדויות ברורות לקיומה של סדנא לחרושת מתכת, שאינה מתקופת הארמונות הקדומה אשר נתגלתה בשכבה עמוקה יותר. סדנא זו אולי כן מצליחה להסביר את מציאותם של כלי מתכת רבים בסביבה. באופן מפתיע נמצאה הסדנא מחוץ לארמון (מן התקופה המינואית התיכונית ג') ולא בתוכו, כמצופה. גילוי
זה מוביל, כמובן, לשאלת היחסים בין בניין הארמון לסדנא שבקרבתו (16).
מן התקופה המינואית המאוחרת נמצאו חרבות וכידונים מסוגים שונים (17) שנוצרו בסדנא מיוחדת לכלי נשק בקנוסוס. חלקן אף עוטרו בזהב. סדנא זו הייתה, כנראה, אחראית לאחידות בצורותיהם של רוב כלי הנשק בסביבות 1400 לפנה"ס.
סיום
אין ספק כי הארמון המינואי שימש כמרכז כלכלי בכרתים. כיצד ובאיזה אופן פעל - אין יודעים. החוקרים הנכבדים אשר דבריהם הובאו לעיל, הציגו שאלות רבות שאת התשובות על מרביתן קשה אפילו לשער. איזה סוג של סחר התקיים? מה היה מקומם של הסדנאות בתוך המערכת הכלכלית? איזו מערכת זו הייתה? מה היה מעמדו של המלך? ועוד
ועוד. העדויות הארכיאולוגיות מרמזות לנו שעושר תרבותי רב עומד מאחוריהן, אך נכון להיום, קשה מאוד להבין את התרבות המינואית בכלל ועוד פחות מכך את המבנה הכלכלי אשר איפשר לכל זאת להתקיים. מה שברור הוא כי מערכת זו הייתה יציבה ביותר והתקיימה בתנאי שלום. על כך מצביע בבירור היעדרם של החומות בארמונות.
הערות
1. פינלי, מ. י.,יוון העתיקה. תקופת הברונזה והתקופה הארכאית. דביר, ת"א. עמ' 2.
2. עמית, משה. תולדות יוון הקלאסית. מאגנס, ירושלים,תש"ן. עמ' 527, 23.
3. הצעתו של מרינטוס מפורטת אצל עמית, שם, הע' 4.
4. פינלי, עמ' 23. עמית, עמ' 45.
5. עמית, עמ' 35.
6. פינלי, עמ' 40.
7. פינלי, עמ' 42.
8. פינלי, עמ' 43.
9. פינלי, עמ' 38.
9.א
Hooker, J.T. Minoan and Mycenaean Administration: A Comparison of the Knossos and Pylos Archives. tHe function of the Minoan Palace. edited by Robin Hagg and Nanno Marinatos, Stockholm, 1987. P. 313.
10. Branigan, Keith. The Economic Role of the First Palaces
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 258-245.
11. Alexiou, Stylianos. Minoan Palaces of Trade and Manufacture.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 253-251.
12. Kopcke, Gunter. The Crean Palaces and Trade.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 260-255.
13. Wiener, M. H. Trade and Rule in Pakatial Crete.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 268-261
14. MacGillivray, J.A. Pottery Workshop and the Old Palaces in Crete.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 279-273
15. Walberg, Gisela. Palatial and Provinitial Workshops in the Middle Minoam Period.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 285-281.
16. Pelon, Olivier. Minoan Palaces and Workshops: New Data from Malia.
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א, עמ' 271-269.
17. Macdonald, Colin. A Knossian Weapon Workshop in Late Minoan 2 and 3A
בקובץ "תפקידו של הארמון המינואי" ראה הע' 9 א עמ'295-293.
ביבליוגרפיה
1. גבריאל-לרו, ז'. התרבויות ההלניות הראשונות. מזרחי, 1964.
2. פינלי, מ. י. יוון העתיקה. תקופת הברונזה והתקופה הארכאית. דביר, ת"א.
3. עמית, משה. תולדות יוון הקלאסית. מאגנס, ירושלים, תש"ן.
4. Hagg, Robin Marinatos, Nanno. The Function of the Minoan Palaces. Stockholm 1987. Pp. 245-320.
5. Higgins, Reynold. Minoam and Mycenean Art. Thames and Hudson, 1967.
6. Biers R. W. The Archaeology of Greece: An Introduction, Cornell University Press, 1980.

תגים:

תקופת · קנוסוס · כרתים · מינואים · ארכיאולוגיה · הברונזה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הארמון המינואי כמרכז כלכלי", סמינריון אודות "הארמון המינואי כמרכז כלכלי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.