פרשנות פילולוגית לספר בראשית פרקים א'-כו'

תקציר העבודה:

העברית הכתובה של תקופת המקרא קרובה ללהגים, שדוברו ונכתבו בארץ כנען מאמצע האלף השני בקירוב ואף לפני כן. עם זאת, העברית המקראית רחוקה מלהגים אלה וכלשון העומדת בפני עצמה, היא התגבשה הן במישור הדקדוקי (פונולוגי, מורפולוגי ותחבירי) והן במישור הלקסיקלי (1).
מבחינת חקר העברית המקראית, היתה קיימת תמיד גישה פילולוגית השוואתית, שהתבססה על השוואת מילים בעברית למילים דומות בערבית ובארמית. אולם רק במאה ה-19 צמחה הפילולוגיה ההשוואתית בצורתה המודרנית. הפילולוגיה המודרנית מנסה, בניגוד להתבססות על דוגמאות מבודדות, שאפיינה את הפילולוגיה המסורתית, לקבוע יחסים קבועים ושיטתיים בין מרכיבים בשפה המקראית לבין מרכיבים בשפות אחרות. כמו כן, ההצמדות לגישה הסטורית - דיאכרונית - לצורך ניתוח לשוני מאפיינת בעיקר את הפילולוגיה המודרנית(2).
גישה הסטורית זו טבעה את חותמה על העיסוק בלשון המקרא. חשיפתן של תרבויות המזרח הקדום העתירה שפע של ידיעות ותעודות, ולשונותיהן נמצאו מפרנסות את לשון המקרא בנתונים חדשים בכל מישורי הלשון(3). האספקט ההסטורי הברור ביותר בפילולוגיה המודרנית הוא הדגש על תארוך ושליטה כרונולוגית על המקורות הכתובים הקיימים. בעברית התנ"כית התבטא הדבר בביקורת הספרותית, שהתרחקה מן התארוך המסורתי של הספרים, ועירבה תאוריות של שילוב מקורות שונים(4).
בנוסף, הגישה המודרנית הצליחה להגדיר את היחסים ההשוואתיים בין שתי לשונות, למשל בין עברית לארמית, כתוצאה של התפתחות מאב משותף קדמוני(5).
ועל אף הדגש ההסטורי, מבדילה הבלשנות המודרנית בין הגישה ההסטורית - הדיאכרונית, לבין הגישה, המגבילה את תקופת המחקר - הסנכרונית. זאת לפי ההבחנה הבלשנית המקובלת עוד מימיו של דה-סויסר. בחקר לשון המקרא מעוררת הבחנה זו קשיים מסויימים. ראשית, גבולות הזמן בין התקופות בתולדותיה של לשון המקרא אינם ברורים תמיד. לכן, ההבחנה הטיפולוגית קודמת בחקר לשון המקרא להבחנה בין הגישה הסנכרונית לדיאכרונית. שנית, שפע המידע שהגיע לעולם המקרא הוליד את תור הזהב של ההשוואה וההקבלה(6).
עם זאת, הדגש ההסטורי של הפילולוגיה המודרנית מתחבר היטב עם הדגש על חקר השפות הקשורות במוצאן עם העברית המקראית. פילולוגיה השוואתית דורשת, מעצם מהותה, מחקר הסטורי מקיף. אולם לגבי שלבים מוקדמים מאוד בהתפתחות הלשונית, קשה מאוד לנצל את ההסטוריה ללא גישה השוואתית. במקרים רבים לא ידועים לנו שלבים הסטוריים קדומים של שפות בעולם העתיק מתוך עדויות ישירות, ולכן עלינו לנקוט בהשוואה לשלבים הסטוריים דומים בשפות אחרות. לגבי העברית, אין לנו ראיות כתובות ישירות הקדומות יותר מן הטקסטים הכתובים בעברית. אם אנו מעוניינים באנפורמציה על שפה זו בתקופה שלפני הכתובים, עלינו לבצע מחקר השוואתי, שיכלול את הערבית והארמית. כו כן איננו יכולים להגביל את מחקרנו לשפה קרובה אחת, ועלינו לחשוף את הפרה-הסטוריה מתוך עדויות שנמצאות בתוך קבוצה של לשונות רבות, הקרובות במוצאן לעברית.
עברית פרה-הסטורית לא היתה קרובה לערבית או לארמית בלבד, אלא היתה לה הסטוריה משלה, שלצורך שחזורה עלינו לקחת בחשבון את האתיופית, המנדאית או דיאלקטים דרום ערביים מודרניים. פילולוגיה השוואתית דורשת, אם כך, מחקר השוואתי כולל ומקיף של משפחת לשונות שלמה(7).
השחזור הסופי של שפת מוצא משותפת כמו פרוטו-שמית הוא שחזור היפותטי בלבד, וחשיבותו אינה בשחזור עצמו, אלא בהיותו מספק בסיס, שממנו ניתן לתאר את השפות במשפחה מבחינה הסטורית כתוצרים של שינויים, פונולוגיים ופונטיים, קבועים למדי. מידת הסדירות של שינויים אלה שנויה במחלוקת, אך נתפסת בדרך כלל כרבה(8)
השיטה ההשוואתית איננה השיטה היחידה לשחזור שלבים הסטורים קודמים של שפה. לפעמים ניתן לשחזר גם באמצעות 'שחזור פנימי', כלומר באמצעות השוואה של צורות בתוך אותה לשון עצמה ולא בין לשונות קרובות. שחזור מסוג זה שימש את חוקרי העברית המקראית רבות(9).
מבנה הפילולוגיה ההשוואתית כולל מרכיב סמנטי חשוב. אפילו אם מודגשות בה ההתאמות הצורניות, אין להתעלם מן העובדה, שבקביעת ההתאמות הללו מעורב אלמנט סמנטי. כאשר היה הדבר אפשרי, ניסו הפילולוגים להשתמש בדוגמאות, שבהן המרכיב הסמנטי היה מינימלי (למשל אפיקסים של נטיה), או שהיה מקובל וברור באופן יחסי. ובכל מקרה, כמעט כל הדקדוקים ההשוואתיים משתמשים בקריטריון הסמנטי ליצירת רשימת ההתאמות. הסיבה העיקרית לכך היא השוני הסטטיסטי בתפוצה של פונמות שונות בשפה. כאשר פונמה כלשהי מופיעה לעיתים קרובות, ובמגוון הקשרים גדול, יהיה זה קל יחסית להשיג עדויות על מערך המילים מאותו מוצא, שבהן היא מופיעה. במקרים אחרים לעומת זאת, הפונמה נדירה בקורפוס המחקר ולכן קשה יותר להתאימה למערך משווה כלשהו(10).
השימוש במשמעות המילה לא משמש רק לשחזור מערך ההתאמות הפונולוגיות. יש לחקור גם את המשמעויות השונות של מילים קרובות בשפות שונות ואת השינויים ההסטוריים שהתרחשו בשדות הסמנטיים בשלבים שונים בהתפתחות השפה. ואם מדובר במחקרי העברית המקראית, הרי שכאן גוייסו השיטות ההשוואתיות למשימת פענוח המשמעות(11).
הבעיה היא, שבניגוד לצורות המילים, משמעות המילים קשה הרבה יותר לפענוח. איזו עדות מחקרית יש לנו לגבי משמעותה של צורה מסויימת בנקודת זמן מסויימת? העדויות לגבי מה שנכתב בתקופה כלשהי, ומעבר לכך, העדויות לגבי איך שנשמעה מילה בתקופת זמן מסויימת, לא משקפות את משמעותה של המילה לגבי דוברי אותה תקופה. הדבר קשה במיוחד כשמדובר בעיסוק בשחזור ההסטוריה הלשונית מן התקופה, שלפני קיומם של טקסטים(12).
בניגוד לדגש ההסטורי ההתפתחותי של הפילולוגיה של המאה ה-19, כפי שתארנוהו כאן, בלשנים מודרניים הדגישו יותר את המחקר הסנכרוני, כלומר, כיצד באה השפה בתקופה מסויימת לידי ביטוי, כאמצעי לתקשורת של קהילת דובריה(13).

תגים:

גורדון · תנך · מקרא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פרשנות פילולוגית לספר בראשית פרקים א'-כו'", סמינריון אודות "פרשנות פילולוגית לספר בראשית פרקים א'-כו'" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.